Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ועידת מינכן (שבצ'כוסלובקיה קיבלה את השם בגידת מינכן) הייתה ועידת פסגה שכונסה ב־29 בספטמבר 1938, לפני מלחמת העולם השנייה, בין אדולף היטלר (פיהרר גרמניה הנאצית), נוויל צ'מברלין (ראש ממשלת בריטניה) אדואר דאלאדיה (ראש ממשלת צרפת) ובניטו מוסוליני (ראש ממשלת איטליה). בוועידה נידונה דרישתו של היטלר לספח לגרמניה את חבל הסודטים, שלא היה שטח בריבונות גרמנית ושמאז הסכמי השלום בתום מלחמת העולם הראשונה היה תחת ריבונותה של צ'כוסלובקיה. הוועידה התקיימה בעיר הגרמנית מינכן והביאה להסכם מינכן, בו נקבע סיפוחו לגרמניה של חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. בחתימת ההסכם לא השתתפו נציגים כלשהם מממשלת צ'כוסלובקיה ואף לא נציגים של ברית המועצות - בעלת בריתה של צ'כוסלובקיה. במרוצת הזמן הפך הביטוי "מדיניות מינכן" לכינוי למדיניות פיוס כלפי רודן תוקפן. ההסכם נחשב לאחד מההסכמים השנויים במחלוקת אי פעם.[1]
ערך מורחב – חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייהבחודש מרץ 1938 סיפחה גרמניה, שהייתה תחת שלטון המפלגה הנאצית בראשות היטלר, את אוסטריה במהלך שנקרא "אנשלוס" (סיפוח). בתחילת ספטמבר 1938, מיד לאחר האנשלוס, החל היטלר לדרוש מצ'כוסלובקיה את חבל הסודטים, שהיה בעל אוכלוסייה ניכרת ממוצא אתני גרמני. גם לצרפת וגם לברית המועצות היו בריתות עם צ'כוסלובקיה, אך שתיהן לא היו מוכנות למלחמה. אף אחד מן הכוחות במערב אירופה לא רצה במלחמה, כאשר צרפת הייתה מוכנה לפעול נגד גרמניה רק עם תמיכה בריטית שלא הגיעה. ההערכה המודיעינית הגזימה ביכולתו הצבאית של היטלר באותו הזמן, ובעוד שלצרפת ולאנגליה היו כוחות עדיפים, הן הרגישו שהן בנחיתות, וניסו להתחמש במהירות על מנת להשתוות לגרמנים. היטלר, מהצד השני, היה בדיוק בעמדה הפוכה. הוא העריך את העמדה הגרמנית הערכת יתר, וקיווה בליבו למלחמה עם המערב שבה ינצח. מוסוליני, לעומתו, דחף לקיומה של ועידה, מכיוון שצבאו לא היה מוכן להשתתף במשבר אירופי כללי, והיה מודאג הן מכוחן של מעצמות המערב והן מכוחה של גרמניה. המנהיגות הצבאית הגרמנית ידעה את מאזן הכוחות האמיתי, וניסתה לעשות כל שבכוחה כדי להימנע ממלחמה. כיום יודעים שמפקדים בכירים בוורמאכט זממו להורות על מאסרו של היטלר אם יורה לכוחות לנוע לעבר צ'כוסלובקיה. לאחר מאמצים רבים של צ'מברלין לפתור את הסכסוך שנוצר בין גרמניה לצ'כוסלובקיה בדרכי שלום, לא עלה הדבר בידו, ובסוף חודש ספטמבר הייתה צפויה מתקפה צבאית גרמנית על צ'כוסלובקיה. צרפת התכוננה למלחמה עם גרמניה. כוחות צבא של גרמניה, צ'כוסלובקיה וצרפת רוכזו בגבולות גרמניה עם צ'כוסלובקיה וצרפת, וארבע המדינות (כולל בריטניה) התכוננו למלחמה מיידית.
היטלר נרתע מעט כשנודע לו על רצינות כוונותיהן של צרפת ובריטניה להיכנס למלחמה; הוא שלח לצ'מברלין מברק שהיה אמור להיות אזהרה אחרונה שלו לבריטניה, אך במברק הוא עידן מעט את דבריו והבהיר שכוונת גרמניה אינה לכבוש את כל צ'כוסלובקיה – כחשש העולם – אלא רק לקבל את חבל הסודטים, ומעבר לכך גרמניה מוכנה לערוב לגבולותיה החדשים של צ'כוסלובקיה. צ'מברלין, במאמץ אחרון להציל את השלום, נאחז במברקו של היטלר והציע לכנס ועידת פסגה בה ישתתפו ראשי ממשלות גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה. בלונדון נחפרו מקלטים, ובפריז היו תחנות הרכבת מלאות באנשים המנסים לצאת מן העיר. האווירה הייתה של ערב מלחמה.
ערך מורחב – מדיניות הפיוס כלפי גרמניהבריטניה וצרפת נקטו זה שנים מדיניות של פיוס כלפי היטלר. הן התעלמו מהפרות גסות של חוזה ורסאי, מהחימוש המאסיבי מחדש כחלק מהפרת הסכמות אלו, ומפעולות צבאיות כגון הכניסה לחבל הריין וסיפוחה של אוסטריה.
ישנם מספר הסברים לכך שמעצמות אלו נקטו במדיניות זו, המנוגדת לחלוטין לאינטרס שלהן, אף על פי שהיה בכוחן לעצור את היטלר בשנות השלושים המוקדמות, כאשר עדיין לא צבר את כוחו:
ב-27 בספטמבר שלח צ'מברלין מברק לשליט איטליה הפשיסטית, בניטו מוסוליני, בו הוא מבקש ממנו להשפיע על בן בריתו היטלר להסכים לכינוס הוועידה, וכמו כן ביקשו שגם הוא ישתתף בוועידה. צ'מברלין אפילו לא ראה צורך בהשתתפותה של צ'כוסלובקיה בוועידה, והיא כלל לא הוזמנה אליה, על אף שגורלה היה אמור להיקבע בה. גם בהשתתפות ברית המועצות – שהייתה בת ברית צבאית של צ'כוסלובקיה – לא חפץ צ'מברלין. מלבד עמדתו העקרונית למדר את רוסיה הקומוניסטית מענייניה הפנימיים של אירופה, הוא גם חשש שרוסיה תציג עמדה נוקשה מדי בוועידה, מה שיקשה על השגת השלום.
למחרת נתן היטלר אולטימטום אחרון לצ'כוסלובקיה, ובו הוא איים שאם עד 2:00 בצהריים היא אינה מדווחת על הסכמתה לדרישותיה של גרמניה, תתקוף גרמניה את צ'כוסלובקיה. צ'כוסלובקיה מצידה דחתה, כמובן, את האולטימטום על הסף. יום זה שהיה יום רביעי בשבוע קיבל את הכינוי בפי ההיסטוריונים יום רביעי השחור. במשך כל שעות הבוקר התחוללה פעילות אינטנסיבית בברלין. שגרירי צרפת ובריטניה ביקשו מהיטלר שיימנע מלפתוח במלחמה, ויסכים לתוכניתו של צ'מברלין לכינון ועידת פסגה בין ארבע המעצמות. בנוסף, העביר שגריר איטליה מסר להיטלר שמוסוליני מבקש שגרמניה לא תפתח במלחמה, ושהוא תומך בכינון הוועידה.
לבקשת מוסוליני הסכים היטלר על אתר. הוא החזיר מסר למוסוליני עם השגריר האיטלקי, שבו הוא מקבל את הצעתו. מחוץ למשרדו של היטלר עדיין המתינו שגרירי צרפת ובריטניה למענה מהיטלר. היטלר קרא להם ואמר להם: "לפי דרישת ידידי הגדול ובן בריתי מוסוליני הוריתי על הקפאת הליכי הגיוס של צבא גרמניה למשך 24 שעות". הוא המשיך לומר: "בקשר להצעת כינון הוועידה אתן מענה מאוחר יותר לאחר שאיוועד עם מוסוליני". השעה הייתה כבר דקות אחדות לפני 12:00 – כשעתיים לפני פקיעת האולטימטום שהציב היטלר – כשבלונדון נקרא הפרלמנט הבריטי להתכנס למושב מיוחד.
סמוך לשעה 3:00 אחר הצהריים, כשעה אחרי פקיעת האולטימטום, נאם צ'מברלין לפני הפרלמנט, ודיווח על ההתרחשויות ביומיים האחרונים. צ'מברלין ציין שאף שהסיטואציה עדיין לא יציבה, העובדה היא שהיטלר הורה על הקפאת הגיוס, מה שאומר שפתיחת המתקפה ופריצת מלחמה נדחו בינתיים. צ'מברלין הוסיף שהוא מקווה שכינון הוועידה יתממש, ותימצא דרך דיפלומטית לפתור את המשבר בדרכי שלום. בסוף נאומו, שהתקבל בסימפתיה על ידי חברי הפרלמנט, עודכן צ'מברלין באמצעות פתק שנמסר לו משר החוץ שלו לורד הליפקס שהיטלר מסכים לכינון הוועידה. כשהוא מסר בהתלהבות על הידיעה לחברי הפרלמנט, הם פרצו במחיאות כפיים סוערות בפרלמנט. ביציע הדיפלומטים עמד אז שר החוץ הצ'כוסלובקי יאן מסריק, אשר ביקר בתקיפות את גישתם של מנהיגי המעצמות כלפי היטלר.
אחת העובדות האבסורדיות בוועידת מינכן הייתה העובדה שנציגי צ'כוסלובקיה כלל לא הוזמנו ולא השתתפו בדיוני הוועידה.
אחרי נאומו של צ'מברלין פגש יאן מסריק, שגריר צ'כוסלובקיה בלונדון באותה עת, את צ'מברלין והליפקס ולשאלתו "האם צ'כוסלובקיה תוזמן לוועידה במינכן?", הוא נענה בשלילה, כשצ'מברלין מסביר שהיטלר לא יסבול השתתפות נציגי צ'כוסלובקיה בוועידה. מסריק לא יכול היה לעשות יותר מלפטור אותם במשפט החריף: "הקרבתם את ארצי, כאילו כדי להציל את השלום, שהאלהים ישמור את נשמותיכם". לאחר שחבל הסודטים אכן נמסר להיטלר, יאן מסריק התפטר ממשרתו כשגריר ארצו בבריטניה לאות מחאה.
לפני שיצא לוועידה בגרמניה, הודיע צ'מברלין לנשיא צ'כוסלובקיה, אדווארד בנש, על כך שהוא יוצא לוועידה "כדי להגן על האינטרסים של צ'כוסלובקיה". בנש מצידו דרש שנציג מטעמו ישתתף בדיונים כדי להציג את עמדתה של ממשלתו, אך צ'מברלין סירב להסכים לכך.
מאוחר יותר כשדיוני הוועידה היו בעיצומם, עלתה אמנם שאלת ההשתתפות הצ'כוסלובקית בוועידה. צ'מברלין ועוד יותר דאלאדיה דרשו שנציג ממשלת צ'כוסלובקיה ישתתף בוועידה. דאלאדיה שאל את היטלר רטורית: "איך יכולה ממשלת צרפת לערוב לכך שצ'כוסלובקיה תפעל לפי ההחלטות שתתקבלנה אם נציגה אינו נוכח בה?". צ'מברלין תמך בטיעון הזה. אך היטלר, כפי שצפה צ'מברלין, התנגד לכך והצהיר שהוא לא ישב יחד עם נציג צ'כוסלובקי. אחרי דיאלוגים ארוכים הוחלט שנציג צ'כוסלובקי יוזמן אמנם לוועידה אך לא ישתתף בדיונים עצמם, אלא ישב בחדר צדדי וכשיצטרכו יודיעו לו על ההתפתחויות, במילים אחרות: יודיעו לו את ההחלטות שהתקבלו. ד"ר וואויטך מאסטני, שגריר צ'כוסלובקיה בברלין, ושליח מיוחד של משרד החוץ הצ'כוסלובקי, הוברט מסריק הוזמנו לוועידה, וכשהגיעו הם המתינו חמש שעות תמימות בחדר צדדי עד שהתקבלו ההחלטות בדיוני הוועידה.
ב-29 בספטמבר התכנסו צ'מברלין, היטלר, דאלאדיה ומוסוליני לוועידת הפסגה במטהו של היטלר בבניין הפיהררבאו במינכן.
צ'מברלין לא נועד אפילו עם עמיתו הצרפתי לשם תיאום אסטרטגיה פוליטית משותפת שתהווה את עמדת ממשלותיהם בוועידה. לעומתו, היטלר הכין את עצמו היטב עם מוסוליני לוועידה. עוד כשמוסוליני היה באיטליה, טרם נסיעתו לגרמניה, קיבל לידיו מסמך כתוב באיטלקית ובו מפורטת הצעת 'פשרה' לפתרון המשבר הצ'כוסלובקי. סעיפי ההצעה כללו את סיפוח חבל הסודטים ואזורים אחרים בעלי אוכלוסייה גרמנית לגרמניה, כשהסיפוח יתחיל כבר ב-1 באוקטובר ויסתיים לא יאוחר מ-10 באוקטובר. הסיפוח יתבצע בפיקוח בינלאומי של ארבע המעצמות. הצעה זאת הייתה בעצם הסכמה מלאה לכל דרישותיו של היטלר, למעט הארכת תאריך הסיום ל-10 באוקטובר. המסמך נכתב והוכן במלואו במשרד החוץ הגרמני. הוא תורגם לאיטלקית ונשלח למוסוליני. אחרי שהיטלר נסע לקבל את פני מוסוליני על הגבול, הוא נסע יחד איתו עד למינכן, כשבמהלך הנסיעה פרס היטלר בפני מוסוליני את תוכניותיו המלאות לכבוש בסופו של דבר את מרכז אירופה כולו. היטלר אמר למוסוליני: "לא רחוק היום בו חיילים איטלקים יילחמו יחד עם גרמנים נגד בריטניה וצרפת". מוסוליני הסכים לתוכניתו של היטלר.
הדיונים הראשונים בוועידה התחילו ב-29 בספטמבר בשעה 1:00 בצהריים. אחרי נאום פתיחה קצר שנשא היטלר, הוציא מוסוליני את ההצעה שקיבל לידיו ממשרד החוץ הגרמני, והציגה – בהכוונת היטלר – כאילו היא הצעת פשרה נייטרלית אותה ניסח משרד החוץ האיטלקי לצורך פתרון המשבר. צ'מברלין ודאלאדיה כלל לא חלמו שההצעה היא פרי עטם של הגרמנים, ומוסוליני רק פועל לפי הכוונתו של היטלר. הם אישרו מיד את ההצעה.
לאחר דיונים נוספים, ובכללם, הדיון בעניין השתתפות צ'כוסלובקיה בוועידה, הגיעו ראשי המעצמות בערב ה-30 בספטמבר להחלטה וחתמו על "הסכם מינכן".
בשעות הקטנות של ליל 29–30 בספטמבר, חתמו הצדדים על הסכם מינכן. ההסכם קבע שהצבא הגרמני יוכל להשלים את השתלטותו על חבל הסודטים הצ'כוסלובקי עד 10 באוקטובר, ושוועדה בינלאומית תחליט על עתידם של שטחים נוספים השנויים במחלוקת.
עקרונות ההסכם עליו חתמו מנהיגי ארבע המעצמות:
בנספח שצורף להסכם הוצהר:
לאחר החתימה התעקש צ'מברלין להמשיך ולדון עם היטלר בעניינים הנוגעים לשלום העולם, והחתים אותו על הסכם דו-צדדי, שבו נאמר כי בריטניה וגרמניה מתחייבות שלא לצאת לעולם למלחמה זו כנגד זו.
תוכן ההסכם נמסר לנציגי צ'כוסלובקיה, שקיבלו הלם מוחלט. הם רצו למחות על כך, ולהבהיר שממשלתם לעולם לא תסכים להחלטות האלה, אך שליחו המיוחד של צ'מברלין, וילסון, שמסר להם את פרטי ההסכם, אפילו לא שמע מה שיש להם להגיד והשאירם בחדר לבדם.
מטוסו של צ'מברלין נחת בבריטניה ב-30 בספטמבר, בשעה 17:30 אחר הצהריים.[2] עם שובו ללונדון נשא נאום בפני קהל נלהב ותוך שהוא אוחז במטריה שחורה, הכריז את הכרזתו הידועה כי הובא לעולם "שלום בזמננו", ונופף בפיסת הנייר ההסכם. הסכם שהושג במינכן זכה לשבחים נלהבים הן בבריטניה והן בעולם. בין המשבחים היו האפיפיור פיוס האחד עשר, ראש ממשלת אירלנד איימון דה ואלירה, ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. צ'מברלין זכה לשיאים של פופולריות מבית, והתקבל כמנצח אצל המלך ג'ורג' השישי.
עוד לפני הוועידה כתב וינסטון צ'רצ'יל: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה אך מן המלחמה-לא תימלט".
סטלין היה מרוצה פחות מתוצאות הוועידה, אשר הותירה אותו חשוף במזרח כנגד גרמניה בעלת התיאבון הטריטוריאלי, ולה ברית חדשה עם מעצמות המערב. כן נראה כי אי הזמנתו לוועידה משמעותה אי הכרה בכוחה של ברית המועצות כמעצמה עולמית. נראה כי ועידה זו הייתה בין הגורמים להחלטתו לכרות את הסכם ריבנטרופ מולוטוב כשנה לאחר מכן.
העם הצ'כוסלובקי היה הקורבן הראשי להסדר. הוא נאלץ למסור את חבל הסודטים, בו היו ביצורי הגבול העיקריים, ונותר חשוף לפלישה גרמנית. במרץ 1939 כבש היטלר את יתר צ'כוסלובקיה, וכן סיפח (כ"פרוטקטורט") את בוהמיה ומוראביה, המהוות כיום את צ'כיה. הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה היה שם קוד לכיבוש גרמני אכזרי, בו בוצעו פשעי מלחמה על ידי הנאצים, לרבות השמדת הכפר לידיצה על תושביו, בנקמה על רצח "הפרוטקטור" ריינהרד היידריך. את סלובקיה הותיר היטלר כמדינה עצמאית למחצה, שבראשה ממשלת בובות. על אף שלא הייתה תגובה צבאית לאירוע זה, ברור היה כי פניו של היטלר למלחמה, וזה היה סופה של מדיניות "השלום בזמננו".
בנוסף לגרמניה הנאצית גם הונגריה ופולין זכו להרחבה טריטוריאלית כתוצאה מפירוק צ'כוסלובקיה. הונגריה סיפחה שטחים המהווים כשליש מסלובקיה, בהם חיו הונגרים רבים, ופולין סיפחה את חבל זאולז'ה שחלק מאוכלוסייתו הייתה פולנית.
במרוצת הזמן הפך הביטוי "מדיניות מינכן" לכינוי למדיניות פיוס כלפי רודן תוקפן, וכן נמנה עם הגורמים המרכזיים לפרוץ מלחמת העולם השנייה. פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה וסיפוח חבל הסודטים, שהיו התוצאה מיידית של ההסכם, היוותה את תחילת פירוקה הטוטלי של צ'כוסלובקיה כחצי שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, כשהיטלר דרש את המסדרון הפולני מפולין ואת העיר דנציג שהייתה "עיר חופשית".
נוויל צ'מברלין נותר ראש ממשלת בריטניה לתקופה ארוכה גם לאחר שהתברר כי העריך את כוונותיו של היטלר באופן שגוי, וכי מדיניות הפייסנות שהוביל עם גרמניה הנאצית התבררה ככישלון. משהעלה היטלר דרישות טריטוריאליות לגבי המסדרון הפולני והעיר החופשית דנציג שהייתה קשורה באיחוד מכס עם פולין, נתן צ'מברלין ערבות לשלמותה הטריטוריאלית של פולין, ומשזו הופרה בפלישה גרמנית, נתן להיטלר אולטימטום להסיג כוחותיו, ומשזה לא נענה לאולטימטום הכריז על פרוץ המלחמה. צ'מברלין נותר בתפקידו עוד חודשים מספר, עד מאי 1940, כשהוחלף על ידי וינסטון צ'רצ'יל.
משנפטר צ'מברלין, חודשים מספר לאחר מכן, נשא צ'רצ'יל נאום בפרלמנט, ובו הספיד את צ'מברלין באלו המילים:
שלמה אבינרי, 80 שנה להסכם מינכן, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018
מעמד החתימה על הסכם מינכן, ארכיון הסרטונים של APSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
