Loading AI tools
נטייה מינית או אוריינטציה מינית היא כלל המשיכות המיניות שאדם מסוים חש באופן כללי ובעקביות כלפי פרטים המשתייכים לקטגוריות מסוימות שהן בדרך כלל אנושית, ושייכת לקבוצה מגדרית מסוימת, כגון גברים או נשים.
|
עיינו גם בפורטל
פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים. |
רוב האנשים מייחסים לעצמם נטייה מינית עיקרית אחת, אך ייתכן ויתקיימו מספר כאלו יחדיו, כל אחת בעוצמתה. בנוסף, לנטייה המינית עצמה לרוב יש גם מאפיינים משניים,[1] לדוגמה: גבר הטרוסקסואל שנוטה להיות מעורר מינית מנשים הנועלות מגפיים, או גבר הומוסקסואל שנוטה להיות מעורר מינית מגברים הנועלים מגפיים – בשני המקרים ישנו ביטוי למאפיין משני של הנטייה המינית העיקרית (שהיא לנשים או לגברים במקרה הזה).
המונח "נטייה מינית" בדרך כלל עוסק בקטגוריה של פרטים ולא בפרט יחיד, דהיינו, כאשר מדברים על נטייתו המינית של אדם יהיה זה בהקשר קבוצה מסוימת של פרטים (כגון נשים או גברים) ולא בהקשר של גבר יחיד או אישה יחידה, אליהם בעל הנטייה נמשך.
בנוסף לנטיות המקובלות והמוכרות יותר, ישנם גם אנשים המעדיפים לא להגדיר את נטייתם המינית. הם מעדיפים "להשאיר את האפשרויות פתוחות" או לחיות ללא הגדרה וללא הגבלה. חלקם מחשיבים את עצמם כחלק מהקהילה הגאה.
נטייה מינית היא הבסיס לריגוש מיני, פנטזיה מינית ולעיתים גם להיקשרות רגשית-רומנטית. רוב בני האדם רואים לעצמם נטייה מינית עיקרית אחת כלפי הקטגוריות המגדריות האנושיות, כגון הטרוסקסואלים, הנמשכים לבני המין האחר, או הומוסקסואלים, הנמשכים לבני אותו המין, ולעיתים אף לכל החולקים איתם את מגדרם. אנשים שונים הנמשכים לבני מינם וגם לבני המין האחר מכונים בדרך כלל ביסקסואלים, פאן-סקסואלים או מולטיסקסואלים. אחת הדרכים שהוצעה לקיטלוג ההעדפה המינית באדם, היא הרצף שהציע אלפרד קינסי בשנת 1948 שחקר את הרגלי המין של גברים אמריקאים. מבין אלפי המשתתפים במחקר דיווחו 37 אחוז על התנסות מינית הומוסקסואלית לפחות פעם אחת בחייהם. אם כי רצף זה נעשה בשנה מוקדמת מאוד בה הטקסונומיה והנוסולוגיה של האוריינטציה המינית באדם הייתה בחיתוליה, והתאוריות העוסקות בהעדפה מינית הן מגוונות יותר כיום, ונותנות מקום לתופעות כגון הומוסקסואליות מצבית, גינאמימטופיליה (משיכה לאנשים הלובשים צורה נשית לא קבועה), משיכה לעצמים דוממים, כגון בובות מין או אבר מין מלאכותי, פדופיליה, זואופיליה, ועוד ביטויים אחרים (מקובלים חברתית יותר ופחות), של מיניות האדם. חלק מהאנשים אינם חשים כלל משיכה מינית לבני אדם אחרים (בין אם הטרוסקסואלית ובין אם הומוסקסואלית) ונקראים א-סקסואלים.[2]
העדפות מיניות קיימות גם בבעלי חיים. בקרב מאות מיני בעלי חיים שנחקרו, נצפו התנהגויות מיניות הטרוסקסואליות והומוסקסואליות. העדפה מינית קיימת בתוך המין ומחוץ לו, קרי, אפשר שחיה תאבד עניין בחיה אחרת מהסוג שאליו היא משתייכת, אך אפשר גם שחיה מסוימת, תתעניין במשגל עם חיה מסוג אחר (Intraspecies sexual activity).
אחד התחומים המדעיים החוקרים את היווצרותן, שימורן, וביטוין של נטיות מיניות במהלך החיים הוא הביופסיכולוגיה (כלומר, עיקר החוקרים הם, באופן כללי, בעלי רקע אקדמי בפסיכולוגיה או בביולוגיה), כאשר פסיכולוגים העוסקים במגדר ומיניות (Gender and Sexuality) הם העוסקים בכך העיסוק הרב ביותר. הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה, עוסקות בסיווג של הנטיות ותתי הנטיות המיניות הנחשבות לפתולוגיות, כלומר, נטיות המשקפות הפרעה נפשית, דוגמת פדופיליה (אשר קיימת מחלוקת אם בכלל לראות בה נטייה מינית עצמאית) הסכמת הכלל של דיסציפלינות אלה מתפרסמות בספר הDSM. טיפול במשיכות מיניות המוכרות כפתולוגיות,[3] ניתן לרוב על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים שהוכשרו לפסיכותרפיה בבעיות של מגדר ומיניות, ולעיתים ניתן גם על ידי קרימינולוגים קליניים.
ערך מורחב – זהות מגדרית
בשונה מנטייה מינית, המגדירה אנשים על פי מין האנשים אליהם הם נמשכים, זהות מגדרית עוסקת בשאלה האם אדם מגדיר עצמו כגבר או כאישה. אין בהכרח קשר בין זהות המגדר לנטייה המינית וכך רוב הזכרים מגדירים עצמם כגברים ללא תלות בנטייתם המינית, ובהתאמה רוב הנקבות מגדירות עצמן כנשים ללא תלות בזהותן המינית. אמנם, מחקרו החלוצי של ריצ'רד גרין תיעד קשר מתאמי גבוה בין נון-קונפורמיות מגדרית בילדות המוקדמת או בגיל הגן (GIDC), לבין הזדהות כהומוסקסואל\ית (ואף כטראנסקסואל\ית) בגיל מאוחר יותר.[4] מחקרי המשך אישרו את הממצא.[5][6] לפי אלנור מקובי, זהות המגדר מתעצבת בעיקר מאינטראקציות של התינוק עם קבוצת השווים.[דרוש מקור] יצוין כי גם בקרב מבוגרים שזהותם המגדרית שונה מהנורמה, קיימות נטיות מיניות שונות. וכך לדוגמה בקבוצת האנשים שנולדו כזכרים ומזהות עצמן כנשים, הרוב יימשך לגברים, אך קיים מיעוט שיימשך לנשים. דוגמה לתופעה זו היא נשים טרנסקסואליות שהן לסביות (דהיינו נמשכות לנשים גם כן).
העדפות מיניות מסוימות הן תוצר של חשיפה לכמויות שונות של הורמונים שונים (וחומרים שונים) עוד במהלך ההיריון, או של גורמים סביבתיים חברתיים-תרבותיים. בדרך כלל מדובר בשילוב של שני הגורמים הללו. הסברה הרווחת ביותר היא כי אף שרוב בני האדם הופכים מודעים לנטייתם המינית רק בגיל ההתבגרות.[דרוש מקור] מרגע שהתגבשה נטייתו המינית של אדם, קשה או אפילו בלתי אפשרי לשנותה, אף כי כל אדם יכול לבחור אם לממש את נטייתו בפועל.[דרוש מקור]
לאורך השנים הועלו תאוריות שונות אשר לאופן בו מתגבשת נטייתו המינית של אדם. ניתן לחלק את התאוריות בכללן לשלושה ענפים עיקריים: גורמים גנטיים, גורמים סביבתיים ביולוגים, וגורמים פסיכולוגים (ביניהם גם קוגניטיביים). מחקרים שפורסמו לאחרונה מראים כי מבחינה ביולוגית ישנם מרכיבים גנטיים והורמונליים היכולים להשפיע גם הם על הנטייה המינית של אדם, דהיינו, ישנם גורמים רבים המשפיעים על נטייתו המינית של אדם והם עשויים להשתנות בין אדם לאדם. נכון לשנת 2011 לא נמצא גן המכתיב התנהגות הומוסקסואלית. ראו הרחבה בחלק שלהלן.
גורמים גנטיים בהתגבשות הנטייה המינית (Genetic factors)
הגישה הרווחת במחקר המדעי גורסת שגורמים גנטיים משחקים תפקיד בהתגבשות נטיות מיניות נפוצות מסוימות (דוגמת זו ההטרוסקסואלית)[7] אך שאין הכרח שהם קובעים אותה באופן מוחלט, חיזוק לכך לגבי נטייה הומוסקסואלית ניתן למצוא במחקר שהראה כי בין תאומים זהים קיים דמיון רב יותר בנטייה המינית מאשר בתאומים לא זהים. הסקר שערך Kenneth S. Kendler[8] הראה כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ-32% בהשוואה ל-13% אצל זוגות תאומים לא זהים. תאומים זהים נושאים מטען גנטי זהה ולכן העובדה שקיים ביניהם דמיון רב יותר, מחזקת את הטענה שנטייה מינית נקבעת גם על ידי גורמים גנטיים, ולא רק על ידי נתונים סביבתיים. עם זאת, אם נטייה מינית הייתה נקבעת על ידי גנטיקה בלבד, הייתה צריכה להיות התאמה מלאה (100%) בין תאומים זהים, אך לא נמצאה התאמה כזו בכלל המחקרים. מחקרו של קנדלר, וכן סדרת מחקרי התאומים של מייקל ביילי, מהווים ראיה כי התפתחות של נטיות מיניות שונות חייבת להיות תלויה גם באינטראקציות מסוימות שבין האדם לסביבתו במהלך חייו (בפרט במהלך שתי השנים הראשונות לחייו), אם אינן תוצר בלעדי של אינטראקציות אלו.
הטענה כי גנים שונים העוברים דרך משפחת האם זוהו כקשורים לנטייה חד-מינית בגברים לא עמדה במחקרי המשך.
השפעות ביו-כימיות וטרטוגניות בשלב העוברי (Pre-natal organizing effects)
לפי חלק מהמחקרים, מושפעת הנטייה המינית מהסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההריון.[9] כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם לנטייה המינית:
- היחס בין אורך האצבע לאורך הקמיצה (Digit ratio): אצל גברים הקמיצה בדרך כלל ארוכה מהאצבע ואצל נשים האצבעות הללו נוטות להיות דומות יותר באורכן. נראה שיחס האורכים הזה מושפע מהחשיפה העוברית לטסטוסטרון. כמה מחקרים הראו כי התפלגות יחס האצבעות אצל הומוסקסואלים קרובה יותר להתפלגות הנשית מלגברית (יש חפיפה רבה בין ההתפלגות של היחס הזה בשני המינים).
- הסיכוי לחיות כהטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים.[דרוש מקור] הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב-33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזו). חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופייניים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).[דרוש מקור]
השפעות ביו-כימיות וכימיות בתקופות התפתחות קריטיות שאחרי הלידה (Post-natal influences/causes)
בשנת 1974, דיווחה האנדוקרינולוגית ג'וליאן אימפרטו-מקגינלי,[10] בספרות המגדרית-מינית[11] על תסמונת נדירה[12] של נשים נקביות למראית-עין, שבגיל 12 עברו וירליזציה (זיכור) גופנית (אך לא בגיל המוקדם). נטען גם כי הדבר השפיע על זהות המגדר שלהן וחלקן הזדהו כגברים הטרוסקסואליים. הדיווחים עצמם זכו לביקורת מצד הפסיכולוג ג'ון מוני,[13] ולא קיבלו מקום בקונצנזוס.
הטענה כי גורמים ביוכימיים יכולים להטות את התפתחות הנטייה המינית בבני אדם גם בבגרות ולא רק בשלב העוברי (בין אם להשפעות אלה בסיס גנטי ובין אם הן תזונתיות או פרמקולוגיות), נשארה פתוחה, ואין מסקנות חד משמעיות בקרב החוקרים לגביה.
סיבות סביבתיות פסיכולוגיות (Biographical/Idiosyncratic/Psycho-social factors)
זיגמונד פרויד סבר כי אדם נולד ללא נטייה מינית, וזאת תתגבש בהמשך על ידי האינטראקציה עם הסביבה בה הוא מתפתח. פסיכואנליטיקאים אף העלו את ההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלו לא בוססו אמפירית.[14]
הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הטרוסקסואלית או הומוסקסואלית, בהנחה שזו אכן מתגבשת רק לאחר הלידה. דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב-1948 הראה כי נטייה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים[15] שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלו.[דרוש מקור]
בני ובנות נוער מהקהילה הלהט"בית עלולים לחוות דחייה מצד המשפחה והקרובים אליהם בניסיון לצאת מהארון. כתוצאה מכך, בחיפוש אחר מידע, התפתחות אישית והכרה, בני ובנות נוער מהקהילה לעיתים מוצאים את התמיכה ברשתות החברתיות. הקהילות הלהט"ביות הדיגיטליות מאפשרות גישה קלה ומהירה יותר למידע בתוך מרחב בטוח, מבלי להיחשף לתגובות הומופוביות או טרנספוביות. אותם קשרים אינטרנטיים מחזקים את תחושת השייכות של בני ובנות הנוער לקבוצת הייחוס שלהם, ותורמים לבריאות הנפשית שלהם. בתוך אותן קהילות דיגיטליות בני ובנות הנוער מפתחים קשרים שיכולים לתרום להם בגיבוש הזהות שלהם והעלאת הביטחון העצמי ובכך יכולים גם לעזור ביציאה מהארון.
הרשת החברתית "טיקטוק" (TikTok), שמהווה פלטפורמה לשיתוף סרטונים קצרים, היא דוגמה למרחב בטוח של הקהילה הלהט"בית. מחקר אקדמי ניתח את השיח באותה רשת חברתית ומצא כי המשתמשים מהקהילה מדווחים כי הם מרגישים בטוחים לשתף חוויות באפליקציה. בנוסף, הם יוצרים קשרים עם משתמשים נוספים מהקהילה הלהט"בית דרכה. האפליקציה "טיקטוק" מהווה מרחב דרכו חברים בקהילת הלהט"ב מוצאים תמיכה בכל הקשור לשיח עם המשפחה שלהם על נושא המיניות. הם נחשפים דרך האפליקציה למידע ולחיבור לקהילה גדולה יותר ותחושת שייכות. הרבה מיוצרי התוכן הלהט"בים באפליקציה מצלמים את הסרטונים במקומות העבודה שלהם, לדוגמה, עורכי דין, רופאות ועוד, ובכך יוצרי התוכן נותנים ייצוג ונרמול של חברי וחברות קהילת הלהט"ב בתוך החברה.[16]
בדו"ח של אלפרד קינסי משנת 1948 נאמד שיעור ההומוסקסואלים ב-8%–10% מאוכלוסיית הגברים. ב-1953 אמד קינסי את שיעור הלסביות ב-2%–6% מאוכלוסיית הנשים. מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על שיעורים נמוכים יותר. מעריכים כי בין 4 ל-5 אחוזים מהגברים הם הומוסקסואלים וכ-2 אחוזים מהנשים הן לסביות. ההבדלים בין ההערכות נובעים במידה רבה מהקושי להחליט מהי משיכה מינית בלעדית לבני אותו המין, ומהו הגבול בין משיכה כזו לבין משיכה מינית לבני שני המינים (ביסקסואליות), וכן מן העובדה שלא כל האנשים הנמשכים לבני מינם או מקיימים יחסי מין עם בני מינם רואים עצמם כהומוסקסואלים. במחקרים מסוימים העוסקים בהרגלים מיניים יש נטייה להימנע בכלל משימוש במונח "הומוסקסואליות" בגלל הבעייתיות בהגדרה, ובמקומו להתמקד ב"גברים המקיימים יחסי מין עם גברים" או "נשים המקיימות יחסי מין עם נשים".
בסקר[17] שנערך בארצות הברית ב-2002 ופורסם ב-15 בספטמבר 2005 על ידי "המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בענייני בריאות" (National Center for Health Statistics), נשאלו 12,571 גברים ונשים אמריקניים בני 18–44 האם הם נמשכים לגברים, לנשים או לשני המינים. כ-96% מהגברים ענו שהם נמשכים רק או בעיקר לנשים, ושיעור דומה מאוד של נשים השיבו שהן נמשכות רק או בעיקר לגברים. מנתונים אלה עולה לכאורה כי שיעור ההומוסקסואלים הוא עד 4%, וכי הוא דומה בקרב גברים ונשים.[18]
מחקר מ-2006 שערכה עיריית ניו יורק, מראה כי רק מיעוט מבין הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים מגדירים עצמם כהומוסקסואלים. רוב הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים מגדירים עצמם כהטרוסקסואלים. כ-10% מהגברים שהגדירו עצמם במחקר כהטרוסקסואלים קיימו בשנה שקדמה למחקר יחסי מין עם גבר, ומבין אלה 70% היו נשואים. כ-4% מבין הנשאלים הגדירו עצמם הומוסקסואלים.[19][20]
אלפרד קינסי הציע סולם של 7 דרגות לתיאור משיכה מינית, שבו 0 מציין הטרוסקסואליות מוחלטת ו-6 מציין הומוסקסואליות מוחלטת. וביסקסואליות נחשבת לדרגה 3 בסולם קינסי. סולם קינסי מבטא את התפיסה כי ניתן לראות משיכה מינית כרצף בין משיכה בלעדית למין השני ובין משיכה בלעדית לאותו המין זאת בניגוד לתפיסה הדיכוטומית שטוענת שאדם הוא הטרוסקסואל או שהוא הומוסקסואל.
הפער בין משיכה, התנהגות וזהות
נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו, וזהותו, ולכן אין מבחנים חיצוניים מוחלטים לקביעת נטייתו המינית של אדם. אנשים עשויים להתנהג שלא בהתאם לנטייתם המינית, לתקופה קצרה או כתוצאה מסיטואציה חולפת, ואין בכך להעיד על נטייתם המינית. לדוגמה, בסביבות חד-מיניות נוצרים פעמים רבות קשרים אינטימיים בין שני אנשים בני אותו המין, שבסביבה פתוחה יעדיפו את בן המין הנגדי. ולעומת זאת בחברות שמרניות יעדיפו אנשים לחיות עם בן המין הנגדי גם אם הם נמשכים באופן בלעדי לבני מינם.
מתבגרים רבים חווים פנטזיות ומשיכה לשני המינים, והדבר אינו תלוי בנטייתם המינית ולא מאפשר להסיק לגבי היותם הטרוסקסואלים, הומוסקסואלים או ביסקסואלים.
אנשים רבים המקיימים יחסי מין עם בני מינם מעדיפים לזהות עצמם כהטרוסקסואלים.[21]אנשים המזהים עצמם כבעלי נטייה מינית הומוסקסואלית או ביסקסואלית עושים זאת ברוב המקרים לאחר שעברו תהליך לגיבוש זהות, כפי שמתאר למשל המודל של קאס לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית.
בנוסף, אנשים רבים בעלי נטייה מינית ביסקסואלית בוחרים להזדהות כהומואים או לסביות, וזאת עקב לחץ חברתי בקרב קהילת הלהט"ב, או כזהות פוליטית.[22]
נטייה מינית כקטגוריה מודרנית
עצם החלוקה של אנשים על סמך רצונותיהם, ומגדרו של האדם בו הם חושקים, היא פרקטיקה מודרנית. ישנם פילוסופים פוליטיים וחברתיים הטוענים כנגד כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על-פי סוג יחסי המין שהוא מקיים. המפורסם שבהם, גור וידאל, קובע כי ניתן לדבר על יחסי מין הומוסקסואליים אך לא על אנשים הומוסקסואלים.
השימוש במונח הומוסקסואליות בהתייחס לחברות קדם-מודרניות הוא בעייתי, מכיוון שפעמים רבות תפיסת המיניות בחברות אלו היא שונה. בחברות מסורתיות מסוימות יחסי מין בין בני אותו המין מקובלים, אך הם כפופים לכללים חברתיים השונים מהמקובל בחברה המודרנית והם אינם מהווים תחליף לקשר ממוסד בין גבר ואישה.
באחדים מחוקי מדינת ישראל נכלל איסור על אפליה בהקשר של החוק, ובחלק מהחוקים נכלל באיסור זה גם איסור על הפלייתו של אדם על בסיס נטייתו המינית:
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר אפליה בין עובדים או דורשי עבודה על-פי נטייתם המינית.[23]
- חוק זכויות החולה קובע: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה".[24]
- חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר על מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי להפלות את מקבלי השירות על-פי נטייתם המינית.[25]
ישנם חוקים שבהם לא מומשה גישה זו. דוגמה לכך היא חוק שירות התעסוקה, שבסעיף 42 שלו נאמר: "בשליחה לעבודה לא תפלה לשכת שירות התעסוקה אדם לרעה בשל גילו, מינו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, מוגבלותו, השקפתו או מפלגתו ולא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל אלה, בין אם העובד נשלח לעבודה על ידי שירות התעסוקה ובין אם לאו".[26]
- ערך מורחב – טיפול המרה
רוב אנשי הממסד הרפואי בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה גורסים שהנטייה המינית אינה ניתנת לבחירה ואדם אינו יכול לשנותה, לפחות באופן רצוני. עמדה זאת נסמכת על ניסיון שנצבר בעשרות השנים האחרונות והעדר הוכחה ליעילות אף אחת מהשיטות לשינוי נטייה מינית במתבגרים ומבוגרים.[27]
פרקטיקות לשינוי הנטייה המינית שמתבססות על פסיכואנליזה או על שיטות טיפול אחרות לא הוכחו כיעילות, והן פוגעות במטופלים. שיטות אלה נקראות טיפול המרה. גם ניסיונות לשנות נטייה מינית באמצעות תרופות (בדרך כלל מתן מינונים גבוהים של הורמוני המין טסטוסטרון או אסטרוגן) הוכחו כבלתי-משפיעים ואף כמסוכנים[דרוש מקור].
אלן טיורינג, מתמטיקאי בריטי דגול, נשפט והורשע ב-1952 באשמת קיום יחסים הומוסקסואליים, שבאותה עת היוו עבירה על החוק הבריטי. הוא הסכים לטיפול שהיה מקובל אז, סירוס כימי, כתחליף למאסר. הטיפול גורם לתופעות לוואי כמו צמיחת שדיים, השמנה, ודיכאון. ב-1954 טיורינג נפטר מהרעלת ציאניד, ככל הנראה בהתאבדות, ומקובל לחשוב שלסירוס הכימי חלק ניכר בהחלטתו זו.[28]
כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים ממליצים ומנחים שלא לנסות לשנות נטייה מינית.
ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי קבע[29][30] כי אין שום הוכחה כי ניתן לשנות נטייה מינית באמצעות טיפולים.[31] בנוסף, הארגון מביע חשש לפיו טיפול המרה כרוך בסיכונים פוטנציאליים גדולים, ביניהם גרימת דיכאון, חרדה והרס עצמי.
למרות קביעת הגופים המקצועיים, קיימים גופים, רובם בעלי אוריינטציה דתית המציעים לשנות את הנטייה מינית בעזרת טיפול פסיכולוגי. גופים אלו משתמשים לרוב בשיטת טיפול בהתמכרויות על מנת לגמול לכאורה את המטופל מנטייתו המינית. האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מתנגדת לכל טיפול המבוסס על ההנחה כי על הפציינט לשנות את נטייתו המינית, וקובעת כי על מטפלים להימנע מטיפולים כאלה.[32] בישראל פועל ארגון עצת נפש, ארגון דתי לאומי, המציע טיפולי המרה לבעלי נטייה מינית למגדר שלהם הפונים אליהם, ומפעיל סדנאות שונות שמטרתן שינוי נטייה מינית – זאת למרות סלידת הארגונים המקצועיים מכך.
בעוד הסימנים מראים שנטייה מינית, בדרך כלל איננה ניתנת לשינוי, ישנם הומואים ולסביות הפועלים בסתירה לנטייתם המינית וחיים עם בן זוג מהמין השני בהשפעת לחץ חברתי. רבנים רבים מעודדים דרך זו וחלקם אף מציעים להסתיר את הנטייה המינית מבן הזוג[דרוש מקור]. לעומתם, כלל התומכים בזכויות להט"ב מעודדים אנשים לקבל את נטייתם המינית ולממש אותה.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל להט"ב | ||
- א' סיימון, אנטומיה של התשוקה, מין, אהבה ונישואים בראי הפסיכולוגיה והמדע, תל אביב: מודן, 1999.
- זיו, עמליה, סקס אחר, אסופת מאמרים בהוצאת רסלינג, 2016.
- John Money, Sin, Science, and the Sex Police: Essays on Sexology & Sexosophy, Prometheus Books; 1St Edition edition (December 1998)
- Hani Miletsky, Understanding Bestiality and Zoophilia (2002)
- Lisa Diamond, Sexual Fluidity: Understanding Women's Love and Desire Harvard University Press (February 28, 2008)
- איגוד הפסיכולוגים האמריקאי – שאלות ותשובות על נטייה מינית (באנגלית)
- האקדמיה לרפואת ילדים על נטייה מינית אצל מתבגרים (באנגלית)
- מאמרים על נטייה מינית הומוסקסואלית באתר "שרינק פרנדלי"
- אסתי אהרונוביץ, שאלות מעשיות | למה יש לנו נטייה מינית?, באתר הארץ, 15 באפריל 2011
- אבחון נטייה מינית ומקורה בגוף האדם בפורטל תמיכה בלהט"ב
אורינטציה מינית, דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
