Loading AI tools
המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ל"ד הוא המזמור השלושים וארבעה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-33). מזמור זה הוא אחד משלושה עשר המזמורים המשלבים בכותרתם אזכור לאירועים הקשורים בחייו של דוד. המזמור הוא אחד מעשרה מזמורים הפותחים במילה 'לדוד'[1]. המזמור בנוי מאכרוסטיכון אלפביתי והחל מפסוק ב' ועד פסוק כ"ג - כל פסוק נפתח באות אחרת מהאלפבית לפי הסדר. המזמור נפתח בכותרת 'לְדָוִד' שלא כדוגמת מזמורים אחרים הפותחים בכותרתם ב-'מִזְמוֹר לְדָוִד'. מזמור זה נכלל בפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב ונאמר לפני ברכו של תפילת שחרית. שלושה פסוקים מסוף המזמור: ”מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.” (פס' י"ג-ט"ו) הפכו למטבעות לשון ואף הולחנו על ידי ברוך חייט וזכו למגוון רחב של ביצועים.
תהילים ל"ד לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ. |
---|
(א) לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ. |
המזמור בנוי מאקרוסטיכון ופסוקיו, מלבד הפסוק הפותח והחותם, מסודרים בסדר האל"ף-בי"ת. לאחר הכותרת מזמין בעל המזמור את קהל השומעים להצטרף אליו בדברי שבח לה'.(ב' - ד') בחלקו הבא של המזמור מתאר המשורר כיצד ניצל (ה - ח') החלק הרביעי של המזמור הוא תיאור עיקרה של יראת ה'.(ט' - ט"ו). מכאן עובר המשורר לתיאור תורת הגמול.(ט"ז-כ"ג)[2]
החוויה שמתאר מחבר המזמור יוצאת מתוך האסון האישי והפרטי ומזמנת את הכלל לתוכה. המצב הספציפי שבו נמצא המשורר נלמד רק מרמזים ואין בו עדות לצרה קונקרטית. דברי המשורר בפסוק ה':”דָּרַשְׁתִּי אֶת ה' וְעָנָנִי וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי.” עוברים בהמשך טרנספורמציה ומכלילים את הציבור כולו:”צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם.”.
המעברים הללו מעידים שבעיני המשורר הצלתו האישית לא הייתה בגדר חסד אישי וחד פעמי, שכן זו דרכו של ה', להיענות לצדיקים, מתוך השגחתו המתמדת עליהם ועל מעשיהם: ”עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם” (פס' ט"ז)אם כך, ניתן לומר שהמתפלל איננו חווה את ישועתו והצלתו כמהפך, אלא כדרך התגלות נוספת של האל.
זהו מזמור שבח חכמתי, שבו מבוססות המסקנות החכמתיות על ניסיונו האישי של המשורר, אולם אין הניסיון האישי עיקר, כי אם החוויה הדידקטית[3].
כותרת המזמור בפסוק א', מעוררת קושי: "לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ". אבימלך מלך גרר ידוע מסיפור ירידת אברהם לגרר[4] ואינו קשור באירועים מחיי דוד, ואף אבימלך בן גדעון חי כמה דורות לפני דוד. פרשנים מזהים את אבימלך שבמזמור זה עם אכיש מלך גת, והפסוק רומז לסיפור מספר שמואל[5] על התחזותו של דוד לשוטה[5] כדי להינצל מידי אכיש[6], רש"י מפרש: "לפני אבימלך - כך כך מלכי פלשתים נקראים, וכל מלכי מצרים -פרעה ואף על פי ששמו אכיש קוראים לו אבימלך." אבן עזרא דורש כי 'לאכיש היו שני שמות וכמוהו רבים'[7]. על הקושי עונה גם מדרש תהילים לפסוק: "וכי אבימלך היה והלא אכיש היה, ולמה נקרא שמו אבימלך, שהיה צדיק כאבימלך"[8]
במזמור כמה תקבולות ביניהן: בפסוק ב' יש תקבולת נרדפת וצולבת. ייחודה של תקבולת זו שהיא תקבולת של שם ופועל. הצלע הראשונה: "אֲבָרְכָה אֶת-ה' בְּכָל-עֵת" מקבילה לצלע השנייה "תָּמִיד, תְּהִלָּתוֹ בְּפִי". פסוק ג' מעוצב על דרך תקבולת משלימה. בפסוק הדובר אומר שהוא ישמח בה'. בצלע השנייה של הפסוק "ענווים" ישמעו את ה' והם ישמחו בו גם הם. בפסוק י"א הדימוי: "כְּפִירִים, רָשׁוּ וְרָעֵבוּ; וְדֹרְשֵׁי ה', לֹא-יַחְסְרוּ כָל-טוֹב". משורר תהילים משתמש בדימוי הכפירים כאנשים כוחניים המנצלים את החלשים. כך מביע המשורר את ייראת האל וכבודו[9].
המזמור נאמר כחלק מפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.