רמת הגולן
אזור בצפון–מזרח מדינת ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמת הגולן (בערבית: هضبة الجولان; בתעתיק מדויק: הצ'בּת אלג'ולאן) היא אזור בצפון-מזרח מדינת ישראל, ממזרח לכנרת ולירדן ההררי. דיסציפלינות שונות מגדירות באופן שונה את גבולות השטח המוגדר כרמת הגולן:
- כאזור גאולוגי וביוגאוגרפי, רמת הגולן היא רמה שטוחה השוכנת בין אפיק הירמוך ומעיינות חמת גדר בדרומה, רכס החרמון בצפונה, הכנרת ועמק החולה במערבה, ומישורי הבשן והחורן במזרחה[1]. זאת, אף כי הגבול הגאוגרפי בצד מזרח אינו ברור, כיוון שמישורי הבזלת של הבשן והחורן נמשכים עד להר הדרוזים, המרוחק מהגולן הישראלי.
- כאזור גאופוליטי, רמת הגולן היא השטח שישראל כבשה מסוריה במלחמת ששת הימים, והוחל עליו החוק הישראלי ב-1981 בחקיקת חוק רמת הגולן. אזור זה שייך מנהלית לנפת רמת הגולן ושטחו 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וכן את חלקו הישראלי של החרמון.
 | |
| שדות רמת הגולן עם עצי אקליפטוס והחרמון ברקע | |
| מדינה / טריטוריה |
 ישראל סוריה |
|---|---|
| העיר הגדולה | מג'דל שמס |
| שטח | 1,800 קמ"ר |
| גובה | 1,226 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה |
הר חרמון  |
| אוכלוסייה | |
| ‑ באזור גאוגרפי | 53,227 (בגולן הישראלי) (נובמבר 2023) |
| קואורדינטות | 33°00′N 35°45′E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| https://www.golan.org.il/ramathagolan/ | |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   רמת הגולן | |
  | |
שטח הרמה הוא כ-1,800 קילומטרים רבועים, מהם כ-1,200 קמ"ר בשליטת ישראל. ברמת הגולן נחלים רבים, המספקים כשליש ממי הכנרת. שלושת הבולטים שבהם מחלקים את רמת הגולן לשלושה חלקים – הצפוני (בין החרמון לנחל גילבון), המרכזי (בין נחל גילבון לנחל דליות), והדרומי (בין נחל דליות לירמוך).
מרבית הקהילה הבין-לאומית רואה ברמת הגולן שטח כבוש. בהחלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם הוגדר סיפוח הרמה על ידי ישראל כמהלך בלתי חוקי, והחלטה זו אושרה גם על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות[2]. ב-25 במרץ 2019 חתם דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, על צו נשיאותי המכיר בריבונות ישראל על רמת הגולן. מדינות רבות הביעו התנגדות לצעד זה[3].
השם "גּוֹלָן" מופיע לראשונה בספר דברים כשמהּ של עיר בתחום שבט מנשה באזור הבשן: ”וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי” (ד', מג). עיר זו שימשה עיר מקלט כמתואר בתוספתא: ”שלש ערים הפריש יהושע בארץ כנען והיו מכוונות כנגד שלש שבעבר הירדן כשתי שורות שבכרם: חברון ביהודה כנגד בצר במדבר; שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד; קדש בגליל כנגד גולן בבשן” (תוספתא מסכת מכות, פרק ג הלכה ב'). ייתכן ששימוש זה הוא שהקנה לה את השם גולן, מלשון "גולה" או "גלות" (בערבית: جوّال – "ג'וואל" – הוא עובר אורח או נודד). גם בערבית מכונה הרמה בשם דומה: אלְ-גַ'וְלָאן (الجولان). כיום אזור הבשן כולו נקרא בשם גולן. לפני מלחמת ששת הימים היה מקובל לכנות את הרמה וסביבותיה גם בשם "הרמה הסורית"[4] – כינוי שבימינו משמש לעיתים נדירות מאוד, בעיקר בפי גורמים המתנגדים לשליטת ישראל ברמה. היום מקובל לכנות את החלק שממזרח לירמוך ולרוקאד "הגולן הסורי", להבדיל מהגולן הישראלי שממערב להם.
היסטוריה מוקדמת
התיישבות אנושית התקיימה ברמת הגולן כבר לפני מאות אלפי שנים. ממצא ידוע מתקופה זו הוא ונוס מברכת רם, הנחשב לממצא העתיק ביותר של דמות אנוש בתיעוד הארכאולוגי. מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת הברונזה הקדומה פזורים ברמת הגולן מאות דולמנים, מבנים מגליתיים מבזלת, שהגדול שבהם הוא גלגל רפאים.
על פי התנ"ך בני ישראל ישבו בגולן מאז כיבוש האזור מידי עוג מלך הבשן, במסגרת כיבושי משה בעבר הירדן[5]. עם חלוקת הארץ לשבטים בתקופת יהושע בן נון, חבל הבשן ככלל, ובתוכו גם הגולן, נכלל בנחלת חצי שבט מנשה[6]. שלמה המלך הציב בגולן מושלים מטעמו: ”בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד – לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד, לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן; שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת, חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת”[7].
האזור היה בשליטת הארמים תקופה ארוכה ובדרומו הייתה ממלכת גשור, עד השתלטותה עליו של ממלכת אשור[8]. אחד הקרבות בין אחאב מלך ישראל לבן הדד מלך ארם דמשק נערך ליד העיר "אפק"[9], שמרבית החוקרים מזהים עם פיק או אפיק[10]. במאה השנייה לפני הספירה התיישבו באזור היטורים. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי כבש את הגולן במאה הראשונה לפנה"ס, ויישב את העיר גמלא וערים נוספות ביהודים. בתקופה זו הוקמו יישובים רבים בגולן, וצפיפות האוכלוסייה בו גדלה. בתקופה זו הוקמה בדרום הגולן העיר ההלניסטית סוסיתא, שהשתייכה לברית ערי הדקאפוליס של עבר הירדן.
בשלהי תקופת בית שני נכלל הגולן, כמו גם הבשן, הטרכון והחורן, בתחום ממלכת אגריפס השני, נינו של הורדוס, והוא נחלק ל"גולן תחתון" ול"גולן עליון"[11][12]. בימי המרד הגדול התחולל קרב חשוב, המתואר בפירוט על ידי יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים, בין הרומאים ליהודים בגמלא, והעיר חרבה.
בתקופת המשנה והתלמוד התקיימו בגולן ובבשן יישובים יהודיים רבים, כפי שמעידים מקורות חז"ל והממצאים הארכאולוגיים. אזור הגולן, מתחום העיר סוסיתא בדרומו ועד תחום העיר פניאס בצפונו, נכלל בתחומיה ההלכתיים של ארץ ישראל בהתאם לברייתא דתחומין שבתוספתא, בתלמוד ובכתובת רחוב, ותושביו היהודים חויבו בקיום המצוות התלויות בארץ.
העיר המרכזית של יהודי הגולן במהלך התקופה הרומית ולאחריה הייתה נווה (כיום העיר נמצאת בתחום סוריה, בסמוך לגבול ישראל במרכז הגולן). עיר זו נזכרת רבות במקורות חז"ל, ואף הוגדרה באונומסטיקון של אוסביוס מן המאה הרביעית לספירה כ"עיר גדולה של יהודים", והיא שימשה כתחנת מעבר מהגליל אל הריכוזים היהודיים הגדולים בתחום החורן, ובהם אדרעי ובוצרה.
במאה השביעית התחולל באזור החורן ודרום רמת הגולן קרב הירמוך, הקרב המכריע בין האימפריה הביזנטית לבין האימפריה המוסלמית. קרב זה נחשב אחד המכריעים בהיסטוריה[13], ובעקבות ניצחונם השתלטו הערבים על האזור.
בעקבות רעידת האדמה הגדולה שפקדה את ארץ ישראל באמצע המאה השמינית, ובשל אי היציבות המדינית הנמשכת, התדלדלה באופן נמשך והולך האוכלוסייה היהודית באזור עד המאה ה-10.
בית הכנסת העתיק בקצרין
בית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר
.JPG)
.JPG)
בעת החדשה
מתחילת השלטון העות'מאני ועד לאמצע המאה ה-19 היה הגולן אזור ספר בו התגוררו מעט תושבי קבע, והשולטים בפועל היו שבטים בדווים. בצפון רמת הגולן הוקמו יישובים דרוזים (הקיימים עד היום).
במהלך המאה ה-19 התיישבו ברמת הגולן צ'רקסים, עקב כיבוש מולדתם בקווקז בידי האימפריה הרוסית. האימפריה העות'מאנית קלטה רבים מהצ'רקסים ויישבה אותם באזורי ספר בהם שליטתה הייתה רופפת. החל מ-1878 עודדו השלטונות העות'מאניים את התיישבותם בגולן והקצו להם קרקעות. הם הקימו כ-13 יישובים בנפת קוניטרה, לרוב על גבי חורבות של יישובים נטושים. החוקר הגרמני גוטליב שומאכר, מהאירופאים הראשונים שסיירו באזור, תיאר את היישובים הצ'רקסים כיישובים השונים במראה שלהם משאר היישובים הערביים ברמת הגולן, ונבדלים בזכות הניקיון והסדר שבתוכם. על פי שומאכר היו בגולן ב-1888 19,500 תושבים, מתוכם 8,300 בדווים וצוענים החונים דרך קבע באזור. התיישבות הצ'רקסים עודדה קבוצות אחרות להקים יישובי קבע בגולן, כדוגמת הטורקמנים ובדווים.
בסוף המאה ה-19 נעשו ארבעה ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן. ב-1886 הייתה ההתיישבות הראשונה בגולן של תושבי צפת שהתיישבו ברמת'ניה. התיישבות זו וההתיישבות של עולים מאירופה ומאמריקה, שהתיישבו בקרקעותיו[14] של הברון רוטשילד, שרכש 100,000 דונם בחורן, חוסלו בפקודת ואלי דמשק, שגירש את תושביהם. ב-1888 הוקמה המושבה בני יהודה בכפר ביר א-שכום (ממזרח לעין גב של ימינו), אך ננטשה לאחר פרעות שעשו בה בדואים בראשית המאה ה-20. בספרו "אלטנוילנד" (1902) כלל בנימין זאב הרצל במדינה היהודית האוטופית שלו את "מחוז הגולן"[15]. ב-1905 החלו יהודים מחצי האי קרים שברוסיה להתיישב בבקעת הבטיחה, אך ההתיישבות במקום קרסה בגלל פגעי הקדחת.
עד כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה היה אזור הגולן קשור מבחינה מדינית לגליל, כחלק מוולאית דמשק. בשנת 1923, עם תום מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי בסוריה, ובהתאם להסכם סייקס–פיקו, נקבע קו הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי. הוחלט כי הגולן יהיה בשטח הסורי, עם מגבלות מסוימות שקשורות למים (המנדט הבריטי כלל גם 10 מטר מקו הכנרת ואת מי הבניאס).
שלטון סוריה
|
שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! – בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר. בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַּבָּא וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר. |
| הבית הראשון בשיר "כנרת" של רחל המשוררת |
בין השנים 1949 ל-1967 נהג הצבא הסורי להפגיז את היישובים הישראלים לאורך הגבול. התרחשו תקריות רבות של ירי כלפי סירות דייגים בכנרת. כתוצאה מהפגזות אלו נהרגו 140 אזרחים ועוד רבים נפצעו. כמו כן נגרמו נזקים לרכוש, ושדות תבואה רבים עלו באש. בנוסף, בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 כבשו הסורים שטחי ישראל ממערב לקו הגבול הבין-לאומי בינם ובין ישראל, באזור חמת גדר–אלמגור והחוף המזרחי של הכנרת. השתלטות זו יצרה קו חדש בין המדינות, שלימים נודע בשם "קווי ה-4 ביוני", וזאת כדי להבדילו מקו הגבול הבין-לאומי שנקבע בתקופת המנדט הבריטי.
לפני כיבוש הגולן בידי ישראל, במלחמת ששת הימים בשנת 1967, התגוררו בו כ-150 אלף איש[16], מתוכם 128 אלף באזור שנכבש[17]. הוא היה מיושב בדלילות יחסית בדרומו ובמרכזו בצ'רקסים, בדואים וטורקמנים, ובצפיפות רבה יותר בצפונו ביישובים הדרוזיים הקיימים עד היום. האוכלוסייה התרכזה בעיר המחוז קוניטרה, ב-140 כפרים ועיירות, ובעוד כ-60 יישובים קטנים יותר, שנקראו "מזרעות" (חוות). מרבית התושבים (כ-70%) היו ערבים מוסלמים, מרביתם בדואים, אך גם עלווים (בישובים עין פית, זעורה וע'ג'ר), וכ-10,000 פליטים פלסטינים (ככל הנראה מאזור צפת). כמו כן, ישבו בגולן כ-20,000 צ'רקסים, מחציתם בקוניטרה והשאר בכפרים, כ-7,000 טורקמנים ומספר דומה של דרוזים. ההתיישבות הסורית בגולן התאפיינה בחלוקה אתנית מובהקת: הדרוזים בחמישה כפרים במורדות החרמון, הצ'רקסים באזור קוניטרה וב-12 כפרים מדרום לה, הטורקמנים ב-14 כפרים באזור נפח ובציר היורד מקוניטרה לגשר בנות יעקב, והעלווים בשלושה כפרים בחלק הצפוני-מערבי של האזור על ציר מסעדה-דרום לבנון. הבדואים השתייכו ל-14 שבטים שונים שהיו מפוזרים על פני כל הגולן[17].
ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצורכי הצבא, סללה כבישים, ומתחה קווי חשמל וטלפון[17]. מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסייה האזרחית, ובעיקר זו היושבת לאורך הצירים הראשיים. ל-50 מיישובי הגולן הייתה אספקת מים סדירה, פרי פיתוחם של מפעלי המים הסוריים. שאר היישובים השתמשו במי מעיינות, מי נחלים ומי גשמים.
בתקופה זו נבנה צינור הנפט הטרנס-ערבי להעברת נפט מסעודיה ללבנון. הצינור עובר בגולן ולאורכו נבנה ציר הנפט.
בעקבות הקמת המוביל הארצי, שהוביל מים מהכנרת למרכז ישראל ולדרומה, פתחה סוריה (בברכת שאר ארצות ערב) ב-1964 בניסיון לסכל את מפעל המים הישראלי על ידי הטיית מקורות הירדן – נחל דן, בניאס וחצבאני, ולהעבירם בתעלה מזרחית לכנרת (על גבי השלוחות המערביות של הגולן) אל הירמוך והירדן. בעקבות זאת החלה המלחמה על המים. כדי להכשיל את מפעל ההטיה הסורי ניצלה ישראל ירי סורי עליה על-מנת לתקוף את מקימי התעלות הסוריות. בנוסף הפגיזו הכוחות הסורים מעת לעת מהמוצבים לאורך קו התילים בגולן את ישובי עמק החולה ומזרח הכנרת, דוגמת הקיבוצים גדות, דפנה, תל קציר ועין גב, בתואנה כי החקלאים בקיבוצים מעבדים אדמות בשטחים המפורזים על פי הסכמי שביתת הנשק. ישראל מצדה עמדה על כך כי הסכם שביתת הנשק אוסר על הכנסת כוחות צבא לשטחים אלו אך לא על עיבוד חקלאי אזרחי. לשיאו הגיע העימות באפריל 1967, ביום קרב שכלל הפגזת האון גדות ועין גב מרמת הגולן והפלת שישה מטוסי מיג סוריים מעל שמי הגולן.
מלחמת ששת הימים
ערך מורחב – החזית הסורית במלחמת ששת הימים
עם תחילת מלחמת ששת הימים הפציצו מטוסים סורים מטרות אזרחיות וצבאיות בישראל. בתגובה תקף חיל האוויר הישראלי שדות תעופה בסוריה במסגרת מבצע מוקד. ב-6 ביוני הפגיזו הסורים את יישובי אצבע הגליל, וכוחות סורים תקפו את מוצב אשמורה תל דן וקיבוץ דן. למרות זאת, לא הייתה כוונה לממשלת ישראל לכבוש את רמת הגולן[18]. רק בימיה האחרונים של המלחמה, לאחר שהתרכזו מספיק כוחות בגִזרה, ובעקבות לחץ של משלחת יישובי הצפון[18], הוחלט לכבוש את רמת הגולן ולשים קץ לאיום ההפגזות על יישובי עמק החולה.
ב-9 ביוני, לאחר תום הקרבות בחזית המצרית ובחזית הירדנית, תקף חיל האוויר הישראלי את הרמה במתקפה אווירית מרוכזת ומתמדת. במקביל הופעלו שבע חטיבות, בפיקודו של אלוף פיקוד הצפון, דוד אלעזר. ההתקפה התרכזה בגיזרת הבניאס וצפון רמת הגולן, שם היה השיפוע בעלייה לרמה מתון יחסית, וכוחות השריון יכלו לעלות לרמה ולהתקדם כמעט עד מחצית הדרך לקוניטרה. כוחות צה"ל כבשו את קלע וזעורה, תל פאחר, תל עזזיאת. במרכז הרמה תקפו כוחות רגלים את המוצבים הסורים והשיגו גם הם התקדמות לא מעטה. במהלך הלילה הרחיב צה"ל את הטריז דרומה, עד לאזור גשר בנות יעקב. בבוקר יום שבת, 10 ביוני, פרצו כוחות שריון וחיל רגלים מזרחה תחת סיוע אווירי והצליחו להגיע, בצפון רמת הגולן, אל מעלה החרמון ואל קוניטרה, ובדרום רמת הגולן אל צומת רפיד. ב-10 ביוני בשעה 14:00 נפסקו הקרבות ברמת הגולן ונסתיימה למעשה מלחמת ששת הימים.
העיר קוניטרה ב-1967
אזהרה בשדה מוקשים ברמת הגולן
בין המלחמות
- ערכים מורחבים – יישובים סוריים נטושים ברמת הגולן, ההתיישבות היהודית ברמת הגולן
שטח של כ-1,250 קמ"ר מרמת הגולן נכבש מסוריה על ידי ישראל במלחמת ששת הימים בשנת 1967, והוחל עליו ממשל צבאי. בשטח שנכבש על ידי ישראל התגוררו כ-128,000 אזרחי סוריה, שכרבע מהם התגוררו בעיר קוניטרה והשאר גרו ב-222 יישובים וחוות. לאחר הניצחון הישראלי כ-115,000 עד 122,000 מהאזרחים הסורים עזבו את הרמה ועברו לשטח סוריה. מרבית הכפרים הסוריים נהרסו לאחר מכן[17]. לפי הערכות ישראליות נע מספר הפליטים בין 50 ל-70 אלף[19]. מדינת ישראל החליטה להתיר לכ-7,000 תושבים דרוזים שחיו בגולן להישאר בכפריהם, מתוך הנחה שהדרוזים יעבירו את נאמנותם מסוריה לישראל, כפי שעשו זאת קרוביהם הדרוזים הישראלים שאף משרתים בצבא. קציני צה"ל דרוזים תושבי הכרמל שנשלחו לסייר בג'יפים בכפרי הגולן הכריזו בערבית ברמקולים כי כל התושבים מתבקשים לצאת אל נקודות מפגש שליד הגבול, להוציא את הדרוזים, שרשאים להישאר בבתיהם תוך הבטחה כי לא יאונה להם כול רע[20].
לאחר כיבוש רמת הגולן הקים צה"ל מערך הגנה לאורך קו הגבול החדש עם סוריה, שכלל 20 מוצבים, תעלות נ"ט לאורך הגזרה וכן כוחות שריון. הצבא הסורי שנחלש מאוד לאחר מלחמת ששת הימים, לא יזם פעולות התקפיות עד לסוף 1969. בחודש דצמבר 1969, לאחר לחץ מדינות ערב באזור וקרוב להשלמת ההתחמשות מחדש, התחיל הצבא הסורי ביוזמות התקפיות נקודתיות בהיקף מצומצם לאורך קו הגבול. בכך, הצטרף למצרים שהייתה שקועה במלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ. במהלך 1970 המתיחות לאורך הגבול הסורי-ישראלי עלתה בהדרגה וצה"ל הגיב בפעולות יזומות משלו. שיאה של המתיחות היה בקרבות שנודעו כמלחמת שלושת הימים.
היישובים הישראלים הראשונים בגולן הוקמו על רקע אידאולוגי וביטחוני על ידי מספר גופים מיישבים, ובהם הקיבוץ המאוחד, איחוד הקבוצות והקיבוצים, הקיבוץ הארצי ותנועת המושבים הדתיים, זאת בדומה ליישובים אחרים שהוקמו באותה עת בסיני ובבקעת הירדן. היישוב הראשון, מרום גולן, הוקם כבר כחודש לאחר המלחמה, ב-14 ביולי 1967. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקמה מועצה אזורית חדשה, מועצה אזורית גולן, שכללה את כל שטחי הגולן, למעט שטחי 5 הכפרים הסוריים שנותרו לאחר המלחמה. המתיישבים בגולן הקימו גוף שמייצג אותם – "ועד יישובי הגולן". מאז 1967 נבנו 33 יישובים ישראליים ברמת הגולן. ב-1976, בתקופת ממשלת רבין הראשונה, הוקמה קצרין.
מלחמת יום הכיפורים
- ערך מורחב – החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים
במלחמת יום הכיפורים, חרף מאמציו, לא הצליח הצבא הסורי לכבוש מחדש את הגולן, ולאחר כמה ימי לחימה ותוך קרבות קשים, ובראשם קרב עמק הבכא, הוא נהדף. בשלביה האחרונים של המלחמה אף הצליחו כוחות צה"ל להיכנס לשטח הסורי ולהתקדם עד למרחק של כארבעים קילומטרים מדמשק. סיום הקרבות היה בקרב על החרמון. ב-1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות, שבמסגרתו פינתה ישראל את השטחים החדשים שכבשה וכן 60 קמ"ר שהיו בידיה בגולן מאז 1967, ובהם העיר קוניטרה ומספר כפרים. אזור חיץ של האו"ם הוקם בשטח המפונה, ואזור דילול כוחות הוקם משני צדדיו. אף על פי שהעיירה קוניטרה חזרה לידיים סוריות, הרי שהמשטר הסורי העדיף שלא להשיב אליה את תושביה הסוריים ולהשאיר אותה בחורבנה, כאות ל"המשך הכיבוש הישראלי בגולן", לתפיסתו.
מאז 1974 מוצבים לאורך קו הפרדת הכוחות כוחות שמירת שלום של האו"ם, הממונים על שמירת השקט באזור.
חוק רמת הגולן
- ערכים מורחבים – מעמדה המשפטי והבין-לאומי של רמת הגולן, חוק רמת הגולן
חוק רמת הגולן, שהתקבל ב-14 בדצמבר 1981, ביטל את הממשל הצבאי והחיל על הגולן את החוק הישראלי ולמעשה סיפח אותו למדינה, על אף שנזהר מלהשתמש במילה "סיפוח" לשם כך. בעקבות חוק זה, התאפשר לכל התושבים הדרוזיים בגולן להפוך לאזרחים ישראליים, אם הם רוצים בכך. תושבים שסירבו להתאזרח קיבלו מעמד תושב בישראל. רק מעטים מהם בחרו לקבל אזרחות ישראלית.
עמדת ישראל לגבי רמת הגולן
בישראל יש חילוקי דעות בעניין רמת הגולן. בישיבת הממשלה ב-8 בספטמבר 1994 הבהיר רבין כי אין התחייבות ישראלית לנסיגה, אולם לפי כמה דיווחים[21], הייתה התחייבות סודית של רבין בפני הממשל האמריקני לסגת מרמת הגולן אם יתמלאו התנאים הביטחוניים שהציב. התחייבות זו כונתה "פיקדון רבין".
שמעון פרס, שנכנס לתפקיד ראש הממשלה לאחר רצח רבין, קיים (לפי עדותו של אהוד ברק) שיחות עם הסורים על אותו בסיס[22]. לגבי עמדתו של ראש הממשלה שאחריו, בנימין נתניהו מהליכוד, קיימים דיווחים סותרים, ולטענת נתניהו במשא ומתן החשאי שניהל דרך מקורבו רון לאודר, הוא הצליח להשיג את הסכמת הסורים לשמירת כתף החרמון בידי ישראל[23].
ראש הממשלה אהוד ברק הביע נכונות לסגת לקו הגבול הבין-לאומי, תוך הותרת רצועה צרה בשפתה המזרחית של הכנרת, שתמורתה יוענק לסורים שטח אחר. לפי הצעתו, לסורים תינתן גישה מוגבלת למי הכנרת והם יוכלו לשאוב מעט ממי האגם[24]. נראה כי בתקופת כהונתו של אריאל שרון כראש הממשלה לא התקיימו דיונים משמעותיים עם סוריה, בין היתר בשל פרוץ האינתיפאדה השנייה וחילופי השלטון בדמשק.
באפריל 2008 התפרסמו בישראל ידיעות כי נציגים מטעם ראש הממשלה אהוד אולמרט נפגשו, באופן עקיף ובתיווך טורקי, עם נציגים סוריים באיסטנבול. במאי 2008 אישרה ישראל כי היא מקיימת משא ומתן עקיף עם סוריה, ושר החוץ הסורי, ואליד אל-מועלם, אישר את הודעת ישראל וטען כי זו התחייבה בפני מדינתו כי תיסוג מכל שטחי רמת הגולן עד לקווי ה-4 ביוני[25].
לכל אורך שנות המשא והמתן החשאי והגלוי עם הסורים התנהל ויכוח ציבורי סוער בשאלת הנסיגה מרמת הגולן, וההתנגדות הציבורית לנסיגה מרמת הגולן הייתה גדולה מההתנגדות לנסיגה משטחים אחרים. מסקרים שנערכו בערוץ 2 ועיתון "הארץ" ב-2008 עולה, כי בין 65 ל-70 אחוזים מכלל הציבור הישראלי מתנגדים לירידה מרמת הגולן, ורק בין 22 ל-25 אחוזים תומכים בנסיגה כזו. במאי 2009 הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "לא ייסוג מרמת הגולן"[26].
בחודש נובמבר 2010 אישרה הכנסת את "חוק משאל עם", שלפיו כל נסיגה משטח ריבוני של מדינת ישראל תחייב קיום משאל עם ורוב של 61 חברי כנסת[27]. ב-12 במרץ 2014 אושר בכנסת חוק יסוד משאל עם שקובע כי נסיגה מכל שטח בריבונות ישראלית יחויב לעבור במשאל עם.
מלחמת האזרחים בסוריה
- ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה
במהלך מלחמת האזרחים בסוריה אירעו כמה מקרים שבהם זלגה הלחימה לתוך שטח ישראל בשל הקרבות ברמת הגולן הסורית. מקרים אלה כללו:
- נפילת פצצות מרגמה באזור אלוני הבשן[28], סמוך לתל חזקה[29], ובאזור החרמון[30].
- במרץ 2014 עלה סיור של צנחנים שסייר בגדר המערכת סמוך למג'דל שאמס על מטען שהונח בידי חוליית מחבלים. בתגובה פתח צה"ל בירי ארטילרי שכלל פגזים וטילי תמוז לעבר סוריה. כמה שעות לאחר מכן, תקף חיל האוויר מוצבים של צבא סוריה מאחר שישראל ראתה בסוריה וחזבאללה כאחראיים לפיגוע.
- ב-22 ביוני 2014 נהרג נער מירי טיל נ"ט, מהצד הסורי של הגבול, לעבר רכב אזרחי שעבד על גדר המערכת בצד הישראלי, סמוך לתל חזקה שברמת הגולן. צה"ל הגיב באופן מידי לאירוע זה בירי טנקים לעבר מטרות קרובות בשטח סוריה, ובהמשך תקף חיל האוויר הישראלי מטרות של צבא סוריה[31].
- בספטמבר 2014 יירטה ישראל מטוס קרב סורי שחדר כמה מאות מטרים לשטח ישראל ברמת הגולן.
- ב-18 בינואר 2015 ערך חיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית סמוך לגבול ישראל-סוריה, שבה נהרגו 10 חמושים, בהם לפחות 6 פעילי חזבאללה וכן בכירים במשמרות המהפכה האסלאמית של איראן.
- בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה, שפירקה אותה לאזורים בשליטת קבוצות שונות, חתרה ישראל להשיג הכרה בין-לאומית בכך שהגולן יישאר בידי ישראל. ביטוי לכך ניתן באזכור הנושא בפגישה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית ברק אובמה בנובמבר 2015[32].
- באפריל 2016 קיימה ממשלת ישראל, לראשונה, ישיבה ברמת הגולן, שבה הכריז ראש הממשלה נתניהו שללא תלות בתוצאות המלחמה ובקיומו של הסכם מדיני, הגולן יישאר לצמיתות בריבונות ישראל, ושלאחר חמישים שנה הגיע הזמן שהקהילה הבין-לאומית תכיר בכך[33]. הכרזה זו ספגה ביקורת מהממשל הסורי ומהאופוזיציה הנלחמת בו[34], מהליגה הערבית[35] ונדחתה גם על ידי ידידותיה של ישראל ארצות הברית[36] וגרמניה[37]. מזכ"ל האו"ם, באן קי מון, הזכיר את החלטת מועצת הביטחון משנת 1981, הקובעת שסיפוח הגולן בידי ישראל בטל ומבוטל[38]. כעבור ימים אחדים נפגש נתניהו עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וחזר על עמדתו[39]. למחרת הביקור הודיע דובר הקרמלין שאין שינוי בעמדת רוסיה בנושא, התואמת את החלטות מועצת הביטחון[40].
- ביוני 2016 הוקמה ברמת הגולן מנהלת שכנות טובה, האמונה על הסיוע האזרחי וההומניטרי לתושבים סורים שנפגעו במלחמת האזרחים.
- בליל 10 במאי 2018 התרחש מבצע בית הקלפים בו יירטה ישראל מתקפת טילים שכוונה למוצבים הקדמיים של צה"ל בגבול עם סוריה, ששיגר כוח הטרור האיראני "קודס", ותקפה את מוקדי השיגור ועוד עשרות מטרות צבאיות בסוריה, כולל בדמשק. קדמה לה יממה מתוחה בישראל עקב הודעת צה"ל שהוא מזהה ניסיונות לתקיפה, והתרחשו עוד הפצצות שיוחסו לישראל נגד מטרות צבאיות בסוריה שהפכו כבר לחוזרות ונשנות. ישראל הצהירה על פעילותה למניעת חדירת איראן לאזור וסיכול פעילותיה הטרוריסטיות. שבועות ספורים קודם לכן התרחש עימות אווירי בין ישראל לסוריה ואיראן בו שיגר אותו כוח איראני כלי תעופה שישראל יירטה, וגרם לחלופי מהלומות אוויריות.
- בליל 8 באפריל 2023 נורו 3 רקטות ליישובים אבני איתן ונטור, רקטה התפוצצה ליד נטור ו-2 רקטות אחרות נפלו בשטח פתוח ליד גדר הגבול.
- בליל 9 באפריל נורו 3 רקטות מסוריה לישראל, אחת נפלה בירדן ושתיים נפלו ליד מושב מיצר באזור נחל מיצר.
- ערכים מורחבים – גבולות מדינת ישראל, מעמדה המשפטי והבין-לאומי של רמת הגולן
אין הסכמה על תוואי הגבול בין ישראל לסוריה ברמת הגולן. הגבול הבין-לאומי, כפי שנקבע בהסכם בין צרפת לבריטניה ב-1923, השאיר בשטח הבריטי את כל הכנרת והירדן, כולל רצועה של 10 מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן. ההסכם השאיר גם את הבניאס בתחומי המנדט הבריטי, אך כדי לאפשר מעבר ללבנון, הועבר השטח בחכירה לידי המנדט הצרפתי. במלחמת העצמאות התקדמו כוחות הסורים מעבר לקווים אלה, ובהסכמי שביתת-הנשק נקבע שהשטחים שמהם ייסוגו הסורים יהיו מפורזים. בפועל, לאחר פלישות סוריות בתחילת שנות ה-50, נוצר מצב שלפיו הסורים שולטים על מזרח הירדן והכנרת. גבול זה ידוע כ"קווי 4 ביוני 67'". הסורים תובעים מישראל נסיגה לקו זה. עמדתה של ישראל היא שגם במקרה של נסיגה, היא תהיה לגבול המנדטורי הבין-לאומי, שכן קווי ה-4 ביוני מהווים בפועל סיפוח לסוריה של שטח שהיא השתלטה עליו באופן לא-חוקי במהלך שנות ה-50. קווי ה-4 ביוני נחשבים בעיני ישראל בעייתיים מבחינה אסטרטגית, כיוון שהם מאפשרים לסוריה לדרוש את מחצית משטחה של הכנרת, על פי העיקרון הבין-לאומי הקובע כי מקווה מים שגובל בין שתי מדינות יחולק ביניהן.
גבול נוסף השנוי במחלוקת הוא הגבול בין ישראל ללבנון. גבול זה, שנמצא במורדות החרמון, סומן במקור על גבי מפות לא מדויקות, ולפיו אזור הר דב, הידוע גם בשם חוות שבעא, נמצא בשטח סוריה, אף על פי שהכפר שבעא עצמו נמצא בלבנון. מיקומו המדויק של הגבול לא נתפס כבעיה משמעותית במשך כמה עשרות שנים, ותושבי שבעא אף שלמו מסים לממשלת סוריה בעבור החוות. הבעיה התעוררה במאי 2000 עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. נציגים מטעם האו"ם סימנו את הגבול שאליו צריכה ישראל לסגת, וכללו את חוות שבעא בשטח רמת הגולן.
סוריה ולבנון טוענות שהמדינות הסדירו את הגבול ביניהן כשסוריה מסרה את השטח ללבנון ב-1951.
לבנון הציגה בפני האו"ם מפה משנת 1966 המוכיחה זאת לכאורה, אולם בידי האו"ם נמצאות 10 מפות אחרות, שיצאו לאור אחרי 1966 במוסדות לבנוניים רשמיים, ושמראות כי החוות נמצאות בשטח סוריה[41]. מועצת הביטחון של האו"ם הכירה בנסיגה המלאה של ישראל מלבנון בהתאם להחלטה 425. האזור הוסיף להיות מוקד לחיכוך בין ישראל לחזבאללה, עד להסדרי הפסקת האש שנקבעו בתום מלחמת לבנון השנייה.
ב-25 במרץ 2019 חתם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על צו נשיאותי, שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן[42].
שינויי הגבול ברמת הגולן החל בהסכם ניוקומב-פולה (1923), המשך בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, עבור בקו הפסקת האש 1967 וכלה בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (1974)
שינויים בגבול הצפון מזרחי של ארץ ישראל החל מוועידת סן רמו (1920) ועד להסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (1974)
נכון לדצמבר 2021, חיים בחלק הישראלי של הרמה כ-52 אלף איש, בהם כ-23 אלף יהודים, כ-23 אלף דרוזים, וכן מיעוטים עלווים, בדואים ואחרים[43]. בחלק הסורי, במחוז קוניטרה, מתגוררים כ-80 אלף תושבים[44], שמורכבים מדרוזים, סונים, צ'רקסים, טורקמנים ופליטים פלסטינים[45].
החל משנת 1981 רשאים הדרוזים ברמת הגולן לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם – 677 איש מגיל 18 ומעלה במרשם האוכלוסין של 2006 – ניצלו את האפשרות בעבר. בשנים האחרונות התרחש זינוק משמעותי במספר הדרוזים שביקשו וקיבלו אזרחות ישראלית, כאשר 174 בני העדה פנו בבקשה לקבל אזרחות מאז תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 – מתוכם מאה בשנת 2015. כך עלה מספרם של הדרוזים בעלי האזרחות הישראלית לכ־1,700[46], והשאר מוגדרים כתושבי קבע בישראל. בקרב אלו שקיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות, כאשר מעט פחות מ-35% הגיעו להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת שיעור של 63.5% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית.
ברמת הגולן שש מועצות מקומיות, בהן ארבע דרוזיות: בוקעאתא (6,800 איש), מג'דל שמס (11,500 נפש), מסעדה (3,900 נפש) ועין קנייא (2,200 נפש), אחת עלווית: ע'ג'ר (2,800 נפש), ואחת יהודית: קצרין, המכונה "בירת הגולן" (8,000 נפש). בנוסף, קיימים ברמת הגולן עוד 32 יישובים יהודיים המאוגדים במועצה אזורית גולן, ובהם מתגוררים 20,700 איש, נכון לסוף 2023[47].
מפת החטיבות המנהליות של "מחוז קוניטרה" הסורית ו"נפת רמת הגולן" תחת השלטון הישראלי ברמת הגולן לפני מלחמת ששת הימים ב-1967
מפה מפורטת של קבוצות אתניות היום ברמת הגולן הכוללת את "מחוז קוניטרה" תחת השלטון הסורי ו"נפת רמת הגולן" תחת השלטון הישראלי
מפה מפורטת של קבוצות אתניות ברמת הגולן ועליה מיקומם של יישובי סוריה שתושביו גורשו
הכלכלה ברמת הגולן מורכבת בעיקר מתעשייה, חקלאות ותיירות.
פדיון: תעשייה – 700 מיליון ש"ח; חקלאות – 500 מיליון ש"ח; מסחר – 180 מיליון ש"ח; תיירות – 150 מיליון ש"ח; שירותים – 80 מיליון ש"ח; סך הכול: 1.6 מיליארד שקל.
העסקים בגולן: 700 עסקי חקלאות, המעסיקים 1,100 שכירים; 24 עסקי תעשייה, המעסיקים 860 שכירים; 207 עסקי תיירות, המעסיקים 720 שכירים; 180 עסקי מסחר ושירותים, המעסיקים 600 שכירים. בשירות הציבורי ובמערכת החינוך – 1,820 שכירים; סך הכול: כ-1,100 עסקים, המעסיקים כ-5,000 שכירים.
בגולן שלושה אזורי תעשייה: הגדול שבהם הוא אזור התעשייה קצרין (1,400 דונם), השני הוא בני יהודה (350 דונם), והשלישי הוא "חממה טכנולוגית". ברמת הגולן מיוצרים 50% מהמים המינרליים המשווקים בשוק הישראלי.
חקלאי הגולן מגדלים כ-30% מהייצור הארצי של בשר בקר, כ-9% מכמות החלב במיוצרת בארץ, וכ-30% מהייצור הארצי של תפוח, דובדבן, אגס ומנגו[47].
תיירות בגולן
רמת הגולן כוללת בתוכה אתרי תיירות רבים וביניהם אתר החרמון, חופי הכנרת, נחלי הגולן, פארק הירדן, שמורת הבניאס, שמורת גמלא, מבצר נמרוד ועוד[47]. אתר החרמון הוא אתר הסקי היחידי בישראל, והוא מופעל על ידי מושב נווה אטיב. חופהּ המזרחי של הכנרת מצוי אף הוא בתחומי המועצה האזורית, והוקמו בו אתרי נופש ומים. בגולן מספר שמורות טבע מרכזיות, ובהן שמורת יהודיה, נחל זוויתן, בריכת המשושים, אתר גמלא, יער אודם ועוד. ב-2007 הושלמה בנייתו של מרכז המבקרים "קסם הגולן" בסמוך לקצרין, המהווה את המרכז המסחרי והתיירותי בגולן. אחד האתרים המיוחדים ברמת הגולן הוא אתר גלגל רפאים שבקרבת מושב יונתן. בנוסף קיים ברמה מוזיאון עתיקות הגולן.
ברמת הגולן נמצאות הערים הקדומות גמלא וסוסיתא, שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות במהלך המאה ה-20. בנוסף, מצויות בגולן גם כנסיות ובתי כנסת קדומים, ובהם בית הכנסת בקצרין הקדומה, בית הכנסת באום אלקנאטיר, בית הכנסת בדיר עזיז ובית הכנסת בעין נשוט.
בשנת 2007, נחנך שביל הגולן, נתיב הליכה באורך של כ-120 ק"מ[48]. השביל מחולק ל-15 מקטעים באורך של בין 6 ל-9 ק"מ כל אחד[49]. השביל מסומן בשלושה צבעים: לבן (המסמל את החרמון), כחול (המסמל את הכנרת, וירוק (המסמל את הגולן)[48].
בגולן מספר אזורי תעשייה, צימרים, מבשלות בירה, מטעי תפוחים ובתי הארחה המשמשים אטרקציות תיירותיות. ישראלים רבים מזהים את הגולן עם גידולי התפוחים והמים המינרליים שמופקים במקום.
מיתוג
בינואר 2005 הסתיים תהליך משותף של המועצה האזורית גולן והמועצה המקומית קצרין, בשיתוף עמותת התיירות והחברה הכלכלית, למיתוג הגולן. המיתוג נעשה על ידי חברת ארד תקשורת של איל ארד. הסמל שנבחר הוא האות גימל בצבעים שונים והסיסמה "פתוח לחיים. גולן". המועצה האזורית גולן משתמשת בסמל זה כבסיס לסמלה החדש.
- ערך מורחב – גאוגרפיה של רמת הגולן
רמת הגולן והר החרמון הם החלק המזרחי ביותר והצפוני ביותר שבשליטת מדינת ישראל, ולמעשה החלק היחידי משטח המדינה המצוי מזרחית לבקעת הירדן. גובה האזור אינו אחיד לכל אורכו: במזרח הרמה מתרוממים הרים בודדים, ולהם יש צורה של חרוט קטום – אלה הם הרי געש (לא פעילים). בחלקה המערבי של הרמה יש מדרונות גבוהים ותלולים ומצוקים, היורדים אל עמקי הצפון.
החי והצומח
הצמחייה בגולן מגוונת ומשתנה בהתאם לגבהים השונים של הקרקע. חברת הצומח השולטת בגולן העליון, מגובה של 500 מטרים ומעלה, היא חברת האלון המצוי ואלון התולע. חברת צמחים זו, המלווה באלה ארצישראלית, יוצרת חורשים מפותחים ביותר באזור יער מסעדה והר אודם. אל עצים אלה נלווים עוזרר קוצני, שזיף הדוב, אגס סורי ולבנה רפואי. בין העצים מצוי שפע של צמחים שונים, שהבולטים בהם סיסנית הבולבוסין ורקפת יוונית, הנדירה בשאר אזורי הארץ וכאן פורחת בחורף בשפע, סביב גזעי האלונים. בגולן ניתן למצוא גם כלניות רבות.
רובו של הגולן התחתון, עד לגובה של 500 מטרים, היה מכוסה בעבר ביער עשיר של חברת אלון התבור. כיום שרדו מיער זה רק גושים גדולים אחדים – בעיקר בנחל מיצר שבדרום הגולן ובאזור יהודייה שבמרכזו. לעצי אלון התבור נלווים פרטים רבים של אלה אטלנטית, לבנה רפואי, וכן שיזף השיח ושיזף מצוי. החוקרים מעריכים ששני מיני השיזף השתלטו על שטחים שבהם נפגע היער המקורי, בעיקר בחלקיו הנמוכים של הגולן.
באזורים בהם שולטים שני מיני השיזף – בגולן המערבי ובמורדות הפונים אל עמק החולה והכנרת – הם יוצרים נוף דמוי סוואנה.
בתי גידול מעניינים נוספים בגולן הם מעיינות, ביצות ומאגרי מים, הנפוצים מברכת רם שבצפון, דרך מעיינות ושקעים טבעיים על פני מרכז הגולן, ועד נחלי האיתן הרבים שבמערבו. חברות הצומח השולטות בגדות נחלי האיתן הן חברת שיח-אברהם מצוי, חברת פטל קדוש וחברת הרדוף הנחלים. בגדות המעיינות ובמקומות לחים רבים אחרים גדלים עצי צפצפה איטלקית, שהובאו על ידי תושבי הגולן כמקור לעצה משובחת.
שני צמחים בעלי ייחוד אסתטי גדלים אף הם בגולן: אירוס הגלבוע, הגדל בשוליים הדרומיים, ואירוס הגולן, הגדל במרכז הגולן וברכס בשנית.
הגולן אינו מיושב בצפיפות ולכן עולם החי בו עשיר למדי. אמנם הדובים והאריות שחיו בו בעבר הוכחדו, אבל עדיין אפשר למצוא זאבים וצבועים מפוספסים ואת הצבי ארץ ישראלי. ישנן אף עדויות מעטות על נמרים בצפון הגולן בגבול לבנון–סוריה–ישראל. כמו כן, משמש האזור כמקום חיות לנמיה, לחתול הבר, לשועל המצוי, לסמור המשויש לגירית, לחזיר הבר, לשפן הסלעים הסורי, ולשלושה מיני מכרסמים, הגורמים נזקים לחקלאות – הדרבן, המריון המצוי ונברן השדה. עולם העופות של הגולן עשיר ביותר, בעיקר במינים של ציפורי שיר קטנות, כמו כן מקננים באזור שלושה מיני בז – בז מצוי, בז אדום ובז העצים. ריכוזים גדולים של עופות אפשר למצוא בנחל דליות, שם יש מושבה גדולה של נשרים, ובאל-חמה, שם, מדי חורף, נאספים המוני זרזירים מבקעת הירדן והגולן ללינה על עצי הפיקוס.
כמו כן, אפשר למצוא בגולן מינים רבים של דו-חיים, כמו קרפדות וצפרדעים, וזוחלים רבים, כמו צבי יבשה ומיני לטאות (מניפנית הסלעים, עינחש, לטאה ירוקה ועוד). מאחר שרמת הגולן עשירה בבזלת ודלה בסלעי גיר החלזונות נדירים בה, שכן הם זקוקים לסביבה גירנית על מנת לבנות את הקונכייה שלהם.
התולעת השטוחה Dugesia golanica, הקרויה על שם רמת הגולן, היא מין אנדמי המצוי במעיינות עין דן ועין בניאס בלבד.
נחלי הגולן
נחלי הגולן מתחלקים לשתי קבוצות: נחלי איתן ונחלי אכזב. מלבד הנחלים המזרחיים שזורמים לירמוך (מיצר ונוב), כל הנחלים זורמים לאגן הכנרת. בנחלי הגולן קיימים מפלים רבים.
האקלים השורר בדרום רמת הגולן הוא אקלים צחיח למחצה, ועל כן הצומח בו הוא בעיקר בתה ים תיכונית, ובמקומות מסוימים אף צומח ספר המדבר. הזרימה בנחלים מועטה, וכמות המשקעים לא גדולה ועל כן האזור יבש מאוד.
נחלי מרכז ודרום רמת הגולן מתאפיינים בקניונים מרשימים. הפעילות הגעשית באזור זה פסקה לפני כמה מיליוני שנים, ובזמן זה הספיקו הנחלים להתחתר וליצור קניונים עמוקים. בנחלי מרכז הגולן התפתחה צמחייה סבוכה מאוד, ובעלי חיים המתאימים לאזורים סבוכים, כמו חזירים, הגיעו לסביבתם.
נחלי צפון הגולן התחתרו בבזלת צעירה יחסית ולכן הם זורמים בערוצים לא עמוקים. האקלים בצפון הרמה הוא אקלים קריר ים תיכוני ועל כן התפתח באזור חורש ים תיכוני בעבר, שכיום ניתן לראות שרידים ממנו, שהשתקמו לאחרונה, לאחר הפגיעה של הסורים בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים[דרוש מקור].
- ערך מורחב – גאולוגיה של הגולן
רמת הגולן היא החלק המערבי של השדה הגעשי שדה א-שמה. חבל הבשן נחשב לאחד האזורים הגאוגרפיים הגדולים בעולם המכוסים בזלת ברציפות. שכבות הלבה בגולן נוצרו בהתפרצויות געשיות שהתרחשו ב-5 מיליון השנים האחרונות. עובי הבזלת בחבל הבשן נע משיא של 1,100 מטר בהר חורן – "תל גֵ'נָה" – בגובה 1,800 מטר מעל פני הים עד לעובי ממוצע של 300 עד 400 מטר בכל האזור. עובי שכבת הבזלת הולך ופוחת לקראת שולי האזור: בצפון – מול הר החרמון, בדרום – מול נחל הירמוך, בדרום-מזרח – נחל רוקד. שכבת הבזלת חוצה לכיוון מזרח את נהר הירדן ופוחתת בהדרגה בשולי הגליל.
רמת הגולן נראית מישורית, ברם, היא למעשה קער שהתמלא מזרמי בזלת מתקופת המיוקן עד לתקופת הפליוקן תחתון ומסחף מתקופת הנאוגן. במקורה רמת הגולן היא חלק מקער דמשק המשתרע מהמדבר הסורי עד לעמק יזרעאל. הקער נמצא בין שני קמרים – בין קמר החרמון מצפון לקמר הגלעד מדרום. מתחת לקער עלתה המגמה לאורך סדקים, בקילוח ומילאה שטחים ויצרה מישורי בזלת תוך כדי התקררות.
רוב שטחי הגולן מכוסים סלעים ממוצא מגמטי, בעיקר בזלת, אך גם סקוריה וטוף[50]. בדרום הגולן, בשטחים שכוסו רק בחלקם על ידי הלבה או שסלעים אלה נסחפו, ניתן לראות סלעי משקע כגון גיר, חול וקירטון.
ברמת הגולן באות לידי ביטוי תופעות געשיות אחדות, שהבולטת שבהן היא הרי געש רדומים. שורת הרים אלה בנויה בקו ישר, על פני מעין חריץ שממנו התפרצו הקילוחים. קו התלים הישראלי כולל מספר תִּלים מרכזיים כמו הר פרס, שבו לוע מושלם של הר געש, או הר אביטל, שעל מורדותיו ניתן להבחין בזרם פירוקלסטי, אך קיימים גם תלי געש נוספים שאינם חלק מקו התילים, כמו גבעת בזק ותל שיבן.
- זאב וילנאי, גולן וחרמון, הוצאת אחיעבר, ירושלים, תש"ל–1970.
- צבי אילן, ארץ הגולן – מדריך למסייר ולמטײל, הוצאת עם עובד, 1968, הוצאה מורחבת 1977
- יגאל קיפניס, ההר שהיה כמפלצת – הגולן בין סוריה וישראל, הוצאת מאגנס, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
- מאמרים
- עזריה אלון, במה ייחודו של הגולן, טבע וארץ ט"ז, 1, תשל"ד, עמ' 13–15
- יגאל קיפניס, המפה היישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים, קתדרה חוברת 116, יולי 2005, עמ' 117–146
- קלודין דופין ושמעון גיבסון, יישובים עתיקים וסביבתם בלב הגולן, קתדרה חוברת 73, ספטמבר 1974, עמ' 3–25
- דורון מור, "התופעות הוולקניות ברמת הגולן", בתוך: ארץ גולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993.
- יהודה זיו, "נופי גולן", בתוך: הגולן – לקט מאמרים, כנס י"ח לידיעת הארץ: "אל מול הר חרמון" – 1970.
- דאגלס צ'דוויק, מלחמת הזאבים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 142, מרץ 2010.
אתר האינטרנט הרשמי של רמת הגולן- רמת הגולן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר תיירות גולן
- רשימת מאמרים על רמת הגולן באתר רמב"י
- רשימת פרסומים על רמת הגולן באתר הספרייה הלאומית
- מסלולי טיול בצפון וברמת הגולן, באתר "e ירוק קק"ל"
- טיולים ברמת הגולן – ריכוז שמורות טבע ומסלולי טיול ברמת הגולן מתוך אתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
- מפת החרמון והגולן
- המכון הגיאולוגי לישראל, המפה הגאולוגית של ישראל 1:1,200,200
- קלודין דופין ושמעון גיבסון, יישובים עתיקים וסביבתם בלב הגולן – תוצאותיהן של עשר שנות סקר (1978–1988), קתדרה 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994, עמ' 3–25
- חיים בן-דוד, גאולוגיה והתיישבות עתיקה בגולן, קתדרה 81, ספטמבר 1996, עמ' 171–175
- יגאל קיפניס, המפה היישובית של הגולן ערב מלחמת ששת הימים, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 117–146
- דוד עמית, חיים בן-דוד, רוני עמיר, צבי אורי מעוז, דיון: תיארוך בתי הכנסת העתיקים בגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 5–64; המשך: נעה יובל-חכם, 'כנשר יעיר קנו' – למשמעותו של מוטיב הנשר בבתי הכנסת הקדומים בגליל ובגולן, קתדרה 124, תמוז תשס"ז, עמ' 80-65
- חגי סגל, איך התקשורת הישראלית כמעט החזירה את הגולן, באתר nrg, 17 באוקטובר 2014
- עומר עינב, המאבק על עתיד הגולן הסורי והשלכותיו, מגזין המזרח הקרוב, 14 באוקטובר 2014
חגי עמית, העם עם הגולן? "אנחנו לקראת המראה מטורפת, רוצים להיות סביון של הפרולטריון", באתר TheMarker, 28 באפריל 2016- משה גלעד, הסודות שהותירו הסורים בגולן, באתר הארץ, 30 במאי 2017
- נעמוש – הרמה הסורית, בלוג לחקר כיבוש הגולן במלחמת ששת הימים
- מוריאל רם, איך הפכה הרמה הסורית לרמת הגולן?, באתר הארץ, 8 ביוני 2017
- יהודה זיו, על דעת המקום: מֵי עֵדֶן מעֵין אַל-מַיָּא, בבלוג "עונג שבת", 31 בינואר 2018
- צבי האוזר ואיציק צרפתי, "סוריה ורמת הגולן: עת לאסטרטגיה לאומית", השילוח, 10, יוני 2018
- שוקי שדה, העם עם הגולן, המדינה פחות: "מעדיפים את ההתנחלויות והחרדים, הזניחו אותנו, אנחנו משעממים אותם", באתר TheMarker, 29 במרץ 2019
- אוריאל לוי, התכנית השאפתנית והמחלוקת על עתיד הגולן, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 10 בדצמבר 2021
אימון צה"ל ברמת הגולן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1970- משה גלעד, מחקר: הגולן שלפני 800 שנה, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2023
- הדר חורש, בית פרטי טובל בירוק בפחות מ–2 מיליון שקל. הגולן בדרך לעלות רמה?, באתר TheMarker, 15 בפברואר 2024
רמת הגולן (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
