Loading AI tools
עמדות שליליות ואפליה כלפי הומוסקסואלים ולהט"בים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הוֹמוֹפוֹבְּיָה הוא מונח ממדעי החברה המתאר פחד, רתיעה או סלידה (אנטיפטיות) מחברי קהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות, טרנסג'נדר ועוד).[1] בהגדרה רחבה יותר, המונח מתאר את ביטוי תכונות אלה באפליה, דחייה, שנאה, זלזול, תוקפנות כלפי נטייתם המינית, כלפי מימושה של הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין, וכלפי גילויי חיבה בין בני אותו המין. צורות קיצוניות של הומופוביה כוללות אלימות כלפי להט"ב - בצורה של תקיפה, מעשי רצח ובחלק מהמדינות הוצאות להורג. מייסדי "IDAHO" מצאו שבין השנים 1980–2000 נרצחו ברחבי העולם לפחות 1,960 אנשים על רקע נטייתם המינית ההומו-לסבית או זהותם המגדרית.[2]. מנהיגים דתיים, קבוצות ואף מדינות רודפים להט"ב על רקע דתי. מטיפים יהודים, נוצרים ומוסלמים מאשימים עד היום להט"בים באסונות טבע או מחלות שונות, קוראים לענישה חמורה שלהם. יש מספר מדינות מוסלמיות וארגונים מוסלמים שמוציאים להורג להט"ב.[3]
המילה "הומופוביה" היא הלחם של המילים הומו ופוביה, שפירושה בעת או חרדה, אף כי במקרה זה, משמעותה היא חברתית ולא קלינית, בדומה לשימוש בה במושג קסנופוביה – שנאת זרים, שגם לה אין מובן קליני.[4] המונח מתקשר לעיתים קרובות גם לתיאור אפליה בקרב כלל קהילת הלהט"ב הכוללת טרנספוביה, לסבופוביה וביפוביה.
המונח "הומופוביה" עצמו חדש יחסית, והושמע לראשונה בשנות השישים על ידי הפסיכולוג ג'ורג' וויינברג, בהתייחס לפחד מגברים.[5]
עם זאת, המונח משמש בדיעבד לתיאור יחס שלילי כלפי הומוסקסואלים כבר מימי יוון העתיקה (המאות ה-8–6 לפני הספירה עד סוף העת העתיקה, כ-600 שנה לספירה). כך, למשל, חוקרים השתמשו במונח לתיאור חוסר סובלנות כלפי הומוסקסואלים בימי הביניים, במיוחד מצד חסידי האסלאם והנצרות.[6]
המונח הוא הלחם של המילים הומו ופוביה. פירוש המילה "פוביה" מהשפה היוונית "φόβος", "phóbos" שפירושה "פחד", "פחד חולני" או "סלידה".[7][8]
ראוי להדגיש כי הומופוביה אינה מתארת פוביה במשמעות הקלינית-רפואית המקובלת של מושג זה, אלא במובן החברתי, בדומה לשימוש במונח זה בביטוי קסנופוביה ודומים לו.[9]
ב-23 במאי 1969 הופיעה המילה לראשונה בדפוס בצהובון האמריקאי "סקרו" (Screw), שם נעשה בה שימוש לתיאור גבר הטרוסקסואל אשר חושש שיחשבו אותו להומוסקסואל.[9] הרעיון לדעות קדומות נגד להט"ב כבעיה חברתית הראויה לתשומת לב מלומדת לא היה חדש. מאמר במגזין טיים בשנת 1969 תיאר דוגמאות לעמדות שליליות כלפי הומוסקסואליות כ"הומופוביה" כולל "תערובת של סלידה" וחשש שקראו לחלקם "פאניקה הומוסקסואלית". בשנת 1971 השתמש קנת סמית בהומופוביה כפרופיל אישיות לתיאור הסלידה הפסיכולוגית מהומוסקסואליות. וינברג השתמש בו גם כך בספרו "החברה וההומוסקסואלים הבריאים" מ-1972,[10] שפורסם שנה לפני שהאגודה האמריקנית לפסיכיאטריה הצביעה על הסרת הומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות שלה.[11][12] הקדנציה של וויינברג הפכה לכלי חשוב עבור פעילים, תומכים ובעלי בריתם הומוסקסואלים ולסביות. הוא תיאר את המושג כ"פוביה רפואית" באומרו,
"פוביה מהומוסקסואלים היה פחד מהומוסקסואלים שנראה כאילו קשור לפחד מהדבקות, פחד להפחית את הדברים שהם נלחמים עליהם - בית ומשפחה. זה היה פחד דתי והוא הוביל לאכזריות רבה כפי שפחד תמיד עושה".
בשנת 1981 המונח הומופוביה שימש לראשונה במגזין הטיימס בלונדון עבור דיווח על כך שהסינוד הכללי של כנסיית אנגליה הצביע על סירוב לגנות הומוסקסואליות.[13] עם זאת, כאשר לוקחים אותו באופן מילולי, המונח עשוי להיות מונח בעייתי. פרופסור דייוויד א.פ. האגה אמר כי השימוש העכשווי כולל "מגוון רחב של רגשות, עמדות והתנהגויות שליליות כלפי הומוסקסואליים" שהם מאפיינים שאינם תואמים את ההגדרות המקובלות לפוביות, בהם "פחד עז, לא הגיוני או לא נורמלי מפני דבר מוגדר". חמישה הבדלים מרכזיים מפורטים כמבדילים בין הומופוביה, כפי שנהוג להשתמש בה לעיתים קרובות, לבין פוביה אמיתית.[14] הומופוביה שייכת ל-"משפחת" השנאה החברתית, אליה שייכים גם המונחים שוביניזם גברי, אנטישמיות, וגזענות בכלל.
מונח דומה במשמעות זהה, "הומוארוטופוביה", שימש אצל ויינרייט צ'רצ'יל בספר "התנהגות הומוסקסואלית בין זכרים" שיצא לאור בשנת 1967. הומופוביה אינה מוכרת כיום בפסיכולוגיה כהפרעה נפשית, אולם משמעות המונח הורחבה והוא מתאר לאו דווקא סוג של הפרעה נפשית אלא שנאה ורדיפה של חברי קהילת הלהט"ב באופן כללי, בדומה לקסנופוביה ("שנאת זרים"). אף על פי שהמונח נטבע לתיאור עוינות על רקע נטייה מינית, הוא משמש גם לתיאור עוינות כלפי טרנסג'נדרים על רקע זהותם המגדרית השונה. לתיאור עוינות זו נעשה שימוש גם במונח "טרנספוביה".[15] בחלוף הזמן התפתחו מונחים כלליים יותר כגון 'להטבופוביה", "הומופוביה מופנמת", "הטרופוביה", ועוד.[16]
חוקי חמורבי, שנכתבו במאה ה-18 לפני הספירה, מאות שנים לפני התורה, אינם מזכירים יחסי מין חד-מיניים.[17] לעומת זאת סעיף 20 בחוק האשורי מהמאה ה-12 לפנה"ס, קבע כי גבר שמקיים יחסי מין עם שכנו והורשע בכך, נחשב מטמא והופך לסריס. בעת העתיקה באירופה, ביוון, רומא ובחברות פגניות נוספות, יחסי מין חד מיניים לא היו בגדר טאבו ואף היו יחסית נפוצים.
היחס השלילי ללהט"ב בולט ביהדות ודתות אברהמיות שצמחו ממנה- כמו הנצרות והאסלם. בספר ויקרא שבתורה כתוב כי: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). ועונשו המקראי מפורש בהמשך "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', י"ג). בנוסף קיימת כן מצוות לא ילבש, האוסרת על גברים ללבוש בגדי נשים או להפך.
גם ההלכה אוסרת על יחסי מין בין שני גברים, (לרבות הרהור עבירה), אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וכן אוסרת על יחסי מין בין שתי נשים, אם כי ברמה פחותה.
משכב זכר זוכה לגינוי מוחלט בדברי הרבנים הרואים בו חטא חמור במיוחד. למשל, המהר"ל מפראג כתב ב-1598: "ואין לך חטא והעדר מצד השלמת האדם יותר מזה"[18] ו"כי אין לך דבר מתועב ומגונה כמו משכב זכר".[19] יחס דומה התקיים גם באסלם בנצרות.
לאחר שהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית נחקקו חוקים נוקשים נגד הומוסקסואליות. צו שהוציא קיסר רומא תאודוסיוס הראשון בשנת 390 קבע כי על כל ההומוסקסואלים ה"פסיביים" חל עונש מוות של שרפה בפרהסיה.
.jpg)
בשנת 529 נעשתה "הרפורמה בקוד החוקים של הביזנטי" הקורפוס יוריס קיוויליס על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. הרפורמה קבעה עונשי מוות ועונשי סירוס לכל מי שעסק ביחסים חד-מיניים, ללא הבחנה כלשהי.
התיקונים של יוסטיניאנוס הראשון בנובלה 77 (מתוארכת לשנת 538) ומס' 141 (מתוארכת לשנת 544) קשרו לראשונה את הביטוי מעשה סדום - שהיו במקור כינוי לפעילות לא מוסרית של אנשי העיר סדום לקיום יחסי מין בין גברים.[20]
יוסטיניאנוס פרש כי מעשי סדום היו יחסי מין בין גברים, או אף התשוקה להם, וכי "פשעים אלה" מביאים לרעב המוני, לרעידות אדמה ולמגפות.[20] הוא הקפיד על עונש מוות על ידי עריפת ראשים כעונש על הומוסקסואליות או ניאוף.
הנובלות של יוסטיניאנוס בישרו על שינוי בפרדיגמה המשפטית הרומית בכך שהוא הציג מושג לפיו קיימת לא רק ענישה חילונית אלא גם אלוהית על התנהגות הומוסקסואלית. מזמן זה ואילך הקישור בין העיר סדום התנ"כית לבין יחסי מין הומוסקסואליים (ולפעמים - כל התנהגות מינית שאינה משגל וגינלי) הפך רווח בחברה האירופית - הן הנוצרית והן היהודית.
חוקיו של יוסטיניאנוס הראשון שימשו הבסיס לכל החקיקה בנושא באירופה במשך 1,400 השנים שלאחר מכן. יחסי מין הומוסקסואליים שכללו "מעשה סדום", היוו עילה לעונש מוות במשך מאות רבות. בנסיבות אלה הומוסקסואלים נדחקו לשולי החברה, הסתירו והכחישו את נטיותיהם.
באירופה של ימי הביניים, הומוסקסואליות נחשבה למעשה סדום והעונש עליה היה מוות. הרדיפות הגיעו לשיא במהלך האינקוויזיציות של ימי הביניים, כאשר כתות הקתרים והוולדסנים הואשמו בזנות ובסדום, לצד האשמות בשטניזם.
בשנת 1307, האשמות בדבר מעשי סדום והומוסקסואליות היו כתבי אישום משמעותיים במהלך משפט האבירים הטמפלרים. התאולוג תומאס אקווינס השפיע רבות על קשר בין גינויים של הומוסקסואליות לרעיון "חוק הטבע" וטען כי "חטאים מיוחדים הם כנגד הטבע, למשל אלה הנוגדים את יחסי הגומלין של גברים ונשים הטבעיים לבעלי חיים".[21]
אף על פי שביסקסואליות התקבלה כהתנהגות אנושית רגילה בסין העתיקה, הומופוביה הושרשה בשושלת צ'ינג המאוחרת וברפובליקת סין עקב יחסי גומלין עם המערב הנוצרי, והתנהגות הומוסקסואלית הוצאה מחוץ לחוק בשנת 1740.[22]
ז'אן דיוט וברונו לנואר היו שני האנשים האחרונים שהוצאו להורג בצרפת בגלל מעשה סדום. הם נעצרו והואשמו בעבירת מעשה סדום בפריז ב-1750. אחד משופטי בית המשפט השלום תיאר את ההאשמות נגדם ”[כ]ביצוע פשעים תקינים שאינם מאפשרים לנו לתאר בכתב”. הם נחנקו ונשרפו למוות. חומרת עונשם הייתה לא טיפוסית להתקופה זו בצרפת, שבה הדיכוי של ההומוסקסואליות הלך ופחת. במקרה הנדיר של הוצאה להורג של מישהו שהואשם בגין מעשה סדום, הוא הורשע בעבירות חמורות אחרות, כמו רצח או אונס.[23] באופן אופייני יותר, מעצרים בגין מעשי סדום גרמו למספר ימי מעצר ונזיפה, אולם המקרה של דיוט ולנואר הגיע בתקופה בה הרשויות היו צריכות להשמיע הצהרה דרמטית נגד ההומוסקסואלים ומוצאם מהמעמד הנמוך הפכו אותם למועמדים מתאימים.[24][25] צרפת סיימה את הפללת יחסי מין בין גברים ב-1791.[24]
ג'יימס פראט וג'ון סמית' היו שני האנשים האחרונים שנתלו באנגליה בגלל מעשה סדום. הם נעצרו באוגוסט 1835, לאחר שנטען כי הם נצפו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים בחדרו של אדם אחר. בנובמבר אותה שנה הם נתלו מול כלא ניוגייט בלונדון.[26][27][28]
בכניסתו לשלטון של ולדימיר לנין על רחבי ברית המועצות הומוסקסואליות הפכה לחוקית בשנת 1922, הרבה לפני מדינות רבות אחרות באירופה. המפלגה הקומוניסטית הסובייטית הכשירה בנוסף גירושין ללא אשם והפלות לצד פעילות הומוסקסואלית, בעודה מבטלת את כל חוקי הצאר הישנים והקוד הפלילי הסובייטי הראשוני. המפלגה שמרה בשנות שלטונה על מדיניות ליברלית זו.[29] החלפתו של לנין התרחשה כעבור עשור על ידי יוסיף סטלין והומוסקסואליות נותרה בלתי חוקית על פי סעיף 121 עד לתקופתו של בוריס ילצין.
בתקופת גרמניה הנאצית בין השנים 1933–1945 נרדפו גברים הומוסקסואליים על ידי השלטונות אשר מתוכם, כחמישה עד חמש עשרה אלף נכלאו במחנות ריכוז נאציים.[30]
כשמאו דזה-דונג עלה לשלטון בסין, הממשלה ראתה הומוסקסואליות כחרפה חברתית או כמחלת נפש. במהלך מהפכת התרבות בסין (1966–1976), הומוסקסואלים עמדו בפני תקופת הרדיפה הגרועה ביותר בהיסטוריה הסינית. אף על פי שלא היה חוק ברפובליקה העממית הקומוניסטית נגד הומוסקסואליות, המשטרה "אספה באופן קבוע הומואים ולסביות". חוקים אחרים שימשו להעמדה לדין של הומוסקסואלים והם "הואשמו בחוליגניזם או בהפרת הסדר הציבורי".[31]
מבחינת האווירה במוסדות לימוד, "כ-25% מהתלמידים ואנשי הסגל ההומואים, הלסביות והביסקסואלים הוטרדו בגלל נטייתם המינית, וכן כשליש מהטרנסג'נדרים, על פי מחקר ודיווח של השבועון, The Chronicle of Higher Education".[32]
על פי פרויקט טרוור, "תלמידים להט"בים חשים שאינם בטוחים בבית הספר פי שלושה יותר לעומת תלמידים שאינם להט"בים (22% לעומת 7%) ו-90% מהתלמידים הלהט"בים (לעומת 62% בקרב התלמידים שאינם להט"בים) הוטרדו או הותקפו במהלך השנה האחרונה".[33]
בנוסף, "תלמידים להט"בים נטו יותר מאשר התלמידים ההטרוסקסואלים לשקול ברצינות לעזוב את מוסד הלימודים בו לומדים כתוצאה מהטרדות או אפליה".[34] סוזן רנקין, בין מחברי הדו"ח, מצאה כי "באופן חד משמעי, מצב ההשכלה הגבוהה לשנת 2010 עבור קהילת להט"ב מוכיח כי סטודנטים ואנשי סגל להטב"קים חווים בקמפוס אווירה צוננת של הטרדות וקבלת פנים פחותה בהרבה משאר קהילות הקמפוס".[34]
הורים יכולים לגרש את ילדם מהבית לאחר יציאתו של הילד מהארון.[35]
הומופוביה באה לידי ביטוי בדרכים שונות ועלולה להוות גורם לבריונות אשר יכולה לקחת צורות רבות. "בריונות פיזית" היא בעיטות, חבטות וכדומה, בעוד ש-"בריונות רגשית" היא קריאה בשמות גנאי, הפצת שמועות ושאר ביטויי אלימות מילולית. בריונות רשת כוללת הודעות טקסט פוגעניות או הודעות בעלות אופי זהה בפייסבוק, בטוויטר וברשתות מדיה חברתית אחרות. בריונות מינית היא נגיעה לא נאותה, מחוות מזלזלות או בדיחות.[36]
מעשי בריונות יכולים להיחשב כ-"טקס חניכה",[37] אך מחקרים הראו כי יש להם השפעות פיזיות ופסיכולוגיות שליליות. "בני נוער המשתייכים למיעוטים מיניים, או בני נוער המזהים את עצמם כהומואים, לסביות או ביסקסואליים, חווים הצקות פי שניים עד פי שלושה לעומת הטרוסקסואלים", וכמעט "כל הסטודנטים הטרנסג'נדרים סובלים מהטרדות מילוליות (למשל, שמות גנאי או איומים על רקע זהותם המינית (89%) או זהותם המגדרית (89%))", כך על פי Harsh Realities, The Experiences of Transgender Youth In Our Nation’s Schools, שפרסם הארגון Gay, Lesbian and Straight Education Network.[33]
נושא זה העסיק רבות את כלי התקשורת בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. נשיא ארצות הברית ברק אובמה פרסם סרטון וידאו בנושא זה באתר האינטרנט של הבית הלבן כחלק מיוזמת "It Gets Better". הגברת הראשונה מישל אובמה מייחסת התנהגות ביריונית למעשיהם של הורים, המהווים דוגמה עבור ילדיהם, שלומדים מהם ומתנהגים בצורה דומה בעקבותיהם.[38]
ערך מורחב – הומופוביה מופנמת
הומופוביה מופנמת מתייחסת לסטריאוטיפים שליליים, אמונות, סטיגמות ודעות קדומות לגבי הומוסקסואליות ואנשי להט"ב שאדם עם משיכה חד-מינית פונה כלפי עצמם, בין אם הם מזדהים כלהט"בים ובין אם לא.[39] המידה בה מישהו מושפע מרעיונות אלו תלויה בכמה ובאילו רעיונות הם הפנימו במודע ובתת מודע. ניתן למתן אמונות שליליות אלו באמצעות השכלה, ניסיון חיים וטיפול,[40] במיוחד באמצעות פסיכותרפיה או ניתוח ידידותי כלפי הומוסקסואליות.[41] הומופוביה מופנמת חלה גם על התנהגויות מודעות או לא מודעות שאדם מרגיש צורך לקדם או להתאים לצפיות תרבותיות הטרונורמטיביות או הטרוסקסיזם אשר יכולות לכלול דיכוי והכחשה קיצונית יחד עם הצגת התנהגות הטרונורמטיבית מאולצת כלפי חוץ לצורך הופעה או ניסיון להרגיש "נורמלי" או "מקובל". ביטויים אחרים של הומופוביה מופנמת יכולים גם להיות מעודנים יותר, מספר התנהגויות פחות גלויות עשויות לכלול הנחות לגבי מין בן הזוג הרומנטי של האדם, או לגבי תפקידים מגדריים. ישנם חוקרים שמיישמים תווית זו גם על אנשי להט"ב התומכים במדיניות פשרה, כאלו שמוצאים איחודים אזרחיים כמספקים במקום נישואים עבור רצון להתאים עצמם אל דרישות שמרניות הטרונורמטיובת עם פחות ביקורות שליליות.[42]
מספר מחקרים הראו שאנשים שהומופוביים נוטים יותר לדחוק רצונות הומוסקסואליים.[43] בשנת 1996, מחקר מבוקר על 64 גברים הטרוסקסואלים באוניברסיטת ג'ורג'יה מצא כי גברים שנמצאו הומופוביים היו בסיכון גבוה יותר לחוות תגובות זקפה יותר בעת חשיפה לתמונות הומואירוטיות מאשר גברים שאינם הומופוביים.[44] בשנת 2012 הגיעו לתוצאות דומות כאשר חוקרים מצאו כי סטודנטים שהגיעו מ-"הבתים ההומופובים הנוקשים ביותר" חשפו ככל הנראה משיכה הומוסקסואלית מודחקת. החוקרים אמרו כי הדבר הסביר מדוע מתגלה מאוחר יותר.[45] החוקרים ציינו כי מנהיגים דתיים המוקיעים הומוסקסואליות מקיימים יחסים הומוסקסואליים סודיים ואמרו כי "אנשים אלה נמצאים במלחמה עם עצמם ומפנים את הסכסוך הפנימי הזה כלפי חוץ".[46] מחקר מעקב אחר משנת 2016 הראה כי גברים הטרוסקסואליים עם תגובות דחף שליליות גבוהות כלפי הומוסקסואלים התבוננו תקופות ארוכות יותר בדימויים הומוסקסואליים מאשר בהטרוסקסואלים אחרים.[47]
לעיתים משתמשים בביטוי סטיגמה מינית מופנמת במקום לייצוג הומופוביה מופנמת.[48] סטיגמה מופנמת מתעוררת כאשר אדם מאמין בסטריאוטיפים שליליים לגבי עצמו, ללא קשר למקום ממנו מגיעים הסטריאוטיפים. זה יכול להתייחס גם לסטריאוטיפים רבים מעבר למיניות ולתפקידים מגדריים. הומופוביה מופנמת עלולה לגרום לאי נוחות עם נטייה מינית של עצמך ואי-הסתייגותם. נטייה מינית אגו-דיסטונית או הומופוביה אגודיסטונית, למשל, הוא מצב המאופיין על ידי נטייה מינית או משיכה העומדת בסתירה לדימוי העצמי האידיאלי, גורם לחרדה ורצון לשנות נטייה מינית. מצב כזה עלול לגרום לדיכוי קיצוני של רצונות הומוסקסואליים.[44] במקרים אחרים, עלול להתרחש מאבק פנימי מודע למשך זמן מה, ולעיתים קרובות מעמיד אמונות דתיות או חברתיות עמוקות כנגד רצונות מיניים ורגשיים חזקים. אי התאמה זו עלולה לגרום לדיכאון קליני, ותופעה זו יוחסה שיעור גבוה יותר של התאבדות בקרב בני נוער להט"בים (עד 30 אחוז מבני הנוער הלא-הטרוסקסואליים). פסיכותרפיה, כגון פסיכותרפיה חיובית כלפי הומוסקסואליות, והשתתפות בקבוצה התומכת במיעוטים יכולה לסייע בפתרון הסכסוכים הפנימיים, כגון בין אמונות דתיות וזהות מינית ומגדרית.[48] גם טיפולים לא פורמליים העוסקים בהבנת וקבלת נטייה לא הטרוסקסואליות יכולים להוכיח יעילות.[49] ניתן להשתמש במאפייני "קשקשים הומופוביים מופנמים" רבים למדידת אי הנוחות של האדם במיניותו, ובחלקם ניתן להשתמש על ידי אנשים ללא קשר למין או נטייה מינית.[44][50]
ערך מורחב – גבריותהפחד להיות מזוהה כהומו יכול להיחשב כצורה של "הומופוביה חברתית". תאורטיקנים כולל קלווין תומאס וג'ודית באטלר הציעו כי הומופוביה יכולה להיות מושרשת בפחד של האדם להיות מזוהה כהומו. הומופוביה אצל גברים מתואמת עם חוסר ביטחון לגבי גבריותם.[51] מסיבה זו, הומופוביה מצויה לעיתים קרובות בענפי ספורט, ובתת-תרבות אשר בקרב תומכיה נחשבת לגברית סטריאוטיפית כמו כדורגל ורוגבי.
תאורטיקנים אלה טענו כי אנשים המביעים מחשבות ורגשות הומופוביים אינם עושים זאת רק כדי להעביר את אמונותיהם אודות מעמד ההומואים, אלא גם להתרחק ממעמד זה וממעמדו החברתי. לפיכך, על ידי התרחקותם מאנשים הומוסקסואליים, הם מאשרים מחדש את תפקידם כהטרוסקסואלים בתרבות ההטרונורמטיבית, ובכך מנסים למנוע מעצמם מלתייגם על ידי הסביבה ולקבלת יחס כלפיהם כאל אדם הומו. פרשנות זו רומזת לרעיון שאדם עשוי להביע התנגדות אלימה לנטייה מינית או מגדרית שונה מהפרשנות ההטרונורמטיבית בנושא כאמצעי לבסס את זהותם כחלק מהרוב ההטרוסקסואלי ובכך לזכות בקבלה חברתית ותשומת לב רחבה יותר ולא מתחושת התנגדות אמיתית כלפי העניין. ננסי ג'יי צ'ודורוב קובעת כי ניתן לראות בהומופוביה שיטת הגנה על "הגבריות הגברית".[52]
ערך מורחב – הטרונורמטיביות
הסיבות לשנאת אנשי קהילת הלהט"ב הן בדרך-כלל תרבותיות. בתרבויות שונות נתפשת נטייה מינית או מגדרית שאינה הטרונורמטיבית כטאבו. כלומר, במסגרת הנורמות המגדירות את המותר והאסור, הנכון, המוסרי והסוטה בקשרים רומנטיים ומיניים בין בני אדם, הומוסקסואליות נתפשת סטייה חמורה. חלק מהאנשים המאמצים תפישות אלו, מגלים עוינות כלפי אלו המתנהגים באופן שונה מהנכון והמקובל בעיניהם. הומופוביה נובעת גם מדעות קדומות שנקשרו בקהילת הלהט"ב. גם חברי הקהילה עצמם עלולים לחוש תחושות הומופוביות ולהביע עמדות הומופוביות אשר לרוב נובעת מהומופוביה מופנמת כתוצאה מקבלת הסביבה. נמצא מתאם בין הומופוביה עצמית זו לבין לחץ ומצוקה נפשית. במחקרים שנערכו על עמדות החברה כלפי הומואים ולסביות התברר שהומופוביה נפוצה במיוחד אצל אנשים שנוטים לדפוסי חשיבה דיכוטומיים, כאלה שאינם יכולים לשאת עמימות, אי-בהירות ואי-ודאות. נמצא גם קשר מובהק בין אנשים שהם חסרי ביטחון כלפי המיניות של עצמם לבין עמדות הומופוביות (התקה).
במחקרים שונים שערך ד"ר ג'ורג' מ. הרק, חוקר ומרצה באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, הוא בדק את הקשר בין משתנים דמוגרפיים והומופוביה, ומצא מספר מאפיינים הקשורים לעמדות הומופוביות,[53]
גם גיל נמצא כגורם הקשור לעמדות הומופוביות כאשר מבוגרים נוטים לגלות ביטויים הומופוביים יותר מאשר צעירים. ככלל, מהמחקרים עלה כי גברים נוטים להחזיק בעמדות הומופוביות ולבטא אותן יותר מאשר נשים.[54][55] כל מחקריו אשר בדקו את נושא ההומופוביה מצאו שהיכרות וקשר עם הומואים ולסביות הוא האמצעי היעיל ביותר לשינוי עמדות סטראוטיפיות ולהפחתת הומופוביות. במחקר מאוניברסיטת טור ורגטה של רומא באיטליה נמצא כי בקרב אנשים המחזיקים בעמדות הומופוביות, נמצאות רמות גבוהות יותר של בעיות פסיכולוגיות דוגמת פסיכוטיות ומנגנוני התמודדות כושלים, לעומת מי שאדיש כלפי העניין או מביע התייחסות חיובית.[56]
הומופוביה באה לידי ביטוי בצורות שונות, ומספר סוגים שונים הוצבו במשך השנים בהם, הומופוביה מופנמת, הומופוביה חברתית, הומופוביה רגשית, הומופובית רציונליזציה ואחרים.[57] הומופוביה מסווגת לעיתים כגזענות והפרעת אישיות.[58]
בשנת 1992, איגוד הפסיכיאטרים האמריקני, שהכיר בכוח הסטיגמה נגד הומוסקסואליות, פרסם את ההצהרה הבאה, שאושרה מחדש על ידי חבר הנאמנים ביולי 2011,[59]
"בעוד שההומוסקסואליות כשלעצמה אינה מרמזת על פגיעה בשיקול הדעת, ביציבות, באמינות וביכולות החברתיות או המקצועיות הכלליות, איגוד הפסיכיאטרים האמריקני (APA) קורא לכל ארגוני הבריאות הבינלאומיים, ארגוני הפסיכיאטריה ופסיכיאטרים בודדים במדינות אחרות לדחוק לביטול חוקים במדינות אשר שמענישים מעשים הומוסקסואליים על ידי הסכמת מבוגרים באופן פרטי. יתר על כן, "APA" קורא לארגונים ולאנשים אלה לעשות כל שניתן כדי להפחית את הסטיגמה הקשורה להומוסקסואליות בכל מקום ובכל זמן שהיא עלולה להתרחש".
ערך מורחב – הומוסקסואליות ודתדתות עולמיות רבות מכילות תורות אנטי-הומוסקסואליות, ואילו לדתות אחרות יש דרגות שונות של אמביוולנטיות, נייטרליות, או שילוב בהן תורות הרואות הומוסקסואלים כמין שלישי. גם בתוך כמה דתות שמרתיעות בדרך כלל הומוסקסואליות, ישנם גם אנשים הרואים בחיוב את הנטייה, ומספר עדות דתיות מברכות או מנהלות נישואים חד מיניים. קיימות גם מה שמכונה "דתות קוויריות", המוקדשות לשרת את הצרכים הרוחניים של אנשי קהילת הלהט"ב. תאולוגיה קווירית מבקשת לספק נקודת נגד להומופוביה דתית.[60]
בשנת 2015 הצהירה עורכת הדין והסופרת רוברטה קפלן כי קים דייוויס (פקידת מחוז לשעבר במחוז רואן, קנטקי, שזכתה לתשומת לב בינלאומית באוגוסט 2015 כאשר התריסה עם צו בית משפט פדרלי בארצות הברית נגד הנפקת רישיונות נישואים לזוגות חד מיניים אשר הובסה על ידי המתמודד הדמוקרטי אלווד קאודיל ג'וניור בבחירות 2018 ופינתה את המשרד ב-7 בינואר 2019) "היא הדוגמה המובהקת ביותר למי שרוצה להשתמש בטיעון "חופש דת" כדי להפלות זוגות חד מיניים".[61]
ערך מורחב – להט"ב ויהדותקטעים המתפרשים בדרך כלל כמגנים הומוסקסואליות או יחסי מין חד-מיניים נמצאים בתנ"ך.
בתנ"ך נאמר בויקרא 18:22: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא". הרס סדום ועמורה נתפס לעיתים כגינוי של הומוסקסואליות. נוצרים ויהודים מפרשים לרוב מקורות אלה כמתנגדים להומוסקסואליות. עם זאת, הוצעה גם פרשנות שונה. הוויכוח הפרשני התמקד בהקשר ההיסטורי ובתרגום של מילים נדירות או יוצאות דופן בקטעים הנדונים. למשל, חטאי סדום מתפרשים היסטורית ככאלו שאינם קשורים בהומוסקסואליות כשלעצמה.
ערך מורחב – להט"ב ונצרות
במגזין "Religion Dispatches" טוענת קנדס צ'לוו-הודג' כי ששת הפסוקים שמצוטטים לעיתים קרובות כדי לגנות את אנשי קהילת הלהט"ב מתייחסים במקום ל-"מין פוגעני". היא ציינה כי אין בתנ"ך גינוי ל-"יחסים אוהבים, מחויבים, בין הומואים ולסביות" וכי ישו "שתק בנושא".[62] לדעה זו מתנגדים מספר אוונגליסטים שמרניים, בהן רוברט א. ג. גאנון אשר טוען כי "כל האנשים שהם הומוסקסואלים בחרו בהתנהגות זו מרצון ולכן הם יכולים לשנות בהצלחה את זהותם המינית".[63]
משנתה הרשמית של הכנסייה הקתולית ביחס להומוסקסואליות היא כי אין לבטא התנהגות חד מינית. בארצות הברית, סקר של מרכז המחקר פיו בפברואר 2012 הראה כי קתולים תומכים בנישואים חד מיניים בהפרש של 52% עד 37%.[64] מספר תומכים זה עלה ב-6% משנת 2010, אז כ-46% מהקתולים היו בעד נישואים חד מיניים.[65] הקטכיזם של הכנסייה הקתולית קובע כי, "'מעשים הומוסקסואליים מופרעים באופן מהות. הם מנוגדים לחוק הטבע... בשום פנים ואופן לא ניתן לאשר אותם".
נוצרים קיצוניים הם בעלי יחס עוין ללהט"ב עד ימנו. לדוגמה המטיף אוונגליסטי ג'רי פולוול (אנ') מייסד אוניברסיטת ליברטי, אמר כי "האיידס הוא לא רק עונש של אלוהים להומוסקסואלים; זהו עונש של אלוהים לכל הקהילה שמתייחסת בסובלנות להומוסקסואלים".[66]
ערך מורחב – להט"ב ואסלאם
בחלק מהמקרים ההבחנה בין הומופוביה דתית לבין הומופוביה בחסות המדינה אינה ברורה, דוגמה מרכזית היא שטחים שבסמכות האסלאם. כל הזרמים האסלאמיים הגדולים אוסרים על הומוסקסואליות, שהיא פשע על פי חוקי השריעה ונענשים ברוב המדינות המוסלמיות. באפגניסטן, למשל, הומוסקסואליות נשאה עונש מוות תחת שלטון ארגון הטרור, טליבאן. לאחר נפילתם, הומוסקסואליות הופחתה מפשע מוות לפשע שנענש בקנסות ועונשי מאסר. המצב המשפטי באיחוד האמירויות הערביות, לעומת זאת, אינו ברור אך מדווח כדין עונש מוות גם כן.
באיראן, מאוריטניה, ערב הסעודית, סודאן ותימן קיים עונש מוות כיום על פעילות חד מינית במדינה.[67] מאז המהפכה האיראנית בשנת 1979, הממשלה האיראנית הוציאה להורג יותר מ-4,000 להט"בים שהורשעו בקיום מעשים הומוסקסואליים.[68][69] אירוע ידוע בנושא הוא הוצאתם להורג של מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני. בערב הסעודית, העונש המקסימלי על הומוסקסואליות הוא הוצאה להורג ציבורית, אך הממשלה משתמשת בעונשים נוספים כגון קנסות, מאסר בפועל, הצלפות ואף שינוי מין כפוי כאלטרנטיבות עבור מניעת גינויים פומביים מרחבי העולם, אלא אם כן היא מרגישה שאנשים העוסקים בפעילות הומוסקסואלית מאתגרים את המדינה בסמכות על ידי עיסוק בתנועות חברתיות להט"ביות.[70] בניגריה וסומליה, קיימים הוצאות להורג על פעילות הומוסקסואלית באזורים מסוימים ברחבי המדינות.[67] באזורים מסוימים, הומוסקסואלים נרדפים ונרצחים על ידי מיליציות איסלאמיסטיות כגון ג'בהת פתח א-שאם והמדינה האסלאמית בחלקים של עיראק וסוריה.[71][72]
ב-2001, אל-מוחג'ירון, ארגון בינלאומי המבקש להקים ח'ליפות אסלאמית עולמית, הוציא פתווה בה הכריז כי כל חברי ארגון הלהט"ב המוסלמי אל-פתח'ה הם כופרים, ונגזר עליהם עונש מוות. בגלל האיום ומכיוון שהם מגיעים מחברות שמרניות, רבים מחברי האתר של הארגון עדיין מעדיפים להיות אנונימיים כדי להגן על זהותם בזמן שהם ממשיכים במסורת של סודיות.[73]
ערך מורחב – להט"ב והדת הבהאיתעל פי החוק בדת הבהאית, ביצוע מעשים הומוסקסואליים הוא דבר אסור. לאחרונה עולה הדרישה בקרב להט"בים בהאים להתאמת החוק הבהאי למציאות הנוכחית, מתוך תפיסה שהאיסורים על משכב זכר בחוקי העולם העתיק נובעים בחלקם מפני שהם תמיד מבוססים על יחסים אדנותיים והפעלת כוח. מעבר לכך, הם גם נובעים מכך שהחוק לא מתייחס לכוונה מאחורי המעשים הללו, ולכן חל איסור על יחסי מין בין בני אותו מין. הרעיון של יחסים בין בני אותו מין מתוך נטייה מינית ולא מתוך רצון לשליטה של החזק על החלש, הוא רעיון יחסית חדש בתרבות האנושית. הומוסקסואליות כיחסים שנובעים מתוך רצון הדדי בין שני בני הזוג, התחיל להופיע בעת המודרנית.
ערך מורחב – להט"ב וסיקיזםלדת הסיקיזם אין תורות ספציפיות על הומוסקסואליות ובספר המקודש לסיקים, הגורו גראנת סאהיב, אין ציון מפורש של הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות או ביסקסואליות.
המטרה האוניברסלית של אלו הנמנים לדת זו (סיקים) היא שלא תהיה להם שום שנאה או איבה כלפי אף אדם, ללא קשר לגורמים כמו גזע, קאסטה, צבע עור, אמונה, מגדר או מיניות. בשנים האחרונות, נושא ההומוסקסואליות נדון הרבה יותר בדתות שונות בכל רחבי העולם, מה שהפך את נושא זה, שבעבר היה טאבו לגביו בקרב הסיקים, לנושא לדיון גלוי. אף על פי שנושא ההומוסקסואליות עדיין נחשב לטאבו בחלק ממאמיני הסיקיזם, הדור הצעיר מחפש תשובות באינטרנט. האינטרנט הפך לדרך חדשה עבור סיקים צעירים שנולדו בתוך הודו ומחוצה לה לדון בדת ובנושאים אקטואליים באופן אנונימי דרך האינטרנט. האינטרנט מאפשר לאנשים לקבל את המידע הדרוש להם ללא אי-הנוחות לשוחח על כך בקהילה.[74] האינטרנט הפך לכלי עבור הסיקים הצעירים לקבל מידע על נושאים אקטואליים שאולי לא דנים בהם בצורה ישירה בתוך קהילותיהם בהם כוכבי היוטיוב סיקים מפורסמים כגון הקומיקאי הקנדי ג'וס רייך ולילי סינג אשר השמיעו בגלוי את תמיכתם בזכויות להט"ב.
ערך מורחב – התאבדויות בני נוער להט"בים, בריונות והטרדות נגד להט"ב, לסבופוביה, טרנספוביה, It Gets Better, התאבדותו של טיילר קלמנטי, התאבדותו של ג'יידן בל, אלימות נגד להט"ב, פרויקט טרוור, ג'סטין פשנו, אלן טיורינג, רצח עלי פאזלי מונפרדהומופוביה בחסות המדינה כוללת הפללה וענישה של פעילות הומוסקסואלית, דברי שנאה מצד אנשי ממשל וצורות נוספות של אפליה ישירה או עקיפה, התעלמות מטיפול בבריונות, צנזורה של חופש הביטוי, אלימות ממומנת, אי נכונות למתן גישה לטיפול רפואי (בהם איידס ו-HIV) תמיכה בחוקים אנטי-להט"בים בהם איסור אימוץ ילדים, נישואים חד מיניים, תרומת דם, הכרה במערכת יחסים, שירות צבאי, איסור על גישה לשינוי מגדר והכרה בחוק, איסור על הפריה חוץ-גופית, תמיכה בטיפולי המרה, איסור על פונקאות מסחרית ואלטרואיסטית עבור זוגות הומוסקסואלים, תמיכה בארגונים הומופובים, התנגדות לשוויון זכויות הגירה לזוגות חד מיניים וחוקים המגנים על להט"בים נגד אפליה בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, דברי שנאה, וזהות מגדרית.
_Nationalist_attack_on_an_LGBT_equality_march_in_Rzeszów.jpg)
ערך מורחב – אזור חופשי מלהט"בנכון לשנת 2021, הומוסקסואליות איננה חוקית ב-72 טריטוריות ומדינות שונות. ממשלת קוריאה הצפונית מגנה את התרבות ההומית המערבית כסגן שנגרם על ידי הדקדדנות של חברה קפיטליסטית, והיא מגנה אותה כמקדמת "צרכנות, קלאסיות והפקרות".[75] בקוריאה הצפונית ניתן להעניש "הפרת כללי החיים הסוציאליסטים הקולקטיביים" עד שנתיים מאסר. עם זאת, לטענת ממשלת צפון קוריאה, "כמדינה שחיבקה מדע ורציונליזם, ארצות הברית הקונגרסית מכירה בכך שאנשים רבים נולדים עם הומוסקסואליות כתכונה גנטית ומתייחסים אליהם בכבוד הראוי. דיכוי, כמו במשטרים קפיטליסטיים רבים ברחבי העולם".
רוברט מוגאבה, נשיא זימבבואה לשעבר, ניהל קמפיין אלים כלפי להט"בים, וטען כי לפני הקולוניזציזם "זימבבווים לא עסקו במעשים הומוסקסואליים".[76] גינויו הציבורי הגדול הראשון של הומוסקסואליות היה באוגוסט 1995, במהלך יריד הספרים הבינלאומי בזימבבואה.[77] במהלכו אמר לקהל: "אם אתה רואה אנשים שמדרגים את עצמם כלסביות והומואים, עצור אותם והעביר אותם לידי המשטרה!". בספטמבר 1995 הציג הפרלמנט של זימבבואה חקיקה האוסרת על מעשים הומוסקסואליים.[77] בשנת 1997 מצא בית משפט את כנען בננה, קודמו של מוגאבה והנשיא הראשון של זימבבואה, אשם ב-11 סעיפי מעשי סדום ותקיפה מגונה על פי החוק הזימבבואי.[78]
נכון ליוני 2020, כ-100 עיריות שונות החלו בפולין להכריז על אזוריהן כעל "אזור חופשי מלהט"ב" בעידוד מפלגת השלטון הידועה בהתנגדותה ליחסים חד מיניים, חוק וצדק בתמיכת נשיא פולין, אנדז'יי דודה אשר במרץ 2021, לאחר שהצליחה למנוע מזוגות להט"בים לאמץ ילדים ביחד, הגישה מפלגתו הצעת חוקל איסור אימוץ בידי להט"בים גם כהורים יחידנים, לאחר שכמה זוגות להט"בים הצליחו לעקוף את ההגבלה על אימוץ, בכך שאחד או אחת מבני או בנות הזוג אימצו ילד באופן יחידני.[79]
ערך מורחב – כסף ורודישנם מחקרים המצביעים על כך שלהומופוביה עשויה להיות השפעה כלכלית שלילית משמעותית על המדינות בהן היא רחבה. במדינות אלה יש מעוף מאוכלוסיות הלהט"ב שלהם - עם אובדן הכנסה כתוצאה מכך וכן הימנעות מתיירות גאה, שמשאיר את ה-"כסף הוורוד" במדינות ידידותיות כלפי להט"בים (גיי פרנדלי) בהן ספרד אשר בשטחיה תיירים להט"בים תורמים מעל 6,800 מיליון דולר מדי שנה לכלכלה הספרדית כתוצאה מחברה פרו-להט"בית רחבה עם אחוז הומופוביה מזערי.[80]
כבר בשנת 2005, מאמר מערכת של הניו יורק טיימס סיפר על השפעתה של מדיניות "אל תשאל, אל תספר" אשר מנעה מלהט"בים מוצהרים לשרת בצבא ארצות הברית. מדיניות זו חשפה היעדר מתרגמים מהשפה הערבית, ועם העיכוב בתרגום מסמכים בערבית, אשר חושב בקירוב ל-120,000 שעות בזמנו. מאז שנת 1998, עם הנהגת המדיניות החדשה, גורשו כ-20 מתרגמים לשפה הערבית מצבא המדינה בייחוד במהלך השנים בהן ארצות הברית הייתה מעורבת במלחמות במדינות ערב, עיראק ואפגניסטן.[81]
.svg)
לי בדגט, כלכלנית באוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, הציגה במרץ 2014 בפגישה עם הבנק העולמי את תוצאות המחקר על ההשפעה הכלכלית של הומופוביה בהודו. רק בהוצאות בריאות, הנגרמות על ידי דיכאון, התאבדויות וטיפול במחלות HIV ואיידס, המדינה נאלצה להוציא במשך השנים כ-23,100 מיליון דולר נוספים כתוצאה מהומופוביה בחברתה. נוסף על כך, היו עלויות הנגרמות על ידי אלימות, אובדן מקום העבודה, דחיית המשפחה ובריונות בביתי הספר, אשר הביאו לרמת השכלה נמוכה יותר, להורדת תפוקה, שכר נמוך יותר, בריאות לקויה ותוחלת חיים נמוכה יותר בקרב להט"בים.[83] בדגט העריכה בסך הכול בשנת 2014, הודו הפסידה עד 30,800 מיליון דולר (1.7% מהתמ"ג ההודי) כתוצאה מהומופוביה.[80][84]
פעיל זכויות הלהט"ב אדביסי אלימי, חישב לפי הערכה ראשונית כי ההפסד הכלכלי עקב הומופוביה בניגריה הוא כ-1% מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי) במדינה. נכון לשנת 2015 הומוסקסואליות עדיין איננה חוקית ב-36 מתוך 54 מדינות אפריקה, אשר כתוצאה מכך, הפסד ההכנסות עקב הומופוביה ביבשת עשויה להסתכם במאות מיליוני דולרים בכול שנה.[80]
מחקר נוסף בנושא מדידה סוציואקולוגית של הומופוביה והשפעתה על בריאות הציבור על 158 מדינות נערך בשנת 2018. המחקר מצא כי לדעה קדומה כלפי הומוסקסואלים יש מחיר כלכלי עולמי של כ-119.1 מיליארד דולר. ההפסד הכלכלי באסיה היה 88.29 מיליארד דולר עקב הומופוביה, ובאמריקה הלטינית ובקריביים הוא עמד על 8.04 מיליארד דולר. העלות הכלכלית במזרח אסיה ובמרכז אסיה הייתה 10.85 מיליארד דולר. העלות הכלכלית במזרח התיכון ובצפון אפריקה הייתה 16.92 מיליארד דולר. חוקריו הצהירו כי ירידה של 1% ברמת הומופוביה ברחבי שטחי מדינה קשור לעלייה של 10% בתוצר המקומי הגולמי לנפש.
מחקר חדש יותר ממרץ 2018 שנערך על ידי מכון ויליאמס (בית הספר למשפטים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) חשף כי ישנו קשר חיובי בין קבלת הקהילה הגאה לתוצר לנפש. על פי מחקר זה, לזכויות החוקיות של להט"בים ישנה השפעה גדולה יותר על מידת הקבלה בחברה, בעוד שתי ההשפעות מחזקות זו את זו.[85] עלייה של נקודה אחת במדד הקבלה הגלובלית של קהילת בלהט"ב (GAI) הראתה עלייה של 1,506 דולר בתוצר לנפש, וזכות חוקית נוספת אחת הייתה מתואמת עם עלייה של 1,694 דולר בתוצר לנפש.[86]
חרדתם של הטרוסקסואליים (במיוחד אצל מתבגרים שבניית "הגבריות ההטרוסקסואלית" שלהם מבוססת בין השאר על כך שהם לא נתפסים כהומואים) מפני שאחרים עשויים לזהות אותם ככאלה, זוהתה גם על ידי הסוציולוג מייקל קימל כדוגמה להומופוביה. יש האומרים שההתגרות בבנים שנחשבים אקסצנטריים (ואשר הם בדרך כלל לא הומוסקסואליים) אנדמית בבתי ספר אמריקאיים כפריים ופרבריים, ונקשרה להתנהגות של לקיחת סיכונים והתפרצויות אלימות (כגון שלל ירי בביתי הספר) על ידי נערים המבקשים לנקום או מנסים לטעון את גבריותם.[87] בריונות הומופובית נפוצה מאוד גם בבתי ספר בממלכה המאוחדת.[88] לפחות 445 ברזילאים להט"בים נרצחו או התאבדו בשנת 2017.[89] במקרים מסוימים, יצירותיהם של מחברים שבמילה בלבד הופיעה המילה "גיי" או עבודות על נושאים אשר מכילים את המונח, הושמדו מפני שנחשדו כתומכים בהומוסקסואליות.[90]
בארצות הברית, עמדות לגבי אנשים שהם הומוסקסואלים עשויות להשתנות על בסיס הזדהות מפלגתית. לתומכי המפלגה הרפובליקנית יש סיכויים גבוהים יותר מאשר לתומכי המפלגה הדמוקרטית לעמדות שליליות לגבי אנשי קהילת הלהט"ב על פי סקרים שערכו מחקרי הבחירות הלאומיים בין השנים 2000–2004. פער זה מוצג בגרף מימין, מתוך ספר שפורסם בשנת 2008 מאת ג'וזף פריד. הנטייה של הרפובליקנים לראות להט"בים באופן שלילי יכולה להתבסס על הומופוביה, אמונות דתיות או שמרנות ביחס למשפחה, המתוארת בדתות שונות כמורכבת מאב, אם, וצאצאים משותפים. התנהגות הומופובית משתנה לפי אזור, נתונים סטטיסטיים הראו כי בדרום ארצות הברית יש יותר דיווחים על דעות קדומות נגד הומוסקסואלים מאשר בכל אזור אחר במדינה.[91]
בנאום שערכה בשנת 1998, הכותבת, האקטיביסטית ומנהיגת זכויות האדם, קורטה סקוט קינג, אמרה כי "הומופוביה היא כמו גזענות ואנטישמיות וצורות אחרות של שנאה בכך שהיא מבקשת להשפיל הומניזציה של קבוצה גדולה של אנשים, להכחיש את האנושיותם שלהם, כבודם ואישיותם". מחקר אחד של גברים מתבגרים לבנים שנערך באוניברסיטת סינסינטי על ידי ג'נט בייקר שימש לטענה שרגשות שליליים כלפי הומואים קשורים גם להתנהגויות מפלה אחרות.[92] על פי המחקר, שנאת הומוסקסואליים, אנטישמיות וגזענות כונו כ-"בני זוג סבירים".[93] מחקר שבוצע בשנת 2007 בממלכה המאוחדת דיווח כי עד 90 אחוזים מהאוכלוסייה תומכת בחקיקת חוקים נגד אפליה כלפי אנשי קהילת הלהט"ב.[94]
ערך מורחב – הומופוביה ברחבי העולם, הומופוביה בישראל ערך מורחב – היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה
מרבית ארגוני זכויות האדם הבינלאומיים, כגון "Human Rights Watch" ואמנסטי אינטרנשיונל, פועלים רבות עבור שוויון זכויות קהילת הלהט"ב ברחבי העולם. מאז 1994 קבעה ועדת האו"ם לזכויות אדם כי חוקים המפלילים פעילות מינית חד מינית בשטחי מדינה או טריטוריה מפרים את הזכות לפרטיות המובטחת בהצהרה האוניברסלית על זכויות האדם ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. בשנת 2008 הוציאה הכנסייה הרומית-קתולית הצהרה לפיה קוראת למדינות "לסלק עונשים פליליים נגד הומוסקסואלים". ההצהרה, עם זאת, הופנתה על מנת לדחות החלטה של אספת האו"ם שתקרא לשים קץ לעונשים נגד הומוסקסואלים בעולם.[95] במרץ 2010, ועדת השרים של מועצת אירופה אימצה המלצה על צעדים למאבק באפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית, שתוארה על ידי מזכ"ל "CoE" כמכשיר המשפטי הראשון בעולם העוסק במפורש באחד מנושאי צורות הקיפוח הארוכים והקשים למאבק.
כדי להילחם בתופעת ההומופוביה, קהילת הלהט"ב בעולם מקימה אירועים כגון מצעדי גאווה המפגין מחאות עבור שוויון זכויות עבור להט"בים ופועלת באקטיביזם פוליטי (המקושר למונח "גאווה"). באוגוסט 2019 אירועי מצעד הגאווה בלונדון הקימו יוזמה עבור "הבעת סולידריות עם קהילת הלהט"ב" וצבעו מעברי חצייה ברחבי הממלכה המאוחדת בצבעי דגל הגאווה לקראת קיום האירועים. מעברי החצייה הקבועים הוצבעו בכבישי במבת, נוספים צוירו ברובע המלכותי של גריניץ'.[96] צורה אחת של התנגדות מאורגנת להומופוביה היא ציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה ("IDAHO" בראשי תיבות), שנחגג לראשונה ב-17 במאי 2005 (לציון תאריך היום בו הוסרה נטייההומוסקסואלית מרשימת ההפרעות הנפשיות על ידי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 1990) בפעילויות הקשורות ביותר מ-40 מדינות. בישראל, צוין לראשונה ב-17 במאי 2006, תחת הכותרת "הבנ"ה". ארבע המדינות הגדולות באמריקה הלטינית (ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו וקולומביה) פיתחו קמפיינים תקשורתיים המוניים רחבים נגד הומופוביה מאז שנת 2002.[97] נוסף למאבק ציבורי, קיים שימוש בחקיקה למאבק בתופעה. דוגמאות לכך הן הגדרתם של "ביטויי שנאה" (Hate speech) ופשעי שנאה, וכן חוקים האוסרים על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית במתן סחורות ושירותים, במקומות תעסוקה, בבתי ספר, בתרומות דם, טיפול רפואי ועוד.[98]
יש הטוענים כי דעות קדומות נגד להט"ב אינן מוסריות וחורגות מעבר להשפעות על אותו מעמד של אנשים. הסופר וורן ג'יי בלומנפלד טוען כי רגש זה מקבל ממד מעבר לעצמו, ככלי לשמרנים ימניים קיצוניים ולקבוצות דתיות פונדמנטליסטיות וכגורם מגביל ליחסי מגדר באשר למשקל הקשור לביצוע כל תפקיד בהתאם.[99] יתר על כן, בלומנפלד ציין כי,[99]
"הטיה נגד הומוסקסואלים גורמת לצעירים לעסוק בהתנהגות מינית מוקדם יותר כדי להוכיח שהם סטרייטים. הטיה נגד הומוסקסואלים תרמה באופן משמעותי להפצת מגיפת האיידס כתוצאה מחוסר נכונות לטיפול באנשי קהילת הלהט"ב החולים בה. הטיה נגד הומוסקסואלים מונעת את היכולת של בתי הספר ליצור כנות אפקטיביות עבור תוכניות לחינוך מיני שיצילו את חיי הילדים וימנעו מהם מחלות מין".
מחקר של הפרופסורית מאוניברסיטת מדינת אריזונה, אליזבת סגל, והפרופסורים מאוניברסיטת ממפיס, רובין לנון-דארינג ואלנה דלבגה טענו במאמר שפורסם בשנת 2016 בכתב העת "Journal of Homosexuality" כי ניתן למגר הומופוביה באמצעות חשיפה "למידה על חוויות של להט"בים", הסברה "הבנת האתגרים השונים העומדים בפני להט"בים" וניסיון "לשים את עצמם במצבים שחווים להט"בים בעבודה לצד עמיתים לעבודה או בהתנדבות במרכז קהילתי להט"בי".[100]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
