Loading AI tools
נביא תנ"כי מנביאי תרי עשר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חֲבַקּוּק היה אחד מנביאי המקרא, מתקופת הבית הראשון. נבואותיו של חבקוק מצויות בספר חבקוק בן שלושת הפרקים, שהוא הספר השמיני מספרי תרי עשר, והן עוסקות בשאלת צדיק ורע לו על רקע עלייתם של הכשדים – הם הבבלים.
,_donatello,_abacuc_(zuccone),_1423-1435_dettaglio_02.JPG) | |
| חבקוק, פסל של דונטלו | |
| מספר פרקים | 3 |
|---|---|
| מספר פסוקים | 56 |
| סדרת ספרים | תרי עשר |
| הספר הקודם | נחום |
| הספר הבא | צפניה |
| דמויות מרכזיות | חבקוק |
כמעט דבר אינו ידוע על חייו האישיים. בניגוד למצוי אצל כמה נביאים אחרים, לא נמסר בספר על זמנו, מקומו או שם אביו. על כך כתב ראב"ע: 'הנביא הזה לא ידענו דורו ולא משפחתו'.
השם חבקוק מופיע פעמיים בספר חבקוק, ואף לא פעם אחת מחוצה לו. כמו כן, לא ידוע על תנא או אמורא בשם זה. לפי המחקר, מקור השם הוא כנראה בשמו של צמח ריחני שנקרא באכדית "Khabbaququ". המילה איננה מתועדת במקרא אלא בשם פרטי זה.
וילהלם גזניוס זיהה את שם הנביא עם הצמח הידוע בתימן בשם 'חבַקבַק' שהוראתו: 'ריחן (סוג)-אמריקאי' (למרות שמו, מקורו מאפריקה המשוונית)[1]
הזוהר (המזהה את חבקוק כבנה של האישה השונמית) גוזר את השם מן השורש חב"ק, וטוען שנקרא כך על שם שני החיבוקים שקיבל מאימו שנאמר: "לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ (כתיב: אתי) חֹבֶקֶת בֵּן"[2], ומאלישע בעת החייאתו[3].
הספר נפתח בכותרת ”הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא”, כלומר זוהי נבואה מסוג "משא" – בדרך כלל (אם כי לא תמיד) נבואות משא הן נבואות פורענות על עמים זרים מסוימים, וכך גם כאן.
בארבעת הפסוקים הבאים (א', ב' - ה') מעלה חבקוק שאלות קשות כלפי השמים לגבי און, שוד וחמס, אך ללא ציון סיבה כלשהי וללא הסבר מהי הרעה שבשלה הוא זועק. על פי פירוש רש"י לספר ישעיהו, ישעיהו התנבא על חבקוק, שעתיד "לריב את יוצרו" ולזעוק כלפי שמים על העוול שיראה.[4] בהמשך (א', ו' - י"א) הוא עובר לתיאור הצבא הבבלי, כיבושיו ועוצמתו, ואז (א', י"ב - י"ז) הוא שואל מדוע מצליחים הבבלים ואלוהים לא מתערב: ”לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים, תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ?!” (א', י"ג).
בתחילת פרק ב' מתאר הנביא את תשובת ה' לשאלותיו: ”וַיַּעֲנֵנִי ה' וַיֹּאמֶר: 'כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת, לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ” (שם, ב'). ה' מספר לחבקוק שבסופו של דבר (גם ”אִם-יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה-לוֹ כִּי-בֹא יָבֹא” (שם, ג')) ינצח הצדק, ”וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (שם, ד'). הכשדים, שבעבר כבשו את העולם ושלטו בו, יהיו למשל ומליצה בפי הגויים שנכבשו. כאן מתחיל הנביא בתיאור משלי הלעג של הגויים, הנאמרים בצורת שירת-אבל אירונית בת חמישה בתים, שכל בית בה מתחיל במילת הקריאה 'הוֹי'. הבתים הראשונים עוסקים ברשעים שייענשו, כאשר דבריו מכוונים לכשדים שנהגו ברוע ורשעות כלפי העמים שכבשו. הבית האחרון (וגם הפסוק האחרון של הבית הרביעי, י"ח, שנראה כאילו איננו נמצא במקומו הטבעי, שנמצא לאחר פסוק י"ט) לועג לעבודת האלילים: ”הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם! הוּא יוֹרֶה?! הִנֵּה-הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל-רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ” (שם, י"ט).
פרק ג' (מזמור חבקוק או תפילת חבקוק) הוא מזמור הדומה מאוד במבנהו, תוכנו וצורתו למזמור תהילים, ונפתח בכותרת: ”תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא עַל שִׁגְיֹנוֹת”. השימוש במילה 'סֶלָה' שלוש פעמים במזמור מחזק את הקשר למזמורי התהילים, בהם מופיעה מילה זו פעמים רבות; מזמור זה הוא המקום היחיד בתנ"ך מחוץ לספר תהילים שבו מופיעה המילה.
למזמור ארבעה חלקים:
חלקו הראשון הוא תיאור של עוצמת ה': מתואר כי אלוהים בא מדרום (תימן) ומלווים אותו שני בני לוויה (דבר ורשף) ”לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו; עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם” (ג', ה' - ו'), ובחלקו השני נקמתו בגויים הרשעים: ”בְּזַעַם תִּצְעַד-אָרֶץ, בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם... מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה” (שם, י"ב - י"ג).
באפילוג מתואר מצב של בצורת: ”כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל. גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים” (שם, י"ז). חלק מהפרשנים מניחים כי מדובר בארבה (הוא ”עַם יְגוּדֶנּוּ” המוזכר בפסוק הקודם) שגרם לבצורת, אולם לא ניתן לקבוע בוודאות.
ספר חבקוק הוא הספר השמיני מתוך שנים עשר בקובץ תרי עשר שבנביאים. הוא מורכב מחמישים ושישה פסוקים, שחולקו לשלושה פרקים. בחלוקה היהודית של התנ"ך לסדרים, מהווה הספר את הסדר הי"ג של התרי עשר, וזה מחולק לתשע פרשיות, שש פתוחות ושלוש סתומות. מבחינה תוכנית (ראו לעיל) מחולק הספר לשלושה חלקים עיקריים: שאלתו-זעקתו של חבקוק כלפי שמים (פרק א'), תשובת ה' (פרק ב'), ומזמור תהילה, הודיה ושבח לה' (פרק ג').
בספר עצמו לא נמסר לנו שמו של המלך שבחייו התנבא חבקוק, ועובדה זו נותנת פתח לדעות רבות בנושא. בית האחיזה העיקרי הנמצא בידינו הוא הזכרת הכשדים בספר (א', ו') ותיאור צבאם באופן חי וציורי – ”וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב, וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו; וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ - יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל... הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ” (א', ח' - י') – אך דבר זה, מסתבר, לא נותן בידינו את האפשרות לקבוע במדויק את זמנו של חבקוק. לשונו של הספר מצביעה על זמן יחסית קדום, אך לא ניתן לקבוע על פיה הערכה בדיוק סביר של התקופה.
סגנונו של חבקוק הוא ארכאי אף לתקופתו, ורבים בו הביטויים העתיקים והשימוש בשיטות פיוטיות עתיקות. כפי שהוא משתקף בספר, הסגנון מתאפיין בכמה מוטיבים בולטים, ובהם:
”וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה; לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר, וְיֵצֵא רֶשֶׁף לְרַגְלָיו. עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם – הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ” (ג', ד' - ו').
| חבקוק | ספרים אחרים | מיקום |
|---|---|---|
| ”כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת-כְּבוֹד ה' כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל-יָם” (ב', י"ד) | ”כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים” | ישעיהו י"א, ט' |
| ”וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-אֵשׁ, וּלְאֻמִּים בְּדֵי-רִיק יִעָפוּ” (ב', י"ג) | ”וְיִגְעוּ עַמִּים בְּדֵי-רִיק וּלְאֻמִּים בְּדֵי-אֵשׁ וְיָעֵפוּ” | ירמיהו נ"א, נ"ח |
| ”כִּי-תְאֵנָה לֹא-תִפְרָח, וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים; כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה-זַיִת, וּשְׁדֵמוֹת לֹא-עָשָׂה אֹכֶל” (ג', י"ז) | ”הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה; רִמּוֹן גַּם-תָּמָר וְתַפּוּחַ, כָּל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ” | ספר יואל, פרק א', פסוק י"ב |
| ”אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה” (ג', ג') | ”ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ” | דברים ל"ג, ב' |
בנוסף, ישנן גם הקבלות למקורות חוץ מקראיים. בשירת אוגרית (AB III) יש תיאור לאויב מוכה, הדומה לתיאור בחבקוק ג', י"ג: ”מָחַצְתָּ רֹּאשׁ מִבֵּית רָשָׁע, עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה”.
גם סוסים ומים (וגם דגים) חוזרים כמה פעמים לאורך הספר בהזדמנויות שונות.
חלק מחוקרי מקרא סבורים שהספר איננו יצירה אחידה של נביא אחד, אלא מורכב מבסיס שעליו הוטלאו טלאים. מאידך גיסא, רואים מספר חוקרים בספר מעשה כפיו של אדם אחד.
לטענתם של המצדדים באי-אחדותו של ספר, אפשר להסיק מן הבלבול שבין פסקאות הספר (לאחר תיאור הכשדים ונפילתם מגיע שוב תיאור עושק ועיוות הדין, בפרק ב') את ההרכבה של מספר קטעים כתובים שונים (שנעשתה באופנים שונים, על פי שיטתו של כל מבקר). למשל, היה מי שטען כי תיאור הכשדים איננו מקורי, אלא תוספת מאוחרת - והיה גם מי שהסיק מכאן את ההפך: דווקא תיאור הכשדים הוא מעשה ידיו של חבקוק, ואילו תיאורי המשפט המעוות והזעקה הם הרחבות שנעשו בידי אנשים אחרים. היו גם מי שפקפקו בשייכותו של המשא בפרק ג' לחבקוק, למרות הכתובת הבאה בראשו.
בנוסף, היו שהציעו פתרונות אחרים לבעיה זו, שאינם פוסלים את האפשרות שנכתבו בידי חבקוק עצמו. כך, על פי גישה אחת הספר הוא כולו יצירה אחת, אך הסדר הפנימי שובש באופן כלשהו, או שחלקים נוספו מאוחר יותר בידי חבקוק עצמו.
המצדדים באחדות הספר טוענים כי הוא מתאפיין בעקביות לשונית, סגנונית ורעיונית לכל אורכו.
לספר חבקוק יש מקום מרכזי בתאולוגיה הנוצרית ובמיוחד אצל שאול השליח. אחד הרעיונות המרכזיים בברית החדשה הוא שאין בקיום מצוות התורה כדי להביא ישועה לאדם, אלא האמונה באלוהים היא המצדיקה את האדם בפני האלוהים. הרעיון הזה מתבטא בין היתר בציטוט מספר חבקוק: ”צַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה” (פרק ב', פסוק ד'). הפסוק הזה מפורש בברית החדשה בכך שאדם מוצדק על ידי אמונתו ולא על ידי מעשיו. מעשים של קיום מצוות שאינם מגובים באמונה אין בהם ערך. הפסוק מצוטט שלוש פעמים בברית החדשה:
מרטין לותר, מייסד הרפורמציה בנצרות, מספר שקיבל התגלות שמימית מתוך קריאת הפסוק ״צדיק באמונתו יחיה״ כפי שמופיע ברומים 1: 17. הפסוק הביא אצלו להבנה לגבי מהות האמונה באלוהים והכרה שהכנסייה הקתולית מחטיאה את מטרת הנצרות.
”יום ולילה הרהרתי עד שראיתי את הקשר בין צדק אלוהים וההצהרה כי "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה." ואז הבנתי שהצדק של אלוהים הוא הצדקה שלפיו דרך חסד ורחמים בלבד אלוהים מצדיק אותנו דרך האמונה [במשיח]. מיד לאחר מכן הרגשתי את עצמי נולד מחדש ועברתי בדלתות פתוחות לגן עדן. כל כתבי הקודש קיבל משמעות חדש”[7]
בכתבי חז"ל ישנם כמה אזכורים של הנביא חבקוק. למסורות המובאות שם אין ביסוס היסטורי, אך יש בהן כדי ללמד כיצד ראו חז"ל את חבקוק ואת תורתו.
על פי אחד המדרשים (ראו למשל, ספר הזוהר, מ"ד, ב') היה חבקוק בנה של האשה השונמית מתקופת אלישע (ספר מלכים ב', ד'). על פי מסורת זו, השם הייחודי "חבקוק" נובע מחיבוקו של הילד על ידי אלישע הנביא ואמו. מסורת סותרת לזו הובאה בסדר עולם רבה, ועל פיה חי ופעל חבקוק בימי מנשה המלך, מאות שנים לאחר מכן.
תפילת חבקוק מוזכרת בחז"ל כדוגמה לתפילה תובענית (תפילתו של חוני המעגל הושוותה לזו של חבקוק (תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג), כזו המשיגה את מטרתה:
ואמר רב אילעא בר יברכיה: "אלמלא תפלתו של חבקוק, היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת (רש"י: משום עוני), ועוסקין בתורה."
את רעיונו המרכזי של חבקוק סיכמה האמרה התלמודית הבאה:
דרש רבי שמלאי: 'שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה'... בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר: 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב', ד')
בסיפור החיצוני בל והתנין מוזכר חבקוק כמי שהציל את דניאל – ואם כך הוא בן אותה תקופה. שם גם מצוין שם אביו, יהושע, ומסופר עליו שהוא שייך למשפחת לויים, מה שכבר הזכרנו לעיל.
במסורת של יהדות אתיופיה שמור לחבקוק מקום של כבוד, והוא נזכר פעמים רבות בתפלתם. בקרב יהודי אתיופיה מסורת עתיקת יומין, ולפיה שמו של אביו של חבקוק היה דקר.
ערכים מורחבים – קבר הנביא חבקוק (איראן), קבר חבקוקקבר המיוחס לחבקוק מצוי בשלושה מקומות בעולם: בשני מקומות בישראל, ובמקום אחד באיראן, בעיירה בשם טוסרקאן (הקרובה לעיר המדאן).
ערך מורחב – פשר חבקוקבאמצע המאה ה-20 התגלו במדבר יהודה מגילות מדבר יהודה, ובהן גם "פשר חבקוק" – חיבור מתקופת בית שני, המהווה מעין מדרש על ספר חבקוק. לפי הפשר, הכשדים הם ה"כתאיים" (או "כתיאים"). על פי חוקרים בני זמננו התכוונו כותבי המגילות לצבא רומא העתיקה. הפשר מספר על "כוהני ירושלים האחרונים" טרם השתלטות הרומאים, ועל המאבק בין "מורה הצדק" לבין "הכהן הרשע", דמויות אשר לא ברור מי הן בוודאות, אם כי הסברה היא שהראשון הוא מנהיג ומייסד הכת שבה התחבר הפשר והשני הוא המנהיג האזרחי של יהודה באותה תקופה, שאליו התנגדה הכת. הפשר רואה ב"מורה הצדק" נביא שהבין את דברי האל לחבקוק טוב יותר מחבקוק עצמו, ומספר על מרדף של הכהן הרשע אחרי מורה הצדק למדבר, על-מנת לכפות עליו לציין את יום-כיפור על-פי לוח-שנה אחר. פרטי-מידע אלה מתקשרים לפרטים אחרים הידועים לנו על תקופת בית שני, דוגמת הביקורת של כת מדבר יהודה על הנעשה במקדש כפי שמופיע בספר ברית דמשק ובמגילת מקצת מעשי התורה, והפולמוס על לוח השנה במגילות קומראן המופיע בכמה חיבורים במגילות מדבר יהודה וכן בספר היובלים. כאשר הפשר מצטט את השם המפורש של האל מתוך הפסוק המקראי, השם מופיע בכתב העברי הקדום, ואילו בחלקי הפירוש, השם המפורש מוחלף בתיבה "אל".
חבקוק (נביא), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
