מעשה סדום

מעשה סדום מתייחס בדרך כלל למין אנאלי (אך מדי פעם גם לאוראלי) בין אנשים, או לכל פעילות מינית בין אדם לחיה (בהמות). המונח עשוי גם להתייחס לכל פעילות מינית שאינה למטרות רבייה.

תיאור מרומז של מעשי סדום, אלסנדרו אלורי (אנ'), 1581

היסטוריה

במקור, המונח סדום, שמקורו בסיפור סדום ועמורה בספר בראשית התייחס להתנהגות בלתי מוסרית קיצונית כמו אונס, אלימות מינית ואכזריות לשמה.

החל מהמאה ה-5 מעשה סדום התייחסו בעיקר ליחסי מין הומוסקסואליים בין גברים. מתואר שהיו רקע להומופוביה קשה, חקיקת חוקים נגד הומואים שכללה רדיפות והוצאות להורג במשך מאות שנים.

במדינות רבות בעולם התקיימו גם במהלך המאה ה-20 חוקים נגד "מעשי סדום" שכוונו נגד הומואים, וזאת בצד ראית הומוסקסואליות גם כמחלת נפש וקידום צעדים כמו "טיפולי המרה" בניסיון להפוך את אנשים מקהילת הלטה"ב לסטרייטים. במחצית השנייה של המאה החלה ירידה באכיפת חוקים אלה, במדינות מערביות רבות, והם הוחלפו בחוקים המעניקים זכויות ללהט"ב.

"מעשי סדום" הוא המונח המשפטי המשמש גם במאה ה-21 לתיאור מין אנאלי ומין אוראלי.

מקור המונח

בתנ"ך

ערך מורחב – סדום

למונח שורשים דתיים יהודיים, נוצריים וטרום-מודרניים. בתנ"ך נכתב שהעיר סדום הוחרבה על ידי האל מאחר שאנשיה היו "רעים וחטאים לה' מאד"^[1]. במקרא מתואר מקרה חמור אחד בהקשר זה, ובו התקבצו אנשים לביתו של לוט, דרשו לאנוס את אורחיו - "וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם" ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ה' וסירבו לקבל את בנותיו כתחליף. (במקרא משמשת לפעמים לשון 'ידיעה' לתיאור יחסי מין, כמו -"והאדם ידע את חוה אשתו")

חז"ל, בפרשנותם לסיפור סדום, כתבו שהתנהלותה הכללית של העיר אופיינה בשחיתות מוסרית וחברתית (ראו מיטת סדום, זה נהנה וזה לא חסר - סיבת הפטור)^[2].

בימי הביניים

ערך מורחב – הומופוביה

הפעם הראשונה שבה יש עדות לכך שהמונח "מעשה סדום" קשור לקיום יחסי מין בין גברים היו התיקונים של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית לספר החוקים שלו -הקורפוס יוריס קיוויליס; בנובלה 77 (מתוארכת לשנת 538) ומס' 141 (מתוארכת לשנת 544). יוסטיניאנוס הראשון, שהיה נוצרי אדוק, פרש כי מעשי סדום היו יחסי מין בין גברים, או אף התשוקה להם, וכי "פשעים אלה" מביאים לרעב המוני, לרעידות אדמה ולמגפות.^[3] יוסטיניאנוס הקפיד על עונש מוות על ידי עריפת ראשים כעונש על הומוסקסואליות או ניאוף. הנובלות של יוסטיניאנוס בישרו על שינוי בפרדיגמה המשפטית הרומית בכך שהוא הציג מושג לפיו קיימת לא רק ענישה חילונית אלא גם אלוהית על התנהגות הומוסקסואלית.

מזמן זה ואילך הקישור בין העיר סדום התנ"כית לבין יחסי מין הומוסקסואליים (ולפעמים - כל התנהגות מינית שאינה משגל וגינלי) הפך רווח בחברה האירופית - הן הנוצרית והן היהודית.

באירופה של ימי הביניים, הומוסקסואליות נחשבה למעשה סדום והעונש עליה היה מוות. הרדיפות הגיעו לשיא במהלך האינקוויזיציות של ימי הביניים, כאשר כתות הקתרים והוולדסנים (במאה ה-12) הואשמו בזנות ובסדום, לצד האשמות בשטניזם.

בשנת 1307, האשמות בדבר מעשי סדום והומוסקסואליות היו כתבי אישום משמעותיים במהלך משפט האבירים הטמפלרים. התאולוג תומאס אקווינס השפיע רבות על קשר בין גינויים של הומוסקסואליות לרעיון "חוק הטבע" וטען כי "חטאים מיוחדים הם כנגד הטבע, למשל אלה הנוגדים את יחסי הגומלין של גברים ונשים הטבעיים לבעלי חיים".^[4]

בעת החדשה

ז'אן דיוט וברונו לנואר היו שני האנשים האחרונים שהוצאו להורג בצרפת בגלל מעשה סדום. הם נעצרו והואשמו בעבירת מעשה סדום בפריז ב-1750. אחד משופטי בית המשפט השלום תיאר את ההאשמות נגדם ”[כ]ביצוע פשעים תקינים שאינם מאפשרים לנו לתאר בכתב”. הם נחנקו ונשרפו למוות. חומרת עונשם הייתה לא טיפוסית לתקופה זו בצרפת, שבה הדיכוי של ההומוסקסואליות הלך ופחת. במקרה הנדיר של הוצאה להורג של מישהו שהואשם בגין מעשה סדום, הוא הורשע בעבירות חמורות אחרות, כמו רצח או אונס.^[5] באופן אופייני יותר, מעצרים בגין מעשי סדום גרמו למספר ימי מעצר ונזיפה, אולם המקרה של דיוט ולנואר הגיע בתקופה בה הרשויות היו צריכות להשמיע הצהרה דרמטית נגד ההומוסקסואלים ומוצאם מהמעמד הנמוך הפכו אותם למועמדים מתאימים.^[6][7] צרפת סיימה את הפללת יחסי מין בין גברים ב-1791^[6]

ג'יימס פראט וג'ון סמית' היו שני האנשים האחרונים שנתלו באנגליה בגלל מעשה סדום. הם נעצרו באוגוסט 1835, לאחר שנטען כי הם נצפו מקיימים יחסי מין הומוסקסואליים בחדרו של אדם אחר. בנובמבר אותה שנה הם נתלו מול כלא ניוגייט בלונדון.^[8][9][10]

במשפט

ישראל

עד 1988 היו אסורים בישראל מעשי סדום אנאליים גם אם נעשו בהסכמה. תיקון חוק העונשין באותה שנה, ביוזמת שולמית אלוני, שינה את החוק, אולם גם קודם לכן הייתה בתוקף החלטתו משנת 1953 של היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן שלא להעמיד לדין על ביצוע מעשי סדום בהסכמה^[11].

עד 2025, הוגדר מעשה סדום בסעיף 347 לחוק העונשין כ”החדרת איבר מאברי הגוף או חפץ לפי הטבעת של אדם או החדרת איבר מין לפיו של אדם” וכי ”העושה מעשה סדום באדם באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 לחוק העונשין, בשינויים המחויבים, דינו כדין אונס”. בעקבות תיקון לחוק העונשין שנחקק בשנה זאת עבירת מעשה סדום מוזגה אל תוך עבירת האונס, ומשלב זה כל מעשה החדרת חפץ או איבר אל אחד מהאיברים האינטימיים (אצל נשים – איבר המין, הפה ופי הטבעת, ואצל גברים – הפה ופי הטבעת) מוגדר כאונס, בין אם נעשה על ידי גבר ובין אם על ידי אישה.

ארצות הברית

בכמה ממדינות ארצות הברית היו נהוגים חוקים האוסרים על מין אנאלי בין בוגרים עד 2003, אז החליט בית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסק דין לורנס נגד טקסס, כי האיסור סותר את החוקה, מכיוון שיחסי מין בהסכמה בין בוגרים בפרטיות ביתם הם חלק מההגנה על הפרטיות המוקנה מכוח התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית, ולכן דינם של חוקים אלו להתבטל.

ראו גם

• משכב זכר
• נטיות מיניות הפוכות
• הומופוביה
• טיפולי המרה
• יחסי מין הומוסקסואליים
• שעיר לעזאזל (חברה)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מעשה סדום

• חוק העונשין בעבירות מין, אתר מקום
• "מעשה סדום" בפורטל קרימינלי
• אסף רונאל, היום לפני 22 שנה: הכנסת ביטלה הגדרת הומוסקסואליות כעבירה, באתר הארץ, 22 במרץ 2010
• אדמיאל קוסמן, כשאדם רע קורים אותו סדומי, אבל לא הומו, באתר הארץ, 11 ביוני 2010
• מעשה סדום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)