Loading AI tools
יחידת צוללים בחיל הים הישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחידה 707 הייתה יחידת צוללים בחיל הים הישראלי. היחידה החלה לפעול בשנת 1963 כ"יחידת צלילה הגנתית". אנשיה ביצעו בדיקות ועבודות תחזוקה תת-מימית, פיתחו יכולת איתור ומציאת ציוד וגופות של אנשים שאבדו בים ובמקווי מים. היחידה פיתחה גם יכולת ביצוע עבודות הכרוכות בשימוש בחומרי נפץ מתחת למים. במהלך מלחמת ההתשה שונה שם היחידה ל"יחידת חבלה ימית". אנשיה סייעו בחציית הירדן והשטת כוחות פשיטה מהים. לוחמיה נקראו בצה"ל "שייטים", וייחודם צוין באות "כנפי התמנון".
  | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "השייטים" |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 חיל הים הישראלי |
| סוג | יחידה ימית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | אפריל 1963 – 15 ביולי 1976 (כ־13 שנים) |
| מקים היחידה | מפקד חיל הים יוחאי בן נון |
| מלחמות |
 מלחמת ששת הימים  מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 60 לוחמים סדירים וכ-100 לוחמי מילואים בשיאה. |
| ציוד עיקרי | נחתת, סירות גומי, מכשירי צלילה, חבלים, כלים לריתוך וחיתוך תת-מימי |
| פיקוד | |
| יחידת אם | בסיס נמל חיפה |
הצורך בהתמחות בעבודות תת-מימיות התגבש כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20, כאשר צוללי שייטת 13 נשלחו לפרק ולפוצץ את שברי הגשר מעל נחל נעמן ליד עכו. הם נדרשו גם למשימות של חיפוש גופות שטבעו בים, חיפוש מטוסים שנפלו לים ומשימות נוספות שאינן בעלות אופי צבאי. כל זאת בנוסף לעבודת חוליית אמודאים שביצעה עבודות תחזוקה בתוך הנמל. כבר עם הקמת חיל הים היה ברור שהחיל זקוק גם ליחידת צלילה מקצועית שתתמחה בעבודות טכניות מתחת למים ובאיתור חפצים שאבדו בים.
הערכת מצב של חיל הים מתחילת שנות ה-60, הגדירה כי בעת מלחמה יידרש חיל הים לאבטח כלי שיט ומתקנים מפני פגיעה. כפועל יוצא הוגדר כי יש לפתח כושר חיפוש תת-מימי לשם פתיחת נתיבי שיט שצפויים להיחסם על ידי מוקשים ימיים, אותם חשבו לאתר על ידי צוללים. מפקד חיל הים, אלוף יוחאי בן נון, הטיל את המשימה על שייטת 13. מפקד השייטת, סא"ל דב שפיר, קיים התייעצות פנימית בשייטת, ובדצמבר 1962 הוחלט על פתיחת קורס לצלילה הגנתית.
קבוצת צוללים בסדיר ובמילואים משייטת 13, בפיקוד רב-סרן יעקב ריטוב, נשלחה לאיטליה, שהייתה בעלת מסורת מפוארת של צלילה צבאית. הקבוצה כללה בנוסף לריטוב את סגן איתן ליפשיץ, סגן מיכאל הדני, סגן אבנר קורא ורס"ר ערן להב. הם שהו בבסיס יחידת הצוללים של הצי האיטלקי בלה ספציה, ולמדו שיטות לפינוי מוקשים. עם שובם מאיטליה, התקיימה בשייטת 13 סדרת השתלמות לאנשי מילואים. מפקד השייטת, דב שפיר, השתכנע כי יש צורך להקים יחידה נפרדת שתרכז את יכולותיה במבצעים התקפיים.
הקמת היחידה הוטלה על סגן מיכאל הדני, לוחם שייטת 13. היחידה החדשה הוקמה במסגרת בסיס חיפה, שהעביר ליחידה את צוות האמודאים. הדני גייס מספר אנשי מילואים מהשייטת וכן מספר מתנדבים משייטת 13, בהם גם כאלה שלא סיימו את קורס הלוחם. האיטלקים, מטעמים שלהם, לא סיפקו כל חומר תורתי כתוב, ולכן עסק פיקוד היחידה בימיה הראשונים בפיתוח "תורת חיפוש" שהסתמכה על הידע שנרכש באיטליה תוך ניסיונות יישומו בשטח. נדב סלע נרתם לעיבוד ולכתיבת החומר ולאחר סיום קורס הקצינים מונה לסגן מפקד היחידה.
תוכנית הקמת היחידה כללה קורסי הכשרה שהיה על הצוללים לעבור כדי לקבל הסמכה של "צולל הגנתי". הקורס הבסיסי כלל שיטות לבדיקת תחתיות כלי-שיט ומתקני נמל, צלילה עם נעלי עופרת, שיטות לסריקה קרקעית, פינוי והשמדת מוקשים, צלילה לעומק 60 מטר, ותרגול כל שיטות החיפוש, כולל צלילה בעריסות, אמודאות ועבודות מתחת למים, ריתוך, חיתוך וסימרור. בנוסף, עברו הלוחמים קורס חבלה בחיל הנדסה קרבית.
היחידה נרשמה לבסוף כ"יחידת הצלילה ההגנתית 707".
היחידה הייתה כפופה ונסמכת לבסיס חיפה. במבצעים פעלה באופן עצמאי, והייתה כפופה ישירות למפקד חיל הים.
תקן כוח האדם ההתחלתי עמד על 42 איש: 32 צוללים מוסמכים, מהם 6 חבלנים, 6 נהגי סירות ו-4 אנשי שירותים. בסוף שנת 1965, כאשר החל שאול סלע את תפקידו כמפקד היחידה, התברר לו שהיחידה מונה למעשה רק שמונה צוללים, אפסנאי וטכנאי. היו גם שני ימאים שהפעילו כמה סירות-גומי, סירות עץ קטנות ונחתת מכוניות שעליה ציוד אמודאות. היו כ-15 מערכות צלילה וכמה מערכות ריתוך וסמרור תת-מימיות. סלע שינה את גודל היחידה והרכבה, וכאשר העביר את הפיקוד עליה במרץ 1973, היא מנתה מספר שיא של כ-60 צוללים בסדיר ועוד 100 אנשי מילואים.
בעת הקמתה ניתנו ליחידה משימות הגנתיות ומקצועיות שיש לבצען מתחת למים: אבטחת כלי-שיט מפני הצמדת מוקשים, חיפושים תת-מימיים, כוננות להצלת צוות צוללת שאיבדה את היכולת לעלות בעצמה, בדיקת תחתיות כלי שיט, פינוי מוקשים, התגוננות מפני צוללי אויב, ביצוע עבודות טכניות מתחת למים, כגון: פינוי כבלים שהסתבכו במדחפים, גירוד תחתיות כלי-שיט מאצות והחלפת חלקים מתחת למים, משימות של חיפוש והוצאת גופות וחפצים באזורים שונים בכל הארץ, וכן בדיקה ומיפוי של חופי נחיתה.
במהלך מלחמת ההתשה החליט פיקוד חיל הים לחזק את היחידה ולהטיל עליה משימות נוספות. זאת במגמה להשאיר את שייטת 13 פנויה להתרכז במשימות תקיפה. בעת ההיא הגיעו ליחידה שלושה קצינים משייטת 13 שהוצבו כמפקדי צוותי לחימה - יוסי רם, דובי קשת ואורי באגון - שהיוו תגבורת משמעותית לכושר הביצוע של היחידה. חוליות מיחידה 707 צורפו ליחידות צה"ל השונות וסייעו להן בעת מגע עם המים.
לפי צורכי הלחימה במצרים ובמחבלים הלכו המשימות והתרבו. בין הפעילויות שנעשו: בדיקת שיפוע חוף תעלת סואץ בצד המצרי לצורך בניית גשר; הפגנת נוכחות בתעלת סואץ שהתבטאה בהשטת סירות גומי שעליהן התנוסס דגל ישראל; הכנת מתקן ואמצעים לחסימת תעלת סואץ והבערתה; כוננות לחילוץ טייסים בימות ובקרבת החופים; העברת כוחות לוחמים מעבר לנהר הירדן; השתתפות במרדפים בבקעת הירדן. באחד המקרים נעלם מחבל שברח מכוחות צה"ל בתוך גב מים. חוליה מהיחידה הוזמנה למקום וסג"ם נדב סלע משה את גופת המחבל.[1]
לאחר כל פעילות כזאת התרחבה קשת המשימות והמבצעים התבצעו על ידי היחידה בעצמה, וכללו מבצע לפיצוץ תעלת הע'ור בירדן תוך חציית נהר הירמוך, השתתפות בפשיטות מעבר לתעלת סואץ – מבצע "סרג'נט" ומבצע ויקטוריה, בדיקת חופי נחיתה וסיוע למבצע רביב, השתתפות בתרגילים צה"ליים ובהכנות להנחתת כוחות שריון בחופי ים סוף, ואבטחת שייט מכליות מאבו רודס לאילת.
בשנת 1965 עברה מפקדת בסיס חיפה למערב הנמל והשטח שהיה בעבר של פלגת הטרפדות בשובר הגלים המזרחי עבר לרשות יחידה 707. על שובר הגלים הצטופפו מפקדת היחידה, בית המלאכה, חדר האוכל והמגורים. כיוון שהגשרון הצמוד לשובר הגלים התאים רק לנחתת המכוניות, בנו אנשי היחידה מזח להשקת סירות גומי בכוחות עצמם. הם הזמינו משאיות סלעים ויצקו בטון.
היחידה פעלה ממבנה קטן, בקצה שובר הגלים המזרחי, והגישה אליו דרך הכביש הייתה מפותלת וארוכה. כל נסיעה למפקדת הבסיס דרשה זמן רב, או הפלגה בסירות-גומי או בנחתת. בתחילה המזון הוגש בחדר האוכל של הבסיס במערב הנמל והנסיעה הלוך וחזור בזבזה את רוב הזמן של הפסקת הצהרים. בכוחות היחידה ובסיוע גורמי בינוי נפתחו ביחידה מטבח וחדר אוכל.
לאחר מלחמת יום הכיפורים שהה חלק גדול מהיחידה בבסיס חיל הים שהיה בפנארה במערב האגם המר. חוליה בת כעשרה אנשים הייתה בבסיס חיל הים בשארם א-שייח' גם לאחר שילוב היחידה בשייטת 13 ולמעשה עד לפינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
היחידה השתמשה בכלי שיט קטנים מסוגים שונים:
באוגוסט 1969 המליץ אל"ם דב שפיר על רכישת סירות גומי גדולות יותר 'זודיאק מארק 5' עם 2 מנועים 40 כ"ס.[4] הסירות נכנסו לשימוש ביחידה 707 ובשייטת 13 בנוסף לסירות 'מארק 3'. כושר הנשיאה הגדול שלהן שימש לצורכי המבצעים המשולבים, להובלת כוחות על ציודם ואמצעי לחימה לטווחים ארוכים ובים קשה.
הספק האמודאי היה מועט ולא עמד בצרכים. ביחידה התאסף ציוד נשימה תת-מימי שכלל: חליפות קשיחות עם קסדת אמודאי, בקבוקי אוויר זוגיים צרפתיים 150 אטמוספירות, וסתי נשימה דו קניים מיסטראל, וסתי נשימה קנה אחד סקובה דייב.
לוחמי היחידה השתמשו בציוד פשיטה ולחימה לפי התקנים שהיו קיימים ביחידות הלחימה בצה"ל. כלי הנשק שהיו בשימוש: תת-מקלע עוזי שנאטם בשקית אטימה מיוחדת לשלב הימי, או רובה סער קלשניקוב שהוכח כנשק עמיד במים ובחול, רימונים שונים שנאטמו במיוחד לפעולה ימית, מטולי RPG-7 כנשק נגד טנקים ועמדות. בנוסף היה ללוחמים ציוד צלילה מלא ומכשירי קשר מסוגים שונים שנאטמו לצלילה.
ביולי 1963 התקיים ביחידה קורס מדריכי צלילה למים עמוקים שהיה מיועד לאמודאים. בינואר 1964 נערך קורס צלילה הגנתית לאמודאים.
קורס צלילה לאנשי ספינות חיל הים – במקביל להכשרת אנשי היחידה, על מנת להקטין תלות של כלי השיט בגורמים חיצוניים נערך באוקטובר 1963 ובמרץ 1964 קורס צלילה למים רדודים – עד עומק 12 מטר - למועמדים שהגיעו משייטת המשחתות פלגה 914 חוליה 788, אח"י נגה (ק-22), זירת ים סוף ויחידת השיטור הימי. המטרה הייתה להקנות יכולת לעבודות בקרת נזקים קלות, פינוי סתימות, חבלים במדחפים ואיתור חפצים שנפלו לים. הקורס ארך שלושה שבועות.
השתלמות באיטליה – לקבלת ידע לצלילה הגנתית היו שני מקורות: הצי האיטלקי והצי הצרפתי. בספטמבר 1964 יצאה לנאפולי משלחת שכללה שישה צוללים בראשותו של סרן מיכאל הדני. ההשתלמות תרמה דברים טכניים בשיטות החיפוש, מושג יסוד בבטיחות התעסקות עם מוקש ימי. מושגי יסוד בפינוי חוף נחיתה ממכשולים, היכרות עם כלי עבודה חדשים: מכשיר שאיבה להשקעת עוגני בטון ומכשיר טלוויזיה תת-מימי.
השתלמות בצרפת – בחודש יולי 1965 יצאו מיכאל הדני ושני לוחמים להשתלמות קצרה בצי הצרפתי, בסן מנדריאה ליד טולון. מכשירי צלילה מסוג DC55 נמצאו מתאימים יותר מהמכשיר האמריקאי וכן נלמדו שיטות איתור מדויק וסימון מיקום למוקש שהתגלה.
ערכים מורחבים – הזירה הימית במלחמת ששת הימים, הזירה הימית במלחמת ההתשה
במלחמת ששת הימים פעלה היחידה בפיקוד נדב סלע, משום שמפקדה הקבוע, שאול סלע, שהה בקורס מקצועי בסן מנדריאה בצרפת ולא אושרה חזרתו לארץ.
על מנת להשפיע על השלטון הירדני למנוע פעילות מחבלים משטחו, נעשתה ב-22 ביוני 1969 פעולה של חטיבת גולני לשיבוש זרימת המים שנשאבו מהירמוך לצורכי השקיה. בתעלת ההשקיה, שכולה בשטח ירדן, אותרו נקודות תורפה – שני מעבירי המים שמתחתיה. על מנת לוודא הצלחה, נקבע לפוצץ בו זמנית מעברי מים אלה. כדי להגיע אליהם היה צורך לחצות את הירמוך, את התעלה עצמה ולחדור בזחילה אל תוך מעבירי המים שמתחת לתעלה. בביצוע הפעולה השתתפו שבעה לוחמי יחידה 707 בפיקודו של נדב סלע.
כוח מחטיבת גולני חולק לכמה כוחות משנה: חוליה לאבטחת אזור החצייה, כוח של סבלים למטעני החבלה, שלוש חסימות וכוח של חפ"ק מפקד הגדוד. אנשי יחידה 707 פעלו בזוגות: יואל פלג למעביר מים אחד, דב קשת למעביר השני ויהודה גושן עם כוח החסימה הקדמי. נדב סלע עצמו נמצא בחפ"ק של יואל גונן מפקד גדוד 12 של חטיבת גולני. כתוצאה מהפיצוץ תעלת הע'ור חדלה להעביר מים ולא שוקמה עד לאחר סיום מלחמת ההתשה. הדבר פגע קשות בחקלאות בעמק הירדן המזרחי והיווה גורם לחץ משמעותי על החלטת המלך חוסיין לפעול לסילוק המחבלים מירדן.
פרסום - הפעולה תפסה תשומת לב הציבור וקיבלה פרסום בין היתר במאמר ”המשימה בוצעה - יחידת הפשיטה חזרה לבסיסה” ותמונת שער[16] במעריב בה נראים לוחמי היחידה דובי קשת ויואל פלג מכוסים בוץ ומחייכים.
ערך מורחב – מבצע רביבבמהלך שנת 1969 הועלה רעיון של פשיטה משוריינת על החוף המצרי של מפרץ סואץ. לשם כך היה צורך למצוא חופים מתאימים להנחתה ופינוי. בדיקות חוף זכו לשם 'מבצעי בלש' יצאו מבסיס חיל הים שהיה בראס סודר ונעשו על ידי יחידה 707 בסירות גומי מובלות על ברטרמים[17] של ראס סודר. מפקד המבצע היה שאול סלע ומפקד הברטרמים רס"ן אמנון בן ציון. כל גיחה וחזרה היו קשות, משום שהים היה גלי. נחישות הלוחמים הביאה את המידע הדרוש. מבצע רביב בוצע ב-9 בספטמבר 1969 לאחר חשיכה. שלוש הנחתות באורך 36 מטר נחתו בחוף ההעמסה בראס סודר. לוחמי 707 בדקו שהחוף מתאים לנחיתה ולהעמסת הכוח, ואחר כך סימנו את המיקום המדויק בפנסים אדומים וירוקים. הלוחמים היו אחראים גם למשות מהמים חיילים שיתקשו ללכת בהם וכלי-נשק שישקעו במים.
שאול סלע קבע אישית את מקום הנחיתה המדויק על סלעי שונית אלמוגים והלוחמים מיקמו את סימוני אורות הנחיתה. תוך כדי הגישה לחוף נראו לפתע אורות של רכב על הכביש נע במקביל לחוף הנחיתה. הלוחמים בחוף השתטחו במקומם והנחתות עצרו. שאול סלע החליט לא לפגוע ברכב המצרי ולתת לו לעבור, מבלי שהנוסעים בו יידעו מה מתרחש.[18] בשעה 03:22 הדליק לוחם 707 את אורות הנחיתה וכרבע שעה לאחר מכן נחתו שלוש הנחתות. הכוח הפושט ירד מהנחתות והחל לנוע על כביש החוף המצרי. הנחתות נתקו מהחוף ונעו באמצע המפרץ, בהמתנה להוראה לשוב לחוף כדי לפנות את הכוח. עם סיום פריקת הכוח היבשתי הטמינו לוחמי 707 מערך מוקשים על כביש החוף. הכוח הפושט, אליו צורפו לוחמי 707 ושייטת 13, נע דרומה באור יום תוך שהוא משמיד כל מה שנקרה בדרכו: עמדות-משמר, מחנות קטנים וכלי-רכב. המצרים בכל הדרגים היו מופתעים לחלוטין.
בשעה 11:00 החליט הרמטכ"ל לסיים את המבצע ולפנות את כוח הפשיטה באור יום במקום להמתין לחשיכה. לוחמי 707 שצורפו לכוח הפושט נשלחו למצוא אתר מתאים להעמסת הכוחות, וגם הפעם, על שונית אלמוגים. החוף שאותר היה מעט צפונה ממיקום הכוח הפושט ששב לאחור. בשעה 12:00 הגיעו הנחתות לאזור וחברו בקשר עם הכוח היבשתי. לוחמי 707 סימנו את המיקום המדויק. החוף היה סלעי ומוקף שוניות. נשבה רוח צפונית חזקה, בניצב לחוף הנחיתה. ניתן היה להעמיס ולפנות נחתות זו אחר זו אך לא במקביל. העמסת הנחתת התנהלה במהירות אך המשקל הרב, והחיכוך עם הסלעים לא אפשר לנחתת להינתק מהחוף. לוחמי 707 כיוונו נגמ"ש לעבר דלת הנחתת שדחף את הספינה למים. שתי הנחתות אחריה פינו בהצלחה את כל הכוח לנמל אבו זנימה בצד המזרחי.[19]
בליל 15–16 בנובמבר 1969 פשט כוח קומנדו ימי מצרי, שיצא מחקל שבסעודיה, על הנמל האזרחי של אילת. נפגעה האניות א/מ "היי דרומה", שפעלה על קו אילת שארם-א-שייח והובילה מטענים ונוסעים חיילים ואזרחים. ב"היי דרומה" נבקע חור גדול וכדי למנוע את שקיעתה בנמל היא נגררה מייד לחוף הצפוני של אילת והועלתה על החוף. בסופו של דבר התברר כי הנזקים אינם גדולים. מאחר שהאנייה עמדה על החול היה צורך לעשות חלק מתיקוני האטימה בצלילה אל תוך תחתית האניה. צוללי היחידה עבדו כשבועיים וביצעו תיקון והאנייה שבה להפליג.[20]
האנייה השנייה שנפגעה הייתה א/מ "דליה" של חברת צים - אניית סוחר שפעלה באזור אפריקה ואסיה. נבקעו בה שלושה חורים גדולים, שהיו למעשה במכלים אטומים. לפיכך, היא לא טבעה ונותרה על מקומה.[21]
בליל 5–6 בפברואר 1970 תקף הקומנדו הימי המצרי שוב בנמל אילת. להערכת המודיעין הימי, יצאה חוליית קומנדו ימי מצרי מחקל בסעודיה וחזרה לעקבה בירדן. החוליה המצרית הצמידה מוקשים לשני כלי שיט של חיל הים: אניית העזר 'אח"י בת גלים' טובעה ולנחתת אח"י בת שבע, שהצליחה לבצע החפה בחוף הצפוני, נגרם נזק. המצרים לא רצו לסבך את סעודיה ממנה יצאו ואת ירדן אליה חזרו, וגם כדי להסתיר את צורת הפעולה הודיעו כי נחתו בהרי אילת. צוללי היחידה עסקו בתיקון הנזקים.
בעת מלחמת ההתשה גבר החשש שקומנדו ימי מצרי יחבל בספינות חיל הים גם בנמלי חיפה ואשדוד. כל בוקר נבדקו בצלילה תחתית כל כלי השיט. בתחילה נעשו הצלילות על ידי אנשי מילואים משייטת 13 בהמשך הוחלט להכשיר כעשרה צוללים, מצוות כלי השיט עצמו, שיבצעו את הבדיקות. נוצר צורך בהכשרה כ-200 צוללי מים רדודים בשנה. יחידה 707 עמדה במשימת הכשרת צוללים למים רדודים בכמות הדרושה.
לאור פשיטות קומנדו מצרי מזרחית לתעלה הצליח אלוף פיקוד דרום אריק שרון לשכנע את המטה הכללי לפעול נגד עמדות המצרים לאורך גדת התעלה. מבצע "סרג'נט" הוטל על לוחמי "סיירת שקד" בפיקוד דני רהב וולף ולוחמי יחידה 707 של חיל הים ותוכנן להתבצע בשתי נקודות חצייה מצפון לקנטרה, במרכז מערך מצרי מבוצר, מוקף בתעלות מים ובסבך סוף. על הלוחמים הוטל להשמיד עמדות, ולהרוג חיילים מצריים רבים ככל האפשר. רהב בחר 32 לוחמים והחל לבצע סדרת אימונים מזורזת. ב-13 במרץ 1970 הוקם חפ"ק מול נקודת החצייה ובשעה 15:00 הגיעו לאזורי הצליחה שני כוחות שכל אחד מנה 16 לוחמי "שקד", שישה לוחמי 707 וחוליה מגדוד ההנדסה הימית. בחצות חצו לוחמי יחידה 707 את התעלה בצלילה ועלו על הגדה המצרית. הם העבירו חבל בין שתי הגדות בעזרתו עברו לוחמי "שקד". סרן יואב גולן וסגן דני אנקר פיקדו על שתי החוליות של "שקד".
החצייה נמשכה כשעה והלוחמים נערכו לתנועה לעבר עמדות המצרים. לפתע נפתחה אש מעמדה מצרית שפגעה בשישה משמונה אנשי החוליה, ובהם המ"פ וסגנו. סמל משה באג'יו הסתער על העמדה וחיסל את כל אנשיה. לוחמי 707, שאבטחו את נקודת החצייה, רצו לנקודת ההיתקלות, ירו לעבר עמדות המצרים ופינו את הנפגעים לעבר גדת התעלה לשם הוזעקו סירות החילוץ. בנקודת הצליחה הדרומית נותרו שני לוחמי "שקד" וארבעה לוחמי 707 שהמתינו לכוח של דני אנקר. אנקר לא נתקל במצרים ושב על עקבותיו, כדי לסייע לכוח הצפוני. הוא הסתער על בונקר מצרי ונפצע.[22]
הבעיה הראשונה שעמדה בפני הלוחמים בחציית תעלת סואץ הייתה התמודדות עם הזרם הצפוני החזק. גם כאן הגיעו הצוללים לנקודה צפונית מדי, בשל הזרם העז. מפקד הצוללים ניסה להקים קשר עם מפקד המבצע ומשלא נענה החליט לנוע דרומה על הגדה המצרית כדי לאתר את נקודת החצייה הנכונה. לאחר כמה דקות של הליכה אותרה הנקודה הנכונה. החבל נמתח וכוח הפשיטה של שקד עבר על סירות-הגומי. דקות ספורות לאחר תחילת התנועה צפונה התגלתה חוליית החוד על ידי מארב מצרי.
המצרים, שהסתתרו בעמדה מוגנת היטב פתחו באש מנשק קל, השליכו רימוני יד וירו במטול רקטות RPG. טווח הירי היה קצר וממכת האש הראשונה נהרג אחד הלוחמים. חמישה לוחמים נפצעו ובהם מפקד הפלוגה יואב גולן (לוי) וסגנו. ארבעת לוחמי 707, שאבטחו את נקודת החצייה, רצו במהירות לעבר הכוח הפגוע. לוחמי 707 ירו לעבר עמדות המצרים, פינו את הנפגעים על גבם עד לנקודת החצייה וירו זיקוק אדום לאוויר, שהחפ"ק לא הבין את משמעותו. אחד הלוחמים שחה לעבר הצד הישראלי של התעלה ודיווח לחפ"ק באופן אישי. לאחר שהתבררה חומרת המצב, תוך דקות הגיעו שתי סירות גומי לצד המצרי וחילצו את הנפגעים בשלושה סבבים. בין הלוחמים היה גם סרן דב בר שנמצא בקורס חובלים ונשלח על ידי מפקד חיל הים אברהם בוצר להתרשם מיחידה 707 כאשר טרם ידע שיפקד עליה בעתיד.
ב-13 במאי 1970, בשעה 23:00, טיבעה ספינת אוסה מצרית את ספינת הדיג אורית שעסקה בדיג שגרתי כשמונה מיל צפונה לימת ברדוויל. הספינה טבעה, רב-החובל והמכונאי הראשי נהרגו ושניים ניצלו. לאחר האירוע הובאו לאזור כמה צוללים של 707 ושל שייטת 13 כדי לחלץ את הגוויות. גווייה אחת נמצאה בתוך הספינה הטבועה והשנייה נסחפה לחוף. לצורכי המודיעין הימי, חיפשו הצוללים את שרידי טילי הסטיקס של המצרים, אולם לא היה נתון מדויק על מקום הנפילה וחרף ביצוע סריקה ארוכה לא נמצא דבר.
ב-15 במאי 1970 חדרו אנשי קומנדו מצריים פעם שלישית לנמל אילת. הגיע מידע מעקבה לפיו ראו את אנשי הקומנדו המצרים עולים על החוף וכי כנראה הוצמדו שוב מוקשים באילת. בסריקות לא נמצאו המטענים והם התפוצצו בשעות הבוקר. צולל אזרח נהרג.[23] סיכום האירועים: ב-05:45 התקבלה הודעה בבסיס אילת שייתכן והיה פיגוע חבלנים באזור אילת. המידע התבסס על כך שחוליית צוללים נראתה יוצאת מהמים בחוף עקבה. עם קבלת ההודעה הוזנקו שתי ספינות סיור קטנות מסוג צרעה, לחסימת דרכי הנסיגה של הצוללים.
ב-06:00 בוצעה בדיקת תחתית שכללה גם את אח"י 'בת-גלים' השקועה אך לא נמצא דבר. ראש חוליית הצוללים באילת היה סגן שמואל שרון, שהודיע לצוללים האזרחיים להימנע מצלילה עד שהמצב יתבהר. ב-07:35 אירע פיצוץ במרחק של 8–10 מ' מהירכתים, בעומק של 15 מ', במרחק 25 מ' מהרציף. בפיצוץ נפגעו הצוללים האזרחיים שעסקו בהצפת 'בת גלים' ואחד מהם נהרג. ב-09:30 אירע פיצוץ שני באותו אזור. ב-17 במאי בוצע סקר באזור על ידי צוללי 707 ונמצא שבמקומות הפיצוץ נוצרו מכתשים בעומק של כ-120 ס"מ, באורך של כ-4 מטר וברוחב כ-2.5 ממטר; נמצאו חלקי לוחות פליז, כנראה ממעטפת המוקשים; לא נמצאו חלקי מנגנונים או ציוד אחר.
ישראל ראתה בחומרה את פעילות החבלה באילת והתגובה ניתנה ב-16 במאי 1970; במבצע קשת אווירי תקפו מטוסים את נמל 'ברניס' בים סוף וטיבעו משחתת סקורי וספינת טילים מדגם אוסה.
ערך מורחב – מבצע ויקטוריהלצורך תגובה חריפה על הצלחות מצריות ממזרח לתעלת סואץ הוחלט לפשוט ולהשתלט על גזרה של שלושה ק"מ ממערב לתעלה בסביבות הק"מ ה-13. הכוח העיקרי היו 130 לוחמי סיירת שקד. כעשרים מלוחמי 707 נבחרו להיות אלה שיתפסו ראש-הגשר, ברוחב של 250 מטרים ובעומק של כ-50 מטרים, כדי לאפשר את העברת כוח הפשיטה העיקרי. בגזרת ראש הגשר היו עמדות מצריות וברור היה כי ההשתלטות על הגזרה תהיה מלווה בקרב קשה.
כוחות נוספים שהוקצו למבצע היו: יחידת מפעילי סירות גומי של חיל ההנדסה, שהוכשרו על ידי מדריכים מיחידה 707, להעברת כוח הפשיטה, שלוש מחלקות שריון ככוח רתק ושתי סוללות ארטילריה, מטוסים ומסוקים לסיוע. ההתראה לביצוע הגיעה ליחידה 707 רק ארבעה ימים לפני מועד הביצוע המתוכנן. נבחרו עשרים לוחמים ובוצעו כמה אימוני צליחה עם שאר הכוחות. בוצע גם אימון לילה בנחל הקישון שכלל ניסוי צלילה ושחייה קבוצתית.
ב-11 ביוני 1970, בשעות הצהרים, התמקמו כל הכוחות על גדת התעלה. ההגעה הייתה חשאית ומדורגת ותצפיות של המצרים לא גילו את הכוח שהתמקם מאחורי סוללות החול, כל כוח ליד שלט שסימן את מיקומו. בשעה 19:00 החל ריכוך של הגזרה על ידי הפצצה של מטוסי חיל האוויר. ההפצצה הייתה המשך ישיר לעשרה ימי הפצצה, אך הפעם כוונה לגזרת הפעולה המתוכננת. ההפצצה, שכללה גם הטלת פצצות נפל"ם, הסתיימה בשעה 20:30 ומייד אחריה פתחו תותחי 105 מ"מ באש כבדה לעבר יעדים באזור החצייה.
תוך כדי ירי הטנקים, ירדו עשרים הלוחמים, בפיקוד שאול סלע, למי התעלה. הם לבשו חליפות צלילה שחורות ונשאו על גבם מכשירי צלילת אוויר. גם כאן הופעלה שיטת העברת הסירות באמצעות חבל. הלוחמים משכו אחריהם חבל ניילון ארוך שחוט טלפון חובר אליו. הם הגיעו לגדה המצרית בסביבות השעה 21:00. חוט הטלפון הקווי היה אחד מלקחי מבצע סרג'נט שבו היו בעיות תקשורת חמורות בין הכוחות משני צדי התעלה. כעת אפשר היה לשוחח בקשר קווי, שגם לא היה חשוף להאזנה. חבל הניילון נקשר ליתד מתכת שננעצה באדמה הבוצית.
בסיום הקרב סייעו לוחמי 707 בהעברת הנפגעים דרך גשר המזרנים ויצאו לשטח לחפש נעדרים. לאחר הגעת כל הכוח לשטח ישראל, וביצוע ספירה קפדנית, קיבלו לוחמי 707 אישור להתפנות, בסירות גומי, עליהן פיקד סרן דב בר, שהוזעק שוב מקורס החובלים כדי לסייע.
ערך מורחב – אסון מסוק העשרהב-8 ביולי 1971 נספו עשרה אנשי צוות כאשר מסוק של חיל האוויר התרסק בים בקרבת חוף פתחת רפיח, באזור צפון סיני. המסוק, ששב ממשימה מבצעית באזור תעלת סואץ, יצא לים בגובה נמוך באזור אל-עריש והחל לפנות צפונה לפני שפגע במים.[24] חיל הים שלח למקום את אנשי שייטת 13 ואת יחידה 707 על ספינת טילים עם סירות גומי וציוד צלילה וחיפוש. נוצרה מעין תחרות בין היחידות. אנשי 707 הופעלו בשיטתיות על ידי שלמה לוי והצולל נדב סלע מצא חלקים מהמסוק. לפעולת החיפוש הייתה חשיפה גבוהה לצמרת צה"ל וסיומה המוצלח העלה את הערכת היחידה.[25]
לוחמי 707 הפכו ליחידה לוחמת מבלי שאיש תכנן זאת מלכתחילה. גם שמה של היחידה שונה בהתאם. לא עוד יחידת צלילה הגנתית, אלא היחידה לחבלה ימית. באותה תקופה הוחלט כי לוחמי 707 יעברו קורס צניחה, מה ששימש בעיקר להעלאת המורל האישי והיחידתי. במפקדת חיל הים החליטו לאפשר את הקורס כ"סוכרייה" ללוחמים. לאחר זמן קצר שונתה ההתייחסות וקורס הצניחה הפך לחלק רשמי בתוכנית הסמכת הצולל ההגנתי. הדבר התאפשר בעקבות תמיכה של תא"ל רפאל איתן בתפקידו כקצין חי"ר וצנחנים ראשי אשר נוכח באימון לחימה יבשתי של יחידה 707 ברמת הגולן ואישר אותה כיחידת קומנדו קרבית לכל דבר. היחידה הוכרה בצה"ל כיחידה מיוחדת שפועלת בשיתוף עם כוחות היבשה השונים. היחידה השתתפה במבצעים הגדולים נגד ארגוני הטרור בלבנון, הן ככוח מוביל והן כצוותי לחימה אורגניים.
כאשר קיבל אברהם בוצר את הפיקוד על חיל הים, היו בשייטת 13 כ-25 לוחמים. הצרכים גברו על היכולת. לכן החליט לצרף את לוחמי 707 לפעילות המבצעית. לדבריו: ”זה היה פשוט והגיוני להוסיף עוד לוחמים טובים”.[26]
ההכרה כיחידת לחימה קיבלה ביטוי ב"אות צולל הגנתי" שאושר לאנשי היחידה לענוד על חזם. מפקד היחידה שאול סלע פנה לאחראי על הסמלים במטה הכללי והציג שיחידת התנדבות לפי פקודות מטכ"ל אנשיה זכאים לסמל מעל הכיס, בגודל מסוים, בדומה ל'כנפי העטלף' או סמל הטייסים. האחראי אישר להגיש הצעה לסמל. האות עוצב על ידי שני לוחמי היחידה, יאיר שביט ונסים פנקס. הסמל מבטא את מקבץ המקצועות המאפיין את היחידה לצלילה הגנתית: מוקש ימי עגול כסמל לפעילות החבלה, שעליו יושב תמנון – יצור תת-מימי חכם ובעל שמונה זרועות, לציון הרבגוניות המקצועית. עוגן בראשו כמו מרבית סמלי חיל הים. הליך אישור הסמל היה ארוך ובמהלכו הלוחמים הוכיחו את עצמם במבצעים רבים.
טקס הענקת "כנפי התמנון" התקיים ב-16 באפריל 1969 והסמל חולק לכל אנשי יחידה 707 בעת סיום קורס צולל הגנתי. בטקס במגרש המסדרים של בסיס חיפה העניק מפקד חיל הים האלוף אברהם בוצר את הסמל למפקד היחידה רס"ן שאול סלע ולמפקד הקודם סרן מיכאל הדני. בהמשך נערכו טקסים בעת סיום מחזור קורס צולל הגנתי.
בחודש דצמבר 1969 הוחלט בחיל הים להגדיל את תקני הלוחמים ביחידה במגמה להציב צוללים קבועים בכל בסיסי החיל לביצוע משימות הקשורות בהגנת הנמלים. נקבע כי לבסיסי אשדוד ואילת יידרשו כ-10 עד 12 צוללים לכל בסיס. לבסיס בשארם א-שייח' בין 8 ל-10 צוללים ולבסיס חיפה בין 40 ל-45 צוללים. סה"כ כ-75 צוללים שילקחו מכל יחידות חיל הים, מהם כ-50 חיילי חובה. נקבע לוח זמנים להכשרת עוד 40 צוללים עד אוגוסט 1970 והצבת הלוחמים ביחידות בינואר 1972.
כוח משני שהורכב מאנשי שייטת 13 בפיקוד סרן חנינא עמישב ביצע פשיטה על עמדות מחבלים קילומטר צפונה יותר.[27]
ב-20 בפברואר 1973 יצאו הכוחות לדרכם. הים היה שקט ונוח ואפילו הצנחנים חשו בטוב. החוף נתפס על ידי לוחמי 707, שנתנו אות לסירות הגומי לרדת לחוף. 14 סירות בפיקודו של דב בר, הנחיתו את הצנחנים.
בחוף שני נחתו 11 סירות-גומי בפיקודו של סגן יוסי דר. גם בהחפה זו לא התעוררו בעיות מיוחדות. ההחפה בוצעה באזור של מסופי דלק. באחד מהם בערה אבוקה שאמנם האירה את כל השטח וסיכנה את הלוחמים, אך גם סייעה לאתר במדויק את נקודת ההחפה. לכוח הפושט צורפו שלושה מלוחמי 707 בפיקודו של סגן אמנון אשל, ולכוח השני שלושה לוחמי שייטת 13 בפיקודו של אילן אגוזי.
לאחר אירוע שבו מחבלים פלסטינים ירו טילים על המכלית "קוראל סי" במצר באב אל-מנדב ביוני 1971, נשלחו לוחמי 707 במכליות בדרכן למסוף הדלק ח'ארג שבאיראן. במצר באב אל-מנדב, עמדו הלוחמים בעמדות קרב עם מקלעי מאג ורקטות RPG.[28]
מפקד היחידה שאול סלע וצוללים נוספים בעלי רקע דומה הופעלו על ידי מערכת הביון לקיים קשר עם יהודים בארצות שלא היו עמן יחסים דיפלומטיים. הפעילות הזאת זכתה לכינוי "קוזה נוסטרה".
אבטחת כלי שיט ישראליים בנמלים מחוץ לישראל - בתקופת מלחמת ההתשה הוכיחו יחידות קומנדו ימי של מצרים את יכולתן בפיגועים תת-מימיים בנמל אילת. היה חשש שיבצעו פעולות חבלה תת-מימיות בנמלים זרים. ישראל קיימה מערכת בדיקות תחתית למניעת חבלה באניות בנמלי המוצא לפני הפלגתן. הבדיקות בוצעו בעיקר על ידי אנשי יחידה 707 במילואים בניהולו של סרן נדב סלע.[29]
בחודש מרץ 1973 קיבל רס"ן דב בר את הפיקוד משאול סלע והיחידה המשיכה בפעילות מבצעית רצופה. אחת המשימות הראשונות הייתה השתתפות במבצע אביב נעורים בו הותקפו בו זמנית ארבע מטרות מחבלים בחוף לבנון על ידי כוחות שייטת 13, חטיבת הצנחנים וסיירת מטכ"ל. ב-9 באפריל 1973 הובלו הפושטים למול ביירות על ידי שייטת ספינות הטילים. בלילה ירדו בסירות גומי והונחתו בחוף יבשים ומוכנים לפעולה. פעולת האיסוף לאחר הביצוע נעשתה מבלי שהיות. אנשי יחידה 707 השיטו את כוחות הסיירת לחוף ואספו אותם לאחר הפעולה. דב בר הצטרף לכוח סיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק, ואבשי בן יהודה הצטרף לכוח הצנחנים.[30] בסיכום המבצע זכתה יחידה 707 למחמאות מאהוד ברק ומקצין צנחנים ראשי עמנואל שקד, שסיכם: ”ל-707 אני משלם את החוב היום עשיתם עבודה מצוינת... לגבי העבודה עם חיל הים- זה עבד ממש פנטסטי. לא מצאתי אפילו הערה אחת”
בתחקיר הפנימי ביחידה 707 היו הלוחמים ביקורתיים והעלו נושאים הדורשים טיפול. מפקד היחידה רס"ן דב בר סיכם”אנחנו יכולים ללכת בראש מורם כי עשינו עבודה טובה מאוד. הובלנו ליעד את כל הכוחות לא איבדנו איש, הגענו בזמן לכל היעדים ולא היו טעויות בזהוי ובחבירת כוחות. וכל זאת בים די גבולי...”.[31]
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפוריםבעת המלחמה ירד הכוח העיקרי של יחידה 707 עם ציודו לסיני והתמקם באבו זנימה שבמפרץ סואץ. המטרה עיקרית הייתה השתתפות במבצע הנחתה בצדו המערבי של מפרץ סואץ, אשר לא יצא לפועל.
בליל ה-9 באוקטובר 1973 נערכה פשיטה בחוף המצרי במפרץ סואץ שכללה מארב כלי רכב ומיקוש בשתי נקודות. הכוח בפיקוד כללי של סא"ל שאול סלע כלל שלוש ספינות דבור, כל אחת גררה סירת גומי אחת, ועל הסיפון סירה נוספת. המארבים בוצעו על ידי כוח מיחידה 707 בפיקודו של סא"ל דב בר וכוח שני משייטת 13 בפיקוד רס"ן גדי שפי. הכוח יצא מבסיס חיל-הים שבאבו זניימה ונע לעבר היעדים בחוף המצרי. הלוחמים ירדו בסירות התקרבו לחוף בשחייה, איתרו את הכביש והטמינו את המוקשים. הלוחמים המתינו ארבע שעות במארבים, אולם שום רכב לא עבר במקום. לקראת הסוף הופעלו המטענים ופוצצו צוקים, כדי לחסום בסלעים את הכביש וכן הופל עמוד חשמל.
מוצב המזח שהיה בפתחה הדרומי של תעלת סואץ, נשאר בידי צה"ל כאשר הוא מוקף על ידי כוחות מצריים שחצו את התעלה. במקום היו 42 איש, מחציתם פצועים וחלקם הרוגים. ניסיונות חילוץ יבשתי לא צלחו. המטכ"ל פנה לחיל הים לבצע חילוץ על ידי שייטת 13. יחידת שייטת 13 שנמצאה בשארם א-שייח' יועדה לביצוע תקיפת כלי שיט מצריים בערדקה. מפקד חיל הים החליט להטיל את המשימה על דב בר ויחידה 707.
ב-11 באוקטובר 1973 נקרא דב בר, שהיה באבו זנימה, להגיע לשארם א-שייח' ואלוף בוצר הטיל עליו ”משימה תפורה בדיוק בשבילך”,[33] אך לא פירט מהי. נמסר לו כי כוח היחידה קיבל הוראה והוא מועבר לראס סודר. בר הוטס והורד בשדה התעופה שהיה ריק מאדם. לאחר המתנה הגיע מסוק ואתו אל"ם חיים בנימיני מפיקוד דרום ורס"ן חנינא עמישב קצין האג"מ של שייטת 13, שמסרו לבר את משימת החילוץ ממוצב המזח. בנימיני הציג מפות ותדרך, ומסר שהמוצב יקבל את ההודעה על החילוץ ברגע האחרון.
דב בר, שהכיר היטב את מוצב המזח מתקופת ההכנות לפשיטה על האי גרין, לא היה שלם עם המשימה. שני חופי המפרץ היו בידי המצרים ובר לא ראה דרך להגיע ליעד בהסתר מתצפיות המצרים מכל הכיוונים. בר התקשר פעמיים למפקד חיל הים האלוף בנימין תלם ואמר לו שהמשמעות ”תהיה אבדות רבות לכוחותינו”. תשובת תלם הייתה ”זו משימה חשובה לעם ישראל עלו ותצליחו”.[34]
יחידת חיל הים בראס סודר פונתה יומיים קודם בהוראת פיקוד דרום מחשש שתיפול בידי המצרים. הקשר עם מפקד חיל הים נעשה מהחפ"ק של אל"ם עוזי יאירי, מפקד חטיבת הצנחנים. יאירי שמע את הדברים והבין את ההתלבטות ואמר לדב בר ”תצא לים, תראה מה יקרה ותחליט”. עמי אילון, שהגיע לראס סודר עם זוג דבורים, שוחח עם דב בר על חוסר הסיכוי להצלחה. תשובתו של דב בר הייתה ”יש רגעים במלחמה שצריך לעשות את מה שהמפקדים מחליטים, גם אם ברור לך שאתה עלול לשלם במחיר החיים שלך ושל חייליך”![35] איילון הבטיח לעקוב ולסייע בהכוונה ובכל מה שיהיה ביכולתו.
הכוח, שכלל 18 לוחמים בשש סירות גומי בפיקודו של דב בר, יצא בליל ה-11 באוקטובר מראס סודר, וזוג דבורים בפיקוד עמי אילון הפליגו בליווי מרחוק.
הים היה חלק והירח מלא. הכוח התגלה למצרים במכ"ם כבר במחצית הדרך. נפתחה אש מדויקת מסוללת תותחי 130 מ"מ בראס מחג'רה בצדו המערבי של מפרץ סואץ. לאחר כשעה של ניסיונות התחמקות מנפילות קרובות ופציעה של אחד הלוחמים, הודיע בר לחפ"ק הפיקוד כי לא ניתן להמשיך והכוח נאלץ לסגת. חיילי צה"ל הנצורים במוצב המזח נכנעו ונפלו בשבי.[36][37]
בראיון שנתן דב בר שנים מאוחר יותר, אמר: ”היה מבצע שבסוף לא ביצעתי . שלא כמו באי גרין שסיכויי ההצלחה היו 50-50, שם זה היה 100% כשלון. להוביל חברה כצאן לטבח. אמרו לי 'כל עם ישראל מאחוריך' הסתכלתי לאחור ולא היה שם כלום.”[38]
יחידות הצליחה של חיל ההנדסה פעלו במשימות צליחת הסער והקימו יחידות משלהן שכללו סירות גומי ודוברות מושטות מסוגים שונים. אנשי יחידה 707 שיתפו פעולה עם לוחמי חיל ההנדסה וסייעו להם בהדרכה ובידע. הגשר היה ממוקם כ-200 מטר מצפון לאגמים. צה"ל הצליח לחצות לצד המצרי בעזרת הכלים האמפיביים שעמדו לרשותו ובעזרת דוברות עליהן הועמסו טנקים. בשלב הקמת הגשר על התעלה התעורר חשש שהמצרים ישלחו צוללים או ישיטו מטענים צפים, כדי לפוצץ את הגשר. לוחמי 707 הגיעו לאזור מצוידים בציוד צלילה מלא, במאות מטענים נגד צוללים ובסירות גומי. בשעת הגעת הצוללים לשטח החלה הפגזה כבדה של קטיושות, תותחים ומרגמות.
עם סיום המהלך הראשון היו בצד המצרי כ-30 טנקים ללא גב לוגיסטי. פיקוד דרום פנה לחיל הים וביקש לוחמים כדי לאבטח את הצד הישראלי של המעבר, שמהר מאוד זכה לשם חצר מוות.
כוח מיחידה 707 הצטרף ליחידות הלוחמות בחציית התעלה. המשימה הייתה לאבטח את הגשרים שהוקמו על התעלה מפני מטענים צפים. מפקד הכוח בתעלה היה שאול סלע ועמו שמואל שרון. הצוללים פינו גופות חיילים מצריים שנתקעו בגשרים וסייעו בחילוץ טנקים ששקעו למים, צללו וחיברו כבלי הרמה. דב בר הגיע לשטח. כוח השריון של דן שומרון נועד לנוע דרומה בצדה המצרי של התעלה ושומרון ביקש לצרף אליו כמה לוחמים מ-707 כדי לסייע להם במעברי מים.[39]
חלק מהיחידה שנשאר בבסיס הקבע בנמל חיפה ביצע פעילות חבלה בקווים התת-מימיים העוברים בים התיכון, המבצע נקרה מבצע הכבדה. הייתה זאת יזמת המודיעין הימי לשבש את התקשורת בין הפיקוד העליון של מצרים וסוריה. ב-17 באוקטובר 1973 הפליגו צוללים מיחידה 707 למשימה בזוג דבורים. מפקד הפעולה היה סא"ל ישראל לשם, מפקד שייטת 7. הצוללים בפיקוד יהודה גושן איתרו שני מתקני תקשורת בים מול ביירות ופגעו בהם. התקשורת בין מצרים וסוריה עברה להיות אלחוטית, לשביעות רצונם של בקרי מודיעין אותות באמ"ן.[40]
הלוחמים שצורפו ליחידות צה"ל שפעלו ממערב לתעלה היו מעורבים בלחימה. בליל 23 באוקטובר-24 באוקטובר 1973 ביצע כוח בן 10 לוחמים בפיקוד סרן שמואל שרון, יחד עם סיירת חרוב בפיקוד רס"ן חיים אורן, סיור אלים במבואות העיר סואץ, במטרה להשתלט על גשר שאפשר העברת כוחות לארמייה השלישית. הכוח התקדם תוך כדי לחימה לאורך הלילה ופגע בעשרות חיילים מצריים. עם שחר, בהיתקלות עם מארב מצרי נגרמו נפגעים רבים לכוח הישראלי ובהם רס"ל גיל שליו מהיחידה. לאחר ההיתקלות הוטל על כוח שרון לחלץ את הפצועים לבית חולים צבאי,[41] שפעל בשדה התעופה פאיד. הכוח, שנע בשני נגמ"שי שלל וללא מודיעין על מיקום הכוחות, חצה מערך גדודי מצרי. המצרים לא שיערו שעל הנגמ"שים שנראו מצרים נעים חיילים ישראלים וכך הגיע הכוח בשלום לבית החולים.
צה"ל תכנן לפשוט מהים על רצועת החוף מזרחית לפורט פואד בצפון מערב סיני. הורכב כוח סירות גומי מאנשי שייטת 13, צנחנים ולוחמים מיחידה 707. החוף היה מוגן בתותחים והמשימה הייתה מסוכנת ביותר. הפשיטה בוטלה בסופו של דבר בהכרזת הפסקת האש.
בעת הפסקת האש היו לוחמי 707 מפוזרים לכל אורך חזית התעלה, משני צדיה. כמה מהם צורפו לכוחות היבשה ופעלו עמם בכל הגזרה. לוחמים נוספים הוצבו בכל בסיסי חיל הים. בכל בסיס הוצבה חוליית לוחמים שעסקו בבדיקת תחתיות של כלי שיט ובבסיסי חיל האוויר שהו חוליות של צוללים שנועדו להצטרף למסוקים במקרה של צורך בחילוץ ימי.
במשך השנים נעשתה יחידה 707 מוקד משיכה לאורחים חשובים. מיקומה בנמל חיפה והיכולת להדגים בשטח קטן נושאי ים וצלילה יצרו אטרקציה לאורחים. מפקדי חיל הים נהגו להביא ליחידה אורחים חשובים
תנאי השירות המיוחדים ביחידה הבנויה על מעט לוחמים שהיו פרושים הרחק ממרכזי האוכלוסייה גרמו להתפתחות הווי מיוחד. דיג תת-מימי, שנחשב לאימון כושר, הניב מדי פעם שלל ערב לחיך. צריף הצוללים בשארם א-שייח' זכה לתשומת לב מפקדת הזירה וסגן המז"ר חיים שקד הוציא פקודה מיוחדת לזמני אירוח בנות בצריף. התמודדות עם התנאים הספרטניים בבסיס פנארה יצרו הווי מיוחד לאגם המר.
מפקדי היחידה הגיעו משייטת 13. היחידה הלכה והתחזקה, רכשה מיומנויות חדשות ואת אמון פיקוד חיל הים ויחידות צה"ל עמם ביצעה שיתוף פעולה ונתנה להם סיוע.
לאחר שנתקבלה ההחלטה לאחד את יחידה 707 עם שייטת 13 במסגרת "יחידת לוחמה זעירה ימית", עזב דב בר לשייטת ספינות הטילים וסרן אמנון אשל מונה כמפקד. אשל לא ראה עתיד בשירות והשתחרר.[45] התפקיד נמסר לרס"ן יהודה גושן, שלאחר מספר חודשים עבר לתפקיד קצין האג"ם של שייטת 13.
כמעט מעת הקמתה קיבלה היחידה הבעת הערכה ממפקדים שהעריכו את המקצועיות והמסירות שגילו הצוללים לוחמים.
.
נוהלי העבודה הנכונים וההקפדה על בטיחות בצלילה הוכיחו את נחיצותם. למרות השתתפות בפעולות נוכח אויב וביצוע עבודות ימית מסוכנות, היו יחסית מעט נפגעים.
במהלך קיום היחידה אירעו תאונות ופגיעות שונות - תאונת צלילה שנבעה מירידה לבדיקת תחתית למכלית באילת ללא כמות מספיקה של אוויר במכלי הצלילה,[56] קטיעת רגל ללוחם שהפעיל מנוע חיצון במצב משולב, צולל שנפגע קלות במעגן הקבע מפיצוץ לבנת חבלה שנזרקה למים בעת שאסף דגים מפיצוץ קודם ונפגעים כתוצאה מהתהפכות טנדר בנסיעה בכביש משובש בסיני.
לאחר מלחמת יום הכיפורים החליט מפקד חיל הים, אלוף בנימין תלם, למזג את יחידה 707 עם שייטת 13. השילוב נעשה בשני צעדים. בתחילת שנת 1974 הוקמה "יחידת לוחמה זעירה ימית" בפיקודו של אל"ם צבי גבעתי. יחידה 707 המשיכה לפעול כיחידת פשיטה ימית בפיקודו של סא"ל דב בר ושייטת 13 פעלה בפיקודו של סא"ל גדי שפי.[59]
ביוני 1976 נקבע שהיחידה תשולב בשייטת 13. הסיבות העיקריות היו: יעילות בשימוש בכוח האדם וגיבוש תורת קרב אחידה לצוללים לוחמים; אחידות באמצעי הלחימה ויעול בניצול אמצעי התחזוקה המיועדים לו; הקמת כוח פשיטה ימי גדול בעל רמה גבוהה והכשרה אחידה; קיום מערכת פיקוד ושירותי מנהלה חסכונית; חיסול מתחים בין היחידות ופתיחת אפשרויות קידום רבות יותר ללוחמי היחידה וקציניה.
המועד הרשמי למיזוג נקבע ל-15 ביולי 1976. הייתה זו החלטה פיקודית שנבעה משיקולים ארגוניים. הלוחמים בשתי היחידות לא התלהבו מהמיזוג ומשמעותו הייתה ביטול סמל היחידה של "כנפי התמנון".[60] הפעולות שננקטו היו פרסום פקודת ארגון חדשה, הוספת שלב גבוה יותר למקצוע – 12 – "לוחם צולל", העברת קורסי הסבה לאנשי היחידה, שינויים בתקני הציוד הייעודי ללחימה וצלילה, והגדרה מחודשת לבסיס בנמל חיפה כבסיס קדמי של שייטת 13. מתקני היחידה בשובר הגלים הקטן של נמל חיפה שימשו את שייטת 13 כבסיס קדמי שנקרא "אלבה" וגם "בסיס תמנון".
קציני יחידה 707 תפסו תפקידי מפתח בכל המחלקות בשייטת 13: מבצעים, אמצעי לחימה, תורת לחימה, בית הספר ללוחמים, לוחמה זעירה, חבלה וצוות פיתוח. מספר לוחמים עברו הסבה ליחידות הלחימה של שייטת 13. לוחמים מ-707 שלא רצו לעבור לשייטת 13, הוצבו לבסיסי החיל כצוללים לביצוע סריקות תחתית עד שחרורם.
מרבית אנשי היחידה התאימו עצמם למצב החדש וכמעט כל אחד מצא את מקומו. במהלך המיזוג לשייטת 13 אבדו יכולות מקצועיות שהיו ביחידה 707 כמו ההתמחות בחיפוש חפצים מתחת למים, הפעלת סירות גומי במצבי ים שונים. הדבר הגיע לידי קיצוניות כאשר בציוות משימות פשיטה מהים על בסיסי מחבלים בלבנון החליט הרמטכ"ל רפאל איתן שלוחמי שייטת 13 ישיטו את הכוח הפושט (משימה שיחידה 707 הייתה מבצעת על הצד הטוב ביותר), והפעולה הקרבית תיעשה על ידי יחידת צנחנים. מפקד השייטת גדי שפי סבר שלוחמי השייטת צריכים לבצע את הפשיטה כולה. על רקע זה נוצרה עוינות בין הרמטכ"ל למש"ט ושפי החליט לקצר את תקופת פיקודו. מאידך עלה שוב הצורך להפריד בין פעילות הקומנדו הימי לפעילות עבודות תחזוקה בצלילה מקצועית. על בסיס גרעין יוצאי 707 שהיוו את היחידה המקצועית הוקמה בשנת 1980 היחידה לעבודות תת-מימיות – "ילת"ם".
רשימת האירועים כוללת מבצעים שקיבלו שם קוד ואירועים חשובים בתולדות היחידה. הרשימה אינה כוללת את כל האירועים. בנוסף לרשום בוצעו עוד: סיוע ליחידות חיל הרגלים במעברי נהר הירדן וגם פעילות סיוע להעברת נציגי אמ"ן מחוץ למדינה. חיפושים תת-מימיים אשר אינם כרוכים בקרבה לחוף אויב, כוננות להצלת טייסים ויציאות למבצעים שבוטלו אינם רשומים.[61]
| המועד | מקום | אירוע | |||
| דצמבר 1962 | לה ספציה, איטליה. | קורס צלילה הגנתית פינוי נתיבי שיט ממוקשים. | |||
| אפריל 1963 | בסיס נמל חיפה. | הקמת יחידת צלילה הגנתית. | |||
| אוגוסט 1963 | בסיס נמל חיפה. | שלב ראשון של ההקמה בביצוע – תשעה אנשים בפיקוד מיכאל הדני. | |||
| יוני 1964 | בים מול נהריה. | צוללי היחידה שהוזעקו על ידי משטרת ישראל מצאו כלי נשק שהוטלו לים על ידי עבריינים. | |||
| 7 ביולי 1964 | מול חוף פלמ"חים. | חיפוש ומציאת טיל גבריאל שנפל לים. היחידה בפיקוד הדני. וחיפוש שטח בגרירת עריסות עד שליית חלקי הטיל.[62] | |||
| ספטמבר אוקטובר 1964 | נאפולי, איטליה. | השתלמות בנושאי הגנה תת-מימית. שישה אנשים בפיקוד מיכאל הדני. | |||
| ספטמבר 1964 | נאפולי, איטליה. | קורס צלילה הגנתית למשך חודש ימים. שישה לוחמים, כולל מיכאל הדני מפקד היחידה. | |||
| יולי 1965 | סן מנדריאה, צרפת. | קבוצת צוללים נוספת יוצאת להשתלמות קצרה של צלילות הגנה. | |||
| יולי 1965 | סן מנדריאה, צרפת. | השתלמות קצרה למיכאל הדני ושני צוללים בשיטות הגנה וגילוי מוקשים. | |||
| אוגוסט 1965 | נמל חיפה. | השתתפות בימי קרב בבסיס נמל חיפה ובדיקות תחתיות כלי שיט בנמל. | |||
| אפריל 1966 | מפרץ חיפה. | תרגיל צלילה ל-40 מטר למילואי היחידה. | |||
| מאי 1966 | מול אשקלון. | חיפוש מטוס שנפל לים בשיתוף עם אח"י נגה (ק-22) שהפעילה סונר לגילוי צוללות. | |||
| יוני 1966 | מפרץ חיפה. | ניסוי מכשירי DC55 שהוכחו כמוצלחים. | |||
| 28-26 ביולי 1966 | נמלי חיפה ואשדוד. | תרגיל הגנה מפני חבלה ימית בו זמנית, איתור מוקשים שהודבקו.[63] | |||
| 14 באוגוסט 1966 | החוף הצפון מזרחי בכנרת. | ספינת משמר עולה על שרטון ליד החוף הסורי ומתחיל מבצע חילוץ. | |||
| אוגוסט–ספטמבר 1966 | בסיס הצי הצרפתי בטולון. | מפקד היחידה שאול סלע יוצא להשתלמות במכשירי צלילה DC55. | |||
| דצמבר 1966 | בסיס היחידה, נמל חיפה. | השתלמות שלב גבוה בעבודות ימיות לחמישה נגדים ביחידה. | |||
| אפריל 1967 | ברכת דגים של קיבוץ האון. | טיל נ"ט SS11 שנפל לבריכת הדגים ולא התפוצץ נמצא על ידי חוליית צוללים בפיקוד נדב סלע ופוצץ. | |||
| 27 באפריל 1967 | חוף ראש הנקרה-חיפה. | בדיקת נתיב קרוב מאוד לחוף לשימוש אניות בזמן חירום. | |||
| 21-10 ביוני 1967 | מצרי טיראן. | חיפוש מוקשים על ידי 20 צוללים בפיקוד נדב סלע. העיכוב נבע בגלל תנאי הים ומזג האוויר. מוקשים לא נמצאו וכנראה לא היו. | |||
| 25 ביוני 1967 | שדה הנפט אבו רודס, מפרץ סואץ. | בדיקת בארות הנפט והסרת מתקני חבלה ישנים. | |||
| 13 ביולי 1967 | אבו רודס, מפרץ סואץ. | בדיקת מתקני הפקת הנפט בים, שנמצאו נקיים ממלכודים. | |||
| 16 ביולי 1967 | אזור קנטרה, תעלת סואץ. | פירוק שישה מתקני חבלה שהותקנו על ידי המצרים בספינת מעבורת נטושה על ידי חוליה בפיקוד שאול סלע. | |||
| 16 ביולי 1967 | מעגן שארם א-שייח'. | תיקון תת-מימי לשתי ספינות דיג שלל שניזוקו. | |||
| אוגוסט 1967 | מפרץ אילת ומפרץ סואץ. | תחילת אבטחה צמודה של אנשי היחידה למכליות הנפט באבו רודס-אילת. | |||
| 27 באוקטובר 1967 | הים התיכון, בקרבת פורט סעיד. | צלילות להוצאת גוויות וציוד מסווג מהמשחתת אילת, ופיצוץ השבר. | |||
| 2 בנובמבר 1967 | הים התיכון, בקרבת פורט סעיד | בדיקת שבר המשחתת אילת. | |||
| 8 בדצמבר 1967 | ראס סודר, צפון מפרץ סואץ. | התארגנות לחיפוש שברי מטוס חיל האוויר מדגם ווטור שהופל לים. המצרים סירבו לאפשר חיפוש במים טריטוריאליים והחיפוש לא נעשה.[64] | |||
| פברואר 1968 | מפרץ אילת, מפרץ סואץ. | אבטחת מכליות בקו אילת–אבו רודס, על ידי ארבעה צוללים לוחמים. | |||
| 26 במרץ 1968 | צפון מפרץ סואץ. | סיור סירות גומי באזור ראס מסאלה. | |||
| אפריל 1968 | בסיס היחידה, נמל חיפה. | פתיחת בית ספר לצלילה הגנתית, שאפשר הכשרת מגויסים חדשים ולא רק צירוף נפלטי שייטת 13. | |||
| יוני 1968 | נהר הירדן, מצפון לכנרת. | אימון חיילי חטיבת גולני בחציית נהרות בהדרכת צוותי יחידה 707. | |||
| 22 ביולי 1968 | הלגונה מדרום לפורט פואד, צפון מערב סיני. | לוחמים בשלושה קיאקים בפיקוד שאול סלע מדדו את עומק המים ובדקו עבירות לרכב אמפיבי לאפשרות פשיטה על קווי המצרים. | |||
| ספטמבר 1968 | בסיס אילת. | הקמת שלוחה של יחידה 707 באילת בהיקף של 10 צוללים, מתוכם קצין אחד. | |||
| 30 בספטמבר 1968 | מפרץ חיפה. | תרגיל אבטחת מבואות הנמל, כולל סימון נתיב פנוי ממוקשים ימיים. | |||
| נובמבר 1968 | נמל חיפה. | קורס צלילה מים רדודים לאנשי גדוד 605 של חיל ההנדסה. | |||
| דצמבר 1968 | בסיס היחידה, נמל חיפה. | הגדלת היחידה – ראש מחלקת כוח אדם אל"ם דב שפיר בתיאום עם מפקד היחידה, הורה על הצבת נפלטים משייטת 13 ושייטת הצוללות למלוי פערים. | |||
| ינואר–יולי 1969 | סן מנדריאה, צרפת. | סגן אביגדור רז בקורס ראשי צוותים בצלילה הגנתית. | |||
| 3-1 במרץ 1969 | חוף רומני, צפון מערב סיני. | מארבים לחיילים מצרים שחודרים לחוף, ללא תוצאות. | |||
| 6 באפריל 1969 | בסיס נמל חיפה. | קבלת סמל היחידה "כנפי התמנון". | |||
| 13 במאי 1969 | ביצות בצפון מזרח תעלת סואץ. | חיפוש גוויית חיים בן יונה בקרבת עמדות המצרים, עד שנמצא. | |||
| 22 ביוני 1969 | צפון עמק הירדן הירדני. | שבעה לוחמים בפיקוד נדב סלע שצורפו לכוח גולני התקינו מטעני חבלה בתעלת הע'ור. תעלת המים פוצצה. | |||
| קיץ 1969 | רמת הגולן. | קורס צניחה -במהלך אימון משותף עם חיל הרגלים החליט קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל רפאל איתן, שקורס הצניחה יהיה חלק מהכשרת הלוחם ביחידה 707. | |||
| 17 ביולי 1969 | צפון מפרץ סואץ. | סיור לאיתור חופים מתאימים לנחיתה. | |||
| 18 באוגוסט 1969 | החוף המצרי, מזרחית לפורט סעיד. | סיור תצפית ובדיקת חוף. | |||
| 21 באוגוסט 1969 | ים המלח. | ארבעה לוחמים במארב למחבלים בסיוע לסיירת מטכ"ל. | |||
| 10-9 בספטמבר 1969 | מפרץ סואץ, החוף המצרי. | מבצע רביב – פשיטה משוריינת שהובלה ופונתה בנחתות חיל הים. | |||
| אוקטובר 1969 | חוף דרום לבנון. | ביום חדירה לבדיקת כושר הכיסוי של מכ"ם ראש הנקרה. | |||
| 15-2 בנובמבר 1969 | דרום מפרץ סואץ. | סיורים לבדיקות ואיתור חופי נחיתה בחוף המצרי. | |||
| ליל 15 בנובמבר 1969 | בנמל האזרחי של אילת | חבלה מצרית באוניות 'דליה' וב'היי דרומה'. ב'היי דרומה' נבקע חור גדול וכדי למנוע את שקיעתה בנמל היא נגררה לחוף הצפוני של אילת והועלתה על החוף. | |||
| 29-16 בנובמבר 1969 | נמל אילת. | סתימת פרצות באניות 'היי דרומה' ו'דליה' שנפגעו מחבלה ימית[65] | |||
| 21-19 בנובמבר 1969 | בקעת הירדן. | חוליות פועלות בסיוע לחטיבת גולני בחציית הירדן במספר נקודות בו זמנית. | |||
| דצמבר 1969 | מפקדת חיל הים. | החלטה להגדיל את היחידה ל-75 צוללים: 45 צוללים בבסיס חיפה, 12 בבסיס אשדוד, 12 בבסיס אילת, 6 בבסיס מרחב שלמה בשארם א-שייח'. | |||
| ינואר-יולי 1970 | סן מנדריאה, צרפת. | סגן יואל פלג וסגן רן סלע בקורס קציני צלילה הגנתית. | |||
| 5 בפברואר 1970 | הנמל הצבאי באילת. | קומנדו ימי מצרי מצמיד מוקשים לנחתת אח"י בת שבע וגרמו לה נזק, ומטביע את אניית העזר אח"י בת גלים. | |||
| פברואר-מרץ 1970 | בסיס הצוללות HMS Dolfin פורטסמות', בריטניה. | ארבעה לוחמים בקורס עבודות תת-מימיות. | |||
| 14-13 במרץ 1970 | תעלת סואץ. | מבצע סרג'נט סיוע לסיירת שקד בחציית התעלה. | |||
| 8 באפריל 1970 | אגם תמסח, תעלת סואץ. | סיור לאיתור חופי נחיתה לכלי רכב אמפיבי על די עשרה לוחמים. | |||
| תחילת יוני 1970 | מצפון לבסיס דפנה בצפון סיני. | חיפוש טילי סטיקס שנפלו למים במהלך טיבוע ספינת הדיג אורית. לא נמצאו טילים. | |||
| 18 ביוני 1970 | צפון תעלת סואץ. | סיוע לסיירת שקד בחציית תעלת סואץ והשתתפות בלחימה מבצע ויקטוריה עם 20 לוחמים. | |||
| 25 באוגוסט-5 בספטמבר 1970 | מוצב בצפון קו תעלת סואץ. | כוננות לסריקות במלחת 'א-טינה' – אזור ביצות בצפון מערב סיני. | |||
| 3 בספטמבר 1970 | נהר הירדן. | העברת מחלקה מסיירת אגוז את הירדן. | |||
| 10 באוקטובר 1970 | אגם תמסח, תעלת סואץ. | חיפוש נתיב להשטת סירות ודוברות לחציית האגם. בדרך חזרה טנק ונגמ"ש עלו על מוקש. שני לוחמי חי"ר נהרגו וארבעה נפצעו, ביניהם יואל פלג מיחידה 707 וישראל לשם משייטת 7. לוחמי 707 סייעו במציאת נתיב לחילוץ הכוח. | |||
| נובמבר–דצמבר 1970 | האגם המר, ראס מסלה ופורט תאופיק, תעלת סואץ. | בדיקת עבירות לרכב אמפיבי בחוף המזרחי. פציעה מהפעלת מוקש. | |||
| נובמבר 1970 | בסיס הצוללות HMS Dolfin פורטסמות' אנגליה | קורס מדריכי צלילה במגדל הנצלת צוללת. | |||
| נובמבר 1970–יוני 1971 | סן מנדריאה, צרפת. | סגן יהודה גושן וסגן יוסי דר בקורס קציני צלילה הגנתית. | |||
| 27 בנובמבר 1970 | תעלת סואץ. | הסרת דגל מצרי שהוצב על ידי לוחמים מצרים במוצב 'נצח'. | |||
| 15-14 בינואר 1971 | לבנון. | 35 לוחמים משתתפים במבצע ברדס 20 – תפיסת ראש חוף, השטת כוח צנחנים בסירות גומי 'מארק 5' לפשיטה על בסיס מחבלים מדרום לצידון. | |||
| 14 בינואר 1971 | חוף צפון מערב סיני, ליד מוצב 'פליקן'. | מארב לכלי שיט מצריים. | |||
| 11 בנובמבר 1971 | מגרש המסדרים, בסיס חיפה. | סיום קורס צוללן הגנתי. | |||
| 18-17 במאי 1972 | מפרץ סואץ | בדיקת גשרי כביש בשפכי ואדיות. | |||
| 20-21 פברואר 1973 | חוף צפון לבנון. | מבצע ברדס 54–55 נגד בסיסי המחבלים במחנות הפליטים נהר אל-בארד (ברדס 54) ואל באדווי (ברדס 55). אנשי 707 משיטים סירות ונלווים לכוחות הפושטים. | |||
| 10 באפריל 1973 | חוף מרכז לבנון. | מבצע אביב נעורים – יחידה 707 משיטה את לוחמי סיירת מטכ"ל והצנחנים לחוף בביירות ואוספת אותם לאחר המבצע חזרה לסטי"לים. | |||
| 26-27 ביולי 1973 | מפרץ סואץ. | בדיקת חוף נחיתה. | |||
| 9 באוקטובר 1973 | מפרץ סואץ. | מבצע 'יתוש' – כוח מלוחמי היחידה בפיקודו של שאול סלע ארב לכלי רכב מצריים מצפון לאבו דרג', אולם כלי לא עברו באזור. | |||
| 17 באוקטובר 1973 | הים התיכון, לבנון. | צוללים שהובלו בזוג ספינות 'דבור' חיבל ליד ביירות בכבל התקשורת התת-מימי בין סוריה לאירופה ומצרים. | |||
| 17-16 באוקטובר 1973 | תעלת סואץ. | לוחמים מיחידה 707 סייעו בהקמת גשר ששימש את כוחות צה"ל לחציית התעלה, הפעולה בוצע תחת אש מצרית. | |||
| 24-17 באוקטובר 1973 | תעלת סואץ. | לוחמים מיחידה 707 שולבו בכוחות צה"ל שפעלו ממערב לתעלת סואץ, לסיוע בחציית מכשולי מים ותעלות מים שהיו באזור. אחד מלוחמי היחידה נהרג מפגיעת פגז בזחל"ם בעת ניסיון הפריצה לעיר סואץ. | |||
| 26 באוקטובר 1973 | דרום מפרץ סואץ. | מוקשים שהונחו בקרקעית בדרום מפרץ סואץ פגעו והטביעו את המכלית 'סיריס'. אנשי 707 נדרשו לסרוק את הקרקעית וגילו מוקשים נוספים. תנועת במכליות בין אבו רודס לאילת לא נפגעה מאחר שהוכן מעבר שיט חלופי במצרי יובל. | |||
| 17 באוקטובר 1973-פברואר 1974 | תעלת סואץ. | לוחמים מיחידה 707 אבטחו את הגשר שנבנה מצפון לאגם המר בתקופה שבה שהו כוחות צה"ל ממערב לתעלה. | |||
| נובמבר 1973-פברואר 1974 | האגם המר, תעלת סואץ. | 30 לוחמים מיחידה 707 צורפו לבסיס חיל הים שהוקם בפנרה, הם ביצעו סיורים ומארבים באגם המר, ביצעו ביקורות ב-14 האניות שהיו לכודות באגם ובכך סייעו להשלמת כיתורה של הארמייה השלישית המצרית. | |||
| 6 בדצמבר 1973 | האגם המר, תעלת סואץ. | מארב מוצלח של לוחמי 707 בסירות לנגמ"ש אמפיבי מצרי שניסה להעביר כוח דרך האגם. למצרים שמונה הרוגים ושלושה פצועים.[66] | |||
| 19-23 במרץ 1974 | חוף דרום אפריקה, האוקיינוס ההודי. | הסרת מדחף של אח"י רשף שנתפס בו חבל. | |||
| 15 ביולי 1976 | בסיס עתלית. | מיזוג יחידה 707 עם שייטת 13. סיום הפעילות כיחידה עצמאית. | |||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
