Loading AI tools
יחידה בחיל הים הישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שייטת המשחתות, שכונתה בתחילה השייטת הגדולה ונרשמה כשייטת 1,[1] הוקמה באוקטובר 1948, כיחידה הכוללת את אוניות הלחימה של חיל הים הישראלי. מעת הקמתה פעלה השייטת בים התיכון עד שסיימה את תפקידה במלחמת ההתשה.
 | |
| שייטת 1 | |
| חוד החנית של חיל הים | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | השייטת הגדולה |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 חיל הים הישראלי |
| סוג | יחידת לוחמה ימית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 10 אוקטובר 1948 – 1968 (כ־19 שנים) |
| מקים היחידה | חיל הים |
| מלחמות |
 מלחמת העצמאות מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | התחלה בקורבטות שהוכשרו לשימוש מצי הצללים. רכישת שלוש הפריגטות מסדרת River מעודפי הצי הקנדי. שתי משחתות מסדרת Z, מהצי המלכותי הבריטי וכתוספת המשחתת אבראהים אל-אוול שנכנעה מהצי המצרי. |
| פיקוד | |
| יחידת אם | נמל חיפה |
| דרגת המפקד |
 אלוף-משנה |
| מפקדים | מפקדי השייטת |
בתקופת מלחמת העצמאות כללה השייטת מספר ספינות שנבנו במקור כקורבטות. לספינות אלה הוספו אחרי המלחמה שלוש פריגטות משימתה העיקרית, שהוטלה על חיל הים על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, הייתה "להציג את דגל ישראל בימים". השייטת הפגינה נוכחות וקיימה ביקורים במרבית נמלי הים התיכון. בהפלגותיהן הרחיקו דרומה עד דרום אפריקה ומוזמביק, במסגרת המבצעים "תיכון" ו"הרקולס", ומערבה אל החוף המזרחי של ארצות הברית במסגרת מבצע קולומבוס. היא ביצעה גם משימות סמליות ודיפלומטיות, כגון הבאת עצמותיהם של חנה סנש והברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד לקבורה בישראל ומתן סיוע לנפגעי רעש האדמה ביוון בשנת 1953.
כאשר התממשה בשנת 1954 עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית התבהר הצורך לתת מענה לנחיתות מול הצי המצרי ולמצוא כלי שיט טובים יותר. לאחר משא ומתן לקניית משחתות איטלקיות הציעו הבריטים שתי משחתות מעודפי מלחמת העולם השנייה במחיר מציאה – אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42) – ואלו נרכשו והובאו לחיפה ביוני 1956. היחידה שנקראה "שייטת 1" הפכה ל"שייטת המשחתות". במלחמת סיני הכניעו המשחתות את המשחתת המצרית "אבראהים אל-אוול" שהפגיזה את חיפה, והיא נתפסה וצורפה לצי חיל הים הישראלי תחת השם "אח"י חיפה (ק-38)". לאחר המלחמה צורפה אח"י נגה (ק-22) לשייטת.
בתקופה שבין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים עסקה השייטת באימונים וביקרה בנמלים רבים בים התיכון. אולם, הצטיידות המצרים בשנות ה-60 בטילי ים-ים סטיקס הדגישה את נחיתות המשחתות, וחיל הים פנה לתוכנית ספינות סער. כאשר פרצה מלחמת ששת הימים נעשה שימוש במשחתות תוך הימנעות ממגע עם ספינות טילים של האויב. באוקטובר 1967 טובעה המשחתת אילת ולאחר תקופה קצרה הושבתה אח"י יפו (ק-42) ושייטת המשחתות סיימה את תפקידה.
בעשרים שנות פעילות השייטת עברו בה כמעט כל קציני חיל הים וצברו בה ניסיון ימי ופיקודי, שהיווה את הבסיס המקצועי לקליטת ספינות סער ומעבר חיל הים לזרוע לחימה. ”שייטת 1 הייתה אחד מעמודי התווך של חיל הים ובתור שכזאת תכנס להיסטוריה...” ”לא כולם זכו להשתתף במבצעי לחימה עוטי זהר, אבל כולנו עברנו הפלגות אמונים מתישות ולווי אניות רכש ללא סוף. ומפעם לפעם גם מבצע, לא מלחמתי אך מרגש. כמו סיוע לנפגעי הרעש באיי יוון, או מצעד מפואר בשדרות ניו יורק.”[2]
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת העצמאותכלי השיט של השייטת בתחילת הדרך היו אוניות מעפילים שבמקור נבנו כקורבטות לשירות בצפון האוקיינוס האטלנטי בציי ארצות הברית וקנדה במלחמת העולם השנייה. בעת תכנונם וייצורם, נוחיות הצוות לא קיבלה חשיבות ומיזוג אוויר לא היה אז בנמצא. חלקם נרכשו עוד לפני קום המדינה; הם הובאו על ידי מעפילים ונשארו ב"צי הצללים" בנמל חיפה. חלקם האחר הגיע אחרי קום המדינה תוך הפרת האמברגו שהוטל על ישראל על ידי מעצמות המערב.
במלחמת העצמאות כללה השייטת את אח"י אילת (א-16), שוברת קרח בעברה ואוניית עזר חמושה במלחמה; הקורבטות אח"י השומר (ק-18) ואח"י הגנה (ק-20), קורבטות מדגם פלאואר ששירתו בצי המלכותי הקנדי; אח"י נגה (ק-26) מדגם Submarine Chaser של הצי האמריקאי; והיכטה החמושה אח"י מעוז (ק-24).[hebrew 1]
בעת מלחמת העצמאות קיימה השייטת מספר מגעי קרב עם חיל הים המצרי. חולשת הכוח בשני הצדדים מנעה אפשרות להכרעת האויב בקרב ימי, אך השייטת הייתה נכונה לפגוע באויב אם תפגוש אותו. ברוב הקרבות היה כוח השייטת בעדיפות על פני הכוח המצרי שפגש. הדבר נבע ממדיניות ריכוז הכוח שנקט חיל הים הישראלי. המפגשים לא הביאו לתוצאות מכריעות, היות שהחימוש היה מועט וכושר הפעלתו נמוך.
התוקפנות שגילתה השייטת במגעיה עם האויב ונוכחותה המתמדת מול רצועת עזה הביאו להסגר יעיל על הרצועה.[3] ניסיון המצרים לחסימת השיט לחופי ישראל ארך זמן קצר ולא צלח בידם.
ייצוג המדינה - ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון קבע שמשימתו של חיל הים תהיה ”להניף את דגל ישראל בעולם.” לכן על חיל הים ללבוש גם מדי חג לבנים. בתום מלחמת העצמאות עברו צוותי האניות לבסיס ההדרכה וקיימו השתלמות בהלכות צבא.
| המועד | מקום | אירוע | תוצאות | ||
|---|---|---|---|---|---|
| 24 באוגוסט – 29 באוגוסט | מדרום לכרתים | מבצע גור כוח שכלל את אח"י וג'ווד (ק-18) ואח"י הגנה (ק-20) בפיקוד מפקד השייטת שמואל ינאי השתלט על ספינה איטלקית שהעבירה נשק לסורים | לאחר שהעבירו אליהן את הצוות והנשק – 8,000 רובים וכ-10 מיליון כדורים - הטביעו אותה. | ||
| 10 באוקטובר 1948 | נמל חיפה | הוקמה "השייטת הגדולה" שכללה את כל אוניות המלחמה. | השאר ב"שייטת ספינות המשמר" והנחתות ב"שייטת הפולשות".[hebrew 2] | ||
| 10 באוקטובר 1948 | נמל חיפה | אח"י נגה (ק-26), שנרכשה בארצות הברית, הוכנסה לשירות פעיל. | שירתה זמן קצר ונמסרה למוסד לעלייה ב'. | ||
| 18 באוקטובר 1948 | מול עזה ואשקלון | אח"י וג'ווד (ק-18) ואח"י הגנה (ק-20) ביצעו ירי מהים לעבר עזה ואשקלון. | הכוח המצרי הנסוג מאשדוד הוטרד. | ||
| 19 באוקטובר 1948 | קרב אשקלון | קרב ימי ליד חוף אשקלון בין האוניות אח"י וג'ווד (ק-18), אח"י הגנה (ק-20) ואח"י נוגה (ק-26) לבין קורבטה מצרית שפרקה אספקה וחיילים לחוף. הכוח הותקף באש סוללות תותחי חוף מצריות ומטוסי ספיטפייר מצריים. | השייטת ירתה כ-200 פגזים. תקלות בתותחי הכוח הישראלי מנעו פגיעה בקורבטה המצרית. מטוס מצרי הופל באש אח"י הגנה. לכוחות השייטת הרוג אחד ו-5 פצועים. בפצועים היה מרדכי לימון, סגן מפקד אח"י הגנה (ק-20) (לימים מפקד חיל הים), שנפגע מרסיס ברגלו.[4] | ||
| 21 באוקטובר 1948 | מול עזה | השייטת, שכללה את אח"י וג'ווד (ק-18), אח"י הגנה (ק-20), אח"י נגה (ק-26) ואח"י מעוז (ק-24), שעליה היו סירות נפץ, יצאה לתקוף פריגטה ושולת מוקשים שהביאו תגבורת למצרים בחוף. בהחלטה של פול שולמן, שנמצא במקום, התרחקו האוניות לכיוון יפו. אח"י מעוז לבדה הורידה את סירות הנפץ. | שתי האוניות המצריות הוטבעו. הלוחמים נאספו לסירה שחזרה לאח"י מעוז.[5] | ||
| 12 – 14 בנובמבר 1948 | חוף סורי[hebrew 3] | אנית המעפילים נרקיס, שהבריחה צעירים ממחנות המעצר בפמגוסטה, נכנסה לסערה עזה ללא שליטה וללא עוגן ונסחפה לכיוון החוף הסורי. | אח"י מעוז (ק-24) בפיקוד מילה ברנר איתרה אותה בקרבת החוף וגררה אותה לישראל.[6] | ||
| 22 בדצמבר 1948 | מול רצועת עזה | אוניות השייטת הפגיזו מדי לילה את עזה, רפיח ואל עריש. | הפעילות חייבה את המצרים לרתק כוחות להגנת החוף. | ||
| 1 בינואר 1949 | 70 מייל מול תל אביב | השייטת, בהרכב אח"י וג'ווד (ק-18), אח"י הגנה (ק-20) ואח"י מעוז (ק-24), הוזנקה לעבר אוניות מצריות, שניסו לממש סגר ימי על ישראל. מערבית לחיפה | בעוד השייטת מחפשת בים הפתוח התקרבו האוניות המצריות לחוף תל אביב וירו 30 פגזים שנפלו למים. המצרים אותרו רק בנסיגתם, והתפתח קרב תותחים בלא פגיעות משני הצדדים. מפציץ כבד של חיל האוויר נטל חלק בקרב, אך הפצצות לא פגעו. המצרים ניצלו את מהירותם העדיפה והצליחו לנתק מגע. הקרב הסתיים ללא פגיעות בשני הצדדים. | ||
| ב־2 עד 4 בינואר 1949 | מול רצועת עזה | הפגזת כוחות מצריים בחוף על ידי אוניות השייטת בשיתוף פעולה עם חיל האוויר | אכיפת סגר ימי על הרצועה. | ||
| גלריית תמונות מתקופת הקורבטות |
|---|
|
בתום המלחמה הגיעו שלוש פריגטות שנרכשו מעודפי הצי המלכותי הקנדי. הפריגטות מדגם River אח"י מבטח (ק-28) לשעבר HMCS Orkney, אח"י משגב (ק-30) לשעבר HMCS Strathadam ואח"י מזנק (ק-32) לשעבר HMCS Hallowel. הפריגטות חומשו בתותחים ימיים 120 מ"מ ו-76 מ"מ, חלקם נרכשו באיטליה.
במסגרת התארגנות חיל הים שונה ב-16 במאי 1950 שם היחידה ומאז נקראה שייטת 1. לאחר מלחמת העצמאות המשימה העיקרית של השייטת הייתה "להראות את דגל ישראל בעולם". כלי השיט של חיל הים נמצאו זמן רב בהפלגות בין חופי ישראל לנתיבי השיט וביקרו בנמלי הים התיכון. תוך כדי הפלגה קוימו אימוני צוות ותרגילים בכל שיטות הלחימה. כלי השיט שימשו להדרכה מעשית בהכשרת ימאים, לקורס חובלים וקדטים של בתי הספר הימיים.
חנה סנש הייתה עולה מהונגריה וחברה בקיבוץ שדות ים גויסה והוצנחה על ידי הבריטים באירופה בשלהי מלחמת העולם השנייה. היא נתפסה והוצאה להורג בהונגריה. בתחילת שנת 1950 החליטה ממשלת ישראל להעלות את עצמותיה לקבורה בישראל. הונגריה הייתה אז מעבר למסך הברזל ונסיבות ההעברה חייבו חיסיון מרבי. אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד מרדכי לימון נמצאה בנאפולי באיטליה ועברה שם הספנה במבדוק. בגמר הטיפול הפליגה לנמל ביוגוסלביה, קיבלה את הארון והפליגה איתו לישראל. הגיעה לחיפה בסוף חודש מרץ 1950. בארץ תוכנן טקס ופרסום אך כדי למנוע קישור למאשרי ההעברה הועבר הארון בים מאח"י מבטח (ק-28) לספינת משמר "אח"י תרצה (מ-35)" לטקס ברציף הנמל ונשלח לירושלים. חנה סנש נקברה מחדש בחלקה הצבאית בהר הרצל.
ערך מורחב – מבצע קולומבוסעל מנת לממן את משימות הקליטה, הפיתוח והביטחון החליטה ממשלת ישראל על הפצת איגרות חוב מטעמה בעיקר בין יהודי ארצות הברית. מנהלי ההפצה בארצות הברית יזמו הבאת כלי שיט של חיל הים הישראלי לנמלי ארצות הברית במטרה ליצור אווירת נדיבות שתסייע להפצת האגרות. הפריגטה אח"י משגב (ק-30), בפיקוד רס"ן נפתלי רוזן, והקורבטה אח"י הגנה (ק-20), בפיקוד רס"ן אריה פרידמן, נבחרו למשימה, שקיבלה את שם הקוד "מבצע קולומבוס".
סדרת ההכנות ארכה שישה שבועות, מספנת חיל הים טיפלה באוניות והצוותים קיבלו הכשרה מרוכזת שנועדה להביא לתפעול משופר של האוניות ובעיקר להבטיח הופעה נאה של המלחים בארצות הברית. המטרה להרשים את יהודי ארצות הברית, אך גם להפגין מקצוענות לצי האמריקני.
בפיקוד סא"ל שלמה אראל יצאו האוניות לדרך ב-30 במרץ 1951. ההפלגה עד לארצות הברית תוכננה לארבעה שבועות. בדרכן מערבה עצרו בנאפולי לתדלוק והספנה קצרה לצביעת התחתית. תחנת תדלוק שנייה הייתה בנמל פונטה דלגאדה, שבאיים האזוריים. משם הפליגו לנמל ניו יורק. התקבלו על ידי הנספח הצבאי בארצות הברית, אל"ם חיים הרצוג, וראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק, שמעון פרס.
הציבור האמריקני כולו גילה אהדה רבה לאוניות הישראליות. הצוותים השתתפו במצעד בניו-יורק לכבוד יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל בנוכחות ראש הממשלה, דוד בן-גוריון. האוניות ביקרו בנמלי בוסטון, פילדלפיה, בולטימור ווושינגטון. ביום הזיכרון, Memorial Day, הוזמן אראל להניח זר על קבר החייל האלמוני בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. הדבר היה ביזמת הצי האמריקני בידיעת הבית הלבן ושודר בכל רשתות הטלוויזיה.
קבוצות קטנות נסעו גם לשיקגו, ללוס אנג'לס ולסן דייגו, להשתתף במסע התרמות של ה'בונדס'. שהיה מוצלח ביותר. שמעון פרס סיכם את הביקור במכתב למשרד הביטחון: ”איש מאתנו לא יכול היה לקוות שהאוניות תגענה במצב יותר טוב מאשר הן הגיעו. הן נקיות ומצוחצחות והצוותים אדיבים להפליא. מנומסים, מלובשים כהלכה וממושמעים...”
ב-11 ביוני 1951 יצאו האוניות בדרכן חזרה לתדלוק בפונטה דלגאדה נמל האיים האזוריים. משם פנו לנמל טולון לביצוע משימה נוספת של גרירת טרפדות לארץ. אח"י משגב (ק-30) גררה את ט-209 שהייתה בפיקוד בנימין תלם, ואח"י הגנה (ק-20) גררה את ט-209 בפיקוד מושי כץ.[7]
אח"י משגב (ק-30) ואח"י הגנה (ק-20) שבו לחופי ישראל ב-5 ביולי 1950 התקבלו במשט ברכה של כלי שיט רבים של חיל הים ומטס של שישה מטוסי קרב מחיל האוויר. ברציף נמל חיפה המתינו להם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שר החוץ משה שרת והרמטכ"ל יגאל ידין.
באוקטובר שנת 1952 יצאה הפריגטה אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד סא"ל בן רון ועליה מחזור ג' של קורס חובלים, להפלגה שתוכננה להימשך שלושה חודשים ויעדה ברזיל. נמל ביניים היה פורטו גרנדה במושבה הפורטוגזית כף ורדה. לאחר התדלוק בעוד האניה באוקיינוס האטלנטי התקבלה הודעת שינוי בתוכנית ההפלגה. השינוי הוסבר במותו של הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן. האניה פנתה חזרה דרך נמל מרסיי בצרפת. היציאה ממרסיי נקלעה לסערת מיסטרל חזקה שגרמה לנזקים לארגזי התחמושת על הסיפון. בהתקרב הפריגטה לארץ הופנתה לחיפושים אחרי סירות מפרש שנסחפה ללב ים. קורס חובלים ג' קיבל הרבה מאוד ניסיון בהפלגה זאת.[8]
ערך מורחב – סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון
ב-10 ביולי 1953 יצאה השייטת בפיקוד אל"ם שלמה אראל לסדרת אימונים מרוכזת בים האגאי. הכוח כלל את שלוש הפריגטות אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד אריה ברוש, אח"י משגב (ק-30) בפיקוד אדוארד שרון ואח"י מזנק (ק-32) בפיקוד יצחק דביר. ב-17 ביולי עגנה אח"י מזנק באי כיוס במזרח הים האגאי וימאי האניה סייעו לכבאים באי להתגבר על שרפה במחסן. ראש העיר ומנהל הנמל מסרו את הערכתם הרבה לפעולת הימאים.[9] במחסן היו גם חמרי נפץ וכיבוי הדליקה מנע נזק רב.
לאחר חודש אימונים, ב-12 באוגוסט 1953 נקלטו בשעות הצהריים קריאות הצלה במכשירי האלחוט והודעות בקשה מרדיו אתונה. התברר כי מתרחשת סדרת רעידות אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר באזור מערב יוון. מוקד הרעש באזור האיים קפלוניה וזקינתוס. בין הקריאות לעזרה נקלט מברק: ”ממשלת יוון החליטה לפנות את האיים זנטה (זקינתוס) וקפלוניה מתושביהם וקוראת לכל ציי הים התיכון לחוש לעזרה בפינוי.”
השייטת נמצאה בעגינה במפרץ מול האי אנטיקיתרה, כ-150 מייל מהאיים שנפגעו. מפקד השייטת קיים קבוצת פקודות באוניית הדגל, העביר הודעה למפקדת חיל הים ושלוש הפריגטות הפליגו לכיוון מוקד הרעש.
בקרבת האי זקינתוס פגשו סיירת בריטית HMS Gambia. הודיעה באיתות אור שהצי המלכותי הבריטי לקח את משימת הטיפול באי זקינתוס. עוד מסרה הסיירת שהמשחתת הכבדה HMS Daring בדרך לקפלוניה.
האי קפלוניה כולל צוקים מתנשאים עם מפרץ שהכניסה אליו מדרום. עיר הבירה ארגוסטולי. כשהרעש היה בעיצומו נשמעו רעמים בתוך המים וצוקים נראו מתמוטטים אל הים. התברר כי יש הרבה נפגעים וזקוקים למזון ומים. המדיניות הייתה להתרכז בפצועים ולא לפנות אנשים בריאים.
כל הפינוי והטיפול הרפואי בקפלוניה נעשה על ידי הכוח הישראלי. מפקד השייטת שלמה אראל ארגן את השייטת כך שאח"י משגב (ק-30) שימשה מרכז תקשורת ונשארה בעגינה כשמרבית צוותה עוסק בפינוי ותובלות בחוף. אח"י מבטח (ק-28) שימשה כאוניית בית חולים אליה הובאו הפצועים והיא הובילה אותם לנמל פטרס מרחק שש שעות הפלגה. אח"י מזנק (ק-32) יצאה מהמפרץ ובהיקף האי קיימה קשר לכפרים לפי איתותים ונצנוצי SOS נכנסו עם סירות לחוף והעלו משלחות לנקיקים, האכילו והשקו. את הנפגעים העבירו לפטרס. למחרת הצטרפה גם הקורבטה אח"י ווג'ווד (ק-18)בפיקודו של רס"ן רפאל פלדי שהביאה מזון טרי מישראל. אח"י ווג'ווד (ק-18) נשלחה לתור את הצד המזרחי של קפלוניה במשימת סיוע והצלה.
בשלושת ימי עבודות ההצלה חילצה השייטת ופינתה ליבשת למעלה מ-300 פצועים קשה. במהלך ההפלגות בוצעו עשרות ניתוחים דחופים. כ-1,200 פצועים נוספים קיבלו עזרה ראשונה וטיפול מאנשי הצוות. כל המזון שהיה באניות מצא את דרכו לתושבי האי.
לכל המחלצים ניתן סרט מגן דוד אדום. המחולצים ידעו שחיל הים הישראלי מסייע להם. מלך יוון הביע תודה בהענקת אביר מסדר הפניקס למפקד השייטת שלמה אראל ולסא"ל יצחק דביר מפקד אח"י מזנק (ק-32) . העזרה הישראלית נשארה בזיכרון ביוון לשנים רבות.
ביום השלישי החלו להגיע כוחות הצי היווני לשקם את ההריסות. פעולת העזרה הראשונה הסתיימו. מפקד השייטת הסיק שהגיע הזמן להתפנות. לא כך חשבו במשרד החוץ. באותה עת היו הקשרים הדיפלומטיים בין יוון לישראל קרירים. יוון הצביעה באו"ם עם המחנה הערבי נגד תוכנית החלוקה. כל פעולות ההצלה של השייטת נעשו בלא שום חשבון או כוונה לתועלת כלשהי למחלצים. עכשיו נקרתה הזדמנות לשפר את הקשרים. תואם ביקור בפיראוס, נמלה של אתונה. ב-17 באוגוסט 1953 נכנסה כל השייטת לנמל פיראוס. הצוותים זכו לקבלת פנים חמה ביותר. מפקד השייטת שלמה אראל זומן ללשכת ראש הממשלה המרשל אלכסנדרוס פאפאגוס, שהודה לו על פעילות ההצלה.
ליוון אינטרסים שונים במזרח התיכון ויחסי יוון–ישראל הרשמיים לא השתנו, אך האווירה ברחוב היווני נעשתה חיובית ביותר. קרנה של ישראל והיחסים בין העמים קיבלו משמעות חיובית. הקהילות היהודיות בערים שונות קיבלו מברקי ברכה,[10] צוותי חיל הים הישראלי זכו לארוח אוהד בכל פעם שביקרו ביוון. ובעיר ארגוסטולי, בירת האי קפלוניה, נקרא אחד הרחובות בשם "רחוב ישראל".[11]
בהגיע השייטת חזרה לחיפה לאחר חודש וחצי היעדרות נערך ברציף הצבאי מסדר חגיגי. ראש הממשלה דוד בן-גוריון בירך את הבאים שזכו וזיכו את עם ישראל במצוות הסיוע. ”ניתנה לצי הצעיר הזדמנות להגיש עזרה אנושית מבלי לבקש כל מתן שכר מלבד מתן העזרה... ”[12]
הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נפטר בפריז בשנת 1934 ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. עשרים שנה מאוחר יותר החליטה ממשלת ישראל, בתיאום עם משפחתו, להעלות את עצמותיו ארצה. ב-19 מרץ 1954 נשלחה הפריגטה אח"י מבטח (ק-28)[13] בפיקוד רס"ן אריה ברוש לנמל מרסיי, לשם הגיעה ב-26 במרץ. משמר כבוד מצוות הפריגטה יצא לפריז וקיבל את שני הארונות, של הברון ואשתו אדלאיד דה רוטשילד, בטקס בנוכחות שגריר ישראל בצרפת יעקב צור ובני משפחת רוטשילד.
הארונות הובלו בקרון רכבת מיוחד לנמל מרסיי והועלו לאונייה בטקס מכובד. לנוכחים הוקראה מגילת אישור קבלה חתומה בידי ראש ממשלת ישראל, משה שרת. הפריגטה הפליגה לנמל חיפה אליו הגיעה ב-5 אפריל 1954, ובטקס חילי הועברו הארונות לחוף ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.
"מבצע תיכון" נערך ב-20 ביוני 1954 עד 11 באוגוסט 1954 - שלוש הפריגטות, בפיקוד אל"ם שלמה אראל, יצאו להפלגה ארוכה. מיד ביציאה פגשו את אח"י אילת (א-16) והטרפדות משייטת 5 ותירגלו יחד. במסגרת ההפלגה ביקרו בנמלים: פיראוס, איסטנבול, ונציה, שם פגשו את אוניות הצי המצרי - הפריגטה "דומיאט" ואבראהים אל-אוול. מוונציה המשיכו לנמל ספליט ביוגוסלביה ולמלטה. בכל נמל מולאו כל כללי הטקס ירי מטח כבוד בפתח הנמל ומצעד ברחובות העיר.
ערך מורחב – מבצע משווההפריגטה אח"י משגב (ק-30) בפיקוד אדוארד שרון, ועם חניכי קורס חובלים ד' בפיקוד רמי לונץ יצאה למסע לדרום אפריקה ב-15 פברואר – 2 יוני 1955. בים התיכון נקלעה לסערה עזה. תדלקה בגיברלטר המשיכה לפריטאון בסיירה לאון חצתה את קו המשווה ונמל קייפטאון הקיפה את אפריקה ונכנסה ללורנצו מרקס במוזמביק שהייתה אז בשלטון פורטוגל.
מלורנצו מרקס פנתה חזרה דרומה ונכנסה לנמל דרבן משם לפורט אליזבת ושוב לקייפטאון. בדרך צפונה נכנסה למונרוביה שם ביקר בה נשיא ליבריה ויליאם טאבמן ונערך מצעד ברחובות הבירה. האניה המשיכה בהפלגה כולל כניסה לתדלוק בבסיס הצי הצרפתי בדקר שבסנגל, המשיכה לגיברלטר ומשם לנמל ליבורנו באיטליה ולחיפה. במהלך 108 ימי המסע עברה הפריגטה 18,000 מיל ימי, חצתה פעמיים את קו המשווה ונכנסה ל-11 נמלים.
ערך מורחב – הפלגת הרקולס
מיד לאחר מלחמת סיני נשלחו שלוש הפריגטות להקפת יבשת אפריקה לבסיס אילת במגמה לשמור על חופש השיט בים האדום - הפלגת הרקולס. ראשונה יצאה ב-12 בנובמבר 1956 אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד דוד מימון והגיעה לאילת ב-25 בדצמבר 1956. שנייה יצאה ב-19 בנובמבר אח"י מבטח (ק-28). הפריגטה השלישית אח"י משגב (ק-30) יצאה לדרך אך בהגיעה לדרום אפריקה החליט המטה הכללי להסתפק בשתי פריגטות בים האדום והורה להחזירה לחיפה ולהשביתה.
| גלריית תמונות מהתקופה |
|---|
|
| המועד | מקום | אירוע | תוצאות | ||
|---|---|---|---|---|---|
| 21 בפברואר 1949 | נמל חיפה | הפריגטה הראשונה אח"י מבטח (ק-28) מגיעה לנמל חיפה | |||
| 28 באפריל 1949 | נמל חיפה | הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) מגיעה לנמל חיפה | |||
| 28 במאי 1949 | נמל חיפה | הפריגטה אח"י משגב (ק-30) בפיקוד נפתלי רוזן מגיעה לנמל חיפה | מלווה זוג טרפדות אותן פגשה בתעלה בחוף האטלנטי. | ||
| 29 ביולי 1949 | חופי ישראל | ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון מצטרף להפלגה באח"י מבטח (ק-28) בפיקוד מילה ברנר | הפלגה של מספר ימים בליווי שלישו הצבאי נחמיה ארגוב, ומפקד חיל הים שלמה שמיר.[14] | ||
| מרץ 1950 | נמל חיפה | אח"י מבטח (ק-28) מביאה את ארונה של הצנחנית חנה סנש מאירופה. הארון מועבר במפרץ חיפה לספינת משמר "אח"י תרצה (מ-35 )" שהעבירה אותו לרציף בנמל חיפה | חנה סנש הובאה לקבורה בחלקת הגיבורים בהר הרצל. | ||
| אוקטובר 1950 | חופי הארץ | בתמרון גדול שארך שבוע ימים נבדקו הגנת חופי הארץ ופגיעה בדרכי התחבורה של האויב בים | ריכוז נתונים והפקת לקחים בפיקוד האלוף שלמה שמיר. | ||
| 30 במרץ – 11 ביוני 1951 | הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי והחוף המזרחי של ארצות הברית | מבצע קולומבוס, הפריגטה אח"י משגב (ק-30) והקורבטה אח"י הגנה (ק–20), הפליגו לארצות הברית, | האוניות ביקרו בנמלי ניו יורק, בוסטון, פילדלפיה, בלטימור וושינגטון. | ||
| 11 ביוני 1951 | אוניות מבצע קולומבוס הגיעו חזרה לנמל חיפה | זכו לקבלת פנים חגיגית. | |||
| אוגוסט 1951 | חופי ישראל | תמרון שנתי שנמשך כשבוע | תמרוני שייטת, משחק מלחמה ומטווחי הפגזת חוף. | ||
| ספטמבר 1951 | מזרח הים התיכון | כריש עולה בחכה לאח"י וג'ווד (ק-18) בפיקוד פלדי הדייג.[15] | הכריש הוכשר ונאכל. | ||
| ינואר 1952 | מערב הים התיכון | אח"י מבטח (ק-28), אח"י מזנק (ק-32) ואח"י הגנה (ק-20) יוצאות לאבטחת אונית הסוחר "א.ק יפו" ו"א.ק. תמר" | מפגש בין כף בון לגיברלטר. | ||
| 15 בדצמבר 1952 – 15 בינואר 1953 | מזרח האוקיינוס האטלנטי | אח"י מבטח (ק-28), ועליה חניכי קורס חובלים ד' מפליגה לאי סן ויסנט בדרום מזרח האוקיינוס האטלנטי וחזרה דרך נמל טולון | סערה קשה במפרץ ליון. | ||
| 10 ביולי 1953 | נמל חיפה ואיי יוון | אוניות השייטת יוצאות לאימון מרוכז בים האיגאי | בפיקוד אל"ם שלמה אראל | ||
| יולי 1953 | האי כיוס | צוות אח"י מזנק (ק-32) מסייע לכבוי דליקה במחסן תחמושת באי | מכתב הוקרה של מושל האי למפקד הפריגטה סא"ל יצחק דביר. | ||
| 12 אוגוסט 1953 | מערב יוון | אוניות השייטת מגישות סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון בעיקר לאי "קפלוניה" ובסיום מבקרות בנמל פיראוס | פינוי 300 פצועים קשה, טיפול ב-1200 פצועים אחרים והספקת מזון ומים לאלפים מנפגעי הרעש. | ||
| 19 במרץ – אפריל 1954 | פריז מרסיי חיפה | הפריגטה אח"י מבטח (ק-28) נשלחה להביא לארץ את ארונותיהם של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד- הנדיב הידוע ורעייתו עדלאידה דה רוטשילד, | הארונות הובאו בטקס מכובד לקבורה מחודשת ברמת הנדיב. | ||
| 20 ביוני 1954 – 11 באוגוסט 1954 | צפון מזרח הים התיכון | "מבצע תיכון" שלוש הפריגטות בפיקוד אל"ם שלמה אראל, יצאו להפלגה ארוכה. מיד ביציאה פגשו את אח"י אילת (א-16) והטרפדות משייטת 5 ותירגלו יחד. במסגרת ההפלגה ביקרו בנמלים: פיראוס, איסטנבול, ונציה, שם פגשו את אוניות הצי המצרי הפריגטה "דומיאט" ואבראהים אל-אוול המשיכו לנמל ספליט ביוגוסלביה ומלטה | בכל נמל מולאו כל כללי הטקס, ירי כבוד בכניסה ומצעד ברחובות העיר. | ||
| 15 בפברואר – 2 ביוני 1955 | הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי לדרום אפריקה | מבצע משווה - הפריגטה אח"י משגב (ק-30) בפיקוד אדוארד שרון, ועם חניכי קורס חובלים ד' חצתה את קו המשווה ונכנסה לנמל קייפטאון. בדרכה חזרה נכנסה לביקור רשמי במונרוביה שם ביקר נשיא ליבריה ויליאם טאבמן (William Tubman) שהתקבל בירי כבוד | 108 ימי מסע 18,000 ממיל ימי . | ||
| נובמבר 1955 | הפלגה למפרץ "איסקנדרון" בטורקיה | אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד יוחאי בן-נון | אימון צוות חמישה ימים ללא ירידה לחוף. | ||
| 13 באוגוסט – 5 בספטמבר 1956 | צפון מזרח הים התיכון | הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד רס"ן יוסף יריב, ועליה בנוסף לצוות הרגיל גם 60 קדטים ממחזורים ג' וד' של בית הספר לקציני ים עכו. יצאה להפלגת אימונים ממושכת לאורך חופי סוריה, טורקיה, רודוס וכרתים בלא ירידה לחוף. | המטרה הקניית הרגלי ימאים לקדטים הושגה. | ||
| 30 באוקטובר 1956 | מול חוף חיפה | אח"י מזנק (ק-32) מנסה להרים למהירות מרבית כדי ליירט את אבראהים אל-אוול אך מתפוצץ צינור קיטור והיא אינה יכולה להשתתף בקרב. | מכונאי נפצע קל. | ||
| 12 בנובמבר – 24 בדצמבר 1956 | מחיפה סביב אפריקה לשארם א-שייח' | אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד דוד מימון מקיפה את אפריקה כדי להגיע לים האדום. בדרכה מתדלקת בנמלים פלרמו בסיציליה, "דקר" בסנגל, קייפטאון, "ביירא" במוזמביק, וג'יבוטי, שהייתה אז בשלטון צרפתי | הפלגה לאורך 12,500 מייל ימי | ||
| 19 בנובמבר 1956 – 2 בינואר 1957 | מחיפה סביב אפריקה לשארם א-שייח' | אח"י מבטח (ק-28) מקיפה את אפריקה | אותו מסלול שעשתה אח"י מזנק (ק-32) שבוע קודם. | ||
| 26 בנובמבר 1956 – 16 בינואר 1957 | מחיפה לדרום אפריקה וחזרה | אח"י משגב (ק-30) יצאה לדרך במגמה להגיע לים סוף | משיקולי המטה הכללי הוחזרה לחיפה. | ||
| 21 באוגוסט 1959 | הים האדום | אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד נפתלי רוזן מפליגה לנמל ג'יבוטי ונמסרת לצי סרי לנקה | שמה החדש "מהאסנה" | ||
| 7–22 באפריל 1960 | האוקיינוס ההודי | אח"י מזנק (ק-32) בפיקוד סא"ל מנחם כהן יוצאת להפלגת מסירה לסרי לנקה. בדרך נכנסה לג'יבוטי והצטיידה בדלק. חצתה את האוקיינוס ההודי והגיעה לנמל "טרינקומלי" | ב-25 באפריל נמסרה לצי סרי לנקה ושמה החדש GAJABAHU | ||
לפיקוד חיל הים היה ברור שהפריגטות אינן מהוות כוח לחימה ברמה שתאפשר להתמודד בקרב ימי מול משחתות הצי המצרי. בתחילת שנת 1954 החל מפקד חיל הים, מרדכי לימון, לגבש תוכנית מעשית לחידוש הצי. באביב 1954 מונה צוות מקצועי רב-תחומי לבדיקת היתכנות בניית כלי שיט שכונה "משחתת זעירה". הצוות בראשותו של סא"ל צבי קינן ביקר במספנות ובמפעלי נשק באיטליה ובצרפת. המשלחת נכחה גם בניסויי ירי של התותח אוטו מלרה 76 מ"מ. התקבלו תגובות חיוביות ממספנות בהולנד ובצרפת ומספנת yarrow בסקוטלנד שהציעה מיני משחתת של 1,000 טון עם חימוש בריטי קונבנציונלי. המחיר הוערך ב-5 מיליון דולר ליחידה.[16]
בעת התמודדות על התקציב אחד הנושאים שעלו מחוגי חיל האוויר הוא שאין צורך בכלי שיט ללחימה, וכל משימה ניתן לבצע מהאוויר יותר מהר ויותר חזק. לחיזוק הובאו תיאורי הלחימה במלחמת העולם השנייה, שבה בכל הקרבות המשמעותיים ההכרעה הושגה בתקיפות מטוסים. הטיעונים הקלאסיים הללו מובאים עד ימינו, ותשובת חיל הים הייתה בניתוח ענייני עם האלוף דן טולקובסקי, ניתוח הזירה ומטלות הלחימה באויב ימי הגיעו למסקנה משותפת שכוח אווירי עשוי לבצע באפקטיביות חלק ניכר ממשימות הלחימה הימית בזירה הקרובה לחופי הארץ אך לשם כך עליו להצטייד במטוסים וחימוש ייעודיים ולהרחיב את הכשרת הטייסים לביצוע משימות ותקיפה בים, הנדרשות להתבצע דווקא בלילה. על חיל האוויר לרכז מאמץ במשימות השגת עליונות אווירית, הגנת שמי המדינה וסיוע לכוחות הקרקע להשגת הכרעה בשדה הקרב ולא לתחום הימי. בכל מקרה חיל הים יקבל את המינימום הדרוש.[17]
המודיעין הימי הבריטי היה חזק ביותר בים התיכון. פעילות חיל הים הישראלי לרכישת כלי שיט מלחמתיים הגיעה לשלטונות הבריטיים. ובתחילת שנת 1955 הגיעה הצעה מהאדמירליות לנציגות משרד הביטחון בלונדון למכור לישראל שתי משחתות קלות מסדרת האנט (Hunt-class destroyer) משנת ייצור 1939. המחיר היה נמוך יחסית וכלל גם תחמושת וחלפים ואימוני צוות. שתי משחתות כאלה נמכרו על ידי הבריטים למצרים עוד במהלך מלחמת העצמאות. משחתות קלות אלה היו עדיפות בהרבה על הפריגטות, אך לאנשי חיל הים שזה עתה אפיינו משחתות מהירות וחדישות, נראו כלי השיט המוצעים ישנים ומערכות החימוש נחותות. ולמרות המחיר האטרקטיבי דעת פיקוד חיל הים הייתה שלילית.
הרמטכ"ל משה דיין לא השלים עם התשובה השלילית ויזם מפגש של צמרת צה"ל עם שר הביטחון פנחס לבון. בפגישה צידדו כל חברי המטכ"ל ברכישת המשחתות שהוצעו ואנשי חיל הים היו נגד. שר הביטחון סיכם ” מה שטוב היה לצ'רצ'יל טוב גם בשבילי. או שתקחו את ה'האנטים' – או שלא יהיה לכם כלום.” תשובת מפקד חיל הים האלוף שמואל טנקוס הייתה ” האחריות על הזירה הימית היא שלנו, אבל גם של המטה הכללי. אנחנו אומרים שה'האנט' אינו פתרון, ולא רוצים אותו.” פנחס לבון סיכם ”אז לא תקבלו כלום.” ונעל את הישיבה.[18]
בתחילת שנת 1955 חזר דוד בן-גוריון לתפקיד שר הביטחון. שלמה אראל מונה לנספח צה"ל באיטליה והממונה על רכש חיל הים באירופה. בחודש מרץ 1955 התקבלה החלטה להזמנת שתי משחתות חדישות שהוגדרו אבטיפוס. אראל חידש את המגעים עם המספנות באירופה. ההצעה העדיפה במכרז הייתה של מספנה פרטית איטלקית, "קנטיירי דל טירנו", בעיירה ריבה טריגוסו ליד ג'נובה. חיל הים האיטלקי תמך בנושא כי היה מעוניין לתת עבודה למספנות באיטליה. מדובר היה בכלי שיט מהיר כ-35 קשר בגודל 1,200 טון, חמוש בתותחים אוטומטיים תוצרת אוטו מלרה ומערכת בקרת ירי מתקדמת תוצרת מפעלי הנשק באיטליה.
המשא ומתן התקדם ומשלחת טכנית של חיל הים דנה בפרטי המפרט. מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס הגיע לרומא ודן עם משרד ההגנה בנושא המשחתות. הבקשה הייתה התחייבות שממשלת איטליה לא תטיל אמברגו בלי קשר למצב המדיני, פיקוח הצי האיטלקי על הבנייה והתחייבות לספק תחמושת וחלפים לאוניות.
שר ההגנה האיטלקי אמילו טביאני הסכים שהדרישה הגיונית והבטיח התחייבות רשמית. מפקד חיל הים האיטלקי פררי הבטיח שכל מוצר איטלקי יהיה פתוח לרכישה ישראלית. הועברה הודעה לאיטלקים כי הנושא הוכן לדיון בישיבת הממשלה הקרובה. אך יום לפני מועד הישיבה התקבלה הודעה שהבריטים מציעים שתי משחתות מדגם Z ואראל נשלח ללונדון לברר את הפרטים.[19]
הפסקת המגעים עם האיטלקים בשלב כה מתקדם היוותה אכזבה רבה לאנשי חיל הים שעסקו בכך. להערכת אראל היה המודיעין הבריטי ער לעסקה המתבשלת והשלטונות בלונדון רצו להישאר בתמונה תוך מכירת ציוד ישן. הדברים שנמסרו למשרד הביטחון בלונדון היו בעיתוי שהספיק למנוע התקדמות ברומא. בחודש אפריל 1955 התקיימה פגישה באדמירליות הבריטית בה נכחו שמעון פרס ושלמה אראל. נמסר כי מדובר במשחתות מסדרה Z, שנבנו בסוף מלחמת העולם השנייה. המשחתות תימכרנה עם החימוש שלהן והן זקוקות לשיפוץ. המכירה תדרוש אישור הקבינט והאדמירליות ביקשה לקבל התחייבות לקנייה כדי להעלות את הצעתה לאישור.[hebrew 6]
מבחינת טכנולוגיית הלחימה לא ראה אראל את השיפור לעומת ההצעה הקודמת למשחתות קלות Hunt, אך שמעון פרס נתן במקום תשובה חיובית. העדפת ההצעה הבריטית על המשחתת המודרנית האיטלקית הייתה לא נכונה מקצועית, אך מרבית קציני חיל הים קיבלו אותה בברכה. מה שהכריע את הכף היה שאפשר לקבל את המשחתות הבריטיות מהר ובזול.
בריטניה הודיעה על מכירת שתי משחתות Z למצרים ושתיים לישראל, בעיצומן של ההפגנות שארגן גמאל עבד אל נאצר נגד הכוח הבריטי המחזיק בתעלת סואץ. מכאן ואילך התגלגלו הדברים ביעילות והצי הבריטי השקיע וסייע בהכשרת הצוותים והשיפוץ. האיטלקים רתחו והגישו מחאה רשמית לבריטניה על הכשלת עסקת האבטיפוס. מסתבר שהמצרים כבר היו באותה עת בתהליך מימוש עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית בה קיבלו את המשחתות מסדרת סקורי רכישת משחתות Z לא הייתה דרושה להם והם שוכנעו על ידי הבריטים לקנותן באמירה שגם ישראל קונה אותן.
המשחתות מסדרת Z שנרכשו בבריטניה נעשו כלי השיט העיקרי בשייטת ומכאן גם שמה.
נתוני המשחתת היו:
אורך: 111; מטר, רוחב 11 מטר, גובה סיפון ראשי/ירכתיים מהתחתית 8.5 מטר, גובה סיפון עליון/חרטום מהתחתית 10.8 מטר. גובה התורן מהתחתית 24 מטר, שוקע 3 מטר.
דחי: 1,830 -2,530 טון
הנעה: טורבינות קיטור 40,000 כ"ס שני דוודים, שני מדחפים. מהירות מרבית 36 קשר (32 קשר בדחי מלא.) טווח 4675 מייל ימי ב־20 קשר.
חימוש: 4 תותחים 4.5 אינץ'. 1 תותח בופורס 40 מ"מ דו-קני ושני תותחי בופורס 40 מ"מ (חד קני).
מים: 60 מ"ק לצורך הקיטור ולשתייה. יכולת זיקוק של 2 מ"ק מים בשעה.
צוות: 220 איש. 180 בתקן ב'.
במקביל לרכישת המשחתות אושרה לחיל הים בניית שלוש טרפדות בצרפת, ותקציב הרכש לשנים 7–1955 הגיע לסכום של 9 מיליון ל"י, פי שלושה מהתקציב לתקופה הקודמת. חיל הים נדרש לחסוך סכום נכבד מהתקציב השוטף. מפקד החיל הכריז על "מבצע צימוק". שייטת הנחתות הושבתה, הפריגטות הועמדו ולשתיים מהן הורכבו צוותים מאנשי מילואים בלבד. השלישית הושבתה. שייטת הטרפדות הפעילה פלגה מצומצמת. שייטת 13 הייתה היחידה שכמעט ולא נפגעה ממשטר הצנע.[20] והציפיות ממנה היו גדולות.
העברת המשחתות ממצב שימור לפעילות חייב שיפוץ. האדמירליות הבריטית הציגה רשימת עבודות. אל"ם שמואל ינאי בדק והגיש רשימה משלימה. נדרשו עבודות גוף, שיפוץ הטורבינות והדוודים, חידוש מערכת החשמל והתקנת חימוש וציוד אלקטרוני. השיפוץ החל באוגוסט 1955 והתקיים בשתי מספנות שונות בליברפול. אח"י אילת ואח"י יפו (ק-42) . הורכבה משלחת לפקח על עבודות השיפוץ באחריות שמואל ינאי ונוסף לה גם מהנדס אלקטרוניקה חרות צמח. בתחילת 1956 החלו להתאסף הצוותים לאיוש המשחתות. את הפיקוד על אח"י אילת קיבל סא"ל מנחם כהן ולסגנו מונה רס"ן אברהם בוצר. הפיקוד על אח"י יפו (ק-42) מונה סא"ל יוחאי בן-נון ולסגנו רס"ן אברהם תבור. אנשי צוות נשלחו לאנגליה ושהו בה חודשים רבים. מחזור קורס חובלים ה' הפסיק הלימודים וכל המחזור נשלח לאייש את המשחתות. ב-2 במרץ הונף נס השירות הפעיל על אח"י אילת וב־12 במרץ על אח"י יפו (ק-42).
בגמר השיפוץ הפליגו המשחתות מבסיס הצי המלכותי הבריטי בפלימות בדרום מזרח אנגליה לאמוני תותחנות. משם עברו לבסיס פורטלנד בו נערכה סדרת אימוני היבנות הצוות. מפקד אח"י אילת מנחם כהן תפס במהירות את השליטה בניתוב אונייתו בעוד שלמפקד אח" יפו יוחאי בן-נון היה קושי רב בכך. בחזרה לנמל פלימות. משם יצאו ב-11 יוני בדרכם לישראל.
בחודש מאי 1956 יצאו המשחתות מנמל פלימות' ואיתם מפקד חיל הים שמואל טנקוס. בקרבת סיציליה נפגשו עם ספינה איטלקית ממנה הצטרף הרמטכ"ל משה דיין, שהגיע בטיסה ועלה למשחתות עם גוררת בקרבת החוף. הרמטכ"ל התרשם מהאניות ושלח תוך כדי הפלגה את ברכתו: ”... בעגנכם מחר בנמל חיפה אינכם מגיעים לחוף מבטחים. לא נמל חיפה הוא שיבטיח אתכם אלא אתם שתגנו עליו ועל אניותיו! לא נחלה ומחסה תהיה הארץ עבורכם, כי אם בכם ובכחכם ישקטו חופיה! ...” ב-20 ביוני 1956 הגיעו שתי המשחתות לנמל חיפה והתקבלו בטקס חגיגי בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, סגן הרמטכ"ל חיים לסקוב ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס.
המשחתות היוו מענה נאות למשימה הבסיסית שהוטלה על חיל הים. הופעתן הכללית הייתה מרשימה. ארבעת צריחי התותחים, התורן והארובה יצרו תמונה המשדרת כח ימי. מהירותן שיצרה גם גל חרטום ושובל יפה הצטלמה היטב. כמות אנשי הצוות הרבה שחייבה הפעלתן גם הרשימה בעת עמדות הכניסה לנמל מסודרים במדים לאורך הדופן. בכך היה שיפור רב לעומת הפריגטות והקורבטות האיטיות עם החימוש המאולתר.
אוניות השייטת נבנו בקנדה או בבריטניה כדי ללוות שיירות בים הצפוני. מבנה האוניות היה חזק מהמקובל וניתן היה להפעילם בכל תנאי מזג האוויר. בים התיכון מתפתחות לעיתים סערות המסכנות כלי שיט ומגבילות מאוד את היכולת להפיק מהם פעילות קרבית. בעת סערה המחשבה היא על הישרדות כלי השיט ולשם כך נבנים המדורים אטימים ומתקיימת אפשרות שאיבת מים מכל המדורים. במצב ים קשה מעל דרגה 4 בסולם בופורט הוגבלו ביצועי האוניות בכל התחומים. בתקופת המשחתות אירעו מספר סערות שזכורות על ידי אנשי הצוותים ולא לטובה:
תרגילי ימאות שונים נערכו בין האוניות כמו גישה לעצמים בים, הורדת סירות ואסדות הצלה ותרגיל העברת ציוד דלק או אנשים בין שתי אוניות המפליגות במקביל.
מערכות ההנעה של כל האוניות בשייטת התבססו על קיטור. לאוניות היו מספר דוודים שהפכו מים לקיטור בלחץ. מנועי הפריגטות והקורבטות היו מנועי בוכנות קיטור דו כיווניים. הנעת המשחתות נעשתה על ידי טורבינות קיטור בהספק של 20,000 כ"ס כל אחת שאפשרו פיתוח מהירות גבוהה מאוד. הפעלת הדוודים, השליטה בטורבינות והתחזוקה תוך כדי הפלגה חייבו צוות מכונה גדול.
| גלריית תמונות ממשימות השייטת |
|---|
|
המשחתות שנרכשו ככלי שיט מלחמתי אפשרו לפתח בשייטת כושר מבצעי. בעבר הפריגטות והקורבטות שנרכשו כאוניות מעפילים לאחר שהושבתו והחימוש המקורי הוסר מהן. הכושר המבצעי הוגבל ליכולת הפגזת חוף בצורה לא מדויקת. משחתת נבנתה להגן על כוח הצי העיקרי או ללוות שיירות סוחר הייתה במקור בעלת יכולת התגוננות כנגד מרבית סוגי הלחימה בים. לא היו למשחתות עדיפות על פני כלי שיט אחר. הימצאותן במקום כמסך חייב התעסקות איתן ובכך שיבוש התקיפה נגד המטרה העיקרית. שרידות יחידות הכוח העיקרי נחשבה הישג ואף לשם כך הקריבו עצמן המשחתות.
המשחתות נרכשו לפני שנוצרה תפיסת הפעלתן אך הרציונל בקיומן היה מקביל. משימת הגנת חוף ישראל בים התיכון החליפה את משימת הגנת אוניות המערכה ונושאות המטוסים בציי העולם. מבדיקת יכולת הלחימה היו המשחתות בנחיתות בכל היבטי הכושר המבצעי. הן לא יכלו להשיג את הפגיעה הראשונה באויב. הן התגלו על ידי האויב לפני שגילו אותו. הנשק היה קצר טווח ולא מדויק. למשחתות האויב הייתה עדיפות בטווח תותחים ולצוללות האויב הייתה עדיפות בירי טורפדו לפני שבכלל התגלו. מערכת הלחימה התבססה על קו ראייה ולקרבות שיתפתחו בלילה התשובה הייתה פגזי תאורה. כנגד טרפדות אויב לא הייתה מערכת התותחנות הראשית יעילה. המהירות העליונה 32 קשר הייתה פחותה במקצת מהמשחתות מסדרת סקורי שיכלו להגיע ל 35 קשר. ולא מספיקה כדי לקבוע את הקרב או להימנע ממנו.
המשחתות נשאו עליהן אנשי צוות רבים בכלי שיט אחד שעלול להיפגע. הרב תכליתיות העמידה אנשים רבים בקו האש גם כאשר סוג הלחימה לא אפשר להם להתבטא באותו רגע. גם מערכות טעינת התותחים דרשו כח אדם רב. צורת האיוש בתקן א' אנשי מילואים ומצב רגיל הרבה נספחים להפלגות חובלים. כל אלה יצרו תנאי בסיס קשים ביותר כדי להגיע לרמה טובה בביצועים.
גילוי - המשחתות צוידו במכ"ם חיפוש בריטי דגם 293 בתחום S ונוסף לו מכ"ם חיפוש מסחרי קלווין 2. תצפית עין הייתה המקור החשוב לגילוי מטרות. בשיטה הבריטית המכ"מים כוילו ביארדים וכך הטווחים בחיל הים כולו מתנהלים ביארדים. התמונה הימית הטקטית התקבלה בשולחן סימון. שושנת כיוונים מוארת שמרכזה ציין את מקום האונייה. נעה מתחת למפת שולחן הסימון בכיוון שהתקבל ישירות ממצפן הג'ירו וכך גם נתון המהירות ממד המהירות בתחתית האונייה. המטרות שהתגלו במכ"ם נרשמו על מפת שולחן הסימון. תצפית במכ"ם ועבודת הסימון חייבו תאורה מוחלשת. החדר, שנקרא "מרכז ידיעות קרב" (ובראשי תיבות המי"ק), נעשה מוקד השליטה באונייה ומקום המפקד בקרב. בגשר הפיקוד המשיך להוות את מוקד התפעול, הבטיחות והשליטה המשנית. הוא אויש בהפלגה על ידי קצין משמרת ובעמדות קרב על ידי סגן המפקד.
ניווט – ניהוג האונייה נעשה לפי מצפן ג'ירו חשמלי ומצפן מגנטי לגיבוי. מציאת מקום האונייה נעשה על מפות ימיות בפינת הגשר. בקרבת החופים התבצע ניווט חופי, לפי כיווני מצפן לתוואי חוף בולטים ומגדלורים, שנמדדו בתצפית עין. בלב ים התבצע ניווט אסטרונומי, לפי מדידות גובה בסקסטנט לכוכבים בעת הדמדומים ולשמש בצהריים. ניווט זה הצריך חישוב של מקום האונייה לפי נוסחאות והנחת הצטלבות קווי כוכבים על המפה הימית.
קשר – הקשר העיקרי של המפקדה לכלי השיט בים וגם בין כלי השייט ביניהם היה באלחוט בקוד מורס בגלי רדיו בתדר גבוה. קשר אלחוט דיבור אל המפקדה בתדר גבוה ובתוך הכח בתדר גבוה מאוד – תג"מ. נעשה שימוש דגלי הקוד הבינלאומי בעיקר בעת כניסה ויציאה מהנמלים. נשמרה האפשרות לקיים איתות דגלנים בשיטת סמפור (איתות). קשר עם כלי שיט אחרים נעשה בדרך כלל בפנס איתות אור בקוד מורס.
תותחנות - ארבעת התותחים 4.5 אינץ' נחשבו לחימוש העיקרי, והם נקראו במספרים 1 עד 4 בסדר מהחרטום לירכתיים. כל תותח הופעל בהפעלה ידנית. "כוון צידוד" עקב אחרי מחוג הכיוון ו"כוון גובה" עקב אחרי מחוג ההגבהה. מערכת חישוב קידום הכיוון הייתה שעון מכני Automated Fire Control Clock, שהופעל על ידי שמונה אנשים במוקד פיקוד קצין התותחנות. מדידת טווח למטרה נעשתה בצורה אופטית ביום ולפי מכ"ם חיפוש בלילה. מד טווח מכ"מי הורכב על המכוון למטרה מיוחדת זאת בדרך כלל לא עבד. זווית החרטום של המטרה מקו הראייה הוכנס למחשב לפי הערכת הכוון במכוון וכך גם הערכת המהירות. או חושב לפי נתונים קודמים. מטרת האימונים הוצבה רשת אנכית צבועה שחור וצהוב שנגררה על ידי גוררת במשך שאורכו כקילומטר. לאחר אימונים רבים הצליח מדי פעם אחד המטווחים שנערכו אך ורק ביום לרכז את הפגזים בקרבת המטרה. דבר שנחשב להישג.
ירי בלילה חייב ראיית המטרה על כן אחד התותחים הופעל לירי פגזי תאורה. הירי חושב כך שהנר התלוי על מצנח יפתח בגובה 1500 מטר קילומטר אחרי המטרה. שיטה מסורבלת במקצת שהקטינה מאוד את טווח הירי היעיל בלילה לפחות מ-10,000 מטר.
תותחים נגד מטוסים - האונייה צוידה במערכת משנית של תותח בופורס 40 מ"מ חד קני בשני צדי האניה מיד אחרי הארובה ותותח דו-קני במרכז בין שני דוכני הטורפדו. מיקום התותחים לגזרה האחורית שנחשבה מסוכנת יותר. גזרת הירי אפשרה 4 קנים כנגד מטוסים ורק 3 קנים לכל דופן כנגד כלי שיט קטנים. כנגד סירות מהירות בטווח קרוב, צוידו המשחתות ב-6 מקלעי M2 בראונינג שלושה מקלעים לכל דופן בגובה הסיפון.
במשחתות לא היה מכ"ם לגילוי מטוסים ולא הייתה בקרת אש מרכזית נגד מטוסים. יכולת הפגיעה במטוס חולף הייתה אפסית ויכולת הפגיעה במטוס מתקיף הייתה מקרית. למרות זאת נעשו אימונים רבים עם מטוסי חיל האוויר שתוקפים את האוניות. האימונים נערכו בשעות האור. אימוני ירי נעשו על בלונים שהופרחו מהאונייה ועל שרוול הנגרר מאחורי מטוס נורד. המשחתות הסתמכו על הגנה אווירית שתיעשה על ידי מטוסי חיל האוויר וידעו שכושר מטוסי התקיפה המצריים מעל הים היה נמוך בלילה וגבוה ביום ותזמנו את פעולותיהן בהתאם.
הטורפדו במשחתות - עודף החימוש במשחתות Z לעומת משחתות Hunt היו ב-8 טילי הטורפדו שנשאו. הטורפדו דגם 21 סימן 9 לטווח 8000 מטר. הטורפדו נורה מטח של כל החימוש ב־90 מעלות לחרטום האונייה. על מנת לתקן שגיאות הערכה ותגובות המטרה לירי נשלח כל טורפדו בהפרש 2 מעלות מהקודם. הדבר היה נעשה תוך כדי סיבוב האניה בזווית הגה של 10 מעלות וירי כל מספר שניות טווח שיוט הטורפדו היה קצר מטווח תותחי האויב. לטורפדות שנשלחו לא היה כושר ביות וגם לא ניתן היה לשלוט בהם בזמן השיוט. המטרה היחידה הראויה לטורפדו היו משחתות הצי המצרי שכדי להפגיז את החוף באופן יעיל נדרשו לשמור קורס ומהירות. מדי חודש היה נערך מטווח טורפדו אמונים. הראש הקרבי הוחלף בראש מיכל מים כאשר בתום המירוץ היה מופעל לחץ אוויר מוציא את המים והטורפדו נעמד בציפה ראש בולט מהמיים כמטר. לאחר הירי הייתה ריצה לעברו הורדת סירת החתירה קשירתו ומשיכתו להרמה לסיפון במנוף זרוע חשמלי קטן.
לוחמה נגד צוללות - הצי המצרי החל להצטייד בכמות גדולה של צוללות. אף כי הפריגטות והקורבטות שימשו בעת בנייתן ללוחמה בצוללות למרביתן לא היה את ציוד הגילוי הדרוש. עם רכישת המשחתות החל חיל הים לפתח את כושר הגילוי והלחימה בצוללות. הצוללות אח"י תנין (צ-71) ואח"י רהב (צ-73) שנקלטו בחיל הים באותן שנים איפשרו לקיים אימונים משותפים ולרכוש ניסיון בגילוי ומעקב על צוללות. מכשירי גילוי הצוללות במשחתות היו סונאר בתוך מתקן הידרודינמי שירד בצמוד לשדרית האונייה. הסונאר שהיה בנוי מגבישי קווארץ שלח שידורים בתדר האולטרא שמע סביב 15 קילוהרץ. כאשר השידור נתקל בגוף חזר לסונאר הד שעובד לשמע סביב 1000 הרץ. צלחת הסונאר סובבה ידנית בהיקף 360 מעלות. כאשר מהירות האונייה נדרשה להיות לא יותר מ-15 קשר.
הים התיכון ידוע עם תופעות טמפרטורת המים החמים שלו. הדבר מסייע לצוללת להיעלם מתחת לשכבה. לצוללת שהאזינה בסונאר פסיבי היה יתרון בגילוי על המשחתת בטווח שלמעלה מ־10 קילומטר. ביום טוב הייתה המשחתת מגלה צוללת ב-2 קילומטר. הצוללת הייתה יכולה לבצע התקפה בטורפדו בערך מטווח 5 קילומטר. הרבה לפני שהמשחתת הבחינה בה. הטורפדו נע במהירות גדולה ועושה רעש גדול שנקלט בסונאר וגם משאיר שובל ברור שניתן להבחין בו בעין. הרבה פעמים הגילוי של הצוללת נעשה לפי הטורפדו שירתה. מה שמסבך יותר את העניין היה שמערבולות שובל כלי השייט החזירו גם הן הד והיה צריך אוזן טובה וניסיון רב להבדיל בין שובל לבין צוללת. נוסף לעצם הכיוון ניתן היה לאבחן לפי תופעת דופלר, את כיוון תנועת הצוללת ביחס לאלומת הסונאר.
הנשק היחידי כנגד צוללת מתחת לפני המים היה אז פצצות עומק. היו אלה חביות חומר נפץ במשקל 200 ק"ג עם מרעום הידרוסטטי שניתן לכוונו לעומק הרצוי. שעון תזמון קבוע איפשר להטיל מטח של עשר או חמש פצצות. מתוך שני מסלולי החלקה בירכתיים ולמשחתות Z היו ארבע מרגמות שירו את הפצצה למרחק כ-40 מטר לצדדים.
גילוי צוללות חייב ניסיון רב וביצוע התקיפה חייב להטיל את הפצצות מעל המקום המדויק בו תגיע הצוללת בעת הפיצוץ. מפעיל הסונאר הראשי היה נגד בכיר שנעזר בשני בקרים כאשר מעליהם עומד קצין הטנ"ץ ומדווח למפקד ומציע נתוני תקיפה. נעשו גם אימונים עם צוללות חיל הים. האימון המשותף חייב הקפדה על נוהלי תיאום ואבטחה בלוח זמנים כדי לודא שלא תתחולל התנגשות בין הצוללת ובין המשחתות המתאמנות. נקבעו סימנים מוסכמים עם הצוללת על ידי רימוני סימון שזכו לשם "קצלים".
נערכו אימונים נגד צוללות עם הצי הצרפתי בטולון במשך מספר שנים החל משנת 1957[21] הצוללות המצריות לא הוכיחו כושר פעולה במלחמות בים התיכון. מפגשים בין אוניות השייטת ובין צוללות מצריות דווחו מדי פעם בלא יכולת לאמת. רמת האימון וההשקעה בנושא הנגד צוללות הוכיחו עצמם כחיוניים בעת מלחמת ששת הימים.
הובלת קומנדו ימי -הקומנדו הימי התאמן בנמל על הדבקת מוקשי עלוקה למשחתות. בעת אימון כזה נעשה תמיד תיאום מוקדם והוצב קצין בטיחות לודא שלא יופעלו מדחפים וגם לא הסונאר בעת שהצוללים בקרבת כלי השייט. יכולת הנשיאה של המשחתות לקחת על הסיפון את סירות הנפץ וסירות הגומי של שייטת 13 והבאתן להשקה בקרבת היעד תורגלה ויועדה לתכנונים מבצעיים. למשחתת נוספו מנופי זרוע חשמליים והוכנו עריסות לגופי הספירות. מרכז הידיעות הקרבי הותאם לשמש כחפ"ק לפקד על המבצע. נקבעו גם נוהלי הזדהות וקישור. כאשר מפקד המבצע הבכיר לא היה מרקע קומנדו הוצב על ידו קצין בכיר משייטת 13 כדי לסייע בהבנת התמונה המבצעית. נערכו תרגילי שיתוף פעולה ותרגילי מודל שבאו לידי ביטוי במלחמת ששת הימים.
סיוע לפיתוח טילי ים-ים - בקרב השטח הייתה עדיפות בולטת של המשחתות מסדרת סקורי המצריות על פני מערכת התותחנות של המשחתות. וחיל הים חיפש לכך פתרון. בשנת 1958 צפו נציגים מחיל הים בניסוי עבור חיל האוויר בנגב של טיל מפיתוח רפאל אשר פגע במטרתו שהוצבה במרחק של כ-8 ק"מ. נציגי חיל הים שצפו בניסוי החליטו לאמץ את הטיל שכינויו שונה מ ג-25 ללוז. שנה לאחר מכן הותקנה המערכת בפיתוח על המשחתת אח"י אילת לצורך ניסוי שבוצע ב-18 במאי 1959, הטיל שנורה מהים אל מטרה ימית פגע.
המשך הניסויים שנעשו מהמשחתת אח"י יפו כונו "כיסא מלכות" החל מסוף שנת 1961. באוקטובר 1962 בוצע ניסוי כאשר הכוון-נתב הנוהג בטיל ישב במסוק שהמריא מירכתי אח"י יפו, כך ניתן לקרב את הכוון-נתב למטרה ולשפר את זווית הראייה והשליטה של הכוון-נתב. ב-1963 נערך ניסוי מהחוף אל מטרה ימית בנוכחות הרמטכ"ל צבי צור, מנכ"ל רפא"ל מוניה מרדור, יחד עם מפתחי הטיל ובכירים אחרים. אך טיל מנוהג המוגבל בטווח הראייה לא ענה על הצורך לטווח ארוך יותר מתותחי המשחתות מסדרת סקורי. פיתוח ביות מכ"ם לטיל אפשר ניהוג וביות מתחום הראייה, היווה מענה לבעיית הטווח. הפיתוח הועבר לתעשייה האווירית והבשיל מאוחר יותר בגבריאל שמימושו הצליח מאוחר יותר. בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים, הותקנו באח"י יפו (ק-42) שלושה טילים בשלבי פיתוח.
לוחמה אלקטרונית ומודיעין - באמצע שנות השישים החלו המשחתות להצטייד באמצעים אלקטרוניים מפיתוח ישראלי. מכשיר לגילוי שידורי מכ"ם ורקטות לפיזור מוץ להטעיית המכ"ם במרחק מהמשחתת שכונו "אבשלום". בהפלגות מבצעיות הותקנו במשחתות מכשירי האזנה וחולית האזנה של המודיעין הימי הצטרפה להפלגות וסרקה את תעבורת הקשר של האויב.
הדרכה ואימוני חוף - במקביל לרכישת המשחתות התארגן בה"ד חיל הים להכשרת כח האדם למקצועות ההפעלה והתחזוקה שלהן. בתי הספר נקראו לפי המחלקות באונייה. תותחנות, גנ"ק, טנ"ץ מכונה וחשמל שהפך לאלקטרוניקה. היו אז כ-10 מקצועות שונים שאותם רכשו המתגייסים החדשים לאחר טירונות. המבנה ביסודו תקף עד היום. לשם תרגול הלחימה בצוללות נרכש באנגליה רכב סימולטור שהוצב דרך קבע בבסיס ההדרכה. נקרא מתקן אימון נגד צוללות (מאנ"ץ) וצוותי המשחתת עסקו בו באימונים רבים. כמו כן נבנה מתקן המייצג חדרי מי"ק של המשחתות והיווה תקדים למתקן אימון טקטי (מת"ט) בתקופת ספינות הטילים. הרמה המקצועית הדרושה לקציני המחלקות הושגה בקורס מיוחד שנערך בבה"ד התותחנים, בה"ד חיל הקשר ובה"ד חיל הים. קציני הטורפדו ונגד צוללות ובתקופה מסוימת גם קציני התותחנות עברו את הקורס בבסיס HMS Excelent של הצי המלכותי הבריטי בפורטסמות'.
| גלריית תמונות, המציגה חלק מכישורי השייטת |
|---|
|
עגינה - נמל הבית של השייטת לכל תקופת קיומה היה נמל חיפה. האוניות עגנו בשני מקומות לצד הרציף הצבאי במרכז הנמל או עמדו על שני עוגנים בניצב לשובר הגלים הראשי. מבחינת כלכלה ולוגיסטיקה הייתה כל אונייה יחידה נפרדת. הצוותים לנו באוניות ומטבח האניה הזין את הצוות.
לבוש - המדים הלבנים שימשו בקיץ לחגים והזדמנויות מיוחדות. בחורף היו מדי חורף וחולצה לבנה עם עניבה. מדי היציאה של המלחים באותה עת כללו סרט כובע עם שם האונייה. בגדי העבודה שנמסרו היו מבד גס בצבע אפור-כחול, בדרך כלל משומשים. הלבוש האחיד לעבודה ובהפלגה בקיץ היה חצי גוף ערום. הדבר נרשם בפקודות השגרה המודפסות והודעה שודרה במערכת הרמקולים. הבגדים נמסרו לכביסה בחוף למכבסה צבאית. בתקופת הפריגטות רווח מנהג לקשור את הבגד בחבל מאחורי האונייה למשך כשעה. במשחתות המהירות יותר הופסק המנהג הזה. בעת הפלגה חגרו כל המפליגים חגורת הצלה מקופלת. בעת תרגול מחוץ לדופן האונייה החגורה הולבשה על הצוואר.
מחלקות, צדדים וצבעים - הצוות התחלק למחלקות המקצועיות, בפריגטות שלוש מחלקות ובמשחתות חמש: תותחנות, גנ"ק – גילוי ניווט וקשר, טנ"ץ – טורפדו ונגד צוללות, מחלקת מכונה ומחלקת חשמל. באונייה נמצא לוח ארגון קבוע שכל איש צוות היה רשום בו וידע את מקומו במצבי ההפעלה השונים:
מטלות ניקיון והצטיידות - מי המלח והאבק יוצרים באופן קבוע בעיה בתפעול האוניות. שמירת הניקיון ותחזוקת הציוד דרשה מאמץ ממושך. שטחי האניה, הקירות, הרצפה והדפנות חולקו באופן קבוע לאחריות ניקיון וצביעה בין המחלקות. קו דמיוני עבר בסיפון בין הגופים המנקים ומתחזקים. העלאה ופריקה של ציוד, מזון ותחמושת היווה מטלה חוזרת שדרשה מאמץ רב. למעט המוצבים הכבדים שדרשו מנוף מהחוף נעשתה ההצטיידות בעבודת ידיים. ההוראה ”כל הידיים לסיפון.” נשמעה לפחות פעם ביום, אם לא יותר, וחייבה את כל אנשי הצוות להפסיק עבודות אחרות ולהתייצב לעבודת הסבלות שנדרשה. בעת העגינה בשובר הגלים היה מסלול ארוך להעברת הציוד, הורדה מהשובר דרך גשר רפסודות ועלייה חזרה בסולם לירכתי האונייה. קל יותר היה כאשר האונייה קשורה לרציף הצבאי.
המגורים - לקצינים ולנגדים הבכירים תאים 2 עד 4 בחדר. לצוותים תא חרטום גדול ותא ירכתיים קטן יותר. לנגדים והקצינים היו מיטה וארון לאנשי הצוות ערסל ותא חפצים. מיזוג אוויר לא היה מוכר אז ובתאי המגורים עברו צינורות אוורור בלחץ. מיקום הערסל ליד פתח האוורור נחשב למציאה. המנהג הבריטי לחלוקת מנת רום יומית לא היה מקובל אך הימאי היה זכאי ל-10 סיגריות ליום. חלוקת הסיגריות שונתה מאוחר יותר ולתוספת שוות ערך בשכר החובה והקבע.
המזון - מטבח האנייה סיפק לכל אנשי הצוות שלוש ארוחות ראשיות בכל יום. אף כי רק מעטים מהצוות נחשבו לדתיים המטבח היה כשר. עקרון הכשרות החל עוד בפריגטות היה חלק מהגאווה על חיל הים יהודי. משגיח כשרות כחלק מצוות המטבח. המזון היה נרכש ברובו בארץ ירקות ופירות נרכשו מחוץ לישראל. כאשר השהייה מחוץ לישראל הייתה ארוכה נקנו גם חומרי המזון בספקים שאושרו ככשרים.
מי שתיה - המשחתות החזיקו כמות מים גדולה – כ-50 מ"ק לצורך ייצור הקיטור. בנוסף לכך היו שני מזקקים עם תפוקה כוללת של שני מ"ק לשעה. בניגוד לספינות הקטנות אף פעם לא היה חסר מים. לעיתים הייתה נוצרת בעיה בטעם המים עקב מצב הניקיון במיכלי האחסנה.
הווי - ההפלגות הארוכות ושותפות הגורל יצרו קבוצות הווי בעיקר לפי חדרי המגורים. חדר אוכל קצינים, הנגדים הבכירים, מגורי ירכתיים, ומגורי חרטום. מדי פעם הייתה מתגלה יזמה והוצא ביטאון על לוח המודעות. בקליטת אנשי צוות חדשים התפתחה מסורת שעליהם לעלות לאניה בדרך הקשה היינו לא דרך הכבש או גשר הרפסודות אלא בטיפוס על החבלים. הצוות הוותיק מתיז עליהם מים מזרנוקי כיבוי אש.
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיניהמשחתות הגיעו והחלו להתארגן תוך כדי ביצוע אימוני ימאות והפלגות. כחלק ממבצע צימוק לא הוקצתה תחמושת לאימוני ירי של הסוללה העיקרית –תותחי 4.5 אינץ'. כושר הפגיעה הוערך כנמוך.
בעת המלחמה כלל הרכב השייטת את שלוש הפריגטות באיוש מילואים ושתי משחתות מסדרת Z - אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42). בלילה הראשון נקלעה השייטת ל'קרב כנגד משחתת מצרית אבראהים אל-אוול והמשחתות הצליחו לחסום את דרך בריחתה ולהכניע אותה. בקרב שהתפתח אושרו התחזיות המקצועיות השליליות לגבי מוגבלות מערכת התותחנות. אך עצם הימצאותן ויכולתן לנוע במהירות מעל 30 קשר הביאו להכרעה בקרב. כאילו להוכחה הפריגטה אח"י מזנק (ק-32) שניסתה גם היא להרים מהירות לירוט התפוצץ צינור קיטור והיא לא הצליחה להיכנס לקרב.
לאחר מלחמת סיני גדלה השייטת שסיפחה לה את המשחתת הקלה אבראהים אל-אוול בריטית מסדרת Hunt שנקראה אח"י חיפה (ק-38). אח"י נגה (ק-22), סופחה גם היא לשייטת המשחתות עקב תכונותיה כספינת נצ”ל השתתפה יחד בתרגילי לחימה בצוללות. התקופה שבין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים הייתה תקופת הפעילות העיקרית של שייטת המשחתות.
בתקופה שבין המלחמות נעשתה מרבית פעילות האימונים של שייטת המשחתות. הוכשרו קורסי חובלים ממחזור ו' עד ט"ו. ונערכו ביקורים בנמלים: פיראוס, טולון, ניס, ליבורנו, וולטה, אז'אקסיו, פמגוסטה, נאפולי, מסינה, גיברלטר וברסט.
לא את כל הביקורים שתוכננו ניתן היה לבצע. ביקור המשחתת אח"י אילת (ק-40) לנמל פיראוס שתוכנן לחודש יוני 1962 לא יצא לפועל מהתנגדות משרד החוץ היווני. את המצב שבו עמדה יוון הסביר שר החוץ, מר אברוף, כי: ”לאור בעיותיה של יוון עם ארצות ערב ומצבה העדין של הפזורה במצרים, אין אפשרות לאשר את הביקור. כאשר קיים לחץ ערבי בלתי פוסק על אתונה לבל תכיר בישראל דה-יורה, לא רצוי לספק לערבים סיבה חדשה לתלונה על יוון.”[22]
| גלריית תמונות מהתקופה |
|---|
|
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימיםמוכנות למלחמה - המלחמה תפסה את חיל הים כאשר כבר הייתה כוונה להחליף את המשחתות בספינות סער, אך אלה עוד לא היו מוכנות. גורמי המודיעין בחיל הים הישראלי לא חזו קרבות בשנים הקרובות, למרות זאת הכין חיל הים תוכניות למלחמה בסד"כ הקיים (טרפדות ומשחתות) כנגד משחתות וספינות טילים מצריות.
בין היתר נערכה סדרת תרגילים טקטיים במתקן הדימוי הטקטי של הצי המלכותי הבריטי במלטה. לסדרה זו, שנמשכה שבוע, נשלחו מפקדי היחידות הלוחמות ומרבית מפקדי כלי השיט בחיל הים. במהלך הסדרה הזינו הבקרים הבריטים את נתוני החימוש של שני הצדדים. גובשה תורת לחימה אד הוק לכוח משולב משחתות וטרפדות כנגד אויב ספינות קומאר\אוסה והמשחתות מסדרת סקורי. בגילוי ספינות הטילים של האויב נדרשו טרפדות חיל הים להסתער ולתקוף בתותחים ובאותה עת על המשחתות היה להישאר מחוץ לטווח מכ"ם של ספינות הטילים עד לתחילת קרב התותחים ואז כאשר ספינות הטילים עסוקות ואינן יכולות לכוון טילים להיכנס גם הן בתותחים.
לאחר מספר תרגילים מחו מפקדי המשחתות כנגד שלב הנסיגה וגובש מהלך של הסתערות כללית. אז התברר כי כאשר המשחתות לא התרחקו מטווח מכ"ם של ספינות הקומאר\אוסה והסתערו חזיתית יחד עם הטרפדות, הן נפגעו והוטבעו. בעת שהטרפדות נכנסו להתקפת טורפדו נגד המשחתות מסדרת סקורי הן הוטבעו באש תותחים לפני שהגיעו לטווח ירי הטורפדו.
האימון הטקטי היה יכול להמחיש את מצב הנחיתות הקשה של חיל הים הישראלי. אך לחיל הים לא היה כח אחר להעמיד מול הצי המצרי. בתקופת ההמתנה חומשו הטרפדות בטורפדו ונדרשו להסתער על המשחתות מסדרת סקורי כשאלה יבואו להפגיז את החוף. למשחתות לא היה פתרון אחר והוראת הרמטכ"ל הייתה להרחיק אותן מספינות הטילים המצריות.
יזמה התקפית - מפקד חיל הים העריך שיש להפגין פעילות התקפית כדי למנוע מהצי המצרי הגדול והצי הסורי לשתף פעולה ולהגיע לחסימת דרכי הים התיכון לישראל. תוכננו פעולות קומנדו ימי נגד כלי שיט של האויב בנמלים ופעולה התקפית באזור פורט סעיד כדי לאפשר הנחתת רכב קרבי משוריין בחוף אל עריש. להצלחת פעילות הקומנדו הימי בנמלים נדרשה הפתעה אך העדיפות ניתנה לתקיפות חיל האוויר.
הרכב כח השייטת - שלוש המשחתות נמצאו במצבי מוכנות שונים: אח"י יפו (ק-42) בפיקוד יצחק קט הייתה בפעילות מלאה. בתקופת ההמתנה חומשה המשחתת בטילי ים-ים שהיו אז בפיתוח. תחת מעטה אברזין ובסודיות רבה, הוצבו במקומו של דוכן טורפדו הקדמי 3 טילי גבריאל. הטילים היו לטווח קצר וחייבו ניהוג ידני. אח"י אילת (ק-40), בפיקוד יצחק שושן נמצאה בשיפוץ ובתקופת ההמתנה הורכבו מערכותיה והכנותיה נמשכו עד פריצת המלחמה. אח"י חיפה (ק-38) שהייתה כבר במצב עתודה קיבלה כמפקד את סא"ל יהודה בן-צור ואוישה בצוות מילואים.[25] מפקד השייטת אל"ם נפתלי רוזן. במהלך ההמתנה חזר מפקד השייטת הקודם אל"ם בנימין תלם משרבורג שם עסק בספינות סער וקיבל פיקוד על כח משימה הכולל את אח"י יפו (ק-42).
ערך מורחב – פעולת פורט סעיד (1967)ב-5 ביוני לאחר תקיפות חיל האוויר והצלחת התקדמות צה"ל בסיני בוטלה הנחתת הכוחות באל עריש. המשימה לתקיפת פורט סעיד הוטלה על בנימין תלם. הכוח כלל את אח"י יפו (ק-42), שלוש טרפדות וכח צוללים משייטת 13. במהלך התנועה התקבלו ידיעות שאין כלי שיט צבאיים בנמל פורט סעיד. למרות זאת קיבל מפקד הכוח הוראה להעדיף הפעלת צוללים ולהימנע ממגע עם ספינות טילים מצריות. לתלם היה ניסיון קודם בסיורים מול החוף המצרי. הוא הוריד את כוח שייטת 13 בקרבת הנמל. לאחר גרירה קצרה בסירת הציפור החליט מפקד החזירים יצחק שמיר להתנתק והחזירים המשיכו לבד. הצוללים בשני חזירים סרקו את הרציפים ולא מצאו מטרות. במיומנות התחמקו מספינת משמר שהטילה פצצות נגד אדם בקרבתם ויצאו והמתינו לאיסוף. בעת ההמתנה נודע מגורמי האזנה ששתי ספינות אוסה נשלחות לתקוף מטרה שהתגלתה מצפון לפורט סעיד. תלם העריך שספינות הטילים נשלחות לתקוף את המשחתת ופקד על אח"י יפו (ק-42) להתרחק. למעשה הייתה זו סירת האיסוף שהתגלתה כאשר התקרבה לנמל. הטרפדות הישראליות התקרבו והמצרים שגילו להפתעתם מטרות אויב רבות פקדו על ספינות האוסה לחזור לנמל. בדיעבד התברר כי הן לא היו חמושות בטילי ים-ים סטיקס[26] לאחר המתנה של כשעה וחצי נאספו לסירת האיסוף ונאלצו להשמיד את החזירים. חוסר המטרות בנמל, השמדת החזירים, התרחקות המשחתת והפסקת קרב הטרפדות, השאירו טעם של אי הצלחה.
אלתור חילוץ חולית הקומנדו מאלכסנדריה - למחרת פתיחת המלחמה כשהוברר כי לא נוצרה חבירה בין חולית הקומנדו הימי בפעולת אלכסנדריה ואח"י תנין (צ-71) שהמתינה לאיסופם. התגבשה בחיל הים דעה כי יש צורך לחלץ בכח את החוליה. אף כי ההערכה המודיעינית מבצעית לגבי נחיתות המשחתות מול טילי הסטיקס ועם הקומנדו הימי לא היה קשר יצאה השייטת בהרכב מלא בפיקוד נפתלי רוזן לכיוון אלכסנדריה. הפלגת המשחתות אושרה על ידי סגן הרמטכ"ל חיים בר-לב לאחר מאמצי שכנוע של חיל הים במשך הבוקר. מאוחר יותר נודע הדבר לרמטכ"ל יצחק רבין שביטל את הפעולה והמשחתות הוחזרו לנמל. אל"ם בנימין תלם שנשלח אותו בוקר בדחיפות לשרבורג כדי למנוע מימוש כוונה צרפתית למנות מפקד מהצי הצרפתי לספינות בבנייה היה מאוד נגד הפעולה הזאת והגיב על כך במכתב אישי למפקד חיל הים.[27]
כמעט אש על כוחותינו - בליל 7/8 ביוני גילה מכ"ם חיל האוויר שלוש מטרות נעות מכיוון דרום מערב לעבר תל אביב. הייתה הערכה מוקדמת שגרסה כי אחת מדרכי הפעולה של הצי המצרי תהיה שמשחתות יתקפו בלילה את חופי ישראל. כפי שנעשה במלחמת העצמאות ומלחמת סיני וחיל הים נערך לקבל אותן כפי שתכנן ותירגל. שלוש טרפדות בפיקוד סא"ל משה אורן נשלחו מאשדוד בצמוד לחוף. שייטת המשחתות בפיקוד אל"ם נפתלי רוזן שהייתה בים מול נתניה נשלחה דרומה בכל המהירות והוזמן סיוע אווירי. מפקד חיל הים שלמה אראל ניהל את הפעילות המבצעית ממוקד השליטה החילי בחיפה, כשכוונתו לתאם בו זמנית את המשחתות בתותחים מהצפון את הטרפדות בטורפדו ממזרח ומטוסים תוקפים מלמעלה. המצב נראה ממש טוב והספק החל מנקר. המטרות במבנה התקדמו ומטוסים שהוזנקו דיווחו על קשר עין עם המטרות –שלושה שבלים מקבילים. הוא חשב ”בשטח היו גם שלוש טרפדות ושלוש משחתות שלנו – מה אם כן אומרים שלושה שובלים.” הטייסים באוויר הודיעו על מוכנות לתקיפה ומפקד חיל האוויר לחץ לקבל אישור תקיפה. מפקד חיל הים אישר הנרה בלבד והנורים נפתחו מעל המשחתות הישראליות. מטרות חיל האוויר היו עננים שנעו עם הרוח הדרום מערבית. תצפיות המטוסים היו שובלי המשחתות הישראליות. כך קור רוח וסבלנות מבצעית מנעו תקלה מבצעית חמורה.[28]
שיבוש פעילות צוללות - אח"י אילת (ק-40) ואח"י חיפה (ק-38), עסקו במהלך המלחמה בסריקות לאורך חופי ישראל. המצרים שלחו שלוש צוללות כנגד התנועה הימית לנמל חיפה. אח"י אילת נשלחה לצפון המפרץ ואח"י חיפה לדרומו. נתגלו צוללות מצריות והותקפו בפצצות עומק. בדיעבד נודע כי צוללת מצרית חזרה ועלתה לתיקונים. הפעילות המצרית בחופי ישראל נמנעה.[29]
ערך מורחב – קרב רומני (קרב ימי)
בשבועות שלאחר המלחמה הייתה פעילות מצרית רבה בגזרת חוף סיני. כלי שיט של חיל הים נפגשו עם סירות עמוסות בחיילים מצריים שהעדיפו לנסות את מזלם ולברוח לפורט סעיד. חלקם נתפסו ואף שוחררו להמשיך בדרכם. דייגי מכמורת ישראלים החלו לדוג באזור וחיל הים נערך לאבטח אותם. כאשר התברר שהמצרים מבצעים סיורי לילה עם טרפדות מול החוף וכנראה מקיימים קשר עם אנשיהם בחוף סיני שונתה מטרת הסיורים והם נערכו בלילה כאשר באזור נמצאים מספר כלי שיט בו זמנית.
ב-11 ביולי 1967 לקראת חצות נקלטו במכ"ם מטרות היוצאות מפורט סעיד ובדרכן למימי סיני. במקום הייתה אח"י אילת בפיקוד סא"ל יצחק שושן וזוג טרפדות בפיקוד סרן אלי רהב ארבו בקרבת החוף. בפעולה מתואמת סגרו כלי השיט על המטרות שהתבררו כטרפדות דגם P183 . המצרים פתחו באש על הטרפדות הישראליות וזכו למכת אש שגרמה להן להיפרד. בהמשך הקרב תקפה המשחתת טרפדת אחת וזוג הטרפדות את השנייה. תוך חצי שעה נגמר הקרב כאשר בטרפדות המצריות התפוצצו טילי הטורפדו שנשאו עליהן. רסיסים מהפיצוץ פגעו בצד ימין של חרטום המשחתת וימאי אחד נפצע קל. בטרפדות הישראליות לא היו נפגעים.
טיבוע המשחתת אילת
ערך מורחב – טיבוע המשחתת אילתשר הביטחון והמטה הכללי שאפו לקיים נוכחות צבאית בקרבת פתחי תעלת סואץ. אף כי לא היה שינוי בהערכה המודיעינית לגבי החימוש הקטלני של הצי המצרי השתנתה המדיניות וכלי שיט הורשו להתקרב לאזור שנמצאים בו טילים. המצרים ראו בשלילה התקרבות כלי שיט ישראליים לבסיסם בפורט סעיד. על אף הפסקת האש ניצלו את ההזדמנות שנקרתה להם וב-21 אוקטובר 1967 יצאו ספינות טילים קומאר מפורט סעיד ותקפו את אח"י אילת בטילי סטיקס.
המשחתת שנמצאה 14 מייל צפון מערבית לפורט סעיד, נתפשה בהפתעה. ספגה 2 טילים ושעה מאוחר יותר טיל נוסף, שגרמו לטביעתה עם 47 הרוגים. הופעל חילוץ אווירי במסוקים לבסיס חיל האוויר באל עריש. המסוקים הראשונים התיישבו במים ומשכו אליהם ניצולים. מאוחר יותר החליטו הטייסים שהדבר מסכן את המסוק והניצולים הועלו אחד אחד בכבל הרמה המיועד לכך. טרפדת ט-206 בפיקוד סרן רפי אפל הגיעה ראשונה לאזור ועסקה בחילוץ. טרפדות וצוללים של חיל הים המשיכו מספר ימים לאסוף גוויות מגופה השקוע של המשחתת. בסיום החיפושים פוצץ גוף האונייה, כדי לא לאפשר למצרים לחטט בו.
אח"י אילת (ק-40) טובעה היות שנשלחה למשימה של הפגנת נוכחות מתריסה כשהיא נחותה מהאויב שעמד מולה. נמצאה זמן רב בטווח נשק שלא הייתה לה הגנה ממנו. גלויה באור יום ועל צג המכ"ם נדרשה רק החלטה. המסקנה שמשחתת שתתקרב לספינת טילים אויבת תוטבע, ומכאן שאסור לה להיות שם, התקבלה כבר בסדרה הטקטית במלטה בחודש אפריל 1967. אף אחד לא ערער על תקפות המשימה ל"הפגנת נוכחות" בעת שהוטלה.
מעבר לנתון הקבוע שמצרים היא מדינת אויב וצפויות ממנה פעולות איבה, נעשתה שלושה חודשים קודם לכן באותו אזור ועל ידי אותה אונייה בדיוק פעולה מלחמתית בה ספג הצי המצרי אבדות רבות- קרב רומני (קרב ימי). כל המעורבים בנושא מטילים את האחריות על האחרים.[30] האלוף אברהם בוצר היה היחידי שחלק באחריות להעמדת המשחתת במקום, בזמן ובסגנון שגירו את המצרים להטבעתה. ”אח'י אילת לא הייתה צריכה להיות כה קרוב לפורט סעיד.”
העמדת השייטת - בשוך קרבות מלחמת ששת הימים, היה צורך להקים מסגרת לשליטה על החוף החדש שנתווסף בים סוף. מפקד השייטת אל"ם נפתלי רוזן נשלח לזירה והחליף את אל"ם אברהם בוצר שעבר למפקדת חיל הים כרמחי"ם. בכך למעשה התמוססה מסגרת "שייטת 1" ומפקדי המשחתות הופעלו ישירות על ידי מפקדת חיל הים.[31]
אח"י חיפה (ק-38) שהייתה בשירות מילואים הושבתה. שמה הועבר לספינת הטילים החמישית. לאחר שהוטבעה אח"י אילת, הופעלה רק המשחתת אח"י יפו (ק-42) כלי השיט הנותר מהשייטת שהמשיכה באימונים נגד צוללות והפליגה לנמלים אוגוסטה ומלטה עם קורס חובלים.
| המועד | מקום | אירוע | תוצאות | ||
|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הקליטה | |||||
| אוגוסט 1955 | ליברפול אנגליה | תחילת שיפוץ המשחתות. בשתי מספנות במקביל | פיקוח הצי הבריטי ומשלחת ישראלית | ||
| 2 ו-12 במרץ 1956 | ליברפול | הנפת נס השירות הפעיל על אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42) | יצאו לבסיס הצי בנמל פלימות לאימון בסיסי. | ||
| אפריל–מאי 1956 | נמל פלימות ופורטלנד | אימוני היבנות לצוותי המשחתות | נרכשה רמה בסיסית לתפעול מערכות ההשטה והחימוש. | ||
| 11 ביוני 1956 | נמל פלימות | יציאת שתי המשחתות בדרכם לישראל | מצטרף להפלגה האלוף שמואל טנקוס מפקד חיל הים. | ||
| 20 ביוני 1956 | נמל חיפה | אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42), שתי משחתות מדגם Z שנרכשו ושופצו בבריטניה, הגיעו לנמל חיפה איתם מפקד חיל הים שמואל טנקוס ובאיטליה הצטרף הרמטכ"ל משה דיין | והתקבלו בטקס חגיגי בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, סגן הרמטכ"ל חיים לסקוב ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס. | ||
| בין מלחמת סיני למלחמת ששת הימים | |||||
| 31 במאי – 7 יוני 1957 | נמל פיראוס | אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42) בביקור רשמי ביוון | מפקד הצי השישי של ארצות הברית ביקר באונייה | ||
| 1957 | בסיס הצי הצרפתי בטולון | אח"י יפו (ק-42) ואח"י אילת | השתתפות בתרגילי נצ"ל עם הצי הצרפתי. | ||
| אוקטובר 1957 | בסיס הצי הצרפתי בטולון | אח"י אילת מייצגת את השייטת במפגש לציון שנה למלחמת קדש | השתתפות בהענקת אות כבוד למפקד המשחתת הצרפתית Kersaint על פעילותה בקרב חיפה. | ||
| נובמבר 1957 | צפון מערב הים התיכון | אח"י אילת מבקרת בנמל ניס בצרפת וליבורנו באיטליה | |||
| אביב 1959 | בסיס הצי הצרפתי בטולון | אח"י נגה (ק-22) הצטרפה לשייטת לסדרת אימונים נגד צוללות. | בסיומה העברת פיקוד מצבי קינן סא"ל אלכס שור. | ||
| 18 במאי 1959 | חופי ישראל | ניסוי טיל לוז מסיפון אח"י אילת | הניסוי הצליח | ||
| 8–30 בינואר 1961 | מלטה וקורסיקה | אח"י חיפה (ק-38) בביקור "עבודה" ראשון מחוץ לישראל. האירוח על ידי האנגלים הופסק מסיבות פוליטיות והאונייה נדרשה לצאת מהנמל ביום שבת לפנות ערב לתוך סערה עזה. | המשחתת הגיעה לנמל אז'אקסיו בקורסיקה והתקבלה בסבר פנים יפות. | ||
| 1960 | נמל פמגוסטה | השתתפות בהסרטת אקסודוס של הבמאי אוטו פרמינגר. | המשחתות נצבעו בסימונים בריטיים הצילומים ארכו כשבוע ימים. | ||
| 29 באוקטובר – 13 בנובמבר 1961 | נמל נאפולי | השייטת בפיקוד אל"ם יצחק רהב: אח"י אילת (ק-40), אח"י יפו (ק-42) ואח"י חיפה (ק-38) יחד עם הצוללת אח"י רהב (צ-73) בהפלגת אימונים |שכללה ביקור של שבוע ימים בנמל נאפולי | תורגלה העברת ציוד כאשר שלוש המשחתות בשורה חזיתית | ||
| 15 באוקטובר 1962 | אימון שייטתי בטולון | שלוש המשחתות בפיקוד יצחק רהב יצאו לנמל טולון. שם עברו אימונים במתקן התרגול הטקטי של הצי הצרפתי | אח"י חיפה (ק-38) בפיקוד הדר קמחי הפליגה בנפרד נכנסה לנמלמסינה לתדלוק. וכך גם בדרכה חזרה. | ||
| 1962 | חופי ישראל | ניסויי ירי טיל לוז בפיתוח רפאל, מאח"י יפו (ק-42) | נתגלו בעיות בניתוב והפעלה שהמשיכו לעבוד בפיתוח. | ||
| 1962 | מול חיפה בלב ים | בעת גישה לזיהוי נגחה אח"י יפו (ק-42) בניהוג מפקד השייטת יצחק רהב ספינה לבנונית שטבעה | 2 מתוך 12 אנשי הצוות ניצלו. | ||
| 12 – 28 ביוני 1963 | היעד נמל ליבורנו | אח"י יפו (ק-42) ואח"י נגה (ק-22) יצאו להפלגת אימונים ואיתם חניכי קורס חובלים י'. נערכו ביקורים באקדמיה הימית האיטלקית. | עקב מותו של האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה צומצם החלק הטקסי. | ||
| פברואר 1964 | מערב הים התיכון ומרסיי | אח"י אילת בהפלגת חובלים לנמל מרסיי | בדרכה חזרה נקלעה לסערה קשה. נזקים לציוד על הסיפון. | ||
| יולי 1964 | חופי יוון | המשחתות "יפו" ו"חיפה" בהירקליון | [32] | ||
| 15 בפברואר - 11 במרץ 1965 | טולון, גיברלטר ומלטה | מסע אימונים של אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42) במקביל אח"י חיפה (ק-38) מפליגה למסינה. | התמודדות עם סערות עזות בדרך | ||
| 1966 | האוקיינוס האטלנטי | השייטת בפיקוד בנימין תלם - אח"י אילת (ק-40) ואח"י יפו (ק-42) יצאו לביקור בנמל ברסט בצרפת, | בדרכם תדלקו בגיברלטר. | ||
| פעילות במלחמת ששת הימים | |||||
| 5–6 ביוני | מול אשדוד | יציאה פעולת פורט סעיד (1967) | כח צוללים על אח"י יפו (ק-42) ושלוש טרפדות יוצאים לפורט סעיד | ||
| 7 ביוני | אשדוד לאלכסנדריה | יציאה לסיוע בחילוץ הצוללים בפעולת אלכסנדריה | השייטת הוחזרה כעבור שעתיים על ידי הרמטכ"ל. | ||
| 9 ביוני | מול חיפה | אח"י חיפה (ק-38) תוקפת צוללת מצרית | |||
| פעילות לאחר מלחמת ששת הימים | |||||
| 11 ביולי 1967 | מול חוף סיני | קרב רומני (קרב ימי) | אח"י אילת ושתי טרפדות מטביעות שתי טרפדות מצריות | ||
| 21 באוקטובר 1967 | מול פורט סעיד | טיבוע המשחתת אילת בטילי סטיקס מנמל פורט סעיד | המשחתת טובעה 47 הרוגים. הצוות חולץ במסוקים ובטרפדות. | ||
| 19 בדצמבר 1967 | נמל חיפה | אח"י יפו (ק-42) קשורה לרציף הצבאי מתפתחת סערה | נשברות צלעות באונייה. | ||
| 25 בינואר 1968 | מזרח הים התיכון | אבד הקשר עם הצוללת דקר | אח"י יפו (ק-42) שהייתה בהפלגה בחזרה מאיטליה הופנתה לחיפושים בים קשה. | ||
| יוני 1968 | מלטה | אח"י יפו (ק-42) בהפלגת אימון חובלים נכנסה לנמל וולטה | |||
| 21 באוקטובר 1968 | בין כרתים לסיציליה | מכונאי נסחף לים מסיפון אח"י יפו (ק-42) | החייל לא נמצא ומאוחר יותר הוכרז כמת. | ||
| 23 באוקטובר 1968 | סיציליה | אח"י יפו (ק-42) מבקרת בנמל אוגוסטה ונפגשת עם אח"י חיפה (סער 2) בדרכה משרבורג. | |||
| 1969 | נמל חיפה | סגירת היחידה | |||
| דרגה ושם | תקופת פיקוד | הערות | תמונה | ||
| פול שולמן | 1948 | מפקד מבצעים ימיים בעת הקמת השייטת |  | ||
| סא"ל שמואל ינאי | 1948 - 1949 |  | |||
| סא"ל דוד מימון | 1949 – 1951 |  | |||
| סא"ל/אל"ם שלמה אראל | 1951- 1954 | סיוע חיל הים הישראלי לנפגעי הרעש באיי יוון ומבצע קולומבוס. |  | ||
| סא"ל מנחם כהן | 1954 - 1955 | כממלא מקום |  | ||
| אל"ם שמואל ינאי | 1956 - 1957 | הגעת המשחתות מחוץ לישראל ושביית אבראהים אל-אוול |  | ||
| אל"ם צבי קינן | 1957 - 1959 | סדרות אימוני נצ"ל בטולון |  | ||
| סא"ל אלכס שור | 1959 | ממלא מקום |  | ||
| סא"ל מנחם כהן | 1960 | כממלא מקום | | ||
| יצחק רהב | 1 בדצמבר 1960 - 1963 |  | |||
| אל"ם מנחם כהן | 1963 - 1964 | [33] | | ||
| בנימין תלם | נובמבר 1964 - אוקטובר 1966 | כניסה לתחום הלוחמה האלקטרונית. |  | ||
| נפתלי רוזן | נובמבר 1966 - 1967 | מלחמת ששת הימים ופירוק היחידה |  | ||
מפקדי האוניות היו ברובם יוצאי הפלי"ם או מפקדים שצמחו בבתי הספר הימיים בארץ או בבית הספר הימי בצ'יוויטווקיה. למעט שמואל ינאי שהיה כבר מפקד בכיר בפלי"ם, נבחרו כל מפקדי השייטת מתוך מפקדי האוניות. הערכת הצוותים למפקדיהם הייתה רבה. אותם המפקדים שהפגינו יכולת תמרון של האונייה זכו להערכה רבה יותר.
קדטים של בית הספר לקציני ים באימונים בשייטת המשחתות, מרכז ההסברה, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 10:43)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
