הגליל העליון
חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפון ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.
 | |
| מדינה / טריטוריה |
 ישראל |
|---|---|
| שטח | 800 קמ"ר |
| ‑ הנקודה הגבוהה |
הר מירון  |
| קואורדינטות | 33°01′46″N 35°19′45″E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   הגליל העליון | |
  | |
הגליל העליון הוא יחידת המשנה הצפונית של הגליל, הוא מופרד מהגליל התחתון על ידי בקעת בית הכרם, ההרים בו גבוהים יותר, והעמקים צרים ועמוקים. הפסגה הגבוהה ביותר בגליל העליון היא הר מירון, המתנשא לגובה של 1,204 מ' מעל פני הים. הגליל העליון משתרע על פני כ-800 קמ"ר. חלוקת הגליל לשני חבלים נזכרת במאה ה-1 לספירה על ידי יוסף בן מתתיהו: "שתיים הן ארצות הגליל: האחת מכונה בשם הגליל העליון והשנית בשם הגליל התחתון"[1].
את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות – הגליל העליון המערבי – המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל נחל בצת, נחל כזיב ונחל געתון. ממזרח לו – מרום הגליל – החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי – גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את הפסגות הר מירון (1,204 מ'), הר אדיר (1,008 מ'), הר חירם (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. הגליל העליון המזרחי כולל את הרי נפתלי (ובהם רכס רמים ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיהם המתנשאות עד לגובה של כ-834–937 מ' מעל פני הים.
יש הרואים את האזור שבין גבול ישראל-לבנון לבין נהר הליטני כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו "הגליל הלבנוני"[2], אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו העתק, המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור מטולה ועד צפונית לצידון, דרך העיירה רום בלבנון. ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מתקופת היורה והקרטיקון התחתון (בעיקר סלעי גיר, דולומיט ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ-900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1,500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום-מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי נהר הליטני החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון-מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.
במקורות היהודיים נזכרים מספר תיאורים לגבולות הגליל העליון. לדברי יוסף בן מתתיהו: "שם (בבאר שבע הגלילית) מתחיל הגליל העליון, המשתרע לרוחבו מכפר זה עד לכפר בקע, הגובל באדמות צור. לאורכו משתרע הגליל העליון מן הכפר תלה, הקרוב לירדן, ועד מרו (מרות)"[3]. חז"ל הגדירו את הגליל העליון כך: ”מכפר חנניה ולמעלה כל שאינו מגדל שקמים גליל העליון”[4].
האקלים בגליל העליון הוא ים תיכוני לח, הקיץ חם ויבש והחורף קריר וגשום יותר מאשר ברוב חלקי הארץ. הטמפרטורה הרב שנתית הממוצעת היא כ-16 מעלות, והלחות היחסית היא כ-60% בממוצע. הגליל העליון הוא חבל הארץ הגשום ביותר בארץ ישראל, ממוצע המשקעים בכל שטחו גבוה מ-600 מ"מ בשנה ובמקומות מסוימים עומד על 950 מ"מ בשנה. מספר ימי הגשם גם הוא מהגבוהים בארץ ומגיע ל-60 עד 70 ימים בשנה. הבצורת נדירה בו.
ברוב שטחי הגליל העליון, ובמיוחד במרום גליל ובגליל העליון המערבי שטחים רבים מכוסים בחורש ים תיכוני הצפוף ביותר בארץ, בו נפוצים אלון מצוי, אלה ארצישראלית, אורן ירושלים, אלון התולע, קידה שעירה, סירה קוצנית וכן מינים הייחודיים לגליל העליון דוגמת אדר סורי, שזיף הדב, פטל לביד, בוצין הגליל, אדמונית החורש, קיסוס החורש ועוד. כמו כן בערוצי הנחלים קיימת צמחיית נחלים עשירה.
ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון רליקטים בוטניים (שרידים לצמחייה צפונית ששלטה בעבר הרחוק באזור ונכחדה עקב התחממות האקלים), כגון אדמונית החורש, בקעצור שלוש האונות וצמחים אחדים מצמחיית הרי הלבנון שאינה מצויה בארץ ישראל ולעיתים מופיעה באקראי בהרי מירון (כמו גרניון הלבנון).
הגליל העליון הוא אזור הררי, ועל כן התנועה והמחיה בו קשה יותר מבשטחי הארץ האחרים. בהתאם לכך, לאורך רוב ההיסטוריה התקיימו בו שבטים קטנים והאוכלוסייה בו הייתה דלה יחסית. עם זאת, ניתן למצוא באזור שרידים ושלדים מתקופת האדם הקדמון. בתקופת הברזל יושב הגליל העליון בידי שבטים כנעניים, ועם כיבושי יהושע בן נון חולק האזור בין נחלותיהם של שבט אשר (במערב), שבט נפתלי (במזרח) ושבט דן (באזור העיר דן).
בתקופת החשמונאים יושב הגליל מחדש ביהודים, ורבים מהנכרים בו התגיירו. בימי המרד הגדול השתתפו תושבי הגליל העליון במרד, וביצרו את עריהם, ובהן עכברה, צפת, גוש חלב ומרות.
במהלך תקופת המשנה והתלמוד התקיים באזור הגליל העליון, כמו בגליל התחתון, יישוב יהודי מפותח, אשר התדלדל בהדרגה עד ראשית האלף השני לספירה.
הגליל העליון נחשב כאתר מרכזי בתהליך הגאולה במספר 'מדרשי גאולה' (סדרת מדרשים שחוברו לאחר חתימת התלמוד ועד ראשית האלף השישי)[5].
במהלך מסעות הצלב הקימו הצלבנים בגליל העליון, כמו גם בדרום לבנון, מספר מבצרים מרשימים, ובהם המונפורט.
משנת 1777 ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 התקיימה עלייה חסידית לערי הגליל העליון – טבריה וצפת, שהפכו עם הזמן לערים יהודיות ברובן. ב-1882 הוקמה ראש פינה, המושבה היהודית הראשונה בגליל, וב-1883 הוקמה יסוד המעלה. בהמשך הוקמו תל חי וכפר גלעדי, שננטשו ב-1920 לאחר מאורעות תל חי.
במלחמת חרבות ברזל
משנת 2018 ואילך קוצץ משמעותית התקציב שהוקצה למיגון יישובי הגליל העליון[6]. לאחר פתיחת החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל פונו כ-61,000 תושבים מיישובי הגליל העליון, ועל פי ראשי רשויות בצפון עזבו כ-30 אלף תושבים נוספים את יישוביהם[7]. במהלך המלחמה הפציץ ארגון חזבאללה יישובים ובסיסי צבא וגרם לאבדות בנפש ולנזק רב ברכוש. מאות בתים ושטחי יער נשרפו. הגליל העליון ננטש מתושביו ובמקומם הוצבו כוחות צה"ל, והאזור הסמוך לגבול ישראל–לבנון כונה "רצועת הביטחון החדשה"[8]. משה דוידוביץ, ראש פורום יישובי קו העימות, אמר כי רוב התושבים לא יחזרו לביתם ללא אמצעי הגנה מתאימים[9].
העיר צפת מכונה "בירת הגליל העליון". מוקדי אוכלוסייה בולטים נוספים בגליל העליון הם קריית שמונה, חצור הגלילית, ראש פינה. בשל אופי השטח, רוב ההתיישבות בגליל העליון היא ביישובים של ההתיישבות העובדת (קיבוצים, מושבים ומושבות). כמו כן, קיימים כפרים של בני מיעוטים, בדואים, ודרוזים. מרבית השטח בגליל העליון המזרחי מצוי בתחום המועצה האזורית הגליל העליון והמועצה האזורית מבואות החרמון. למרום הגליל מקבילה פחות או יותר המועצה האזורית מרום הגליל. מרבית החלק הצפוני של הגליל העליון המערבי מצוי בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף, והחלק המערבי בתחום המועצה האזורית מטה אשר. נכון לשנת 2020 נבנו שכונות חדשות בצפת, חצור הגלילית ובמרבית קיבוצי הגליל העליון החלו לאכלס את ההרחבות הקהילתיות.
בזכות נופו ואקלימו הגליל העליון הוא אזור תיירותי המושך מטיילים רבים. ניתן לבצע בו טיולים רגליים, רכובים, ואחרים. כמו כן, יש בו אטרקציות תיירותיות רבות כמו חוות סוסים, אתרים ארכאולוגיים, וערים עתיקות.
מדי שנה מטיילים בגליל העליון כמיליון וחצי מבקרים בנחלי מקורות הירדן, בנהר הירדן, בוואדיות ובאטרקציות תיירותיות רבות שיש באזור. הגליל העליון הוא האזור היחיד במדינת ישראל שבו מותר שיט בנחלים ופועלים בו כחמישה אתרים שונים. בגליל העליון קיימים חניוני לינה מוסדרים אשר מיועדים לציבור המטיילים כחלק מניסיון שנעשה בשנים האחרונות לשמור על סביבת הנחלים מפגיעה ומנזקים שנגרמו בעקבות ריבוי המטיילים באזור.
|
- סיפור מקומי – גליל עליון – סיפורו של הגליל העליון על גבי ציר זמן, "ארכיון חי" של המועצה האזורית גליל עליון
- טיולים בגליל העליון – רשימת כ-70 אתרי טבע מוכרזים ברחבי הגליל העליון, כולל מידע ותמונות, באתר "טבע ונופים בישראל".
- מסלולי טיול בצפון ובגליל העליון, באתר e-ירוק קק"ל.
- מפת הגליל העליון המערבי
- מפת הגליל העליון המזרחי
- אתר המועצה האזורית גליל עליון
שלג בגליל העליון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1959
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
