הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה

הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה (בגרמנית: Reichsprotektorat Böhmen und Mähren; בצ'כית: Protektorát Čechy a Morava) הוא פרוטקטורט שנכפה על תושבי צ'כיה בעת שנכבשה על ידי גרמניה הנאצית, והתקיים בחלקים מבוהמיה, מוראביה, שלזיה הצ'כית, המהווים כיום את רובה של המדינה העצמאית צ'כיה. על הפרוטקטורט הכריז אדולף היטלר ב-15 במרץ 1939 במצודת פראג, בעקבות כניסת הוורמאכט לשטחי צ'כוסלובקיה, וההכרזה על עצמאות הרפובליקה הסלובקית הראשונה.

הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה
Protektorát Čechy a Morava
Protektorat Böhmen und Mähren

דגל סמל
ממשל
משטר	מדינת חסות
שפה נפוצה	צ'כית וגרמנית
עיר בירה	פראג 50°05′N 14°25′E (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
היסטוריה
הקמה	פלישת גרמניה הנאצית לצ'כוסלובקיה בעקבות ועידת מינכן
תאריך	15 במרץ 1939
פירוק	כניעת גרמניה הנאצית
תאריך	9 במאי 1945
ישות קודמת	צ'כוסלובקיה הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה
ישות יורשת	צ'כוסלובקיה הרפובליקה הצ'כוסלובקית השלישית
אוכלוסייה בעבר	7.380.000 מתוכם כ-3.3% גרמנים, יהודים, מיעוט קטן של סלובקים (נכון ל־1940)
כלכלה
מטבע	קורונה של הפרוטקטורט
שונות

היסטוריה

חבל הסודטים, הממוקם על הגבול שבין צ'כיה לבין גרמניה ואוסטריה, שרוב תושביו גרמנים אתנים, נמסר לידי גרמניה הנאצית ב-10 באוקטובר 1938 לאחר שהוסכם על כך בוועידת מינכן, שבה השתתפו נציגי צ'כוסלובקיה (כמשקיפה חיצונית ופסיבית), גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה הפשיסטית. מסירת החבל לידי גרמניה הנאצית נכפתה על צ'כוסלובקיה, מדינה קטנה ודמוקרטית, מתוך מחשבה כי הדבר ישים קץ לדרישותיה הטריטוריאליות של גרמניה באירופה. צ'כוסלובקיה איבדה כל יכולת להגן על עצמה, והייתה נתונה, למעשה, לחסדי גרמניה הנאצית. חמישה חודשים לאחר מכן, כאשר הדיאט הסלובקי הכריז על עצמאות סלובקיה, זימן היטלר את הנשיא הצ'כי, אמיל האכה לברלין. הנשיא היה אדם זקן וחולה, וכאשר עמד בפגישה לילית אל מול זעמו של היטלר, ואיומיו של הרמן גרינג כי פראג תימחה מעל המפה בהפצצות הלופטוואפה, נאלץ לחתום על הסכמה לכיבוש גרמני של שארית המדינה הצ'כית שנותרה לאחר אובדן חבל הסודטים וסלובקיה.

היטלר נכנס בראש צבאותיו לפראג והכריז כי בוהמיה ומוראביה הן פרוטקטורט גרמני, וכי תהיינה תחת השגחתו של ה"פרוטקטור", קונסטנטין פון נויראט. האכה נותר ראש המדינה מבחינה טכנית, ושמר על תוארו כנשיא, אך השליטה בפועל הייתה של גרמניה. פקידים גרמנים מילאו תפקידים המקבילים לשרי הממשלה, בעוד שמוסדות גרמנים החיוניים לשמירת משטר הכיבוש, כגון הגסטאפו, פתחו את משרדיהם ברחבי המדינה. היהודים פוטרו מכל משרדי הממשלה, והוצאו אל מחוץ לחוק. המפלגות הפוליטיות נאסרו, ומנהיגי המפלגה הקומוניסטית נמלטו לברית המועצות.

אוכלוסיית הפרוטקטורט שימשה ככוח אדם לעבודות כפייה עבור מאמץ המלחמה הגרמני, ומשרדים מיוחדים הוקמו על מנת לפקח על הגיוס הכפוי לעבודות ועל המפעלים החיוניים למאמץ המלחמתי שפעלו על אדמת הפרוטקטורט. הצ'כים עבדו במכרות פחם, במפעלי פלדה, בבתי חרושת לברזל ובתעשיית הנשק. צעירים רבים נשלחו לגרמניה. ייצור מוצרי צריכה הופחת, ואם התקיים הופנה לצריכת הוורמאכט והעם הגרמני. אוכלוסיית הפרוטקטורט סבלה מקיצוב חמור במזון.

ב-1943 הוחלף נויראט באופן רשמי בווילהלם פריק, שר הפנים הנאצי. פריק קיבל לידיו גם את סמכויות "סגנו" דליגה, שלקה בהתקף לב.

במהלך החודשים הראשונים לקיום הפרוטקטורט, היה הממשל מתון יחסית. נויראט היה מראשי השמרנים ברפובליקת ויימאר, ששרדו במשטרו של היטלר, ונראה כי מונה לפרוטקטור על מנת לסבר את אזנן של המעצמות הזרות בדבר טיבו של משטר הכיבוש. הממשלה הצ'כית המשיכה בקיום פורמלי, על אף שלא היו לה כל סמכויות, ופעולות הגסטאפו הופנו במיוחד כלפי פוליטיקאים ואנשי האליטה האינטלקטואלית. עם זאת, ב-28 באוקטובר 1939, יום השנה לעצמאות צ'כוסלובקיה, הפגינו רבים כנגד הכיבוש, הפגנות שדוכאו ביד רמה. סטודנט שנפצע במהומות, בשם יאן אופלטל, מת מפצעיו ב-15 בנובמבר 1939, דבר שהביא למהומות סטודנטים. התסיסה האזרחית דוכאה באכזריות. גל של מעצרים של סטודנטים ומורים, משלוח של מאות מהם למחנות ריכוז וסגירת כל האוניברסיטאות הביאו לדעיכת ההתנגדות.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בסתיו 1941, אימץ הרייך מדיניות רדיקלית יותר כלפי הפרוטקטורט. ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, ריינהרד היידריך, שהיה ידוע כפושע מלחמה אכזר וחסר מעצורים, מונה לסגנו של נויראט. הוא הוציא להורג את ראש הממשלה הצ'כי אלואיס אליאש, ארגן מחדש את הממשלה הצ'כית, ואסר על קיומם של מוסדות תרבות צ'כים. הוא החל בשליחת יהודים למחנות ריכוז, ובמיוחד אל מחנה טרזין, שהפך לגטו, ולתחנת מעבר ליהודי אירופה בדרכם אל ההשמדה במזרח.

ב-4 ביוני 1942 מת היידריך מפצעים שספג במהלך התנקשות בחייו שביצעו פטריוטים צ'כים, שאומנו וחומשו על ידי הבריטים. מחליפו של היידריך, איש האס אס קורט דליגה, הורה על נקמה אכזרית שכללה מעצרים המוניים, הוצאות להורג, והריסתם של כפרים. ידוע במיוחד המקרה של הכפר לידיצה, שבו נורו כל הגברים מעל לגיל 16, ויתר האוכלוסייה נשלחה למחנות ריכוז.

ב-1943 חל צורך בהאצת מאמץ המלחמה הגרמני. על פי הוראת קרל הרמן פרנק, שר המדינה הגרמני לענייני בוהמיה ומוראביה, נשלחו לגרמניה 350,000 עובדי כפייה. בתוך הפרוטקטורט עצמו, כל התעשייה שלא הייתה קשורה למלחמה הופסקה ונאסרה.

לאוכלוסייה הצ'כית היה הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה תקופה של דיכוי אכזרי, רציחות המוניות, השמדת היהודים, ואובדן העצמאות והדמוקרטיה שידעו בתקופה שבין מלחמות העולם. הצ'כים מונים בין 36,000 ל-55,000 קורבנות צ'כים של משטר האימים.

ב-9 במאי 1945 נכנס הצבא האדום לפראג. היה זה סופו של הפרוטקטורט. דליגה, שהיה אחראי למעשי הזוועה שבוצעו לאחר מות היידריך בתושבי הפרוטקטורט, נשפט על ידי בית משפט צ'כי, והוצא להורג בפראג ב-24 באוקטובר 1946. נויראט נשפט בין פושעי המלחמה העיקריים במשפטי נירנברג ונדון ל-15 שנות מאסר.

פוליטיקה

בראש הפרוטקטורט עמד נשיא, תפקיד רשמי נטול סמכויות וכפוף לרשויות בגרמניה הנאצית. אמיל האכה שימש בתפקיד זה מהקמת הפרוטקטורט ועד פירוקו במאי 1945. כל המפלגות הפוליטיות נאסרו, למעט המפלגה הפשיסטית "הקהילה הלאומית" (Národní souručenství). הפרוטקטורט נוהל בידי ממשלה וראש ממשלה צ'כים. ענייני החוץ והביטחון נוהלו בידי גרמניה הנאצית, אשר נציגה מול ממשלת הפרוטקטורט, "מגן הפרוטקטורט" (רייכספרוטקטור") היה התפקיד היחיד שהיה בעל סמכויות ביצועיות. כמגיני הפרוטקטורט שימשו: 1939-1941: קונסטנטין פון נויראט. מספטמבר 1941 לא בפועל "מסיבות בריאותיות" 1941-1942: ריינהרד היידריך. שימש רשמית כממלא מקומו של פון נויראט עד להתנקשות בו. 1942-1943: קורט דליגה. שימש רשמית כממלא מקומו של פון נויראט לאחר ההתנקשות בהיידריך. 1943-1945: וילהלם פריק. נכנס לתפקיד לאחר פיטוריו של פון נויראט.

היהודים בפרוטקטורט

על פי מפקד אוכלוסין שנערך ב-1930 נמנו בצ'כיה 118,000 יהודים. בעקבות הקמת הפרוטקטורט גורשו היהודים למחנות ריכוז והשמדה, בין השאר לטרזיינשטט ולאושוויץ. למעלה מ-70,000 מתוכם נספו. מעטים הצליחו להסתתר בקרב האוכלוסייה המקומית.

כלכלה

בעקבות הקמת הפרוטקטורט הנפיקה גרמניה מטבע חדש - קורונה של הפרוטקטורט בערכים נקובים זהים למטבע הקודם, הקרונה הצ'כוסלובקית. שער החליפין שנקבע היה 10 קורונות לרייכסמארק אחד.

הכוחות המזוינים של פרוטקטורט בוהמיה ומורביה

גנרלים של צבא הממשלה עם אמיל האכה (עומד במרכז)

הכוח הצבאי של פרוטקטורט בוהמיה ומורביה הוקם ב-25 ביולי 1939. הוא נקרא "צבא הממשלה". מטתרו הייתה אבטחת מוסדות השלטון וביצוע משימות של ביטחון פנים . הכוח הוקם באישור ראשי הכיבוש הגרמני. להקמת הכוח היו שלוש סיבות: יצירת מראה של שלטון עצמאי של ממשלת אמיל האכה, יצירת מקומות תעסוקה (לפחות חלקיים) לחיילים וקצינים מצבא צ'כוסלובקיה שפורק, הפקדת חלק ממשימות ביטחון פנים בידיים צ'כיות. הגרמנים אישרו להקים צבא של כ-7,000 איש (בפועל מספר החיילים לא עלה על 6,500). הצבא הורכב מ12 גדודים, אשר חולקו לשלושה פיקודים אזוריים: פיקוד פראג, פיקוד ברנו ופיקוד הראדץ קראלובה. בכל פיקוד היו ארבעה גדודים. צבא הממשלה היה חמוש בנשק קל בלבד - רובים ואקדחים בלבד. בראש הצבא הוצב גנרל יארוסלב אמינגר (בעבר מפקד אחת הדיווזיות בצבא צ'כוסלובקיה). רוב החיילים והקצינים בצבא הממשלה היו יוצאי צבא צ'כוסלובקיה. כשנה לאחר הקמת הכוח סולקו ממנו חלק מחיילי צבא צ'כוסלובקיה לשעבר, בשל חשד בנאמנותם למשטר. במקומם גויסו חיילים חדשים מקרב האוכלוסייה הצ'כית.

צבא הממשלה חנה רוב שנות המלחמה בשטחי הפרוטקטורט (למרות ההצעות לשלוח חלק מהגדודים להילחם בחזית המזרחית). במאי 1944 נשלח צבא הממשלה (פרט לגדוד מס' 1, שנשאר לאבטח את מצודת פראג ואת טירת לאני (מקום מושבו ששל אמיל האכה) לצפון איטליה. בצפון איטליה עסקו הצ'כים בבניית ביצורים ובאבטחה. תוך זמן קצר ערקו כ-600 מחיילי צבא הממשלה לשורות הפרטיזנים האיטלקים. בעקבות כך הוחזרו כל יחידות צבא הממשלה מאיטליה חזרה. במהלך מרד פראג במאי 1945 הצטרפו חיילי הגדוד הראשון של צבא הממשלה אל המורדים. שאר יחידות הצבא נכנעו לכוחות בעלות הברית ללא קרב.

לאחר המלחמה לא נרדפו חיילי צבא הממשלה. חלקם המשיכו לשרת בצבא צ'כוסלובקיה שהוקם לאחר המלחמה. מפקד צבא הממשלה, גנרל יארוסלב אמינגר, אומנם הועמד למשפט בשנת 1947, אך זוכה מכל האשמות.

ראו גם

• חבל הסודטים
• הפתרון הסופי של שאלת הצ'כים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה בוויקישיתוף

• Amtliches Deutsches Ortsbuch für das Protektorat Böhmen und Mähren
• ביקורת ספרים הדנה בספרה של ליוויה רוטקירכן, The Jews of Bohemia and Moravia – Facing the Holocaust, באתר יד ושם (באנגלית)