בסיס דפנה

בסיס דפנה^[1] היה בסיס קדמי של חיל הים, שפעל בתקופת מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים והשנים שלאחריה בהר קסיוס, לחופה הצפוני של ימת ברדוויל שבצפון חצי האי סיני, תחת אחריות בסיס אשדוד.^[2] כתוצאה מכיבוש חצי האי סיני ורצועת עזה, במלחמת ששת הימים התארך מאוד חוף הים התיכון של מדינת ישראל. פיקוד חיל הים הגיע למסקנה שקיים צורך בבקרה רצופה על הגבול המערבי של סיני, קו הפסקת האש ומבואות פורט סעיד וזאת מכיוון שלא ניתן היה להסתפק במידע שהתקבל לסירוגין מסיורי כלי שיט. הבסיס הוקם ביוני 1970 מייד לאחר האירוע של טיבוע ספינת הדיג אורית ופורק במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בשנת 1979.

בסיס דפנה

"מקום כל כך אחר"
פרטים
כינוי	בקשר אלחוטי "מסעדה"
מדינה	ישראל
שיוך	חיל הים חיל הים הישראלי
סוג	בסיס קדמי בשליטה מבצעית של חיל הים ופיקוד דרום
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	23 יוני 1970 – 10 ספטמבר 1979 (9 שנים)
מקים היחידה	מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר. וסא"ל מיכאל ברקאי מפקד בסיס אשדוד.
מלחמות	מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים,
נתוני היחידה
כוח אדם	50-120 קצינים ובעלי דרגות אחרים.
ציוד עיקרי	תחנת מכ"ם, כולל מגלה שידורי מכ"ם. ספינות יתוש, רחפות, סירות תובלה, טרקטורים ודוברת מנוף/עגינה.
פיקוד
יחידת אם	בסיס אשדוד
דרגת המפקד	סגן אלוף

מוצב דפנה במבט מחוף הים

רקע

גאוגרפיה

ערך מורחב – ימת ברדוויל

מפת התמצאות בצפון סיני, ימת ברדוויל ובסיס דפנה

בסיס דפנה במבט מהים, 25 ביולי 1973.

ימת ברדוויל היא לגונה של הים התיכון הנמצאת לאורך החוף הצפוני של חצי האי סיני. קצהָ המזרחי נמצא במרחק כ-30 קילומטרים ממערב לאל עריש. אורכה כ-90 קילומטרים ורחבה, בנקודה הרחבה ביותר, כ-22 ק"מ. עומקה של הלגונה אינו עולה על שלושה מטרים. הימה מופרדת מהים התיכון על ידי שרטון המקיף אותה משלושה צדדים (למעט הצד הדרומי), שרוחבו בין עשרות מטרים לקילומטר וחצי, וגובהו מגיע עד לשישים מטרים מעל פני הים. הימה מתחברת אל הים התיכון בשני פתחים הנקראים בוראז. במפות צה"ל קיבלו את הכינוי "בועז 1" למערבי ו"בועז 2" למזרחי.

במהלך מלחמת ששת הימים כבש צה"ל את הימה. לאחר הכיבוש הוזמן קבלן אזרחי בשם יונה לרר לבצע עבודת חפירה ימית בפתח המזרחי כדי לאפשר מעבר דגי סְפָּרוּס זהוֹב הידוע בשם דניס ושיט סירות בין הימה לים התיכון. בחודש יולי 1967 ארגן אגף העתיקות שלוש משלחות מחקר שהיו בראשותו של משה דותן, בניהול האגודה למחקר תת-ימי בישראל ובסיוע חיל הים. בין היתר נערכו סקרים תת-ימיים בימה ואותר מטוס דו מנועי ממלחמת העולם השנייה ובו שרידי אדם. על שרטון החול המפריד בין הימה לים הפתוח התגלתה באר מים בנויה ובה מי שתייה, ששימשה כפר קטן של בדואים שהתגוררו על השרטון והתפרנסו מציד ציפורים ברשתות, מדייג ומדגים שנפלטו על ידי גלי הים. ליד הבאר התגלו חרסים ושברי שיש נושאי כתובות מתקופות שונות. בנוסף, התגלתה על השרטון תלולית ובה שרידי יישוב רומי המכונה הר קסיוס.

הפעילות המצרית בגזרה

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ההתשה

במהלך מלחמת ההתשה התברר כי מתקיימת פעילות מצרית רבה בחופי סיני, פעילות שלא פסקה גם לאחר קרב רומני (קרב ימי) שהתרחש ביולי 1967. כוחות משייטת 13 שסרקו את אזור הימה לאחר כיבושה ובדקו את הבדואים והדייגים במקום, גילו כי הם עומדים בקשר עם המצרים בפורט סעיד. בחודש נובמבר 1969 בוצעו פעולות התקפיות של הצי המצרי כנגד מוצבי צה"ל בבלוזה וברומני.

ב 13 במאי 1970 טיבעה ספינת טילים מצרית מדגם אוסה את ספינת הדיג אורית, שעסקה בדיג מול חופי סיני. באותו זמן ביצעה אח"י סער סיור בט"ש מצפון לאל עריש ונמצאה באותו כיוון כמו האורית, גילתה את פעילות סטי"ל האוסה וירי טיל שחשבה שנורה עליה. פעילות האורית באזור לא הייתה ידועה לאח"י סער.

משימות בסיס דפנה

המשימות שהוגדרו לבסיס היו:

• מעקב אחר פעילות הצי המצרי בגזרת פורט סעיד וחוף סיני.
• מניעת פעילות חבלנית עוינת מול התארגנות פלשתינאית.
• מניעת הברחות בעיקר חשיש ומניעת קשר בין הבדואים בימה והפלשתינאים ברצועת עזה.
• שמירת האזור שמול דפנה בים התיכון נקי מדייגי הרצועה, מדייגי הימה ומדייגים מצריים.
• שמירת תקנות הדייג לפי הוראות משרד החקלאות.^[3]

הקמת המוצב ומיקומו

התוקפנות המצרית כנגד כלי שיט אזרחי ופגיעתם במטרה קטנה בטיבוע ספינת הדיג אורית ב 13 במאי 1970 זעזע את פיקוד חיל הים.

מש"ט 3 הדר קמחי יצא עם ספינת טילים לאזור וירד לחוף עם מהנדסי בינוי ואלקטרוניקה ממפקדת חיל הים. מסקנת הסיור הייתה שמראש הר קסיוס ניתן יהיה לקבל קו ראייה אלקטרוני למבואות פורט סעיד עם אנטנה בגובה של כ-30 מטר. התכנון הוצג למפקד חיל הים אברהם בוצר שהורה על הקמת מוצב מכ"ם באתר 31°12′27″N 33°03′20″E. מפקד בסיס אשדוד סא"ל מיכאל ברקאי, נתן עדיפות לפרויקט וסיפק ליחידה תמיכה מבסיס אשדוד.

בזמן קצר הוכנו גדרות עם מוקשי תאורה, מחפורות ונשלחה ניידת מכ"ם במטרה לכסות את הפעילות הימית באופן רציף על ידי מכ"ם וכדי לזהות את כלי השיט הצבאיים. כדי להאריך את טווחי הגילוי הותקן גם מכשיר לגילוי וזיהוי שידורי מכ"ם אורנה.^[4] על התורן הגבוה הורכבו אנטנות לקשר. במקום הופעלה תחנת מכ"ם שסיפקה תמונה מקומית על כלי השיט באזור החוף. במהלך מלחמת יום הכיפורים סייע המוצב ושימש ממסר קשר בין כלי שיט בים למפקדת חיל הים. התחנה אוישה במוכ"מים (שעברו קורס מוכ"מי ספינת טילים).אלחוטנים וקשרים למשמרות ומכונאים וטכנאים לתחזוקה מחיל הים.

טווחי הפלגה ומרחקים של בסיס דפנה:

• דפנה - לפתח נמל פורט סעיד 38 מיל ימי בקו אווירי
• דפנה לקו הפסקת האש 28 מיל ימי
• אשדוד - דפנה : 88 מיל ימי
• אל עריש - דפנה : 40 מיל ימי
• בועז 1- דפנה: 10 מיל ימי
• בועז 2- דפנה: 7.8 מיל ימי
• נחל ים- דפנה: על נתיב השייט: 14.3 מיל ימי
• זוגבה- דפנה: 2 מיל ימי עד למזח שהיה באזור סככת הרחפות.
• מהמזח בצד הימה עד לכניסה למוצב: כ 600 מטר.

מוצב מוגן

הגישה אל המוצב שהיה על ראש הגבעה בגובה 70 מטר, מהים ומהימה הייתה פתוחה. הגבעה הוקפה במערכת כפולה של גדרות תיל. בין הגדרות הוטמנו מוקשי תאורה ותיל ממעיד. נחפרו גם עמדות הגנה. תחנת המכ"ם שוכנה במחפורת מוגנת וכך גם מקלט למגורים. לימים נבנה בונקר ממוגן ששיכן בתוכו את המכ"ם, המגל"מ ומרכז ידיעות הקרב של בסיס דפנה. את המחפורות החליפו בונקר ועמדות מבוטנות בהיקף הבסיס שהפך למעוז מאורגן היטב, גם בהשוואה למעוזים על קו התעלה. להגנת המוצב נמצאו במקום שלושים חיילי חיל רגלים בדרך כלל אנשי מילואים בפיקוד שני קצינים שקיימו ביניהם תורנות. מרפאה עם רופא וחובש מחיל הים.

הסיירת הימית

ספינת יתוש במבט מהמנוף של דוברת העגינה.

אחריות הבסיס הייתה לתחזק ולהפעיל את כלי השיט המבצעיים בימה. בעיקר היו אלה 4 ספינות יתוש שהוגדרו כסיירת ימית בפיקוד שני קצינים שהיו כפופים מבצעית ישירות לבסיס אשדוד ולוגיסטית לבסיס דפנה. מפקד הבסיס היה אחראי לתפעולם של היתושים אך לא הייתה לו הסמכות המבצעית להפעילם. השיקול העיקרי לבחירת היתוש היה רדידות המים בימה. היתוש נבחר היות שהוא מונע בטורבינות מים ללא מדחפים, כך שניתן היה להפעיל אותם במקומות רדודים שהשוקע נמוך.

בתחילה נקשרו היתושים אל ספינת מצרית שהוחרמה בעת הברחה לטובת הבסיס. לצורך עגינת קבע לספינות היתוש הוכנה בבסיס אשדוד דוברת שירות שהושטה והועגנה בתוך ימת ברדוויל בקרבת הבסיס. עם הזמן הותקן על גבי הדוברה מנוף להרמת יתושים לתחזוקתם. על הדוברה הוחזקו גם מכלי דלק שמן למנועים ומיכלי מים לאנשים. כמו כן, נבנה מבנה המגורים ששימש את צוות הסיירת.

הרחפות

מפקד חיל הים אלוף מיכאל ברקאי מבקר את צוות הרחפות

על אף השוקע הנמוך של היתושים אירעו מקרים רבים של עלייה ו"התיישבות" על שרטון. תנועתם של היתושים בימה הלא ממופה הייתה רצופה תקלות. לשיפור התנועה ויכולת הסיור גילה תא"ל הדר קמחי שהיה אז נספח צה"ל וראש משלחת הקניות של משרד הביטחון בבריטניה חברה בצפון אנגליה שבנתה רחפות נוסעים קטנות. צוות ימאים מהסיירת עם מפקד היחידה, עוזי טישל, נשלחה לאנגליה ולמדה לתפעל את הרחפת. שתי רחפות נרכשו והופעלו בתקופה 1975 -1979. הרחפות צוידו במכ"ם, קשר ומוצבי נשק ופתחו את יכולת הסיור בביטחון מלא תוך עליה על החוף במקומות שעד הופעתן לא הייתה גישה.

כלי שיט נוספים

מדי יום הייתה מגיעה מבסיס אשדוד ספינת "דבור" במשימת בט"ש לאזור הבסיס מצד הים. מדי שבוע הייתה מגיעה לבסיס מצד הים נחתת לצורכי תספוקת לוגיסטית.

במהלך תקופת פעילות הבסיס התבצעו על ידי קבלן ימי אזרחי (יונה לרר) עבודות חפירה ימית בכלי שיט אזרחיים שמטרתם פתיחת המעברים המקשרים את הימה לים התיכון. המעבר המזרחי נקרא "בועז 2" והמעבר המערבי - "בועז 1", סמוך לחוף רומני.

התעבורה בין נחל ים לבסיס דפנה

ערך מורחב – נח"ל ים

ימת ברדוויל רדודה מאוד ברב שטחה. בקיבוץ נחל ים הוקמה חוליה קדמית שהפעילה סירות שטוחות שקיימו את התעבורה עם הבסיס. המרחק בין הבסיס לנחל ים היה כ־20 ק"מ. הסירות נקראו "הצהובות" עקב צבען והללו היו מונעות ב-4 מנועי חיצון. בהמשך הייתה גם סירת "דל קיי" בצבע ירוק שנקראה- "הירוקה" וסירה להובלות כבדות שכונתה "הלבנה".

לתפעול הקשר בין בסיס דפנה לבסיס האם באשדוד הייתה גם חוליה קדמית של דפנה בבסיס אשדוד.

השפעות מזג האוויר

הבסיס היה ממוקם על אי מבודד בקרבת מדבר. בבסיס שררו תנאי מדבר; רוחות וסופות חול. השחיקה בציוד ובאנשים הייתה רבה. כל הפעילות המבצעית והתחזוקתית נעשתה תוך מאבק בסופות החול המלח והזבובים. השירות במקום היה קשה.

לבוש צוות הבסיס היה בגד ים וסנדלים. עם קבלת הפיקוד על הבסיס הביא רס"ן עמי שר-אל את נוהלי חיל הים שרכש בפלגות הטרפדות ושייטת ספינות הטילים הוכנסו נוהלי לבוש משמעת והתנהגות צבאית מלאה כולל מסדרי בוקר והנפת דגל הלאום בדומה לנהוג ביחידות של כלי שיט בחיל הים. בכלל זה בגדי עבודה צבאיים ונעליים גבוהות. נכתבו נוהלים רבים בכתב שכיסו את כל תחומי פעילות הבסיס.

כפיפות וארגון מבצעי

המעוזים בסיני היו בשליטה של פיקוד דרום. בסיס -מוצב דפנה שיועד לשרת את משימות חיל הים הוגדר כבסיס קדמי תחת פיקוד בסיס אשדוד. חיל הים ראה את פעילותו העיקרית של הבסיס לכיסוי מבצעי אלקטרוני לכוון הים התיכון ולא הסכים להעמידו בכפיפות (ת"פ) לפיקוד דרום. המוצב חייב אבטחה יבשתית שהייתה תחת פיקוד ממשל אל עריש. מפקד הבסיס המשיך לקבל מכתבים והוראות גם ממשל אל עריש. עקב המצאות 2 כוחות שונים בבסיס התעוררה מחלוקת – מי ינהל אותו. פיקוד דרום גרס שזו אחריותו, חיל הים התנגד (מדובר בתקופה טרום מלחמת יום כיפור).

אלוף פיקוד דרום, אלוף אריאל שרון ביקר בבסיס דפנה יחד עם מפקד חיל הים בנימין תלם שאירח אותו. שרון לא הסכים בשום פנים ואופן לקבל את לבוש החיילים בסנדלים ומחה באוזני מפקד חיל הים. כאשר הוסבר לו שזה לבוש מאושר על ידי חיל הים מחה על כך לרמטכ"ל. בנימין תלם מספר שהייתה לו שיחה עם הרמטכ"ל דוד אלעזר ונעילת הסנדלים קיבלה גם את אישורו.^[5]

יחסים בין אישיים היו חשובים לפתרון בעיות. מפקדי הבסיס, כל אחד בזמנו, נהלו מערכות הכרה הדדית עם "השכנים" החיילים שהוקצו לאבטחתו מפיקוד דרום. המחלוקת המתמשכת הסתיימה עם הגעתו של רס"ן עמי שר- אל. עמי יצר קשרי גומלין מצוינים עם מושל אל עריש יצחק שגב ונוצר שיתוף פעולה פורה.^[6] עמי נהג לבקר ולהיפגש את מושל אל עריש כל פעם שהיה בדרכו לבסיס וכל פעם בדרכו לחופשה צפונה, דבר שהביא להבנה הדדית טובה יותר.

תחזוקה ותנאי שירות

טרקטור של בסיס דפנה פורק ארגזי אספקה מנחתת בחוף הים.

התנאים בבסיס היו שונים מאלה שבכל יחידות חיל הים. צורת ההספקה העיקרית בשנותיה הראשונות של היחידה הייתה באמצעות נחתת מכוון ים התיכון וטרקטור שהיה ממתין בתחתית הבסיס על החוף והיה כלי התעבורה העיקרי גם ממקום נחיתת ה"צהובות" ועד הגעתו תוך נסיעה לא קלה על דיונות החול למרומי גבעת הבסיס. הריחוק מבסיס האם ומתשתית התחזוקתית של חיל הים דרש הרבה יזמה ואלתורים טכניים. כשירות היתושים ומכשירי המכ"ם, ה"אורנה" והקשר נעשתה במאמץ רב לנוכח תקלות וצרכים של חלקי חילוף. השאיפה להקלת תנאי השירות בבסיס חייבה אספקה טרייה יום יומית. האספקה הגיעה לבסיס באמצעות הסירות הקטנות - "צהובות" או הסירה הגדולה - "לבנה" של החוליה הטכנית שישבה בנחל ים. האספקה של מים ודלקים וצרכים כבדים כלשהם המשיכה להגיע מבסיס אשדוד אחת לשבועיים באמצעות הנחתות. למנועים החיצוניים של ה"צהובות" היו תקלות רבות וזה חייב כמעט באופן שוטף תגבור/החלפת מנועים שהיו מגיעים מבסיס האם באשדוד.

מסדר בבסיס דפנה

אפשרויות הרחצה - בשנותיו הראשונות של בסיס דפנה, אפשרות הרחצה הייתה רק במי הים. מיכל המים המתוקים בנפח 5 מ"ק שימש לשתייה. צינור פולאתילן בקוטר 3 אינץ' הונח מחוף הים אל מעלה הגבעה והנחתת שהייתה מגיעה פעם בשבוע העבירה את המים למעלה הגבעה באמצעות משאבה שבנחתת. רחצה במים מתוקים הייתה מזערית. משמעת מים הונהגה מעת לעת עקב קיבולת מים נמוכה של מיכלי המים בבסיס. בימי החורף כאשר הנחתת לא הייתה יכולה להגיע לבסיס עקב תנאי ים קשים היו מצבים שמשמעת המים הייתה עוד יותר קשוחה.

רפואה - בתחילה לא שובץ רופא וגם מסדרי חולים לא התקיימו. בעת מלחמת יום הכיפורים סופחו רופאים במילואים: ד"ר יורם בייט וד"ר אריה שוורץ. ונוצרו עמם יחסי חברות וקרבה. לאחר המלחמה אויש הרופא באופן קבוע. לא היו הרבה חולים יחסית לתנאי התברואה הנמוכים. מקרה פציעה אחת של המכונאי שנפל מגנרטור ונחתך קלות בצידו הימני. המפקד והרופא החליטו אז להזעיק מסוק מחמ"ל נחל ים ששלח מסוק. לאחר כשבועיים חזר הפצוע בריא.

בידוד מהעולם - לא ניתן היה לפגוש מישהו ולא לצאת מהבסיס המנותק, סדר החופשות היה שלושה שבועות בתפקיד ושבוע חופש.

שותפים לא רצויים – עכברי המדבר, זבובים, נמלים וצרעות היו חלק מהווי החיים. התגברו על אמצעי ההדברה. עכברי המדבר אכלו את הבגדים בארונות.

תספורת - ספר לא היה ביחידה ומצב התספורת היה שונה מהתקן הצבאי.

תברואה - הייתה הקפדה גם כשיש משמעת מים תמיד להשאיר מעט מים למטבח. בעת סערות כשלא הגיעו מים על ידי הנחתת אזי הטרקטור היה מוריד את כלי המטבח לחוף הים ושם היו שוטפים אותם במי ים. הרופא ביצע ביקורת תברואה יומית במטבח ובדיקת ניקיון ונטילת צפרניים של הטבח. עובדת הביקורת ותוצאותיה נרשמו ביומן התברואה.

שירותים - רס"ר היחידה היה אחראי על חפירת בור שירותים חדש כשהבור הישן היה מתמלא וכן היה מטיל סיד לתוך הבורות.

תנאי סיירת היתושים

דוברת העגינה ומגורי סיירת היתושים עוגנת בימת ברדוויל

תנאי אנשי הסיירת היו יותר משונים. בתחילה מזרנים על סיפון הספינה המצרית העוגנת. שיפור ממזרנים ובהמשך למיטות מתקפלות מוצבות בשורה אחת לפי הסדר והוותק: מפקד, מפקדי ספינות עד הימאי האחרון.

כשהגיעה דוברת המגורים כתוספת לדוברת העגינה, שודרגו התנאים במקצת. היתושים הפכו לחלק מהנוף הקבוע בימה. לאחר כחצי שנה הדוברה חזרה לשדרוג נוסף. על סיפונה נבנתה מחומר פלסטי מוקצף מבנה שכלל שלושה חדרים: מטבח, חדר מפקדים, וחדר חיילים. מקלחות לרחצה לא היו.

הדוברות המחוברות יחדיו היו מסתובבות עם כיוון הרוח בימת ברדוויל, ועליהן עשרה חיילים. מרוחקים מהציוויליזציה ומתמודדים עם אתגרים של הישרדות. כל ארוחה, או טלפון למשפחה ולחברה או הרחצה במקלחת חייבה הפלגה לחוף בסירה ואחר כך נסיעה למוצב בקומנדקר ועם הזמן בטרקטור. ואחרי המקלחת חזרה לדוברות. החול מנצח והגוף מתכסה גרגרי חול קטנים ודוקרים. כל זאת רק כאשר לא הוכרזה משמעת מים תעבורת הקשר בין הבסיס לדוברות ודרך מרכזיית הבסיס אל מחוצה לו היה באמצעות קו נל"ן שהיה פרוס ממרומי הגבעה מטה ללשונית החול בימה וממנה במים עד הדוברות עצמן, קו זה היה נקרע לעיתים קרובות ושוב היו נאלצים לפרוס קו חדש, מצב זה מאוד הקשה על צוות היתושים.

התחבורה לבסיס האם

כאמור הגישה למוצב הייתה בדרך הים התיכון בכלי שיט מבסיס אשדוד, או בסירות מתוך ימת ברדוויל דרך החוליה בנחל ים או במסוקים. יציאה לחופשות היו חיילי הבסיס יוצאים בסירה מבסיס דפנה לקיבוץ נחל ים, המרחק היה גדול, הראות לעיתים קרובות לקויה, הניווט היה בעזרת עמודים ונצנצים שהיו מסמנים את הנתיב לדפנה. המנועים החיצוניים של ה"צהובות" נשחקו ויצאו מכלל שימוש לעיתים קרובות, לעיתים היה נשכר דייג מקומי שיסייע ויבצע את ההובלה של החזרת החיילים מחופשה והוצאת חיילים לחופשה.. הדרך בים ארכה כשעתיים וחצי. גם כאשר כבר הגיעו החיילים לנחל ים, היה עליהם לחכות להזדמנות של טרמפ או לאוטובוס שעבר בימי ראשון וחמישי בלבד. כתוצאה מכך, היו מגיעים לביתם באיחור גדול. לא מעט מקרים שה"צהובות" היו מתיישבות בימה, והיה צורך לרדת למים ולדחוף אותם, העיכובים הללו גרמו למורת רוח אצל החיילים בבסיס שהמתינו בקוצר רוח להגעת ה"צהובות" על מנת להוציאם לחופשה אחרי 3 שבועות בבסיס המבודד.

הפלגה בימה בשעות החשיכה נעשתה רק במקרים חריגים ביותר. רכישת הרחפות אפשרה תנועה מהירה וקלה יותר. הקמת יחידת הרחפות נעשתה בטקס עם מפקד חיל הים בנימין תלם נכחו חמישה אורחים וארבעה אנשי צוות.

חולית נחל-ים

חולית נחל ים הייתה מרכיב חשוב בתפקוד בסיס דפנה. דרכה עברו פריטי ציוד רגילים וגם מיוחדים ולא מוכרים. השטה בכלי שיט קטנים חייבה בקרה קפדנית לפני שהם עולים סירות. לפעמים היה צורך להשאיר ציוד בחוליה בנחל ים עקב משקל או עקב סוג החומר שלא אפשר הובלתו ביחד עם אנשים. .על חולית נחל ים פיקד רס"ר בקשי שעליו ואנשיו הוטלה אחריות והקפדה על בטיחותם של הנוסעים בהם היו כאלה שאינם יודעים להתנהג בים. מפקד החוליה בקשי מימש את אחריותו התעמת לפעמים עם בכירים ממנו ולא נתן לחרוג מהוראות הבטיחות. עקב ההקפדה על בטיחות והשירות המסור הופעל מערך הסעות יעיל בים וביבשה. אנשי החוליה ידעו מתי ואיך להפחית במשקל הסירות הקטנות, מתי להוריד אנשים מהסירות, מתי להגיד לנוסעים שהציוד המיוחד שיש להם בחגור לא מאפשר להם הובלה בהישט. מפקד החוליה בקשי השגיח גם על ה"לבנה" שלא תערבב חומרים מיוחדים עם אנשים ושלא תעמיס יתר על המידה. נושא הפלגות לילה נידון רבות בין מפקד החוליה ומפקדי הבסיס, והוחלט להעדיף בטיחות לא להפליג בלילה . עם זאת נעשתה הכנה לצורך אילוץ להפליג בלילה. גם ביבשה בקשי ווידא מפקד חולית נחל ים תנועה בטוחה. באחת מסבבי היציאה לחופשה בקשי עצר בנחל ים את האוטובוס הצבאי כשהתברר לו שהנהג איננו כשיר.

הבקורות והביקורים

מסדר כבוד לאורחים בכירים בחצר המוצב.

בנוסף לביקורים הרבים מאוד של גורמי חיל הים הגיעו לבסיס דפנה גם משלחות רבות מכלל צה"ל. היו אלה גורמי מטה וגורמים מקצועיים של פקוד דרום, גורמי ביקורת של פקוד דרום, גורמי ביקורת של צה"ל, קצין רפואה ראשי, מקצין חימוש ותחזוקה ראשי, בודקי מים, בודקי מזון, בודקי תחמושת וכיוצא בזה. הביקורים הקשו מאוד על מפקד הבסיס, שהיה צריך להיות דרוך, לתת מענה לשאלות חלקן מטרידות, ולרצות את כולם. המבקרים רצו לראות ללמוד לשאול ולבדוק את הפלא במדבר- איך מנהלים בסיס קטן ששולט על זירה ימית בתוך הימה ובכוון תצפית לים התיכון. יחד עם חוליה תעבורה עורפית בנחל ים. . אי המקבל את המזון, חלקי חילוף ותספוקת תחזוקה כאמור מקיבוץ נחל ים, דרך הימה. ואספקת המים והדלק דרך הים התיכון. הבסיס הממשיך להתקיים ולתפקד גם שיש סערת חול או סערת חורף. בסערות שלא מאפשרות תנועת סירות תספוקת ממעגן נחל ים וכשלפעמים גם לא מתאפשר לקבל מים מהנחתת.

תחנת מכ"ם אל עריש

בבנין הממשל באל עריש התמקמה תחנת מכ"ם של בסיס אשדוד. התחנה אוישה ב-12 מפעילות מכ"ם שני נגדים וארבעה תצפיתנים במילואים.

הפעילות

מייד עם התבססות ספינות היתוש בבסיס בתחילת שנת 1973 נשלחו לסיורים בימה בואכה דרך היציאה "בבועז 1" עד לקו הפסקת האש מול פורט סעיד.

בסיס דפנה במלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

התארגנות

התרעה למלחמה התקבלה ביום ו' 5 אוקטובר. מפקד בסיס דפנה סרן עמי שר אל, שהה בחופשה בביתו והוזעק לתדרוך אצל סא"ל איתן ליפשיץ מפקד בסיס אשדוד, בסיס האם של בסיס דפנה. מיד לאחר התדרוך יצא עמי שר אל ברכב לכוון בסיס דפנה כשאליו מצטרף סג"ם גבי שילה שמשימתו הייתה להגיע כנציג חיל הים ל מעוז בודפשט, המוצב הצפוני ביותר של צה"ל ב קו בר-לב. נסיעה זו עברה בתוככי העיר עזה, דרך העיר אל עריש בואכה קיבוץ נח"ל ים, שם הייתה ממוקמת החוליה הקדמית של בסיס דפנה. עם הגעתו של עמי שר אל לבסיס דפנה הוא ריכז ותדרך את כל חייליו לקראת המלחמה.

לבסיס דפנה סופחה מחלקת צנחנים בפיקוד סג"ם יוסף טהר (אורכב 24.09.2015 בארכיון Wayback Machine)^[7] הצנחנים תודרכו לאבטח ולהתפרס במחפורות סביב הגדרות עם דגש על תצפית דרומה. עמי שר אל קיבל דיווח מודיעין מבסיס אשדוד על מסוקי קומנדו מצריים הנמצאים בדרכם לפשוט על הבסיס וגם על אפשרות הפגזת הבסיס מהים, מכלי שיט של חיל הים המצרי.

כוח קומנדו מצרי נחת על הציר שבין מעוז בודפשט ליישוב רומני (סיני) אבל לא הגיע לקרבת בסיס דפנה. בלילה הראשון למלחמה הגיעו ספינות טילים של חיל הים והתמקמו למארב צמוד לרצועת החוף של ימת ברדוויל בסמוך לבסיס דפנה. באותו לילה התרחש הקרב הימי הראשון בגזרה, הקרב החל כאשר ספינת קרב מצרית התקרבה לבסיס דפנה מבלי להתגלות ושיגרה מטח של 20 רקטות על הבסיס. הרקטות נפלו בדיונת חול צפונה לבסיס ולא גרמו נזק.

תרומת בסיס דפנה לגילוי האויב בקרבות הימיים

משך כל ימי הלחימה תחנת המכ"ם של בסיס דפנה ובמיוחד מכשיר "אורנה" ( מגלה כוון מכ"ם ) סיפקו לסטי"לים של חיל הים בכל עת שהיו מגיעים לגזרה נתוני כיוון לשידורי מכ"ם של גזרת החוף והים המצריים. כיווני המכ"ם שהוזרמו לסטי"לים על ידי בסיס דפנה סייעו לבצע חיתוך עם כיווני המכ"ם הנקלטים על ידי הסטי"לים וכך אפשרו להגדיר במדויק את מיקום ספינות האויב. בכך סייע בסיס דפנה לקרבות הימיים בגזרה המצרית הקרובה ותרם באופן משמעותי תרומה מבצעית טקטית. בלילה השני למלחמה "התיישבה" ספינת הטילים אח"י חנית (סער 3) על שרטון חול ברצועת החוף מזרחית למוצב בסיס דפנה. פעולות החילוץ נעשו בעזרת ספינות טילים אחרות. הספינה חולצה בסופו של מאמץ משולב באמצעות גוררת אזרחית מגויסת שהגיעה מ נמל אשדוד בפיקודו של רס"ן מיל' מיכה זנד. בבוקר 8 באוקטובר, הסטי"ל אח"י מזנק התקרב לנמל פורט סעיד ב"סיור אלים" כשעליו מפקד שייטת הסטי"לים אל"ם מיכאל ברקאי. ספינות טילים מצריות יצאו מהנמל במגמת תקיפה פעולה אשר נצפתה במכ"ם ובמגלה כוון המכ"ם של בסיס דפנה והועברה לספינות הטילים ששהו בגזרה.

תרומת בסיס דפנה בהיבט הקשר

עמי שר אל (שהיה בתפקידו הקודם מפקד ספינת הטילים אח"י חץ (סער 3) ואשר סיים את פיקודו כחצי שנה לפני פרוץ המלחמה) מצא את עצמו מעורב בתעבורת הקשר בקרבות הימיים, באותם לילות שספינות הטילים של חיל הים הגיעו לגזרה המצרית. בעת שעמי שר אל ניהל את חפ"ק בסיס דפנה הוא האזין באופן קבוע לעורק הקשר (ת"ג) של הפיקוד החילי ולכל תעבורת הקשר שהתנהלה בין מפקד שייטת הסטילים אל"ם מיכאל ברקאי לבין מפקדת חיל הים. עמי שר אל הבחין שדיווחי הקרב של מפקד השייטת למפקד חיל הים האלוף בנימין תלם והוראות מפקד חיל הים למפקד השייטת, כלל לא נקלטים ובפועל, הם לא שומעים אחד את השני. עמי שר אל התערב ונכנס לרשת הקשר ופעל כממסר אנושי בין מפקד חיל הים למפקד שייטת הסטי"לים. בתום המלחמה שיבח מפקד חיל הים את פעולת ממסור התקשורת אותה יזם והפעיל עמי שר אל שבלעדיה היה נתק דו צדדי מוחלט בין מפקדת חיל הים לכוח הימי.

חפ"ק מפקד בסיס אשדוד

תרומת בסיס דפנה כחפ"ק מפקד בסיס אשדוד

בפעילות שייטת 13 בגזרה ניהל מפקד בסיס אשדוד סא"ל איתן ליפשיץ את הפעילות ממפקדה קדמית בחדר המבצעים של בסיס דפנה. במהלך האירועים שתי סירות סנונית (סירה) של שייטת 13 חדלו מפעילות כארבעים מייל מחוף סיני. שתי סירות יתוש יצאו לקראתן מבסיס דפנה דרך הפתח המערבי של הימה המכונה "בועז 1" וכיוונו אותן לכניסה המזרחית של ימת ברדוויל ומשם לדוברת סירות היתוש.

בסיס איסוף למבצע ליידי

מפקד חיל הים האלוף מיכאל ברקאי בטקס פתיחת נמל דפנה

שני דבורים ושני יתושים בנמל שהוקם בחוף דפנה

תרומת בסיס דפנה כבסיס יציאה ואיסוף במבצע ליידי

כוח שייטת 13 לתקיפת נמל פורט סעיד שכלל שני כלי שיט מסוג חזיר יצא מתוך בסיס דפנה והפליג לאזור התקיפה בנחתת אח"י אשקלון. פעולת איסוף הכוח לאחר סיום המבצע הייתה מתוכננת כ-2,000 מטר מפתח נמל פורט סעיד. לאיסוף יצאו סירות גומי ושתי יתוש. זמן איסוף אחרון הגיע אך סא"ל איתן ליפשיץ שכנע שניתן להמתין שעה נוספת. כך הצליח להפגיש חזיר אחד שחזר עם כח האיסוף וגרר אותו לבסיס דפנה. בעת האיסוף בים הופגז הכוח מתותחי 130 מ"מ מכווני מכ"ם בחופי מצרים. חזיר שני שביצע את הפעולה, לא יצא את הנמל חזרה ולא הגיע לנקודת האיסוף. מפעיליו, לוחמי הקומנדו הימי סגן עודד אמיר וסמ"ר עלי קמחי נעדרים עד היום. עם השתלטות צה"ל על תעלת סואץ הועברו ארבע סירות יתוש מבסיס דפנה במשאיות לבסיס פנרה שבאגם המר.

סיכום

בסיס דפנה הווה תרומה מבצעית חשובה ביותר לכוחות חיל הים של ישראל בים וביבשה; לשייטת ספינות הטילים, לשייטת 13 ולמפקדת חיל הים. בסיס דפנה תפקד כסטי"ל סטטי, כמרכז ידיעות קרב (מי"ק) על החוף ותרם לתמונת שטח מבצעית לסטי"לים. היותו של מפקד הבסיס, סרן עמי שר אל, מפקד סטי"ל בתפקידו הקודם איפשר הבנה מוחלטת לפעילותם וצורכיהם של הסטי"לים בזירה והיכרות מלאה של תורת הקרב.

במלחמת יום הכיפורים

ערך מורחב – קרב פורט סעיד

מעגן בים התיכון

תהליך בניית שובר גלים למעגן דפנה בהשקעת גוף צוללת

בשנת 1977 קיבל מיכאל ברקאי את הפיקוד על חיל הים. בתחילת תפקידו הגה את הרעיון של הקמת מעגן בחוף הבסיס בים התיכון, כד לאפשר עגינה בטוחה לספינות דבור.^[8] לשם כך הוטל על מפקד בסיס אשדוד סא"ל משה לוי לבנות שובר גלים מצפון לבסיס. בניית שובר גלים באבן היא הוצאה יקרה ולכן החליט להשקיע במקום גופי כלי שיט שסיימו את שירותם הימי. רס"ן דני אבינון מיחידת הנצלה ימית פיקח, ובצורה מבוקרת הושקעו הצוללת אח"י דולפין, אח"י נגה (ק-22) ונחתת ישנה. המעגן נבנה ללא תכנון של מהנדסים ימיים. הקמת שובר הגלים נמשכה עשרה ימים בלבד.^[9] מדי פעם נכנסו דבורים לעגינה. המעגן נקרא "מעגן מיכאל" על שם מפקד חיל הים ובפי הימאים "פורט מוסה" על שם מפקד בסיס אשדוד. תנועת החול בחוף סיני רבה ולא ניתן היה להבטיח את עומק המים וההערכות שבריכת המעגן תיסתם בחול התממשו במהרה.

פינוי

במסגרת הסכם השלום עם מצרים פונה שטח המוצב. חלק כלי השיט השקועים בים חולצו הובלו לעומק הים והוטבעו. המקום נעזב ב 10 מאי 1979 לאחר שהבונקרים פוצצו על ידי חבלנים. את הצוללת לא ניתן היה להזיז והיא פוצצה במקום.

אירוע מוזר

אירע שנתפשה הברחת חשיש. הרבה סוליות עטופות בפלסטיק בתוך גלגל רחב. מפקד הבסיס שהיה מאוד אחראי היה משוכנע שמישהו ישים יד על חלק מהסחורה המוברחת ויעשה חגיגה, הורה להחביא את כל הסחורה בחדרו מתחת למיטה. כך היה בטוח שהכל יישאר במקומו. בבוקר, המפקד שהיה משכים קום לביקורת, לא הופיע. מסתבר כי אדי החומר התפשטו באוויר החדר והמפקד התמסטל שלא מרצונו ונשאר רדום כך שלא ניתן היה להעירו עד הצהריים.

ציונים לשבח

מפקד שייטת ספינות הטילים מיכאל ברקאי הגדיר את בסיס דפנה כספינת טילים. הוא ראה בבסיס דפנה חלק מהכח הלוחם והוקיר את השירות שביצע במלחמה. כאשר קיבל אל"ם ברקאי את עיטור המופת הכריז שהעיטור שייך לכל לוחמי ספינות הטילים וכלל בכך גם את בסיס דפנה.

מפקדים ובעלי תפקידים

דרגה ושם	תקופת פיקוד	הערות	תמונה
דוד עזר	עד יוני 1970	כמפקד זמני, בנוסף לתפקידו כסגן מפקד בסיס אשדוד	[א]
רב-סרן ירוחם רון	יוני עד נובמבר 1970	המפקד הראשון
סגן מנחם אלפרוביץ
סגן גיורא אנדן	1971-1970
סרן שמשון פז	1971
סגן גבי פוליצר	1972
יוחנן פלץ	1973-1972
רס"ן עמי שראל	1973 -1974	העלאת התקן לרס"ן והצבת מפקד ספינת טילים.	רס"ן עמי שראל מפקד בסיס דפנה נוהג סירה בימת ברדאוויל 1973
סרן עוזי טישל	1974	היה מפקד יתוש ורחפת בסיבוב קודם	עמי שר אל מעביר תפקיד לעוזי טישל
סרן רוני פלג	1974/5
סרן צבי שחק	1975
סרן שלמה עופר	1976
סרן גבי שילה	מאי 1976 ינואר 1977	בניית מעגן בחוף הים התיכון.	סרן גבי שילה מפקד בסיס דפנה על רקע המעגן הנבנה בחוף 1976
סא"ל נתן כתרן	ינואר 1977 – יולי 1978	העלאת דרג היחידה
דוד עצמון	אוגוסט -אוקטובר 1978	סיורי דבורים ויתושים עד קו הפסקת האש
סא"ל איתן ליפשיץ, סא"ל רפי אטלינגר ואחרים	1979	בשירות מילואים של חודש כל אחד
רס"ן שמשון פז	1979	מפל"ג שליטה בסיס אשדוד ופירוק היחידה

1. התמונה מתקופה מאוחרת יותר.

בין אנשי הצוות

• בוגר בית ספר קציני ים סמ"ר יגאל מאור שירת כמפקד יתוש (כלי שיט)יתוש לימים רב חובל ומנהל רשות הספנות והנמלים.
• בוגר קציני ים אחר דרור מאור שירת כאיש צוות ביתושים ושוב כקצין שליטה במוקד השליטה - לימים סא"ל ורב חובל גוררת וראש המחלקה הימית בקצא"א.
• אבי פארחן מרכז נושא הבדואים בגזרת צפון סיני. מרכז מפוני ימית ומפוני גוש קטיף.
• מפקד יתושים דורון שמואלי עלה לדרגת סא"ל ושימש כמפקד קדטים בבית הספר לקציני ים עכו.
• סמ"ר יעקב פז, האחראי הטכני לסיירת היתושים בשנים 76–78 שנהרג בעת חופשתו בהסתערותו על המחבלים באוטובוס הדמים בפיגוע כביש החוף.

טבלת אירועים בגזרת הבסיס

המועד	אירוע	תוצאות
	לפני הקמת המוצב
9-10 בנובמבר 1969	2 משחתות סקורי ושתי ספינות אוסה	הפגזת ריכוזי צה"ל בצומת בלוזה ורומני. המשחתות הותקפו בתגובה על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי אך לא נפגעו.
14 במאי 1970	סטיל אוסה מצרי	טיבוע ספינת הדיג אורית ירי 4 טילי סטיקס הספינה טבעה, שני הרוגים ושנים ניצלו ושחו לחוף.
23 יוני 1970	תחילת התארגנות
	במלחמת יום הכיפורים
בלילה הראשון 6/7 אוקטובר 1973	התקפת רקטות מהים על המוצב והתפתח קרב פורט סעיד	במוצב אין נזקים סטיל אוסה מצרי הוטבע.
ליל 7/8 אוקטובר	ספינת טילים אח"י חנית (סער 3) בהחפה מזרחית למוצב	ירי טילי סטיקס על אח"י מזנק שלא נפגעה.
הלילה שבין 16 ל-17 באוקטובר	סיוע למבצע ליידי של שייטת 13 בנמל פורט סעיד	איסוף חזיר אחד לתוך הימה.
	לאחר המלחמה
1975	תפישת ספינה מבריחת חשיש בים התיכון	אחד המבריחים שלף נשק וחוסל על ידי אנשי הסיירת
1976	יתוש בפיקוד יגאל מאור נתקע בעומק רדוד בעת מרדף אחרי חשודים ברכבי 4X4 במערב הימה לכיוון הגבול המצרי	חולץ באמצעות משאבות מים ומדחפי הסירה "הלבנה"
1976	חילוץ יתוש שקרע תחתית כשעלה על מטוס טבוע בימה	בעזרת שני יתושים שנצמדו אליו
1976	תרגיל חבירה גדול של כוחות צה"ל מהמצרכז לאימונים ביבשה	הלוחמים הגיעו ברכב לנחל ים ומשם אל בסיס דפנה
1978	נחתת 36 מטר שהביאה הספקה בחוף נסחפה על הצד	לנחתת נגרם נזק. למדו שיש לצמצם את שהיית הנחתת בהחפה.
27 מרץ 1979	מפקד נחתת נמחץ למוות מול חוף הבסיס	סרן ירון גולדשטיין מפקד הנחתת ירד למחסן בעת סערה לקשור מיכל המים שנותק והיווה סכנה. נמחץ בין המיכל לדופן ונהרג.
10 מאי 1979	פינוי הבסיס	פיצוץ הבונקרים והצוללת השקועה בחול

לסיכום

הפעלת בסיס דפנה נעשתה תוך קשיים רבים לצוות היחידה ויזמה ואלתור מתמשכים. הבסיס מילא את תפקידו בצורה מעולה. לחיל הים הייתה תמונה על מה שקורה באזור ונמנע מגורמים עוינים לפעול. הפעולה העיקרית שציינה את חיוניות הבסיס קרתה במוצאי יום הכיפורים 1973. הבסיס הופגז ברקטות מהים אך לא ניזוק. בסיס דפנה סייע לסטי"לים בניווט והכוונה לספינות אויב ופתר בעיות נתק בקשר בין מפקד שייטת הסטי"לים ומפקדת חיל הים.

לקריאה נוספת

• רפיקי כתב, ביקור לאחר המלחמה בבסיס החיל בברדוויל, 'בין גלים' ביטאון חיילי חיל הים, חוברת דצמבר 1973, עמוד 5.
• זאב משל ואליעזר פינקלשטיין, קדמוניות סיני הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1980, עמודים 101 – 154. - מאמרו של אליעזר אורן סקר צפון סיני 1972-1978
• ספרם של דבורה פישמן אבי סטרוגו ויהודה דהן זרי דפנה הוצאת יוצאי דפנה 2003
• אבי סטרוגו ויהודה דהן, הסרט "ימים של חול - זכרונות מדפנה", לימון הפקות, 2003
• אבי סטרוגו ויהודה דהן, זרי דפנה, זכרונות מבסיס דפנה, ספטמבר 2003.
• ברוך הנדל, השכמה קטלנית, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת, הוצאת בית החובל 2020, עמוד 126.

קישורים חיצוניים

• רפיקי, ביקור לאחר המלחמה בבסיס החיל בברדוויל, 'בין גלים', דצמבר 1973, עמוד 5.
• עומרי מישור, רחפת מהירה גדולה ומשוכללת, "בין גלים" ספטמבר 1976 עמוד 7.
• גבי שילה, מפקדי דפנה רשמים ממקום אחר, באתר משמר המורשת הימית.
• עמי שראל ורפי פראג, בסיס דפנה במלחמת יום הכיפורים, באתר משמר המורשת הימית.
• עוזי טישל היתושים בבסיס דפנה באתר משמר המורשת הימית.

הערות שוליים

1. על מקור השם יש גרסה כי נבע ממדריכת מכ"ם מצטיינת, דפנה בת קיבוץ משמר העמק, אך היא ומפקדה מבה"ד חיל הים לא תומכים בגרסה הזאת.
2. במקביל הוקם באותה תקופה בסיס קדמי בחוף עין גדי שבים המלח
3. התקיים קשר הדוק עם הנציג של משרד החקלאות בימה שהיה אז אבי פרחאן.
4. על פיתוח ה"אורנה" זכה המפתח יוסי יציב בפרס ביטחון ישראל.
5. דברי בנימין תלם בסרט "ימים של חול"
6. זרי דפנה ע' 42.
7. יוסי טהר נעשה קצין אג"מ בחטיבה 35 ונהרג ב 20 יולי 1981, במבצע צלצל לביעור קיני מחבלים, באזור הזהרני בלבנון.
8. דברי אל"ם נתן כתרן ברזי דפנה, עמוד 112.
9. דני אבינון, הקמת מעגן בדפנה, באתר משמר המורשת הימית.