מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק)

רבי מנחם מנדל שניאורסון (בכתיב מסורתי: מנחם מענדל שניאורסאהן. מכונה ה"צמח צדק" על שם ספרו; כ"ט באלול ה'תקמ"ט^[1], 1789 – י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866) היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866).

ערך זה עוסק באדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. אם התכוונתם לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד-לובביץ', הנקרא בשם זהה, ראו מנחם מנדל שניאורסון.

המונח "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו, ראו צמח צדק (ספר). אם התכוונתם לשו"ת צמח צדק (הקדמון), ראו מנחם מנדל קרוכמל.

רבי מנחם מנדל שניאורסון

הציור (ככל הנראה) הקדום ביותר של ה'צמח צדק', כנראה סביב שנת 1871[דרוש מקור]
לידה	9 בספטמבר 1789 (יוליאני) כ"ט באלול ה'תקמ"ט האימפריה הרוסית ליוזנה
פטירה	17 במרץ 1866 (יוליאני) (בגיל 76) י"ג בניסן ה'תרכ"ו האימפריה הרוסית (1858–1883) לובביץ'
כינוי	אדמו"ר הצמח צדק, הצמח צדק, צמח צדק
מקום קבורה	רוסיה לובביץ'
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום מגורים	העיירה לובביץ'
תקופת הפעילות	1827 – 17 במרץ 1866 (כ־39 שנים)
השתייכות	חסידות חב"ד
רבותיו	אביו רבי שלום שכנא אלטשולר סבו רבי שניאור זלמן מלאדי
חיבוריו	ראו בהמשך
בת זוג	חיה מושקא שניאורסון (אנ')
שם השושלת	משפחת שניאורסון
אב	שלום שכנא אלטשולר
אם	דבורה לאה אלטשולר
צאצאים	שמואל שניאורסון יוסף יצחק שניאורסון (מאוורוטש) יהודה לייב שניאורסון ברוך שלום שניאורסון
מספר צאצאים	9
אדמו"ר של חסידות חב"ד ה־3 28 בנובמבר 1827 – 29 במרץ 1866 (38 שנים) → רבי דובער שניאורי רבי שמואל שניאורסון (חב"ד ליובאוויטש) ←
רבי יהודה לייב שניאורסון (קאפוסט) ←
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (ליאדי) ←
רבי ישראל נח שניאורסון (ניז'ין) ←
תפקידים נוספים	אדמו"ר
פרסים והוקרה	תואר 'אזרח נכבד לדורותיו' של האימפריה הרוסית

קורות חייו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נולד בעיירה ליוזנה בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 במחוז ויטבסק בבלארוס) לדבורה לאה, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר^[2]. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. בגיל שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי שלימדו תורה. בה' בכסלו תקס"ג (1803) בגיל 14 נישא לבת דודו, חיה מושקא (אנ') בת רבי דובער שניאורי, בנו של רבי שניאור זלמן ויורשו כאדמו"ר מחב"ד.

לאחר פטירת חותנו סירב להתמנות במקומו כאדמו"ר. בסיוון תקפ"ט^[3], ניאות להפצרת החסידים לנהוג כאדמו"ר. גם האדמו"ר רבי אהרן מסטרשלה אשר היה חלוק על האדמו"ר האמצעי, תמך במינויו של רבי מנחם מנדל לאדמו"ר מחב"ד. חצי שנה לאחר המינוי, בשמחת תורה תקפ"ט נפטר האדמו"ר מסטרשלה ורבים מחסידיו קיבלו עליהם את רבי מנחם מנדל לרבי^[4].

עם מינויו החל לפעול להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (במה שזכה לכינוי "גזרת הקנטוניסטים"), הקים ועד שתדלנים להפחתת מכסות הגיוס והרחבת האפשרות להמיר את הגיוס בתשלום כספי. במקביל עודד את אנשיו לפעול לשם כך גם בדרכים בלתי חוקיות כמו שחרור הילדים המגויסים באמצעות מתן שוחד לשומרים ורישום הילדים כמתים, לשם פעילות זו הוקם ארגון בשם "חברה תחיית המתים". במקביל שלח את נאמניו למקומות כינוס המגויסים כדי לעודדם להישאר נאמנים ליהדות, ובעצמו השתדל לקרב חיילים אלו. נשתמר מאמר חסידי שאמר ביידיש בעת מפגש עם קבוצת חיילים כזו.

ב-1839 עודד את חסידיו לעסוק בחקלאות והביא להתיישבות ששים משפחות יהודיות בכפר שצ'דרין שליד הומל לשם כך (1844). בעקבות זאת הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית^[5], וב-1851 העניק לו ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה מעמד של "אזרח נכבד לדורותיו"^[6]. תואר זה היה בתוקף אף לצאצאיו ברוסיה עד קריסת האימפריה הרוסית במהפכת פברואר^[7].

לדברי האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, בשנת 1841 (תר"א) ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים^[8].

ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. צאצאו הרב יוסף יצחק שניאורסון מספר שלמרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים^[9]. נקט בגישה מקלה בתגובה לגזירת הלבוש בשנת 1844 (תר"ד)^[10].

נודע בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר. גם גדולי תורה שהשתייכו לקהילת המתנגדים העריצוהו מאוד. רבי דוד טביל ממינסק פונה^[11] אל הצמח צדק בזה הלשון:

" שלום וכל טוב סלה לכבוד הרב המאור הגדול, הגאון המפורסם, עין העדה, רבא דעמא, מדברנא דאומתיה, קדוש יאמר לו, מורנו הרב רבי מנחם מענדל נרו יאיר ולכל הנלוים אליו בצילו צל החכמה והיראה".

שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. נודע גם בשל ספרייתו הגדולה^{[דרוש מקור]}. רשם את דרושי החסידות העמוקים של סבו האדמו"ר הזקן והיה דן עמו בענייני הלכה^[12]. חלק מכתביו יצאו לאור, והם עוסקים בשו"ת הלכתי, קבלה וחסידות. כתבי ידו התחלקו בין בניו האדמו"רים מלובביץ, מנייז'ין, מקופוסט ומלאדי. היה ידוע גם כצדיק פועל ישועות. אלפים נהרו לחצרו ובימיו הגיעה חסידות חב"ד לשיא פריחתה^{[דרוש מקור]}. בין מבקריו ומעריציו היו חסידים ומתנגדים ואפילו גויים^[13].

רבנים ואדמו"רים בני דורו הכירו במעלתו. רבי חיים מצאנז כינה אותו "חכם הרזים"^[14] והחידושי הרי"ם מגור רצה לנסוע אליו כחסיד^[15].

תשובותיו לשאלות שהופנו אליו וחידושיו, נדפסו לאחר פטירתו בסדרת הספרים "צמח צדק". יצאו לאור גם כתבים שלו בקבלה ובחסידות. חלק מכתביו אבד. נודע גם בשל ספרייתו הגדולה.

נפטר בי"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה בנו הצעיר, רבי שמואל שניאורסון (אדמו"ר המהר"ש).

משפחתו

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

• בנו הראשון^[16], רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן).
• בנו השני, רבי יהודה לייב שניאורסון (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא המשיכו בניהם ונכדיהם את השושלת.
• בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר כך לא המשיכו בניו את השושלת.
• בנו הרביעי, רבי ישראל נח שניאורסון (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין (Niezhin (Hasidic dynasty))" החצר פעלה במשך חמש עשרה שנה ולא היה לה המשך.
• בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוטש, הקים בחיי אביו ולמרות אי הסכמתו את חצר "אוורוץ'". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל.
• בנו השישי, רבי שמואל שניאורסון (מהר"ש), מילא את מקום אביו (בליובאוויטש) בהנהגת שושלת חב"ד ליובאוויטש, כצוואת האב^[17].
• בנו השביעי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר^[18] בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור.

בנותיו

• ראדע פריידא, נישאה לבן דודה שניאור שניאורסון
• דבורה לאה, נישאה לבן דודה לוי יצחק זלמנסון

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

תקופת חייו של הרב מנחם מנדל שניאורסון על ציר הזמן
ציר הזמן

שו"ת צמח צדק, מהדורה ראשונה, וילנא, ה'תרל"ב

מתלמידיו

• רבי הלל מפאריטש
• רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין, בעל ה"תורת חסד"
• רבי אברהם דוד לבוט, בעל "שער הכולל"
• רבי פרץ חן

ניגוניו

רבי מנחם מנדל הלחין כמה ניגונים. חלק מהם התפרסמו במשך השנים גם מחוץ לחסידות חב"ד

• אשרי איש
• ניגון דביקות המיוחס לאדמו"ר הצמח צדק
• ניגון השתטחות
• הודיעני ה' קיצי
• ימין ה' רוממה
• כאיל תערוג

חיבוריו

• צמח צדק – שאלות ותשובות הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על הש"ס. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת היידיש) "מנחם מענדל", בגימטריה "צמח צדק".
• דרך מצותיך – טעמי המצוות על-פי תורת החסידות.
• ביאורי הזוהר – ביאור מאמרים מספר הזוהר, שלושה כרכים, תשכ"ח-תשפ"ב.
• ספר החקירה - דרך אמונה – ספר פילוסופי-מחקרי בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם", ספר העיקרים, ועוד (הספר נכתב לערך בשנת תר"ג, שנה שבה הרבה הצמח צדק להתווכח עם אלה שניסו לשנות חוקים ברוסיה בנוגע לדת ישראל).
• אור התורה – ארבעים ושניים כרכים של ביאורי חסידות על התורה, מועדים ונ"ך (נביאים וכתובים).
• ספר הליקוטים – סדרה בת כמה עשרות כרכים, שבה לוקטו דברי תורתו לפי ערכים בסדר הא"ב.
• אגרות קודש – תשעים מאגרותיו, מהדורה מבוארת עם מבוא, בעריכת הרב שלום בער לוין והרב יהושע מונדשיין, הוצאה חדשה, קה"ת ברוקלין ה'תשע"ג.
• יהל אור – על תהילים.
• מאמרי אדמו"ר ה"צמח צדק" – הנחות, כרך א' בראשית, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ז

לקריאה נוספת

• חיים מאיר הילמן, בית רבי, באתר היברובוקס, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק שלישי של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים
• הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרך תשיעי, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק, (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), קה"ת, כפר חב"ד
• אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' עא-צה
• הרב עמרם בלוי, בני הצמח צדק - תולדות בני ונכדי אדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש, תשפ"א, בהוצאת מעיינותיך

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק)

• "מנחם מענדל מְלוּבַּאוִויץ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 244, באתר היברובוקס
• מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ספרי כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" מאגר של חלק מספרי הצמח צדק, באתר ספריית חב"ד
• אדמו"ר הצמח צדק - רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, באתר MyTzadik
• אודות תמונתו של הצמח צדק באלבום "מבית הגנזים" (עמוד רנז), הרב שלום דובער לוין, הוצאת ספריית חב"ד תש"ע - 2010
• מסמכים היסטוריים: תיק קבלת תואר "אזרח נכבד לדורותיו" . באתר חב"ד און ליין
• מנחם מנדל שניאורסון (1789-1866), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. בדורות קודמים היו ספקות באשר לשנת הולדתו האם הייתה בשנת תקמ"ח, תקמ"ט או תק"נ, ראה רשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן (יוסף יצחק שניאורסון, קה"ת, (2011).) עמ' מט בהערה 211 סקירה על הגרסאות שבתאריכי הולדתו, התמים חוברת ג' עמ' כה. בשלשלת היחס בהיום יום נכתב שנולד בשנת תקמ"ט ערב ר"ה (של תק"נ).
2. על משפחתו מצד אביו ראו: עמרם בלוי, תולדות משפחת אביו של אדמו"ר הצמח צדק, רבי שלום שכנא (אלטשולר), חתן כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, קובץ היכל הבעש"ט, חלק כ"ז, עמודים ק"מ-קנ"א
3. לפי גרסאות אחרות; תקפ"ח, תק"צ, תקצ"א
4. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטשוב, תרס"ב, עמ' 222
5. אגרות קודש הצמח צדק, עמודים 12–15 - במבוא, ובהפניות שם לרחבי הספר מסת"ב 978-0-8266-5532-5
6. פריט Q1982897 בוויקינתונים | מעמד "אזרח נכבד" התיר ליהודים מסחר בערים הגדולות, פטור מגיוס והטבות נוספות. התואר "אזרח נכבד לדורותיו", העניק הטבות דומות גם לצאצאיו, והוא הוענק לו בשל פעילותו בשצ'דרין.
7. צילום התעודה, ומסמכים הקשורים לבקשה, באתר COL. | שלום בער לוין, מבוא לאגרות קודש הצמח צדק, תשע"ג 2013, ניו יורק, עמודים 12–15 (קישור לטקסט באינטרנט)
8. אגרות קודש הריי"צ חלק ב' עמ' קז.
9. רבי יוסף יצחק שניאורסון, קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
10. צמח צדק יורה דעה סימן צ'.
11. שו"ת נחלת דוד סימן ל"א.
12. שלום דובער לוין, אגרות קודש הצמח צדק (עמ' 8)
13. סטנסילב אוקרייץ, הצדיק מליובאוויטש (עמ' 80-87), באתר היברו-בוקס, גיליון "כרם חב"ד, ‏1992
14. ספר עמודי ארזים לרב ישעיה אשר זליג מרגליות דף ס"ב עמוד א'.
15. מספר מאיר עיני הגולה (שהוא הספר הראשון והעיקרי של תולדות חייו של הרי"מ מגור הנ"ל והודפס בהסכמת ה"אמרי אמת" מגור נינו של הרי"מ) אות תע"ג.
16. ספק אם היה בכור. ראו: שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק פ"ה, עמ' קס"ה.
17. פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.
18. ולכן נקרא רבי שמואל שניאורסון הצעיר בבנים
19. מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
20. לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
21. פריט Q29348543 בוויקינתונים‏
22. לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
23. רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כ"א ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110–111
24. הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו.
25. צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גיליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ, עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
26. הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, מסת"ב 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת – היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמו"ר רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
27. עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
28. א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהן בנות דודות שלו – נינות בעל התניא. לא ברור בוודאות מאיזו אישה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא – מאישה אחת, ואברהם – מאישה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אישה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אישה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
29. בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
30. א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
31. נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
32. א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמו"רות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמו"רות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג' "מעין אדמו"רות בצר משרתו כרב העיר" – היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק'-ק"ג.
33. נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג' עמוד 30)
34. בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
35. התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
36. 
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 באוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת מסת"ב 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר היברובוקס
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 – נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ – תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות, י"ד בכסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, מסת"ב 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמו"רי חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019, מסת"ב 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים י"ד-ט"ו (14–15)