Loading AI tools
ספר בתנ"ך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תְּהִלִּים (נקרא גם תילים או תהילות) הוא ספר מספרי המקרא, אשר כלול בחלק הכתובים. בתרגום השבעים הספר מכונה Ψαλμοί (תעתיק לטיני: psalmoi) ובתרגום הוולגטה הלטיני הוא מכונה Psalmi. בביבליה הנוצרית הוא כלול בספרות החכמה שבברית הישנה.
שפה | עברית מקראית |
---|---|
סוגה | ספרות החכמה |
מספר פרקים | 150 |
מספר פסוקים | 2,527 |
סדרת ספרים | כתובים |
דמויות מרכזיות | דוד, בני קורח, אסף |
במסורת היהודית מיוחס הספר בעיקרו לדוד המלך ולאישים נוספים, אולם מספר מזמורים מתוארכים בחקר המקרא לתקופת חורבן בית ראשון ולימי בית שני. בקאנון היהודי מצויים 150 פרקים בספר תהילים, בתרגום השבעים מופיע מזמור נוסף הנמנה כ-151. בשני כתבי יד של הפשיטתא ממשיך הספר בעוד 4 מזמורים נוספים: קנ"ב–קנ"ה. גרסה של תהילים קנ"א נמצאה גם במגילת התהילים הגדולה, כמו גם גרסאות של מזמורים קנ"ד וקנ"ה, בנוסף למזמורים שאינם ידועים משום מקור מלבד מגילות קומראן.
שם הספר תהילים הוא צורת רבים של המילה תהילה, שמשמעותה דבר שבח. בלשון חז"ל נשמטה האות ה והספר נקרא תילים (ובארמית: תילין או תילי), והגייה זו נשמרה בקרב חלק מעדות ישראל עד ימינו. ממפרשי ימי הביניים, כגון הרמב"ן ובמיוחד אבן עזרא, היו שקראו לספר "תהילות"[1].
בתרגום השבעים נקרא הספר Ψαλμοί, המשמשת לתרגום המילה מזמור כאשר היא מופיעה בספר. כינוי זה תואם את הנוהג בתקופת בית שני לכנות את פרקי התהלים בשם מזמורות (דוגמה לנוהג זה ניתן לראות בתלמוד הירושלמי[2])[3]. משמעות המילה ביוונית היא שיר מולחן שהושר לצלילי נבל, ומאותו שורש יווני התגלגלו לעברית גם המילים פסנתר ופזמון. המילה עברה מיוונית למרבית השפות האירופיות, ובהן היא משמשת גם היום כשם הספר (אנגלית: Psalms, גרמנית: Psalmen, צרפתית: Psaumes). שם הספר ברוסית: Псалтырь או Псалтирь מקורו במילה יוונית ψαλτήριον שמשמעותה סוג של כלי נגינה.
ברוב ספרי התנ"ך הנדפסים כיום ממוקם ספר תהילים בראש חטיבת כתובים. עם זאת, בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי[4], שדנה בספרי התנ"ך, נמצא ספר תהילים לאחר מגילת רות, וזאת כנראה בשל הסדר הכרונולוגי שבו מסודרים הספרים בברייתא, כפי שמעיר רש"י. אף בחלוקת בעלי המסורה של ארץ ישראל תהילים הוא השני בספרי הכתובים, אך בחלוקה זו הספר הראשון הוא ספר דברי הימים. חלוקה זו נמצאת גם בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד, ובימינו השתמש בה הרב מרדכי ברויאר במהדורת התנ"ך שהוציא.
בתרגום השבעים, וכן בתרגומים הנפוצים בימינו שהלכו בעקבותיו, ספר תהילים הוא השני בחטיבת "ספרי השירה", לאחר ספר איוב ולפני ספר משלי. לכל השיטות, ספרי אמ"ת הם קבוצה מיוחדת של שלושה ספרים שמיוחדים בטעמי המקרא שלהם ובסדר כתיבת השורות.
ספר תהילים הוא קובץ של מזמורים שונים, וכל מזמור עומד בפני עצמו כיצירה סגורה. במהדורת התנ"ך המקובלת נמצאים מאה וחמישים פרקים, ובכל פרק מזמור אחד העומד בפני עצמו.
החלוקה המקובלת בימינו היא חלוקה חדשה יחסית, ובספרות חז"ל אנחנו מוצאים שמדובר על 147 פרקים, אותם מעמידים חז"ל[5] כנגד שנות חייו של יעקב אבינו. ההבדל בספירת הפרקים בין חז"ל לבין הספירה שלנו נובע מכך שחלק מהפרקים שהופיעו כמזמור אחד בספירה הקדומה חולקו לשני מזמורים בספירה המאוחרת. לא ברור אילו מהמזמורים היו מחוברים בימי קדם ואילו מחולקים. על מזמורים מסוימים יש לשער שהיו מחוברים:
בתרגום השבעים החלוקה זהה לזו שבספרים שלנו, מלבד ארבעה מקומות:
מכיוון ששני פרקים פוצלו ושניים אוחדו, נמצא שמספר הפרקים בתרגום השבעים גם הוא 150.
בכתר ארם צובא ובכתב יד לנינגרד יש הבדל אחד מהספרים שלנו: מזמורים קיד וקטו מחוברים, ולכן בספרים אלו ישנם 149 מזמורים.
גם בפירוש המאירי לתהילים מזמורים קיד וקטו הם מחוברים, אך כפי שציינו לעיל מזמור קיז מסופח למזמור שלפני, ומזמור קיח מחולק לשלושה: פסוקים א–ד, פסוקים ה–כד, ופסוקים כה–כט. אם כן, לשיטת המאירי יש 151 פרקים.
בספרים נוספים[דרושה הבהרה] אפשר למצוא עוד חלוקות: יש ספרים שבהם פרק עח מחולק לשניים, לפני הפסוק "והוא רחום יכפר עוון". יש כאלו שבהם פרק קיט, שהוא אקרוסטיכון מתומן, מחולק ל-22 פרקים שונים, אחד לכל אות.
ספר תהילים מחולק במסורת לחמישה ספרים, חלוקה שניכרת מלשון פסוקי החתימה של כל ספר:
בכתבי היד יש רווח של מספר שורות בין כל אחד מחמשת הספרים.
אף על פי שספר תהילים מחולק פנימית לחמישה ספרים, במניין 24 ספרי המקרא הוא נחשב לאחד.
על פי חלוקת הפסוקים שלנו, בספר תהילים יש 2,527 פסוקים. על פי חלוקה זו, שנמצאת גם בהערות המסורה שבידינו, הפסוק האמצעי בספר הוא: ”וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ” (עח, לו).
בתלמוד הבבלי[8] יש דיון בנוגע למספר הפסוקים בספר תהילים, ולגבי אמצעם. על פי התלמוד, פסוק האמצע הוא ”וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ” (עח, לח) שנמצא במרחק של שני פסוקים מאמצע הספר על פי חשבוננו. עם זאת, על פי הסוגיא ישנם 5,896 פסוקים בספר, יותר מפי שניים מאשר בחשבון שלנו. ייתכן שהגמרא החשיבה כל צלע בפסוק כפסוק בפני עצמו. על כל פנים, הגמרא שם כותבת שאנחנו לא בקיאים בחלוקת הפסוקים כפי שהיו בקיאים פעם, ולפיכך מנייננו שונה ממניינם.
כמו כן, כותבת הגמרא שהאות האמצעית בספר היא האות ע במילה "מיער" בפסוק: ”יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה” (פ, יד). ייתכן שמשום כך האות תלויה מעל השורה על פי המסורה.
על פי המסורה, מחולק ספר תהילים ל-19 סדרים. במבט ראשון, נראה שאין לחלוקת הסדרים שום היגיון פנימי, משום שהיא מחלקת פרקים באמצעיתם ומפרידה בין פרקים קשורים. אך החלוקה מתבססת על שני עקרונות:
גם למזמור צא נוהגים להקדים את הפסוק "ויהי נועם" שנמצא בסוף המזמור שלפניו. עיקרון זה נוהג ברוב הסדרים.
בנוסף, חולק הספר על ידי הרב מנחם בן זרח[9] גם לשבעה חלקים ולשלושים חלקים, זאת כדי לאפשר את קריאתו מדי שבוע ומדי חודש.
פירוט החלוקה לימי השבוע:
פירוט החלוקה לימי החודש:[10][11]
במסגרת תקנת אמירת תהלים שיזם רבי יוסף יצחק שניאורסון, הורה לחסידיו לקרוא בסוף כל תפילת שחרית את פרקי התהילים כפי שנחלקו לימי החודש[13].
על פי המקובל במסורת ובמחקר, המזמורים נכתבו ונערכו במשך מאות שנים. התלמוד מציין כי "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים", כלומר, אסף יצירות רבות לכדי ספר תהלות מגוון.
כפי שהוזכר לעיל, בכותרות 100 ממזמורי תהילים מובא שם איש או קבוצה של אנשים, תמיד עם ל' היחס לפני כן. ל' זו פורשה בדרכים שונות:
על פי המסופר במקרא, היה דוד "יודע נגן", ואף הובא לפני שאול כדי לנגן בכינור לפניו ולהרחיק ממנו את הרוח הרעה ששרתה עליו.
במסכת פסחים[14] קבעו חז"ל:
לעומת זאת, בברייתא במסכת בבא בתרא[4] נאמר: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכיצדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קורח".
על קיומם של פרקי תהילים העוסקים בנושאים מאוחרים מתקופת דוד המלך כתב רבי אברהם אבן עזרא בהקדמתו לספר תהילים: "מחלוקת גדולה יש בינות המפרשים, יש אומרים כי כל הספר לדוד והיה נביא... ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד, ובעבור זה כתבוהו הקדמונים עם איוב ומגילות... ואמרו כי 'על נהרות בבל' – חיברו אחד מן המשוררים בבבל... ואמרו כי גם אסף ... אינו אסף המנצח שהיה בימי דוד."
מזמור עב מסתיים במילים "כלו תפילות דוד בן ישי" אולם יש מספר מזמורים לאחר מכן הנושאים את שמו של דוד, ומכאן למדו המפרשים[15] שפרקי התהילים לא נכתבו לפי הסדר בו חוברו.
בסך הכול שבעים ושלושה מזמורים משויכים בפתיחתם לדוד, שנים עשר מזמורים לאסף, אחד עשר לבני קורח, שני מזמורים לשלמה, מזמור אחד לאיתן האזרחי (שלפי המסורת הוא אברהם) מזמור אחד למשה, ובשלושה מזמורים נזכר ידותון. חמישים מזמורים אינם נושאים שם של מחבר.
יש הטוענים, על פי ניתוח רמזים לאירועים היסטוריים המוזכרים בספר תהלים, כי המילים הראשונות בפרקים רבים, דוגמת 'מזמור לדוד' או 'למנצח מזמור לדוד', לא בהכרח מעידות על זהותו של מחבר הפרק, וייתכן שבחלק מהמקרים מדובר בייחוס רעיוני למחבר ידוע של פרקים רבים בספר תהלים[16].
בראש רוב פרקי תהילים נמצאות כותרות שמציינות את סוג המזמור, את שם המחבר או המשורר, או את הזמן המיוחד שבו נאמר – בכל מזמור על פי עניינו. ל-116 ממזמורי תהילים יש כותרת כלשהי בתחילתם, ואלו כותרות מגוונות ביותר. יש למעלה מ-60 סוגים שונים של כותרות, כך שכותרת רבות נמצאות בראש מזמור אחד בלבד. הכותרת הנפוצה ביותר היא "לדוד" (בלבד) שמופיעה בראש ארבעה עשר מזמורים[17]. 9 מזמורים מתחילים בכותרת "למנצח מזמור לדוד", ו-9 ב"שיר המעלות" (בלבד).
במהדורות התנ"ך בעברית הנהוגות בימינו, נמצאות הכותרות כחלק מגוף המזמור, ומהוות חלק מהטקסט הקנוני; כך הוא גם ברוב התרגומים. עם זאת, חלק מהתרגומים החדשים לאנגלית, כמו תרגום New English Bible, משמיטים את הכותרות מגוף המזמור. בשל כך, גם ספרור הפסוקים בתרגומים אלו שונה.
גם בתפילה היהודית נהוג להחשיב את הכותרות כחלק מהמזמור. אמנם, במקרים בודדים נהוג להשמיט בתפילה את הכותרות: במזמור ג אותו אומרים לפי חלק מהנוסחים בקריאת שמע שעל המיטה נהוג להשמיט את הכותרת: "מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ" ולהתחיל הישר מגוף המזמור: "ה' מָה רַבּוּ צָרָי". באמירת תחנון בנוסח אשכנז, משמיטים את כותרת פרק ו: "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד", ופותחים בפסוק השני: "ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי". בפסוקי דזמרא מנהג הספרדים להשמיט את כותרת פרק ל: "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", ולפתוח בפסוק: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי". עדות לכך שהשמטת הכותרות נהגה גם בשירת הלוויים בבית המקדש ניתן למצוא במשנה בסוף מסכת תמיד (ז, ד), שמתארת את שיר של יום: "ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה", ואינה מזכירה את הכותרת "לְדָוִד מִזְמוֹר" (כד, א); וכן במשנה במסכת ביכורים (ג, ד) מתוארת שירת הלוויים בעת הבאת הביכורים לעזרה במילים: "ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני" (ל, א) ולא נזכרת כותרת המזמור.
בכותרות המזמורים ישנם 8 סוגים או שמות נרדפים למזמור, ואלו הם:
ברבים ממזמורי תהילים מתארת הכותרת את צורת הניגון שלוותה לאמירתו:
שם המחבר מופיע בראש 100 ממזמורי תהילים, כשהאות ל' באה לפני שמם:
לגבי חלק מהשמות שבכותרות המזמורים קיים ספק האם הם שמות המחברים:
יש מפרשים שבחלק מהמזמורים צוין בכותרת הזמן בו יש לאומרם:
מלבד דרכי הניגון הנזכרים בכותרות, שצוינו לעיל, נמצאות הדרכות לאופי הניגון גם בתוך המזמור. ההדרכה הבולטת ביותר היא המילה "סֶלָה", שמופיעה 71 פעמים בספר. מילה נוספת המשמשת להדרכת הנגינה היא "היגיון", המופיעה במזמור ט, ז. תיבות אחרות שהוצע לקוראן כסימני נעימה הן: "ניצב" (לט, ו), "מיני" (מה, ט), "משכיל" (מז, ח), "אֵלֶם" (נו, א), "רַבָּה" (סב, ג), "יָרוּמוּ" (קמ, ט)
ספר תהילים הוא מהפופולריים בין ספרי הכתובים, לפי המסורת היהודית היו הלוויים משוררים פרקי תהילים בבית המקדש בשעת עבודת הקורבנות. אמירת מזמורי תהילים היא גם חלק ממהלך התפילה למשל אמירת פסוקי דזמרא, שיר של יום, ועוד.
הסידור היהודי משתמש רבות בספר תהלים כבסיס לתפילות יום-יומיות מחד וייחודיות מנגד.
נוסף על קריאה במזמורי תהלים המעטרים את סדר היום וסדר התפילה היהודי, יהודים רבים מאמינים ומרגישים כי הקריאה בו יכולה להועיל לפרט ולכלל, כיוון שיש בו מזמורים המתאימים כמעט לכל מצב. נהוג לקרוא תהילים בשעת רצון, במקרה סכנה, ליד מיטתו של חולה ובכל עת שאדם חש צורך לקרבה עם אלוהיו. אמנם כבר המשנה מדגישה את כוונת התפילה והתחינה, ומתנגדת לדקלום מיסטי נטול משמעות, וכן פסקו הרמב"ם ופוסקים נוספים[19].
בעיירות מסורתיות ביהדות מזרח אירופה, נהגו גם נשים וגברים, יהודים פשוטים, להקפיד על אמירת תהילים קבועה, כביטוי מרכזי של אדיקותם הדתית, וכתחליף לאפיק האינטלקטואלי והלמדני של לימוד תורה עיוני מורכב. ישנם אף כאלה שנקראו בכינוי 'תהילים זאגער' = אומר התהילים, ולאחדים מהם הכינוי הזה הפך לשם משפחה.
הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הנהיג אמירת שלושה פרקי תהילים על פי הסדר בימים שבין ראש חודש אלול לבין יום הכיפורים, אשר יחד עם אמירת 36 הפרקים האחרונים ביום הכיפורים משלימים את קריאת הספר כולו. מנהג נוסף הוא לקרוא את כל ספר תהילים בראש השנה[20]. חסידי חב"ד וחצרות אחרים נוהגים לקרוא בכל יום את הפרקים היומיים, על פי החלוקה החודשית, ובשבת שבו מברכים את החודש קוראים את כל הספר, לפני תפילת שחרית.
בקהילות גאורגיה, קיים מנהג עתיק, לפיו גבאי בית הכנסת מחלק למתפללי בית הכנסת קונטרסים של "תהילים מחולק", לפני הוצאת ספר תורה, בשחרית של שבת, כך הקהל גומר את כל ספר התהילים, ולאחר מכן אומרים "קדיש יהא שלמא רבא". מנהג דומה רווח היום בבתי כנסת רבים של עדות מגוונות[21].
הנוהגים על פי קבלה מקפידים שלא לומר תהלים בשעות הערב, עד חצות.
ספר תהילים היה ספר הקריאה הראשון של כל תלמיד בממלכה הפרנקית בתקופה הקרולינגית, ולכן המשכילים בתקופה זו הכירו את מזמוריו טוב יותר מכל יצירה ספרותית אחרת. הייתה לכך השפעה עמוקה על הלשון ועל אוצר הדימויים של אנשי הרוח הקרולינגים, וכתביהם משופעים בציטוטים, ישירים או עקיפים, ממזמורי תהילים. מאחר שספר תהילים הוא ספר שירה, הוא שימש גם מבוא לעולם המוזיקה. מזמורי תהילים הושרו בכל התפילות, ובאמצעותם למדו התלמיד הצעירים בתקופה הקרולינגית את יסודות השירה[22].
הלויים בבית המקדש שרו חלק ממזמורי תהילים במנגינות מסוימות, אך מנגינות אלו לא הגיעו לידינו. היו חוקרים שטענו שבמוזיקה הכנסייתית, נשארו שרידים של המנגינות המקוריות. כמו כן ישנם מעט מסורות בעם ישראל שטוענות שטעמי אמ"ת שבפיהם הם המנגינה המקורית ששרו הלויים בבית המקדש.
לחלק מיהודי תימן ישנה עד היום מסורות של מנגינה לטעמי אמ"ת, כמו כן בחסידות חב"ד מתוארת מסורות כזו שככל הנראה אבדה ב-100 שנים האחרונות[23].
מזמורי תהילים אחדים זכו להלחנה כמוזיקה כנסייתית. עם המלחינים שעסקו בכך נמנים קלאודיו מונטוורדי, אנטוניו ויוואלדי, יוהאן סבסטיאן באך, מוצרט. מזמורים נוספים נכללים ביצירות רקוויאם, ובהם תהילים קכ"ו ברקוויאם גרמני מאת יוהנס ברהמס, ותהילים ק"ל וכ"ג ברקוויאם של ג'ון ראטר. מזמורים נוספים הולחנו בידי שלל מלחינים, ובהם:
זמרים ולהקות של מוזיקה פופולרית כללו מזמורי תהילים ברפרטואר שלהם. דוגמה לכך הוא תהילים קל"ז ("על נהרות בבל"), שבתרגומו לאנגלית יש לו לחן מוכר וישן, שהופץ בידי להקת פיטר פול ומרי בשנות השישים ובביצוע מחודש של דון מקליין בשנות השבעים של המאה העשרים[24], ולהקת בוני אם התפרסמה ב-1974 עם שיר פופולרי 'the Rivers of Babylon'[25].
הראפר קוליו בשירו Gangsta's Paradise, אשר שימש כשיר הנושא לסרט סיכון מחושב, מצטט מתהילים כ"ג "כאשר אני הולך בגיא צלמוות" (תרגום חופשי)
מזמורי תהלים רבים זכו ללחן במוזיקה החסידית, והם מושרים באירועים שונים. דוגמאות:
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל תנ"ך |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.