אלה אטלנטית

אֵלָה אַטְלַנְטִית (שם מדעי: .Pistacia atlantica Desf, על שם הרי האטלס) היא עץ בר גדול ונשיר נושא פרי אכיל ממשפחת האלתיים^[2]. הוא עץ יערות ערבה פתוחים טיפוס תפוצתו העולמית של עץ זה הוא סובטרופי ובישראל באזור האירנו-טורני. תחום תפוצתו הטבעית הוא האיים הקנריים ומדרום הים התיכון (לא במצרים) ומזרחה ועד מערב ההימלאיה וחצי האי ערב. תפוצתו בישראל משתרע, מהגולן והגליל העליון עד הר הנגב, בעיקר באזור חגורת הספר.

עובדות מהירות אלה אטלנטית, מצב שימור ...

אלה אטלנטית

מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT) ^[1]
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	אלתיים
סוג:	אלה
מין:	אלה אטלנטית
שם מדעי
Pistacia atlantica ‏דפונטן

Remove ads

בית גידול

אלה אטלנטית משתייכת לקבוצת המינים האירנו-טורנים, אך נפוצה גם באזור הים-תיכוני. בין שני האזורים קיימת חפיפה רבה במיני הצמחים, כיוון ששניהם שייכים לאותו טיפוס אקלים ונמצאים במגע זה עם זה מאז תקופות גאולוגיות קדומות.

העץ גדל במגוון רחב של סוגי קרקעות — החל בקרקעות יבשות ודלות, דרך קרקעות חרסיתיות ועד לקרקעות סילטיות, שמרקמן נשלט על ידי חלקיקי סילט (silt) — גרגרי טין שגודלם ביניים בין חול לחרסית. הוא אינו מגלה העדפה לקרקע מסוימת, ומסוגל להתבסס גם בקרקעות סלעיות, כאשר שורשיו חודרים לסדקים ומאפשרים לו לגבור על מינים אחרים בתחרות על מים ומשאבים. בזכות הסתגלותו זו ותפוצתו הרחבה, הוא תואר כאחד העצים הנפוצים ביותר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

Remove ads

תפוצה בעולם

סכם

פרספקטיבה

תחום התפוצה הטבעי של אלה אטלנטית משתרע מהאיים הקנריים במערב, דרך דרום ומזרח אגן הים התיכון, ועד להרי ההימלאיה המערביים וחצי האי ערב. זהו עץ הגדל בעיקר באזורים סובטרופיים, ותפוצתו מקיפה את אזור המעבר הערבתי מהרי האטלס ועד מרכז אסיה.

המין נפוץ באזורים ערבתיים (אירנו-טורניים), המאופיינים בחורפים קרים ובקיץ חם ויבש. תפוצתו רחבה אך מקוטעת, והיא מתפרשת על פני אזורים גאוגרפיים נפרדים לעיתים, בהתאם לתנאים המקומיים. הגורמים המגבילים את תפוצתו אינם הרום, הקור או כמות המשקעים, אלא בעיקר סוג הקרקע - בפרט קרקעות בעלות כושר אחיזת מים נמוך, כגון סלעי גיר קשים ואדמות טרה רוסה קאוליניטית^[3].

באירופה הוא גדל ביוון, בסרביה ובחצי האי קרים. באסיה תחום תפוצתו נמשך מצפון וממערב פקיסטן, דרך אפגניסטן ואיראן, ועד לקווקז, עיראק, טורקיה, סוריה, לבנון, ירדן וישראל. בצפון אפריקה הוא נפוץ בעיקר בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו, אך נמצא גם בריכוזים מבודדים במצרים ובלוב. הוא מופיע גם באיי הקנריים, שמהווים עבורו את גבול תפוצתו המערבי. לפי ההשערה המקובלת, מקורו של המין באיראן, ומשם התפשט לאזורים אחרים.

אוכלוסיות שונות של אלה אטלנטית מותאמות למגוון אזורים אקלימיים וטופוגרפיים.

אוכלוסיות אלה אטלנטית הגדלות באפגניסטן, פקיסטן ואיראן שוכנות לרוב באזורים נמוכי גובה, אך נמצאות גם בגבהים של עד 2,500 מטרים. אזורים אלה מתאפיינים בכמויות משקעים נמוכות במיוחד – לעיתים פחות מ-100 מ"מ לשנה, ובמקרים מסוימים עד 200 מ"מ. אוכלוסיות אלה נחשבות לעמידות במיוחד ליובש, והן מגלות כושר הישרדות גבוה גם בתנאי קיצון של מחסור במים.
אוכלוסיות אחרות נפוצות בגבהים של 900 עד 2,800 מטרים, באזורים שבהם כמות המשקעים נעה בין 200 ל-400 מ"מ בשנה — למשל בטורקיה, ארמניה, קווקז, קרים ואיראן.
אוכלוסיות אחרות של אלה אטלנטית מצויות בטורקיה, ארמניה, קווקז, קרים ואיראן. אוכלוסיות אלה גדלות לרוב בגבהים של 900 עד 2,800 מטרים, באזורים שבהם כמות המשקעים השנתית נעה בין 200 ל־400 מ"מ. התנאים ההרריים והקשים יחסית מאפשרים קיום של אוכלוסיות עמידות, המתאפיינות בהתאמות לאקלים קר ולתנאי לחות משתנים.
באזורים נוספים, כמו איראן, עיראק, סוריה, טורקיה, ירדן וישראל, קיימות אוכלוסיות בגבהים דומים, אך באזורים לחים מעט יותר, עם 500 עד 600 מ"מ משקעים בשנה. אוכלוסיות אלו משגשגות באזורים ערבתיים-הרריים, ומשקפות את כושר ההסתגלות הרחב של המין.
בצפון אפריקה, במיוחד בתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו, קיימות אוכלוסיות בגבהים שבין 100 ל־2,000 מטרים. אזורים אלה מתאפיינים בתנאי יובש קיצוניים, ולעיתים משמשות אוכלוסיות אלה כמרכיב עיקרי בתצורות של יערות-ערבה. הן נודעות בגמישות פיזיולוגית יוצאת דופן לתנאים של מחסור במים, תכונה שנחשבת לאחת המאפיינות המרכזיות של מין זה.

השונות בין האוכלוסיות משקפת את יכולתו של העץ להסתגל למגוון תנאים סביבתיים ברחבי תפוצתו, והיא בעלת חשיבות למחקר אקולוגי, לשימור המגוון הגנטי ולמאמצי שיקום אקולוגי אזורים פגועים.

שונות זו בין האוכלוסיות משקפת את הסתגלותו של המין לתנאים סביבתיים מגוונים ברחבי תחום תפוצתו, והיא בעלת חשיבות להבנת תולדותיו האבולוציוניות, לשימור המגוון הגנטי ולמאמצי שיקום אקולוגי.

Remove ads

תפוצה בישראל

בישראל פזורים כמה מאות פרטים של אלה אטלנטית במרחבי הר הנגב. ריכוזים נוספים מצויים בגליל התחתון, בבקעת קדש, בשמורות בצפון עמק החולה (עין אווזים, עין תאו, עין אלות) ובגולן. פרטים נוספים מצויים ביערות ובחורשים שבגבול האזור הערבתי.

תיאור כללי

סכם

פרספקטיבה

העץ נשיר חורף, רחב-נוף ובעל גזע עבה, שעשוי להגיע לקוטר של עד שני מטרים. גובהו נע לרוב בין 5 ל־9 מטרים ואף יותר. לעיתים נראית הצמרת הנשאת עליו כאילו היא קטנה מדי לגזע העצום והמרשים שמתחתיה. זהו עץ המתאפיין בקצב צמיחה איטי אך מאריך ימים, ולעיתים חי מאות שנים. העץ דו־ביתי – קיימים עצי זכר ועצי נקבה הנושאים את הפירות. הפרחים קטנים, חסרי צוף וריח, ואבקתם איננה דביקה – תכונות המאפיינות האבקה על ידי הרוח (אנמופיליה). גרגרי האבקה קלים ויבשים, ומתפזרים בקלות באוויר. בשל כך, תהליך ההאבקה נעשה כמעט לחלוטין על־ידי הרוח, ולא באמצעות חרקים.

העלים מורכבים, בעלי ציר מרכזי מכונף, ומספר העלעלים אי־זוגי. העלעלים מעוגלים בקודקודם, וצדם העליון מבריק. הפרי הוא בית גלעין חד-זרעי, גדול יחסית (6–8 מ"מ), ואכיל.

עצי אלה צעירים ניכרים בהמוני ענפים דקיקים הפרושים ממרכז העץ בכל הכיוונים בצורה סימטרית. ככל שהעץ גדל, נעצרת גדילתם של רוב הענפים ורק ענפים ספורים מתפתחים ומתעבים, מה שמשווה לכל אלה מראה ייחודי.

פתיחה ראשונה של ניצני הפרחים בתחילת מרץ וגם התחלת פתיחת ניצני העלים.

אלה אטלנטית בעלת ריח טרמפנטין חריף ובעלי ריח טיפוסי (באמצעות הריח ניתן להבדילה מפלפון דמוי-אלה).

האלה האטלנטית היא ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.^[4]

Remove ads

העפצים האופייניים של אלה אטלנטית

לאלה אטלנטית יש על פי רוב שלשה סוגי עפצים שמושרים בשל כנימות (Eriosomatinae: Fordini).

עפצים דמויי אלמוג המתפתחים על ענפים ככדורים עד גודל כדור טניס. צבעם אדום בתחילת השלכת ושחור עם התייבשותם לאחר מכן.
עפצים דמוי אלמוג המתפתחים על ניצנים צדדיים (לִיטֶרָלִיִּים), אך אינם חיקיים.
עפצים דמויי אגרוף המתפתחים על העלים עצמם.

שימושים חקלאיים ואקולוגיים במגוון הגנטי של אלה אטלנטית

סכם

פרספקטיבה

אלה אטלנטית, אומנם גדלה בר בישראל אבל היא משמשת כצמח ייעור ונוי שמתרבים מעבר למקום הנטיעות. אלה אטלנטית נחשבת כצמח אור מלא, דורש קרה, עמיד בשרב ובגיר, רגיש למליחות וקצב צימוח איטי. היא מתאקלמת היטב בהר בעמק ובנגב, גדלה בקרקעות כבדות ופוריות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו.

אלה אטלנטית משמשת ככנה חקלאית שעליה מרכיבים את אלת הבוטנה (Pistacia vera) – עץ תרבותי הנושא את הפרי המוכר בשם פיסטוק חלבי. זהו פרי מבוקש ובעל ערך תזונתי וכלכלי גבוה. אלת הבוטנה נחשבת, ככל הנראה, ל"בטנה" המוזכרת במקרא ובספרות חז"ל, ושמה שימש מקור לשמותיהם של כמה מקומות בארץ ישראל. מעבר לשימושיה החקלאיים הנוכחיים, שונותה הגנטית הרבה של אלה אטלנטית מעניקה לה פוטנציאל לשמש גם כמקור להשבחה גנטית של הפיסטוק התרבותי, במיוחד בתחומי העמידות לבצורת, קרקעות דלות ומחלות.

אלה אטלנטית גדלה בסביבות מגוונות מבחינה אקלימית, גאוגרפית ואקולוגית – מרמות גבוהות ועד אזורים מדבריים. ונמצא שקיימת שונות מורפולוגית ברורה ובולטת בין אוכלוסיות שונות של אלה אטלנטית. השונות הזו אינה רק עובדה מעניינת, אלא משאב חשוב לשימור המאגר הגנטי של הפיסטוק הפיסטוק בכלל (כולל פיסטוק תרבותי).

בשל השונות הרבה בין אוכלוסיות שונות של אלה אטלנטית, מוצע להקים מאגר מידע שיטתי שיכלול אפיון גנטי, מורפולוגי וכימי של כל אחת מהן. החוקרים מדגישים את החשיבות שבשמירה על זרעים מכל אחת מחמש האוכלוסיות העיקריות שתוארו, לצורכי שימור ביולוגי, שיקום אקולוגי ופיתוח חקלאי עתידי. מטרת גישה זו היא להבטיח את שימור המגוון הגנטי הטבעי של המין ולהימנע מערבוב בין אוכלוסיות שונות, העלול להוביל לאובדן תכונות מקומיות ייחודיות.

לשם כך, מומלץ להשתמש בזרעים שמקורם בכל אוכלוסייה או לפחות בכל אזור גאוגרפי בעת גידול שתילים לשיקום אותה אוכלוסייה. חשיבות מיוחדת נודעת לשמירה על אוכלוסיות שהתאפיינו במחקרים בתכונות כימיות, גנטיות או מורפולוגיות בולטות.

Remove ads

אבחנה מבדלת עם מינים אחרים

פלפלון דמוי-אלה (Schinus terebinthifolia) שייך אמנם למשפחת האלתיים, אך אינו קרוב באמת לסוג אלה – הדמיון בינו לבין מיני אלה הוא חיצוני בלבד. אלה אטלנטית נבדלת ממנו בכמה מאפיינים בולטים: הפטוטרת שלה מכונפת (שטוחה ובעלת שוליים מורחבים משני הצדדים), היא מדיפה ריח חריף של טרפנטין, וקודקוד העלעלים שלה קהה ומעוגל.

אלה ארץ-ישראלית (Pistacia palaestina) דומה לאלה אטלנטית בפריחה ובמראה הפירות, אך נבדלת ממנה במבנה העלים: לעלה שלה ציר מרכזי גלילי ולא מכונף, מספר העלעלים תמיד זוגי, ועפצי העלים שלה דמויי "בננה", בשונה מהעפצים דמויי אלמוג של האלה האטלנטית.

Remove ads

מורפולוגיה

סכם

פרספקטיבה

אֵלָה אַטְלַנְטִית (שם מדעי: .Pistacia atlantica Desf, על שם הרי האטלס) , נושא פרי אכיל ממשפחת האלתיים^[2].

השורשים מסועפים ועמוקים.

היקף הגזע עשוי להגיע למטרים אחדים. העצה בעל נקבוביות טבעתית^[5]. עונת הפעילות של הקמביום היא מסוף מרץ ועד סוף דצמבר^[5]. הקמביום הם תאים עובריים שיוצרים טבעת בפנים הגזע. פעילות נמרצת זו בגזע דורשת מים זמינים בקרקע בתקופת הקיץ הארוך והיבש. ועל כן, תפוצת האלה מוגבלת בגלל סוג הקרקע בעל כושר אחיזת מים מוגבל^[3].

העלים מסורגים, ללא לוואים, צירם מורחב לכנפיים, והם מורכבים-מנוצים ל-7 עד 11 עלעלים אי-זוגיים, אליפטיים או דמוי אזמל או ביצה, שראשם קהה ומעוגל ואינם מסתיימים בחוד כלשהו. העלעלים נגדיים, תמימים, קירחים, כמעט יושבים, אורכם 2.5 עד 7 ס"מ. העלים, שאורכם אינו עולה על 15 ס"מ, דלילים ומאדימים ונושרים בסוף הקיץ או בתחילת החורף ומלבלבים באביב. ציר העלה שטוח ובעל כנף ירוקה צרה משני צדדיו של העורק הבהיר (ציר מכונף). בקצה הציר יושב עלעל בודד שגודלו כגודל שאר העלעלים.

התפרחות הם מכבדים חיקיות^[6]. התפרחות הנקביות מבודרות ורפות^[7].

הפרחים בעלי עטיף פשוט (חסרי עלי כותרת), נכונים, חד-מיניים וירקרקים. הצופן מצוי במצעית הפרח.

הפרח הזכרי בעל חפה אחת ו-2 חפית ו-1 או שניים אונות עטיף (הגביע) ו-3 עד 5 אבקנים בעלי זירים קצרים ומאבקים גדולים^[7]^[6]. האבקנים אינם קשורים לעטיף.

הפרח הנקבי בעל חפה אחת, 2 חפית ו-2 עד 5 אונות עטיף (הגביע) והם ערוכים בדור אחד.

השחלה עילית דמוית ביצה בעלת עלה שחלה אחת, מגורה אחת וביצית אחת. עמוד השחלה קצר ושסוע בראשו ל-3 אונות שבראשן צלקות^[7]^[6].

הפרי בית גלעין (דמוי ענבה) חד-זרעי כדורי וקוטרם 6 עד 8 מ"מ. פירות מלאים המכילים זרע בעל עובר – קליפתם ירוקה או טורקיז. פירות המכילים זרע שחסר עובר צבעם אדום או אדמדם. הפירות

Remove ads

מקור השם

השם "אֵלָה" משתייך לקבוצת שמות עצים שמקורם בשורש "אל", כדוגמת "אַלּוֹן" ו"אִילָן"^[8].בתנ"ך מופיע השם "אֵלָה" 17 פעמים, לעיתים בסמיכות לעצים אחרים כמו אַלוֹן וְלִבְנֶ֛ה. כל התרגומים מקשרים את האֵלָה לעצים הארץ ישראליים – אלה ארץ-ישראלי ואלה אטלנטית.

יש המזהים את ה"בטנים" שהוזכרו ברשימת "זִמְרַת הָאָרֶץ" (בראשית, מ"ג, י"א) עם פירות האלה האטלנטית, בין השאר בשל השתמרות השם בערבית כ"בֻטְם" (بطم)^[9].

שם הסוג הלטיני Pistacia מקורו בשמה הפרסי הקדום של האלה האמיתית, הנקראת בפרסית "פיסטה"- ומכאן גם שם הפרי "פיסטוק חלבי".

שם המין המדעי "אַטְלַנְטִי" (atlantica) מתייחס להרי האטלס שבצפון־מערב אפריקה, מהם משתרעת תפוצתה של האלה האטלנטית מזרחה לאורך האזור הערבתי ועד מרכז אסיה.

השם הערבי של האלה האטלנטית הוא butm atlasi (بطم أطلسي).

שם נפוץ באנגלית: Atlas pistachio

שמות באנגלית: Atlantic Mastic tree, Atlantic Pistachia, Mt. Atlas Mastic tree, Persian Turpentine tree.

עצי אלה עתיקים בארץ

אלה אטלנטית ענקית ומרשימה, בת כ-450 שנה, נמצאת ממערב למצודת כח, ייתכן שזוהי האלה הגדולה והעתיקה ביותר בארץ ישראל,^[10] לצידה מספר פרטים עתיקים נוספים, קטנים יותר.

אלות עתיקות גדולות נוספות נמצאות ליד בורות לוץ בהר הנגב ובנחל מלחן שבערבה. כמה עשרות פרטים קיימים בשמורת הטבע נבי איסמעיל (נקראת גם "האלות האטלנטיות") על רכס הר גריזים. גם בתל דן הייתה אלה אטלנטית ענקית אך היא נשרפה כתוצאה מרשלנות מטיילים בשנות השבעים.

בעמק בית שאן, על ראש מצפה אלות (כ-3 ק"מ מערב למנחמיה ו-4.5 ק"מ דרום-מזרחית ליבנאל) מתנשאת אלה אטלנטית גדולה, יש הטוענים שהיא ההשראה לסמל חטיבת גולני. האלה היא חלק מזוג עצים, שהיו במקום על קברו של שייח או זוע'ית, האלה השנייה עלתה באש לפני עשרות שנים. אלות מרשימות נוספות ניתן למצוא בכניסה למושב דישון, בטירת צבי, בקיבוץ גונן ודרום-מזרחית למושב אדרת בעמק האלה.

Remove ads

רמת הסיכון - על סף איום

אלה אטלנטית אינה בסיכון להכחדה בעולם, אבל היא נחשבת כמי שנמצאת על סף איום (קרובה לסיכון - Near threatened (NT)), בגלל ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסיות שלה ובמספרם, והידרדרות מתמשכת במצב בתי הגדול הטבעיים שלה בגלל השפעות מעשיהם של בני האדם והאקלים. החשש שבעתיד האלה אטלנטית תמצא בסיכון הוא בגלל מספר סיבות. שימוש בלתי אחראי לצרכים ביתיים ומסחרים: רעיית יתר, מספוא והפקת אנרגיה. איום באופן ישיר ועקיף מפעילויות אנושיות כמו פעילויות פנאי, תיירות, פיתוח תשתיות, וגם מתקופות ארוכות של בצורת ושינויי אקלים וסיבה אחרונה - היעדר פעילויות פיקוח וניהול השימור. כל הסיבות מנויות למעלה מונעות התחדשות טבעית של האוכלוסייה.

מכוון שאלה אטלנטית נמצאת על סף איום הומלצו מספר פעולות שימור והגנה על בתי הגידול שלה: הגנה על בתי הגדול מפני כריתת יערות ומרעיית יתר ומפעולות הרסניות ובלתי מתחשבות בבית הגדול. גידור האתרים הפגיעים ויצירת שמורות טבע. פעולות אלו להבטחת שיקום בתי הגדול אמורות להבטיח שיקום בתי הגידול התאוששות טבעית של האוכלוסייה ושל המערכת האקולוגית^[11].

Remove ads

שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו

הרופאים מהתקופה הקלאסית תיארו שימוש בשרף של מין אלה לחיזוק הקיבה, לשלשול ולטיפול בעיניים ובאוזניים. בימי הביניים שימשו פירות הצמח לטיפול בקיבה ולהגברת התאווה המינית. בימינו, ברפואה העממית, משמש השרף להרגעת כאבי בטן, להפחת גזים, לטיפול בפצעים ובמחלות עור ולמניעת הרעלות. הפרי משמש לריפוי פצעים בפנים.^[12]

מחקר שערכו פרופ' זהר עמר ואלרון זבטני מאוניברסיטת בר-אילן בו חרצו והפיקו שרף מ-80 עצים במקומות שונים בארץ העלה שניתן להפיק מהעצים שרף באופן מסחרי.^[13]

זיהוי שרף האלה האטלנטית עם הצרי המקראי

בחינת המקורות ההיסטוריים והארכאולוגים ושחזור הפקת שרף מן האלה האטלנטית בהווה יחד עם שימוש השם 'צרי' בשם הערבי הקדום 'צ'רו' ובשם שרך "הנבטים" וממצא בוטנוארכאולוגי של שרף אלות שיצא מכנען למצרים בספינה טרופה הוביל את פרופ' זהר עמר להציע לזהות את הצרי המוזכר במקרא (בראשית לז, כה, מג יא; ירמיהו ח כב מו יא, נא, ח) עם השרף של אלה אטלנטית.^[14]