Loading AI tools
כנסייה בפטיסטית בדלנית; ידועה בהפגנותיה והתבטאותיה הפרובוקטיביות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו (באנגלית: Westboro Baptist Church) היא כנסייה בפטיסטית בדלנית[1][2] המוכרת כארגון שנאה גזעני הדוגל באנטישמיות נוצרית, אסלאמופוביה, להט"בופוביה כמו גם שנאה כלפי קבוצות נוצריות אחרות, למשל קתולים. הכנסייה מזדהה ככנסייה היפר-קלוויניסטית, עקרונותיה המרכזיים הם התייחסות מילולית-פונדמנטליסטית לכתבי הקודש הנוצריים (הכוללים את התנ"ך והברית החדשה בלבד), שלילה מוחלטת של דתות וזרמים אחרים (כולל נצרות קתולית), אמונה שהומוסקסואליות היא חטא שדינו מוות, והאשמת היהודים ברצח ישו. הכנסייה טוענת שהשתתפה משנת 1991 עד 2018 ביותר מ-62,000 הפגנות ברחבי ארצות הברית.[3]
בניגוד לדעה המקובלת, הכנסייה נוטה לא להביע גזענות כלפי שחורים, ואינה מציגה מוטיבים אנטי-שחורים בפומבי. מייסד הכנסייה פרד פלפס, עורך דין במקצועו, היה ידוע בעבודתו המשפטית לצד אפרו-אמריקאים במסגרת התנועה לזכויות האזרח.[דרוש מקור]
הכנסייה נוסדה בידי פרד פלפס (Fred Phelps), כומר ועורך דין אמריקאי. פלפס נולד בקנזס בשנת 1929 ונפטר ב-24 במרץ 2014. הוא היה אב ל-13 ילדים.
בשנת 1955 הוא הקים את הכנסייה באופן עצמאי. לכנסייה שהקים יש אופי בפטיסטי וקלוויניסטי, אך מעולם לא היה לה קשר לקהילות או למוסדות רשמיים של הנצרות. ב-2016 היו בכנסייה כ-70 חברים, רובם בני משפחה של פלפס.
כנסיית וסטבורו ידועה כארגון דתי קיצוני בעקבות ההפגנות הרבות שהיא עורכת תוך הנפת שלטים שעליהם סיסמאות פרובוקטיביות הקוראות להתמסרות וכניעות כלפי אלוהים וישו, ורמיסת דגל ארצות הברית. ב-1996 ערך הארגון הפגנה מול מוזיאון השואה האמריקאי וטען שהיהודים הביאו על עצמם את השואה משום שהם מבצעים מעשי סדום ומשום שהם רצחו את ישו. במשך השנים נערכו הפגנות נוספות נגד מוסדות יהודיים כמו הליגה נגד השמצה, שמתחה ביקורת על כנסיית וסטבורו. הארגון משווה את רוב הדתות כגון הנצרות הקתולית, אסלאם ובודהיזם לעבודת השטן.
הארגון מדגיש את איסור משכב זכר ומרבה למחות נגד הומוסקסואליות, וטוען שפיגועי 11 בספטמבר ואסונות טבע שונים הם נקמתו של אלוהים על פריצות מינית ועל כפירה.
ב-1998 ערך הארגון הפגנה בהלווייתו של מת'יו שפרד, צעיר הומוסקסואל וקורבן פשע שנאה שהוכה למוות. הארגון הרבה להפגין בהלוויות של חיילי צבא ארצות הברית שנהרגו באפגניסטן ובעיראק בקריאה שאלה נשרפים בגיהנום כעונש על נטישת המוסר האלוהי. בעקבות זאת, במספר מדינות נחקקו חוקים האוסרים הפגנות במרחק של עד 150 מטר מהלוויה, והסנאט האמריקני אישר את "חוק הכבוד לגיבוריה הנופלים של אמריקה". ארגוני ליברלים, הומוסקסואלים ויהודים מרבים לערוך הפגנות נגד בהן משתתפים מאות אנשים.
כנסיית וסטבורו תועדה בסרט דוקומנטרי של ה-BBC שנקרא "המשפחה השנואה ביותר באמריקה" אותו ערך והגיש העיתונאי לואי ת'רו, בתוכנית הטלוויזיה של מייקל מור, בתוכניתו של ביל אוריילי בפוקס ניוז ובתחקירים שונים של ערוצי חדשות אמריקאים ובריטים.
סיסמאות המשמשות אותה: "אלוהים שונא מתרוממים", "אלוהים שונא את אמריקה", "אלוהים שונא את ישראל", "היהודים הרגו את ישו", "תודה לאל על 11/9", "אובמה הוא האנטיכריסט", "כמרים (קתולים) אונסים ילדים". באתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה מצוין כי אינה תומכת בגזענות, ובמעשי אלימות של ארגונים ניאו נאצים. לטענתם "הנאצים האמיתיים בעולם הם המתרוממים".[4]
הפגנות של אנשי הכנסייה לצד לוויותו של חייל שנהרג בשנת 2006 הובילו לתהליך משפטי ממושך, שבסופו, בשנת 2010, הכריע בית המשפט העליון של ארצות הברית, בפסק דין תקדימי, שהתבטאויות בנושאים בעלי עניין ציבורי והמצוקה הרגשית שהתבטאויות אלה גורמות לא יכולות להוות עילה לתביעת נזיקין, אפילו במקרים שבהם התבטאויות אלה מפורשות כשערורייתיות או פוגעניות.[5]
ב-10 במרץ 2006 הפגינו חברי הכנסייה מחוץ לבית לוויות במרילנד, בשעה שנערכה בו הלווייתו של מתיו שניידר, נחת אמריקני שנהרג בתאונה בעיראק שבוע קודם לכן.[6] חברי הכנסייה החזיקו שלטים עם ססמאות כגון "חיילים מתרוממים", "אלוהים שונא אותכם" ו"תודה לאל על החיילים המתים".[7] בנוסף, הם פרסמו מודעות אינטרנט בהן הם האשימו את הורי ההרוג על החינוך הקתולי שנתנו לבנם, בטענה שהם גידלו את בנם לשטן וכדומה.[8]
אלברט שניידר, אבי החייל ההרוג, תבע את הכנסייה, את פרד פלפס ואת שתי בנותיו בבית המשפט המחוזי במרילנד. הוא האשים את הנתבעים בלשון הרע, הסבה מכוונת של מצוקה רגשית ועבירות נוספות. האב טען שהמצוקה הרגשית שהסבו לו ההפגנות גרמה לו לדיכאון ולהחמרה של מחלת הסוכרת.[8] במרילנד, על מנת להוכיח הסבה מכוונת של מצוקה רגשית, על התובעים להראות שהנתבעים עסקו במכוון בפעילות "קיצונית ושערורייתית". השופט הורה למושבעים לבחון, בין השאר, האם אופן הביטוי של אנשי הכנסייה היה שערורייתי ופוגעני. המושבעים פסקו לטובת התובעים, ובית המשפט פסק פיצויים בסך 5 מיליון דולר.[9] אולם, הכנסייה ערערה לבית המשפט הפדרלי הרביעי לערעורים, שקיבל את טענתה כי פעילות המפגינים חוסה תחת ההגנה של חופש הביטוי, המובטח בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית.[10] פסק הדין עורר זעם ציבורי, ומנחה הטלוויזיה ביל או'ריילי הבטיח לכסות את כל הוצאות המשפט של משפחת ההרוג בעתיד.[11]
שניידר ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בית המשפט העליון הסכים לדון בערעור, ובפניו ניצבה השאלה האם פעילות הכנסייה חוסה תחת הגנת התיקון הראשון לחוקה, הגם שהיא הופנתה כביכול כלפי אזרחים פרטיים בעניין פרטי. בית המשפט התבקש גם להכריע האם זכות הביטוי גוברת על הזכות לחופש הדת ולהתכנסות בלתי-אלימה; והאם הנוכחים בלוויה מהווים קהל שבוי שזכאי להגנה מפני תקשורת שאינה רצויה בעיניהם.[12] 22 ארגוני זכויות אזרח וחופש העיתונות הגישו לבית המשפט עמדות כידידי בית המשפט התומכות בזכות הכנסייה להפגין.[13]
שופטי בית המשפט העליון הכריעו לטובת המשיבים ברוב של 8 מול 1. נשיא בית המשפט ג'ון רוברטס כתב את החלטת הרוב. בהחלטתו נכתב שהמפגינים, אנשי הכנסייה, זכאים להגנה מיוחדת תחת התיקון הראשון לחוקה. רוברטס לא קיבל את טענתו של שניידר, שההתבטאויות של אנשי הכנסייה עסקו בנושא פרטי וכוונו באופן ישיר כלפיו וכלפי משפחתו. התקדים שקבע פסק הדין נוגע להגנה על התבטאויות שערורייתיות ופוגעניות. רוברטס כתב שההגדרה של התבטאות כ"שערורייתית" היא גמישה ביותר, ובמקרים מעין אלה סביר שהמושבעים לא יהיו נייטרלים ויהוו כלי להשתקה של התבטאויות מעוררות מחלוקת ומרגיזות.[14] הסיכון לחופש הביטוי הוא גדול מידי, ולכן התיקון הראשון לחוקה מגן גם על התבטאויות שנתפסות כשערורייתיות ופוגעניות:
מילים הן כלי רב עוצמה. הן יכולות להניע קהל לפעולה, לדמעות של צער ושמחה, וכמו במקרה זה, להסב כאב רב. על פי העובדות שלפנינו, איננו יכולים להגיב לכאב זה באמצעות הטלת עונש על הדוברים. כאומה בחרנו בדרך אחרת - להגן אפילו על התבטאויות פוגעניות בנושאים ציבוריים, על מנת להבטיח שאנו לא שמים מעצורים בפני הדיון הציבורי. בחירה זו מצריכה אותנו להגן על וסטבורו מפני אחריות נזיקית באשר להפגנותיהם במקרה זה.
— שניידר נגד פלפס, עמ' 15
רוברטס ציין בהחלטתו שהמפגינים נשמעו להוראות רשויות החוק, וסירב להכיר במשפחת שניידר כקהל שבוי.[15] שבעה שופטים הצטרפו לעמדתו. השופט סטיבן ברייר הצטרף להחלטה, אך הגיש עמדה נפרדת לפיה הפסיקה מתייחסת רק להפגנות ולא לפרסומים האינטרנטיים שקדמו להן.[16]
השופט סמואל אליטו היה היחיד שהתנגד להחלטה, בציינו כי "מחויבותנו הלאומית העמוקה לדיון חופשי ופתוח אינה רישיון לתקיפה המילולית המרושעת שהתקיימה במקרה זה".[17] אליטו כתב שהכנסייה משתמשת במכוון ובאופן אסטרטגי בפגיעה במשפחה על מנת להשיג סיקור תקשורתי, זאת מתוך ציפייה ש"התקיפה מצד המשיבים תפגע במשפחה ובחברים של הנפטר, ומשום שהתקשורת נמשכת בעל כורחה למראה אנשים באבל. ככל שההפגנות בלוויה הן שערורייתיות יותר, כך הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו יכולה לקבל פרסום רב יותר".[18]
אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו (באנגלית)
הכנסייה הבפטיסטית וסטבורו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
