Loading AI tools
מין של שיח בסוג שיח אברהם מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שִׂיחַ-אַבְרָהָם מָצוּי (שם מדעי: Vitex agnus-castus) הוא שיח ים-תיכוני גדול או עץ קטן, נפוץ, נשיר, ארומטי, המגיע לגובה של 5 מ'. בישראל הוא נציג הבר היחיד של הסוג שיח-אברהם, שמונה 214 מינים ממשפחת השפתניים. סוג זה הועבר ממשפחת הוורבניים בשנת 2009 למשפחת השפתניים[2].
לפי שיטת המיון העכשווית שִׂיחַ-אַבְרָהָם קִפֵּחַ (Vitex pseudonegundo), שתואר בעבר כמין נפרד, נחשב כיום כשם נרדף לשִׂיחַ-אַבְרָהָם מָצוּי (Vitex agnus-castus)[3].
בשונה ממרבית המינים של שיח-אברהם, שתפוצתם באזורים הטרופיים והסובטרופיים, שיח-אברהם מצוי וגדל בר באזורים הממוזגים של אירופה ואסיה, בארצות הגובלות עם הים התיכון ובהן ישראל. הוא נשתל כצמח תרבות באירופה באזור הממוזג.
שיח-אברהם מצוי הוכנס זה מקרוב, בשנת 2017, לרשימה האדומה של IUCN ושייך לקטגוריה "אין מספיק נתונים" (DD) בגלל חוסר מידע ונתונים לגבי מצבם האמיתי של האוכלוסיות[4]. כמו כן, הוא הוכרז כערך טבע מוגן בישראל בשנת 2005[5].
שיח אברהם הוא שיח ים-תיכוני, מסועף, גובהו עד 5 מ' ונשיר. אין בישראל שיח-אברהם מצוי, שאינו נשיר בחורף, נכון שבמדבר יהודה תקופת ההַשָּׁרָה קצרה יותר, אבל השיחים נשירים אפילו בחופי ים המלח[6].
השורשים עמוקים ומסייעים לו להיעגן בקרקע בשיטפונות החורף ולקלוט מים מתחת לשכבות החלוקים בנחלי אכזב בעיצומו של הקיץ.
הענפים התחתונים מעוצים. הגבעולים בעלי 4 פאות (רבועים, זוויתיים) מכוסים בפלומה עדינה וארומטית. הענפים ארוכים, גמישים וחזקים ומחזיקים מעמד בשיטפונות החורף. הצמח ידוע גם כצמח שגבעוליו משמשים לקליעת סלים.
העלים נגדיים, בעלי פטוטרות ארוכות וללא לוואים. הם עלים מורכבים מאוצבעים (כפניים) עם 5 עד 7 עלעלים. העלעלים תמימים, צרים, ומפורדים, שאורכם 4 עד 10 ס"מ, וצורתם אליפטית או דמוית ביצה או אזמלית והם בעלי פטוטרת ועורק מרכזי בולט. מראה העלים מזכיר במעט את צורת עלי הקנביס, אך בניגוד לעלי הקנביס, שפת העלה אינה משוננת אלא תמימה. העלעל האמצעי תמיד ארוך יותר מאלה שמצדדיו. צדם העליון של העלים ירוק כהה וצדם התחתון על פי רוב מאפיר עם פלומה לבנבנה-אפורה וצפופה.
התפרחות מסוג שיבולת או בשיבולות אחדות, חיקיות (מתפתחות בחיקי העלים) ואף אמיריות (יוצאות מקודקודי הגבעולים). לאורך עמוד התפרחת ערוכים הפרחים בדורים צפופים.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, מאוחי עלים, קטנים, אורכם 10 מ"מ, ועוקציהם קצרים וצבעם כחול-לילך.
הגביע דמויי פעמון שמורכב מ-5 עלים מאוחים. כל עלה גביע מסתיים בשן בולטת. הגביע משתייר אחרי הפריחה. לא כן, הכותרת שנושרת לאחר ההפריה.
הכותרת דו-שפתנית ועשויה מ-5 עלי כותרת מאוחים היוצרים בבסיסם צינור המתרחב בהמשכו ומסתיים ב-5 אונות חופשיות.
צינור הכותרת בולט מהגביע, בצבעי כחול-לילך. בכניסה ללוע הכותרת, השפה התחתונה של הכותרת קירחת או שעירה באופן חלקי מבפנים בשערות לבנות בולטות. גודל הקטע השעיר אינו אחיד. בשיח-אברהם משולש הכתם הלבן ברור מאוד.
אוגן הכותרת דו-שפתני במקצת ופרוש (הדו-שפתיים אינם ניכרות ו-5 האונות פרושות לצדדים). האונה התחתונה ארוכה, רחבה ובולטת. שאר האונות שמצדדיה ומעליה קטנות יותר.
ארבעת האבקנים, שזיריהם מעורים בצינור הכותרת, בולטים מאוד החוצה. שני אבקנים קצרים ושניים ארוכים יותר במקצת. הזיר דק וצבעו סגלגל.
השחלה עילית, והיא מורכבת משני עלי שחלה, המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות עם ביצית אחת בכל אחת מהן.
עמוד העלי, מתפתח מבין המגורות, מבסיס השחלה. בעת בשלותו הוא יוצא ובולט מחוץ לכותרת, אך אורכו קצר מהאבקנים.
הצלקת בעלת 2 אונות דקיקות וקירחות.
הפרי הוא בית גלעין זעיר שקוטרו 2 עד 5 מ"מ. הוא עטוף בגביע משתייר ומכיל זרעים אחדים.
לפי האגדה צמח זה הוא השיח בו נתפס אילו של אברהם בעקידת יצחק ומכאן שמו.
שם בערבית: ע'אר, שַגַ'רָה איבּרַהים ( شجر العفة ، الارثد ، حب الفقد).
שמותיו הנוספים בשפה האנגלית הם:
שיח-אברהם מצוי הוא שיח נשיר חורף. כלומר, במשך כל תקופת העונה הקרה, מחודש נובמבר עד מרץ, אין הוא עוטה עלים כלל. אין בישראל שיח אברהם מצוי, שאינו נשיר בחורף, נכון שבמדבר יהודה תקופת ההַשָּׁרָה קצרה יותר, אבל השיחים נשירים אפילו לחופי ים המלח[6]. בתקופה זו מצויים עליו פירות בשלים.
עם בוא האביב, השיח מלבלב ופורץ, ולאחר מכן גם מתפתחים תפרחות סגולות מרשימות האופייניות לצמח: 'שרביטים' בצבע כחול, ולעיתים רחוקות לבן. במשך כל עונת הקיץ החמה והיבשה עומד הצמח כשהוא בולט בצבעו הירוק והרענן בהשוואה לסביבתו היבשה יותר. האבקה באמצעות חרקים.
הרבייה באמצעות זרעים והשרשה.
שיח אברהם מצוי תפוצתו רחבה באגן הים התיכון, הוא גדל בר באיים בים התיכון, בצפון אפריקה להוציא מצרים, ספרד, צרפת, דרום אירופה עם חדירה לדרום אוקראינה, טורקיה, המזרח התיכון, ומרכז אסיה (ארמניה; אזרבייג'ן; גאורגיה; טג'יקיסטן; טורקמניסטן; ואוזבקיסטן). למרות תפוצתו הרחבה, הוא מפוזר ומפוצל ובדרך כלל נדיר.
מחוץ לאירופה, הוא אוקלם כצמח גינה באופן נרחב וכעת הוא התאזרח בארצות הברית ובמקומות אחרים באזורים הטרופיים.
השיח הוא צמח ים-תיכוני עם חדירה לאזור האירנו-טורני היובשני יותר. הוא גדל בר בבתי-גידול לחים מאכלס גדות נחלי אכזב ואיתן בארץ ישראל.
שיח אברהם מצוי הוא צמח גדות נחלי אכזב בהרים, שמנקזים שטח רחב, שמתאפיינים בזרימת מים במשך תקופה קצרה בחורף וביובש ממושך בחורף. ניתן למצוא אותו גם בנחלי האכזב בדרום הארץ. הוא מגלה רגישות גבוה לזיהום בשפכים וכן הוא נעלם מקטעי נחל מזוהמים[7]. הוא מצוי לאורך נחלי איתן בחברה אחת עם הרדוף הנחלים, קנה מצוי ומינים נוספים.
חברת שיח-אברהם מצוי מתפתחת על תשתית של חלוקי נחל בחופה הצפוני של הכנרת, באזור גבעות הבזלת. באזורים אלה מהווה החברה תצורה של שיחים נמוכים, עם שיח-אברהם כמרכיב העיקרי. ואילו במקומות שבהם מכוסה החצץ הבזלתי בקרקע סחף, נוספים אליו מינים רבים ובעיקר הרדוף הנחלים, ערבה מחודדת ואשל הירדן. חברה זו יוצרת תצורה של חורש גדות צפוף. עליית מפלס המים בכנרת גורמות להצפתם של חלקי הגבעול התחתונים של שיח-אברהם וריקבון וכתוצאה מכך למותם של רבים מהם. בנחלי האכזב של בקעת בית ציידה על תשתית של חלוקים שולטים שיח-אברהם והרדוף הנחלים.[7].
הוא גדל בכל חלקי ישראל מלבד דרום הנגב. הוא נפוץ בבקעת חולה, בבקעת כנרות, בחוף הגליל ובחוף הכרמל; מצוי בגולן (ליד בריכות או בנחלים החוצים את הגולן), בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק עכו; נדיר בשרון, בשומרון, בערבות הירדן, בשפלה, במדבר יהודה ובבקעת ים המלח, בדרום שפלת החוף, במדבר שומרון, ובהרי יהודה; נדיר מאוד בחרמון, בכרמל, בגלבוע, בבקעת בית שאן, ובצפון הנגב[8].
השיח משמש בישראל כצמח גינון, בשל מראהו היפה בעונת קיץ, עלים רעננים ופריחה שופעת. הוא נשתל בעיקר בגינות ציבוריות וצדי כבישים, ואף בגינות פרטיות. למרות שהצמח גדל בערוצים בטבע, בגינון הוא נחשב לצמח חסכן מים מומלץ ביותר הפורח לאורך הקיץ ביחד עם הרדוף הנחלים ושקיימים כמה זני נוי שלו עם פרחים בגוונים לבן עד סגול, כמו כן קיימים זנים קטנים וקומפקטיים יותר. שיח אברהם מצוי גדל במגוון קרקעות, עמיד יחסית ליובש ולקור ולמליחות.
שיח-אברהם מצוי הוא צמח מרפא. ברפואה העממית הוא משמש כתרופה לכאבי ראש מעלי השיח, כמשחה לכאבי מפרקים משתמשים בזרעים השחורים. מרתח הזרעים משמש גם כתרופה להרעלות קשות, וכאבי בטן וחיזוק שורשי השיער. ברפואה הסינית שימושו העיקרי בריפוי הסמפונות, הפירות שימשו לטיפול בתעוקת לב, שיעול, זיבה ושבר. השורשים שימשו לריפוי דלקות פרקים ולמניעת קדחת[9].
מפרי הצמח מפיקים תמציות המסייעות בריפוי מחלות הורמונליות, סיוע בבעיות פוריות ובהקלת תסמיני תסמונת קדם וסתית. מרכיבי הצמח ידועים ברפואה כמסייעים לנשים בעלות בעיות באיזון ההורמון פרוגסטרון. [חסר מקורות]. בפרק השני בסדרת הדרמה "הקיסרית" (2022) מובא שקיסרית האימפריה האוסטרית עשתה אמבטיה עם חלב אתון ושיח אברהם, שעתיים בבוקר ושעתיים בערב כדי להגביר את הפוריות.
במחקרים מודרניים הצמח נמצא יעיל במקרה של תסמונת טרום-ויסתית ובעיות מחזור. בצמח מצויים גליקוזידים ולבנואידים. הפלבונואידים (ויטמין P) הם תרכובות מטבוליות משניות המסונתזות על ידי צמחים שונים ולהם תפקידים כמו: מתן צבע צהוב אדום וכחול וכן הם בעלי יכולת אנטי-בקטריאלית גבוהה. זרעי הצמח מכילים שמן בריכוז בין 0.4 ל-0.7 אחוז, מבין החומרים המצויים בשמן הזרעים, החשובים בהם הם קסטיצין (Casticin), וויטקסין (Vitexin). הקסטיצין משמש לאיזון הורמוני מין נשיים[10].
כמו כן הזרעים, הדומים לזרעי פלפל שחור, משמשים למטרת תיבול מאכלים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
