Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב רומני היה קרב ימי לילי, שהתרחש כחודש לאחר הפסקת האש במלחמת ששת הימים, ב-11 ביולי 1967 סמוך לחוף רומני שבצפון מערב חצי האי סיני, בין כוח של חיל הים הישראלי ובו משחתת ושתי טרפדות, לבין כוח של חיל הים המצרי ובו שתי טרפדות. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו כלי השיט המצריים מהחימוש שנשאו על סיפונם וטבעו. לכוח הישראלי היו מספר פצועים קל מרסיסי פיצוץ טרפדת מצרית בקרבת אח"י אילת.
 | |||||||||||||||||
| מטאטא בתורן הטרפדת, הסימן המסורתי לניצחון ימי, שהונף בעת החזרה בנמל אשדוד, 12 ביולי 1967 | |||||||||||||||||
| תאריכים | 11 ביולי 1967 | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הים התיכון בסמוך לרומני | ||||||||||||||||
| עילה | מניעת חדירת כלי שיט לפעילות עוינת במימי חוף סיני שנכבש על ידי ישראל | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרשו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ, אך הגזרה הצפונית שמול פורט סעיד לא נכבשה במלחמה וקו הפסקת האש בים עבר על קו האורך 32°30° מזרח היוצא מערבית מרומני. לאחר המלחמה קיים חיל הים שגרה של סיורי ביטחון שוטף מול חופי עזה וסיני באמצעות טרפדות, שתי המשחתות אח"י יפו ואח"י אילת, וספינת הסיור אח"י נגה.
ההצעה של חיל הים הישראלי לכבוש את הצד המזרחי בצפון התעלה שנקרא פורט פואד נדחתה, ולאחר המלחמה החזירו המצרים כלי שיט לפורט סעיד, ובהמשך אף פקדו אותה כוחות ימיים סובייטיים. לאחר המלחמה החלו ספינות מכמורת ישראליות לפקוד את חופי סיני העשירים בדגה, שהיו סגורים בפניהן לפני המלחמה. גם הדייגים המצרים לא השלימו עם אובדן אזורי הדיג והמשיכו לדוג באזור.
בתחילת יולי 1967 אירעה תקרית לילית של מפגש קרוב בין טרפדות מצריות לטרפדות ישראליות בפיקוד אלי רהב. התברר שהמצרים מבצעים סיורים ליליים חשאיים של כלי שיט מלחמתיים מול חוף סיני מעבר לקו הפסקת האש ועד סמוך לאל-עריש.
בתגובה לחדירות כלי השיט המצריים למימי חוף סיני החליט מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשנות את שגרת הסיורים ולקיימם בשעות החשיכה, לבצע אותם ברציפות כל לילה ובכוח כפול, כדי שבעת מפגש תיווצר עדיפות טקטית ישראלית. הכוונה הייתה לקיים את המפגש עם המצרים בקטע המערבי של חוף סיני, כאשר הטרפדות נמצאות בקרבת החוף והמשחתת מרוחקת מהחוף. לנוכח הפסקת האש נאסר על הכוחות לפתוח באש אלא בתגובה לאש מצרית, אך אראל העריך שהמצרים יפתחו באש כאשר יגלו את הכוח הישראלי.
ב-10 ביולי הגיעו הטרפדות לאזור ופגשו בו את אח"י אילת. לפני כן לא התקיים שום קשר בין מפקד הטרפדות אלי רהב למפקד המשחתת יצחק שושן, שגם לא היה נוכח בתדרוך אצל מפקד חיל הים[2]. במהלך היום דיווחה אח"י אילת על כניסה של כוח ימי סובייטי לנמל פורט סעיד.
לפי מקורות סובייטיים היה זה ביקור עבודה של שבוע בפורט סעיד, אלכסנדריה ולטקיה. מטרת הנוכחות הסובייטית הייתה להעלות את המורל לבני בריתם המצרים ולהרתיע את ישראל מלפעול בקרבת העיר. מפקד הכוח הסובייטי, אדמירל מולודצוב, אף הודיע ש"הכוח מוכן להגן על נמל פורט סעיד מפני כל תוקפנות"[3].
על הגעת השייטת הסובייטית לא היה מידע מקדים בישראל. גזרת המארב של הטרפדות הייתה בקרבת חוף סיני בקרבת קו אורך 33 ולא שונתה. לא הופעלה עבודת מי"ק והטרפדות שהיו בדממת קשר לא דיווחו את מקומן.
מוּדעוּת – בעוד שהטרפדות יצאו לסיור בידיעה שיפגשו טרפדות אויב, במשחתת הייתה תפישה שונה, שהאיום העיקרי עליה הוא טילי הסטיקס, שהטווח שלהם גדול בהרבה מהטווח היעיל של תותחי המשחתת. תשומת ליבו של מפקד המשחתת הייתה נתונה לספינות הטילים המצריות שכמה מהן נמצאו בנמל פורט סעיד.
במידע החלקי שסיפק המודיעין הימי היה נתון שמסלול הטיל מתחיל במנוע רקטי שמרים אותו לגובה רב, ורק לאחר מרחק גדול יחסית, הטיל עובר לטיסה בגובה נמוך ומתביית לפי המכ"ם. באימונים הטקטיים המשותפים, טרפדות תוקפות את ספינות הטילים עד שהמשחתת מגיעה לקרב תותחים.
הכנות לקרב מטווח קצר – מפקד המשחתת, אשר שאף להפתיע את המצרים ולנהל את הקרב בטווח קצר, העביר את משימת הלחימה לתותחים 40 מ"מ נגד מטוסים, שהייתה גם מערכת משנית לקרב השטח. למשחתת היו שישה קנים של 40 מ"מ אך הם היו ממוקמים מאחורי הגשר, ורק ארבעה קנים יכלו לפעול מכל צד.
תותחים אלה לא היו מחוברים למערכת בקרת אש. הכוון בכל תותח מכוון ויורה על המטרה שהוא רואה. תותח 2 בגזרת החרטום ותותח 3 בגזרה אחורית היו מאורגנים לירי פגזי תאורה. השיטה חייבה לירות כך שהפגז ייפתח בגובה של 1,000 מטר במרחק של קילומטר מאחורי המטרה הנור יידלק וירד במצנח. על מנת להאיר מטרה בטווח קרוב היה צורך בהגבהה רבה של התותח. קצין התותחנות של האונייה מיקי רענן חישב ופתר את הבעיה ואף נעשה תרגול ירי.
היערכות – סא"ל יצחק שושן היה המפקד הבכיר בים וראה עצמו מפקד הכוח בנוסף להיותו מפקד המשחתת. מפקד הטרפדות אלי רהב עד שלב הקרב פעל והתנהג ככוח נפרד תחת פיקוד מפקדת חיל הים. שלושת כלי השיט, על אף שהפעילו מכ"ם, הטווח ביניהם היה גדול מכדי שידעו בבירור זה את מיקומו של זה: שושן במשחתת העריך שהטרפדות נמצאות בקו אורך 32:30 מזרח בקרבת החוף לפי התוכנית הקודמת. הטרפדות שקיבלו הוראה להימצא מזרחה מקו אורך 33 מזרח שיערו שהמשחתת מצפון להן.
לקראת השעה 10 בלילה קיבלה המשחתת מידע מודיעיני על יציאת כלי שיט מצריים לים. כשעה מאוחר יותר נצפו במכשיר המכ"ם בטרפדת הפיקוד שתי מטרות במרחק 15 מיל מפורט סעיד, כשהן נעות בטור צמוד מזרחה, במהירות כ-20 קשר. בנתוני מהירות אלה היו הטרפדות המצריות נכנסות למימי סיני בתוך כשעה.
סא"ל שושן, שהיה המפקד הבכיר בים, נטל את הפיקוד. בדיעבד היו אלה שתי טרפדות מצריות מתוצרת סובייטית מדגם P-183 (נקראות לפעמים P-6), חמושות בשני תותחים דו-קניים בקוטר 25 מ"מ ובשני מטילי טורפדו 21 אינץ'[hebrew 2]. חוליית המצותתים שנמצאה במשחתת העבירה למפקד ידיעה על יציאת ספינות טילים מנמל פורט סעיד. כאשר נצפו המטרות במכ"ם הן היו בטווח טילי סטיקס מהמשחתת. שושן, שהיה משוכנע כי אלו הן ספינות טילים, פנה לעברן על מנת לסגור טווח ופקד על הטרפדות לתקוף אותן.
מפקד הטרפדות, סרן אלי רהב, היה בטוח לפי צורת ההפלגה כי המטרות הן טרפדות מצריות הנכנסות לסיור קרבי בחופי סיני כפי שפגש שבוע קודם, בתקרית הלילית. רהב עיכב את התקיפה כי הבין את כוונת המפקדה לעריכת המפגש מזרחה ככל האפשר קרוב לחופי סיני. כמו כן מתוך כוונה לתת למצרים להתרחק מפורט סעיד, כך שלא יוכלו לקבל סיוע ויתקשו להימלט מהקרב. על אף מצב הפסקת האש, היו הטרפדות מוכנות לירי. הערכת המפקדים הייתה כי כאשר המצרים יגלו את הכוח הישראלי, הם ירגישו לכודים ויפתחו באש.
על כן רהב לא ראה דחיפות להיכנס לקרב. הוא לא היה מודע לשיקולי המשחתת אודות טילי הסטיקס. למרות שהשיחה בין המפקדים נעשתה באלחוט דיבור גלוי במשפטים קצרים, עצם הזיהוי השונה אצל שני המפקדים לא הובהר בזמן אמת. לאחר כ-15 דקות המתנה בעמידה, כשהמצרים מתקדמים מזרחה, התגלתה לטרפדות המשחתת יורדת מצפון מערב.
הטרפדות הישראליות הרימו מהירות ולפי הוראת שושן עברו בין המשחתת למצרים, עם גזרת אש נקייה לכיוון דרום. בטווח 1,000 המצרים פתחו עליהם באש. הטרפדות השיבו באש, שאף כי הייתה לא מדויקת גרמה לטרפדות המצריות להיפרד אחת מהשנייה. המצותתים במשחתת הביאו מידע שלאחת הטרפדות או לשתיהן אין מכ"ם[4].
הטרפדות הישראליות חלפו תוך כדי ירי ופינו את קו הראייה במגמה לצאת מערבה. תוך זמן קצר פקד עליהן שושן לפעול נגד המטרה המזרחית כשהמשחתת יורה על המערבית. בטווח כ-2,000 מהמטרה המערבית, ירתה המשחתת שלושה פגזי תאורה מתותח 2, שהאירו את המטרות. קצין המכוון אברי שפלר ראה את המטרה, זיהה אותה כטרפדת ועקב אחריה[5].
בטווח 2,000 פתחו שני תותחי ה-40 מ"מ וארבעה מקלעי M2 בראונינג באש לכיוון החרטום. שושן הפנה את האונייה ימינה על מנת לתת לקנים נוספים להיכנס לגזרת הירי והטרפדת המצרית החלה לספוג פגיעות.
אף כי המהירות התאורטית גבוהה יותר, לא נעה המטרה יותר מ-20 קשר במהלך המרדף.
שושן שהיה מפקד המשחתת ומפקד הכוח כולו שינה את מקומו במהלך הקרב מהגשר הפתוח אל חדר המי"ק שמתחתיו במקום שיוכל לעקוב ולפקד. עומק המים בקרבת פורט סעיד הולך ונעשה רדוד. שושן היה ער לכך והמשחתת הפעילה מד עומק תוך כדי רדיפה.
על מנת לשמור רצף תאורה נורו פגזים נוספים. כאשר כבו הנורים ובטווח 700 פקד שושן להפעיל את זרקור האונייה מצידו הימני של הגשר. המטרה נראתה נפגעת מארבעה תותחי ה-40 מ"מ ושלושה מקלעי M2 בראונינג.
כאשר הטווח נעשה קרוב מאוד, חשב שושן לנגח את הטרפדת. קצין התותחנות רענן וסגן מפקד אורי פז מנעו אותו מכך ”השתגעת יש לו פצצות עומק”[6], הערכה שהתממשה תוך מספר דקות. כאשר הטרפדת המצרית עברה בדופן ימין, תותח מס' 3 פגע בה בכינון ישיר והיא התפוצצה בקרבה מיידית למשחתת. חלקים משבריה הוטלו על המשחתת וגרמו לשבעה פצועים. מקורות מצריים העלו הערכה שהטרפדת המצרית ניסתה בעצמה להתנגח עם המשחתת ולהביא לפיצוצה עם הטורפדו או עם פצצות העומק שנשאה[7].
לאחר כעשרים דקות, כשרהב הופתע לראות את המשחתת נכנסת לקרב מבלי להמתין שהמצרים ייכנסו למימי סיני, הורה רהב לטרפדות לנוע במהירות מלאה לקראת המצרים. הערכתו הייתה שאם לא ימהר להיכנס, תסיים המשחתת המסתערת את הקרב בתותחי 4.5 אינץ' לבדה.
הטווח בין הטרפדות הישראליות מדרום והמשחתת מצפון אל הטרפדות המצריות הנעות מזרחה נסגר במהירות. נוצר מצב שפתיחה באש על ידי כוח אחד תסכן את הכוח השני, ועלה צורך בתיאום. לשאלת אלי רהב ”מה עושים?” הורה יצחק שושן ”תעבור ביני ובינו ותירה דרומה”. כלומר, על הטרפדות לחלוף בין המשחתת בצפון לבין הטרפדות המצריות בדרום, כך שתיווצר גזרת ירי חופשית לכיוון דרום.
הטרפדת המובילה ט-204, ואחריה, במרחק 50 מטר, הטרפדת ט-203, בפיקודו של סרן רפי רז, שטו במהירות גבוהה של 27 קשר והעלו שובל בוהק שנראה למרחוק. המצרים הבחינו בשובל הטרפדות המתקרבות אליהם ומטווח 1,200 מטר לערך, פתחו ראשונים באש.
הטווח היה גדול בתנאי החשיכה, והאש המצרית לא הייתה מדויקת. נותבים בצבע צהוב חלפו מעל הספינות הישראליות ומאחוריהן. כשהצטמצם הטווח ל-800 מטר ניתנה על ידי רהב פקודה לפתוח באש, שנפתחה במקביל מכל הכלים של הכוח שכללו שני תותחי 40 מ"מ, שני תותחי 20 מ"מ ושני מקלעי 0.5. האש כוונה תחילה לספינה המצרית המובילה, ובהמשך לספינה השנייה.
הספינות חלפו אלו על פני אלו מבלי שאובחנו פגיעות. הטרפדות הישראליות פינו את גזרת האש למשחתת. לאחר חילופי האש הבחין שושן במכ"ם המשחתת כי הטרפדות המצריות נפרדו. ספינה אחת החלה לחזור מערבה והשנייה נשארה במזרח. באותו זמן קיבל גם מידע כי באחת הספינות המצריות המכ"ם אינו תקין. שושן פקד על רהב ”קח אתה את המזרחית ואני לוקח את המערבית.”
היה חשוב שהירי של הטרפדות הישראליות לא יסכן את אח"י אילת ושירי המשחתת לא יפגע בטרפדות הישראליות. שיקול נוסף היה להציג לכווני התותחים את המטרה באותו כיוון יחסי שגילו אותה קודם. על כן הטרפדות הישראליות ביצעו איגוף מדרום נעו מזרחה עד שעברו את המטרה ואז פנו לקורס מערבי כך שהטרפדת המצרית תחלוף משמאל וכיוון הירי יהיה לדרום. לאור אי השגת פגיעות בטווח 800, תכנן רהב את הכניסה השנייה לחליפה בטווח של 400 מטר, במטרה להשיג פגיעות טובות יותר.
תזמון הקרב – קצב טעינת המחסניות תותח אורליקון קבע את תזמון הקרב. הנשק העיקרי בספינות היה תותח בופורס 40 מ"מ שהוזן ידנית בקבוצות של 4 פגזים. הירי נעשה בקצב אש נמוך שלא יצר בעיית טעינה. ואילו תותחי האורליקון 20 מ"מ בחרטום הספינות הוזנו במחסניות של חמישים פגז. לכל תותח נמצא 6 מחסניות. קצב הירי היה מהיר ביותר. נוצר צורך למלא פגזים מחדש במחסניות לקראת המשך הירי. כאשר התרוקנו המחסניות בתותחי ה-20 מ"מ, הרחיק רהב את הספינות מטווח האש עד לטעינה מחדש של המחסניות. כאשר דווח תותח החרטום על חמש מחסניות מוכנות לירי, הורה רהב על כניסה נוספת בטווח יותר קרוב. סך הכל נעשו ארבע כניסות במהלך הקרב.
כמעט התנגשות – הכניסה השלישית לתקיפה נעשתה בטווח קצר יותר מדי. הטרפדת המצרית כמעט התנגשה בטרפדת הישראלית השנייה. סרן רפי רז, מפקד הטרפדת השנייה, הבחין בכך ותמרן בחריפות, הספינות עברו במרחק אפסי אך ההתנגשות נמנעה. מאחר שהתרכז בתמרון לא הבחין רז בטרפדת המובילה שהייתה מואפלת וקרא בקשר ”אינני רואה אותך”. למרות הקרבה לאויב פקד רהב על הטרפדת המובילה ט-204 להדליק אורות. הטרפדות חברו למסדר צמוד ונערכו מחדש לתקיפה מטווח קרוב.
בכניסה הרביעית עדיין היה ירי מהטרפדת המצרית. מפקד הספינה המובילה גיל קרן פקד להדליק זרקור ודיוק הפגיעות השתפר. המצרים המשיכו לירות בצורה מדויקת קצת מעל הזרקור. כשהגיעה הטרפדת המצרית למרחק כ-100 מטר מהספינה המובילה, התפוצץ הטורפדו על סיפון הטרפדת המצרית. הזעזוע היה חזק והורגש היטב בטרפדות הישראליות. הטרפדת המצרית נעלמה מהעין ומהמכ"ם ובמקומה עלה עמוד אש ועשן.
הכח הישראלי – לאחר שהוטבעו שני הכלים המצריים, הודלקו זרקורים בחיפוש אחר ניצולים. הקרבה לפורט סעיד חייבה זהירות וכוננות. לאחר כרבע שעה, ומשלא נמצאו ניצולים, פינו הטרפדות הישראליות והמשחתת את השטח והפליגו לנמל אשדוד, כדי לצאת מטווח טילים מפורט סעיד וכדי לאפשר למצרים לאסוף ניצולים.
הפעילות המצרית – בפורט סעיד נמצאו טרפדות נוספות וגם מספר ספינות טילים קומאר. בעת הקרב קיבלו הוראה להעלות כוננות והאזינו ברשת הקשר לקרב. הם שמעו את הוראות מפקד בסיס פורט סעיד לסט"רים המצרים לחזור לבסיס. הנקיב (סרן) אחמד שאכר, מפקד פלגת הקומארים ביקש ממפקד בסיס פורט סעיד להתערב בקרב, כדי לסייע לחבריהם הנלחמים, אך מפקד הבסיס לא אישר, ”הפקודות שלכם תגענה מן המפקדה בקהיר.”[8]
לפי הכתבות השונות המתייחסות לקרב, לא היו ניצולים וכולם נהרגו. אין גם כל התייחסות לכך שהמצרים שלחו ספינה אחרת לחפש ניצולים, אולי מחשש שגם אותה יטביעו. גם לא ידוע על פנייה מצרית לאו"ם, כמו שישראל עשתה לאחר טיבוע המשחתת אילת, כדי שיתאפשר חיפוש ניצולים[9].
הוצאת תחמושת – הוצאת תחמושת בצד הישראלי הייתה: 39 פגזי "4.5 מהם 28 תאורה. 880 פגזי 40 מ"מ, 1400 פגזי 20 מ"מ וכ-4,350 כדורי M2 בראונינג.
תחקיר התקרית הלילית נעשה בנוכחות מצומצמת במשרד מפקד חיל הים, ובסיכומו שונתה מתכונת הסיורים. סרן אלי רהב הבין את כוונתו של מפקד חיל הים, אלוף שלמה אראל, להפסיק את החדירות של כלי השיט המצריים לקרבת חופי סיני. אך כדי לא להפר את הפסקת האש, היו צריכים לגרום למצרים לפתוח באש ראשונים. בתדרוך נכחו גם ראש מחלקת מודיעין סא"ל ראובן אשכנזי ויצחק קט מפקד אח"י יפו. יצחק שושן, מפקד אח"י אילת, לא נכח בפגישה, ומפקד אח"י יפו נדרש להעביר אליו את ההנחיות.
ניהול הקרב על ידי סא"ל שושן כמפקד בכיר היה יעיל ביותר. השמדת המצרים נעשתה ללא אבדות בכלים לחיל הים, וללא אבדות בנפש (פרט לשמונה פצועים קל, כאמור). הקרב המחיש למצרים שחוף סיני גם הוא בידינו והסיורים שלהם באזור הופסקו. תוצאת הקרב תרמה רבות לעליית מורל ביחידות חיל הים. עם זאת עריכת קרב ימי שנראה כיזום במרחק קטן מנמל פורט סעיד, שאליו נכנסה יום קודם לכן שייטת רוסית שכללה סיירת טילים, נראתה כהתגרות.
שושן היה מודע להימצאות ספינות טילים בנמל פורט סעיד. העובדה שהן לא התערבו ולא נכנסו למרדף הביאה למסקנה שגויה כי טילי הסטיקס אינם מבצעיים. להערכה שגויה זו מיוחס חלק חשוב, שלושה חודשים מאוחר יותר, בטיבוע המשחתת אילת.
לאחר טיבוע המשחתת, ניטש ויכוח בין סא"ל יצחק שושן לבין אלוף שלמה אראל, מפקד חיל הים באותה עת. אראל אינו מזכיר את התדרוך המוקדם וטוען כי הורה לשושן לא להיכנס לקרב[10], בעוד שושן טען מנגד שקיבל תדרוך בעל-פה לתקוף[11].
בראיון מצולם לטלוויזיה, סיפר קצין הגנ"ק של האונייה סרן ניסים משיח לעמוס כרמלי, כי אומנם התקבל מברק ממפקדת חיל הים לאחר תחילת הקרב, אולם שושן הורה להראות לו אותו לאחר הקרב.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
