דב בר

דב בר (נולד ב-3 בנובמבר 1943) הוא קצין לשעבר בחיל הים בדרגת אלוף-משנה, לוחם קומנדו, ימאי ואיש עסקים.

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: פירוט יתר.

דב בר

אל"ם דימ' דב בר 1973
לידה	3 בנובמבר 1943 (בן 81) פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
כינוי	דובהל'ה
בת זוג	שלומית
השתייכות	צה"לצבא הגנה לישראל חיל הים הישראליחיל הים הישראלי
תקופת הפעילות	1961–1985 (כ־24 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
לוחם צולל וקצין בשייטת 13 מפקד בית ספר שייטת 13 סגן מפקד שייטת 13 מפקד יחידה 707 מפקד אח"י סופה (סער 3) מפקד אח"י רומח (סער 4) מפקד פלגת ספינות טילים ראש מחלקת מבצעים במספן הים סגן מפקד בסיס חיפה מפקד זרוע ים במכללה לפיקוד ומטה
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים פעולת פורט סעיד (1967)   מלחמת ההתשה מבצע בולמוס 5 הפשיטה על האי גרין מבצע ויקטוריה מבצע אביב נעורים   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור המופת על פיקוד כוח הצוללים של גל התקיפה הראשון בפשיטה על האי גרין
תפקידים אזרחיים
הקמת מסגרות צבאיות ביחידות מיוחדות בנייה, הקמה וניהול מסעדות ניהול חניונים ברחבי הארץ חבר בהנהלת עמותות: צופי ים, עמותת העטלף, בית ספר לטיעוני טיפוח.

בשייטת 13 התקדם עד לסגן מפקד היחידה. במהלך מלחמת ששת הימים השתתף בכוח התקיפה התת-מימי בפעולת פורט סעיד (1967). במלחמת ההתשה הוענק לו עיטור המופת על פעולתו בפשיטה על האי גרין. השתתף עם כוח סיירת מטכ"ל במבצע אביב נעורים. כמפקד יחידה 707 הרחיב את פעילותה המבצעית. שירת כמפקד סטי"ל סער 3 בשייטת ספינות הטילים, כמפקד סטי"ל סער 4 בפלגה 45 בזירת ים סוף וכן כמפל"ג 31. טרם מינויו לרמ"ח מבצעים חיל הים עבר קורס קורס מפקדי חטיבות.

משפחה

אביו של דב, יוסף בונק (Bonk) נולד בוורשה, בפולין. אמו, חיה (לבית גיבס, Gibbs), נולדה גם היא בפולין, בעיירה ליד וורשה. שניהם עלו לארץ ישראל ב-1924, ונפגשו במסגרת גדוד העבודה. בתחילה גרו בקיבוץ מזרע, ואביו היה מסוללי כביש עפולה-נצרת. לאחר הנישואין עברו לגור בתל אביב. בתם הבכורה נולדה ב-1933. האם עבדה בבית חולים אסותא והאב עבד בתחום התשתיות ובשנות ה-50 של המאה ה-20 היה ממקימי העיר דימונה.

ילדות ולימודים

בגיל ארבע (1948), עם אביו בירקון

דב בר נולד ב-3 בנובמבר 1943 בבית חולים בלינסון בפתח תקווה. בגיל תשע התקבל להפועל תל אביב בחתירה ובמפרשים. הוא התמחה בהשטת מפרשיות מדגמים שונים עד לדגם הולנדי מעופף. בר למד בגימנסיה שלווה אך הפסיק את לימודיו ועבר לעבוד כמפעיל סירה לצולל בחברה לעבודות ימיות של יונה לרר. בגיל שש עשרה הפליג בר לקפריסין עם סירה מדגם לווייתנית ללא ליווי וזאת במסגרת משולבת בין הפועל תל אביב לבין תנועת הנוער המאוחדת "קן ימיה".

שירות בחיל הים

בתחילת 1961 עבר בר שירות טרום צבאי של שלושה חודשים בנח"ל בקיבוץ נווה איתן. באמצע 1961 התייצב בבקו"ם, הגיע במקרה לביתן חיל הים והחליט להתנדב לשייטת 13. באותן שנים נעשה הגיוס לשייטת 13 אחת לשנתיים ורוב המתנדבים באו מהתנועה הקיבוצית. בחיל הים הוחלט להתחיל מחדש את ספירת המחזורים ולכן בר נחשב כבוגר מחזור א' "לספירה", בקורס שהחל באוקטובר 1961.

שייטת 13 עד מלחמת ששת הימים

בר סיים בהצלחה את מבדקי המיון לשייטת שכללו מסלול הליכה של שלושה ימים מראש הנקרה לאשקלון. הידע המוקדם שלו בהפלגה במפרשיות ובצלילה סייע לו בשלב המכין. באוקטובר 1963 סיים בר קורס צלילה בסיסי והמשיך להתמחות ספציפית ביחידת ה"חזירים", צ-2, שנחשבה ליחידה המובחרת ביותר בשייטת. ב-1964 עבר קורס קצינים בבה"ד 1, אז בכפר סירקין ואחרי שנה קורס מפקדי פלגה (מפל"ג).

בר שירת בשייטת במשך 11 שנים רצופות עד שנת 1972, ומילא תפקידי לוחם ופיקוד עד הגיעו לתפקיד סגן מפקד השייטת.

בשייטת שררה אחוות לוחמים ייחודית בו בזמן שלכל לוחם דעה מגובשת משלו. כך נוצרה חברות וידידות אמת במהלך קרוב ל 60 שנה של בר עם גדי קרול שהיה בן זוגו של בצלילות במהלך הקורס ולכל אורך שרותם המשותף בשייטת 13.

שמירת כושר מבצעי בוצעה באופנים מגוונים. ראשית, אימוני החזירים הליליים בוצעו לרוב במזח "קובה" הקטן בבסיס חיפה. כמו כן בוצעה אחת לשנה שחיה בין חיפה לעכו. על מנת ליצור ניסיון מבצעי כלשהו נהגו להגיע עם ספינת טורפדו מול רצועת עזה, לעיתים גם מול אל עריש ומול צור, בלבנון. בהמשך התאמנו הלוחמים בביצוע הפלגה בסירות גומי לאורך החוף, ללא ירידה ליבשה. עד 1967 בוצעו צלילות בצור ובצידון ותוכנן אף ביצוע סיור באזור עקבה, תוך העברת הכלים מבסיס השייטת לבסיס חיל הים באילת במהלך הלילה, אך סיור זה לא אושר על ידי המטכ"ל.

לשמירת הכושר הגופני נהגו הלוחמים לחתור בקיאקים. בשהייה באילת החליט בר ערב אחד לחתור עם בן זוגו, משה גלאס, לעקבה. משם המשיכו דרומה עד לגבול ערב הסעודית, ליד חאקל. השניים ירדו לחוף ונכנסו למחנה צבאי ירדני, כשהנשק היחיד שברשותם הוא סכין קומנדו. נוצרה מהומה בבסיס וייתכן שהשניים התגלו, אך הם הצליחו לחזור לאילת. הם נחקרו על ידי מפקד היחידה, אריה הנדל שהחליט לעבור על כך לסדר היום.

במרץ 1967 בוצע סיור מבצעי בביירות, ולביצועו נבחרו שני זוגות צוללים. זוג אחד, שכלל את בר, מיחידה צ-2 וזוג שני מיחידה צ-1 ("צוללים"). מטרת המבצע הייתה תרגולת צלילה בנמל זר. הצוללים הובלו לאזור על ספינת הטורפדו ט-206, וסמוך לנמל עברו הלוחמים לסירות גומי. כל זוג צלל עצמאית, כולל מתחת ליאכטה גדולה. על פי המודיעין טרם המבצע בעלי היאכטה אירחו באותו לילה את בריז'יט בארדו ואת בן זוגה גינטר זקס (Gunter Sachs). החבירה בין שני הזוגות בוצעה ליד שובר הגלים, והמפגש עם סירות הגומי תוכנן להתבצע באזור האוניות העוגנות, תוך שימוש באמצעי ראיית לילה. הסירות הפעילו נצנץ אינפרא אדום שאמור היה להיקלט באמצעי ראיית הלילה של הצוללנים, אך לא הוקם קשר בין הכוחות. הצוללים המשיכו בשחיה לים הפתוח והחבירה בוצעה מחוץ לאוניות העוגנות ובהמשך עם ספינת הטורפדו. בר לקח עמו סלע קטן והעניק אותו למפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל.

גלריה

• 
  אימונים בשייטת 13 תחילת שנות ה-60
• 
  חניך קורס קצינים בבה"ד 1 כפר סירקין 1964

מלחמת ששת הימים

פעולת פורט סעיד

ערך מורחב – פעולת פורט סעיד (1967)

בר השתתף בפעולת פורט סעיד, בלילה הראשון של מלחמת ששת הימים. תפקידו היה מוביל "חזיר" ח-70, ועמו לוחם נוסף, רס"ל שייקה גורן. הפעולה כללה עוד "חזיר", ח-66, בפיקוד סגן יצחק שמיר (סירצקי) ואיתו רס"ל צבי לוריא, וכן סירת "ציפור", בפיקוד חנינא עמישב ועמו סגן אברהם סנפיר ורס"ל עודד ניר, שמשימתה הייתה איסוף הצוללים לאחר הפעולה. הכוח הובל ואובטח על ידי המשחתת אח"י יפו (ק-42) וכוח טרפדות. מטרת הצוללים הייתה פגיעה במטרות צבאיות בתוך נמל פורט סעיד.

עם רדת החשיכה התקרבה המשחתת לפורט סעיד בנתיב הרגיל של אוניות הסוחר. המשחתת הורידה את שני ה"חזירים" וה"ציפור" למים כ-8 מיל ימי (כ-15 קילומטרים) מצפון מערב לפתח הנמל, קרוב יותר מהנקודה המתוכננת. במקום עגנו מספר אוניות והמשחתת לא עוררה חשד. במטרה לחסוך בחשמל ולקצר את משך הזמן לתנועה ליעד גררה ה"ציפור" את ה"חזירים" לדרום-מזרח במגמה לאגוף את האוניות ולהגיע מזרחית לכניסה לנמל. ה"חזירים" נותקו מוקדם מהמתוכנן, מחוץ לאוניות העוגנות, ושני הכלים המשיכו בציפה מינימלית ביניהן כדי לא להתגלות, ולאחר שעברו את האוניות התפצל זו החזירים עד לאחר גמר המבצע.

עקב ההאפלה המוחלטת באזור פורט סעיד וקו האופק השטוח אי אפשר היה להבחין בנמל, ולכן הפליגו ה"חזירים" לכיוון נקודה מערבית לנמל ומשם הפלגה מזרחה עד לקצה שובר הגלים המערבי כדי להזדהות ולהיכנס לנמל. ה"חזיר" של בר התנגש בתלולית עפר מתחת לשובר הגלים, דבר שגרם לעלית הכלי מעל המים בדיוק מתחת לתותח 40 מ"מ מאויש, אך הם לא התגלו. היה חשש להגנת אזורי העגינה על ידי רשת תת-מימית אך זו לא נמצאה, אך ספינת משמר עגנה ליד מצוף והצוללנים היו צריכים לחמוק גם ממנה.

שני הזוגות סרקו את כל שטח הנמל, אך לא נמצאו מטרות. כנראה שהצוללים התגלו במהלך הסריקה התת-מימית, שכללה גם עלייה לרגעים מעל המים, שכן המצרים החלו בזריקת מטעני עומק נגד צוללנים, שלא נפגעו. לאחר סריקה שנמשכה כשלוש שעות יצאו בר ושמיר והגיעו בנפרד לנקודת האיסוף. שני הצוותים לא הצליחו ליצור קשר עם הציפור והחלו לנוע באיטיות לכיוון אל עריש, עד שנאספו על ידי הסירה בהמשך. לאחר ויכוח בין מפקדי החזירים למפקד הכוח, הוחלט להטביע את שני החזירים, והכוח חבר למשחתת "יפו".

בפעולה עצמה לא נגרם נזק לכלי שיט, אך למחרת הפעולה העבירו המצרים את שתי ספינות הטילים מדגם אוסה מנמל פורט סעיד לנמל אלכסנדריה, המרוחק יותר.

לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה

מיד בתום המלחמה נקראו לוחמי השייטת, וביניהם בר ושמיר, לזירת ים סוף, למשימת אבטחת משלחת רשמית ישראלית שעמדה להיפגש עם החברה האיטלקית שהפעילה את שדה הנפט באבו רודס. הלוחמים הגיעו לשארם א-שייח' והועברו לידם מספר ג'יפים, חמושים במקלעים, שהוצנחו מספר ימים קודם לכן מהאוויר עבור חטיבה 35, כחלק מהכוח שכבש את האזור. הלוחמים נסעו לאחר לאבו רודס (מרחק של כ-180 ק"מ), שם אבטחו את האזור בזמן קיום השיחות.

מלחמת ההתשה

רקע – לאחר המלחמה האווירה בשייטת לא הייתה קלה עקב אי ביצוע המשימות שהוטלו עליה. הגבולות הימיים גדלו פי כמה ואף נולדו צרכים מבצעיים רבים חדשים, כולל מתן פתרונות וסיוע במכשולי ומעברי מים – בעיקר בים המלח, נהר הירדן, תעלת סואץ ומפרץ סואץ. נוצרה תחרות בין שייטת 13 לבין יחידה 707 שהתמחתה עד אז בעיקר בצלילה הגנתית ובהפעלת סירות גומי ורצתה להרחיב את פעילותה המבצעית. כך קרה שבמעברי הירדן שתי היחידות סייעו בהעברת כוחות פשיטה של צה"ל באותו זמן ובהשתתפות בחלק מהמבצעים.

במסגרת הפקת הלקחים בוצעו שיפורי אטימה של החזירים והוספו אמצעי תצפית. היחידה עברה אימוני חי"ר במסגרות גדולות יותר. בר המשיך עוד כשנה ביחידת הצ-2. לאחר מכן החל להתמחות בכל תחומי לוחמת חי"ר וקומנדו יבשתי.

פעילויות מבצעיות עיקריות

לאור חוסר ההצלחה במלחמת ששת הימים שייטת 13 הייתה נחושה להוכיח את יכולותיה וביצועיה המבצעיים בדרכים שונות. לכן לוחמת היבשה קיבלה עדיפות.

• מיקוש תעלת סואץ – התקבלה החלטה לבצע מיקוש התעלה. נלקחו פצצות עומק נגד צוללות מהמשחתות שהונחו על קרקעית התעלה. חובר תיל שנמשך עד לעמדה בצד הישראלי. הפצצות תוכננו להפעלה מרחוק. על פי הידוע הפצצות לא הופעלו מעולם.
• מיקוש דרכים בצפון מפרץ סואץ – תוך שימוש במוקשים נגד רכב עם 7 ק"ג חומר נפץ שנראו כסלעים ופותחו ביחידת יפתח של תא"ל דוד לסקוב. הפעלה על ידי צינור פנאומטי כאשר רכב היה עולה עליו. הכוח בפיקודו של בר וסגנו עוזי ליבנת כלל שישה לוחמים הגיע ליעד עם סירות גומי. המוקש הראשון הונח על הכביש ומשכו את הצינור הפניאומטי. הטמנת המוקש השני היה במרחק 30 מטר מהמוקש הראשון. אז אירע פיצוץ אדיר. בר קיבל החלטה להניח ולהכין את המוקש השני למרות החשש שהוא עלול להתפוצץ. הכוח נסוג ללא נפגעים. בתחקיר שבוצע באודיטוריום בחיפה הסביר את שיקוליו. שקט השתרר באולם. זו לא תהיה הפעם האחרונה שבר ייקח החלטה קשה בזמן אמת, בעיקר במטרה למלא את המשימה במלואה למרות הנסיבות הקשות.
• מבצע בולמוס 5 - פשיטת שייטת 13 על תחנת משמר של צבא מצרים בראס עדבייה שבצפון מפרץ סואץ שהתרחשה בליל 21 ביוני 1969. המבצע היווה ציון דרך בתולדותיה של השייטת, בהיותו הראשון שבו פעלו לוחמי השייטת בלחימה יבשתית. קצח"ר תא"ל רפאל איתן אישר שהמבצע יבוצע כולו על ידי השייטת. כוח הפושטים היה בפיקודו של שאול זיו. על פי ידיעות המודיעין היה מכ"ם באזור היעד. הגעה לאזור היעד בסירות גומי. שחיה לחוף, החפה ותצפית. בר היה מפקד של אחת מארבע החוליות. פטרול מצרי עבר ליד הכוח והיה זיהוי הדדי. המבצע הפך מחשאי לרועש. כל 32 חיילי המשמר המצרי נהרגו. הסתבר שבאזור אין מכ"ם. לשייטת היה פצוע אחד.

בעקבות המבצע המוצלח צה"ל הכיר בפוטנציאל שיש בשייטת בכל הקשור ליכולתה לבצע פעולות קומנדו בתחום היבשה. כך נסללה הדרך לפשיטה על האי גרין.

• מבצעי מודיעין ומארבים למחבלים בים המלח - השייטת ביצעה פעילות מודיעינית בעיקר באזור נחל ארנון בגדה המזרחית של ים המלח, תחת פיקוד דרום. כמו כן ביצעה פעילות מבצעית, כולל מארבים על החוף בשפך של נחל זרקא מעיין וזאת תחת פיקוד מרכז. ההגעה הסופית ליעד בוצעה בשחיה. עקב המליחות הגבוהה של הים ותנאי השטח השחיינים סבלו מצריבות קשות ושריטות רבות. באחד המבצעים בנחל ארנון נאלצו הלוחמים להגיע ליעד בחוף תוך מעבר בשטח של קרקע מכוסה בשכבת מלח עבה. עקב כך השאירו סימני עקבות ברורים. סיורי אוויר ירדניים גילו את העקבות. בתחקיר בר, כמפקד הכוח, ננזף קשות אך רמ"ט פיקוד דרום יצא להגנתו תוך טיעון שעקבות מסוג זה אי אפשר לטשטש.

הפשיטה על האי גרין

ערך מורחב – הפשיטה על האי גרין

תרשימי הפשיטה על האי גרין, יולי 1969^[1]

הכנות למבצע - בר היה מפקד בית הספר לצלילה של השייטת. הוא היה חלק מהכוח אך כקצין לוחם בלבד ולא השתתף בנוהל הקרב המפורט. בוצע סיור מוקדם באזור היעד עם "חזיר" על ידי מפקד כוח הפושטים על גג המתחם המבוצר, יואב חיון. סמוך לביצוע המבצע הוחלט שבר יחליף את חיון. בר ביצע תצפיות ארוכות טווח על היעד ביחד עם קחצ"ר תא"ל רפאל איתן. איתן קבע את נקודת הורדת הגל הראשון של כוח השחיינים של השייטת מסירות הגומי, כ 800 מטר צפונית מזרחית לנקודת ההחפה באי.

תדרוך אחרון - בוצע ב-19 ביולי בראס סודר בהשתתפות הרמטכ"ל חיים בר לב בתדריך לא הוצג המידע על הזרמים באזור האי ולכן לא שונתה נקודת הורדת כוח השחיינים בהתחשב בזרם. התכנון - גל ראשון כוח של 20 לוחמי שייטת ובגל שני כ 20 לוחמי סיירת מטכ"ל. החפ"ק בראשות רפאל איתן, זאב אלמוג ומפקד סיירת מטכ"ל, מנחם דיגלי, מוקם בסירות הגומי.

מהלך הפעולה - מראס סודר בוצעה הפלגה צפונה בשתי קבוצות של סירות גומי לכיוון היעד. מזג האוויר באזור היעד - רוח צפונית מזרחית חלשה, זרם דרום מערבי, ראות טובה וירח קטן מאוד ללא השפעה ממשית.

הטבילה של כוח השחיינים בוצעה כ-800 מטר מזרחית לנקודת ההחפה המתוכננת באי. כל 20 הלוחמים נקשרו בחבל משותף, כאשר בר בראש ומוביל את הכוח. הכוח לא הצליח להתקדם ליעד. בר העריך שזה עקב הרוח הנושבת ולכן פקד לעבור לצלילה. בר הבין שיש בעיה של זרם נגדי חזק שעצר את ההתקדמות ליעד. ^[א] עיכוב הכוח עקב הזרם גרם לכך שלא יעמדו בזמן האחרון שנקבע לפריצה ליעד. 'בר החליט להמשיך במבצע ללא התחשבות בלוח הזמנים. ^[ב]

בר העלה את הכוח מצלילה, אסף את הלוחמים מסביבו וגער בהם, תוך צעקות וחבטות, שיש להמשיך ולבצע את המשימה. הוא החליט להמשיך בשחייה שאפשרה תצפית על היעד והתמצאות טובה יותר במרחב. החפ"ק בסירות הגומי קרא לבר בקשר וציווה עליו לחזור, אך ההוראה לא נקלטה במהלך השחייה. הכוח הגיע לאי כשעה לאחר הזמן האחרון לביצוע הפריצה, במצב של שפל שחשף את הכוח.

בר החליט לטפס ועלה על כתפיו של יעקב פונדק, הלוחם הגבוה שבכוח, וכך עשה שאר הכוח. בר וסגנו עמי איילון קראו לכל הכוח לעלות לגג, גם במחיר של הזנחה של האבטחות. על הכוח נורתה אש תופת שחייבה את הלוחמים להתקדם בזחילה. המסתור היחידי היו כונסי האוויר בגובה 60 ס"מ. חלק ניכר מרימוני העשן לא פעלו. רק לאחר תפיסת פאתי היעד ואבטחתו החליט בר לקרוא לכח הגל השני של סיירת מטכ"ל. לאחר שנכשל בליצור קשר עם התפ"ק ירה בר רקטות כסימן המוסכם לקריאה להגעת הכוח. בתחילה המתין בר להגעת הגל השני ולאחר זמן מה החליט להמשיך בלחימה גם ללא תגבורת זו. כוח סיירת מטכ"ל הגיע ליעד אחרי שטוהרה עמדת התותח השלישי.

על חלקו בפשיטה זכה בר בעיטור המופת - ”"לאחר מאבק ממושך נגד הזרם, הצליח סרן דב בר להביא את הכוח אל נקודת הפריצה. הוא פרץ בראש הכוח, תחת אש אויב, והובילו להסתערות על עמדות התותחים, שעל גג החומה.”^[2],

מבצע ויקטוריה

ערך מורחב – מבצע ויקטוריה

ב-30 במאי 1970 נהרגו ארבעה עשר צנחנים ונפצעו שישה במארב שביצע הקומנדו מצרי. מבצע ויקטוריה נערך ב-11 ביוני 1970. כוח מסיירת שקד ובו 134 לוחמים, בסיוע יחידה 707 של חיל הים, חיל אוויר, הנדסה, תותחנים ושריון, צלח את התעלה באזור בוצי וטיהר קטע של כשלושה קילומטרים לאורכה. מפקד חיל הים אברהם בוצר החליט שעקב ניסיונו הקרבי בר יצטרף לכוח. מפקד יחידה 707 רס"ן שאול סלע לא עודכן והתנגד לכך ובר השתתף במבצע כאחד הלוחמים בטיהור התעלות. חיילי הכוח ספרו שלושים חיילים מצריים הרוגים וככל הנראה הרוגים נוספים נמצאו בתוך הבונקרים. לצה"ל היו ארבעה הרוגים ו-12 פצועים. לנוכח כמות הנפגעים לצה"ל לא התקיימו פעולות דומות נוספות אחרי פשיטה זו. חודשיים מאוחר יותר נכנסה לתוקפה הפסקת האש שסיימה, הלכה למעשה את מלחמת ההתשה. בעקבות הצלחת המבצע ושיטת צליחת התעלה באמצעות סירות סער, הוכשרה בקרבת התעלה ה"חצר" אשר תשמש כנקודת הצליחה במלחמת יום הכיפורים והמבצע שימש כמודל למבצע אבירי לב.

גלריה

• 
  משלחת ישראל בדרך למפגש עם איטלקים מפעילי שדות הנפט באבו רודס 1967
• 
  מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר מברך את סרן דב בר וסמ"ר זלי רוט שעוטרו בעיטור המופת בגין פעילותם בפשיטה על האי גרין
• 
  בתום מבצע ויקטוריה 11 ביוני 1970
• 
  תצפית בצפון מפרץ סואץ מלחמת ההתשה

יחידה 707

בשנת 1971 חזר בר לשייטת בתפקיד סגנו של המפקד שאול זיו. כעבור שנה התעוררה מחלוקת על המשך לימודיו להשלמת התואר האוניברסיטאי תוך כדי שרות. בר נקרא לשיחה עם מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר והוסבר לו שבמחלוקת בין מפקד לסגן בוצר בוחר במפקד. משמעות ההחלטה שעליו לעזוב את השייטת והוא שקל לפרוש בגיל 28.

ראש מה"ד אלוף שמואל גונן ניסה לשכנעו לבצע הסבה לשריון ולהתמנות למח"ט. אלוף בנימין תלם שהחליף כעבור מספר ימים את בוצר קרא לו לראיון והציע לו לקבל את הפיקוד על יחידה 707. לאחר לבטים החליט להיענות בחיוב ובמרץ 1973 מונה למפקד היחידה. חיל הים החליט להרחיב את הפעילות המבצעית של היחידה וראה בתחרות בין 707 לשייטת 13 אלמנט חיובי.

מילוט והצלת יהדות סוריה - יחידה 707 הייתה שותפה מלאה למבצע מלט ולהמשך מבצעי ההצלה מביירות עד לסגירת נתיב מילוט זה עקב פריצת מלחמת האזרחים בלבנון. כתוצאה מיצירת קשרי עבודה טובים עם המוסד וההערכה הרבה לפעילותם עברו מספר לוחמי 707 לשרת בארגון זה.

גלריה

• 
  קבלת מנוי מפקד יחידה 707 מרץ 1973
• 
  סא"ל שאול סלע מעביר את הפיקוד על יחידה 707 לרס"ן דב בר. אות התמנון בצד שמאל אות העטלף עובר לצד ימין, 1972.
• 
  מפקד היחידה הנכנס דב בר נפרד מהמפקד היוצא שאול סלע עם מסירת ההגה המסורתי, מרץ 1973.
• 
  "אביב נעורים". רכב ביטחון לבנוני שהפריע לפושטים בבירות.

מבצע אביב נעורים

ערך מורחב – מבצע אביב נעורים

תרשים מבצע אביב נעורים בחוף לבנון^[3]

רקע - מפקד חיל הים אלוף בנימין תלם התייחס ל"אביב נעורים" כמבצע אסטרטגי חילי ולכן דרש שיהיו נציגים-לוחמים מחיל הים בכל אחד מהכוחות הפושטים. תלם החליט לצרף את בר לנוהל הקרב של המבצע ולמנות אותו כנציג חיל הים בחוף וכחלק מכוח הפשיטה של סיירת מטכ"ל על יעד "אביבה". מפקד סיירת מטכ"ל סא"ל אהוד ברק התנגד לצירוף לוחם זר לכוח. הדבר עלה פעמיים להחלטת הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר. תא"ל מנו שקד, מפקד המבצע, תמך בצירופו של בר ושכנע את הרמטכ"ל. בר השתתף בנוהל הקרב של הסיירת ובתחילה הרגיש כנטע זר. ברק החליט שבר יהיה בן זוגו של עמירם לוין. תפקידם היה לאבטח את מבואות הבניינים.

יעד אביבה

היה היעד המרכזי של הפעולה. המודיעין היה מאוד מפורט, מרמת שומרי הראש ועד לרמת הדיירים הבודדים בבנין.

הירידה מהסטי"ל לסירות הגומי, בפיקודו של דני אבינון, וההפלגה לנקודת הנחיתה בוצעו ללא דופי והלוחמים הגיעו יבשים ולבושים כיאות לחוף.

לכוח הפושט המתינו מכוניות נהוגות בידי אנשי המוסד. אחד הנהגים סיפר שבסיור מוקדם ראו נוכחות של ז'נדרמריה.

במהלך הנסיעה ליעד עברו במספר מחסומים, אך לא נבדקו. שמונה עשר לוחמים מסיירת מטכ"ל ודב בר בתוכם הגיעו עד לקרבת הבניין, ומשם צעדו לעברו, חלקם מחופשים לנשים, וחבוקים בזרועות לוחמים בלבוש גברי. ברק הלך מחובק עם מוקי בצר. בר עם עמירם לוין. חוליות החיסול עלו במהירות במדרגות, בשעה ששאר הלוחמים נשארו למטה, באזור עמודי הבניין, לאבטח את הכניסה. בין הנשארים היו עמירם לוין ודב בר וכן מפקד הפעולה, אהוד ברק.

בבניין הרגו הלוחמים שלושה מבכירי הארגון:

• החוליה בפיקוד מוקי בצר, אשר אליה צורף גם יוני נתניהו^[4], הרגה את יוסוף אל נג'אר ("אבו יוסוף"), מוותיקי ארגון הפת"ח, שהיה בעברו ראש סניפי הפת"ח בלבנון, ראש המודיעין הפנימי של הפת"ח, וקצין המבצעים של ארגון ספטמבר השחור. חודשים ספורים לפני הפעולה מונה לראש המחלקה המדינית של אש"ף, והיה אחד מסגניו של יאסר ערפאת^[5]. יחד איתו נהרגה גם אשתו שניסתה להגן עליו^[6].
• החוליה בפיקוד צביקה ליבנה הרגה את כמאל נאצר, שהיה משורר פלסטיני ודובר ארגון הפת"ח.
• החוליה בפיקוד אמיתי נחמני הרגה את כמאל עדואן, מוותיקי ארגון הפת"ח גם הוא, שהיה אחראי על פעולות טרור בישראל במסגרת "מנגנון הגזרה המערבית"; אחר כך היה קצין המבצעים והמודיעין של ארגון ספטמבר השחור, והיה אחראי על תכנון פעולות נגד יעדים ישראלים בעולם^[7].
• חוליות החיסול הרגו בטעות אישה איטלקייה שהתגוררה בבניין.

ברחוב מתחת לבניין התפתח קרב יריות בין שומרי הראש ואנשי ז'נדרמריה שהגיעו לאזור לבין כוח האבטחה^[8] -

• כוח האבטחה הבחין בשלוש מכוניות חונות בהמשך הרחוב ובתזוזה בתוכן והבינו שאלה שומרי הראש ושככל הנראה אלה הבחינו בתנועה ערה מדי בחדרי המדרגות. אחד מהם יצא מהרכב עם אקדח שלוף. ברק, לוין ובר התקרבו למכוניות תוך שליפת עוזים וביצוע ירי מסיבי. שני שומרי ראש נהרגו במקום והשלישי נפל מהרכב בצד המרוחק מהם. אף על פי שהשתמשו במשתיקי קול, אחרי מספר צרורות הירי הופך לרועש. שלושתם חזרו לאזור עמודי הבניין.
• כעבור זמן קצר נכנס לשטח ג'יפ לנדרובר של הז'נדרמריה עם שלושה שוטרים והם חוסלו.
• הלחימה הפכה לרועשת והביאה לכניסת ג'יפ נוסף לשטח האש וגם שלושת השוטרים הללו נוטרלו וחוסלו.

בתום הביצוע ירדו הכוחות מהבניין. הרכבים המתינו עם מנועים דולקים. בספירת האנשים היה חסר אחד. יוני נתניהו הגיע בריצה והצטרף לשאר הלוחמים. הכח פיזר מסמרים על הכביש. הרכבים נסעו במהירות גבוהה ברחובות ביירות עד להגעה לכביש החוף ולאזור הפינוי. בדרך זיהו כלי רכב משוריין מסייר לאורך החוף ומפעיל זרקור. עצרו לזמן קצר ונתנו לו לעבור. החבירה לסירות הגומי בוצעה 30 דקות לאחר הנחיתה הראשונית בחוף.

• שני לוחמי 707 נוספים צורפו לכוח של אמנון ליפקין-שחק שפשט על יעד "גילה". לאחד הלוחמים המחבלים הצליחו לחטוף את נשקו ובר החליט בעקבות זאת להשעותו מפעילות מבצעית.

בתום המבצע העלה מפקד חיל הים בנימין תלם את בר לדרגת סא"ל. במהלך שנת 1973 החלה עבודת מטה למיזוג בין שתי היחידות - שייטת 13 ויחידה 707.

מלחמת יום הכיפורים - ניסיון חילוץ לוחמי מוצב המזח

תרשים תנועת כוח יחידה 707 לחילוץ אנשי מוצב המזח, 11 באוקטובר 1973^[9]

רקע - מוצב המזח, "מסרק", היה הדרומי ביותר בקו בר לב. במוצב נמצאו כ-42 חיילים - כולל הרוגים ופצועים - מכותרים מתחילת המלחמה, על ידי כוחות הארמייה השלישית. במטכ"ל הוחלט, ב-11 באוקטובר, לנסות לחלץ את המגינים הנצורים מן המוצב באמצעות סירות גומי. דרך זו נראתה היחידה בעלת סיכויי הצלחה לחילוצם. הכוונה הראשונית הייתה לביצוע על ידי שייטת 13 בפיקוד גדי שפי אך אלה הועסקו במבצעי מגבית והמשימה הועברה ללוחמי 707. פיקוד הדרום הודיע כי חפ"ק הפיקוד הוא זה שינהל את כוח החילוץ מ"מסרק" - החל מרגע שהכוח יחלוף צפונה את ראס דהיסה שמצפון לראס סודר.

ב-11 באוקטובר 1973 נקרא בר, שהיה באבו זנימה, להגיע לשארם א-שייח' ואלוף מיל' אברהם בוצר הטיל עליו משימה עלומה, כפי שהתבטא בוצר "משימה תפורה בדיוק בשבילך", אך לא פירט מהי. נמסר לו כי כוח היחידה קיבל הוראה בהתאם והוא מועבר לראס סודר. בר הוטס והורד בשדה התעופה שהיה ריק מאדם. לאחר המתנה הגיע מסוק ואתו אל"ם חיים בנימיני מפיקוד דרום ורס"ן חנינא עמישב קצין אג"ם של שייטת 13, שמסרו לבר את משימת החילוץ ממוצב המזח. בנימיני הציג מפות, תדרך ומסר שהמוצב יקבל את ההודעה על החילוץ ברגע האחרון. בר צירף את חנינא עמישב לכוח החילוץ.

התוכנית ותדרוך אחרון - 18 הלוחמים יפליגו בשש סירות גומי באופן עצמאי לנקודת טבילה – כ-800 מטר מהמוצב המכותר - ולמזח הם יגיעו בצלילה לצד המזרחי הרדוד יותר של המוצב. 5 לוחמים יטפסו על המזח וידווחו על מהלכי האויב. ואז יצרו קשר עם חיילי "מסרק" וישכנעו אותם לצאת ולחבור ללוחמי חיל-הים שבאו לחלצם. הלוחמים יפַנו את חיילי המוצב אל סירות הגומי, שלפי קריאה יתקרבו עד למזח עצמו ויקבלו את אנשי המוצב.

בר, שהכיר היטב את מוצב המזח מתקופת ההכנות לפשיטה על האי גרין, לא היה שלם עם המשימה. שני חופי המפרץ היו בידי המצרים ששלטו אף בכל רצועת החוף המזרחית מראס סודר וצפונה. בר לא ראה דרך להגיע ליעד בהסתר מתצפיות ומכ"מים של המצרים שכיסו את כל מרחב הפעולה. לכן הוא התקשר למפקד חיל הים האלוף בנימין תלם, שהיה באותו זמן בדיון של כלל המטכ"ל. בר דרש להוציא את תלם מהדיון ואמר לו שהמשמעות תהיה "אבדות רבות לכוחותינו". תלם טען "שכל עם ישראל ניסה לחלץ את אנשי המוצב". תחילה שלחו גדוד שריון שלא הצליח לחבור למוצב ובהמשך את סיירת מטכ"ל שלא הצליחה לבצע את המשימה. תלם הדגיש שזוהי החלטה של הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר ושזה על דעת כולם שבר עם כוח 707 ינסו לחלץ אותם. הוא הוסיף "זוהי משימה חשובה לעם ישראל, עלו ותצליחו". לפני היציאה למבצע בר התקשר שוב למפקד חיל הים והביע את דאגתו והלה השיב לו "כל עם ישראל מאחוריך". בר חזר אל אנשיו ודיבר אל ליבם תוך הסבר על החשיבות שבחילוץ החיילים.

ביצוע ניסיון החילוץ - לפני יציאה לים שוחח בר עם מפקד חטיבת הצנחנים, אל"ם עוזי יאירי, שיחידתו שלטה בגזרה מול המצרים. יאירי המליץ לבר שאת ההחלטה הקשה אם לבצע את המשימה יקבל באזור הפעולה, לאור המצב בשטח.

כוח סירות הגומי יצא לים שהיה שקט והירח מלא. ההפלגה צפונה בוצעה במבנה יהלום. ה"דבורים" שאמנם לא היו חלק מהכוח עקבו אחרי סירות הגומי. דבורים גילו מטרה ונגשו לזהותה. התבררה כהפרעת מכ"ם. סירות הגומי המשיכו לנוע עצמאית כמתוכנן. לאחר שהתרחקו הודיע מפקד כוח הדבורים עמי אילון שאינו מבחין בסירות הגומי. בר הורה לפתוח מחזירי הד מכ"ם ( CORNER REFLECTORS). כעשר דקות לאחר מכן, נפתחה הפגזת תותחי חוף 130 מ"מ מבוקרי המכ"ם המוצבים בחוף המערבי, בראס מחגרה, מדרום לעדביה. ההפגזה הייתה יעילה מאוד, ונמשכה גם לאחר קיפול מחזירי הד המכ"ם בסירות. נפילות הפגזים גרמו להד מים בגובה 10 מטר. היא נמשכה בין 20 ל–30 דקות, וכוונה גם לעבר ה"דבורים", שנמצאו על גבול הטווח היעיל. בר התקרב לחוף המזרחי ובהמשך אף למערבי כדי לצמצם את סכנת ההיפגעות מההפגזה. הפגזים המשיכו ליפול קרוב מאוד לסירות הגומי. מטח אחד נפל במרכז מבנה היהלום. בר חשש מהגעת הסירות לחוף שבשליטת המצרים אך הצליח לארגן מחדש את כל הסירות.

בשעה 23:15 – החליט בר שההפגזה נעשית מדויקת ולא ניתן להמשיך והודיע לפיקוד הדרום שהחילוץ לא ניתן לביצוע והחליט להחזיר את הכוח לראס סודר. בר הצליח לאסוף את כל שש הסירות והכוח יצא מטווח האש של תותחנות החוף המצרית וחזר לבסיס ללא נפגעים. בדיעבד הסתבר שבמוצב היו 37 חיילים, מחציתם פצועים, ועוד כ-5 הרוגים, בעוד שסירות הגומי יכלו לקחת כ 20 איש בלבד. מפקד מוצב המזח כלל לא תכנן להוציא את אנשיו מהמוצב. הוא אף לא האמין להודעות בערוצי הקשר שהיו גלויים והגיע למסקנה שעקב כך המצרים ימתינו ויארבו להם ביציאתם מהמוצב. בר נוהג לומר שמבצע זה שלא יצא לפועל, למעשה הציל חיים.

תהליך איחוד שייטת 13 עם יחידה 707 החל אחרי מבצע "אביב נעורים" החלה עבודת מטה למיזוג בין שתי היחידות. ההחלטה התקבלה בשנת 1975 ובר עזב את היחידה במהלך הקיץ.

שירות בשייטת 3 ובפלגה 45

בר עבר לשייטת ספינות הטילים, סיים בהצלחה התמחות ומבחני פיקוד על אח"י מבטח ופיקד על אח"י סופה (סער 3). בטקס הזיכרון השנתי לחללי אח"י דקר הספינה עגנה קרוב לחוף. חבל נכנס למדחף. בר קפץ מייד לים, עם מדיו הלבנים, צלל ושחרר את החבל.

בר הועבר לפלגה 45 בזירת ים סוף והתמנה למפקד אח"י רומח (סער 4). הספינה השתתפה בהפלגות מבצעיות ארוכות בים האדום ובמפרץ עדן. במהלך 1976 צוות הספינה זכה במקום הראשון במבחן הכשירות המבצעי מתוך כלל ספינות הטילים בשתי זירות הלחימה. בעגינה באזור באב אל מנדב נתפס העוגן בקרקעית ולא השתחרר. בר צלל לאט עד לעומק 60 מטר ושחרר את העוגן. פעולה אמנם מוצלחת אך עם סיכון גבוה עקב אי המצאות תא לחץ בסט"יל.

בתום השרות בזירת ים סוף חזר בר לשייטת 3 ומונה למפל"ג 31.

תפקידים בכירים

רמ"ח מבצעים חיל הים – ב-1977 מונה בר לתפקיד רמ"ח מבצעים, החליף את חיים שקד והועלה לדרגת אל"ם. לקראת קבלת התפקיד החליט בר לעבור קורס מח"טים של צה"ל. ההכרות עם גורמי אג"ם מבצעים ומי שעתיד להיות רמ"ח מבצעים חיל האוויר יפתח ספקטור פתחו בפני חיל הים פעילויות מבצעיות מורחבות בעיקר לשייטת 13. בתקופתו בוצעו בין השאר המבצעים הבאים –

• בין 14 ל 21 ביוני 1978 - מבצע ליטני שבו ספינות הסער ביצעו סגר על צור והפגיזו יעדי מחבלים.
• ב-8 ביוני 1978 - מבצע שלכת שבו ספינות טילים הובילו כוח שייטת 13 בפיקוד אלי מרק וכוח צנחנים בפיקוד אמנון ליפקין שחק לתקיפת מחבלים בדוהר בורג מדרום לצידון.
• ב-22 בינואר 1979 – לוחמי שייטת 13 חילצו את שני לוחמי המוסד בסוף המבצע לחיסול עלי חסן סלאמה בבירות. באותו לילה אירע הפיגוע בנהריה.
• ב-22 ב־23 וב 24 באפריל 1979 - תקפו ספינות סער יעדי מחבלים בחוף לבנון בירי טילים.
• ב-19 ביולי 1979 – תקיפה נוספת בירי טילים על יעדי מחבלים.
• בליל 17–18 באפריל 1980 – מבצע מתח גבוה שבו כוחות שייטת 13 השמידו קבוצת מחבלים שעמדה לבצע פיגוע מיקוח בישראל.
• ב-4 במאי 1980 – ביקור היסטורי של שתי ספינות סער 4, אח"י מולדת ואח"י קוממיות בפיקוד אברהם בן שושן בנמל אלכסנדריה.
• באותה תקופה נלכדו ארבע אניות מחבלים ונמנעו פיגועים בחופי ישראל.

סגן מפקד בסיס חיפה - ב-1980 מונה בר כסגנו של תא"ל אלי רהב מפקד בסיס חיפה.

מפקד פו"ם זרוע ים - ב 1981 החליף בר את ישראל לשם כמפקד פו"ם זרוע ים. קיבל מינוי חירום של ראש זירת צפון, נציג חיל הים לפעילות המבצעית בפיקוד צפון, כולל במהלך מלחמת לבנון הראשונה. בר שירת כמפקד פו"ם זרוע ים במשך ארבע שנים, עד 1 ביוני 1985, עת השתחרר ויצא לגמלאות.

קשר ועבודה עם המוסד

הקשר הראשוני נוצר בשנת 1973 בעקבות השתתפותו של בר במבצע "אביב נעורים". בעקבות המבצע המוסד נהג להתיעץ עמו על נושאים הקשורים לים.

בר, כמומחה לתחום הצלילה, יעץ למוסד בנושא ההתארגנות של "כפר הנופש לצלילה " בחוף סודאן. לאחר הקמת הכפר ותחילת מילוט והצלת יהודי אתיופיה השתתף באחד המבצעים כמפקד בכיר בים (מב"ב) באח"י בת גלים 2 בפיקודו של אילן בוכריס. בזמן ביצוע העמסת הניצולים ארעה היתקלות עם הכוח הסודני שפתח באש על אנשי המוסד בחוף. בהמשך השתתף בר בתחקיר והדגיש שבכל זמן התקרית השליטה הייתה מלאה ויצא להגנתו של מפקד הכפר דני לימור שעל פי דעתו נהג נכון ובקור רוח.

סיור ראש המוסד בגבול סוריה לבנון – ראש המוסד יצחק חופי, שהתנגד למלחמת לבנון הראשונה, הטיל על סגנו נחיק נבות להוביל את הקשר עם הנוצרים בלבנון. עם זאת הוזמן חופי לסיור בגבול סוריה לבנון לפני שפרש מתפקידו ב 12 בספטמבר 1982. כן בוצעו מספר מפגשים ושיחות עם הנוצרים בבעל בק ובבתרון. בר היה שותף למפגשים ושימש כשומר ראש אישי של חופי. ההגעה והחזרה מלבנון בוצעו על גבי סטי"ל שנשאר בכוננות לחילוץ מחוץ לטווח הגילוי מהחוף.

גלריה

• 
  מפקד זירת צפון מלחמת לבנון הראשונה 1982.
• 
  לקראת שיחרור ויציאה לגמלאות 1985.

תפקידים אזרחיים

• חברת סיסטמיקס, שיתוף פעולה עם ינוש בן גל – עד 1987 עבד במשותף עם בן גל בהקמת מסגרות צבאיות ביחידות מיוחדות במדינות שונות ביניהן לסוטו.
• שיתוף פעולה עם היזם ראובן גרוס "מלך החניונים" – נמשך שנים רבות. החל בניהול חוף הצוק שכלל אבטחה, ניקיון וגבית כספים.
• ניהול חניונים – חיפה – החליף את החברה הכלכלית. כלל את חניון הרכבת, האודיטוריום, בית המשפט ועוד ארבעה נוספים. באר שבע – בית חולים סורוקה ושניים נוספים. תל אביב – שותפות עם חברת לימולב בניהול שני חניונים בדרום תל אביב
• עסקי מסעדנות – בר בנה ופתח מספר מסעדות. פתח מזנון באולם "מופת" ברעננה. היה שותף במסעדה סינית כשרה. פתח מזנון מהיר בקניון באר שבע ועוד.
• מסעדת TIKE הטורקית, הרצליה פיתוח – שותפות עם ארבעה ישראלים ומשקיע טורקי בעל רשת מסעדות בטורקיה. כל צוות הטבחים הובא מטורקיה. עקב ההצלחה הוקמה מסעדה נוספת מול עיריית תל אביב. המסעדות נוהלו על ידי הבת הדר ובעלה רונן. עקב רווחיות שוטפת נמוכה המסעדות נמכרו ברווח כעבור שנה.

חיים אישיים

בר נישא לראשונה לאביגיל בתחילת 1966 ולזוג נולד בן אחד. בר נישא בשנית לשלומית ולזוג נולדו שתי בנות. בר הוא סב ל-8 נכדים.

בר הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת חיפה ותואר שני בציוויליזציות ימיות מאוניברסיטת חיפה.

פעיל בצופי ים ומשנת 2015 בעמותת עטלף. בר חבר הנהלת העמותה של כפר הנוער נירים - בית ספר לטיעוני טיפוח בשבי ציון.

לקריאה נוספת

• מייק אלדר, שייטת 13: סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' .21, 26, 295-293, 328, 342-341, 344, 365, 370, 379-377, 404-388, 407, 410, 414, 445, 463-461, 481-472, 491-489, 518-517.
• טל זגרבה, כל האי רתח וגעש.
• הפגזים התקרבו אלינו שורות-שורות במחנה 13ביוני 2008.
• אל"ם מיל דב בר על ניסיון יחידה 707 לחילוץ אנשי מוצב המזח באתר "משמר המורשת הימית"
• יואב גלבר, התשה המלחמה שהשתכחה, הוצאת דביר, 2017, עמ' 376–379
• H.O. No 157, SAILING DIRECTIONS FOR THE RED SEA and THE GULF OF ADEN, THIRD EDITION 1943, ISSUED UNDER THE AUTHORITY OF THE SECRETARY OF THE NAVY, UNITED STATES GOVERNMENT PRINTING OFFICE, WASHINGTON : 1943 P.72-83

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דב בר בוויקישיתוף

• סיגל בוכריס, עשרים שנה לפשיטה על האי גרין, 'בין גלים' 178 אוגוסט 1989 עמ' 9
• הבלדה על האי הירוק, סרט אנימציה להקת חיל הים, יולי 2015
• דב בר מספר על עצמו בפינת הפלברה של עמותת העטלף, ינואר 2016
• דב בר על ניסיון יחידה 707 לחילוץ אנשי מוצב המזח, באתר "משמר המורשת הימית", נובמבר 2016
• אייל לוי, נגד הזרם: מפקד הפשיטה של השייטת על האי גרין חוזר אל הדרמה הגדולה, אתר הגבורה: סופשבוע מעריב, 3 ביולי 2018
• יצחק שמיר דב בר ואחרים, פעולת הצוללים בפורט סעיד 1967, באתר "משמר המורשת הימית", יולי 2018
• אורי מילשטיין, דב בר מספר על הפשיטה על האי גרין AQUAZOOM מרץ 2019
• ראיון עם דב בר - ניסיון החילוץ של לוחמי מוצב המזח, רדיו סול 11 באפריל 2021
• אורי מילשטיין, ראיון עם דב בר, נובמבר 2021
• אורי מילשטיין, המשך ראיון דב בר, דצמבר 2021
• אורי מילשטיין, משימה במימי נמל פורט סעיד ב-67', באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 בדצמבר 2021
• אורי מילשטיין, מראיין את אל"ם דימ' דב בר על פעילות במבצע אביב נעורים באתר חדשות1 דצמבר 2021
• ראיון וידאו עם דב בר לוחם שייטת 13 בעל עיטור המופת באתר הגבורה
• פרק 32: דב בר - האיש שתמיד היה שם, סרטון בערוץ "Yoav Yosha", באתר יוטיוב (אורך: 01:39:13)

• The 961 The Time Brigitte Bardot Visited Lebanon In the Sixties
• VOGUE A Guide to Brigitte Bardot's Beirut July14, 2017

ביאורים

1. בר לא תודרך על כך לפני המבצע.
2. לדבריו היה זה לקח ממה שקרה במהלך מלחמת ששת הימים כשמרבית פעולות של השייטת נכשלו.

הערות שוליים

1. מייק אלדר "שייטת 13", ספריית מעריב, 1993, עמוד 406.
2. המקור עיטור המופת לסרן דב בר באתר הגבורה.
3. 250px שייטת 13 ע' 471.
4. בן כספית ואילן כפיר, "אהוד ברק: חייל מספר אחד",קוראים, 1998, עמודים 127-128.
5. מוקי בצר, "לוחם חשאי", הוצאת כתר, 2015, עמוד 162, "לפתע נפתחה דלת חדר השינה. הפרצוף המוכר, שאת תמונתו נשאתי בכיס החולצה בשלושת השבועות האחרונים, הביט בי עתה בגודל טבעי. כיוונתי אליו את הנשק, אך נג'אר הגיב מהר וטרק את הדלת. צרורות עוזי ארוכים שלי ושל צביקה ריססו וניקבו את דלת חדר השינה לפני שיספיק לשים יד על נשקו. רצתי קדימה ופרצתי בבעיטה את הדלת המחוררת. האיש האחראי לטבח במינכן היה מוטל מת על הרצפה".
6. מוקי בצר על מספר מבצע "אביב נעורים", אתר חטיבת הצנחנים, כפי שהועלה באתר פרש.
7. מוקי בצר, "לוחם חשאי", הוצאת כתר, 2015, עמוד 164.
8. עמרי אסנהיים, צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2012, עמוד 30.
9. מייק אלדר שייטת 13 ע' 491