מעוז בודפסט
המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעוז בודפשט היה כינויו של המעוז הצפוני ביותר בקו בר-לב, ששכן על שפת הים התיכון. "בודפשט" הוא המעוז היחיד שלא נכבש על ידי הצבא המצרי ושלא פונה במהלך מלחמת יום הכיפורים. הכינוי "בודפשט" היה שם הקוד של המעוז במפת הקוד "סיריוס", שהייתה בתוקף בעת פרוץ המלחמה. במלחמת ההתשה כונה המוצב "פליקן" ו"עטיפה".[1]
 | |
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מוצב |
| תקופת הבנייה |
6 באוקטובר 1973  |
| תאריך הריסה | 1975 |
| נשלט על ידי |
 צבא ההגנה לישראל |
| קואורדינטות | 31°11′15″N 32°22′09″E |
 | |
  | |
בניגוד לשאר מוצבי קו בר-לב, "בודפשט" לא שכן על שפת תעלת סואץ אלא על רצועת יבשה צרה שהפרידה בין הים התיכון לבין אזור של ביצות מלוחות שהוצף לפרקים. דרך הגישה הסלולה היחידה אל המעוז, ציר "מכפלת", הייתה על השרטון שבין פורט פואד לימת ברדוויל. מיקום זה הקשה על הגישה למוצב ובודד אותו טופוגרפית. אחת הבעיות בבניית המעוז היו ההצפות החוזרות ונשנות של האזור. חיל ההנדסה התגבר על אתגר זה באמצעות הגבהת המוצב על בסיס כלונסאות שנלקחו מאזור תעלת סואץ, שם שימשו את המצרים לתחזוקה שוטפת של התעלה.[2] עם זאת, למיקומו של המוצב היו גם יתרונות, ובהם היותו נקודת תצפית לכיוון מוצאה של תעלת סואץ ועל הים התיכון.
בודפשט היה אחד מן המוצבים הגדולים בקו בר-לב. המוצב היה בנוי כמעין אגס, שראשו הצר כלפי צפון, על שפת הים, וחלקו התחתון, הדרומי, מתרחב לצורת אליפסה, סמוך לביצות. אורכו של המוצב מצפון לדרום היה כ-160 מטרים, ורוחבו הלך וצר מדרום לצפון - מכ-100 מטר בחלקו הדרומי ועד ל-50 מטר בערך בקצהו הצפוני. משימות המוצב היו ביצוע תצפיות מודיעיניות בשגרה, ובעת מלחמה תצפית, דיווח וטיווח ארטילריה. המשימה הבסיסית הייתה הגנה עצמית. בנוסף, היה המוצב אמור לשמש בסיס ליחידת תותחנים, שיפעילו תותחים ומרגמות כבדות בעת מלחמה.[3]
בהתאם למשימות המוצב, כלל המעוז כמה מבנים:
- מתקני פיקוד - בונקר חמ"ל ובונקר שהיה מיועד לאיוש על ידי חיל האוויר;
- מתקני תצפית - מגדל בפינה הדרום-מערבית ועמדת תצפית ממוגנת עם פריסקופ בגובה 25 מטרים;
- בונקר של חיל הים, ובו עמדות מכ"ם ימי
- עמדות תותחנים שכללו שתי עמדות, כוותת לתותחי 155 מ"מ, שנועדו לספק כיסוי ארטילרי בטווח של 17 ק"מ. תותחים אלו כונו "נברונים", על שם התותחים בספר תותחי נברון. בין עמדות התותחים היו שתי עמדות למרגמות כבדות מתנייעות בקוטר 120 מ"מ, שנועדו לספק כיסוי ארטילרי לגזרה הקרובה של המעוז.
- משטחי ירי לטנקים, שהיו אמורים לתגבר את המוצב בעת מלחמה
- עמדות לחימה
- בונקרים תת-קרקעיים לתחמושת ודלק
- מתקני שירותים, כולל בונקר תאג"ד
- תעלות קשר, גדרות תיל, מיקוש, תעלות נ"ט
- שער כניסה[3]
עם פרוץ הקרבות ב-6 באוקטובר 1973 אויש המעוז ב-10 חיילי מילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית בפיקודו של סרן מוטי אשכנזי, שהיה סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד, 42 חיילי תותחנים מגדוד "שפיפון" בפיקוד סרן אלי דולגין, שהפעילו 4 תותחי הוביצר 155 מ"מ קבועים בתוך שני בונקרים, שכונו תותחי נברון ושתי מרגמות סולתם 120 מ"מ, ובחוליית מכ"ם מחיל הים בת שישה חיילים בפיקוד גבי שילה.
בודפשט נחשב המוצב הגדול ביותר בקו בר-לב וחשיבותו הרבה הייתה בהיותו על חוף הים התיכון וסמוך לפורט פואד. ככזה היה 'העיניים של חיל הים מול המצרים' ומשום כך ניסו המצרים להשתלט עליו עם פתיחת המלחמה ב-6 באוקטובר.
על פי עדותו של אשכנזי, מצב המעוז היה מוזנח מאוד, עם מיגון חסר או לקוי, ללא התייחסות עניינית מצד מפקדי הגזרה חרף הפצרותיו, כך גם ממצאי מודיעין כגון עקבות אנשי צפרדע מצרים, שהתגלו על הציר המוביל למוצב. ערב המלחמה דולל הכוח שעמד לרשותו, כשהעביר תשעה אנשים מיחידתו לתעוז "טרקלין" העורפי יותר.
התקפת המצרים ב-6 באוקטובר החלה בהפגזה ארטילרית והפצצה בנפלם על המעוז, שחיפתה על התקדמות טור שריון, נגמ"שים, ג'יפים נושאי תול"רים ומשאיות נושאות חי"ר מחטיבה 135 מהארמייה השנייה המצרית מכיוון פורט פואד, או צפון מערב. חטיבת החי"ר המצרית כללה שלושה גדודי חי"ר, גדוד טנקי T-34 (22 טנקים), פלוגת סיור, פלוגת נ"מ (12 תותחי נ"מ 37 מ"מ), ארטילריית שדה (12-18 תותחי 122 מ"מ) וכוחות נ"ט.
בהפגזה נהרגו שלושה מחיילי המוצב שהפעילו את המרגמות: שניים מחיילי התותחנים ואמציה אילני חייל מהנח"ל שנשלח מהרבנות הצבאית לעריכת תפילות יום הכיפורים במעוז וסייע ללוחמים. שלושה חיילים נוספים נפצעו וחייל נוסף מהסוללה נהרג מהפצצות אוויריות של מטוסי סוחוי. למעוז חברו בצהריי היום, שני טנקי מגח בפיקודו של סגן-משנה שאול מוזס מגדוד 9 של חטיבה 14. הכוח של מוזס השמיד כשישה טנקים מצריים, 10 נגמ"שים וכלים נוספים והביא לנסיגה של הכוחות, סיוע אווירי ישראלי פגע בכוחות הנסוגים. ביום השני של המלחמה יצאו מכלל פעולה התותחים של המוצב, לאחר שפגז זרחן פגע במצבור החומר ההודף של הסוללה. בהמשך המלחמה הדפו הטנקים בסיוע חיילי המעוז תקיפות נוספות של המצרים שהגיחו על גבי כלי רכב אמפיבים מכיוון הים.
בערב היום הראשון של המלחמה, נחת כוח קומנדו מצרי על השרטון, חסם במוקשים את ציר "מכפלת" - דרך הגישה מדרום-מזרח למעוז, והציב מארב טילי סאגר. טנקים מ"כוח לפידות", גדוד מוקטן שהורכב אד-הוק בתחילת המלחמה, בפיקודו של יעקב לפידות, ניסו לחבור אל המוצב אך פעמיים נהדפו לאחר שנפגעו מהמוקשים וממארב הטילים. ב-9 באוקטובר תקף הכוח, בהרכב של פלוגת טנקים ופלוגת חי"ר מסיירת שקד, את המארב המצרי אך נבלם תוך שהוא סופג פגיעות קשות, 15 הרוגים וכ-30 פצועים.
ב-10 באוקטובר חברו 2 זחל"מים מגדוד 906 (קורס מכ"ים של הנח"ל) למעוז להביא תחמושת ומזון, ולפנות את חללי ההרוגים מהתותחנים שהיו שם. רק ב-11 באוקטובר הצליח כוח צנחנים מגדוד 564 בפיקודו של יוסי יפה יחד לחסל את המארב ולחבור למעוז בודפסט. לאחר החבירה בערב ה-11 באוקטובר, הוחלפו לוחמי החטיבה הירושלמית בפלוגה מוקטנת מגדוד 906, הפיקוד על המוצב הועבר מאשכנזי לסרן סמי פור מפקד פלוגת הנח"ל. כמה ימים לאחר מכן נוספה מחלקה שישבה בבלוזה וחברה ליתרת הפלוגה של 906 בבודפשט.
ב-15 באוקטובר חסמו שוב כוחות מצרים את ציר "מכפלת", כוח חרמ"ש מגדוד 141 של חטיבה 204, ספג פגיעות קשות בשעה שניסה לפרוץ את הציר ושלושה זחל"מים הושמדו. משימת פתיחת הציר הוטלה על פלוגה ל' של גדוד חרמ"ש 128 מחטיבה 11 השכנה, שהועברה לפיקודה של חטיבה 204. פלוגה ל' מנתה כ-80 חיילי חרמ"ש מצוידים בכ-10 זחל"מים שציודם אינו משופר (מכשירי קשר תקולים או לא קיימים). המצרים שהטמינו את המארב על הציר היו מצוידים בנשק נ"ט והתפתח קרב עקוב מדם. מפקד הפלוגה נפגע מפגיעת כדור ונהרג. הזחל"ם המשיך עד שהגיע למעוז, מפקד אחר לקח פיקוד והחזיר את הזחל"מים אחורנית כדי להגיע אל המארב, אולם המצרים החלו לירות אש חזקה. כמה זחל"מים נפגעו, הכוח נעצר והסתער על המצרים. בסיום הקרב יצאו המצרים מהבורות בהם התחפרו ונכנעו. בקרב זה נהרגו 18 חיילי צה"ל ו-35 נפצעו. מיד לאחר הקרב הגיעה תגבורת של גדוד צנחנים 564 שסייע לטפל בפצועים, לקחת את השבויים המצרים ולפנות את ההרוגים. הדרך לבודפשט נותרה פתוחה עד לסיום המלחמה.
ב-15 באוקטובר נחתו כוחות חי"ר מצריים בנגמשים אמפיביים מהים מצפון וכן כוחות חי"ר נוספים תקפו את המוצב מכיוון דרום מזרח בפעולת הטעייה מכיוון ציר מכפלת ומדרום למוצב, תוך הפגזות כבדות מאוד של המעוז. כוח חיילי קורס המ"כים של נחל 906 הגן על המוצב. ארבעה הנגמ"שים האמפיביים חטפו פגיעות ישירות ונשארו על חוף הים. חלק גדול מהחיילים המצריים הצליחו לעלות למוצב דרך העמדה של חיל הים, שם החלה הלחימה, כמעט פנים אל פנים, על גדרות המוצב ובמעלה המוצב, אולם הם הושמדו על ידי חיילי המוצב. בקרב כוחות צה"ל לא היו הרוגים ופצועים, בצד המצרי היו עשרות חיילים מצריים הרוגים בניסיון התקפה. כוחות הקומנדו המצרים השאירו על החוף כקילומטר צפונית מערבית לכיוון פורט פואד סירות קומנדו שעל שעוני המנועים היו 2 שעות מנוע בלבד. בערב לפני הפסקת האש יצא כוח קטן של חיילי הנח"ל עם חיילי שייטת 13 לאסוף את סירות ה'זודיאק' מקרבת המוצב המצרי. על הסירות התגלה ציוד רב, בין היתר להביורים שהכינו להתקפה בתוך תעלות מוצב בודפשט. הסירות הועברו לשירות חיל הים.
על גבורתו בקרב על המעוז זכה שאול מוזס בעיטור המופת. על גבורתם בקרבות ב-15 באוקטובר זכו הלוחמים במעוז בעיטורים וציונים לשבח.
- משה לוי, שהמשיך להילחם אף על פי שידו נקטעה מפגיעת סאגר, בעיטור הגבורה.
- החללים רם כהן, שלמה בלבן והלוחם דב גרשטיין זכו בעיטור העוז.
- הלוחם רפאל צבר זכה בעיטור העוז בין השאר על גבורתו בקרב ב-9 באוקטובר.
- החלל אלי חסן זכה בעיטור המופת.
- הלוחם ניסים סוויד קיבל ציון לשבח מהרמטכ"ל.
- מפקד חיל הים האלוף בנימין תלם העניק ציון לשבח לסג"ם גבי שילה מפקד תחנת המכ"ם שמונה על ידי מפקד המעוז מוטי אשכנזי לסגנו.
- הלוחם גבריאל בורוכוב קיבל ציון לשבח על אומץ לב ודבקות במשימה בפינוי הפצועים תחת אש בקרב ב 15 באוקטובר.
- הלוחם סלומון (שלמה) בלמס. הוענק אות ציון לשבח מאלוף פיקוד דרום, האלוף יקותיאל אדם. ב 15 באוקטובר, תחת אש קטלנית ומכוונת היטב מטווח קרוב ביותר, ירד סלומון בלמס מספר פעמים מהזחל"מ וסייע לפצועים לעלות על הרכב המפנה. במעשה זה גילה אומץ לב ודבקות במטרה.
בשנת 1975 פורק ופונה מעוז בודפסט במסגרת יישום הסכם הביניים בין ישראל למצרים.
בשנת 2021 התפרסם באסופת היה יהיה סיפור מאת נמרוד איזנברג מסוגת המדע הבדיוני וההיסטוריה חלופית בשם "בודפשט", העוסק בקרבות במעוז.[4][5]
- מוטי אשכנזי, ברוך נבו ונורית אשכנזי, הערב בשש תפרוץ מלחמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003.
- אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, עשור שלישי, עמ' 72.
- משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת 'מערכות' ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ד-1994, עמ' 397 - 428.
- אני נשבע לך, הוצאת כתר, 2003, תמליל ראיון של אביגדור קהלני עם שאול מוזס, עמ' 31-34.
- עופר רגב, מעוז צור - גדוד 68 של החטיבה הירושלמית וקרב המעוזים במלחמת יום הכיפורים.
- איתן הבר וזאב שיף, לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, הוצאת זמורה ביתן, 2003, עמודים 68-67.
- אלישיב שמשי, ולא אשוב עד כלותם, הוצאת מערכות, 2005, עמ' 181-190
- תיק מעוז בודפסט במלחמה, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- ורד גפני, הקרב על פריצת הדרך למעוז 'בודפשט', מרץ 2020, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- שמעון שגיא סימן-טוב, התותחנים במעוז "בודפשט", במלחמת יום הכיפורים
- עדות מוטי אשכנזי בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אהרון דולב, במעוז שלא נפל, מעריב, 14 בדצמבר 1973
- גבי חי שילה יומן המלחמה של מפקד תחנת המכ"ם במעוז בודפסט באתר משמר המורשת הימית, דצמבר 2013
- יוחאי עופר, "עוולה בת 40": הקרב על הצל"ש למעוז שלא נפל, באתר nrg, 22 בינואר 2014
- דוד גוהטרזון, בודפשט סיפורו של מעוז ומפגש עם הלוחמים, חלק א', חלק ב', 2021
- מאיה בואנוס, "נס שאנחנו פה": לוחמי השריון במוצב בודפשט נזכרים בלחימה הקשה מכל, באתר מעריב אונליין, 24 בספטמבר 2023
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
