Loading AI tools
האונייה הראשונה של חיל הים הישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אח"י אילת[hebrew 1] שסימנה הצבאי א-16 הייתה האונייה הראשונה של חיל הים הישראלי והראשונה שהשתתפה בקרב ימי במלחמת העצמאות. האונייה החלה דרכה בשנת 1927 כשוברת קרח חמושה בשם "נורת'לנד" (USCGC Northland) בשירות משמר החופים האמריקאי עד 1946. בשנת 1947 הוסבה לאוניית מעפילים בשם "מדינת היהודים" עם 2664 מעפילים. באפריל 1948 הוסבה לספינת תותחים בשם אח"י אילת א-16. בשנת 1956, עם הכנסתה לשירות של אח"י אילת ק-40, הוסב שמה ל-"אח"י מצפן". ב-22 בפברואר 1961 סיימה את שירותה בחיל הים, וב-1962 נמכרה לסוחרי גרוטאות. היא הייתה איטית ובעלת כושר תמרון ירוד ותפקידה היה ליווי כלי שיט ואבטחת חופים.
 | |
 | |
| אח"י אילת (א-16) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | ספינת תותחים, שוברת קרח |
| צי | חיל הים הישראלי, מקודם משמר החופים האמריקאי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | Northland Class |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Newport News Sbldg |
| תקופת הפעילות | 7 במאי 1927 – 22 בפברואר 1961 (33 שנים) |
| אחריתה | הוצאה משירות ב-22 בפברואר 1961, נמכרה לגרוטאות ב-1962 |
| מלחמות וקרבות |
 מלחמת העצמאות מבצע קדש |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 2,050 טון |
| אורך | 66 מטר |
| רוחב |
11.8 מ'  |
| שוקע |
5.1 מ' |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 9 קשר (16.5 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 89 |
| טווח שיוט | 11,000 ק"מ ב-15 קמ"ש |
| הנעה | 2 מנועי דיזל-חשמל, 1,200 כוח סוס |
| צורת הנעה | מדחף יחיד |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | הגוף מרותך וחוזק לעמוד בלחץ של 100 psi (כ-7 ק"ג לסמ"ר) |
| חימוש | תותח יבשתי 65 מ"מ (נפוליאונצ'יק), שני תותחי נ"מ 20 מ"מ, שני מקלעים בינוניים |
  | |
האונייה נבנתה כשוברת קרח וכספינת תותחים ארקטית עבור משמר החופים האמריקני (USCG) והוכנסה לשירות ב-7 במאי 1927 בשם "נורת'לנד" (Northland) וסימנה WPG-49. הוצבה בים ברינג עד 1938 עת הוצאה מהשירות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הוחזרה לשירות בשנת 1940 והועברה לאוקיינוס האטלנטי שם ביצעה פטרולים מול חופי גרינלנד. ב-12 בספטמבר 1941 השתלטה על ספינת דיג נורווגית שהובילה סוכנים גרמנים ומשדרי רדיו בדרכם להקמת תחנת חוף. הייתה זו הפעולה הצבאית הימית היזומה הראשונה של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה (עוד לפני המתקפה על פרל הארבור). בהמשך המלחמה ביצעה פעולות הצלה, תפיסת ספינות ריגול והשמדת תחנות מטאורולוגיות של הגרמנים[2]. על פעילותה במהלך מלחמת העולם השנייה זכו האונייה וצוותה בשני עיטורים. בשנת 1944 הוצאה מהשירות.
ערך מורחב – מדינת היהודים (אוניית מעפילים)
האונייה נרכשה על ידי המוסד לעלייה ב' של ארגון "ההגנה" בבולטימור בינואר 1947. תחת שם הקוד "צפונית" היא הפליגה לצרפת עם ציוד ואספקה לאוניות מעפילים נוספות. היא הגיעה לנמל באיון בחוף האטלנטי של צרפת, שם הוכשרה לשמש אוניית מעפילים, כלומר הותקנו בה מאות דרגשי שינה ובתי שימוש. אז גם שינו אנשי ההגנה את שמה ל"מדינת היהודים" על שם ספרו של מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל.
הספינה יועדה תחילה לקחת מעפילים בנמל גדנסק שבפולין, אך בעקבות פרשת "אקסודוס - יציאת אירופה" שונתה המשימה, והוחלט שהיא תיקח מעפילים ממדינות הגוש הקומוניסטי בים השחור. באוגוסט 1947 הפליגו שתי ספינות מעפילים, "מדינת היהודים" ו"גאולה" (בשמה הקודם Paducah) – שתיהן מהאניות "האמריקאיות" של המוסד לעלייה ב' עם צוות שרובו מתנדבים יהודיים מצפון אמריקה – מבאיון לבורגס שבבולגריה. למפקד האונייה מונה איש הפלי"ם, יוסף אלמוג (פינצ'וק), ורב החובל היה אמריקאי, מורגן מיצ'ל. לצידם היו 26 ימאים. מפקד האונייה האחות "גאולה" היה מוקה לימון. מלווים נוספים היו אברהם מירון ושמואל הוכמן (הרם). הגדעונים (אלחוטנים) היו אהרון מיכאלי ופתחיה פייג.
ב-23 בספטמבר 1947 עלו על סיפונה של "מדינת היהודים" 2,664 מעפילים בנמל בורגס שבבולגריה ומספר קטן יותר על האונייה האחות "גאולה". בין המעפילים היו יהודים מרומניה שהגיעו במאורגן מבוקרשט בהסכמת ברית המועצות, שלטונות רומניה ובולגריה וכן פליטים שהגיעו ממחנות עקורים ברכבות או בשיט דרך הדנובה. למעלה ממחצית מנוסעיהן היו צעירים וצעירות מתחת לגיל 18 ותינוקות רבים.
.jpg)
שתי הספינות יצאו ב-26 בספטמבר מהנמל, ועשו את דרכן בקרבה זו לזו עד אזור רודוס. כבר בצאתן ממצר הדרדנלים לים האגאי המתינו להן שתי משחתות בריטיות. ובעין בוחנת התבוננו בנעשה על סיפוני הספינות, וליוו את הספינה עד מיצרי רודוס – סקרפנטו. הן ליוו את הספינות כברת דרך ואף הזהירו את מפקדי הספינות ממוקשי ים בדרך והמליצו על נתיב חלופי. הבריטים גם אספו מידע על הנעשה בספינה וההכנות עליה. כמו כן, בקטע דרך בים האגאי, שהיה זרוע שדות מוקשים, אף יעצו מדי פעם לבחור נתיב שונה מזה שהפליגו בו, ולאחר שיקול האפשרויות נבחר הנתיב שהמליצו עליו, וניתנה על כך תודה בקשר האיתות. התוכנית המקורית הייתה להעביר את מעפילי "גאולה" ל"מדינת היהודים", אולם היא לא יצאה לפועל בשל הצפיפות הרבה ב'מדינת היהודים'. האוניות נפרדו באזור רודוס, "גאולה" המשיכה לכיוון חיפה ו"מדינת היהודים" לתל אביב.
במהלך ההפלגה נערכו מפקדי "ההגנה" והמעפילים להתנגדות פעילה למניעת תפיסת האונייה על ידי הבריטים. לקראת סוף המסע התקבלה הוראה שיש להתנגד פסיבית, מחשש שהחיילים הבריטים, שדווחו על נשק באונייה, יפתחו באש.
![Thumb](#/media/קובץ:Bundesarchiv_Bild_183-2007-0220-504,_Haifa,_Einwandererschiff_"Jewish_State".jpg)
ב-2 באוקטובר, בהתקרב הספינות, בנפרד כבר, לחופי ארץ ישראל, הגיעו לקרבתן חמש משחתות בריטיות נוספות. "מדינת היהודים" הוקפה בשלב זה בארבע משחתות, בעודה ממשיכה בהפלגתה לתל אביב.
החל משעות הצהריים של 2 באוקטובר ניסו הבריטים להשתלט על האונייה. תוך תמרונים הצליחה האחרונה לחמוק מקרבתן של המשחתות, שניסו שוב ושוב להתקרב אליה וכל אותו זמן המשיכה במסעה מזרחה, לכיוון החוף. בשעה שש בערב החלו הבריטים לירות פצצות גז מדמיע ולהתיז סילוני מים על הסיפון במשך 25 דקות. מגני האונייה ונוסעים נפגעו, בהם תינוק שנחנק למוות מהגז[3]. השליטה על האונייה הועברה מהגשר לחדר בירכתיים ששימש כחדר הגה משני.
שתי משחתות התקרבו אליה והיא הצליחה לנגוח באחת מהן ולהסב לה נזק. אולם המשחתת השנייה הצליחה להנחית חיילים על האונייה. בקרב שהתפתח ללא נשק חם היו נפגעים משני הצדדים, בנוסף לנפגעים שכבר היו על הספינה קודם לכן, בהם התינוק שנחנק מהגז. וכל אותה עת המשיכה האונייה להפליג מזרחה אל החוף. רק לאחר שהבריטים הצליחו לפרוץ פתח בסיפון, לחדור לחדר המכונות ולנתק את צינורות הדלק נעצרה האונייה במרחק של כעשרה קילומטרים מחוף תל אביב.
האונייה נגררה על ידי משחתת בריטית לנמל חיפה בשעה שמונה בערב של 2 באוקטובר ונקשרה ל"רציף הדמעות" ליד אחותה "גאולה", שגם עליה השתלטו הבריטים במקביל ואף היא נגררה לחיפה. הבריטים החזיקו את המעפילים על האוניות שלושה ימים ולאחר מכן הועלו מעפיליהן לשלוש ספינות גירוש למחנות המעצר בקפריסין.
עם השתלטות כוחות ההגנה על נמל חיפה באפריל 1948, נמצאו במקום כעשר אוניות מעפילים שהוחל בהסבתן לספינות מלחמה. הראשונה שהושלמה הייתה "מדינת היהודים" שהייתה במצב המכני הטוב מכל ספינות "צי הצללים" (כינוי ספרותי שניתן לספינות המעפילים). האונייה שופצה על ידי מספנת חיל הים שהוקמה באותם ימים. בתחילה לא היה חימוש מתאים לצייד את הספינות ובחלקן הותקנו תותחי דמה מקרטון, ולאחר מכן תותחים יבשתיים 65 מ"מ (נפוליאונצ'יק) שנקשרו לסיפון. שמה שונה ל"אח"י אילת" וניתן לה הסימון א-16. באח"י אילת הותקנו, בנוסף לנפוליאונצ'יק, שני תותחי 20 מ"מ ומקלעים, אך בעיקר סמכו על חרטומה המחוזק שישמש כאמצעי ניגוח. לאחראי על השיפוץ ומפקדה הראשון נתמנה יוסף אלמוג[hebrew 2].
האונייה יועדה להיות אוניית שירות ואבטחת חופים. צוות האונייה מנה 8 קצינים, 7 מפקדי סירות ו-53 בעלי דרגות אחרות. על האונייה שרתו גם קצינת קשר, חובשת ופקידה[4].
האונייה השתתפה בקרב הימי הראשון של הצי הצעיר.[5] ב-4 ביוני 1948 התקרבה האונייה המצרית "אמירה פאוזיה" ואיתה עוד שתי ספינות לחוף תל אביב, כנראה בכוונה של הנחתת כוחות בחוף. "אילת", ששייטה באזור עתלית, נשלחה דרומה לכיוונן יחד עם אח"י חנה סנש. הראשונים לפתוח באש היו המצרים שתחילה החטיאו, אך שני פגזים פגעו באונייה והסבו לה נזקים קלים. תגובת האש של "אילת" הייתה לא יעילה ופגזיה לא עברו שליש הטווח ליעדם. לאחר מספר דקות של קרב ביקשה האונייה סיוע אווירי. לאחר כשעה הגיע הסיוע האווירי שגם יעילותו הייתה נמוכה. בתקיפה האווירית השתתפו שלושה מטוסי חיל האוויר הישראלי. אחד המטוסים נפגע ונפל לים ושני טייסיו, אהרן דויד שפרינצק (בנו של יושב ראש הכנסת הראשון, יוסף שפרינצק) ומתתיהו סוקניק (בנו של אליעזר ליפא סוקניק, ואחיו של יגאל ידין), נהרגו. אנדרטה שיצר בנימין תמוז לזכרם מוצבת בגן העצמאות בתל אביב. תוצאות הקרב לגבי שני הציים לא היו משמעותיות אבל הספינות המצריות לא הצליחו לבצע את משימתן ונסוגו.
במסגרת קרבות עשרת הימים שלאחר ההפוגה הראשונה, השתתפה במתקפה על טירה ועין חוד. בין ה-17 ל-18 ביולי 1948 הפגיזה יחד עם אח"י וג'ווד את חופי לבנון בסמוך לצור[6]. תקלות רבות אפיינו את מצב האונייה והחימוש שלה.
לאחר המלחמה הוסבה לשמש כאוניית אימונים של גדנ"ע ים וקורס חובלים, כספינת אם עבור שייטת 13 ואוניית אספקה.
בשנת 1950 בפיקוד אולי וצלר יצאה אילת עם קורס גדנ"ע ים לסיור מתמשך באיי הים האיגאי. בסיור זה הגיעה לאי סירנה, ונתנה כבוד לחללי ספינת המעפילים "רפיח", שקבורים במקום[7].
שנים רבות עמדה על הרציף המקביל לפתח בקרבת המגדלור האדום של נמל חיפה. שמשה כחדר אוכל ומחסן ליחידת הצוללים ההגנתיים ופלגות הטרפדות. מאז נקרא הרציף עצמו בשם א-16.
בשנת 1955 לקראת רכישת המשחתות מסדרה Z מבריטניה הוחלף שם האניה ל"אח"י מצפן". וכך המשיכה עד סיימה את שירותה בשנת 1961, ונמכרה לסוחרי גרוטאות בשנת 1962.
| רב-סרן | תקופת כהונה כמפקד הספינה | פעילות | תמונה | ||
| יוסף אלמוג | מאי - ספטמבר 1948 |  | |||
| אולי וצלר | 1950 |  | |||
| שלום שוורץ | 1955 | הפלגה עם טרפדות ליוון | |||
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
