שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

שניאור זלמן מלאדי

אדמו"ר הזקן – מייסד חסידות חב"ד והרבי הראשון שלה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שניאור זלמן מלאדי
Remove ads

רבי שניאור זלמן מלאדי[5] (ליוזנה, ה'תק"ה–ה'תק"ט, 1745–1749 – פני (רו'), כ"ד בטבת ה'תקע"ג, 26 בדצמבר 1812; מכונה: אדמו"ר הזקן[א 1], בעל התניא[א 2], הגר"ז או "הרב"[א 3]) היה אדמו"ר, פוסק, מייסד חסידות חב"ד ומנהיגה הראשון עד לפטירתו.

המונח "האדמו"ר הזקן" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו האדמו"ר הזקן (פירושונים).
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
Remove ads

תחילה שימש כ"מגיד מישרים" של הקהילה היהודית בליוזנה ולאחר מכן עבר ללאדי. בין השנים ה'תקל"ז ל-ה'תקס"ב הנהיג את תנועת החסידות ברוסיה הלבנה, תחילה לצד רבי ישכר בר מלובביץ' ורבי ישראל מפולוצק, ולאחר מכן לבדו.

ספריו המרכזיים הם ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, וכן שולחן ערוך הרב.

Remove ads

קורות חייו

סכם
פרספקטיבה

הולדתו

שניאור זלמן נולד כבנם הבכור של רבי ישראל ברוך פוזנר ורבקה.

ישנן כמה גרסאות לגבי תאריך הולדתו. הביוגרף חיים מאיר היילמן נטה לקבוע את תאריך הלידה בי"ז בכסלו תק"ז (30 בנובמבר 1746)[6], וכך גם ההיסטוריון עמנואל אטקס והסופר מרדכי טייטלבוים ציינו שנה זו[7][8]. על פי המסורת שסיפר האדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון, שניאור זלמן נולד בתאריך י"ח באלול תק"ה (15 בספטמבר 1745)[9][10], כך גם ציין האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון[11][12] שהוסיף כי התיארוכים האחרים הם ככל הנראה תוצאה של הערכה שגויה[13]. ברשימה אחרת, שההיסטוריון החב"די יהושע מונדשיין נטה לייחס אף אותה לרבי יוסף יצחק, גם כן צוינה השנה תק"ז, ומונדשיין שיער שמדובר ב"משנה ראשונה" (=דעה ראשונית) של הריי"צ, אותה זנח לאחר מכן[14]. לדברי מונדשיין, מעדות שניאור זלמן עצמו בעת מאסרו עולה שנולד בסביבות תק"ט[15]. מספר מקורות מציינים כי הלידה קרתה בליוזנה[8][15], ברשימות מנחם מנדל שניאורסון צוין כי ספק נולד בליוזנה, ספק נולד בפוזנן[16][17], ובמגילת י"ט כסלו נאמר כי הוא נולד בסביבות ליוזנה וויטבסק[9] ועל פי ה"בית רבי" נולד בליוזנה[18].

על פי המסורת החב"דית, רוח הקודש נכנסה בברוך וקרא לבנו בשם "שניאור" המסמל שני אורות[6][19][20]. בשם רבי מנחם נחום מצ'רנוביל מובא כי שני אורות אלו הם: 1) אור ישר ואור חוזר. 2) תורה שבכתב ותורה שבעל פה. 3) תורת הנגלה ותורת הנסתר[21]. בניגוד למסורת המקובלת, קיים מקור המציין כי שניאור זלמן היה בן הזקונים במשפחה[15].

לפי מסורת שסיפר הריי"צ, כשנולד שניאור זלמן, ערך הבעש"ט – רבו של אביו – סעודה גדולה[22] ואמר שנשמה חדשה ירדה לעולם שתאיר את העולם בתורת הנגלה ובתורת החסידות. מסופר גם כי הבעש"ט ביקש מהורי התינוק שלא יפרסמו את לידת בנם. בגיל שלוש הובא לבעש"ט לבקשתו לשעה קלה, בה גזז את שערותיו והניח לו את הפאות שם ידו על ליבו וברכו. כשהיה בן חמש שנים למקרא, הביאו אביו פעם נוספת אל הבעש"ט, וברכו שוב. בחוזרם הביתה שאל הילד את אביו, מי היה האיש הזה? והשיבו כי זה היה "סבא". מאז היה נוהג לכנותו "סבא", ואף באוזני נכדי הבעש"ט, כגון רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי משה חיים אפרים מסדילקוב. כמו כן היה נוהג לומר באוזניהם, כי אמנם הבעש"ט הוא הסבא שלהם הגופני, אולם הבעש"ט הוא סבו שלו הרוחני ממש. אלו היו הפעמים היחידות שרבי שניאור זלמן ביקר אצל הבעש"ט[23], כי הבעש"ט הסביר לאביו כי הוא צריך לקבל את עיקר תורתו מתלמידו, המגיד ממזריטש. מאידך, לדעת האדמו"ר רבי שלום דובער שניאורסון, לא ראה רבי שניאור זלמן את הבעל שם טוב בעודו בחיים[24]. גם הביוגרף חיים מאיר היילמן כותב שרבי שניאור זלמן "לא הכיר מימיו את הבעל שם טוב"[25].

נערותו

בשנת ה'תק"י (1750), כשמלאו לו שלוש שנים או חמש שנים קיבלוהו כחבר בחברה קדישא של ליוזנה, לבקשת הבעש"ט והצדיק הרב לייב שרה'ס[דרוש מקור]. על פי המסורת המקובלת בחסידות, בגיל תשע שנים למד הנדסה ואסטרונומיה ובגיל עשר שנים כבר הכין לוח שנה עברי לחמש עשרה שנה. כשהיה בן שתים עשרה שנים אירע שלימד ברבים הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, והרבנים, שהיו באותו מעמד, התפלאו מבקיאותו בנושא הנדון "ולא מצאו את ידיהם ורגליהם"[26]. בגיל שלוש עשרה החל לשמש בפועל בחברה קדישא ותיארו אותו כ"רב תנא ופליג".

בהיותו בן 15 או 16 שנה[27], נשא את סטערנא בת יהודה ליב סג"ל וביילא מוויטבסק.[28] הריי"צ מלובביץ' ציין את התאריך י"ב באב ה'תק"כ (1760) כיום הנישואין.[29] בעקבות נישואיו, התגורר בוויטבסק כ־17 שנה.[30]

התקרבותו לחסידות

כשהיה בן עשרים (ה'תקכ"ד–ה'תקכ"ז, 1764–1767) נסע לראשונה ללמוד בבית-מדרשו של המגיד ממזריטש[31]. המגיד סיפר לו אודות מעלת נשמתו בהיותה נשמה חדשה (נשמה שלא ירדה לעולם קודם לכן, דבר המצביע על כך שמטרת ירידתה לעולם אינה לצורך תיקון חוזר על ידי גלגול נשמות, אלא בעלת מטרה כללית) וכי תפקידו בעולם הוא לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באופן של הבנה והשגה בדרך חב"ד.

כשנפטר רבו המגיד, רצו כל תלמידי המגיד - "החבריא קדישא" לזכות ולהתעסק בטהרתו, לצורך כך הטילו גורל כדי להכריע מי יזכה לאחוז בגופו בשעת הטבילה. מסופר שהרב שניאור זלמן זכה ועלה בידו הפתקה "ראשו כתם פז" ומשכך זכה לטבול את ראשו[32].

לאחר פטירת רבו הרב המגיד בי"ט בכסלו תקל"ג, למד תורה מבנו רבי אברהם המלאך[33], ולאחר שזה הסתלק היה למקורבו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעל פי צוואת הרב המגיד, התמנה להיות ראש עדת החסידים[דרוש מקור].

רבי שניאור זלמן עמד לנסוע לארץ ישראל עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק. השיירה יצאה לדרך בלוויית חסידים רבים. כאשר הגיעו לגבול, לעיר מוהילב, נפרדו החסידים מרבותיהם, ושם הפצירו בו החסידים והאדמו"רים שיישאר ברוסיה, והוא נעתר לבקשתם[34].

בשנת תקל"ד (1774) נולד בנו הגדול, שנקרא דובער על שם המגיד ממזריטש, ואשר שימש כממלא מקומו של אביו לאחר פטירתו, הוא מוכר בשם אדמו"ר האמצעי.

בשנת תקל"ז (1777) לאחר עליית רבי מנחם מנדל מויטבסק לארץ ישראל יחד עם רבי אברהם מקאליסק, היה אחד משלושת הממונים על קופת מעות ארץ הקודש שהוקמה על ידי רבי מנחם מנדל. בשנת תקמ"ו מונה על ידי רבי מנחם מנדל לממונה היחיד על הנהלת הקופה ולמנהיג התנועה החסידית ברוסיה הלבנה[35]. בשנים אלו הצטרפה אליו קבוצת תלמידי-חכמים שחלקם גדלו במעוזי ההתנגדות לחסידות (וילנא ושקלוב) ותורתו המשלבת את החוויה המיסטית בתוך החשיבה הלמדנית-שכלית קסמה להם.

וילנה, המתנגדים והמעצר

עוד בצעירותו התלווה רבי שניאור זלמן אל הרב מנחם מנדל מוויטבסק לביקור גורלי בווילנה, על מנת לנסות לשכנע את הגאון מווילנה בצדקתה וכשרותה של תנועת החסידות. הגר"א סירב לראותם ועזב את וילנה לפני הגיעם לעיר. אגרותיו של רבי שניאור זלמן לחסידיו בליטא, סייעו לחסידים לעמוד על דעתם ולהיאבק על דרכם אל מול המתנגדים לחסידות והחרם שכתבו כנגד החסידים. הן מהוות מקור מרכזי גם כיום לידיעת והבנת השתלשלות המאורעות באותם ימים.

ערך מורחב – חג הגאולה
Thumb
מבצר פטרופבלובסקיה שבסנקט פטרבורג

באביב 1798, כשנה ומחצה אחר פטירת הגר"א, ההתנגדות הגיעה לשיאה: מכתב בחתימת "הירש בן דוד מווילנה" נשלח לשלטונות בסנקט פטרבורג בו נטען שרש"ז מייסד תנועה שמטרתה להיות לעזר למהפכה הצרפתית[36] וכן נטען כי רבי שניאור זלמן שולח כספים לחסידים שעלו לארץ ישראל, ובכך מסייע לאימפריה העות'מאנית שהייתה יריבה של רוסיה הקיסרית. ב־4 באוקטובר 1798, כ"ד בתשרי ה'תקנ"ט, נעצר רש"ז ונלקח לחקירה לפטרבורג, בה ישב במבצר פטרופבלובסקיה. בי"ט בכסלו, 16 בנובמבר (לפי הלוח היוליאני שנהג ברוסיה; לפי הלוח הגרגוריאני: 27 בנובמבר), פאבל הראשון, קיסר רוסיה חתם על צו השחרור, והתאריך נקבע בחסידות חב"ד כ"חג הגאולה"[37].

ב־1800, ה'תקס"א, נעצר שוב לאחר שר' אביגדור בן חיים, רבה המודח של פינסק, טען בפני השלטונות כי תורת החסידות כוללת בתוכה יסודות חתרניים נגד שלטון הקיסר. ב־28 בנובמבר, כ"ג בכסלו, פקד הקיסר לשחרר את רש"ז, בתנאי שיתחייב להשאר בבירה, ואכן בו ביום חתם רש"ז על ההתחייבות.[38]. לפי המסורת החב"דית, השחרור לפועל בוצע רק מספר ימים לאחר מכן – בחג חנוכה.[39]

לאחר רצח הקיסר פאבל ב־11 (23) במרץ ועלייתו לשלטון של אלכסנדר הראשון, ובהשתדלותו של הנסיך ליובאמירסקי, שהיה מקורב לשלטון, אפשרו לרש"ז לעבור לעיירה לאדי, הנמצאת גם היא, כמו עיר הולדתו ליאזני, במחוז ויטבסק של בלארוס, על גבול בלארוס-רוסיה. בלאדי ישב רבי שניאור זלמן במשך 11 שנים.

לאחר שני המעצרים אותם עבר, פיתח ושכלל ר' שניאור זלמן את תורתו והפיץ את עיקריה ברחבי ליטא ובלארוס. בעקבות שיטת הלימוד החב"דית ואופן הפצתה הציבורית, נקלע ר' שניאור זלמן לוויכוח עם אדמו"רים נוספים בני דורו, שחלקו על דרכו בלימוד תורת החסידות והפצתה.

תקופת מלחמת נפוליאון

בתקופת מלחמות נפוליאון ופלישתו לרוסיה (1812), אמר ר' שניאור זלמן - כפי המסופר[40] - כי הוא יודע שניצחון הצרפתים יביא ליהודים רווחה חומרית (גשמית), אולם בכל זאת הוא מתפלל למפלת נפוליאון שכן שלטון צרפתי עלול להביא את היהודים לסכנה רוחנית של זלזול במצוות ובאמונה. מאידך בנו האדמו"ר האמצעי כותב במכתב שאביו סבר כי תחת שלטונו של נפוליאון ”זאת צרה גדולה ליהודים כי לא ישאר אחד ביהדותו ולא ברכושו [...] כי הוא הוא השטן המנגד בכל ההתנגדות של הרע אל הטוב” ([41]). לפי דבריו לא צפה גם לרווחה כלכלית ליהודים תחת השלטון הצרפתי.

בעקבות המלחמה ובשל פלישת הצרפתים לרוסיה, נמלט רבי שניאור זלמן עם בני ביתו מהעיירה לאדי שבבלארוס שבה חיו, בליווי חיילים של הצבא הרוסי הנסוג. כוונתו הייתה להגיע לעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה כדי להתיישב שם.

פטירתו

Thumb
קברו בהאדיץ'

במהלך הבריחה הגיעו לכפר פני[42] (רו') שליד העיר קורסק. במוצאי שבת כ"ד בטבת ה'תקע"ג (26 בדצמבר 1812)[43], נפטר שם רבי שניאור זלמן. כיוון שלא היה בכפר בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה לעיר הדיאץ' שבפלך פולטבה המרוחקת כ-200 ק"מ, שם היה בית עלמין יהודי. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

Remove ads

משנתו

סכם
פרספקטיבה
ערכים מורחבים – ספר התניא, שולחן ערוך הרב
Thumb
Thumb
שולחן ערוך הרב, דפוס 1875

חיבורו החשוב ביותר הוא ספר התניא, או 'ליקוטי אמרים', שהוא אולי גם החיבור החסידי העיוני השיטתי ביותר. עיקרו של הספר מוקדש לעיון מעמיק בפנימיות חלקי הנפש, תוך זיקה מובהקת למינוחיה של הקבלה (אם כי איננו ספר קבלי). בזכות חיבורו זה נקרא ר' שניאור זלמן גם 'בעל התניא'. כינוי חב"די אחר שלו הוא 'אדמו"ר הזקן'. בעל התניא החל לכתוב גם "ספר של צדיקים", אך הספר עלה באש[44].

כהמשך לתורת החסידות אשר ראתה צורך מהותי בהבנת נפש האדם על גווניה השונים, מיקד אדמו"ר הזקן גם הוא את עיקרי תורתו באדם. אולם עיקר חידושו מול תורת החסידות הכללית היה בפריסת יריעה רחבה, אשר כוללת התמודדות עם שאלות פילוסופיות ותאולוגיות, תוך הסברה שכלית ושילוב של מושגי היסוד של תורת הקבלה. בכך למעשה גישר אדמו"ר הזקן בין החוויה המיסטית לחשיבה הפילוסופית הדתית. במאמריו וספריו ביקש להסביר את המושגים הקבליים במושגי השכל האנושי, ולכל אלה למצוא ביטוי ושיקוף תואם במצבי הנפש השונים. בהתאם לאופי המושגי והשכלי של תורת הרב, הפכה עבודת ההתבוננות והעיון השכלי לאמצעי המרכזי המתבקש על פי עקרונות תורת הרב.

בספר התניא מגדיר ר' שניאור זלמן את מטרת הבריאה (על פי המדרש) "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים", להפוך את העולם לקדוש ולאלוקי, כתוצאה מכך נגזרת עבודת בני ישראל למטה, בקיום מצוות מעשיות דווקא, על מנת להכשיר את העולם וחפציו, ולא להסתפק בעבודת המוח והלב. מטרת העבודה היא הגאולה, על ידי מלך המשיח. אז יבוא העולם לשלימותו[45].

בעל התניא התנגד להפניית שאלות בנושאים ארציים וגשמיים אל חכמי ישראל[46]. למרות זאת, קיבל בעל התניא שאלות של חסידים בעניינים גשמיים והשיב עליהן[47]. את ההסבר לכך יש לראות באיגרת שכתב בסוף ימיו בשבח ייעוץ בנושאים גשמיים לשואלים, כשהוא רואה בכך גמילות חסדים[48].

חיבור אחר של ר' שניאור זלמן נקרא 'שולחן ערוך הרב'. ספר זה הוא כתב בהוראת רבו המגיד ממזריטש, ואף הוא חריג למדי בנופה של החסידות בראשיתה, בהיותו חיבור הלכתי מובהק הנכתב על ידי רבי חסידי. בשנת ה'תק"ע (1810), לפני שהספיק להביא אותו לדפוס, בהיותו הרחק מביתו, פרצה בעירו לאדי שרפה שכילתה את כל כתבי היד ורק שליש מהחיבור נותר בידי מעתיקים שהעתיקוהו קודם השרפה - רוב חלק אורח חיים וקטעים על יורה דעה וחושן משפט, אף על פי שבמקור הוא נכתב על כל 4 חלקי ה"שולחן ערוך". עד היום הספר נחשב מקור הפסיקה העיקרי בחסידות חב"ד ובחוגים נוספים, ומוכר גם בקהל הרחב כאחד מגדולי ספרי הפסיקה של תקופת האחרונים. בעל התניא גם תיקן תקנות הלכתיות לציבור הרחב. אחת מתקנותיו המפורסמות היא תקנת המקוואות, שנועדה לאפשר טבילת טהרה לנשים במקווה חם וגם מהודר.

Remove ads

חיבוריו

ישנה מסורת [דרוש מקור] כי בשריפה הגדולה נשרפו מעל ל-100 כרכים של מאמרי חסידות, בנוסף לחלקים עיקריים מן הספר "שולחן ערוך הרב". כמו כן, מסופר שבעת פטירתו של הסבא משפולי נשרף אצלו ספרן של צדיקים[44].

באדר א' תשפ"ב (פברואר 2022) העלתה ספריית חב"ד לאתר האינטרנט של הספרייה סריקה של כמה עשרות כרכים מכתב יד מדרושיו, מאוסף כתבי היד של הספרייה[51].

ניגוניו

סכם
פרספקטיבה

הניגון בתורתו של רבי שניאור זלמן הוא חלק מעבודת ה' המסייע לפתיחת הלב בתפילה ובקיום המצוות. היה שגור בפיו: "הלשון הוא קולמוס הלב והניגון הוא קולמוס הנפש"[דרוש מקור]. בניגוני חב"ד תופסים ניגוניו חשיבות רבה.

לפי המסורת החב"דית עשרה מהניגונים שהלחין נחשבים "ניגונים מכוונים", מתוכם ידועים זהותם של תשעה[52][53].

הניגונים הידועים שהלחין:

ניגונים שהלחין לפי חלק מהדעות:

ניגון שאימץ:

כתשעה מהניגונים הללו מופיעים באלבום צמאה 2 "אמנים שרים את ניגוני בעל התניא" המוקדש לניגוניו.

Remove ads

רבותיו

רבי שניאור זלמן החשיב גם את הבעש"ט, שאת תורתו קיבל דרך המגיד ממעזריטש, כרבו[63].

תלמידיו ויורשיו

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן נחלקו תלמידיו לשתי קבוצות, אחת העמידה בראשה את בנו רבי דובער שניאורי המכונה "האדמו"ר האמצעי", והשנייה את תלמידו, רבי אהרון מסטרשלה.

לאדמו"ר הזקן היו עוד שני בנים: הרב חיים אברהם (על שם רבו רבי אברהם "המלאך", בנו של הרב המגיד ממעזריטש), אשר סירב להנהיג את החסידות לאחר מות אחיו, ומשה שניאורי (על שם סב-אביו נכד המהר"ל מפראג). בת אחת של בעל התניא נקראה פרידה, והשנייה, אמו של הצמח צדק, הייתה דבורה לאה אלטשולר אשתו של שלום שכנא אלטשולר.

רבים מצאצאיו של ר' שניאור זלמן מלאדי קרויים "שניאורסון", והידוע שבהם הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, שעמד בראש חסידות חב"ד בחצי השני של המאה העשרים.

בין תלמידיו החשובים נמנים:

Remove ads

משפחתו

לרבי שניאור זלמן היו שלשה אחים ושתי אחיות: הרב יהודה לייב מינוביץ' (מחבר שו"ת 'שארית יהודה'). הרב מרדכי פוזנר, היה רב בעיר אורשא ברוסיה הלבנה. הרב משה, היה רב בערים באעייו מחוז מוגילוב, ליעפלי מחוז ויטבסק, ובסוף ימיו ברודניא הסמוכה לליובאוויטש. אחות אחת נישאה לרבי ישראל קאזיק ואחות שנייה נישאה לרבי יעקב פרדקין משקלוב.

רבי שניאור זלמן נישא לסטערנא בת רבי יהודה לייב סגל, ונולדו להם שלשה בנים: רבי דובער, ממשיכו וממלא מקומו בהנהגת החסידות. הרב חיים אברהם[65]. ר' משה שניאורי ושלוש בנות: פרידא נישאה לר' אליהו בן ר' מרדכי. דבורה לאה נישאה לר' שלום שכנא בן ר' נח אלטשולר והם הורי ממשיכו של רבי דובער בהנהגה, מנחם מנדל. רחל נישאה לר' אברהם בן ר' צבי שיינעס.

ייחוסו

לפי מסורת חב"ד, רבי שניאור זלמן הוא דור שביעי או שמיני למהר"ל מפראג[66] המיוחס לדוד המלך. ישנם חוקרים המפקפקים בייחוסו למהר"ל, אך מציעים אפשרויות שונות לקיים את מסורת החסידים בדבר ייחוסו לדוד המלך[67].

Remove ads

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

לתצוגת העץ במכשירים ניידים לחצו כאן

איגוד הצאצאים

איגוד צאצאי רבנו הזקן (או "איגוד הצאצאים") נוסד בתשל"ב (במסגרת 71 מוסדות שהוקמו לכבוד כניסתו של הרבי מנחם מנדל שניאורסון לשנתו ה-71) במטרה להחדיר את מורשתו של בעל התניא בקרב צאצאיו[86]. יוזם ומייסד האיגוד הוא הרב שמואל אלעזר היילפרין - רב שכונת בית ישראל בירושלים, דור שביעי לבעל התניא, שכיהן כיו"ר עד לפטירתו. כיום מפעילים את האיגוד בניו הרב יצחק מאיר הלפרין והרב משה צבי הלפרין.

  • מאגר ממוחשב של רבבות שמות צאצאי בעל התניא (ביניהם מפורסמים כרבנים ואנשי רוח, פרופסורים ופוליטיקאים ועוד). שמות נוספים מעודכנים דרך קבע לאורך השנים.
  • 'ספר הצאצאים' - רישום עשרה דורות של צאצאים. הספר יצא לאור בשנת ה'תש"ם, בעריכת הרב שמואל אלעזר היילפרין[87].
  • כנסי צאצאים - עריכת כנסים וימי עיון שנתיים ואזוריים.
  • 'מחצבת' - ביטאון תקופתי של 'איגוד הצאצאים' (הופיעו חמש חוברות עד כה). מלבדו רואים אור במסגרת האיגוד פרסומים תורניים וביוגרפיים שונים ממורשת בעל התניא ומנשרים לחגי ומועדי ישראל (לוחות-שנה ומידע יהודי).
  • חלוקת מצות (שמורה, עבודת יד) למשפחות הצאצאים בישראל, מידי ערב חג הפסח.
  • קו-חם לכל ענייני יהדות בקרב משפחות הצאצאים וסיוע בהשגת תשמישי קדושה.

לקריאה נוספת

  • אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות, 4 כרכים; רביעי - שביעי, רבי שניאור זלמן רבינו הזקן, (נערך מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו-1986.
  • יהושע מונדשיין, המאסר הראשון: מאסרו הראשון של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא”, מאבקי המתנגדים והחסידים בווילנא, המלשינויות ומאסריו של הגר”א מווילנא, לאור תעודות ומסמכים, חדשים גם ישנים, 2012.
  • יהושע מונדשיין, מסע ברדיטשוב: מסעו של אדמו"ר הזקן לברדיטשוב, ברסלב ומז'יבוז', הוצאת חזק, ה'תש"ע.
  • יהושע מונדשיין, המסע האחרון: מאתיים שנה למסעו של האדמו”ר רבי שניאור זלמן בעל ה”תניא” בעיצומה של מלחמת נפוליאון, תקע”ב־תשע”ב, לאור מסמכים ותעודות, חדשים גם ישנים, וגם סיפורים ושמועות, דרושים ומאמרים, 2012.
  • הראשון - אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, הוצאת מעיינותיך - תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים, כסלו תשע"ד - 2013
  • יחיאל הררי, לנצח כל רגע מחדש, בהוצאת ידיעות ספרים, תשע"ו - 2015.
  • נפתלי ארמן, הרב מלאדי: סיפור היסטורי, בהוצאת נצח, תל אביב, תשי"ד
  • זאב קיציס, המורים הגדולים של החסידות, ידיעות ספרים 2023, עמ' 86–109
  • הרב אליהו יוחנן גוראריה, אוצר חסידי חב"ד - חלק א' - חסידי אדמו"ר הזקן, מכון אהלי שם ליובאוויטש, ה'תשפ"ב
מחקרים
Remove ads

קישורים חיצוניים

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...
  • שניאור זלמן מלאדי, באתר MusicBrainz (באנגלית)

חיבוריו

ניגונים שהלחין

ביוגרפיה

מאמרים ומחקרים

שונות

Remove ads

ביאורים

  1. [א 1]
    ביידיש: דער אלטער רבי
  2. [א 2]
    וכן מכונה בעל התניא והשולחן ערוך
  3. [א 3]
    ובעקבות כינוי זה, כונה גם "בעל שולחן ערוך הרב"

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads