Loading AI tools
קצין בחיל הים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם כהן (8 באפריל 1924 - 4 בנובמבר 1981) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, שירת כמפקד שייטת המשחתות בחיל הים. אחר השירות הצבאי הפליג כרב חובל באניות הצי המסחרי.
 | |
| מנחם כהן מנגן בצ'לו, 1978 | |
| לידה |
8 באפריל 1924 תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1981 (בגיל 57) ז' חשוון תשמ"ב חיפה, ישראל |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)  |
| מדינה |
ישראל |
| כינוי | "צ'רצ'יל", כנער "שוברט" |
| השתייכות |
 ההגנה  פלי"ם צבא הגנה לישראל חיל הים הישראלי |
| תקופת הפעילות | 1942–1967 (כ־25 שנים) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 | |
| תפקידים אזרחיים | |
| |
  | |
מנחם כהן נולד בתל אביב ליפיה ממשפחת קלס בראשון לציון ויהודה ליב כהן ממתנדבי הגדוד העבריים - הגדוד היהודי האמריקאי במלחמת העולם הראשונה.
בשנים הראשונות גדל מנחם בבאר יעקב שם בין הפרדסים גרה המשפחה כאשר האב עבד לפרנסתו במחנה הצבאי הבריטי הסמוך. ב-1927 עברה המשפחה לתל אביב תחילה התגוררו בשכונת נווה צדק ואחר כך ברח' הקונגרס – צריף חדר אחד. בשנת 1929 נשלח האב מטעם הסוכנות היהודית לקנטרה בסיני לקבל פני תיירים יהודים שבאים ברכבת ממצרים. באותה עת הייתה הרכבת דרך כניסה חשובה ותפקיד האב היה לשכנע את התיירים להשתקע בארץ ישראל. הילד מנחם רחץ בתעלת סואץ והתרשם מהקרבה אל האניות הגדולות שעוברות בה. באחד הימים אף נסחפו בגדיו מהגלים שנוצרו מתנועת האונייה. לאחר כשנה וחצי חזרה המשפחה לתל אביב ומנחם למד בבית הספר לבנים על שם אחד העם.
בשנת 1932 נוסד על דיונה מצפון לנתניה, הכפר אביחיל על ידי יוצאי הגדודים העבריים. משפחת כהן הקימה משק קטן ופרדס והאב ניהל את הצרכניה של המושב. כאן התגלה אצל כהן כישרון מוזיקלי. הוא החל לפרוט על מנדולינה, הגיע לרמת ניגון טובה והצטרף לתזמורת המנדולינות של הכפר. בהמשך, החל ללמוד נגינת כינור, אך נאלץ להפסיק מחוסר אמצעים לתשלום למורה. סיים את לימודי בית הספר היסודי ושנה ראשונה של לימודי תיכון.
בפרוץ מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, כשהגיע לגיל בר מצווה, התנדב כהן לההגנה. השתתף באבטחת היישוב בתפקידי קשר ושמירה. בשנת 1938 עבר קורס של שדאות ושימוש בנשק קל במסגרת החי"ש. כהן עסק בספורט ונעשה מדריך שחיה.
צעיר מדי לצי הבריטי - בתחילת מלחמת העולם השנייה ניסה כהן להתגייס אל הצי המלכותי הבריטי אך מפאת הגיל לא התקבל.
בשנת 1942 התגייס כהן לפלמ"ח וצורף לפלוגה ג' שחנתה בקיבוצים אילון וחניתה. בסוף השנה נודע לו על פתיחת הקורס הימי העומד להתקיים בקיסריה. כהן צורף לקורס הראשון שמפקדו היה שמואל טנקוס. קורס מפקדי סירות נערך מספר חודשים בתקופת חורף סוער 1943 בתנאים ספרטניים בקיבוץ שדות ים. בוגרי הקורס שנתחשלו בשיט בכל מזג אוויר נעשו מפקדי סירות מוסמכים. עם סיום של הקורס הודיע יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, שהבוגרים לא ממשיכים במקצוע הימי אלא מוחזרים לפלוגותיהם. עם חזרתו לפלוגה עבר כהן קורס מפקדי כיתות שנמשך כשנה. הקורס היה מבחן קשה למאמץ וכושר סבילות.
הדרכה ימית – הפלמ"ח קיבל החלטה להכשיר את כלל הלוחמים כצוותי הפעלת סירות. בקיסריה רוכזה קבוצה של מספר בוגרי הקורס הימי הראשון והשני. כהן וחבריו עסקו בהדרכת מחזורים בני שבועיים למחלקות מפלוגות שונות של הפלמ"ח.
המחלקה הימית – כהן צורף למחלקה הימית בנמל חיפה שם עסק בעבודות נמל שונות, בעיקר בסבלות וסוורות ומדי פעם גם בעבודות מקצועיות יותר בסירות מנוע, בספינות דיג וכדומה.
שירות בים - יחד עם קבוצה מחבריו למחלקה הימית מימש כהן את שאיפתו לשירות בים כשצורף ב-30 במאי 1945 כנער סיפון לצוות הספינה "עמוס" (אוניית מעפילים ארטמיסיה לשעבר). אניית קיטור מוסקת בפחם.[1] שנרכשה על ידי ההגנה במשותף עם החברה לשירות ימי עתיד.[2] בספינה זו ששייטה בין נמלי האגן המזרחי של הים התיכון ובים האדום חיו כהן וחבריו בתנאים קשים ביותר, עסקו בכל עבודות השייט, קיבלו מידע רב מרב החובל מרטין אקדיש והוכשרו לשירות ימי. ב-10 באוקטובר 1945 הסתיים הקורס המושט.
קורס מלווי אניות – בשנת 1945 ממשיך כהן את השכלתו הימית בקורס החובלים של הפלי"ם. קורס ה"מלווים" השני שמגמתו הייתה להכין סגל הפלי"ם בנושאים הימיים, הכלכליים, החברתיים והארגוניים לקראת העברת עולים ארצה בשיטת ההעפלה הבלתי לגלית. קורס מחתרתי כנגד הצי הבריטי שסגר את דרכי הים לארץ ישראל. תוכנית הקורס כללה: לימודי ימאות, ניווט חופי ואסטרונומי, יציבות אניות והכרת נמלים ומעגנים בחופי מדינות הים התיכון.
חניכי הקורס התגוררו במחנה אוהלים בקיבוץ יגור ונסעו יום יום ללימודים בבית הספר הימי שנמצא בחצר הטכניון בחיפה.
ערך מורחב – ברכה פולד (אוניית מעפילים)באפריל 1946 נשלח כהן לאיטליה וצורף לקבוצת מלווי אוניות המעפילים של המוסד לעלייה ב'. היציאה מהארץ נעשתה בספינה קטנה, "עדה" שבה הוברחו 6 אנשי פל"ים[3] ו-15 ימאים איטלקיים שהגיעו לארץ באניות המעפילים אנצו סרני (אוניית מעפילים) ואורד וינגייט (אוניית מעפילים) בראשות רב החובל מריו קנדה. הנוסעים הועלו לספינה בסירות חתירה מול קיבוץ המעפיל לאחר מספר ימים נשבר ציר המנוע. הנוסעים עברו לספינת מבריחים טורקית "בודרום" ואיתה תמורת תשלום נאה הגיעו לבסוף למעגן קטן במפרץ טרנטו.[4]
המפגש הראשון של כהן עם שארית הפליטה ששרדו את זוועות השואה בעת שהוא כבן הארץ זכה לחוויות אחרות, עשה עליו רושם חזק ביותר. בסוף ספטמבר 1946 מונה מנחם כמפקד\מלווה הספינה ברכה פולד (אוניית מעפילים) סגנו היה שלום דוליצקי והאלחוטן חיים גולדיס. האניה ביצעה מבצע ההעפלה קודם, כאליהו גולומב (אוניית מעפילים) והייתה מוכרת לבריטים. נעשה ניסיון להסוותה על ידי שינוי צורת התרנים. האונייה לא הייתה מוכנה למזג אוויר סוער ומצבה הטכני היה בכי רע.
האונייה יצאה לים ב-9 באוקטובר 1946 ממעגן בקרבת מטאפונטו עם 508 מעפילים. בים האדריאטי המנוע התקלקל והספינה נעמדה. הרוח התחזקה ונעשתה סערה דרומית מערבית שדחפה את האונייה אל האי היווני ספינצ'ה (Sapientza). אנשי הפלי"ם העלו מפרש והאונייה נעה בכח הרוח. לקראת חצות הלילה נתעצמה הסערה הגלים הכו באונייה והרוח המשיכה וסחפה את האונייה אל החוף. נוצר צורך להוריד את המפרש מה שנעשה תוך חירוף נפש בחיתוך המיתרים. ממש ברגעים האחרונים תוקן המנוע והאונייה יצאה מכלל סכנה. המשיכה בדרכה לאורך החוף היווני עד כרתים, עברה דרומית לרודוס.
על מנת למנוע החרמת ספינות נקבע מפגש מצפון לקפריסין עם האונייה "אלברטינה" שהעבירה אל ברכה פולד 300 מעפילים לכמות כוללת של 806 נוסעים. הצוות האיטלקי רב החובל מריו קנדה ושלושה ימאים איטלקיים, חזרו עם "אלברטינה" לאיטליה. תפעול האניה נעשה על ידי כהן אנשי הפלי"ם ושלושת המכונאים האיטלקיים.[5] המנוע פסק מלפעול עוד שמונה פעמים במהלך ההפלגה ותוקן. לקראת חופי הארץ, התגלתה "ברכה פולד" על ידי מטוס בריטי, ואחר כך יורטה על ידי שתי משחתות. ההוראות שקיבל היו לא להתנגד לתפיסת האניה אלא רק לגירוש מהארץ.
ב־20 באוקטובר, הבריטים עלו על הסיפון והשתלטו על הספינה בלב ים. המנוע של "ברכה פולד" הושבת בכוונה להקשות על הבריטים. האונייה נגררה על ידי משחתת ב-22 באוקטובר הוכנסה לנמל חיפה. כהן ואנשי הפלי"ם התערבבו בין המעפילים. במהלך העברה לאוניית הגירוש פרץ עימות אלים.
אדישותו של היישוב העברי כלפי גירוש מעפילים מהארץ הביאה את נתן אלתרמן לכתוב במדורו בעיתון דבר[6] את השיר "ברכה פולד" שנפלה בחודש מרץ 1946, בעת שהיישוב התעורר לאבטח את הגעת האוניית המעפילים וינגייט
קפריסין - מנחם כהן גורש יחד עם מעפילי "ברכה פולד" למחנות המעצר בקפריסין. במחנות הדריך כיתות של חברי "הגנה" מבין המעפילים בנשק קל וקרב פנים אל פנים ואימוני שדאות. לאחר חודשיים במחנות הועבר לארץ ישראל במחזור הראשון שהועבר ארצה לפי מכסת רישיונות העלייה.
ערך מורחב – שאר ישוב (אוניית מעפילים)לאחר מנוחה קצרה יצא כהן שוב לאיטליה הפעם באוניית נוסעים עם ניירות מזויפים. קיבל פיקוד על אניית קיטור קטנה מוסקת בפחם GIAN PAOLO שהוכנה לנשיאת 620 מעפילים. ב-7 באפריל 1947 אספו את המעפילים ממעגן בקרבת גנואה ויצאו לדרך. תוכנית ההפלגה השתנתה תוך כדי ביצוע. המתינו 3 ימים בקרבת האי ספינזה בחוף היווני שם נפגשו עם אלברטינה וקיבלו ממנה 150 מעפילים נוספים. תוך כדי הפלגה נולד תינוק בריא וליולדת שלום. כדי להטעות את הבריטים ולהידמות לאנייה טורקית שמה הוחלף ל-GALATA האנייה נצבעה והונף דגל טורקי. מסלול ההפלגה עבר מצפון לכרתים ומשם לפורט סעיד ובנתיב מפורט סעיד כאילו לביירות. כדי להימנע מזהוי הוחזקו המעפילים בשעות האור במחסנים ורק המתעלפים הועלו לסיפון.
בקרבת חופי ישראל איבדה האונייה את יציבותה, נטתה על צידה ובכך עוררה חשד. ב-21 באפריל בצהריים עקב אחריה מטוס בריטי למחרת הגיעו משחתות בריטיות בליווי צמוד ודרשו לפנות ישר לקפריסין. ב-23 באפריל נצמדו שתי משחתות לאונייה והעלו צוותי נחתים לסיפון. התפתח קרב מול המעפילים. קופסאות ובקבוקים נגד חיילים חמושים בגז וזרנוקי מים. כהן נשאר אחרון בגשר האנייה ספג מכות חזקות ונזרק אל הסיפון. כדי להימנע ממעצר או גירוש, הסתתרו כהן ושני חבריו במחבוא במיכל מים שהוכן לשם כך באונייה. למחרת חולץ על ידי פועלי חברת העוגן לסירה. כהן שספג מהלומות בכל חלקי גופו פרט לראשו הוצא מהנמל על ידי חבריו כאחד הפועלים. מקבל טיפול בקופת החולים באביחיל.
שליחות ומעצר וחקירות - לאחר תקופת החלמה קצרה יצא כהן בחודש יוני 1946 בשליחות המוסד לעלייה ב' לצרפת. המגמה הייתה להכין את האונייה יציאת אירופה. היציאה באוניית נוסעים עם ניירות מזויפים אך ערנות המודיעין הבריטי גברה והוא נתפס ביון. שם שהה במעצר יחד עם חברים נוספים, למשך חודשיים, שבסופם הוחזר לבריטים בארץ ישראל. לאחר שבועיים חקירות על ידי הבולשת הבריטית שוחרר בערבות ונאסר עליו לעזוב את הארץ.
לימודי מוזיקה ונישואים - היות שהיה עליו מעקב בריטי קיבל כהן חופשה מהפלמ"ח והחל לתכנן את עתידו בכיוון הוראת המוזיקה. הצטרף ללימודי מוזיקה המדרשה למוזיקה בתל אביב.
עבודות מזדמנות - כהן נישא לחברתו אביגיל אותה הכיר מגיל צעיר כשהגיעה לאביחיל עם אביה אדריכל הגנים יעקב ניצן. לפרנסתו עבד תחילה כמכונאי במוסך של קרוב משפחתו בתל אביב. מאוחר יותר נעשה מאבטח של צוותי חברת החשמל היוצאים לתיקונים בלילות בפרברי תל אביב.
.jpg)
כהן התגייס לחיל הים עם הקמתו בשנת 1948 קיבל מספר אישי 20342 ומילא תפקידי שיוט, פיקוד, מטה והדרכה. המאפיין את כהן הייתה שאיפתו לפיקוד בים על כן חזר לתפקידים שונים יותר מפעם אחת.
תפקידים ראשונים – היות שעבר את קורס החובלים בפלי"ם בעת גיוס לחיל הים במאי 1948, ל"אח"י התקווה (ק-22)" בדרגת חובל. מערכת ההנעה של האונייה סבלה מתקלות. ב-26 ביולי 1948 הוחזרה למוסד לעלייה ב'[8] וכהן הועבר לאונית השירות אח"י דרום אפריקה (ש-29), בתפקיד סגן המפקד.
עלייה בדרגה - ב-10 דצמבר 1948 הוצב כהן לאח"י אילת (א-16) בתפקיד סגן מפקד והועלה לדרגת חובל ראשון. באותה עת הוחלף איש הפלי"ם לשעבר זלמן פרח מתפקיד מפקד השייטת הקטנה לאחר תקופה קצרה. הדבר נראה כאילו פוליטי כהן פנה ב-12 בדצמבר בכתב למפקד חיל הים והתמרמר על כך. פניה דומה נעשתה .גם על ידי אנשי פלי"ם נוספים כאברהם דר ואחרים לרמטכ"ל. הרמטכ"ל יעקב דורי, מינה את האלוף דוד שאלתיאל לחקור בעניין ומסקנתו שהעברת זלמן פרח הייתה ראויה ולא נבעה משיקולים זרים.
מפקד חיל הים –שנקרא אז ראש מטה חיל הים – פול שולמן הביא לידיעתו של כהן את המסקנה שההחלפה הייתה ראויה. וכי בדו"ח צוין ש”קיימת חשדנות בין קציני חיל הים או חלק מהם, אשר מקורה בהשפעות מפלגתיות שאין מקומן בחיל. ...אם יתברר לי כי קצינים או ממלאי תפקידים מנהלים הסתה או תעמולה במגמות מפלגתיות, ארחיק כל קצין כזה מן השרות ללא כל הסתייגות...” היה בכך איום ברור על יוצאי הפלי"ם ומנחם כהן בתוכם. המכתב של כהן הגיע לראש מטה לא הועבר הלאה ולא פגע בהמשך שירותו בחיל הים. תוך כדי שירותו בא-16 קיבל מינוי נוסף כשופט בית הדין המחוזי חיל הים.
תפקידים קצרים - לאחר תום מלחמת העצמאות, נהייתה תקופת התארגנות של חיל הים. לגבי כהן הדבר התבטא בשורת תפקידים קצרים. ב-1 באפריל 1949 מונה לסגן ראש מחלקת מבצעים וקצין משמרת בפיקוד חיל הים בחיפה.
ביולי 1949 מקבל כהן, כמפקד הנחתת אח"י גוש עציון (פ-39), איחולים ממפקד חיל הים שלמה שמיר: ”על הצורה הנאה בה פקחת על אנייתך בעת בירור קבוצת הקצינים מחטיבה 7 האופן שבו נהלת את התמרונים עשה רבות למען שמו הטוב של חיל הים.”
בסוף השנה מקבל כהן את הפיקוד על אח"י אטיה מורי (ש-45) המכונה הטג האפור. מפקד הנחתת אח"י ניצנים (פ-53),
הפריגטות – כהן נקבע כסגן מפקד אח"י מזנק (ק-32) עם הגעתה ארצה ואחר כך גם מפקדה. ב-1 בספטמבר 1950 התמנה כמפקד אח"י מזנק (ק-32) כולל התמרון הכללי באוקטובר ב-10 בנובמבר 1950 מסר את הפיקוד לאריה ברוש ויצא ללימודי הכנה לבחינות בגרות.
לימודים ומטה - לאחר תקופת הלימודים של תשעה חודשים, הוצב כהן בקיץ 1951 לתפקיד ראש ענף מבצעים במטה חיל הים. בתחילת שנת 1953 הוצב לפיקוד על אח"י מזנק (ק-32) בפעם השנייה. ב-5 בספטמבר 1955 נקבע כממלא מקום מפקד שייטת הפריגטות.
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת סיניב־1 בינואר 1956 נשלח כהן לאנגליה להשתלמות ולפיקוח על עבודות שיפוץ המשחתות. הכנת הצוות, לימוד והפעלת המערכות. בחודש מרץ 1956 הניף את נס השירות הפעיל על אח"י אילת – כמפקדה.
כהן הפגין מיומנות בתמרון המשחתת בנמלים ובתרגילים בים. המשחתות הגיעו יחד לנמל חיפה ב-20 ביוני 1956. ב-8 ביולי 1956 יצא מפקד השייטת לחופשה וכהן מילא תפקיד מפקד שייטת המשחתות עד 20 ביולי 1956. מהגעתן יצאו המשחתות לתרגולים בים אך מטעמי חיסכון לא בוצעו מטווחי ירי בסוללה העיקרית - תותחי 4.5 אינץ' שלהם.
מלחמת סיני – הפעילות העיקרית של המשחתות במלחמת סיני הייתה קרב תפיסת האבראהים אל-אוול בליל 31 באוקטובר אחרי שזו הפגיזה את העיר חיפה וניסתה להימלט. פיקוד השייטת אל"ם שמואל ינאי נמצא באח"י יפו (ק-42) כהן כמפקד אח"י אילת נמצא במקומו אחרי אוניית הדגל ופתח באש. החיסכון באמוני ירי השפיע לרעה על רמת הדיוק של שתי המשחתות.
לאחר כניעת אבראהים אל-אוול קיבל כהן עם אח"י אילת את המשימה להשתלט על האנייה שנכנעה כדי למנוע הטבעתה על ידי הצוות המצרי. סגן מפקד אח"י אילת רס"ן אברהם בוצר עם צוות השתלטות חמוש ירד בסירת המנוע והשתלט על האניה המצרית. כהן קרב את אח"י אילת לאבראהים אל-אוול והחל בגרירתה לכיוון נמל חיפה. מאוחר יותר הגיעה גוררת מהנמל והמשך הגרירה הועבר אליה. הטיפול באונייה המצרית ובאנשי הצוות המצריים השבויים, נעשה בצורה מקצועית והומנית.
לוחמה נגד צוללות הפלגה האחרונה של כהן כמפקד אח"י אילת הייתה לטולון. בהדרכת קציני הצי הצרפתי נלמד ותורגל נושא הלוחמה נגד צוללות.
בסוף שנת 1957 השתתף כהן בקורס פיקוד ומטה לקצינים בכירים בחיל הים. הקורס נערך על ידי אל"ם שלמה אראל בבסיס ההדרכה בבת גלים. בסיום הקורס נשא כהן את דבר החניכים.
ענף אימונים והדרכה – לאחר קורס פיקוד ומטה ממונה כהן בסוף שנת 1957 כראש ענף אימונים והדרכה - ים/5, במפקדת חיל הים.
בתחילת שנת 1960 מקבל כהן באופן זמני את הפיקוד על שייטת המשחתות שכללה גם את הפריגטות באילת.
פריגטות לסרי לנקה - שתי הפריגטות נקנו על ידי הצי של סרי לנקה והזירה עסקה לארגן את השבתן לכשירות ומסירתן. סרי לנקה דיווחה על הקניה למצרים, ביקשה אישור למעבר במצרי טירן ונענתה בסירוב. באוגוסט 1959 יצאה אח"י מבטח (ק-28) בפיקוד נפתלי רוזן, שהפליגה לדרום הים האדום ונמסרה בלב ים לצי סרי לנקה.[9] קליטת הפריגטה על ידי הצוות מסרי לנקה הייתה בעייתית. הועלתה דרישה שהפריגטה השנייה תועבר על ידי צוות ישראלי ותימסר בנמל היעד. מדובר בהפלגה של כ-3,000 מייל ימי, באזור חדש ולא מוכר.
אח"י מזנק - בנוסף לתפקידו כמפקד השייטת קיבל כהן קיבל על עצמו את משימת העברת אח"י מזנק (ק-32). הפריגטה הוכנה לפלגה וקיבלה צוות מילואים מיוצאי הפריגטות. יצאה ב-7 באפריל 1960, עברה את מצרי טיראן בלא הפרעה מהמצרים.[10] הפריגטה הפליגה לאורך הים האדום בדרכה נכנסה לג'יבוטי והצטיידה בדלק. חצתה את מפרץ עדן והאוקיינוס ההודי. ב-19 באפריל נכנסה לאי מיניקוי כ-400 מיל ימי לפני היעד ושם נעשו הכנות לקראת הכניסה. והגיעה ב-22 באפריל 1960 ליעדה נמל טרינקומלי. ב-26 באפריל 1960 נערך טקס מסירה רשמי לצי סרי לנקה והפריגטה קיבלה את שמה החדש NAJABAHU.
בעת הטקס נשא כהן את דברי הפרידה מהאניה ”כל אנית מלחמה היא גוף פלדה שאין בו נשמה. אך נוכחנו בימי שירותה של אנה זו בעיקר בהפלגה זו שהיא יכולה לקרום עור וגידים וליהפך לגוף נושם וחי. אך את אופיו של גוף נושם זה ואת כשרו לביצוע קובע הצוות בלבד. העובדה שחיל הים יכול היה לתכנן השטת אניה זו ללא כל תקלות מעידה על ההסתמכות המלאה של מפקדים על פיקודיהם בכל התנאים והנסיבות. עובדה זו אינה נוצרת מאליה ולא ביום אחד היא תוצאה של מסורת ימית מפוארת. יש לנו רגשות אנושיים כלפי אניה זו ואנו משאירים בה חלק מנשמתנו עם פרידתנו ממנהנתנחם בעובדה שמסירה זו תאפשר לחיל הים התעצמות בכלים חדשים”[11]
כהן והצוות הישראלי זכו לארוח וטיילו במדינה האקזוטית עד שנמצאו מטוסים להחזרתם שבועיים מאוחר יותר.
ב-1 בדצמבר 1960 נפרד כהן משייטת המשחתות וחוזר לפקד על זירת ים סוף.[12]
בשנת 1960 מונה כהן למפקד שייטת המשחתות. משיקולי בריאות משפחתיים היה חשוב לו להימצא באוויר יבש. לבקשתו סיים כהן את הפיקוד על שייטת המשחתות ב-1 בדצמבר 1960 ועבר לתפקיד מפקד אזור ים סוף של חיל הים שמפקדתו בבסיס אילת. בנמל נמצאו אז שלש טרפדות חדשות שהגיעו בתחילת 1957.
לאחר צאת הפריגטות השירות בזירת ים סוף היה יחסית רגוע. הטרפדות נשלחו כל מספר חודשים לסיורים ליליים לדרום מפרץ אילת. קוים מתח מתמיד מול הירדנים שסירת המשטרה שלהם פגעה בדייגים ישראלים והתקרית הייתה זכורה לכולם.
בסוף שנת 1962 מוסר כהן את הפיקוד על זירת ים סוף ליעקב ריטוב ומקבל פיקוד פעם נוספת על שייטת המשחתות. המשחתות מפליגות בים התיכון ומגיעות לטולון בצרפת. ב-10 ביולי 1963 נערך מפגן אש ובמהלכו מקבל כהן את דרגת האל"ם אחרי שנשא דרגת סא"ל משנת 1954. שימש בתפקיד זה שלוש שנים ובתום שנת 1965 מסר את השייטת לאל"ם בנימין תלם.
בכך חשב כהן לסיים את שירותו הפעיל בחיל הים. הוא העריך שמיצה את מכלול הפקידי הפיקוד בחיל הים ותפקידי מטה וניהול לא קסמו לו. אך ההתדרדרות למלחמת ששת הימים זימנה לכהן משימה נוספת.
אנית המבחן דולפין – בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים הוחזר כהן מחופשת השחרור וקיבל פיקוד על המבצע של אוניית המבחן. המטרה להעמיד למבחן את הודעת המצרים על סגירת מצרי טיראן לשיט ישראלי.[13] אוניית סוחר ARION שהופעלה בחכירה על ידי צים והייתה בכווית, נקנתה מבעליה בפינלנד ב-100,000 דולר, מחיר כפול משוויה ונשלחה למאסאווה.[14] בסוף מאי 1967 הוטס כהן עם כ-30 אנשי צוות לאסמרה באריתראה וברכב לנמל מאסאווה. האונייה נרשמה בחיפה קיבלה שם חדש DOLPHIN ואות קריאה בינלאומי 4XMT.[15] המטרה מעבר הפגנתי של אניה עם דגל ישראל במצרי טירן שהוכרזו על ידי המצרים כסגורים לשייט. המשמעות הפלגה תחת אש. הצי המצרי נערך עם משחתות וצוללות ללחימה בים האדום והשייט יהיה מסוכן.
אף כי הייתה זו הפלגה אחת קצרה נערך כהן כמפקד האונייה עם פקודות קבע מסודרות הכוללות את ארגון החיים באונייה עמדות ותפקידים לכל הצוות. ב-29 במאי 1967 עולה הצוות על האניה ומתחילות הכנות טכניות. ב-31 במאי בשעות הערב נעשית החלפת דגלים רשמית בנוכחות רב החובל של נמל מאסאווה. לאחר הטקס מוציא רב החובל יורם פרידמן את הדולפין מנמל מאסאווה לעגינה במפרץ. קצין הקשר אברהם אשור מקיים קשר מברקים עם חיל הים ומודיע על מוכנות להפלגה. תנאי החום והלחות במאסאווה היו קשים ביותר. נבנתה בריכה במחסן הקדמי שמולאה במים כדי לאפשר קירור הגוף לצוות.
ב-5 ביוני מגיע סא"ל יוסף יריב עם הנחיה להחליף את כהן שמיועד לטוס לישראל ולפקד על זירת ים סוף. בלילה ההוראה מתבטלת כהן נשאר בדולפין יריב חוזר לישראל. האוניה עוגנת בקרבת אונייה סעודית. כהן מקיים משמרות כל הלילה ומחמש את קצין המשמרת באקדח.
ב-7 ביוני בצהריים מתקבלת ההוראה ”הפלג למיצרי טיראן הוראות נוספות ינתנו בדרך.” היציאה מהעגינה במאסאווה לוותה בצפירות של אניות אחרות. ההפלגה לא הייתה חשאית. הארובה הייתה בסמלי צים השם דולפין ונמל המרשם חיפה היו כתובים בעברית ובאנגלית. סודאן וסעודיה הכריזו מלחמה על ישראל וכהן חשש שיתאנו ל"דולפין" בדרכה.
מפקדת חיל הים לא חששה מפעילות בלב ים ולא ניתנו לכהן הנחיות מיוחדות. מהירות האונייה הייתה 9.5 קשר הופחתה למחצית עקב גלי ים מכיוון מנוגד להפלגה. ב-10 ביוני 1967 קרבה הדולפין למיצרי טירן והוזמנה להיכנס למעגן שארם א-שייח'. כהן שמח להפגש עם מפקד האזור אברהם בוצר שהיה סגנו במשחתת, וקיבל עדכון על הלחימה בסיני. תנאים באניה היו טובים יותר מאשר במעגן הכבוש. אנשי הטרפדות ניזונו במנות קרב. במטבח האניה הוכנה ארוחת סלט טרי. ואנשי הטרפדות הוזמנו למקלחת.
עיתונאים וצלמים באו לפגוש את האוניה ונוצר סיפור גבורה שהביך את כהן אך פרסום היות המיצרים פתוחים וחופש המעבר לאילת היה חשוב לעם ישראל ולעולם כדי שהביטוח הימי יחודש ואניות זרות יוכלו לחזור ולשוט ברגיעה.[16]
פיקוד בים - בינואר 1966 יצא לחופשת שחרור לקראת פרישה מצה"ל. קיבל היתר מאגף הספנות והנמלים לשרת באניה כמיקל אנטרפרייז כרב חובל. החל מ-11 בפברואר 1966 ועד -3 באוקטובר 1966 שירת באניה זאת.[19]
באוקטובר 1966 פנה כהן למועצה להסמכת ימאים וביקש לקבל הסמכה לשירות בצי הסוחר. הוא ציין כי ניסיונו בחיל הים היה מעל 95 חודשים בשירות בכלי שיט. ועוד 9 חודשים באניה כמיקל אנטרפרייז. לפי ההיתר הזמני שקיבל מאגף הספנות. להשלמת השכלתו עבר קורס לרבי חובלים במכון להכשרה ימית בעכו. באוגוסט 1967 הוסמך כהן כרב חובל בצי הסוחר הישראלי. באוקטובר אותה שנה קיבל גם הסמכה כרב חובל לאניות בדגל ליבריה וכך התאפשר לו לשרת באניות שנשאו דגל זה. תקופה ארוכה יחסית שירת באנית כימיקלים של חברת גדות-ים.[20]
הידרוגרפיה - בתחילת שנת 1971 נענה כהן להזמנתו של ידידו יוחאי בן נון להצטרף לסגל המכון לחקר ימים ואגמים, כמנהל מחלקת מבצעים ימיים והידרוגרפיה. עבר קורסי מחשב לצורך הקמת מחלקת מחשב ניתוח נתונים. למד ביסודיות את התחום וביצע מיפוי ימי: ברפיח, בכנרת, סקר מגנטומטר בים התיכון, וכן עבודות בשיתוף עם המכון הגיאופיזי. ניסיונו כרב חובל הובא לשימוש בתכנון מבצעי המחקר בהם הופעלה ספינת המחקר של המכון שיקמונה. מתוך הערכה לביצועיו התקבל כחבר באגודת הנביגציה האמריקאית. עמד בקשר עם ג'ון הול מנהל המכון הגיאולוגי לישראל
חזרה לשיט בימים - ב-28 פברואר 1975 סיים את שירותו במכון וחזר לפיקוד בים כרב חובל האניה א.מ. החלוץ במאי 1976 הגיע לטריאסט עם מטען תפוזים באניה א.מ. דרור שתי האוניות בבעלות חברת התנועה הקיבוצית "תרשיש- סלע".[21] במהלך שירותו ערך ספרון בנושא בטיחות באניות אותו העביר לר/ח מרטין אקדיש יו"ר ועדת הבטיחות המרכזית של צי הסוחר הישראלי. מאז המשיך והפליג באוניות שונות וביצע משימות מיוחדות לארצות רחוקות והובלת מטען חשוב. ביניהן גם על האניה א.מ. רוני רל בבעלות יצחק (אייק) אהרונוביץ'
בדצמבר 1978 קיבל את האניה HELA בנמל שארם א-שייח' וביצע עימה חודש ימים הפלגות לאילת.
מנחם כהן נישא בשנת 1947 לאביגיל בתו של אדריכל הגנים יעקב ניצן חברתו מילדות. בשנת 1949 נולד לזוג הבן הבכור רן שנעשה מהנדס חשמל ברפאל - מערכות לחימה מתקדמות.
הבת עפרה נולדה ב-1951 נעשתה מורה לריקודי חדר.
ביולי 1956 נולדה הבת ענולה מוזיקאית מורה לחליל צד.
כהן למד ורכש השכלה מקצועית כל חייו. לדברי חברו יוחאי בן נון: ”הוא נבר בספרים בדו"חות מקצועיים השלים את השכלתו ללא הרף וחתר תמיד לשלמות ולהשגים חדשים.”
את בית הספר היסודי סיים כהן באביחיל. אך לא השלים את לימודי התיכון. בגיל 16 עבר לתל אביב ולמד את מלאכת מכונאות רכב במוסך חברת האוטובוסים אגד.
בקיץ שנת 1942 עבר קורס מדריכי שחיה שנערך על ידי המחלקה להכשרה גופנית של הוועד הלאומי והוסמך לכך.
במסגרת הפלמ"ח עבר בשנת 1943 קורס מפקדי סירות. בשנת 1945 עבר את קורס החובלים הראשון של הפלי"ם שנמשך 7 חודשים בבית הספר הימי שליד הטכניון בחיפה.
בסוף שנת 1950 יצא כהן ללימודי הכנה מרוכזת ועבר בהצלחה את בחינות הבגרות.
בתחילת שנת 1957 עבר קורס צניחה במחזור 101. ובסוף אותה שנה עבר קורס פיקוד ומטה שנערך בבה"ד חיל הים.
בשנת 1968 עבר את קורס רבי החובלים של המכון להכשרה ימית במסגרת הסמכתו המלאה לרב החובל.
כהן נפטר בשנת 1981 ממחלת סרטן ריאות. אלוף יוחאי בן-נון סיכם את דרכו של כהן ביום השלושים למותו.[22] מייחס את מנהיגותו של מנחם כהן לתכונות אופי שנבעו מהיותו מורה. כהן הקדיש זמן ללימוד כל דבר חדש ויודע את החומר על בוריו. מעביר את דרישותיו לצוותו בצורה ברורה ביותר. ”הוא מלא ייזמות וממלא מחברות בהוראות שגרה, בפקודות קבע לקציני משמרת, בהנחיות להתנהגות במצבי חירום, בהוראות מקצועיות לתפעול מערכות הימאות והנשק ובפקודות קבע ללחימה בנזקים.” בכל תפקידיו דאג לתת לצוותים הרגשה נוחה את המגיע להם.
את משנת מנהיגותו סיכם בעצמו בכותרת "המשמעת בחיל הים" לקראת כנס שנערך בדצמבר 1965,[23] החודש האחרון של שירותו הסדיר. מפקד שייטת ספינות הטילים אריה רונה השתמש, 15 שנה מאוחר יותר, בפקודות של כהן למשחתות כבסיס לחידוש פקודות הקבע.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
