אסנשן

אֶסֶנְשֵן (בתרגום חופשי לעברית: התעלות) הוא אי געשי במרכז האוקיינוס האטלנטי, וחלק מהטריטוריה הבריטית סנט הלנה, אסנשן וטריסטן דה קונה. פירוש שמו של האי בשפה האנגלית הוא "עלייה", שכן התגלה בחג העלייה, וביום זה, על פי המסורת הנוצרית, עלה ישו השמימה.

אסנשן
Ascension

דגל סמל
המנון לאומי	האל נצור המלכה
ממשל
משטר	מונרכיה חוקתית
	Lisa Honan
שפה נפוצה	אנגלית
עיר בירה	ג'ורג'טאון 7°55′43″S 14°24′42″W (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
אזור זמן	UTC
היסטוריה
הקמה
הכרה כמושבת כתר	12 בספטמבר 1922
כלכלה
מטבע	פאונד סנט הלני‏ (SHP)
שונות
סיומת אינטרנט	ac
קידומת בין־לאומית	247
www.ascension.gov.ac
מפת אסנשן

בית הממשלה

גאוגרפיה

שטחו של אסנשן 91 קמ"ר, והוא נמצא כ-1,600 ק"מ מחופה של אפריקה (ליבריה), כ-2,250 ק"מ מחופה של דרום אמריקה (ברזיל), וכ-1,000 ק"מ מדרום לקו המשווה. ממזרח לאסנשן נמצא האי בווטסויין בירד, שם מקננות ציפורים רבות. זהו המקלט היחידי בשבילן מהחולדות, החתולים ובני האדם שהגיעו לאי מאירופה ומאפריקה.

גאולוגיה וטופוגרפיה

באסנשן מתרוממת פסגה סלעית ממקור געשי, ולא פחות מ-44 חרוטים רדומים זוהו באי שרוב שטחו מכוסה בבזלת. האי נמצא סמוך וממערב לרכס המרכז-האטלנטי. ההתפרצות הגעשית האחרונה התרחשה לפני 600 שנה, זמן קצר מאוד במונחים גאולוגים.

הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר גְרִין, 859 מטרים מעל פני הים. הקרקע מחוספסת, יבשה ושוממת, והצמחים היחידים על האי הם אלו שהביאו עמם בני האדם.

אקלים

האקלים באסנשן הוא סובטרופי, כשהטמפרטורה בחוף נעה בין 21° ל-30° מעלות צלזיוס, ובהר גרין 15° ל-26°. למרות קרבתו לקו המשווה, ישנו הפרש של 5° בין הקיץ לחורף. האקלים מעט קריר יחסית לקו רוחבו של אסנשן, בזכות זרמי מים קרים המגיעים מדרום אפריקה. הרוחות הן דרום-מזרחיות ברובן. ישנם גשמים כל השנה, כשבינואר-אפריל הם נוטים להיות כבדים יותר.

חי וצומח

האי דל בפאונה ובפלורה, ורוב הפרטים הם אלו שהביאו עמם בני-האדם. הצומח כולל חזרנים (במבוק) ואורנים בלבד - שניהם נטעו בידי בני אדם, ושניהם נמצאים רק על הר גרין, שנחשב היום לאחד מהיערות הנטועים המשגשגים ביותר בעולם. לפני בואם של בני האדם, לא היו צמחים על האי.

עולם החי לעומת זאת עשיר מעט יותר, והפאונה הטבעית כוללת בעיקר צבי-ים ירוקים, אך גם שחפיות כהות, שני זנים של לטאות, סרטני יבשה, ובים כרישים, טונה, ברקודות ועוד מספר זנים של דגים קטנים יותר. מלבד זאת, בני האדם הביאו עמם יונקים, כגון חולדות, חמורים, חתולים, כבשים ועכברים, ועופות כמו דרורים וקנריות.

היסטוריה

מגלה הארצות הפורטוגלי ז'ואו דה נובה גילה את האי ב-1501. הוא רק רשם את מיקומו של האי - אך לא נתן לו שם ואף לא הודיע על תגליתו. למעשה, האי "התגלה" פעם נוספת כעבור שנתיים, ב-1503, בידי האדמירל הפורטוגלי אפונסו דה אלבוקרקי. הוא ראה את האי בחג העלייה, על-פי לוח השנה הקתולי, וקרא לו על-כן "איליה דה אסנסאו" (בפורטוגזית: Ilha de Ascensão).

השימוש באי היה מועט בשנים שבאו לאחר מכן; אדמתו יבשה ושוממת, ולא ניתן לעבדה. הוא נותר לא מיושב עד 1815. בשנה זו הוגלה נפוליאון בונפרטה, קיסר צרפת לשעבר, אל האי סנט הלנה, וליתר ביטחון, בנו הבריטים באסנשן מבצר ושיכנו שם חיילים. הם קראו לו "אסנשן" (Ascension), חג העלייה בלשונם.

מיקום האי במרכז האוקיינוס האטלנטי הפך אותו לנקודת עצירה שימושית עבור ספינות. הצי המלכותי הבריטי הפך אותו לבסיסה של שייטת מערב אפריקה, יחידה שתפקידה לדכא סחר בעבדים בחופה המערבי של אפריקה. ב-1922, הוצא צו מלכותי ולפיו אסנשן יהיה שטח חסות של סנט הלנה.

במלחמת העולם השנייה, בנתה ארצות הברית בסיס אווירי בשם "ויידאווייק" (באנגלית: Wideawake, "ער לחלוטין", על-שם מושבה סמוכה של שחפיות כהות, שנוהגות לצווח בעצמה רבה מוקדם מאוד בבוקר, ומעירות אנשים). הוא שימש כנקודת חנייה למטוסים החוצים את האוקיינוס האטלנטי בדרכם למערכות באפריקה ובאירופה. בסוף המלחמה הופסק השימוש בבסיס.

בזמן מלחמה הקרה הוכנס הבסיס לפעילות מחדש. הוא הורחב ושוכלל, על-מנת שיאפשר למטוסים גדולים לנחות בו. הוא המשיך לשמש מטוסים צבאיים גם במלחמת פוקלנד, כבסיס מבצעים וכמקום בטוח ממנו יכלו הבריטים לשלוח את מטוסיהם לשדה הקרב. כיום הוא מהווה גם מסלול לנחיתת חירום של מעבורת החלל. כמו כן, הוקמה בסמוך לבסיס תחנת שידור של ה-BBC לדרום אמריקה ולאפריקה.

ממשל

הרשות המבצעת הוא מלך בריטניה, והוא מיוצג בידי מושל סנט הלנה, היושב בג'יימסטאון, הלא היא בירתה. את המושל מייצג "מנהל" (Administrator) היושב בג'ורג'טאון. כמו כן, למנהל יש גוף מייעץ, בשם "מועצת האי" (Island Council). לאי יש חוקים נפרדים מאלה שבסנט הלנה ובממלכה המאוחדת, אך עם זאת, חלקם מבוססים עליהם.

כלכלה

כלכלת אסנשן בעבר

בעבר הייתה לאי חשיבות כלכלית מועטת. אין באי מחצבים טבעיים, ובעבר לא היה בו צומח כלל. אדמתו היבשה אינה מאפשרת חקלאות. ספינות שעברו מפעם לפעם סמוך לו, עגנו בו רק לשם מילוי אספקת המזון, שכן אסנשן עתיר בבשר טרי. ציפורים רבות מקננות בו כל השנה, נקבות גדולות של צבי ים ירוקים עולים על החוף פעם בשנה להטיל את ביציהן, והפורטוגלים אף הביאו לאי עזים, כמקור מזון לימאים עתידיים.

כלכלת אסנשן היום

כיום, החשיבות הפיננסית של הבשר באי מתבטאת רק בדיג, שכן מנהלת האי אוסרת על ציד ציפורים וצבי ים. הייצוא היחידי של אסנשן הוא בולי דואר, שהונפקו לראשונה ב-1922. חברות תקשורת רבות, ביניהן ה-BBC הבריטית, הקימו תחנות שידור על האי, בשל מיקומו האסטרטגי במרכזו של האוקיינוס האטלנטי.

עד לאחרונה, לא הייתה תיירות על האי - חוסר הגישה אל האי, העדר מקומות אירוח והאישורים המיוחדים שיש להשיג מנעו מתיירים לבקר בו. אך לאחרונה, חיל האוויר המלכותי הסכים לארגן טיסות מסחריות, ומספר צימרים נפתחו בהר גרין. כל האורחים עדיין צריכים אישור בכתב מהמנהל.

דמוגרפיה

על-פי מפקד שנערך ב-2005, חיים באסנשן 1,100 בני-אדם, וצפיפות האוכלוסין הממוצעת באי היא לכן 12.0 נפשות לקילומטר רבוע, בדומה לזו של נורווגיה, הגדולה מאסנשן פי 4,000. מספרים אלה ממקמים את אסנשן במקום ה-227 בעולם בגודל האוכלוסייה, ובמקום ה-202 בצפיפות האוכלוסין.

באי לא היו ילידים מעולם. חיילים בריטים ואמריקאים, ועובדים מסנט הלנה ומבריטניה מהווים את רובה הגדול של האוכלוסייה. כמו כן, גרים באסנשן עובדים ממשלתיים בריטים, כגון המנהל עצמו. 13% מהאוכלוסייה הם חיילים אמריקאים, ו-87% הנותרים הם אזרחים וחיילים בריטים.

באסנשן חמישה יישובים: ג'ורג'טאון, עיר הבירה (560 תושבים); כפר טו בווטס (120 תושבים); גבעת טרבלר, שהוא בסיס חיל האוויר המלכותי (200 אנשי צוות), גבעת קט, שהוא בסיס חיל האוויר האמריקני (150 חיילים ואנשי צוות); והרזידנסי (כולל רד ליון והקוטג'ים על הר גרין, כ-70 תושבים).

ראו גם

• טריסטן דה קוניה

לקריאה נוספת

• בוב מקווין, Whittles Publishing ,Island Base: Ascension Island in the Falklands War, על תפקיד המפתח של אסנשן במלחמת פוקלנד.
• סרג'יו גיונה, Thomas Dunne Books ,Turtle Island: A Journey to the World's Most Remote Island, על מסע החקר של סרג'יו גיונה, מהאגודה הלאומית למחקר בפיזה, איטליה, על צבי-ים ירוקים באסנשן.
• פיליפ ומירטל אשמול, Anthony Nelson ,St Helena and Ascension Island: a Natural History, על הביולוגיה, אקולוגיה וגאולוגיה באסנשן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסנשן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אסנשן (באנגלית)
• אתר העיתון המקומי, "האיילנדר"
• אתר רשות הדואר המקומית (אורכב 19.12.2013 בארכיון Wayback Machine)
• תמונה והטמפרטורה בשידור חי מנמל ג'ורג'טאון

הערות שוליים