התנועה הוולדנסית

התנועה הוולדנסית, הנקראת גם "עניי ליון", הייתה אחת ממספר תנועות דתיות שצמחו בדרום-מערב אירופה בסוף המאה ה-12. בדומה לפרנציסקנים, גם תנועה זו בעלת מסר חברתי מובהק, לצד תאולוגיה אורתודוקסית לחלוטין.

סמל התנועה הוולדנסית, הכולל את המילים הלטיניות: "Lux lucet in tenebris", בעברית: "אור מאיר בחושך"

פסל של פייר ולדו, מייסד התנועה הוולדנסית בוורמס שבגרמניה

מייסד התנועה, פייר ולדו או ולדס (Valdes), היה סוחר עשיר מליון, אשר באמצע שנות השבעים של המאה ה-12 עבר אירוע של קונוורסיה (הפיכת הלב), ויתר על רכושו הרב ועבר לחיי עוני והטפה. הוא ותלמידיו הראשונים היו מושפעים מהאידיאל האפוסטולי הנוצרי, שהדגיש את חיי העוני והצניעות של השליחים בברית החדשה. חברי התנועה תרגמו חלקים של כתבי אבות הכנסייה וכתבי הקודש, בכלל זאת המקרא, לשפה המדוברת אצלם אוקסיטנית, על מנת לאפשר למאמינים גישה ישירה לכתבים אלו. קריאה משותפת של תרגומי המקרא היוותה חלק חשוב מאורח החיים של הוולדנסים.

הארכיבישוף של ליון סירב להתיר לוולדנסים להטיף באופן חופשי, ולבסוף הוטל עליהם עונש נידוי (לטינית: excommunicatio) וב-1182 הם גורשו מהעיר ליון. בשנת 1184 הגדירם האפיפיור לוקוס השלישי כמינים.

הוולדנסים פתחו אמונות ומנהגים ייחודיים להם: איסור מוחלט לשפוך דם נוצרי, איסור להישבע, הסתייגות מפרקטיקה נוצרית שאינה מעוגנת באופן מפורש במקרא, דחיית פולחנים שהכנסייה מארגנת עבור המתים, עריכת וידוי על ידי הדיוטות (זאת בניגוד לרשויות הכנסייה של הנצרות הקתולית, שהתירו זאת רק לכמרים), הותרה הטפת נשים, דחייה של זכות הכנסייה לאסור על אנשים להטיף, הסתייגות מהערצת צלמים וממסעות צליינות.

לקריאה נוספת

• שולמית שחר, נשים בתנועת מינות של ימי הביניים: אנייס ואיגט הוולדנסיות. ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"א 2001. ISBN 9653427199.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התנועה הוולדנסית בוויקישיתוף

• התנועה הוולדנסית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ולדנסים, דף שער בספרייה הלאומית