אלה (עץ)

אֵלָה (שם מדעי: Pistacia) הוא סוג עצים או שיחים דו-ביתיים, נשירים או ירוקי-עד ממשפחת האלתיים, הכולל 11 מינים ועוד בן-כלאיים אחד^[1]. הסוג מותאם לסביבות קשות ויבשות, שבהן כמות המשקעים נמוכה, כפי שמעידים התפתחות מתקדמת של רקמת העמודים (palisade tissue) ומערכת שורשים ענפה. בישראל גדלים בר שלושה מיני אלה ובן-כלאיים אחד: אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), אלה אטלנטית (Pistacia atlantica), אלה ארץ-ישראלית (Pistacia palaestina) ואלת הכלאיים (Pistacia × saportae). שלושת המינים הראשונים מהווים מרכיב חשוב בחורש וביער הים-תיכוני של ישראל, כאשר אלה ארץ-ישראלית מלווה לעיתים קרובות את אלון מצוי, ואלת המסטיק נפוצה ברוב החבלים הים-תיכוניים של הארץ. אלה אטלנטית היא עץ של יערות ערבה פתוחים תפוצתו בישראל משתרע, מהגולן והגליל העליון עד הר הנגב, בעיקר באזור חגורת הספר. מלבד שלושת המינים הללו גדלה בר אלה פרסית המצויה בירדן, אך לא בישראל, ובן-כלאיים אחד הוא אלת הכלאיים^[2].

אלה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	אלתיים
סוג:	אלה
מינים
בין מיני האלה: אלה אטלנטית אלה אמיתית - P. vera אלה ארצישראלית אלת המסטיק - P. lentiscus אלת הכלאיים
שם מדעי
Pistacia ‏לינאוס, 1753

השרף של אלת המסטיק משמש באי כיוס להכנת המסטיק לגומי-לעיסה. חלק מהמינים מניבים פירות אכילים, ואילו אלת הבוטנה (Pistacia vera) נחשבת לבעלת ערך כלכלי רב בשל זרעיה האכילים ("פיסטוק חלבי"). שאר מיני הסוג גדלים בר באזורים טבעיים, ומשמשים לעיתים ככנות להרכבה, וכן לצריכת פירות, להפקת שמן או לייצור סבון.

כנימות שונות יוצרות עפצים ייחודיים על עצי אלה, וכל מין כנימה יוצר עפץ שונה בצורתו. לעיתים ניתן להיעזר בצורת העפץ לצורך זיהוי מין האלה.

תפוצה עולמית ובית גידול

תחום תפוצתה הטבעי כולל אזורים מקוטעים: ארצות אגן הים התיכון, בואכה מרכז אסיה והפיליפינים במזרח אסיה, צפון-מזרח ומזרח אפריקה הטרופית, וכן ממקסיקו באמריקה הצפונית ועד אמריקה המרכזית.

מיני הסוג מותאמים לסביבות קשות ויבשות, שבהן כמות המשקעים נמוכה, כפי שמעידים התפתחות מתקדמת של רקמת העמודים (palisade tissue) ומערכת שורשים ענפה. בתי הגידול מגוונים, אך רובם מאופיינים באקלים יבשתי או ים-תיכוני יבש. מיני האלה נפוצים בחורשים ים-תיכוניים פתוחים, בסבכים, בשיחיות יובשניות ובסוואנות פתוחות, ולעיתים גם באזורים מדבריים למחצה, כגון באלה אתיופית ובאלה חרמשית.

הם מאכלסים מדרונות הרריים, גבעות טרשיות וקרקעות גירניות וסלעיות, ולעיתים קרובות גדלים על קרקעות דלות אך מתנקזות היטב. מיני האלה מותאמים לטווח רחב של גבהים, החל מרום של 400 עד 550 מטר מעל פני הים ועד אזורים הרריים גבוהים בגבהים של 2,700 מטר ואף יותר.

מינים אחדים, כגון אלה אטלנטית ואלה פרסית, מותאמים במיוחד לאזורים צחיחים במיוחד. מין אחד, אלה מקסיקנית, מצוי באמריקה הטרופית, מנותק גאוגרפית מהאוכלוסיות של העולם הישן, ומשמר שריד של תפוצה קדומה.

עץ אלה עתיק

מורפולוגיה

מיני הסוג הם עצים או שיחים, ירוקי-עד או נשירים, דו-ביתיים, בעלי ביבי שרף אנכיים ומפותחים, המפיצים ריח טרפנטיני חריף. העלים מסורגים, חסרי לוואים, בדרך כלל מורכבים-מנוצים, לעיתים תלתלניים (בעלי שלושה עלעלים) או פשוטים. הם עשויים להיות מנוצים למספר עלעלים זוגיים או אי-זוגיים, כלומר ציר העלה מסתיים בעלעל בודד. העלעלים בעלי מרקם קרומי או גלדני.

תפרחות האלה הן אשכולות או מכבדים (תפרחות מעורבות מסוג thyrse). מבחינה התפתחותית הן מסוג thyrse – תפרחת מעורבת שבה הציר הראשי בלתי-מסוים, מתארך ואינו מסתיים בפרח, ואילו הצירים הצדדיים שמתפתחים ממנו הם מסוימים, וכל אחד מהם מסתיים בפרח בודד. התפרחות ממוקמות בקצות הענפים (אמיריות) או בחיקי עלים (חיקיות).

הפרחים קטנים, בעלי סימטריה רדיאלית, חסרי עלי כותרת, וכמעט תמיד חד-מיניים מבחינה תפקודית. הם כוללים עלי שחלה או אבקנים עקרים – אך מפותחים היטב וניכרים לעין. הגביע לרוב בן חמישה עלים, נפרדים או מאוחים חלקית. האבקנים ארבעה או חמישה, זיריהם קצרים מאוד, לרוב מפורדים וקירחים. גרגרי האבקה בעלי שלושה נקבים או חריצים (tricolporate או triporate).

על מצעית הפרח מצויה טבעת צופן בולטת, הממוקמת בין האבקנים לשחלה (intrastaminal disk), אשר מפרישה לרוב צוף מתחת לשחלה או סביבה.

הפרחים הזכריים בעלי חָפֶה אחד, שתי חֲפִיוֹת, ואחת או שתיים אונות עטיף; כל אלה יחד יוצרים עטיף מדומה (spurious perianth) לרוב בן חמש אונות. טבעת הצופן קטנה. מספר האבקנים בדרך כלל 4–5 (לעיתים 3, ובמקרים חריגים עד 7). הם ערוכים סביב הטבעת; הזירים קצרים ומעורים בבסיסם בטבעת הצופן, המאבקים מוארכים. השחלה מנוונת או חסרה.

הפרחים הנקביים בעלי חפה אחד, שתי חפיות, ואונות עטיף קטנים, עלי העטיף שמספרם על פי רוב 2 עד 5, קטנים, בעלי מרקם קרומי-יבש, ורעופים זה על זה. טבעת הצופן חסרה או כמעט חסרה. השחלה על פי רוב עילית - כלומר, עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה, כל אחד לחוד. השחלה יושבת בעלת מגורה אחת; לרוב היא מורכבת משלושה עלי שחלה המאוחים במידות שונות לכדי מגורה אחת, אך רק אחד מהם פורה ומפותח, עם שליה בודדת בקצה העליון של המגורה. הביצית הפוכה (אנטרופית – anatropous), כלומר קודקוד גוף הביצית מופנה אחורה לעבר בסיס העוקץ שלה.

עמודי השחלה קצרים ומעובים, הצלקות כדוריות וכפופות לאחור; לרוב הן בלתי שוות זו לזו.

במבט מיקרוסקופי ניכר כי השחלה אינה סימטרית, שכן עמוד השחלה יוצא מצדה ולא ממרכזה.

הפרי בית-גלעין לא בשרני. בלתי סימטרי ופחוס, הזרע מעוקל, והאנדוספרם דל או חסר. הפסיגים עבים, עתירי שמן ומעוקלים.

טקסונומיה ומיון

בהתבסס על מחקרים מורפולוגיים ומולקולריים שנערכו על הקשרים הגנטיים בתוך הסוג "אלה" ובין מיני הסוג, אישר מאגר השמות הבינלאומי לצמחים (IPNI) בשנת 2010 את קיומם של 11 מינים תקפים. רשימה זו מעדכנת את זו שפורסמה על ידי זוהרי במונוגרפיות שיצאו לאור בשנים 1952 ו־1972, שהתבססו בעיקר על קריטריונים מורפולוגיים.

עם זאת, המיון הטקסונומי של מיני הסוג נותר שנוי במחלוקת, והוא ממשיך להתעדכן עם הצטברות מידע חדש. ככל שמתרבים הנתונים הגנטיים והמולקולריים, עולה הצורך לבחון מחדש את ההבחנות בין המינים – ייתכן שמינים מסוימים יפוצלו, יאוחדו או יסווגו מחדש בהתאם לממצאים.

הסוג אלה (Pistacia) מותאם לסביבות שחונות (קסרופיטי), כפי שמעידים מאפיינים רבים של התאמה ליובש, כגון התפתחות מפותחת של רקמת העמודים (palisade tissue) וצמיחה נרחבת של שורשים. תכונות הסתגלות אלו מאפשרות למינים כמו אלה אטלנטית (Pistacia atlantica) ואלה פרסית (Pistacia khinjuk) לגדול באזורים קשים ויבשים במיוחד, שבהם כמות המשקעים נמוכה.

לפי מחקר חדש ניתן לחלק את הסוג לשני תת-סוגים:

מינים ירוקי-עד (Lentiscus): אלה אתיופית (Pistacia aethiopica), אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), אלה מקסיקנית (Pistacia mexicana), אלה מלזית (Pistacia weinmannifolia) אלת הכלאיים () שהיא כלאיים.

מינים נשירים (Terebinthus) אלה אטלנטית (Pistacia atlantica), אלה סינית (Pistacia chinensis), אלה רחבת-פרי (Pistacia eurycarpa), אלה חרמשית (Pistacia falcata), אלה פרסית (Pistacia khinjuk), אלה תרבותית (Pistacia terebinthus) והתת-מין שלו אלה ארץ-ישראלית (Pistacia palaestina) ואלת הבוטנה (Pistacia vera).

בנוסף בכל המינים פרט ל-"אלת הבוטנה", העלעלים הם דורסיוונטרליים — כלומר מבנה שני הצדדים אינו דומה: רקמת העמודים מפותחת בצד העליון והצד התחתון בנוי מרקמה ספוגית. אצל "אלת הבוטנה" נמצאו עלעלים איזובילטרליים — שני צדדי העלה דומים במבנה רקמת העמודים. תכונה זו נחשבת לתכונה שמקורה כנראה באב קדמון, ועל כן נמצא כי היא מייצגת מצב קדום, בעוד ששאר המינים בעלי עלים דורסיוונטרליים מהווים שלב מפותח יותר באבולוציה של הסוג.

במחקר אנטומי של מבנה העלעלים בכל מיני הסוג "אלה", נמצא כי ברוב המינים העלעלים הם בעלי מבנה דורסיוונטרלי — כלומר, יש הבחנה ברורה בין הצד העליון לצידו התחתון של העלעל, עם רקמת עמודים מפותחת מעל ורקמה ספוגית מתחת. לעומת זאת, באלת הבוטנה (Pistacia vera) נצפו עלעלים איזובילטרליים, שבהם שני צדי העלעל דומים במבנה רקמת העמודים. תופעה זו נתפסת כתכונה שמקורה באב קדמון, ומכאן עולה כי אלת הבוטנה עשויה לשמר מצב קדום בסוג, בעוד ששאר המינים, שהם בעלי עלים דורסיוונטרליים, מייצגים שלב מפותח יותר בהתפתחות האבולוציונית של הסוג. עם זאת, יש להדגיש כי מסקנה זו מתבססת על מאפיינים אנטומיים בלבד ויש לשקול אותה בזהירות במסגרת מכלול הראיות הטקסונומיות והגנטיות^[3].

כן, על פי מחקר שפורסם בשנת 2014 על ידי מוחנד אל-סע'יר ועמיתיו, החוקרים ביצעו בעצמם בדיקות לקביעת מספר הכרומוזומים במיני הסוג אלה (Pistacia). במחקר זה, הם פיתחו שיטה יעילה יותר לקביעת מספר הכרומוזומים במיני אלה, תוך שימוש במיקרוסקופ פלואורסצנטי ובשיטת עיבוד מותאמת לרקמות עלים מיובשות. באמצעות שיטה זו, הם קבעו כי כל המינים שנבדקו הם דיפלואידים ומספר הכרומוזומים שלהם הוא 2n=30. ממצא זה מחזק את ההשערה שמבנה הכרומוזומים בסוג אלה הוא אחיד יחסית, ומרמז כי השונות במספר הכרומוזומים שתועדה בספרות עשויה לנבוע משגיאות שיטה ולא מהבדלים אמיתיים בין המינים^[4].

שימושים כלכליים ואקולוגים

השרף של אלת המסטיק משמש באי כיוס להכנת המסטיק לגומי-לעיסה.

חלק מהמינים מניבים פירות אכילים, ואילו אלת הבוטנה (Pistacia vera) נחשבת לבעלת ערך כלכלי רב בשל זרעיה האכילים ("פיסטוק חלבי"). שאר מיני הסוג גדלים בר באזורים טבעיים, ומשמשים לעיתים ככנות להרכבה, וכן לצריכת פירות, להפקת שמן או לייצור סבון.

משמעות השם

מקור שם העץ אלה, כמו גם שם העץ אלון (ואף "אילן" המופיע בלשון חז"ל^[5]), במילה "אל", בהקשר של עץ מקודש לאלים; המילה "אלה" (או "אלת" בסיומת ת' נקבית) שימשה באוגרית כשם נרדף לאשרה^[6]. השם "אֵלָה" משתייך לקבוצת שמות עצים שמקורם בשורש "אל", כדוגמת "אַלּוֹן" ו"אִילָן"^[7]. בתנ"ך מופיע השם "אֵלָה" 17 פעמים, לעיתים בסמיכות לעצים אחרים כמו אַלוֹן וְלִבְנֶ֛ה. כל התרגומים מקשרים את האֵלָה לעצים הארץ ישראליים – אלה ארץ-ישראלי ואלה אטלנטית.

שם הסוג המדעי Pistacia נגזר מן השם הפרסי הקדום של עץ האלה האמיתית, המכונה בפרסית "פיסטה" – ומכאן גם שמו של הפרי "פיסטוק חלבי".

יש המזהים את ה"בטנים" שהוזכרו ברשימת "זִמְרַת הָאָרֶץ" (בראשית, מ"ג, י"א) עם פירות האלה האטלנטית, בין השאר בשל השתמרות השם בערבית כ"בֻטְם" (بطم)^[8].

השם הערבי של האלה האטלנטית הוא butm atlasi (בֻּטְם אַטְלַסִּי; بطم أطلسي), והשם הנפוץ באנגלית הוא Atlas pistachio. שמות נוספים באנגלית כוללים: Atlantic Mastic tree, Atlantic Pistachia, Mt. Atlas Mastic tree, ו-Persian Turpentine tree.

חשיבות האלה בימי קדם

לעיתים קרובות נזכרים האלון והאלה יחד בתנ"ך, למשל "עַל־רָאשֵׁי הֶהָרִים יְזַבֵּחוּ וְעַל־הַגְּבָעוֹת יְקַטֵּרוּ תַּחַת אַלּוֹן וְלִבְנֶה וְאֵלָה כִּי טוֹב צִלָּהּ..." (הושע פרק ד פסוק יג). הושע מתאר את החטאים הפולחניים של העם שנעשו תחת עצי האלון, הלבנה והאלה ומאשים אותם בעבודה לאלוהים אחרים מיהוה, ואכן, יחד עם המילה "אילן" המאוחרת בהרבה, השורש המשותף להם הוא "אל" המרמז על החשיבות הפולחנית של העצים בימי קדם.

אזכורים בתנ"ך

האלה מופיעה פעמים רבות בתנ"ך, להלן מקצת מהאזכורים:

יעקב – "וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם־שְׁכֶם" בראשית פרק ל"ה פסוק ד

גדעון בן יואש – "וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי..." שופטים פרק ו' פסוק י"א

שאול המלך – "וַיָּקוּמוּ, כָּל-אִישׁ חַיִל, וַיִּשְׂאוּ אֶת-גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו, וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה; וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה, בְּיָבֵשׁ, וַיָּצוּמוּ, שִׁבְעַת יָמִים." דברי הימים א' פרק י' פסוק י"ב

אבשלום בן דוד – "וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל-הַפֶּרֶד, וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר-תַּחְתָּיו, עָבָר. וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד, וַיַּגֵּד לְיוֹאָב; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי אֶת-אַבְשָׁלֹם, תָּלוּי, בָּאֵלָה." שמואל ב' פרק י"ח

ישעיהו – "וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר: כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם--זֶרַע קֹדֶשׁ, מַצַּבְתָּהּ." ישעיהו פרק ו' פסוק י"ג

שם האלה בארמית הוא בוטמא, וזהו גם השם הארמי של הבטנים המקראיים. לפי דעה אחת בתלמוד^[9], האלה נכללת בתוך עשרה מיני הארזים, כלומר עצי סרק שהאדם מחשיב רבות את השימוש בענפיהם או גזעיהם, כארז.

מיני האלה בישראל

בישראל גדלים בר שלושה מיני אלה ובן-כלאיים אחד. מטרת פרק זה היא להציגם בקצרה, להבחין בין המינים באמצעות מאפיינים מבדילים, ולהפנות את הקוראים לערכים המורחבים של כל מין. לגבי אלת הבוטנה ואלה פרסית, ראו בפרק הבא.

המינים הגדלים באופן טבעי בישראל נחלקים לשתי קבוצות: שני מינים נשירים, והאחרים ירוקי-עד.

אלה אטלנטית (Pistacia atlantica)

עץ נשיר, רחב-נוף ובעל גזע עבה. העלים מנוצים עם מספר עלעלים בלתי-זוגי (מצוי עלעל בקצה העלה). העלעלים קהים או מעוגלים בקודקודם. ציר העלה מכונף. העפצים דמויי אלמוג המתפתחים על ענפים ככדורים עד גודל כדור טניס. צבעם אדום בתחילת השלכת ושחור עם התייבשותם לאחר מכן. עפצים דמוי אלמוג המתפתחים על ניצנים צדדיים (לִיטֶרָלִיִּים), אך אינם חיקיים. עפצים דמויי אגרוף המתפתחים על העלים עצמם.

בישראל פזורים כמה מאות פרטים של אלה אטלנטית במרחבי הר הנגב. ריכוזים נוספים מצויים בגליל התחתון, בבקעת קדש, בשמורות בצפון עמק החולה (עין אווזים, עין תאו, עין אלות) ובגולן. פרטים נוספים מצויים ביערות ובחורשים שבגבול האזור הערבתי.

אלה ארץ-ישראלית (Pistacia palaestina)

עץ או שיח נשיר של החורש הים-תיכוני. העלים מנוצים עם מספר עלעלים בלתי-זוגי; מצוי עלעל קיצוני שאינו דומה לשאר העלעלים. העלעלים מחודדים בקודקודם. ציר העלה גלילי. העפצים מוארכים, דמויי תרמיל, המתפתחים מראשי ענפים בעקבות פעילות של כנימות. העפצים מאדימים לקראת השלכת ומשחירים בהמשך.

אלה ארץ-ישראלי מהווה מרכיב קבוע של חורש יחד אלון מצוי בכל שטחי החורש והגריגה בצפון ישראל, במרכזה ובמזרחה. בית גידולו הוא על סלעי גיר, דולומיט וצפחה, בגבהים שבין 225 ל־1,850 מטרים. בצפון הגולן מתפתח החורש גם על קרקעות בזלתיות.

אלת הכלאיים (Pistacia × saportae)

שיח או עץ קטן, ירוק-עד ונדיר מאוד. העלים מנוצים עם מספר עלעלים בלתי-זוגי; מצוי עלעל קיצוני שאינו דומה לשאר העלעלים. העלעלים מחודדים בקודקודם. ציר העלה מכונף. העפצים בדומה לאלת המסטיק כדוריים או דמויי ביצה על העלעלים.

אלת הכלאיים גדלה בחורש ים-תיכוני על קרקעות גירניות בגובה של כ-450 מטר, היכן שגדלים ההורים - אלת המסטיק ואלה-ארץ ישראלית.

אלת המסטיק (Pistacia lentiscus)

שיח ירוק-עד נפוץ, סבוך, בגובה של 1 עד 3 מטרים. העלים קצרים, צפופי עלעלים, מנוצים למספר זוגי של עלעלים (ללא עלעל קיצוני, או שאם מופיע — הוא דומה לשאר העלעלים). העלעלים קהים בקודקודם, ולעיתים בעלי פיטם או חוד קצר. ציר העלה מכונף ושטוח. עפצים עגולים או דמויי ביצה.

בישראל אלת המסטיק נפוצה בחורשים של החבלים הים-תיכוניים הנמוכים, ואף גדלה באזור החוף על חולות וכורכר עד סמוך לחוף הים.

מיני האלה שאינם גדלים בר בישראל

מלבד חמשת המינים של הסוג אלה (Pistacia) הגדלים בר בישראל וסביבתה, קיימים שבעה מינים נוספים שאינם גדלים בר בתחומי האזור. שישה מהם מצויים באזורים שונים של העולם הישן – בעיקר במזרח התיכון, אסיה המרכזית והמזרח הרחוק – ואחד, "אלה מקסיקנית" (Pistacia mexicana), גדל באופן טבעי באמריקה הטרופית היבשה, מדרום טקסס ועד הונדורס. מין זה מנותק גאוגרפית ופילוגנטית משאר מיני הסוג, ונחשב לשריד של תפוצה קדומה שנותקה מהאוכלוסיות של העולם הישן במהלך האבולוציה של הקבוצה.

אלה אתיופית

אלה אתיופית (Pistacia aethiopica) היא עץ ירוק-עד שגובהו נע בין 2 ל־15 מטר, הגדל בצפון-מזרח אפריקה. תחום תפוצתו משתרע מאריתריאה ועד צפון טנזניה, וכולל גם את אתיופיה, קניה, סומליה ואוגנדה^[10]. מין זה אופייני לאזורי מדבר, סוואנה ושיחיות יובשניות, ברום שבין 1,200 ל־2,700 מטר מעל פני הים.

אלה אתיופית קרובה מאוד לאלת המסטיק והיא תוארה לראשונה בשנת 1980 כמין עצמאי - אולם יש המחשיבים אותה כתת-מין של אלת המסטיק.

העלים ירוקי-עד ומנוצים זוגית (paripinnate), באורך 4 עד 10 ס"מ וברוחב 3.8 עד 8.4 ס"מ. הפטוטרת שטוחה ולעיתים בעלת זווית בולטת, וציר העלה מכונף. העלעלים מסורגים או כמעט נגדיים, גִּלְדָּנִיִּים וקירחים, ומספרם נע בין 6 ל-16, בשונה מאלת המסטיק שמספר העלעלים בעלה נע בין 4 ל-10 בלבד. צורתם דמוית ביצה עד ביצה צרה, ולעיתים גם דמוית ביצה הפוכה. קודקוד העלעל מפורץ קלות, כלומר בעל מפרץ רדוד אחד, לרוב מעוגל, ולעיתים ניכרים בעלעלים עורקים בולטים - בניגוד לעלעלים של אלת המסטיק, אשר מסתיימים בחוד ואינם נושאים עורקים בולטים, מלבד העורק המרכזי^[11].

עונות הפריחה חלות בינואר, אפריל, מאי ואוקטובר, ועונת הפרי חלה בינואר, פברואר, מאי, יולי ונובמבר.

אלה חרמשית

אלה חרמשית (Pistacia falcata) היא עץ נשיר דו-ביתי, שגובהו 4 עד 10 מטרים, הגדל בעיקר באזורים מדבריים או בשיחיות יובשניות. תחום תפוצתו משתרע במזרח אפריקה הטרופית הצפונית (אריתריאה, אתיופיה, סומליה, סודן וג'יבוטי) ובחצי האי ערב, במדינות עומאן, ערב הסעודית ותימן. בית גידולו כולל סוואנות, קרקעות גירניות או וולקניות, וזרמי לבה ישנים או חדשים; בגבהים של 1,100 עד 2,600 מטר מעל פני הים.

אלה חרמשית קרובה מאוד לאלה סינית, ואינה נבדלת ממנה בבירור. אף שהוצע לראותה כתת-מין של אלה סינית, אין לכך הסכמה כללית, וכיום היא נחשבת למין עצמאי לפי מאגר POWO^[12].

מאפיינים: קליפת הגזע סדוקה והענפים משתלשלים. הענפים הצעירים מכוסים פלומה עדינה בצבע חום-צהבהב. העלים מנוצים אי-זוגיים, באורך 13 עד 21 ס"מ וברוחב 11.4 עד 18.2 ס"מ, בעלי מרקם קרומי (דק ורך); הפטוטרת שטוחה; ציר העלה אינו מכונף. העלעלים נגדיים או כמעט נגדיים בחלקם התחתון. מספר העלעלים 5 עד 11, אורכם 5.2 עד 9.1 ס"מ ורוחבם 1 עד 2 ס"מ; צורתם דמוית אזמל מקושת, כלומר דמוית חרמש (ומכאן שמו של המין). בסיסם מלוכסן וקודקודם מחודד. העלעלים קרחים, אך כשהם צעירים הם מכוסים פלומה דלילה. העלעל הקיצוני קיים לרוב, קטן מן העלעלים הצדדיים, באורך 2 עד 4 ס"מ וברוחב 5 עד 11 מ"מ, ולעיתים מצומצם מאוד.

התפרחות הן מכבדים המתפתחים לפני הופעת העלים ומסועפים מאוד.

התפרחות הזכריות הן מכבדים שאורכם עד 8 ס"מ, מסועפים מהבסיס, והענפים הצדדיים דמויי שיבולים; מכוסים פלומה חיוורת. הפרחים צהובים, ההופכים אדמדמים בהמשך.

התפרחות הנקביות הן מכבדים שאורכם עד 15 ס"מ, דחוסים ואינם מסתעפים מהבסיס.

הפרי הוא בית-גלעין דמוי ביצה כמעט-עגולה, עם בליטה קטנה וחדה בקצהו, באורך עד 7 מ"מ, צבעו ירקרק-לבן ההופך אדמדם עם ההבשלה.

עונות פריחה הן בפברואר ובאפריל; עונת הבשלת פירות: פברואר, אפריל–אוגוסט, וכן נובמבר.

אלה מלזית

אלה מלזית (Pistacia weinmannifolia) היא שיח או עץ ירוק-עד דו-ביתי, שגובהו עד 15 מטרים, הגדל על סלעי גיר, בגבהים שבין 480 ל-2500 מטרים מעל פני הים. תחום תפוצתה הטבעי משתרע באזורים סובטרופיים קרירים של דרום-מרכז סין וטיבט, ממשיך מזרחה אל דרום-מזרח סין, ומשם אל האזורים הטרופיים של וייטנאם וחצי האי המלזי.

עונת הפריחה נמשכת מנובמבר עד מאי, וכן ביולי; ועונת הפרי בדצמבר וכן ממאי ועד יולי.

מאפיינים: העלים קטנים וצרים, מנוצים זוגיים, באורך 5 עד 10.2 ס"מ וברוחב 2 עד 6.4 ס"מ, בעלי מרקם קרומי דק ורך; הפטוטרת שטוחה או זוויתית, וציר העלה צר ומכונף.

העלעלים מסורגים או כמעט נגדיים, קירחים, ומספרם 12 עד 20 (לעיתים רחוקות 4 עד 6). צורתם דמוית ביצה עד ביצה צרה, לעיתים נדירות דמוית ביצה הפוכה; אורכם 1 עד 3.2 ס"מ (לעיתים רחוקות עד 9 ס"מ) ורוחבם 0.5 עד 1.6 ס"מ (לעיתים רחוקות עד 3.7 ס"מ). שפת העלעלים תמימה וגלולה לאחור (revolute).

התפרחות הזכריות הן מכבדים שאורכם עד 4 ס"מ, דמויי שיבולים בצעירותם, בעלי סעיפים קצרים; מכוסים בפלומה חיוורת; הפרחים בצבע ורוד עז.

התפרחות הנקביות הן מכבדים באורך של עד 10 ס"מ, מרוכזים בקבוצות בחיקי העלים שבקצות הענפים; הם מכוסים בפלומה עדינה מאוד, והפרחים בהם אדומים.

הפרי הוא בית-גלעין דמוי ביצה, באורך של עד 7 מ"מ, בצבע ירוק בוהק ההופך לאדום עם ההבשלה.

אלה מקסיקנית

אלה מקסיקנית (Pistacia mexicana) היא עץ או שיח ירוק-עד, דו-ביתי, נדיר יחסית, המתנשא לגובה של 2 עד 15 מטר. תחום תפוצתו משתרע מדרום-מערב טקסס (בדרום ארצות הברית) ועד להונדורס, והוא כולל את גואטמלה ואזורים נרחבים במרכז ובדרום מקסיקו. מין זה אופייני לאזורים טרופיים בעלי אקלים יבש עונתית^[13].

העלים מרוכזים בקצות הענפים, לרוב מנוצים אי-זוגיים, באורך 5.1 עד 15.1 ס"מ וברוחב 1.8 עד 5.3 ס"מ. הפטוטרת שטוחה, ציר העלה צר ומכונף. מספר העלעלים 10 עד 30 דקים ורכים למגע. עונות הפריחה הן פברואר, מרץ, מאי ואוגוסט, ועונת הפרי נמשכת מאפריל עד אוגוסט.

אלה מקסיקנית גדלה בדרך כלל באזורים הרריים ברום שבין 550 ל־2,200 מטרים. בית גידולה כולל מדרונות מתונים עד תלולים, בשיחיות נשירות, חורשות פתוחות של אורנים ואלונים, ויערות יבשים עונתיים. מין זה שכיח במיוחד בהרים גירניים, על קרקעות עשירות בסידן שמתפתחות מעל סלע אם גירני. קרקעות אלה מתנקזות היטב, לרוב דלות בחומר אורגני ולעיתים גם במים, ולעיתים הן סלעיות או חצציות^[11].

מבחינה פילוגנטית, אלה מקסיקנית נחשבת למין מבודד, הן מבחינה גאוגרפית והן מבחינה אבולוציונית, דבר המצביע ככל הנראה על ניתוק ממושך ממיני האלה של העולם הישן.

אלה סינית

אֵלָה סינית (Pistacia chinensis) היא עץ נשיר שגובהו 4 עד 20 מטר, הגדל בעיקר באזורים ממוזגים. תחום תפוצתו הטבעי משתרע מאזור דרום טרנס-קווקז – האזור הגאוגרפי שמדרום לרכס הרי הקווקז, הכולל את גאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן – וממשיך מאפגניסטן מזרחה, דרך הודו, נפאל, פקיסטן, הרי ההימלאיה (המערביים והמזרחיים), מיאנמר, סין (המרכזית-צפונית, המרכזית-דרומית והדרום-מזרחית), האי האינאן, טיבט, טאיוואן ועד הפיליפינים (האי לוזון).

תחום התפוצה הרחב של אלה סינית מחולק באופן ברור יחסית בין שני תת-מינים:

1. תת-מין 'תמים' (subsp. integerrima) מצוי ממזרח אפגניסטן, דרך הרי ההימלאיה והודו הצפון-מערבית ועד לדרום טרנס-קווקז.
2. תת-מין טפוסי (subsp. chinensis) נפוץ במרכז ודרום סין, בטיבט, טאיוואן והפיליפינים. מין זה התאזרח גם בטג'יקיסטן ובכמה ממדינות ארצות הברית: אלבמה, ארקנסו, קליפורניה, ג'ורג'יה, צפון קרוליינה, אוקלהומה וטקסס. העלים מנוצים זוגית, דקים ורכים, באורך 8.2 עד 23 ס"מ וברוחב 8 עד 20 ס"מ. הפטוטרת שטוחה או זוויתית ומכוסה פלומה אדמדמה עדינה. ציר העלה אינו מכונף וגם הוא פלומתי-אדמדם. מספר העלעלים נע בין 8 ל־14, אורכם 4 עד 10 ס"מ ורוחבם 9 עד 24 מ"מ. צורתם דמוית אזמל, וקצה העלה מוארך ומחודד. העלעלים העליונים נגדיים, ואילו התחתונים לרוב כמעט נגדיים. העורק המרכזי ושולי העלעלים פלומתיים ובהמשך נעשים כמעט קירחים.

העץ פורח באפריל, בספטמבר ובאוקטובר. הפירות מבשילים במרץ, וממאי ועד נובמבר.

בית גידולו כולל סלעי גיר, שהם סלעים רכים יחסית, עשירים בקלציום קרבונט (CaCO₃), בגבהים שבין 200 ל־2,500 מטר מעל פני הים.

אלה פרסית

אֵלָה פָּרְסִית (Pistacia khinjuk) היא עץ או שיח נשיר, שגובהו 2 עד 5 מטרים, ולעיתים עד 10 מטרים. המין קרוב מבחינה מורפולוגית לאלת הבוטנה (Pistacia vera), ותחום תפוצתו משתרע מהרי ההימלאיה המרכזיים והמערביים (בנפאל ובהודו), דרך פקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, איראן, עיראק ודרום טורקיה, ומשם דרומה לארצות הלבנט וחצי האי ערב: לבנון, סוריה, ירדן, חצי האי סיני, ערב הסעודית, מצרים וסודן.

האלה הפרסית מאכלסת אזורים הרריים ברום של 400 עד 2,400 מטר, בתחומי האזור האירנו-טורני – אזור יבשתי-ערבתי שבו הכמות השנתית של המשקעים נעה בין 100 ל־400 מ"מ, הקיץ חם ויבש, והחורף קר ולעיתים מושלג.

בית גידולו כולל מדרונות הרריים עם קרקעות רדודות על סלעים קשים (כגון גיר או גרניט), מחשופים סלעיים, סדקים וכיסי קרקע בסלעים, וכן קרקעות סייניות (sandy loam) – תערובת מאוזנת של חול, סילט וחרסית, השומרת על מים זמינים לצמיחה אך מאפשרת גם ניקוז עודפי מים, ומרקמה נוח לעיבוד. בשל תכונות אלה נחשבות הקרקעות הסייניות לאידיאליות לחקלאות.

העלים נשירים, מנוצים בלתי-זוגיים, באורך 11 עד 17.7 ס"מ וברוחב 8 עד 15.5 ס"מ, בעלי מרקם דק ורך. הפטוטרת זוויתית או מעוגלת, וציר העלה אינו מכונף. מספר העלעלים נע בין 1 ל־9, אורכם 4.5 עד 8.5 ס"מ ורוחבם 1.5 עד 4 ס"מ. העלעלים נגדיים או כמעט נגדיים, קירחים, וצורתם נעה בין ביצה לביצה רחבה. קצותיהם חדים לעיתים קרובות או מחודדים עד ממולענים – כלומר, מסתיימים בחוד מוארך. העלעל הקיצוני בדרך כלל גדול מן העלעלים הצדדיים, ואורכו נע בין 2.9 ל־8.5 ס"מ ורוחבו בין 1.2 ל־4 ס"מ.

התפרחות הן מסוג מכבד (אשכול מסועף).

המכבדים הזכריים מגיעים לאורך של עד 9 ס"מ, מסועפים ברפיון, ונושאים חפים גדולים המכוסים פלומה לבנה ופרחים אדומים כהים.

המכבדים הנקביים מגיעים לאורך של עד 16 ס"מ, מסועפים מן הבסיס, מעובים, ומכוסים פלומה עדינה או קירחים.

הפירות הם בתי-גלעין אדומים, בקוטר של עד 8 מ"מ.

הפריחה נמשכת מחודש מרץ עד מאי, והבשלת הפירות מחודש אפריל ועד אוקטובר.

אלת הבוטנה

אֵלַת הַבָּטְנָה (Pistacia vera) היא עץ פרי נשיר דו-ביתי הגדל בעיקר באזורים ממוזגים וקרוב ביותר מבחינה פילוגנטית לאלה הפרסית.

תחום תפוצתה הטבעי של אלת הבוטנה משתרע באסיה המרכזית, מקזחסטן שבצפון, דרך קירגיזסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן וטג'יקיסטן, ועד אפגניסטן שבדרום. אזור זה כולל את מרכז אסיה הדרומית, המשתרעת בין רכסי ההרים טיאן שאן בצפון לבין הרי הינדו-כוש בגבולה הצפוני של אפגניסטן.

המין הוכנס לגידול, או התאזרח, במדינות רבות נוספות ובהן בולגריה, איי הים האגאי המזרחיים, צרפת, יוון, איראן, איטליה, לוב, מרוקו, ספרד וטורקיה.

התפוצה הטבעית של אלת הבוטנה נתונה במחלוקת בין מקורות שונים. לפי מאגר Plants of the World Online (POWO), היא מוגבלת כאמור לעיל. לעומת זאת, סקירה טקסונומית עדכנית מציינת כי אלת הבוטנה גדלה בר גם במזרח הים התיכון, ובהם טורקיה, סוריה, ירדן וישראל. ייתכן שהפער בין הגישות נובע מהבחנה שונה בין אוכלוסיות טבעיות לבין אוכלוסיות עתיקות שאוקלמו או פליטי תרבות. מכל מקום, בישראל אלת הבוטנה אינה גדלה בר.

שיחים או עצים, בגובה 1 עד 5 מטרים וענפיהם הצעירים מכוסים פלומה עדינה. העלים מנוצים אי-זוגיים, באורך 10.2 עד 17 ס"מ וברוחב 8.4 עד 16 ס"מ, גלדניים, מרוכזים בקצות הענפים; הפטוטרת שטוחה; ציר העלה שטוח אך אינו מכונף, מכוסה פלומה עדינה. מספר העלעלים 3 עד 5, אורכם 4 עד 8 ס"מ ורוחבם 3 עד 5.5 ס"מ; התחתונים לרוב כמעט נגדיים, דמויי ביצה עד ביצה רחבה, קהים או בעלי חוד קצר, העורקים המרכזיים והשוליים מכוסים פלומה עדינה. העלעל הקיצוני באורך 6 עד 10 ס"מ וברוחב 3 עד 8 ס"מ, לעיתים קרובות גדול יותר מן העלעלים הצדדיים. התפרחות מכבדים זכריים באורך עד 5 ס"מ, יוצרים אשכולות כדוריים. המכבדים נקביים באורך 5.5 ס"מ ובקוטר 2 ס"מ בזמן הפריחה, גליליים, מכוסים פלומה עדינה. הפירות הם בתי-גלעין חד-זרעיים, אדמדמים עד ירקרקים, דמויי ביצה מאורכת, באורך של עד 18 מ"מ וברוחב של עד 10 מ"מ. הפירות ערוכים באשכולות, וזרעיהם נאכלים חיים או קלויים, לאחר שהקליפה נפתחת – ולו במקצת.

אלת הבוטנה היא צמח אור מלא, דורש קרה, עמיד בשרב ובגיר. רגיש למליחות. ניתן לשתילה בהר בעמק ובנגב. גדל בקרקעות כבדות ופוריות. ריבוי באמצעות זרעים בסתיו.

בישראל נעשו בעבר ניסיונות לגדל את אלת הבוטנה כגידול חקלאי מסחרי, תוך הרכבתה על אלה ארץ-ישראלית או על אלה אטלנטית, ואף בגדול מייחורים. עם זאת, ניסיונות אלה נתקלו בקשיים, בעיקר בשל אי-פוריות שנגרמה מהבדלים ניכרים בעונת ההבשלה בין פרחי הזכר לפרחי הנקבה.

עונת הפריחה נמשכת במאי, יוני, אוגוסט ואוקטובר; הבשלת הפירות מתרחשת מאפריל ועד יוני.

אלה רחבת-פרי

אלה רחבת-פרי (Pistacia eurycarpa) היא עץ קטן או שיח נשיר, דו-ביתי, שגובהו עד 5 מטרים, הגדל בעיקר באזורים סובטרופיים. מין זה קרוב ביותר מבחינה פילוגנטית לאֵלָה אטלנטית, ורק בשנת 1967 הוכר כמין עצמאי ונבדל ממנה. תחום תפוצתו הטבעי של אלה רחבת־פרי משתרע ממזרח טורקיה ועד אפגניסטן, וכולל את טרנס־קווקז (ארמניה), עיראק, איראן, סוריה ולבנון. קיומו בפקיסטן מוטל בספק. בית גידולה של אלה רחבת-פרי הוא במדרונות טרשיים, על קרקעות רדודות שמתפתחות על סלעי גיר או פצלים – סלע משקע דק-גרגר, לרוב עשיר במינרלים חרסיתיים ודל בחומר אורגני; בגבהים שבין 1,400 ל-1,800 מטר באקלים סובטרופי-יבשתי, באזור האירנו-טורני.

העלים נשירים, לרוב מנוצים אי-זוגיים, באורך 10.2 עד 18.2 ס"מ וברוחב 9 עד 13.5 ס"מ, בעלי מרקם דק ורך. הפטוטרת שטוחה, וציר העלה צר ומכונף. מספר העלעלים נע בין 5 ל-7, ולעיתים רחוקות 1 עד 3. אורכם 4.5 עד 6.5 ס"מ ורוחבם 1.5 עד 3.8 ס"מ. צורתם דמוית אזמל, קצותיהם קהים, הם מכוסים פלומה עדינה, ושפתם ריסנית או קירחת. העלעל הקיצוני באורך 5.2 עד 8 ס"מ וברוחב 2.5 עד 4 ס"מ. התפרחות הנקביות הן מכבדים באורך של עד 18 ס"מ, מסועפות מעל הבסיס ועבות. הפירות אדומים בוהקים, רחבים מאורכם, באורך של עד 7 מ"מ וברוחב של עד 8 מ"מ.

עונת הפריחה אינה ידועה; הבשלת הפירות מתרחשת בין מאי לאוגוסט, וכן באוקטובר.

ראו גם

• מסטיקא
• פיסטוק

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלה בוויקישיתוף

• אלה, באתר ITIS (באנגלית)
• אלה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• אלה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אלה, באתר Tropicos (באנגלית)
• אלה, באתר GBIF (באנגלית)
• אלה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• אלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הצומח במקרא: אלה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח