מבצע מוקד

מבצע מוקד הוא המבצע שבו ישראל פתחה את מלחמת ששת הימים. במבצע זה הונחתה מכה מקדימה על שדות התעופה וחילות אוויר ערביים, שכתוצאה ממנה הייתה לחיל האוויר הישראלי עליונות אווירית מוחלטת ויכולת סיוע חופשית לכוחות היבשה בהמשך המלחמה.

מבצע מוקד

שני מטוסי איליושין Il-14 של חיל האוויר המצרי שהושמדו במבצע
שני מטוסי איליושין Il-14 של חיל האוויר המצרי שהושמדו במבצע
מלחמה: מלחמת ששת הימים
סוג העימות	מבצע צבאי
תאריכים	5 ביוני 1967
מקום	שדות תעופה במצרים, ירדן, סוריה ועיראק
תוצאה	ניצחון ישראלי מכריע
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל מצרים (1958-1972) מצרים הרפובליקה הערבית הסורית הרפובליקה הערבית הסורית ירדן ירדן עיראק 1963 עיראק לבנון לבנון מפקדים רא"ל יצחק רבין מרדכי הוד מוחמד סידקי מחמוד (מצרים) כוחות חיל האוויר הישראלי: 197 מטוסי קרב מצרים (1958-1972) מצרים: 242 מטוסי קרב, 30 מטוסי הפצצה, 27 סוללות נ"מ הרפובליקה הערבית הסורית הרפובליקה הערבית הסורית: 95 מטוסי קרב ירדן ירדן: 24 מטוסי קרב אבדות 19 מטוסים כ־450 מטוסים הושמדו, כ-90% מהם על הקרקע, שדות תעופה ערביים הושבתו

תכנון המבצע

בסוף שנת 1962 הורה מפקד חיל האוויר הישראלי, האלוף עזר ויצמן, לראש ענף המבצעים, סא"ל יעקב נבו, לתכנן מבצע להפצצה של שדות התעופה של מדינות ערב. נבו בחר להיעזר בסרן רפאל סברון, מתכנן זוטר מענף מבצעים. השניים סברו כי תקיפה אפקטיבית של שדות התעופה הערביים צריכה להתמקד במסלולי ההמראה והנחיתה, שתביא ללכידת המטוסים על הקרקע ותאפשר להשמידם ביעפי תקיפה נוספים, וגם תמנע נחיתה של מטוסי האויב שבאוויר. תכנון זה היווה שינוי ביחס לתוכניות התקיפה שהיו ברשות חיל האוויר עד אז, שבהן תוכננה התקפה על מגדלי הפיקוח ועל המטוסים שעל הקרקע.

מאחר שהמסלולים נבנו מבטון עבה, בחנו המתכננים חלופות שונות להשבתתם וערכו ניסויים. נמצא שכל סוגי אמצעי הלחימה שהיו בשימוש חיל האוויר אינם מתאימים לתקיפת המסלולים: ירי רקטות על מסלולי הבטון יוצר בהם חורים קטנים וקלים לתיקון, ירי תותחי המטוסים שורט קלות את הבטון ופצצות הברזל היצוק מקפצות על המסלול או מתגלגלות ממנו ועלולות להחטיא אותו. המתכננים שקדו לפיכך על פיתוח פצצות ייחודיות שיפערו בבטון חור גדול שיביא להשבתתו למשך זמן מספיק עד ליעף התקיפה הבא.

מתאר הטיסה הדרוש לתקיפת פתע בגובה נמוך מאוד, מתחת לגובה גילוי המכ"ם, תוך נשיאת מטען חימוש מרבי שיצר גרר גדול דרש מהמתכננים לחשב צריכת דלק בכל סוג מטוס וחישוב מחדש של טווחי טיסה שלא היו קיימים בספרי היצרן. לצורך חישוב צריכת הדלק והטווחים ביצעו המתכננים טיסות ניסוי שמדמות טיסה אל יעדי התקיפה השונים בחימוש מלא.

במקביל הועברה למחלקת ההדרכה בחיל האוויר, בפיקוד שעיה גזית, בקשה לביצוע אימוני הפצצה מדויקת לטייסות חיל האוויר. בנגב שופץ מסלול ישן, הוצבו בו מטרות שמדמות מטוסי אויב ובו נערכו האימונים להפצצת המסלול.

חיל המודיעין וענף מודיעין של חיל האוויר נתבקשו לאסוף מידע על כל שדות התעופה במדינות ערב. נאסף מידע רב על המסלולים, המתקנים, שגרת הפעילות בבסיסים הערביים, מיקומם של מכ"מי הגילוי האווירי במרחבים שסביב שדות התעופה, צורת העברת המידע ממכ"מי הגילוי אל המפקדות, זמני התגובה עד להזנקת מטוסים, יכולותיהם של הטייסים הערבים לפעול במזג אוויר קשה ובלילה ועוד.

לאחר גמר האיסוף בנו המתכננים טבלאות מפורטות ומדויקות שבהן הקצו לכל שדה תעופה את מבנה המטוסים המתאים להתקפתו, את המסלולים שיש להרוס, משקל הפצצות שיוטלו על כל מסלול ועוד. לכל שדה תעופה ומסלול הוגדרו נתיבי טיסה עד ליעד וזוויות כניסה ויציאה מיעף ההפצצה. על גבי מפות המסלולים סומנו המקומות במסלול שבהם יש להטיל פצצה בהתאם לסוגי המטוסים שבו ולמרחקי ההמראה הדרושים למטוסיו. בדרך כלל סומנו שתי פגיעות דרושות לכל מסלול במרחק של שליש מכל צד. מלאכת התכנון הסתיימה בסוף שנת 1964. התוכנית, שקיבלה את השם "מבצע מוקד", נכרכה בכריכה כחולה והופקדה בענף מבצעים בחיל האוויר כתוכנית מבצע שניתן להפעילה בתוך 24 שעות.

לאחר השלמת התכנון יזמו נבו וסברון אימונים שדימו חלקים מהתוכנית. האימונים כללו הגעה ליעדים בגובה טיסה נמוך מאוד, תוך שמירה על דממת אלחוט וביצוע יעפי הפצצה מדויקים. בהדמיות שונות שבוצעו בסיועו של יואש צידון נראה כי תנאי הכרחי להצלחת המבצע היה הפתעה מוחלטת של צבאות ערב כך שמטוסי יירוט לא יוזנקו כנגד המטוסים שחמושים במתאר הפצצות ואינם ערוכים לקרב אוויר. נמצא עוד כי לחיל האוויר דרושים 530 מטוסים לצורך הפצצת 14 שדות התעופה הערביים שבתוכנית, בעוד שלחיל האוויר רק כ-200 מטוסים כשירים למטרות הפצצה. לפיכך יישום המבצע חייב שחלק גדול ממנו ייעשה בגלי תקיפה מאוחרים יותר, ללא אותה הפתעה הכרחית, תוך ניהול קרבות אוויר מול מטוסי יירוט של צבאות ערב.

למרות הקושי ביישום, שנבע מכך שמספר המטוסים שברשות חיל האוויר היה מועט ביחס למשימה, המשיכו המתכננים בעדכון התוכנית בהתאם לשינויים בחיל האוויר ובשדות התעופה הערביים ובשנת 1965 הודפסה תוכנית המבצע המעודכנת במספר עותקים והועברה לבסיסי חיל האוויר הרלוונטיים.

לצד תכנון המשימה, בוצעו גם הכנות טכניות: חיל האוויר רכש מערכת לוחמה אלקטרונית ניסיונית צרפתית לשיבוש מכ"ם שכונתה יבלת. המערכת הותקנה על מטוס.^[1]

ההכנות למבצע

פקודת יום של מפקד חיל האוויר
בהול מאת: מפקד חיל האוויר 050800 אל: תפוצת מ"ב ספרורים 1 - 14 לוחמי חיל האוויר, האויב המצרי המשתחץ והמתגרה הניף ידו עלינו לכלותנו. לחיל האוויר - אגרופו הקמוץ של צה"ל - ניתן הצו. המראנו לקרב. החלה החוליה השלישית במלחמתנו לעצמאות וקוממיות במולדתנו ההיסטורית. החוט המשולש 1948 - 1956 - 1967 לא ינתק. שוב חברו עלינו אויבים מכל עבר. רוחם של גיבורי ישראל בכל הדורות תלווה אותנו בקרב. גבורתם בת האלמוות של לוחמי יהושע בן נון, גיבורי דוד המלך, המכבים, ולוחמי מלחמת הקוממיות וסיני תשמש לנו מקור ממנו נשאב כח ותעצומות רוח להלם באויב המצרי המאיים על ביטחוננו עצמאותנו ועתידנו. במיגורו המוחץ נבטיח שלום וביטחון לנו, לבנינו ולדורות הבאים. טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חורמה, השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבר למען ישכן עם ישראל לבטח בארצו לדור ודור.

ב-15 במאי 1967, בעיצומו של יום העצמאות תשכ"ז, צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני. בכך הכניס נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את ישראל למצב חירום, שכונה "תקופת ההמתנה". בעקבות ההסלמה הגוברת יזם מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, עדכון של תוכנית מוקד. נבדקו מחדש טבלאות המשימות, ההקצאה של מבני המטוסים, נתיבים ועוד. בחיל האוויר החלה פעילות תחזוקה מאומצת להכשרת מטוסים מושבתים או כאלה שנמצאים בתחזוקה תקופתית.

הרמטכ"ל יצחק רבין שקל את הפעלת התוכנית אך סבר כי טמונים סיכונים גדולים במבצע:

• אם ייחשף המבצע לצבאות ערב טרם ביצועו, ייקלעו מטוסי חיל האוויר החמושים במתווה הפצצה לקרבות אוויר אבודים וחלק גדול מהם יופל. בתרחיש כזה יאלץ צה"ל לנהל מלחמה ללא סיוע אווירי הכרחי.
• כל כוחו של חיל האוויר לא מספיק לביצוע התוכנית (לחיל האוויר כ-200 מטוסים בלבד לעומת 530 שדרושים למבצע) ולכן רוב משימת השמדת שדות התעופה ייעשה ללא גורם ההפתעה ההכרחי.
• אם ייחשף המבצע לצבאות ערב יוכלו חילות האוויר הערביים לתכנן תקיפה הרסנית על ישראל שכמעט כל מטוסיה נשלחו למשימת עומק ואינם כשירים להגנת שמי מדינתם.

לאחר שנועץ עם מפקד חיל האוויר מוטי הוד, הסכים רבין לקחת את הסיכונים שביציאה למבצע. הוחלט כי מבצע מוקד יהיה זה שיפתח את המלחמה כאשר המאמץ הראשון יופנה כנגד מצרים ובשלב שני יותקפו סוריה וירדן, על אף שבשלב זה יאבד גורם ההפתעה הדרוש.

בפני הממשלה הוצג המבצע בקווים כלליים בלבד במטרה למנוע דליפת התוכנית. לאחר התלבטויות רבות לנוכח הסיכונים אישרה הממשלה את התקיפה ב-4 ביוני והותירה את בחירת שעת התקיפה למפקד חיל האוויר. הוד קבע כי שעת התקיפה תהיה 07:45 (שהייתה 8:45 לפי שעון מצרים), שעה שבה ערפילי הבוקר כבר התפוגגו, משטר הרוחות נוח, פטרולי הבוקר המצריים שבו לבסיסם לארוחת בוקר (בשעות 7.40–8.00), ושבה מפקדי הבסיסים המצריים בדרכם לבסיס.

בשעה 18:00, מספר שעות לאחר אישור הממשלה, זומנו למפקדת חיל האוויר שלושת מפקדי בסיסי חיל האוויר, הכנפות ומספר קציני מטה לתדריך דחוף וסודי. מפקדי הבסיסים תודרכו בפרטי המבצע שיועד לבוקר היום שלמחרת. מלבד פרטי המבצע נתבקשו המפקדים לנקוט בכל האמצעים לשמירת סודיות מוקפדת ביותר: הטיסה תהיה בגובה נמוך מאוד תוך שמירה קפדנית על דממת אלחוט מוחלטת. טייס שנקלע למצב חירום יחזור לבסיסו אם יוכל או ינטוש את מטוסו מבלי לדווח על כך בקשר ולא יפעיל את מכשיר האיתור האלחוטי (מכשיר "שרה") עד לאחר שעת ההפצצה. המטוסים ימריאו ברצף בזה אחר זה ללא קבלת אישורי המראה. מטוס שתתגלה בו תקלה או שטייסו ישתהה בהמראה ייעקף על ידי המטוס הבא מבלי להאט את קצב ההמראה. ראש ענף מבצעים רפי הר-לב, מסר לכל אחד ממפקדי הבסיסים רשימת "כוחות ומשימות" עדכנית. מפקדי הבסיסים הונחו לתדרך את סגניהם רק בשעות הלילה, ואת הטייסים בתדריך שייערך בשעה 04:20 לפנות בוקר המחרת. בעת הזו היו לחיל האוויר 203 מטוסים שמתאימים למשימות הפצצה בתשע טייסות של מטוסי קרב, אשר 197 מתוכם שמישים.

התנהלות המבצע

בסיס חיל אוויר מצרי שהותקף ובו מטוסי תובלה מדגם IL14 שהושמדו על הקרקע

ביום שני, 5 ביוני 1967, עם אור ראשון יצאו כהרגלם פטרולי היירוט של חיל האוויר המצרי במרווחים של חצי שעה זה מזה. בשעה 07:30 כמתוכנן נחתו אחרוני מטוסי הפטרול המצריים וטייסיהם פנו לארוחת הבוקר בבסיסם. יחידות ההאזנה של חיל המודיעין קלטו תשדורות שגרתיות ופעילות אימונים בחיל האוויר המצרי.

לשם הונאת חילות האוויר הערביים, ובמיוחד חיל האוויר המצרי, המריאו בשעה 06:45 ארבעה מטוסי אימון של בית הספר לטיסה מדגם פוגה מגיסטר שהתחזו ברשת הקשר למטוסי קרב.^[2] הטייסים דיברו ביניהם רבות לאורך כל הטיסה כשהם משתמשים באותות קריאה של טייסות קרב רבות, באופן שמדמה טיסות אימונים שגרתיות של מספר מבני מטוסי קרב.

פרט ל-12 מטוסי מיראז' 3 שנשארו להגנה על שמי המדינה, המריאו כמתוכנן בזה אחר זה כל מטוסי חיל האוויר (כ-200) שהיו כשירים למשימות הפצצה וזאת בתזמון מדויק כך שיהיו מעל מטרתם בדיוק בשעה 07:45 לפי שעון ישראל. הנעות המטוסים החלו בשעה 06:50. ראשוני הממריאים היו מטוסי אוראגן שיצאו מבסיס חצור ב-07:14 להפצצת שדה התעופה ביר גפגפה בסיני. בתוך כעשר דקות היו כל המבנים באוויר בדרך למטרתם. המבנים הורכבו ממטוסי ווטור, אוראגן, מיסטר IV, סופר מיסטר ומיראז' 3. ההמראה בוצעה כמתוכנן בדממת אלחוט מוחלטת כאשר צוות הקרקע מאשר את המראתם בתנועות ידיים, בפנסים ובשלטים בלבד. לאחר ההמראה התכנסו המטוסים במבנים צמודים בטיסה בגובה נמוך. לאחר המראת מטוסי ההפצצה המריאו זוג מטוסי ווטור בלתי חמושים שעליהם ציוד אלקטרוני לחסימת מכ"ם כשהם מלווים בשני מטוסי מיראז'. מטוסי הווטור נסקו לגובה רב וחסמו את מכ"מי הגילוי האווירי המצריים למשך שעתיים.

על אף דממת האלחוט והטיסה בגובה נמוך, מערך הבקרה האווירית הירדני זיהה את המטוסים מיד לאחר שהמריאו, בעזרת מכ"ם בריטי הממוקם בג'בל עג'לון. הירדנים העבירו את מילת הקוד לתקיפה ישראלית "ענב" לקצין הקישור המצרי מונעם ריאד בעמאן. ריאד העביר את מילת הקוד למפקדת שר ההגנה המצרי, אך זו הוחלפה יום קודם לכן, ולכן ההודעה לא פוענחה בזמן.

על מובילי המבנים היה לנווט על פי אזימוט תוך שמירה על מהירות טיסה קבועה למשך זמן קצוב כשגובה הטיסה אינו מאפשר שדה ראייה מספיק לניווט נוח.

בחדר המלחמה של חיל האוויר שהו הרמטכ"ל יצחק רבין, מפקד חיל האוויר מוטי הוד, יועץ ראש הממשלה לביטחון יגאל ידין וקציני המטה הכללי ומטה חיל האוויר בהמתנה דרוכה וממושכת לדיווחים. בשעה 07:40, כחמש דקות לפני ההפצצה, קיבל הר-לב ידיעות ממקורות מודיעיניים שונים שלפיהם לא ניכרת תנועה חריגה בחיל האוויר המצרי ובכך הופג החשש מדליפת המבצע.

הגל הראשון

בשעה 07:45 הגיעו מטוסי חיל האוויר, בו זמנית, אל 11 שדות תעופה מצריים. סמוך ליעדים הפעילו הטייסים את מכשירי הקשר ודיווחו כל אחד בתורו על כניסה ליעף הפצצה של המסלולים. המטוסים תקפו חלק משדות התעופה באמצעות פצצות פיצוח מסלולים (פפ"ם) שתוכננו בצרפת ויוצרו בישראל. התקיפה הפתיעה לחלוטין את חיל האוויר המצרי. לאחר שהטילו את פצצותיהם, המשיכו מטוסי חיל האוויר לחוג סביב שדות התעופה ולהמטיר אש תותחים על מטוסים שכלואים בו. ביעפי הצליפה הובערו מטוסים ומתקנים רבים בכל שדה. במקצת שדות התעופה נאלצו המבנים לנהל קרבות אוויר עם מטוסים מצריים שהמריאו לפני ההפצצה. לאחר שסיימו את הצליפה נכנסו מבנים נוספים להמשך השמדת השדות. לחלק מהמטוסים, בעיקר במבנים המאוחרים, נותרו לאחר התקיפה פגזי תותחים שלא הומטרו על השדה. מטוסים אלה צלפו על מטרות מצריות מזדמנות בדרכם חזרה כגון שיירות כלי רכב, מתקני מכ"ם ועוד.

בזמן הגל הראשון שר המלחמה המצרי עבד אל-חכים עאמר היה בדרכו לשדה התעופה ביר תמדה בסיני, יחד עם מפקד חיל האוויר המצרי וקצינים בכירים נוספים. כדי לשמור על ביטחונם קיבלו אנשי סוללות הנ"מ המצריות שהיו בשדה התעופה הוראה שלא לפתוח באש. הוראה זו מנעה פגיעות בחיל האוויר הישראלי שתקף במקום.^[3]

תקיפות הגל הראשון נמשכו מ-07:45 ועד 09:05 ובו הושמדו 197 מטוסים מצריים, מתוכם 8 בקרבות אוויר. שישה שדות תעופה מצריים הושבתו כליל: אל עריש, ביר גפגפה, ביר תמדה וג'בל ליבני בסיני ופאיד וכברית מעבר לתעלת סואץ.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה	המבנה שתקף	מוביל המבנה	טייסת	הערות
מצרים (1958-1972)אל עריש	רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן	רס"ן יעקב טרנר רס"ן יובל אפרת	טייסת 107 טייסת 107	שדה התעופה הקדמי ביותר של המצרים הממוקם בצפון סיני. מטוסי חיל האוויר שיגרו רקטות (ולא בפצצות פיצוח מסלולים) אל שבעת מטוסי המיג 17 שבו ואל עמדות הנ"מ וזאת מתוך כוונה לכבוש את השדה בתחילת המלחמה ולהשמיש אותו עבור חיל האוויר. נפגעו שלושה מטוסים ישראלים באש נ"מ אך הצליחו לנחות בשלום בישראל.
מצרים (1958-1972)ביר גפגפה	רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן רביעיית מיסטר רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן	סרן רן אלון רס"ן גיורא רם-פורמן רס"ן חגי רונן סרן ניר יונגשטיין סרן מנחם שרון	טייסת 113 טייסת 113 טייסת 109 טייסת 113 טייסת 113	שדה העיקרי והגדול בסיני שבו טייסות ירוט ותקיפה רבות וכן מסוקי סער להובלת לוחמים. ממנו נפתחה אש נ"מ חזקה שפגעה בכל מטוסי הרביעייה הראשונה. אוראגן אחד התרסק וטייסו סרן דוד יריב נהרג, אחד נפגע קשה וטייסו נשבה ושניים אחרים נפגעו ונחתו פגועים בישראל. מטוסים נוספים נפגעו במבנים האחרים.
מצרים (1958-1972)ביר תמדה	שלישיית מיראז' רביעיית אוראגן רביעיית מיסטר רביעיית אוראגן	סרן דן סבר סרן רמי הרפז רס"ן אוהד שדמי סרן דב פלג	טייסת 101 טייסת 107 טייסת 109 טייסת 113	שדה תעופה משני בסיני. במועד התקיפה המתינו על המסלול קצינים בכירים של חיל האוויר המצרי לקראת נחיתתו של הרמטכ"ל המצרי עבד אל-חכים עאמר, שר המלחמה שמס בדראן מפקד חיל האוויר מחמוד סירקי וקצינים בכירים נוספים שאמורים היו להגיע לביקור במטוס איליושין 14. הקצינים זיהו תחילה את המטוסים כמטוסי ליווי מצריים. תותחי הנ"מ באותו הזמן מושבתים והרביעייה הראשונה הפציצה ללא הפרעה מצרית. לאחר ההפצצה עברו המיראז'ים למתווה יירוט וחיפשו מטוסים מצריים באוויר. המבנה זיהה את מטוס הרמטכ"ל אך בשל נוכחותו של מיג 21 באזור עסקו בהפלתו ובכך ניצל הרמטכ"ל המצרי ופמלייתו. בעת תקיפת רביעיית האוראגנים הספיקו המצריים לאייש את עמדות הנ"מ ולפגוע פגיעות קלות בכל המבנה אך כולם הצליחו לנחות בשלום בישראל.
מצרים (1958-1972)ג'בל ליבני	זוג מיראז'	עזרא דותן (בבן)	טייסת 117	שדה קדמי משני המשמש לפריסה בחירום ובו מטוסים מיושנים יחסית. על השדה ביצעו המיראז'ים יעפי צליפה בלבד במטוסים ומתקנים. לאחר כיבוש השדה נמצאו בו אלפי רקטות שהתאימו למטוסי חיל האוויר ושימשו אותו לתקיפת שדות התעופה בירדן וסוריה.
מצרים (1958-1972)פאיד	שלישיית מיסטר רביעיית אוראגן רביעיית מיסטרים רביעיית אוראגן רביעיית מיסטר חמישיית אוראגן	סרן אביהו בן-נון רס"ן יוסף סלנט רס"ן יהונתן שחר שחם סרן דוד נבו סרן גיורא יואלי	טייסת 116 טייסת 113 טייסת 116 טייסת 113 טייסת 116 טייסת 113	בסיס גדול ועיקרי הממוקם בסמוך לאגם המר הגדול שבו טייסות קרב מתקדמות. רביעיית האוראגן שנכנסה לתקוף לאחר שלישיית המיסטר נתקלה באש נ"מ צפופה ומטוס אוראגן אחד התרסק על המסלול עם טייסו. אחד ממטוסי המיסטר ברביעייה השלישית נפגע, נטש סמוך לתעלת סואץ וחולץ בשלום בלילה על ידי מסוק ישראלי. בן נון מעיד, שבעיצומם של ההפצצות, הוא הבחין במטוס בואינג מצרי המנסה לנחות במסלול ההמראה המופצץ. בן נון, שלא ידע על תכולת המטוס, החליט שלא לסטות מהמשימה, שיעדיה היו מטוסי הקרב ומסלולי ההמראה. לימים, התברר שהמטוס הכיל את בכירי המטכ"ל המצרי והמטכ"ל הסורי ששבו מסיור בסיני, ובן נון סיכם, שזו אחת ההחמצות הקשות של המלחמה.
מצרים (1958-1972)כברית	רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר שלישיית סופר מיסטר רביעיית מיסטר רביעיית מיסטר	סרן אלכסנדר ערמון סרן בצלאל (צוליק) עופר סרן שלמה שפירא סרן צבי הס סרן אסף בן־נון	טייסת 105 טייסת 105 טייסת 105 טייסת 109 טייסת 109	בסיס גדול ובו טייסות קרב רבות ממערב לאגם המר הגדול. רביעיית סופר המיסטר הראשונה הותקפה מעל סיני בדרכה חזרה על ידי מטוסי ירוט מדגם מיג 21 ובתמרוני ההתחמקות התרסקו שני מטוסים ישראלים שפגעו בקרקע טייס אחד נרצח על ידי בדואים והאחר נעדר.
מצרים (1958-1972)אבו סואר	רביעיית מיראז' רביעיית מיראז' רביעיית סופר מיסטר רביעיית ווטור רביעיית סופר מיסטר רביעיית מיסטר רביעיית מיראז'	רס"ן עמיחי שמואלי (שומי) סרן יוסי חנקין סרן אריק עזוז סרן שלמה קרן סרן גיורא אורן סרן מריו שקד סרן אהוד חנקין	טייסת 117 טייסת 117 טייסת 105 טייסת 110 טייסת 119 טייסת 116 טייסת 117	בסיס גדול הממוקם 30 ק"מ מערבית לאסמאעיליה. בבסיס היו מפציצי איליושין Il-28 בעלי טווח גדול שאיימו על יעדים בעומק ישראל ושתי טייסות מיג 21 החדיש. מסלולי השדה רחבי ידיים עשויים בטון מזוין. לצורך הפצצת השדה ביום הראשון הוקצו שמונה מבנים ובהם 52 מטוסים. לא נורתה מהבסיס אש נ"מ אפקטיבית אך בשל גודלו וחוסנו של השדה המשיך המודיעין לדווח במהלך יום התקיפה על היותו של השדה פעיל זמן רב לאחר שהשדות האחרים הושבתו אף שאליו הוקצתה כמות פצצות רבה. המצרים הצליחו לשגר ממנו במהלך התקיפות מטוסי ירוט. רביעיית מיג 21 שהמריאה במהלך ההתקפה ניסו ליירט את מבנה הווטורים שהיה השלישי שתקף את השדה וכן את מבנה במיסטרים השישי שתקף והצליח להפיל מטוס מיסטר שטייסו, דן מנור נטש ונשבה. טייס הווטור בן-ציון זהר ניהל קרב אוויר תוך כדי התקיפה וזכה בציון לשבח עבור פעולתו זו. לקראת סוף התקיפה נאלצו המיראז'ים לנהל קרבות אוויר חלקם הטילו את מטען הפצצות שלא על המטרות בחירום. המיראז'ים הפילו ארבעה מטוסי מיג 21.
מצרים (1958-1972)אינשאס	רביעיית מיראז' רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר	רס"ן רן פקר רס"ן אהרן (ילו) שביט סרן גירי שוהם	טייסת 119 טייסת 105 טייסת 105	שדה מרכזי וחשוב ובו הטייסות המתקדמות ביותר. על המבנה השני נפתחה אש נ"מ עזה סופר מיסטר אחד התרסק וטייסו נהרג וסופר מיסטר נוסף נפגע אך הצליח לנחות בישראל. בשל גודלו של השדה למרות הפגיעות הטובות נותרו בו מטוסים שלא נפגעו ומסלולים שיכולים היו לשמש להמשך פעילותו. לפיכך נכלל שדה זה כיעד גם לגלי התקיפה הבאים.
מצרים (1958-1972)קהיר מערב	שלישיית מיראז' רביעיית מיראז' רביעיית מיראז' שלישיית מיראז' רביעיית מיראז' רביעיית מיראז'	רס"ן עמוס לפידות רס"ן עודד שגיא רס"ן עמוס עמיר רס"ן עודד מרום סרן דוד פורת סא"ל יעקב אגסי	טייסת 101 טייסת 119 טייסת 101 טייסת 101 טייסת 117 טייסת 119	בשדה זה נמצאה "החטיבת האווירית להפצצה אסטרטגית" שבה כ־15 מפציצים כבדים מסוג טופולב 16 אשר נושאים טילי שיוט מדגם AS-1 'Kennel. השמדת המפציצים הייתה בעדיפות גבוהה של חיל האוויר לנוכח הטווח הגדול שלהם המכסה את עומק מדינת ישראל. בתקיפה הושמדו כל מפציצי הטופולוב 16.
מצרים (1958-1972)קהיר בינלאומי	זוג סופר מיסטר	סרן מנחם כהן	טייסת 105	שדה אזרחי ברובו. שניים מרביעיית סופר המיסטר חזרו לבסיסם בשל תקלות. השניים הנותרים לא הצליחו לאתר את מטרתם שהייתה שדה אינשאס בשל עננות. המוביל כהן החליט לתקוף במקום המטרה המקורית את השדה הגדול קהיר בינלאומי.
מצרים (1958-1972)בני סואף	שלישיית ווטור רביעיית ווטור רביעיית מיראז' שלישיית ווטור	רס"ן משה (סימי) סער רס"ן עזרא אהרון רס"ן לוי צור רס"ן גדעון מגן	טייסת 110 טייסת 110 טייסת 101 טייסת 110	שדה מרוחק סמוך לנילוס ובו מפציצים ארוכי טווח מסוג טופולוב 16 שהשמדתם הייתה בעדיפות גבוהה. במהלך התקיפות נורו טילי SA-2 שהחטיאו את המטוסים הישראליים. אחד הווטורים במבנה הראשון נפגע אך הצליח לנחות בשלום בישראל. לאחר מבנה הווטורים השני כבר הושמדו כל מפציצי הטופולב ושאר המבנים המשיכו לפגוע במטרות משניות.

לחיל האוויר הישראלי אבדו בתקיפות הגל הראשון שמונה מטוסים, שבעה טייסים נהרגו, שלושה טייסים נפצעו ושניים נפלו בשבי. בין הטייסים שנהרגו היה סרן יורם הרפז, שכבר שב לשטח האווירי של ישראל, ונפגע מכבל חשמל, בסמוך לכור בדימונה, מה שגרם לשיבוש מערכת הקשר במטוסו והוא לא שמע את האזהרה שניתנה בקשר, שלא להיכנס למתחם האווירי של הכור, שכן ניתנה שם הוראה לירות אש חופשית, מחשש שכוחות האויב ינסו לפגוע בכור. הרפז המשיך לטוס אל תוך מתחם הכור, כוחות הנ"מ שסברו שמדובר במטוס אויב ירו עליו טיל הוק ומטוסו הופל.^[4]

מייד לאחר גל התקיפה הראשון, פותחו תצלומים שהביאו המטוסים במטרה להכין יעדים חדשים לגל התקיפה השני. בעיקר נבחנו תצלומי שלושת שדות התעופה הגדולים שהותקפו: בני סואף, אבו סואר וקהיר מערב.

החל מהשעה 9:00 שידרו תחנות הרדיו המצריות, לרבות תחנת "קול הרע"ם מקהיר", ששידרה בשפה העברית, דיווחים שוטפים על תבוסה ישראלית. בין היתר דווח "מטוסינו תקפו מטרות בשטח ישראל" "בעוד שעות ספורות תיפול תל אביב בידינו הערבים". מייד בתחילת ההפצצה פקד רבין על כוחות החי"ר והשריון לפרוץ לסיני. ובכך למעשה פרצה המערכה הקרקעית של מלחמת ששת הימים.

הגל השני

לאחר שהתבררו הפגיעות בשדות המצריים השונים נבחרו מטרות לגל התקיפה השני. המבנים יצאו במהירות לאחר תדריך קצר ולאחר חימוש ותדלוק המטוסים ששבו מהגל הראשון. בגל התקיפה השני, בשונה מהראשון, טסו המבנים בגובה חסכוני בדלק שמאפשר ניווט יעיל. איתור השדות היה פשוט מאחר שהם העלו עשן מהתקיפות הקודמות. תקיפות הגל השני החלו בשעה 09:34 והתמקדו בבסיסי חיל האוויר המצרי שעל פי תוכנית מוקד המקורית לא ספגו את מטען הפצצות הדרוש להשמדתם או כאלה שהיה ספק לגבי סגירתם. חלק מהמבנים ביצעו יעפי צליפה במטרות מזדמנות מצריות בסיני לאחר שבשדות שתקפו אזלו המטרות. הותקפו משאיות, מתקני מכ"ם, כלי רכב ועוד.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה	המבנה שתקף	מוביל המבנה	טייסת	הערות
מצרים (1958-1972)ביר גפגפה	רביעיית מיסטר	רס"ן חגי רונן	טייסת 109	השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)ביר תמדה	רביעיית מיסטר	סרן אסף בן־נון	טייסת 109	המבנה תקף מטרות נוספות מזדמנות בשדה ואת המסלולים שהיו פגועים מהתקיפות הקודמות. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)ג'בל ליבני	שלישיית אוראגן	רס"ן יוסי אביב (אברבוך)	טייסת 107	השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)פאיד	רביעיית מיסטר	סרן אביהו בן-נון	טייסת 116	השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט להפציצו ברביעייה אחת נוספת בלבד. המבנה לא הצליח לזהות מטוסים שלמים ולכן ביצע יעפי צליפה על מבנים, עמדות נ"מ ומטרות מזדמנות. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.
מצרים (1958-1972)כברית	רביעיית מיסטר שלישיית אוראגן רביעיית מיסטר	רס"ן אוהד שדמי סרן יוחנן רוזר סרן דוד נבו	טייסת 109 טייסת 113 טייסת 116	המבנה הראשון זיהה מסלול אחד שלם שממנו ממריאים ונוחתים מיגים. המבנה השמיד אותו. שאר המבנים המשיכו לתקוף מטרות השמידו מטוסים נוספים על הקרקע והביאו לסגירת השדה.
מצרים (1958-1972)אבו סואר	רביעיית מיראז' שלישיית אוראגן רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר	רס"ן רן פקר רס"ן גיורא פורמן בצלאל (צוליק) עופר סרן מנחם כהן סרן גיורא אורן	טייסת 119 טייסת 113 טייסת 105 טייסת 105 טייסת 105	בשדה רחב הידיים עדיין היו מטרות ומסלוליו העבים לא ניזוקו די הצורך. המבנים המשיכו בזה אחר זה בתקיפת המסלולים ומטוסים חונים. המבנה השלישי דווח כי אין בשדה מטרות משמעותיות אך מבנים נוספים שהיו בדרכם לשדה המשיכו לכתוש אותו לאחריהם נחשב השדה כסגור. במשך כל התקיפה נורתה אש נ"מ מצרית חזקה אשר פגעה במספר מטוסים ישראלים אך כולם חזרו בשלום לישראל.
מצרים (1958-1972)אינשאס	רביעיית מיראז' רביעיית ווטור שלישיית סופר מיסטר זוג מיראז'	סרן אמנון גרדי סרן יצחק גולן (גלנץ) גידי שוהם מוטי ישורון	טייסת 117 טייסת 110 טייסת 105 טייסת 119	המבנים תקפו מטרות נוספות בשדה ואת המסלולים שהיו פגועים ברובם מהתקיפות הקודמות. במהלך התקיפה נורתה אש נ"מ חזקה שפגעה בחלק מהמטוסים אך כולם חזרו בשלום לבסיסם בישראל.
מצרים (1958-1972)קהיר מערב	רביעיית ווטור	רס"ן בן-ציון זהר	טייסת 110	בגל הראשון נפגעו קשה המסלולים ודווח על השמדת כל מפציצי הטופולוב. למרות זאת נשלח מבנה ווטורים שלאחריו נחשב השדה לסגור.
מצרים (1958-1972)מרכז חלואן	רביעיית מיראז'	סרן דן סבר	טייסת 101	תקיפה ראשונה של שדה זה שהיה שדה ניסויים שבו מספר מטוסי קרב חלקם נמלטו מהשדות המותקפים בגל הראשון.
מצרים (1958-1972)אל מנסורה	רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר רביעיית מיראז'	סרן אילן רון רס"ן אהרן (ילו) שביט רס"ן עמיחי שמואלי	טייסת 105 טייסת 105 טייסת 117	שדה קטן ומשני שלא הותקף בגל הראשון ושאליו נמלטו מטוסים מהשדות המופצצים בגל הראשון. המבנה הראשון לא הצליחו לאתר את השדה ונשלח לסייע בדרכו חזרה לכוחות הקרקע בסיני. מבנה המיראז' שהיה השני דווח כי התקשה למצוא בשדה מטרות והוא הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)אל מינייה	רביעיית מיראז' שלישיית מיראז'	רס"ן עודד שגיא סא"ל זוריק לב	טייסת 101 טייסת 101	שדה מרוחק בעומק מצריים שימש לאימון חניכי טייס ולא הותקף בגל הראשון. התעורר חשש שהוברחו אליו מטוסים משדות התעופה שהותקפו בגל הראשון. כל המטרות נפגעו ולאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת.

סך הכל בוצעו בגל השני 164 גיחות והותקפו 11 שדות תעופה וכן תחנות מכ"ם ואמצעי לוחמה אלקטרונית. בגל זה הושמדו 107 מטוסים. התקיפות נמשכו שעה ו-44 דקות. בשעה 12:00 החלו מטוסים סוריים, ירדנים ועיראקיים לתקוף מטרות בצפון ישראל, וגרמו נזקים מועטים.

הגל השלישי

לאחר התקפת הגל השני בוצעה בחיל האוויר הערכה מחודשת ונלמדו תוצאות התקיפה. כלל בסיסי חיל האוויר המצרי בסיני היו מושבתים וכל המטוסים שבהם הושמדו. גם שדות התעופה העיקריים האחרים במצרים היו מושבתים וכך גם רוב מתקני המכ"ם. לפיכך פחת החשש ממפגש ומעימות עם מיירטים מצריים ולכן התקיפות הבאות בוצעו בטיסה בגובה נוח לניווט ולטיסה מהירה וחסכונית בדלק גם כאשר המבנים היו מעל לסיני.

החל מהשעה 11:30 הוזנקו מטוסי תקיפה סוריים כנגד מטרות בצפון ישראל בתגובה למתקפה על מצרים. לנוכח ההצלחה בהשבתת השדות המצריים והתמעטות המטרות שנותרו להשמדה במצרים, החליט מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, להוציא מבנים שתוכננו לתקיפות חוזרות במצרים לכיוון שדות התעופה בסוריה. חלק מהמבנים קיבלו את המשימות והיעדים החדשים בדרכם למטוסים. מאחר שתקיפת השדות הסוריים נעשתה ללא גורם ההפתעה שהיה בגל התקיפה הראשון במצרים, שיגר חיל האוויר מבני מיראז'ים במקביל למטוסים שהפציצו וסיפקו להם חיפוי נגד מטוסי יירוט סוריים שחגו מעל לבסיסים.

גם חוסיין מלך ירדן החליט בשעות הבוקר לתקוף את ישראל לנוכח הדיווחים המצריים על הצלחות צבאיות, ופנה בבקשה לעיראק ולסוריה להעמיד לרשותו עוד מטוסים וטייסים כדי שיוכל לתקוף בעוצמה את צה"ל. הסיוע המובטח הגיע באיחור ורק בשעה 11:00 יצאו מספר מטוסים עיראקיים לירדן. אך מאחר שנוספו עוד ועוד ידיעות באמצעי התקשורת הערביים על תבוסה ישראלית החליט לצאת למתקפה בכוחו שלו. החל מהשעה 11:50 יצאו 16 מטוסי הוקר האנטר לתקיפת יעדים בישראל. בתגובה החליט מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, לשלב בתוכנית התקיפה גם את שדות התעופה של ירדן ולהשמידם. בתקיפה הושבתו שדות התעופה הירדניים והושמדו מטוסי הקרב הירדניים בתוך שעתיים. בנוסף הושמדו כלי טיס אזרחיים וכן הותקפו מתקני מכ"ם ויעדים אחרים. לאחר שהושמדו כמעט כל מטוסי חיל האוויר הירדני אסף המלך חוסיין את הטייסים והודיע להם שיועברו לעיראק עד לסוף המלחמה כדי לסייע במלחמה נגד ישראל. הטייסים נשלחו עוד באותו היום באוטובוס לשדה התעופה H-3.

החל משעות הצהריים הגיעו למודיעין הישראלי ידיעות על הצטרפות עיראק למלחמה. חטיבה משוריינת נשלחה דרך ירדן לגבול ישראל ומטוסים הועברו לשדה התעופה H-3 שהוא המערבי ביותר בעיראק. לכן הוחלט בשעות הצהריים לצאת לתקיפת שדה התעופה H-3 בעיראק. הגיחה לשדה המריאה בשעה 14:15. העיראקים שתכננו להיעתר לבקשת מצרים ולשלוח טייסות כחיל משלוח החליטו להימנע מכך ולשמור את כוחם להגנה על שדותיהם בכך נותרה מצרים נטולת כוח אווירי עד לסוף המלחמה. בתקיפת השדה השתתפו שלושה ווטורים (ללא ליווי קרב) שהפתיעו את העיראקים ומבנים ותשתיות בשדה נפגעו אבל השדה לא הושמד וכוחות צה"ל חמקו ללא אבדות למרות מטוסי קרב שרדפו אחריהם.^[5]

תקיפות הגל השלישי הסתיימו בשעה 12:45. בסך הכל בוצעו 85 גיחות במצרים, 48 בירדן, 67 גיחות בסוריה וגיחה אחת נגד שדה התעופה H-3 בעיראק.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה	המבנה שתקף	מוביל המבנה	טייסת	הערות
מצרים (1958-1972)כברית	רביעיית מיסטר	סרן ישראל בסטר	טייסת 109	השדה הותקף בשני הגלים הקודמים. נותרו בו מטוסים בודדים. לאחר תקיפתו על ידי רביעייה זו הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)פאיד	רביעיית מיראז'	סרן יהודה קורן	טייסת 117	השדה הותקף בשני הגלים הקודמים. המבנה לא מצא מטרות איכות וביצע צליפות על מבנים ומגדל הפיקוח. לאחר תקיפתו על ידי רביעייה זו הוחשב כסגור.
מצרים (1958-1972)קהיר מערב	רביעיית מיראז'	סרן אבנר סלפק	טייסת 101	בשדה עדיין נותרו מטוסים אחדים. המבנה הטיל פצצות על המסלול ותקף. אחד המיראז'ים נפגע באש ככל הנראה מטיל אטול ששוגר ממטוס מיג 21. הטייס נטש ונרצח על ידי כפריים.
מצרים (1958-1972)לוקסור	שלישיית ווטור	סרן שלמה קרן	טייסת 110	השדה המרוחק מאוד בעומק מצרים לא הותקף בגלים הקודמים. תקיפתו נבעה מהחשש להימצאות מפציצי טופולב 16 בו. המבנה הטיל את הפצצות ונכנס ליעפי צליפה והשמיד מטוסים רבים ובהם שמונה מטוסי טופולב 16. אש הנ"מ המצרית הייתה דלילה.
מצרים (1958-1972)ע'רדקה	רביעיית מיראז'	רס"ן רן פקר	טייסת 119	השדה ממוקם בחוף המערבי של מפרץ סואץ, ממערב לשארם א-שייח' ולא הותקף בגלים הקודמים. המבנה הפציץ את המסלול וביצע יעפי צליפה ופגע במטוסים רבים. אש הנ"מ המצרית הייתה חזקה ובמיראז' אחד נוצרה בעיית דלק והוא שב לבדו לישראל. מטוסי מיג 19 שהופיעו מעל השדה אילצו את שלושת המיראז'ים לנהל קרב אוויר ולהפסיק את התקיפה. בקרב הופלו שלושה מיגים. לאחר התקיפה השדה נחשב לסגור.
מצרים (1958-1972)ביליביס	רביעיית מיראז'	רס"ן עודד מרום	טייסת 101	השדה המרוחק משמש כבית ספר לטיסה. למודיעין נודע שנמלטו אליו מספר מטוסים מבסיסים שהותקפו בגלים הקודמים. לאחר הפצצת המסלולים לא נמצאו בשדה מטרות רבות והמבנה פגע בעיקר במטוסי תובלה או מטוסי אימון. מהשדה לא נורתה אש נ"מ.
הרפובליקה הערבית הסוריתדמשק אל מאזה	שלישיית מיסטר רביעיית אוראגן שלישיית מיסטר רביעיית מיסטר זוג מיראז' שלישיית מיראז'	סרן צבי הס רס"ן גיורא רם (פורמן) סרן שמואל דביר סרן דור נבו רס"ן עמיחי שמואלי (שומי) רס"ן עמוס לפידות	טייסת 109 טייסת 113 טייסת 116 טייסת 116 טייסת 117 טייסת 101	השדה הסמוך מדרום מערב לדמשק היה הגדול והחשוב בסוריה ובו טייסות רבות. אש הנ"מ הייתה חזקה מאוד ממנה נפגע מטוס מהמבנה הראשון וטייסו נפל בשבי. מהמבנה השני נפגעו שני מטוסים אך הצליחו לנחות בשלום בישראל. מהמבנה השלישי נפגע מטוס אחד וטייסו נהרג. במבנה הרביעי נפגע מטוס אך טייסו הצליח לנחות בשלום בישראל. זוג מיראז'ים שהגן על המבנים ממיירטים ולא תוכנן לתקוף את השדה נתבקש על ידי הבקר בקשר לבצע יעף צליפה ספונטני על השדה לפני שובו. ביעף נורתה עליהם אש נ"מ כבדה ושניהם נפגעו כנראה מירי טילים ממיגים שהיו באזור האחד התרסק וטייסו נהרג והשני נטש מטוסו מעל לשטח ישראל. מבנה המיראז' האחרון לא נפגע בתקיפה.
הרפובליקה הערבית הסוריתסייקל	רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר רביעיית סופר מיסטר	סרן אמנון שפירא רס"ן אהרן שביט (ילו) בצלאל (צוליק) עופר	טייסת 105 טייסת 105 טייסת 105	השדה נמצא מזרחית לדמשק. רביעיית ראשונה תקפה כמתוכנן. תקיפת המבנה השני הופרעה על ידי מטוסי מיג 21 שניסו לירטם. המבנה נאלץ לנהל קרב אוויר שבמהלכו הופלו שני מיגים ושב לישראל. מטוס אחד מהמבנה השלישי נפגע מהדף התפוצצות מיג שהוא עצמו פוצץ אך הצליח לשוב לישראל בשלום.
הרפובליקה הערבית הסוריתמארג׳ ריאל	רביעיית סופר מיסטר רביעיית אוראגן רביעיית מיסטר	סרן אילן רון רס"ן יוסי אביב (אברבוך) רס"ן חגי רונן	טייסת 105 טייסת 107 טייסת 109	השדה נמצא דרום מזרחית לדמשק. במבנה טייסת אחת של מיג 21 וכן היו בו מטוסי מיג 17. שלושת המבנים ביצעו את התקיפות ללא פגיעות מאש נ"מ שנורתה לעברם. המבנה השלישי דווח כי בשדה לא נותרו עוד מטרות ושכל כלי הטיס שבו הושמדו. השדה נחשב סגור ומבנה מיסטרים נוסף שהתכונן לתקוף אותו הופנה למשימות אחרות.
הרפובליקה הערבית הסוריתדמייר	רביעיית ווטור רביעיית ווטור שלישיית סופר מיסטר שלישיית מיסטר שלישיית מיסטר רביעיית סופר מיסטר רביעיית מיראז'	רס"ן אייל אחיקר (לוס) רס"ן משה (סימי) סער סרן מנחם כהן רס"ן אוהד שרמי סרן יעקב יריב (קוביק) סרן דן סגרי רס"ן עזרא דותן (בבן)	טייסת 110 טייסת 110 טייסת 105 טייסת 109 טייסת 109 טייסת 105 טייסת 117	השדה נמצא צפון מזרחית לדמשק. נחשב לשדה פעיל, גדול ומוגן מאוד בנ"מ. אחד המטוסים ממבנה הווטורים הראשון נפגע, טייסו צנח ונשבה. היה זה השבוי הישראלי היחיד בסוריה במלחמה זו. מהשדה המריא מבנה מיג 21 שהביא להפסקת התקיפה של המבנה הווטורים. המבנה השני נתקל באש נ"מ חזקה מאוד. כל הרביעייה נפגעה והפסיקה את התקיפה לאחר יעף השלכת הפצצות על המסלולים. כל הרביעייה נחתה בשלום בישראל למרות הפגיעות. גם כנגד המבנים השלישי הרביעי והחמישי נורתה אש נ"מ כבדה מטוס אחד מהמבנה החמישי נפגע אך נחת בשלום בישראל. מוביל המבנה השישי (סופר מיסטר) נפגע ונטש סמוך לשדה ונרצח על ידי חיילים סוריים. גם לאחר תקיפת המבנה השישי טרם הושמדו כל המטרות בשדה. לנוכח אש הנ"מ הכבדה והאבדות הוחלט שהמשך ההפצצות ייעשו על ידי מטוסי המיראז' שהיה מהיר יותר. המיראז'ים תקפו את עמדות הנ"מ והשמידו רבות מהן ללא אבדות.
הרפובליקה הערבית הסוריתT-4	רביעיית מיראז' שלישיית מיראז'	סרן איתן כרמי רס"ן עודד שגיא	טייסת 119 טייסת 119	שדה צפוני ומרוחק. בזמן התקיפה ירי הנ"מ היה חלש. שני מבני המיראז' הגיעו סמוכים בזמן אל השדה ונאלצו לנהל קרבות אוויר עם מטוסי מיג 21 במקביל להפצצות. התקיפות היו טובות ולא נפגעו מטוסים ישראלים.
ירדןרבת עמון	רביעיית מיראז' רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן רביעיית מיסטר	סרן אברהם שלמון סרן דב פלג דוד יצחק סרן יהודה קורן סרן אביהו בן-נון	טייסת 119 טייסת 113 טייסת 107 טייסת 117 טייסת 116	שדה ממוקם מזרחית לעיר רבת עמון בירת ירדן. בשדה לא היו מטוסי קרב רבים אך התעורר בישראל החשש שממנו יפעלו מטוסים עיראקיים ולכן הוחלט להשביתו. חמשת המבנים שתקפו אותו החל מהשעה 12:45 השמידו את כלי הטיס שבו והשביתו את המסלולים. חלק מכלי הטיס היו אזרחיים. במהלך התקיפה נורתה אש נ"מ. במבנה השני נפגעו האוראגנים. אחד הטייסים שכנראה נפצע לא ענה בקשר ובשובו לישראל חדר לאזור אסור לטיסה של הקריה למחקר גרעיני בדימונה והופל בטיל הוק ישראלי ששוגר על ידי יטנ"מ 137.[6][7] אחד המטוסים במבנה הרביעי נפגע אך הצליח לנחות בשלום בישראל. שני מטוסי מיסטר מהמבנה האחרון נפגעו אך הצליחו לנחות בשלום בישראל.
ירדןמאפרק	רביעיית מיסטר רביעיית מיסטר רביעיית סופר מיסטר רביעיית אוראגן רביעיית אוראגן	סרן מריו שקד אדי ארד (פקטורי) סרן אריק עזוז רן אלון רס"ן יוסף סלנט	טייסת 116 טייסת 116 טייסת 105 טייסת 113 טייסת 113	שדה ירדני עיקרי. טרם תקיפתו הצליחו להמריא ממנו שני מטוסי הוקר האנטר שניהלו עם הרביעייה הראשונה קרב אוויר ושיבשו חלקית את התקיפה. בקרב האוויר נפגע אחד המטוסים הישראליים טייסו צנח פצוע וככל הנראה נרצח על ידי מקומיים, והשלישייה שנותרה הצליחה לגרום לשדה נזק ניכר. גם הרביעייה השנייה נאלצה לנהל קרבות אוויר עם האנטרים אך הצליחה בתקיפתה והשמידה מטוסי האנטר רבים. הרביעייה השלישית והרביעית תקפו את השדה הירדני ללא התנגדות ירדנית משמעותית והשביתו אותו. המבנה החמישי והאחרון תקף מטרות משניות ומזדמנות בשדה ההרוס. אחד ממטוסי המבנה האחרון נפגע מאש נ"מ ונאלץ לנטוש את מטוסו בשלום מעל שטח ישראל.
עיראק 1963H-3	שלישיית ווטור	סרן גדעון מגן	טייסת 110	השדה המערבי ביותר בעיראק. על פי התכנון היו אמורים ללוות מטוסי מיראז' את מפציצי הווטור האיטיים אך המרחק הגדול אל היעד היה על גבול הטווח של המיראז' ולבסוף הוחלט להימנע מהוצאתם. מיגים החלו תוקפים את הווטורים עוד טרם הגיעם לשדה ולאורך כל יעפי התקיפה הטרידו אותם. למרות נחיתות הווטור חזרו כולם ללא פגע לישראל.

חיל האוויר הירדני הושמד כולו (ב-51 גיחות). כמחצית מחיל האוויר הסורי הושמד (ב-82 גיחות) והיתר ברחו לשדות מרוחקים. כמו כן הותקף שדה תעופה בעיראק ושדות נוספים במצרים.

תקיפות מהיום השני למלחמה ואילך

לאחר התקפת הגל השלישי הושמד חיל האוויר הירדני. חיל האוויר הסורי שספג פגיעות בשדות התעופה שלו והושמדו מחצית ממטוסיו נמנע מלשגר מטוסים לעבר שטח ישראל. אולם נראה היה כי עיראק, שלה הוקצה רק מבנה תקיפה יחיד (שלושה מטוסים בלבד), הייתה בעלת יכולת ונכונות לשגר מטוסים לעבר ישראל. בבוקר יום 6 ביוני תכנן חיל האוויר העיראקי לשגר רביעיית מפציצי טופולב 16 ולהפציץ את תל אביב ואת בסיס רמת דוד (לבסוף הפציץ רק מטוס אחד את נתניה). בעקבות ההפצצה הפך H-3 למטרה דחופה ולכן תוכננה עוד גיחה כדי להשמיד את השדה הגיחה כללה ארבעה ווטורים ושני מירז'ים בתקיפה זו נפגעו תשתיות השדה והכוח הכה במטוסי הקרב העיראקים ללא אבדות אבל השדה לא הושמד^[5] גם בבוקר 7 ביוני הגיעה ידיעה מודיעינית שלפיה מצרים שיגרה בקשה דחופה לעיראק לצאת ולתקוף את שדה התעופה חצור ואת רמת דוד. השדה העיראקי היחיד שהיה בטווח שמאפשר שיגור מטוסים לישראל היה H-3. לכן הוחלט גם בבוקר היום השלישי למלחמה להזניק מבנה הכולל ארבעה מפציצי ווטור ומבנה הכולל ארבעה מיראז'ים לתקיפה נוספת שלו. התוקפים העמוסים בפצצות נתקלו בשמיניית מטוסי יירוט ובסופו של הקרב הופלו שלושה מטוסים ישראליים מתוך השמונה שתקפו. על פי מקורות פקיסטניים ואמריקניים מטוס ווטור ומטוס מיראז' III הופלו על ידי הטייס הפקיסטני סאיפול אזאם^[8] בהטיסו מטוס הוקר האנטר. שניים מהטייסים יצחק גולן וגדעון דרור נפלו בשבי העיראקי^[9] והושבו לישראל בסוף החודש.^[10] גיחה זו כשלה כיון שמארז הלוחמה האלקטרונית שהכוחות נשאו (היבלת) היה בתיקון ולכן הוחלט לצאת בלעדיו בנוסף היו גם פערי מודיעין ומפות ולכן הגיחה הייתה בנתיב הגיחות הקודמות מה שגרם לעיראקים לאתר וליירט את המתקפה אפילו לפני שהכוח הגיע ל־H-3 ולכן גם המירז'ים היו כבדים ואיטים מפצצות שהקשו עליהם להגן על המפציצים ולבצע את המשימה^[5] לאחר גיחה זו הוחלט שלא לתקוף שוב את שדה H-3. אך גם העיראקים לא יזמו עוד תקיפות בישראל עד סוף המלחמה.

להצגת טבלת התקיפות, לחצו על "הצגה" בצד שמאל
שדה התעופה	המבנה שתקף	מוביל המבנה	טייסת	הערות
עיראק 1963H-3	רביעיית ווטור זוג מיראז'	משה (סימי) סער יהודה קורן	טייסת 110 טייסת 117	תקיפה שיצאה בשעה 6:00 בבוקר היום השני למלחמה. השדה המערבי ביותר בעיראק שהותקף גם בגל השלישי יום קודם לכן. בנוסף לווטורים שוגרו גם זוג מטוסי מיראז' להגנה על הווטורים מפני מיירטים. התקיפה הופרעה לכל אורכה על ידי מטוסי ירוט והתנהלו קרבות אוויר. מלבד הנזק לשדה הופלו בקרבות אוויר שלושה מטוסים עיראקיים.
עיראק 1963H-3	רביעיית ווטור רביעיית מיראז'	סרן שלמה קרן רס"ן עזרא דותן (בבן)	טייסת 110 טייסת 117	תקיפה שיצאה בשעה 10:23 בבוקר היום השלישי למלחמה. בנוסף לווטורים שוגרה גם רביעיית מטוסי מיראז' אך הפעם הועמסו עליהם גם פצצות ותוכנן שגם יפציצו את המסלולים וגם יגנו על הווטורים מפני מיירטים. לתוקפים המתינו שמונה מטוסי האנטר שפטרלו מעל לשדה. בשל איום ההאנטרים שניסו לירטם הטילו המיראז'ים את פצצותיהם בחפזה ולא פגעו במסלול. בקרב האוויר שהתפתח הופל האנטר ומיראז' שטייסו צנח. מוביל הווטורים נפגע באש נ"מ. הטייס והנווט נהרגו. ווטור נוסף נפגע וטייסו נטש ונפל בשבי.

תוצאות המבצע

כותרת העיתון מעריב לאחר המבצע

• ביום המלחמה הראשון הושמדו כ-70% ממטוסי הקרב וההתקפה של ארצות העימות ובסך הכל 451 מטוסים ומסוקים:

דגם מטוס	מצרים מצרים	הרפובליקה הערבית הסורית הרפובליקה הערבית הסורית	ירדן ירדן	עיראק עיראק	לבנון לבנון	סך הכל
מיג 21	104	32	-	12	-	148
מיג 19	29	-	-	-	-	29
מיג 17	94	16	-	2	-	112
סוחוי 7	14	-	-	-	-	14
הוקר האנטר	-	-	21	5	1	27
טופולב 16	30	-	-	1	-	31
איליושין 28	27	2	-	1	-	30
איליושין 14	30	2	-	-	-	32
אנטונוב 12	8	-	-	-	-	8
מטוסי תובלה שונים	2	2	-	-	-	4
מי-6	8	2	-	-	-	10
מי-4	2	4	-	-	-	6
סך הכל	348	60	21	21	1	451

• מרבית שדות התעופה במצרים, ירדן וסוריה הושבתו כבר ביום הראשון למלחמה ונותרו מושבתים עד לסופה.
• לישראל הייתה עליונות אווירית מוחלטת לאחר המבצע וכבר ביום הראשון למלחמה התפנו מטוסי חיל האוויר לתקיפת מטרות קרקע וסיוע לכוחות חי"ר ושריון.
• בבוקר המבצע שידרו אמצעי התקשורת המצריים דווחים על הצלחה מצרית בקרבות. ישראל נמנעה מפרסום הצלחת התקיפה ורק בחצות היום הראשון הודיע הרמטכ"ל יצחק רבין ברדיו כי הושמדו בקרבות 400 מטוסי אויב.
• לאחר המלחמה שיקמו חילות האוויר הערביים את ציי המטוסים באמצעות רכש נרחב בעיקר מתוצרת סובייטית. מאחר שמעט טייסים ערביים נהרגו במלחמה, הצליח חיל האוויר המצרי לחזור לגודלו הקודם כבר ביוני 1968 (כשנה לאחר המלחמה). חיל האוויר הסורי השלים את אבדותיו באמצע שנת 1968 כשנה לאחר המלחמה. לאחר השיקום החל תכנון מבצע חדש להשמדת חילות האוויר הערביים שנקרא מבצע לפיד שנמסר לטייסות ב-17 ביולי 1968.

ב-3 בדצמבר 1971, במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש, ביצע חיל האוויר של פקיסטן מתקפת מנע על בסיסי חיל האוויר ההודי שבצפון מזרח המדינה, בדומה למבצע מוקד, ששימש כהשראה למתקפה זו.

הערכה

האלוף מוטי הוד, מפקד חיל האוויר במלחמה, אמר "אפילו בחלומותיי הורודים ביותר לא הייתי מעלה בדעתי הישג מדהים כזה".

גלריה

הקלטות קשר מ"מבצע מוקד"

• הקרב על מנחת מגידו
• גל התקיפה הראשון. יחידת הבקרה בבור חיל האוויר.
  בתמונה מיג-17 מצרי שנפגע בעודו על הקרקע
• הטייס מרדכי לבון נאסף על ידי ספינת דייגים של האו"ם בעזה.
  בתמונה שרידי מטוס תובלה מצרי שנפגע
• הטייס דני מנור נוטש מטוס ונלקח בשבי.
  בתמונה שרידי מטוס תובלה מצרי שנפגע

ראו גם

• הזירה האווירית במלחמת ששת הימים
• קרב אוויר (סרט)

לקריאה נוספת

• גיליון 11-12: עוצמה אווירית - יובל למבצע "מוקד" במלחמת ששת הימים, באתר צה"ל, 1 ביוני 2017
• דני שלום, ‏כרעם ביום בהיר: מבצע מוקד – כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר, 2002.
• יוסי עבודי וזאב לכיש, "מבצע 'מוקד' – השמדת חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2007.
• אהוד יונאי, עליונות אווירית - סיפורו של חיל האוויר הישראלי, כתר הוצאה לאור, 1993, עמ' 162–192.
• אליעזר (צ’יטה) כהן וצבי לביא, ‏השמים אינם הגבול – סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר, הוצאת "ספרית מעריב", 1990, הפרק "מלחמת ששת הימים", עמ' 263–306.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע מוקד בוויקישיתוף

• דני שלום, ‏כרעם ביום בהיר: מבצע מוקד - כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר, 2002.
• מבצע מוקד, באתר חיל האוויר הישראלי, 5 ביוני 1967.
• נועם אופיר, ‏כרעם ביום בהיר, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 ביוני 2002.
• תאורי התקיפות של מוטי הוד וטייסים מובילי המבנים.
• בטאון חיל האוויר, דצמבר 1967.
• "כל חיל האוויר המריא ברבע שעה", באתר ynet, ראיון וידאו עם האלוף אביהו בן-נון.
• ראיון מ-1983 עם עבד אל-חמיד דיגידי, מפקד חיל האוויר המצרי, אתר אל-אהראם. (באנגלית)
• יוסף ישראל, "מיגים תוקפים את מגידו": ההקלטות ממלחמת ששת הימים נחשפות, באתר nana10‏, 12 בפברואר 2017.
• ד"ר אורי מילשטיין, ‏כוח עליון: הסיפור המלא על היום ששינה לחלוטין את פני המזרח התיכון, באתר מעריב אונליין, 29 באפריל 2017.
• נעמה לנסקי, בתוך שעה - השמיים היו שלנו, באתר ישראל היום, 29 במאי 2017.
• אלון בן דוד וציפי ביידר, בוקר אחד ביוני – סיפורו המפעים של מבצע מוקד: כיצד 197 מטוסי חיל האוויר המריאו והצליחו להשמיד את חילות האוויר של מצרים, ירדן וסוריה כבר ביום הראשון למלחמת ששת הימים? באתר Nana10‏, 5 ביוני 2017.
• מבצע מוקד, בביצוע חמישים שנה למלחמת ששת הימים - רשמיו של טייס מיראז' צעיר בטייסת (תא"ל מיל. שלמה אגוזי), סרטון באתר יוטיוב.
• ניצן סדן, 55 שנה למבצע מוקד: הכישלון העיראקי של ישראל, באתר כלכליסט, 10 ביוני 2022.
• מלחמת ששת הימים, 1967 - מבצעים אוויריים, דף שער בספרייה הלאומית.
• רס"ן (מיל.) קובי סגל, ‏סוף מעשה במחשבה תחילה: ”מבצע מוקד“ והחיקויים שלא צלחו, באתר "מרקיע שחקים", 20 במרץ 2021