דרגות המיון המקובלות של עולם הטבע. לחץ על הדרגות השונות על מנת להגיע לערכים המורחבים עליהם.
בהיררכיה של מיון עולם הטבע, נמצאת המשפחה מתחת לסדרה, ומעל הסוג.
בעברית נהוג ששמה של המשפחה תבוא בסיומת ־ִיִּים כגון במשפחות חתוליים, דוביים ושושניים. לתת־משפחות, נהוג השימוש בסיומת ־ִים כגון יעלים, ערפדים. לעיתים בוועדה למונחי זואולוגיה נוהגים לתת צירוף של 'משפחת + שם מיודע' ('משפחת אוזן־הים').[1]
שמה המדעי הלטיני של המשפחה, נקבע בהתאם לכללים המקובלים בקהילות הזואולוגים והבוטניקאים. בזואולוגיה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני, בתוספת הסיומת idae. בבוטניקה, נוצר שם המשפחה משם הסוג האופייני בתוספת aceae.
לדוגמה, בזואולוגיה, שם המשפחה Canidae (כלביים) נוצר על ידי תחילת שמו – Can מן הסוג Canis (כלב) והסיומת idae. בבוטניקה, שם המשפחה Liliaceae (שושניים) נוצר על ידי תחילת שמו – Lili מן הסוג Lilium (שושן) והסיומת aceae.
השימוש בביטוי 'משפחה' לציון קבוצה טקסונומית הנמצאת בין סדרה לסוג, נקבע רק בתחילת המאה ה־20.
לראשונה השתמש הבוטניקאי הצרפתיפייר מַניוֹל(אנ') במונח משפחה (famille בצרפתית) לציון קבוצה בשנת 1689.
אחריו נעשה השימוש במילה לציון קבוצות שונות. קארולוס ליניאוס בחיבורו Philosophia botanica בשנת 1751 כינה קבוצות גדולות בשם 'משפחה', להן הוא שייך צמחים שונים כדי לדון ביתר נוחות במורפולוגיה שלהם, אך לא השתמש בשם זה לצורך המיון שלו. רק במחצית השנייה של המאה ה־18 החלו להשתמש בביטוי משפחה לציון קבוצה בוטנית מוגדרת. זה נעשה כתרגום למילה הלטינית Ordo (כיום סדרה). השימוש בשיטה זו נפסק עם כניסת המוסכמות הבינלאומיות למיון עולם הטבע בשנת 1906. בזואולוגיה, נעשה שימוש במונח במשמעותו העדכנית כבר על ידי פייר אנדרה לטרייל בשנת 1796, והוא נכנס לשימוש קבוע במהלך המאה ה־19.
