מלכי-צדק

מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, (ירושלים)^[1], כהן ל"אל עליון", הוא דמות מקראית. דמותו החידתית במקרא קנתה לו מעמד מיוחד בקרב חוגים שונים ביהדות בית שני, ומאוחר יותר, גם בנצרות. על פי המסורת היהודית מלכי צדק הוא שם בן נח.

ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מלכיצדק (פירושונים).

יח וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. יט וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן, אֲשֶׁר-מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל.

— ספר בראשית, פרק י"ד, פסוקים י"ח–כ'

פגישת אברהם (מימין) עם מלכי-צדק (משמאל). ציור מהמאה ה-15. התמונה מוצגת בקתדרלת סנט-פטר בלוון, בלגיה

יש אומרים שנקרא על שם האל הכנעני הראשי בעל, שעל שמו נקרא גם כוכב צדק^[2]; אחרים מקבילים לשמות "צדקמלך" (המופיע כמלך לפש ובכתובת מכרכמיש (אנ')) ו"צדקא" (מלך אשקלון ושם מכתובת פיניקית מכתי), המזכירים כנראה את אל הצדק הכנעני (אנ') (המופיע בשם זה אצל פילון איש גבל ודמסקיוס).^[3]

מלכי-צדק במקרא

דמותו של מלכי-צדק מופיעה במקרא פעמיים: בספר בראשית בפרשת לך לך ובאחד ממזמורי תהילים.

בראשית

בבראשית מסופר שמלכי-צדק קיבל את פניו של אברהם בלחם ויין ובירך אותו לאחר שניצח במלחמה את ארבעת מלכי המזרח והציל מהם את שבויי סדום והסביבה ואת לוט בן אחיו.

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל.

— בראשית, י"ד, י"ח–כ'

סיפור המפגש בין מלכי-צדק לאברהם מבקש כפי הנראה לבסס את המסורת של הבטחת הארץ לאבות האומה העברית, ולרמוז על עתיקות קדושתה של ירושלים. הסיפור מבטא גם את הקשר וההערכה שהיו בין שתי דמויות אלה, ואת הזהות באמונתם הדתית (האמונה ב"אל עליון") או לכל הפחות, את הכרתם ההדדית של מלכי-צדק ואברהם זה באלוהיו של זה. המקרא אינו מפרש מי מן השניים נותן מעשר לאחר, אף כי יהיה זה סביר להניח שאברהם הלוחם, הרועה ובעל הנכסים הרבים ששב כרגע ממלחמה בה לקח שלל רב, הוא שנותן מעשר למלכי-צדק הכהן שמשרת בקודש.

אל עליון אותו עבד מלכי-צדק, מזוהה לדעת חז"ל עם אלוהי האבות שברא את העולם, אולם במרחב הכנעני ידוע, בעיקר מן השירה האוגריתית, אך גם מאסטלות ספירה, האל ששמו אל ותארו עליון כראש הפנתאון הכנעני. אפשר כי התורה מבקשת לזהות את אל ועליון עם אלוהי ישראל,^{[דרוש מקור][מפני ש...]} כדי להדגיש כי בירושלים עבדו מימים ימימה את אלוהי ישראל, אף כי עמי הסביבה היו עובדי אלילים. מנגד, ייתכן שגם לפי התורה מדובר באל הכנעני ולא באלהי ישראל, וראיה אפשרית לכך עולה מהשוואת דברי מלכיצדק לדברי אברהם שם: מלכיצדק אומר "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", ואילו אברהם אומר "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". בעוד אברהם משתמש במילים 'אל עליון' כתואר לה' אלהי ישראל, מלכיצדק משתמש בהן כשם, ומכאן נראה שמדובר באל הכנעני. "אל קונה ארץ" מוזכר גם בכתובת אזתוד^[4].

מקומו של הסיפור על פי פרשנות ימי הביניים

פרשנים רבים תהו על טיבה של פגישה זו. התנ"ך אינו מוסר פרטים על אותו מלך וכהן ואף על משפחתו ועמו. מקומו של הסיפור הוא בעייתי, כי הוא קוטע את הרצף הסיפורי. על כך עולה גם אברבנאל: "סיפור מלכי-צדק וברכותיו, איך נכנס בתוך סיפור המלכים? כי הנה הכתוב אומר: (בראשית י"ד, י"ז) "ויצא מלך סדום לקראתו", קודם שהזכיר הכתוב מה שדיבר מלך סדום לאברהם ומה שהשיבו, הכניס עיניין מלכי-צדק, ואחריו סיפר מה שאמר מלך סדום לאברהם. ויותר ראוי היה שיספר עניין מלך סדום, שאלתו ובקשתו ותשובתו בפני עצמו, ועניין מלכי-צדק וברכותיו אחר זה בפני עצמו.". אברבנאל פותר זאת בכך שמחבר המקראי מבליט את ערמתו של מלך סדום ובכך הוא מאפיין בדרך עקיפה את דמותו החיובית של מלכי-צדק^[5].

רשב"ם רואה בערמתו של מלך סדום דרך לאפיין את דמותו החיובית של אברהם: לכן הפסיק בין 'ויצא מלך סדום' וכתב בינתיים: 'ומלכ-צדק מלך שלם הוציא לחם ויין', ללמדנו שאמת השיב אברהם למלך סדום, כשאמר לו ' בלעדי רק אשר אכלו הנערים', שאמר 'אכלו' הנערים ולא אמר 'אכלנו' כי הוא אכל משל מלכי צדק.

תהילים

אזכורו של מלכי-צדק בתהילים הוא פסוק סתום קמעה:

נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק.

— תהלים, ק"י, ד'

הפרשנים היהודים הבינו פסוק זה בכמה גוונים; חז"ל פירשוהו כהעברת כהונת מלכי-צדק אל אברהם אבינו כנחלה עולמית לזרעו אחריו (הכהנים), וגם כהבטחה למלכותו המבוססת של מלך ישראל. מתוך ההקשר של הפרק עולה שמדובר בשימוש מטפורי בשמו של מלכי-צדק. יש המייחסים את המזמור למלך יהושפט^[6].

פילון מאלכסנדריה וספר חנוך ב'

בשלושה מחיבוריו התייחס פילון האלכסנדרוני לדמותו של מלכי-צדק: "על אברהם", "על החינוך המקדים" ו-"פרשנות אלגורית". בזה האחרון מתאר פילון את מלכי-צדק כהתגשמות הלוגוס האלוהי. ללוגוס בתפיסתו של פילון, המושפע מרעיונות אפלטוניים, שמור תפקיד מרכזי בתיווך בין האל, כישות רוחנית לחלוטין, לבין העולם החומרי יציר כפיו, ובתוכו האדם. דומה כי לרעיונות אלה של פילון הייתה השפעה מרחיקת לכת על הפרשנות הנוצרית ועל יחסה למלכי-צדק.

ספר חנוך הסלאבי מזכיר גם הוא את דמותו של מלכי-צדק. שם מסופר כי זמן קצר לפני המבול נולד מלכי-צדק באופן נסי לאשת ניר הכהן, אחי נח. הוא נולד כשהוא מפותח מבחינה גופנית, לבוש ומסומן בחותם הכהונה, ומיד כשיצא מרחם אמו בירך את האל. ארבעים יום לאחר מכן, הוא נלקח על ידי המלאך מיכאל לגן עדן, וכך ניצל מאימת המבול.

מגילות מדבר יהודה

מלכי-צדק מוזכר מפורשות בשתיים ממגילות מדבר יהודה, "המגילה החיצונית לבראשית" (1Q20) ו־11QMelchizedek. בחיבור הראשון זהה דמותו לזו המופיעה בנוסח המסורה של ספר בראשית. אולם בחיבור השני הוא מוצג כדמות שמימית, העתידה להנהיג את בני האור באחרית הימים ולשפוט את העמים. בחיבור נוסף שנמצא בקומראן (4QAmram) מוזכרת דמות שמימית אחרת, מלכי-רשע, שכפי הנראה הוא שם אחר לבליעל, מנהיג כוחות הרשע. בשל מצבה הפרגמנטרי של המגילה, לא ניתן לדעת אם הוזכר בטקסט גם שמו של מלכי-צדק, אם כי סביר מאוד להניח שכך הוא.

ספרות חז"ל

בספרות חז"ל נעשו כמה ניסיונות להתמודד עם שאלת כהונתו של מלכי-צדק ומלכותו על ירושלים. על-פי המסורת הרווחת ביותר^[7], מזוהה מלכי-צדק ככינוי לשם בן נח. ב"מדרש תהילים" נדרש הפסוק ”יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם” (בראשית, ט', כ"ז) כעדות לכך שהכהונה ניתנה לשם על ידי נח אביו^[8]. נראה אפוא שבאמצעות הזיהוי עם שם בן נח, מבקשים חז"ל להסביר את הופעתו הפתאומית של מלכי-צדק בתורה כ"כהן לאל עליון". על פי המדרש ניתן מקום של כבוד למלכי-צדק בקביעת שמה של ירושלים העיר המקודשת, שהיא לדעת המדרש צירוף של השם שאברהם קרא לה "ירא", "הר ה' יראה" שמבטא יראה וחרדת קודש, עם השם "שלם" שמלכי-צדק קרא לה שמבטא אהבה ושלמות, וכך נוצר השם המלא של העיר, המופיע בתנ"ך בדרך כלל כ"ירו-שלם"^[9]
מסורת אחרת, שמוזכרת במסכת נדרים בתלמוד בבלי, מבקשת להסביר את מעבר הכהונה ממלכי-צדק (שם בן נח) וצאצאיו הישירים לאברהם וצאצאיו. זאת, באמצעות מדרש המשלב את הפסוקים מבראשית עם הפסוק מתהילים שהובא לעיל. על-פי מדרש זה, מלכי-צדק נענש בשל העובדה שהקדים את ברכתו לאברהם לברכתו לאל עליון, באומרו: ”בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ” (בראשית, י"ד, י"ח–י"ט).

אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן.

— נדרים ל"ב ע"ב

הגמרא מפרשת אפוא את הפסוק בתהילים (”נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק”) כעדות לכך שמלכי-צדק נענש על דבריו, וכתוצאה מכך, עברה הכהונה לאברהם ולצאצאיו עד עולם. לפי משנתו של רבי חיים בן עטר, לא הוענש שם - כי הקדים ברכת אברהם לשל האלהים עבור כי זהה מעצמו האלהים בעולם שטוף בפולחן אליליות - אלא מלכי צדק העניק לו הכהונה מרצונו הטוב^[10].

בנוסף למסורות אלה, העוסקות בדמותו הגשמית של מלכי-צדק, התקיימו כנראה גם בחוגי חכמים מסורות המייחסות לו תפקיד אסכטולוגי. כך, למשל, במדרש על שיר השירים מזוהה מלכי-צדק עם אחד מארבעת החרשים בספר זכריה^[11], לצד אליהו הנביא, מלך המשיח ומשוח מלחמה^[12].

מסכת נזיקין, בבא בתרא מייחסים את כתבי דוד בין היתר למלכי-צדק:^[13]

דוד כתב ספרו על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי-צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלושה בני קורח

.

מלכי-צדק בספרות הנוצרית

מלכי-צדק מופיע כבר בברית החדשה, באיגרת אל העברים המיוחסת לפאולוס, כשהוא נושא מעמד מיוחד המבחין אותו מבני תמותה ומציגו כמעין תקדים לישו מנצרת ”ובהיותו בן-האלהים הוא נשאר כהן לתמיד” (אל העברים ז' 3).

המטרה הפולמוסית של תיאור זה מתבהרת עד מהרה, כאשר מחבר האיגרת משתמש בדמותו של מלכי-צדק שאינו יהודי כעדות לכך שמוסד הכהונה היהודי צריך לעבור מן העולם, ולא רק בשל חורבן המקדש. לשיטתו של המחבר, עם התגשמותו של המשיח בבשר, הוא לקח על עצמו את תפקיד הכהן הגדול. מלכי-צדק, אם כן, מייצג עבורו מודל מקראי שמצדיק את הוצאת הכהונה מידי הלויים:

וזה ברור עוד יותר כאשר, בדומה למלכי-צדק, קם כהן אחר שהיה לכהן לא על-פי תורת החוקים התלויה בבשר ודם, אלא מתוקף כח החיים שאין להם הפסק. הן העיד עליו, "אתה כהן לעולם על-דברתי מלכי-צדק".

— אל העברים ז' 17-15

מלכי-צדק בתרבות המודרנית

• בספר האלכימאי של הסופר הברזילאי פאולו קואלו נעשה שימוש בדמותו של מלכי-צדק, המתואר כאדם הלובש חושן, שיודע את כל סודותיו של הנער, ויועץ לו בתחילת המסע הרוחני שלו כיצד להגיע ליעוד שלו.
• "מדינת" מלכיצדק היא ישות פיקטיביות, המוצגת באתרה כמדינה אמיתית הקיימת באוקיינוס השקט. על פי האתר, המדינה מתעתדת לקבוע את בירתה בירושלים, עירו ההיסטורית של מלכיצדק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלכי-צדק בוויקישיתוף

• מדוע נתן אברם מעשר למלכי-צדק
• דרכו של מלכיצדק מספר בראשית לספר תהילים יהודה אליצור באתר דעת
• מלכי-צדק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

1. ראו תהילים, ע"ו, ג'
2. Robert R Steiglitz, The Hebrew Names of the Seven Planets, 1981
3. Olivier Masson, Maurice Sznycer, Recherches sur les Phéniciens à Chypre, Librairie Droz, 1972, עמ' 99
4. משה כספי, "קניתי איש את ה' ", בית מקרא לג, 1987, עמ' 29
5. נחמה ליבוביץ עיונים בספר בראשית בעקבות פרשנינו הראשונים ואחרונים, ישראל, הסוכנות היהודית עמ' 94-93.
6. דרכו של מלכיצדק מספר בראשית לספר תהילים יהודה אליצור באתר דעת
7. לפי רש"י בראשית יד, יח-כ אשר מקורו הוא מדרש רבה
8. מדרש תהילים, מזמור ע"ו
9. בראשית רבה נ"ו
10. אור החיים לבראשית פרק יד
11. ספר זכריה, פרק ב', פסוק ג'
12. ילקוט שמעוני, שיר השירים רמז
13. בבא בתרא, י"ד-ט"ו.