דובער שניאורי

רבי דובער^[1] שניאורי, המכונה "אדמו"ר האמצעי" (ביידיש: דער מיטֶעלֶער רבי; ט' בכסלו ה'תקל"ד, 24 בנובמבר 1773 – ט' בכסלו ה'תקפ"ח, 28 בנובמבר 1827), היה האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, שעמד בראשה משנת ה'תקע"ג (1812) ועד לפטירתו בשנת ה'תקפ"ח (1827).

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי.

המונח "אדמו"ר האמצעי" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אדמו"ר האמצעי (פירושונים).

רבי דובער שניאורי
דובער שניאורי

לידה	24 בנובמבר 1773 ט' בכסלו ה'תקל"ד האימפריה הרוסית ליוזנה
פטירה	28 בנובמבר 1827 (בגיל 54) ט' בכסלו ה'תקפ"ח האימפריה הרוסית ניז'ין
כינוי	אדמו"ר האמצעי
מקום קבורה	אוקראינה ניז'ין
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום מגורים	העיירה לובביץ' ברוסיה
תקופת הפעילות	1812 – 16 בנובמבר 1827 (כ־15 שנים)
השתייכות	חסידות חב"ד
תפקידים נוספים	אדמו"ר
תלמידיו	מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)
חיבוריו	תורת חיים (חב"ד), אמרי בינה, דרך חיים
בת זוג	הרבנית שיינא
שם השושלת	משפחת שניאורסון
אב	שניאור זלמן מלאדי
אם	סטערנא בת יהודה לייב
צאצאים	חיה מושקא - אשת הצמח צדק דבורה לאה - אשת הרב יעקב ישראל טברסקי מנוחה רחל - אם היישוב היהודי בחברון
מספר צאצאים	10
אדמו"ר של חסידות חב"ד ה־2 27 בדצמבר 1812 – 28 בנובמבר 1827 (14 שנים) → רבי שניאור זלמן מלאדי רבי מנחם מנדל שניאורסון "הצמח צדק" ←

קורות חייו

נולד ביום ט' בכסלו תקל"ד (1773) לרבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) וסטֶערנא. בשנת ה'תקמ"ח נשא את שיינא^[2].

עוד בחיי אביו, בשנים ה'תק"ן-ה'תקנ"א, שימש דובער כמדריך רוחני לצעירי החסידים בכיתות הלימוד ('החדרים') שייסד אביו. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תקע"ג מונה לממלא מקומו בראש חסידות חב"ד, ובאותה שנה קבע דירתו בעיירה לובביץ' שברוסיה.

על שיטתו בהבנת דברי אביו ב"ספר התניא" חלק חברו (והחברותא שלו) רבי אהרון מסטרשלה, שבעקבות כך פרש והקים חצר משלו.

בשנת תקע"ד הקים ועד מיוחד לבניין ערי ישראל ברוסיה הלבנה אשר נהרסו בעת מלחמת נפוליון. שנה לאחר מכן השתדל ופעל להפריש חלקי אדמה בפלך חרסון וייסד שם מושבות יהודים (ראו יהדות פלך חרסון).

בשנת תקע"ה ייסד יישוב חסידי חב"ד בחברון ורכש בעיר מבנה, המשמש היום בית כנסת הקרוי על שם בתו מנוחה רחל סלונים, אשר הגיעה לחברון ונחשבת לאם היישוב החב"די בחברון.

בשנה זו (תקע"ה), מוצאים אנו לראשונה מכתב שבו חותם את שם משפחתו: "שניאוריו"^[3]. חמש שנים לאחר מכן, בשנת תק"פ, חתם את שם משפחתו: "שניער" (בעברית: שְׁנֵיאֶר)^[4]. רבי יוסף יצחק שניאורסון כתב באגרת, כי בשנת תקע"ג בחר את שם המשפחה: "שניאורי"^[5].

ב-1815 ייסד 39 מושבות חקלאיות יהודיות בקרקעות שהעמידו לרשותו שלטונות רוסיה, יישובים אלו היו קיימים כ-120 שנים והושמדו על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה^[6].

בכ"ב בתשרי ה'תקפ"ז (5 באוקטובר 1826) נאסר ונחקר בעקבות הלשנה שטפלו עליו מתנגדי החסידות, ובי' בכסלו של אותה שנה שוחרר לביתו. יום זה נחשב אחד מחגי הגאולה של חסידות חב"ד.

נפטר ביום הולדתו ה-54 (ט' בכסלו ה'תקפ"ח) לאחר מחלה קשה, בהיותו בעיר ניז'ין שבאוקראינה. על קברו הוקם אוהל כשלידו קבור נכדו האדמו"ר רבי ישראל נח שניאורסון.

משנתו

רבי דובער המשיך וביסס את תורת חסידות חב"ד אותה יסד אביו. ייחודו היה בהרחבתה והעמקתה, תוך התבססות על מאמרי החסידות של אביו. וכך, מאמרים משל אביו בני עמודים בודדים, התבארו על ידו על פני עשרות ולעיתים אף מאות עמודים.

במאמרים ובספרים שהוציא ביסס למעשה את עבודת ההתבוננות כעבודה המרכזית של חסידי ליובאוויטש. מחסידיו דרש לעסוק בעיון השכלי וברכוז מעמיק על מנת לתפוס ולהפנים את תורת האלוקות המתוארת בכתביו; כפי שהוא כותב על עצמו בתחילת אחד מספריו (קונטרס ההתפעלות):

”וזהו כל מגמתי מנעוריי לכל אהוביי ומבקשי דברי אלקים חיים באמת, שיוקבע בנפשם אור חיי עולם לתכלית המכוון שהוא עניין גילוי אלקות בנפשם.”

במאמריו יישם הלכה למעשה את שיטת ה'עבודה', כאשר הוא מבאר מושגים בתורת החסידות מזוויות שונות ומוסיף משלים רבים לשם הבנתו. לעיתים הוא יורד ומבחין בהיבטים דקים ומופשטים של המושג, באופן המקשה על הבנת הלומד אשר אינו מעורה בתהליך ההתבוננות.

בשונה מאדמו"רי חב"ד האחרים, שמרבית ספריהם התבססו על מאמרי חסידות שנאמרו בעל-פה, רבי דובער כתב ספרי חסידות סדורים שעוסקים בנושאים מוגדרים; . במסורת החב"דית נמסר שכל אחד מהספרים הללו נכתבו לסוג מסוים של חסידים, מלבד שני ספרים ("שערי אורה" ו"שער היחוד") אשר נועדו לכלל החסידים לשם לימוד והכרת עיקרי תורת החסידות: שער היחוד הוא 'המפתח דתורת החסידות' (המפתח של תורת החסידות), ושערי אורה - 'אלף-בית דתורת החסידות' (הא"ב של תורת החסידות)^[7].

תורת חיים על התורה, חלק שני, מהדורה ראשונה (ורשה, 1866)

חיבוריו

ככלל, ספריו של רבי דובער הם ביאורים לדרושי אביו, אדמו"ר הזקן. אלא שדרושי אדמו"ר הזקן מחולקים ל"מאמרים" שדרש ברבים ו"מאמרים" שדרש לפני יחידי סגולה, ואילו רבי דובער הטמיע ב"מאמרים" שאמר ברבים מהיסודות והביאורים שאביו אמר לפני יחידי סגולה.^{[דרוש מקור]}

כך מובא על ידי בנו רבי מנחם נחום בהקדמה לתורת חיים: ”. . .כשאר הואיל לבאר התורה שניתנה לנו . . מאת כ"ק אאזמו"ר ז"ל . . הכי קרא שמו שני־אור, ותורת אמת הייתה בפיו בשני פנים, הא׳ אשר דרש ברבים כאשר הוכיח במישור לענוי ארץ. שמה לא רבים יחכמו להבין עסקי פליאות חכמה לדעת בדברים העומדים ברומו ש"ע אשר הי׳ רצוף בתוך דבריו הקדושים. והוסיף ידו שנית לפני יח"ס מבנ"ע והמה מועטים לבאר דבריו יסודתם בההרי קודש בנוים ומיוסדים על אדני פז חכמת האמת. ואאמו"ר ז"ל לקח את עצי החיים והיו לאחדים בידו".”

אמנם, בדומה לאביו, שמר רבי דובער על שתי החטיבות הנ"ל כאשר הוא מיעד את ספרי השערים שלו לבאר את הסידור שנוסד ברובו על המאמרים שנאמרו לייחודי סגולה, ואילו את התורת חיים ייעד כדי לבאר את מאמרי העבודה.^{[דרוש מקור]}

רבי דובער אף חילק את עבודת הוצאת הספרים של אביו לשניים, כאשר את המאמרים שנאמרו ליחידי סגולה הוא ערך והוציא בעצמו בספרים סידור עם דא"ח וביאורי הזוהר, ואילו את עבודת סידור והדפסת המאמרים שנדרשו ברבים הטיל על חתנו, רבי מנחם מנדל, אותם הדפיס בספרים תורה אור ולקוטי תורה.

גם המאמרים ליחדי סגולה חולקו לשתי חטיבות מאמרים – על סדר התפילה ומאמרים על הזוהר.

מאמרי הזוהר נדפסו על סדר פרשיות התורה, כמעט כלשונם, כפי שנשמעו מאביו, בתוספת מעט ביאור.

לעומת זאת, את הסידור עם דא"ח ערך מלכתחילה לפי שערים: שער התפילה, שער הציצית, שער התפילין, שער קריאת שמע, שער ברכת המזון, שער המילה, שער המועדים, שער הר"ח, שער השבת, שער החנוכה, שער הפורים, שער חג המצות, שער ל"ג בעומר, שער חג השבועות, שער האלול, שער ראש השנה, שער יוה"כ ושער הסוכות (דרושי חתונה, כוונת המקווה).

כפי הנראה ערך את הסידור בשערים אלו כאשר הוא מתעתד לבארם בהרחבה יותר בספריו שלו.

כך אנו מוצאים שרבים מספרי השערים של רבינו הם אותם המאמרים עצמם שבסידור רק שנתבארו בהרחבה לפי דרכו או מאמריו הוא - המבארים ביתר ביאור את אותם עניינים שנתבארו בקצרה במאמרי אביו.

יוצאים מן הכלל הם ספרו שער היחוד וכן קונטרס ההתפעלות המהווים חטיבה נפרדת של ביאור סדר ההשתלשלות ואופן ההתפעלות.

רשימת הספרים

• פסקי דינים - ביאורים לשולחן ערוך יורה דעה ואבן העזר.
• אמרי בינה - ביאור על מצוות קריאת שמע ותפילין. נחשב במסורת החסידית כאחד הספרים המופשטים והקשים להבנה.
• שער היחוד - ביאור על סדר השתלשלות האור האלקי.
• שער האמונה - ביאור על מצוות האמונה ומצוות חג הפסח.
• תורת חיים - מאמרי חסידות על ספר בראשית ושמות, חלקם מבוססים על מאמרי אביו.
• עטרת ראש - דרשות לימים נוראים.
• עיון תפילה - על התפילה.
• שערי אורה - דרושים לחנוכה ופורים.
• שערי תשובה - על התשובה.
• דרך חיים - המשך לספרו שערי תשובה.
• פוקח עורים - בענייני תשובה^[8].
• קונטרס ההתפעלות - פרטי אופני ההתפעלות במוח ולב ומחשבה.
• פרוש המלות - מהדורא בתרא לשער התפילה שבסדור.
• ביאורי-הזהר - ביאורים על חלקים מהזהר על פי חסידות ששמע מאביו אדמו"ר הזקן.
• מלכא משיחא אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא - ביאור על תהליכי התיקון והתשובה בעת הגאולה ותחיית המתים.
• מאמרי אדמו"ר האמצעי - על התורה ומועדים ועוד - כ-20 כרכים.
• סידור עם דא"ח - ביאורי חסידות לסידור הרב.
• אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, בהוצאת קה"ת, ברוקלין תשע"ב.

משפחתו

• בנו - הרב מנחם נחום (ייד') (נולד בשנת תקמ"ט) מניעזין^[9] חתן הרב זלמן ריבלין ובזיווג שני חתן גיסו רבי יעקב ישראל מצ'רקס.
  • בנו של מנחם נחום מנשואין שניים: רבי מרדכי דב טברסקי-שניאורסון (- ט"ז בניסן תר"פ) מטומשפול. כיהן כרב ואדמו"ר בטומשפול. שינה את שם משפחתו לטברסקי כשם סבו.
    • בנו של מרדכי דב טברסקי-שניאורסון: רבי חיים משה יהושע טברסקי-שניאורסון מטומשפול. (חתן הרב שמואל ליפסון מבלצי מולדובה ובזיווג שני חתן רבי יוסף מקוידנוב). היגר לארצות הברית בשנת תרפ"ד, בתרפ"ט עבר לקראון הייטס. נפטר בתשי"ט וקבור בסמיכות לאוהל חב"ד לובביץ'.
• בנו - הרב ברוך שמואל (חתן דודו הרב חיים אברהם - בנו של ה"בעל התניא").
• בתו - שרה, התחתנה עם אליעזר דרברמדיקר (נכדו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב - בן הרב מאיר, בן רבי לוי יצחק^[10]), להם נולדה בת אחת, ומיד אחרי הלידה שרה נפטרה ובתה נקראה על שמה^[10].
  • בתם שרה הורביץ (נקראה על שם אמה), התחתנה עם משה שמשון הלוי הורביץ^[10].
    • בנה הוא צבי יהודה הלוי הורביץ^[10].
• בתו - ביילא אשת הרב יקותיאל זלמן ווליס (נכדו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב - בן הרב יוסף שלום בונם, חתן רבי לוי יצחק מברדיצ'ב^[10]).
• בתו - חיה מושקא (אנ') אשת בן דודה רבי מנחם מנדל שניאורסון - הצמח צדק (ממלא מקום חמיו ודודו באדמו"רות).
• בתו - דבורה לאה אשת רבי יעקב ישראל טברסקי מצ'רקס, בנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל.
• בתו - ברכה אשת הרב יונה מז'יטומיר^[11].
• בתו - מנוחה רחל סלונים אשת הרב יעקב כולי סלונים מחברון
• בתו - אסתר מרים^[12].
• בתו - חיה שרה^[13], אשת הרב אהרן אלכסנדרוב משקלוב (בתם היא הרבנית רבקה אשת המהר"ש) ובנשואין שניים אשת אהרן מקרמנצוג.

אילן שושלת אדמו"רי חב"ד

ראו גם

• ניגון הקאפעליע

לקריאה נוספת

• חיים מאיר הילמן, בית רבי, באתר היברובוקס, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק שני של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
• ספר התולדות, כרך שמיני, רבי דובער אדמו"ר האמצעי, נערך על ידי הרב חנוך גליצנשטיין (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), הוצאת קה"ת, תשמ"ו.
  • פרק רביעי של תולדות רבותינו נשיאינו לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, בהוצאת תורת חב"ד לבני הישיבות, כפר חב"ד (קיצור וליקוט מתוך ספר התולדות).
• תורת האלקות בדור השני של חסידי חב"ד, רחל אליאור.
• סקירה אודות מאמריו וספריו - בסוף ספר מאמרים שלו משנת תקע"ז.
• מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי PDF,‏ מהדורת טקסט - תיק המסמכים, החקירות וההתכתבות מתורגמים מרוסית
• יוסף יצחק קמינצקי, רבותינו נשיאינו - חלק ו', כ"ק אדמו"ר האמצעי, כפר חב"ד, תשע"ד

ביבליוגרפיה

• הרב אלכסנדר זיסל פיקרסקי, מפתח ספרי מאמרי ודרושי כ"ק אדמו"ר האמצעי ודפוסיהם, ברוקלין, נ.י.: קה"ת, תשפ"ב (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דובער שניאורי
טקסט בוויקיטקסט: שערי אורה (חב"ד)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דובער שניאורי

• מאגר של חלק מספרי אדמו"ר האמצעי באתר ספריית חב"ד
• אודות אדמו"ר האמצעי, אתר בית חב"ד
• אדמו"ר האמצעי - רבי דובער שניאורי באתר "MyTzadik"
• דב בר בן שניאור זלמן שניאורסון (1773-1827), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. נהגה: דֹב בֶּער (הרב יוסף שמחה גינזבורג, "'שלום דובער' או 'שלום דוב בער'?, התקשרות 723).
2. בתו של רבי יעקב - מלמד עני מהעיירה ינאוויטש, הקרובה לליוזנא
3. צילום מחתימתו, אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, ניו יורק: קה"ת, 2012, עמ' 15
4. צילום מחתימתו, אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, ניו יורק: קה"ת, 2012, עמ' 16
5. רבי יוסף יצחק שניאורסון, אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, ניו יורק: קה"ת, 1983, עמ' תקד
6. קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד, 2004, עמודים 84–86, יוסף יצחק קמינצקי
7. היום יום ט"ו אדר-שני
8. הקונטרס פוקח עורים בהיברו בוקס
9. ראה אודותיו; מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, מסת"ב 978-0-8266-0657-0 עמוד שכד
10. שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמודים כ"ג-כ"ה; תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ.י. 2010 ISBN 9780826653277
11. ראו צילום מצבת בנם 145 שנים אחרי: נתגלתה מצבת נינת האדמו"ר האמצעי
12. שלשלת היחס מורחב, PDF קישור, עמוד כ"א ובהערה 111 מציין לספר המאמרים קונטרסים של אדמור האמצעי קישור
13. השם שרה נקראה על שם אחותה שנפטרה צעירה
14. מלבד נשי רבי ישראל נח כמפורט בהערה אצלו
15. לעצים נוספים של משפחת שניאורסון: ענף חיים אברהם | ענף משה | ענף סלונים: חלק א, חלק ב, חלק ג | ענף טברסקי | ענף ברוך שלום | ענף מהרי"ל | ענף חיים שנ"ז | ענף יואלי | ענף זלמנסון
16. פריט Q29348543 בוויקינתונים‏
17. לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
18. רשימת שלשלת היחס מורחב עמוד כ"א ובקיצור תולדות חב"ד עמודים 110–111
19. הבן הגדול, רבי ברוך שלום, בחר שלא לקבל על עצמו אדמו"רות, הבן רבי יוסף יצחק נהיה אדמו"ר מצ'רנוביל עוד בחיי אביו, והבן רבי יעקב נפטר בחיי אביו.
20. צבי הר שפר, העבר, שבט תשי"ד, גיליון ב', עמוד 86, בכותרת: "ליובויץ, עיר מושב אדמו"רי חב"ד".
21. הצוואה פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה: חסידות חב"ד באימפריה הרוסית, תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו, מסת"ב 9654932636, ובעקבות פסיקת בית דין שמונה לדון בנושא שפסקו שרבי שמואל ימשיך את השושלת – היכל הבעש"ט, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמו"ר רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם (באוצר החכמה). וראו בספר "ליובאוויטש – העיירה של חב"ד" פרק י"א, עמודים 197–216, תשע"ז, כפר חב"ד; חנוך גליצנשטיין, 'ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש', תשמ"ו, כפר חב"ד, הוצאת ספרים קה"ת, עמודים 35–38 {באוצר החכמה)
22. עוד בחיי אביו החל לכהן כאדמו"ר מצ'רנוביל. נהג בסגנון צ'רנוביל ולא בסגנון חב"ד בין השנים תרי"ט-תרל"ז, אך עם מאפיינים חב"דיים מסוימים (יצחק אלפסי 'המאירים לארץ' עמודים 283–284. וכן בלקו"ש ח"ב ע' 477 ובהערה 52). לשאר צאצאיהם ראו עץ משפחת טברסקי, ענף צ'רקס-שניאורסון
23. א] חצר ניעזין פעלה במשך 15 שנים, עד שנת תרמ"ג. ב] אצל נשי רבי ישראל נח לא הובאו שמות נשיו, אף שחלקן היו נכדי בעל התניא, היות שלפי המקורות המופיעים בסוף העץ (ולפי המקורות ב'לקריאה נוספת' בערך עליו), כפי הנראה נשא לכל הפחות 3 נשים שונות, שתיים מהן בנות דודות שלו – נינות בעל התניא. לא ברור בוודאות מאיזו אישה נולדו איזה ילדים ולא ידועים במדויק שמותם. לכן לא הוכנסו לעץ הנשים מכיוון שייתכן שהילדים: אסתר ליבא – מאישה אחת, ואברהם – מאישה שנייה.
    בכל אופן למען השלמות, כפי הנראה: שמות 2 הנשים בנות הדודות: חנה חיקע (או חנה חיישא) בת דודו מנחם נחום (ייד') (בן אדמו"ר האמצעי). פריידא (ב"המבשר": שרה פריידא) בת דודתו ביילא (בת אדמו"ר האמצעי). כמו כן ידוע על אישה בשם נחמה דינה – [כי בנו ר' אברהם חותם "אברהם בן נחמה דינה" (צילום כתב היד בספר "קיצור תולדות חב"ד"' קמינצקי, תשס"ד, עמוד 153)] – ועל אישה שהייתה אחות של ר' עקיבא רטנר (אלפסי). לעומת זאת במפקד נכתב שאשתו מנישואיו השניים נקראה זלאטא. כרגע לא ידוע האם מדובר בנישואים נוספים, או שזו אחת מהנשים המפורטות לעיל והיה לה שם נוסף.
24. בנו הגדול של הצמח צדק, נפטר בשנת תרכ"ט ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ב-י"ד). פריט Q83736620 בוויקינתונים. בנו רבי לוי יצחק נפטר בשנת תרל"ח (קובץ 'הערות וביאורים' שב'מקורות' עמוד 112), נכדו רבי ברוך שניאור נפטר בחודש טבת בין תרפ"ו לתרפ"ח (הקדמה לספרו רשימות הרב"ש עמוד 14), נינו רבי לוי יצחק הוא אביו של הרבי מלובביץ
25. א] חצר ליאדי פעלה במשך 43 שנים, עד שנת תר"ע. ב] לאחר פטירתו כיהנו יחדיו במקביל באותו זמן, בנו רבי יצחק דובער וחתנו רבי לוי יצחק מסיראטין ('בית רבי' חלק ג' עמודים י"ז-י"ח)
26. נפטר בחיי אביו ('בית רבי' חלק ג' עמוד י"ב)
27. א] חצר קאפוסט פעלה במשך 57 שנים, עד שנת תרפ"ג. ב] חצי שנה לאחר שהחל לנהוג באדמו"רות נפטר. לאחר פטירתו כיהן בנו רבי שלמה זלמן. באמצע כהונת רבי שלמה זלמן התחיל אחיו רבי שלום דובער מרציצה לנהוג באדמו"רות. לאחר פטירת רבי שלמה זלמן, הבן השלישי רבי שמריה נח גם החל לנהוג באדמו"רות כאשר למעשה ניצני אדמו"רות החלו כבר בחיי אחיו רבי שלום דובער. ג] מקורות: 'בית רבי' עמודים ט"ז-י"ח, 'המאירים לארץ' עמודים 290–302. אודות חצר קאפוסט ופתיחת פלג זה על ידי רבי יהודה לייב, ראו בבלוג "עונג שבת". אודות ניצני אדמו"רות אצל שמריה נח, ראו: עמרם בלוי, "קורות הרה"ק רבי שמרי' נח שניאורסהן מבאברויסק", קטע ג' "מעין אדמו"רות בצר משרתו כרב העיר" – היכל הבעש"ט כרך כ"ב, ניסן תשס"ח, עמוד ק'-ק"ג.
28. נפטרה שלושה חודשים לאחר נישואיהם (בית רבי חלק ג' עמוד 30)
29. בנישואין ראשונים התחתנה עם רבי שניאור, בן דודה רבי יעקב שניאורסון, לאחר שנפטר התחתנה עם רבי לוי יצחק גוטרמן מסיראטשין שלימים החליף את אביה בשושלת ליאדי (בית רבי חלק ג', פרק ט', עמוד י"ח)
30. התחיל לכהן עוד בחיי אחיו, רבי שלמה זלמן בעת שכיהן כאדמו"ר, לאחר פטירת דודו רבי ישראל נח מניעז'ין בתרמ"ג, וחצרו גדלה במיוחד לאחר פטירת אחיו רבי שלמה זלמן בשנת תר"ס ('המאירים לארץ' עמוד 301)
31. 
    1] מפקד עיריית אורשא, 27 באוקטובר 1850 קהלת ליובאוויטש, מחוז ארשא, נדפס באג"ק צ"צ, עמוד קכ"א-קכ"ג, תשע"ג ברוקלין ניו יורק, הוצאת קה"ת מסת"ב 978-08266-5532-5
    2] בית רבי, חלק ג', כל הספר ובעיקר בעמודים י"ג - י"ט. חיים מאיר היילמן, בית רבי, ברדיטושב, תרס"ב, באתר היברובוקס
    3] לגבי שנות התחלת נשיאות ארבעת בני הצמח צדק: הקריאה והקדושה, שבט תש"ב, ניו יורק. עמוד ג (מדור: 'אגודת חב"ד טהעטיגקייט'). ולגבי התחלת נשיאות רבי לוי יצחק גוטרמן: בפרדס חב"ד גיליון 15 עמוד 122, עמרם בלוי
    4] יוסף יצחק קמינצקי, קיצור תולדות חב"ד, כפר חב"ד, תשס"ד
    5] קובץ שלשלת היחס מורחב, על בסיס מהדורת תש"ג 1942 – נדפס בתשע"א
    6] שמואל אלעזר היילפרין, "ספר הצאצאים - אילן יוחסין", ירושלים תש"מ 1980
    7] ספרו של הרב ד"ר יצחק אלפסי, המאירים לארץ – תולדות אדמו"רי בית חב"ד, ג' תמוז תשס"ט 2009, ישראל (כרטיס הספר בספריית חב"ד)
    8] מרדכי ברונשטיין, כתבה בעיתון המבשר, קהילות, י"ד בכסלו תשע"ג
    9] ברוך אוברלנדר, early years, הוצאת ספרים קה"ת, תשע"ו 2016, מסת"ב 978-1-932349-04-7 בעמודים 448–449 מופיע עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
    10] שלום דובער קוביטשעק, י' שבט תשע"ו, "משפחת אדמו"ר הצמח צדק בחייו", הערות וביאורים גיליון א'קא (1101) עמודים 111–122
    11] "מפת שלשלת היחס" - מפת שבעת הדורות, נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, שבט תשע"ח הוצאת חזק, עץ שלשלת אדמו"רי חב"ד
    12] הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, הרבי שלי, מהדורה ראשונה בעברית, 2019, מסת"ב 9789655262565 בתחילת הספר, עמודים י"ד-ט"ו (14–15)

תקופת חייו של הרב דובער שניאורי על ציר הזמן
ציר הזמן