צבוע מפוספס

צבוע מפוספס (שם מדעי: Hyaena hyaena) הוא מין במשפחת הצבועיים המצוי בצפון ומזרח אפריקה, המזרח התיכון, קווקז, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית. צבוע מפוספס צוין על ידי IUCN כמין קרוב לסיכון כיוון שהאוכלוסייה העולמית מוערכת במתחת ל-10,000 פרטים, אשר חווים רדיפה ממושכת יחד עם ירידה בכמות הטרף, כך שהיא עשויה להצטמצם בכ-10% בשלושת הדורות הבאים.

צבוע מפוספס
צבוע מפוספס
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT) [1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
תת־סדרה:	דמויי חתול
משפחה:	צבועיים
סוג:	צבוע
מין:	צבוע מפוספס
שם מדעי
Hyaena hyaena ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

צבוע זה הוא הגדול בטורפים שנותרו בישראל והגדול מבין שלושת המינים בסוג צבוע והוא מחזיק מאפייני גחניים רבים אשר אבדו במינים גדולים יותר במשפחה, כמו גולגולת קטנה יותר. למרות שטרפו העיקרי הוא נבלות, ידוע כי פרטים גדולים גם הרגו את טרפם. כמו כן, רק במקרים נדירים התרחשו התקפות של המין על בני אדם. הצבוע המפוספס הוא חיה מונוגמית, והזכרים והנקבות כאחד מסייעים זה לזה בגידול גוריהם. כחיה לילית, הצבוע מופיע בדרך כלל רק בחושך מוחלט, וממהר לחזור למאורתו לפני הזריחה. למרות שלצבוע יש הרגל לזייף את מותו כאשר הוא מותקף, הוא גם עומד איתן נגד טורפים גדולים יותר במחלוקות על אוכל.

הצבוע המפוספס מופיע באופן בולט בפולקלור המזרח תיכוני והאסייתי. באזורים מסוימים חלקי גופם נחשבים קסומים ומשמשים בכישופים או כקמעות. בתנ"ך הצבוע מוזכר, אם כי נעדר בתרגומי תנ"ך לאנגלית. כמו כן, היוונים הקדומים הכירו אותו מחוף הים האגאי של אסיה הקטנה.

תיאור

מבנה

צבוע מפוספס מהצד

צבוע מפוספס בהודו

לצבוע המפוספס יש פלג גוף עליון מסיבי למדי, אך קצר ובעל רגליים ארוכות. הרגליים האחוריות קצרות בצורה משמעותית מהרגליים הקדמיות, ובכך גורמות לשיפוע כלפי מטה בגב. רגליו דקות יחסית וחלשות, וכפות הרגליים הקדמיות כפופות באזור עצמות שורש כף היד. צווארו עבה, ארוך ונטול תנועה במידה רבה, ואילו ראשו כבד ומסיבי עם פנים מקוצרות. עיניו קטנות, אוזניו מחודדות מאוד, רחבות, ונמצאות מעל הראש. כמו כל הצבועים, גם הצבוע המפוספס בעל כריות גדולות בכפותיו, כמו גם טפרים גדולים ועוצמתיים. זנבו קצר והשיער הטרמינלי לא יורד מתחת לגיד האכילס. לנקבות הצבוע המפוספס אין את הדגדגן המוגדל ושק האשכים המזויף שנמצא אצל נקבות הצבוע הנקוד, והן בעלות שלוש פטמות בלבד.

גולגולת הצבוע אופיינית לחלוטין לסוג, היא בעלת רכס של עצם גבוהה מאוד הקרויה Sagittal crest, פנים מקוצרות ועצם המצח בעלת נפח גדול. גולגולת הצבוע המפוספס שונה מזו של הצבוע החום בגודל גולגולת קטן יותר ובמבנה מעט פחות מסיבי. עם זאת, הגולגולת עדיין בעלת עוצמה ומותאמת היטב לשרירי לסת חזקים במיוחד המעניקים לו כוח נשיכה מספיק כדי לפצל עצם ירך של גמל. אף כי רוב השיניים של הצבוע המפוספס קטנות מאלו של הצבוע המנומר, השיניים הטוחנות העליונות גדולות בהרבה משלו. משקלו של בוגר הוא כ-22–55 ק"ג (כשהממוצע הוא 35 ק"ג), אורך גופו, לא כולל הזנב, 85–130 ס"מ, אורך הזנב 25–40 ס"מ וגובה הכתפיים 60–80 ס"מ.

פרווה

פרוות החורף ארוכה ואחידה בצורה יוצאת דופן עבור בעל חיים בגודלו, עם רעמה מפוארת של שערות קשוחות וארוכות לאורך הגב מהצוואר לבסיס הזנב.

פרוות הצבוע בדרך כלל גסה ומבולגנת, אם כי היא משתנה בהתאם לעונה. בחורף, הפרווה צפופה למדי, רכה ובעלת שורשים מפותחים. אורך השערות הוא 50–75 מ"מ באגפים, 150–225 מ"מ ברעמה ו-150 מ"מ בזנב. בקיץ הפרווה הרבה יותר קצרה וגסה, אם כי הרעמה נשארת גדולה.

בחורף, הפרווה היא בדרך כלל בצבע אפור מלוכלך-חום או אפור מלוכלך. שערות הרעמה בצבע אפור בהיר או לבן בבסיס וחום או חום כהה בקצוות. הצוואר כהה, חום אפרפר, חום-אפור או שחור, ואילו החלק העליון של הראש והלחיים בצבעים בהירים יותר. האוזניים כמעט שחורות. נקודה שחורה גדולה קיימת בקדמת הצוואר והיא מופרדת מהסנטר על ידי פרווה בהירה. פרווה כהה עולה מהאגפים העולים לחלק האחורי של הלחיים. המשטח הפנימי והחיצוני של הרגליים הקדמיות מכוסים בכתמים כהים קטנים ופסים רוחביים. לאגפים ארבעה פסים אנכיים כהים ושורות של כתמים מפוזרים. המשטח החיצוני של הירכיים כולל 3–4 רצועות כהות אנכיות או אלכסוניות מובחנות המתמזגות לפסים רוחביים בחלק התחתון של הרגליים. קצה הזנב שחור עם גוון תחתון לבן.

צבוע במערב הודו

וריאציות גאוגרפיות

בעבר הוצעו חמישה תת-מינים של הצבועים המפוספסים באפריקה ובאסיה:

• צבוע מפוספס הודי (H. h. hyaena), לינאוס, 1758 - (אזרבייג'ן, אפגניסטן, הודו, איראן, עיראק, קירגיזסטן, נפאל, פקיסטן, טג'יקיסטן, טורקיה, טורקמניסטן ואוזבקיסטן, נכחד בבנגלדש, קזחסטן וסין)
• צבוע מפוספס ברברי (H. h. barbara), דה בליינוויל, 1844 - (אלג'יריה, בורקינה פאסו, קמרון, צ'אד, מאלי, מאוריטניה, מרוקו, לוב, ניגריה, ניז'ר ותוניסיה)
• צבוע מפוספס סודני (H. h. dubbah), מאייר, 1793 - (מצרים, אתיופיה, קניה, לוב, סומליה, דרום סודאן, סודאן, טנזניה ואוגנדה)
• צבוע מפוספס ערבי (H. h. sultana), פוקוק, 1934 - (עומאן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ותימן)
• צבוע מפוספס סורי (H. h. syriaca), מאטצ'י, 1900 - (ישראל, עיראק, ירדן, לבנון, סוריה וטורקיה)

החל משנת 2005, לא מוכרים תת-מינים של הצבוע המפוספס. עם זאת, הצבוע המפוספס הוא בכל זאת בעל חיים בעל תפוצה גאוגרפית נרחבת. לצבועים בחצי האי ערב יש רעמה בגב שחורה מודגשת, כאשר שערות הגב האמצעיות מגיעות ל-20 ס"מ. צבע הבסיס של צבועים ערביים הוא אפור עד אפור לבנבן, עם תעלות אפורות כהות וצהובות צבעוניות מתחת לעיניים. לצבועים בישראל יש פרוות גב בצבע אפור ושחור מעורב, במקום להיות שחור בעיקר. הצבועים המפוספסים הגדולים ביותר חיים במזרח התיכון, אסיה הקטנה, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית, ואילו אלה של מזרח אפריקה וחצי האי ערב הם קטנים יותר.

• 
  שלד הצבוע המפוספס
• 
  שיניי צבוע מפוספס במוזיאון טבע
• 
  גולגולת צבוע
• 
  ציור של צבוע מפוספס (למעלה) וצבוע נקוד (למטה)
• 
  שלדים של צבוע מפוספס (השמאלי) וצבוע נקוד (הימיני)
• 
  ציור המשווה בין מינים שונים של טורפים אפריקאים בניהם צבוע מפוספס (השלישי מימין)
• 
  טביעת כף רגל של צבוע מפוספס

תפוצה ואוכלוסייה

התפוצה ההיסטורית של הצבוע המפוספס כוללת את אפריקה מצפון לאזור סאהל כולל האזור, מזרח אפריקה דרומה לטנזניה, חצי האי ערב והמזרח התיכון עד לחופי הים התיכון, טורקיה, עיראק, קווקז (אזרבייג'ן, ארמניה, גאורגיה), איראן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן (למעט האזורים הגבוהים יותר של ההינדו-כוש) ותת-היבשת ההודית. תפוצת המין כיום היא מטושטשת ברוב אזורי המחיה, מה שמצביע על כך שהוא מתקיים באוכלוסיות מבודדות רבות, בעיקר ברוב מערב אפריקה, רוב סהרה, באזורים במזרח התיכון, בקווקז ובמרכז אסיה.

עם זאת, לצבוע המפוספס יש תפוצה רציפה באזורים גדולים באתיופיה, קניה וטנזניה. התפוצה המודרנית שלה בפקיסטן, איראן ואפגניסטן אינה ידועה, עם אוכלוסייה גדולה למדי בהודו באזורים פתוחים בחצי האי דקאן. במהלך העימות האחרון באפגניסטן דווח על תצפיות תקופתיות במחוז קנדהאר אם כי לא היו מוחלטות.

נתוני האוכלוסיות במדינות שונות בעולם:

מדינה	אוכלוסייה	סטטוס	איומים/הגנה
אפגניסטן אפגניסטן	לא ידוע	חוסר בנתונים	צבועים מפוספסים נתפסים, לשם קרבות צבועים או למטרות רפואיות
אלג'יריה אלג'יריה	50–100	מאוים	למרות שמוגן על ידי מספר תקנות, האוכלוסייה מתמעטת בעקבות ציד, שריפות יער והפרעה באתרי מחייה
בורקינה פאסו בורקינה פאסו	100–1,000	חוסר בנתונים	אוכלוסיית הצבוע המפוספסת במדינה נמוכה אך יציבה, כאשר ציד מותר רק מחוץ לפארקים הלאומיים וכאיזון נגד מות בעלי חיים
קמרון קמרון	100–1,000	חוסר בנתונים	לצבועים המפוספסים של קמרון אין כל הגנה או תשומת לב מיוחדת
קווקז (ארמניה, אזברייג'ן וגאורגיה)	150–200	מאוים	ירידה בשלוש המדינות עקב ציד פרווה ונקמה על התקפות בני אדם. גורמים אחרים כוללים אובדן בתי גידול, ירידה באוכלוסיות אוכלי עשב ושינויים באוכלוסיות בעלי חיים
צ'אד צ'אד	לא ידוע	חוסר בנתונים
מצרים מצרים	1,000–2,000	חוסר בנתונים	במצרים הצבועים אינם מוגנים בשום הגנה, והם ניצודים ומורעלים כמזיקים. קיימת זמינות מופחתת של פגרי בעלי חיים שמהם ניזונים הצבועים
אתיופיה, ג'יבוטי, אריתריאה	לא ידוע	סיכון נמוך יותר באתיופיה, חוסר נתונים באריתראה ובג'יבוטי	צבועים באתיופיה מוגנים במיוחד על פי לוח 5 לתקנות התיקון לשימור חיות הבר (1974), אם כי ניתן לצוד אותם תחת היתר מיוחד ל-EtBirr 40 (שווה ערך ל-20$ ארצות הברית) למטרות מדע, חינוך או זואולוגיה
הודו הודו	1,000–3,000	חוסר בנתונים	אף על פי שהצבועים בהודו מוגנים, הם מוגנים רק באזורי שימור, והאוכלוסייה נמצאת בירידה בגלל ציד, תחרות עם נמרונים על שטחי מחיה והקטנת מלאי המזון
איראן איראן	לא ידוע	חוסר בנתונים	הצבועים מוגנים על ידי החוק
עיראק עיראק	100–1,000	מאוים	אוכלוסיות הצבוע פוחתות, אם כי חוקי חיות הבר מסדירים את צידם
ירדן ירדן	לא ידוע	מאוים	הצבועים ניצודים כיוון שהם נחשבים לאיומים על חיי אדם
קניה קניה	1,000–2,000	סיכון נמוך יותר	אוכלוסיות צבוע צפויות לרדת בעקבות הרס מואץ של בתי גידול
כווית כווית	0	כנראה נכחד
לבנון לבנון	לא ידוע	חוסר בנתונים
לוב לוב	לא ידוע	חוסר בנתונים
מאלי מאלי	לא ידוע	חוסר בנתונים
מאוריטניה מאוריטניה	לא ידוע	חוסר בנתונים
מרוקו מרוקו	50–500	מאוים	אף שמוגנת על ידי החוק, אוכלוסיית הצבוע נמצאת בירידה דרסטית, כאשר הפרטים הנותרים נסוגו כעת להרי הדרום
נפאל נפאל	10–50	חוסר בנתונים	אף על פי שאוכלוסיית צבועים קטנה יציבה, היא אינה נחשבת לעדיפות להגנה על ידי הממשלה
ניז'ר ניז'ר	100–500	מאוים	ירידה בשל קמפיין ציד ורדיפה שהוצעה בסנקציה רשמית, כמו גם אובדן בתי גידול
ניגריה ניגריה	לא ידוע	מאוים
עומאן עומאן	100–1,000	מאוים	אף על פי שאינם מוגנים, צבועים מפוספסים אינם נרדפים רשמית, ונחשבים לטורפים מועילים
פקיסטן פקיסטן	לא ידוע	חוסר בנתונים
ערב הסעודית ערב הסעודית	100–1,000	מאוים	אף על פי שלא נרדפו רשמית, צבועים אלה אינם זוכים להגנה
סנגל סנגל	50–100	מאוים
סומליה סומליה	לא ידוע	חוסר בנתונים
סודאן סודאן	לא ידוע	חוסר בנתונים
סוריה סוריה	לא ידוע	חוסר בנתונים
טג'יקיסטן טג'יקיסטן	לא ידוע	מאוים
טנזניה טנזניה	לא ידוע	חוסר בנתונים	ניתן לצוד צבועים מפוספסים, אם כי הם בדרך כלל אינם סוג מטרה. תאונות דרכים הן הגורם הנפוץ ביותר לתמותם
תוניסיה תוניסיה	לא ידוע	חוסר בנתונים
טורקיה טורקיה	אוכלוסיות קטנות מבודדות	מאוים
טורקמניסטן טורקמניסטן	100–500	מאוים	ירידת האוכלוסייה נוסעת בעיקר מציד, למרות שהצבוע מופיע בספר הנתונים האדום של טורקמניסטן
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	0	כנראה נכחד
אוזבקיסטן אוזבקיסטן	25–100	מאוים	אוכלוסיות צבוע ירדו במשך עשרות שנים מציד פעיל ואובדן בתי גידול, אם כי הן מופיעות בספר הנתונים האדום של אוזבקיסטן ומוגנות בחוק
סהרה המערבית סהרה המערבית	לא ידוע	חוסר בנתונים
תימן תימן	לא ידוע	חוסר בנתונים

בישראל

צבוע בתנוחה כעוסה

הצבוע המפוספס הוא הטורף הגדול בארץ והמין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים (אם כי עד לפני יותר מ-10,000 שנה עוד חי בארץ הצבוע הנקוד). אוכלוסייתו בישראל מונה כ-1000^[2] פרטים בוגרים הנמצאים במצב מאוים וחיים בשטחים שאינם מיושבים, למעט מרומי החרמון ושטחי חולות נודדים. אף על פי שהצבועים בישראל התאוששו ברובם ממסע הרעלות הסטריכנין בשנים 1918–1948, והם מוגנים על ידי החוק, שמורות הטבע הנוכחיות בהן חיים הצבועים קטנות מכדי להבטיח אוכלוסיות המתרבות באופן רציף וסדיר.

כמו כן, הצבוע המפוספס בישראל חווה מספר איומים, ביניהם: הרעלות, ירי, פינוי פגרים של בעלי חיים גדולים (הגורמים להפחתת כמות המזון הזמין לצבועים) ודריסות, כאשר הדריסות מהוות את האיום החמור ביותר על הצבועים בישראל.

בעקבות היותו של הצבוע אוכל כול, בארץ היו מספר תצפיות של צבועים שצדו בין השאר צבי, בכר גמלים, גורי כלבים ועוד.

בנוסף, לצבוע המפוספס יצא שם רע בארץ, למרות שמעולם לא אירע מקרה של תקיפת אדם על ידי צבוע בארץ.

צבועה מפוספסת מפורסמת החיה בישראל והתפרסמה עקב נוכחותה במודיעין היא רותי שנדרסה למוות על כביש 443 ב-2022.^[3]

אבולוציה

ייתכן כי המין צבוע מפוספס התפתח מהמין hyenas namaquensis שחי באפריקה בתקופת הפלאוקן. מאובני צבוע מפוספס נפוצים באפריקה, רובם מאמצע תקופת הפליסטוקן ואפילו עוד מתקופת ווילפרנצ'יאן. מכיוון שמאובני צבוע מפוספס נעדרים מאזור הים התיכון, סביר להניח כי המין פלש מאוחר יחסית לאירואסיה, שככל הנראה התפשט מחוץ לאפריקה רק לאחר הכחדתם של הצבועים הנקודים מאסיה בסוף עידן הקרח האחרון. הצבוע המפוספס חי זמן מה באירופה בתקופת הפליסטוקן לאחר שהיה נפוץ במיוחד בצרפת ובגרמניה. הם חיו גם במונטמאורין, הולאברון בהונגריה, מערת פורנינה בפורטוגל ומערות ג'ניסטה בגיברלטר. גוף הצבוע המפוספס שחי באירופה היה דומה במראהו לזה שחי כיום, אך היה גדול יותר והיה דומה למדי לצבוע החום.

צבוע ביער גיר, בגוג'ראט

התנהגות חברתית

זוג צבועים מפוספסים נלחמים בגן החיות של קולצ'סטר

צבוע מפוספס המגן על פגר כבש, כפי שמוצג במוזיאון הזואולוגיה, סנט פטרסבורג

דגם של צבוע מפוספס תוקף אנטילופת סוס שחורה

ציור של מפגש בין צבועים מפוספסים ותנים

התנהגויות חברתיות וטריטוריאליות

הצבוע המפוספס הוא חיה לילית, אשר בדרך כלל עוזב את המאורה שלו עם תחילת החושך המוחלט, וחוזר לפני הזריחה. צבועים מפוספסים חיים בדרך כלל לבד או בזוגות, אם כי ידועים קבוצות של עד שבעה פרטים בלוב. בדרך כלל הם אינם בעלי חיים טריטוריאליים, כאשר טריטוריות של קבוצות שונות חופפים זה לזה לרוב. טריטוריות בסרנגטי נרשמו כ-44–72 קמ"ר, ואילו אחד בנגב חי בטריטוריה של 61 קמ"ר. כאשר הם מסמנים את הטריטוריה שלהם, הצבועים משתמשים בעיסה של הכיס האנאלי שלהם (המכונה חמאת צבוע) כדי לסמן בריח עשב, גבעולים, אבנים, גזעי עצים וחפצים אחרים. במפגשים אגרסיביים אחד עם השני הצבועים מדגישים את הכתם השחור בסמוך לחוליות בית החזה והמותניים. בזמן הלחימה הצבועים ינשכו בגרון וברגליים, אך נמנעים מנשיכת הרעמה המשמשת כאמצעי איתות. כאשר הם מברכים זה את זה, הם מלקקים את האזור האמצעי האחורי, מרחרחים אחד את השני, מחליקים את הכיס האנאלי שלהם או מכחכחים זה את זה בגרונם. המין אינו קולני כמו הצבוע הנקוד, וקולותיו מוגבלים לצחוק ויללות.

רבייה וגידול הצאצאים

הצבוע המפוספס הוא בעל חיים מונוגמי, כאשר הזכר חי במאורה עם הנקבה, ועוזר לה לגדל ולהאכיל כאשר נולדים הגורים. עונת הרבייה משתנה בהתאם למיקום; בקווקז, הצבועים מתרבים בינואר-פברואר ואילו אלה בדרום-טורקמניסטן מתרבים באוקטובר-נובמבר. בשבי, הרבייה אינה עונתית. הזדווגות יכולה להתרחש בכל עת של היום, ובמהלכו הזכר אוחז בעור צוואר הנקבה.

תקופת ההיריון נמשכת 90–91 יום. גורי הצבוע נולדים עם פסים, עיניים עצומות ואוזניים קטנות. זאת בניגוד ניכר לגורי הצבוע הנקוד שנולדים כמעט מפותחים, אם כי עם פרוות שחורות ולא מנוקדות. עיניהם נפקחות אחרי 7–8 ימים, והם יוצאים מהמאורה לאחר כחודש. הגורים נגמלים בגיל חודשיים מההנקה ואז מוזנים על ידי בשר שמשיגים שני ההורים. עד הסתיו הגורים בגודל של מחצית גודלם של הוריהם.

בנוסף, בטבע הצבועים יכולים לחיות במשך 12 שנים, ואילו בשבי ידוע שהם הגיעו ל-23.

התנהגויות מגורים

הצבוע המפוספס עשוי לחפור את מאורתו, אך הוא גם חי במאורות הנמצאות בסדקי סלע, מערות, תעלות סחף ומאורות שנחפרו בעבר על ידי דורבנים, זאבים, חזירי יבלות מצויים, ושנבובים. ניתן לזהות מאורות של הצבוע על ידי נוכחות עצמות בכניסותיהם. כמו כן, הצבוע מסתתר במערות, גומחות, בורות, סבך צפוף, קנים ועשבים במהלך היום כדי להתגונן מפני חום או קור חורפי. גודל ומראה מאורות הצבוע משתנים בהתאם למיקום; בקאראקום פתחי המאורות בעלי אורך של 0.67-0.72 ס"מ והמאורות עצמן באורך של כ-4.15-5 מטר, ללא הרחבות רוחביות או חללים מיוחדים. לעומת זאת, מאורות הצבוע בישראל לדוגמה, הרבה יותר גדולות ורחבות ומגיעות לאורך של 27 מטר ומעלה.

תזונה

הצבוע המפוספס הוא בעיקר אוכל נבלות הניזון בעיקר מפגרי חיות בשלבים שונים של פירוק, עצמות טריות, סחוסים, רצועות ומח עצם. הצבוע מוחץ עצמות ארוכות לחתיכות קטנות ובולע אותן, אם כי לפעמים עצמות שלמות נאכלות שלמות. הצבוע אינו בררן באוכל, אם כי הוא סולד מבשר נשרים. מדי פעם הצבוע יתקוף ויהרוג כל בעל חיים שהוא יכול להתגבר עליו. הוא צד את טרפו על ידי הורדתו למטה, תפיסת צלעותיו או מפשעותיו וגרימת פצעים אנושים על ידי קריעת הקרביים. בטורקמניסטן, המין תועד כניזון מחזירי בר, פראים, דורבנים וצבים.

שפע עונתי של פירות היצהרוניים הוא מקור מזון חשוב מאוד לצבועים באוזבקיסטן ובטג'יקיסטן, ואילו בקווקז מדובר בחגבים. בישראל הצבוע המפוספס ניזון מאשפה, גזר ופירות. במזרח ירדן, מקורות המזון העיקריים שלו הם פגרי סוסים ותאואי מים ואשפת כפר. הוצעה בעבר הטענה כי רק הצבועים הגדולים החיים במזרח התיכון, אסיה הקטנה, מרכז אסיה ותת היבשת ההודית תוקפים טרף גדול, ללא כל עדות לכך שקרוביהם הערבים והמזרח אפריקאיים הקטנים יותר עושים זאת. בגלל התזונה מבוססת פגרים של הצבוע, הוא דורש יותר מים כדי לשרוד מאשר מרבית אוכלי הבשר. כאשר אוכלים, הצבועים אוכלים עד אשר הם שבעים, אף כי צבועים עם גורים יעבירו מזון למאורות שלהם. בגלל הכמות הרבה של סידן בתזונת הצבוע, צואתו הופכת ללבנה במהירות רבה ונראית לעין ממרחקים ארוכים.

צבועים מפוספסים נלחמים על אוכל עם שועלים מצויים

יחסים עם טורפים אחרים

הצבוע המפוספס מתחרה בזאב האפור במזרח התיכון ובמרכז אסיה. עם זאת, במרכז אסיה חלק גדול מהמזון של הצבוע מגיע מפגרים שנהרגו על ידי זאבים. צבוע מפוספס דומיננטי יותר מזאב אחד, אך להקת זאבים יכולה להרחיק צבוע בודד מפגרים. בנוסף, ידוע כי שני המינים חולקים מאורות מדי פעם, ומקרים נדירים נצפים גם צבועים מפוספסים חיים בין להקות זאבים, כשכל אחד מהמינים איננה גורם לרעת השני. שני הטורפים עשויים להפיק תועלת מברית יוצאת דופן זו, מכיוון שלצבועים יש חושי ריח טובים יותר וכוח רב יותר, והזאבים עשויים להיות טובים יותר במעקב אחר טרף גדול.

כמו כן, שועלים מצויים עשויים להתחרות בצבועים מפוספסים על נבלות גדולות. שועלים אדומים מרבים לפנות את מקומם על מנת שהצבועים יפתחו את גופת הנבלה, שכן לסתותיהם החזקות יכולות בקלות לקרוע בשר פתוח שהוא קשה מדי לשועלים. שועלים עשויים להטריד צבועים, בכך שהם משתמשים בגודלם הקטן יותר ובמהירותם הגדולה יותר כדי להימנע מהתקפות הצבוע. לעיתים, נראה כי שועלים מייסרים צבוע במכוון גם כשאין אוכל על כף המאזניים. לפעמים, שועלים מסוימים עשויים לטעות בהתקפותיהם, ונהרגים על ידי הצבועים.

הצבוע המפוספס נוהג לעיתים קרובות לאכול מפגרים של חיות שנהרגו על ידי טיגריסים, נמרים, ברדלסים וקרקלים. קרקל יכול להבריח גור צבוע מנבלה. צבוע בדרך כלל מנצח בקרבות אחד על אחד על פגרים נגד נמרים, קרקלים וגורי טיגריסים, אם כי מובס על ידי טיגריסים בוגרים. בנוסף, הצבוע המפוספס סימפטרי עם אריה אסייתי בפארק הלאומי יער גיר ודובים שפתניים במקלט חיות בר במדינה ההודית גוג'ראט.

יחסים עם בני אדם

צבוע מפוספס תוקף בן אדם

קרב בין צבוע מפוספס ושני כלבים ביתיים

צבוע מפוספס בשמורה באונטריו

טורף בעלי חיים ויבול

הצבוע המפוספס מעורב לעיתים בהרג בעלי חיים, בעיקר עזים, כבשים, כלבים ועופות. על פי הדיווחים ישנו מגוון מינים גדול יותר, אם כי ייתכן שמדובר במקרים של זיהוי נבלות שגוי. למרות שרוב ההתקפות מתרחשות בתפוצה ותדירות נמוכה, מספר גדול של התקפות מתרחש במצרים, אתיופיה, הודו, עיראק, וייתכן כי גם מרוקו. בטורקמניסטן הצבועים הורגים כלבים, בעוד שהם גם הורגים כבשים ובעלי חיים קטנים אחרים בקווקז, ועל פי הדיווחים אירעו כי הם הרגו סוסים וחמורים בעיראק במהלך אמצע המאה העשרים. כבשים, כלבים, סוסים ועזים נטרפים גם בצפון אפריקה, בישראל, באיראן, בפקיסטן ובהודו.

צבועים מפוספסים אף גורמים נזק מדי פעם לשדות מלונים במטעי תמרים בישראל ובמצרים, ובמטעי מלון ודבש במזרח טורקמניסטן.

תקיפת בני אדם

בנסיבות רגילות, צבועים מפוספסים הם ביישנים ביותר בסביבת בני אדם, אם כי הם עשויים להראות התנהגויות תוקפניות כלפי אנשים בלילה. במקרים נדירים צבועים מפוספסים טרפו בני אדם.

תועדו מספר מקרים בהם צבועים מפוספסים תקפו בני אדם:

• בשנות ה-80 של המאה ה-19 דווח כי צבוע תקף בני אדם, בעיקר ילדים ישנים, במשך תקופה של שלוש שנים בנפת אריבן שבקווקז, כאשר 25 ילדים ו-3 מבוגרים נפצעו בשנה אחת. ההתקפות גרמו לרשויות המקומיות להודיע על תגמול של 100 רובל עבור כל צבוע שנהרג.
• מאוחר יותר, במיוחד בשנת 1908 דווחו התקופות נוספות באזורים מסוימים בעבר הקווקז.
• בשנות ה-30 וה-40 אירעו אירועי תקיפה גם באזרבייג'ן שם צבועים הרגו ילדים שישנו בחצרות.
• בשנת 1942 נפצע שומר שישן בצריף שלו על ידי צבוע בגולינדאך.
• מקרים של ילדים שנלקחו על ידי צבוע בלילה ידועים בדרום מזרח טורקמניסטן בשמורת הטבע בדהיז. דווח על התקפה נוספת על ילד בסרחים בשנת 1948.
• מספר התקפות נוספות אירעו בהודו;
  • בשנת 1962, סברו כי תשעה ילדים נלקחו על ידי צבועים בעיירה במדינת ביהר בפרק זמן של שישה שבועות.
  • בשנת 1974, 19 ילדים עד גיל 4 נהרגו על ידי צבועים במדינת ביהר.
  • למרות זאת, מפקד התקפות חיות הבר במהלך חמש שנים במדינה ההודית מאדהיה פרדש הראה כי צבועים תקפו רק שלושה אנשים, הנתון הנמוך ביותר בהשוואה למקרי מוות שנגרמו על ידי זאבים, גאורים, חזירים, פילים, טיגריסים, נמרים ודובים שפתניים.

אף שהתקפות על בני אדם חיים הן נדירות, צבועים מפוספסים יחפשו גוויות אנושיות. בטורקיה מונחות אבנים על קברים כדי להפסיק חפירות הגופות החוצה. במלחמת העולם הראשונה הטילו הטורקים גיוס על האנשים בהר הלבנון; אנשים שנמלטו מהגיוס ברחו צפונה, שם מתו רבים ונאכלו אחר כך על ידי צבועים.

ציד

צבועים מפוספסים ניצודו על ידי איכרים מצרים קדומים לצורך משימות ושעשועים יחד עם בעלי חיים אחרים שהיוו איום על יבולים ובעלי חיים. ציידים אלג'יראים ראו באופן היסטורי את הריגתם של צבועים מפוספסים מתחת כבודם, בגלל המוניטין של החיה לפחדנות. גישה דומה התקיימה על ידי ספורטאים בריטים בהודו הבריטית. למרות שהצבועים מסוגלים להרוג במהירות כלב בנשיכה יחידה, הם בדרך כלל מזייפים את מותם כאשר בריחה מכלבי ציד היא בלתי אפשרית, והם יישארו במצב זה לאורך זמן רב, אפילו כשננשכו קשה. במקרים נדירים נרדפו הצבועים ונורו על ידי פרשים. אף על פי שהצבועים בדרך כלל לא היו מספיק מהירים כדי לברוח מהסוסים, היה להם הרגל להסתובב לעיתים קרובות במהלך מרדפים, וכך להבטיח מרדפים ממושכים.

בדרך כלל, ניצודו הצבועים מעצם היותם מזיקים מאשר כספורט. בברית המועצות, ציד צבוע לא היה מאורגן במיוחד; רוב הצבועים נתפסו במלכודות המיועדות לבעלי חיים אחרים. כמה ציידים בדרום פנג'אב, קנדהאר וכוויתה תופסים צבועים מפוספסים כדי להשתמש בהם בקרבות צבועים. הצבועים מוגבלים נגד כלבים מאולפים ונמצאים בחבלים על מנת למשוך אותם מהכלבים במידת הצורך. בקנדהאר ציידים צדים באופן מקומי שנקרא "payloch" (רגל עירומה) צבועים על ידי כניסתם למאורות חשופות עם חבל בידם. כאשר הצבוע נמצא בפינה בסוף מאורתו, הצייד ממלמל את נוסחת הקסם "הופך לאבק, הופך לאבן", הגורם לבעל החיים להיכנס למצב מהפנט של כניעה מוחלטת, ובשלב זה הצייד יכול לקשור לולאה מעל רגליו הקדמיות ולבסוף גרור אותו מהמערה.^[4] שיטה דומה נהגתה פעם על ידי ציידים ערבים מסופוטמיים, שהיו נכנסים למאורות צבועים ומחמיאים להם, שלדעתם יכלו להבין ערבית. הצייד היה ממלמל "אתה מאוד נחמד ויפה ודי כמו אריה; אכן אתה אריה". ולאחר מכן הצבוע יאפשר לצייד להניח חבל סביב צווארו ולא היה מתנגד לגרירה ממאורתו.^[5]

פרוות הצבוע גסה ודלילה, כאשר מעט העורות שנמכרו על ידי ציידים שווקו כפרוות כלב או זאב באיכות ירודה. עם זאת, השתמשו בעבר בעור הצבוע בהכנת עור מזויף. מחיר עור הצבוע בברית המועצות נע בין 45 קופייקות לרובל אחד.

כמזון

ציור קיר שצויר על קברו של מאראוקה בסקארה מציין כי בתקופת הממלכה הקדומה המצרים פיטמו את הצבועים כדי לאכול אותם, אם כי חוקרים מסוימים טוענים כי החיות המצוירות על הקבר היו ממין צבועון הרעמה. עם זאת, הצבוע המפוספס עדיין נאכל על ידי איכרים מצריים, בדואים ערביים וסיניים, פועלים פלסטיניים, טוארגים ואנשים בסומליה. בקרב הבדואים של חצי האי ערב, בשר צבוע נחשב לרוב כתרופה, ולא מזון.

אילוף

הצבוע המפוספס מאולף בקלות וניתן לאמן אותו באופן מלא, במיוחד כאשר הוא צעיר. המצרים הקדמונים התייחסו לצבועים מפוספסים כקדושים, הם כביכול אילפו אותם למטרות ציד. כאשר הם מחונכים ביד איתנה, הם עשויים בסופו של דבר לחבב ולהקשיב בקלות למאלף כמו כלבים מאומנים היטב, אם כי הם פולטים ריח חזק ששום רחצה לא תעביר. בנוסף, למרות שלרוב הם הורגים כלבים בטבע, צבועים מפוספסים שגדלו בשבי יכולים ליצור עימם קשרים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צבוע מפוספס בוויקישיתוף

• צבוע מפוספס, באתר ITIS (באנגלית)
• צבוע מפוספס, באתר NCBI (באנגלית)
• צבוע מפוספס, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צבוע מפוספס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צבוע מפוספס, באתר GBIF (באנגלית)
• צבוע מפוספס, באתר הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב
• צבוע מפוספס בספרייה הווירטואלית של מט"ח
• צבוע מפוספס באתר הרשימה האדומה של IUCN
• יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009 באתר IUCN (אנגלית)
• עזרא חדד, צבועים בישראל, באתר כתב העת טבע הדברים
• סרטון של צבוע מפוספס בתחנת האכלה בשדה בוקר
• צבוע מפוספס - תצפית, מאזור הרי ירושלים
• זוג צבועים בהרי ירושלים, באתר עמותת מן השדה
• צבוע מפוספס, אשר נמצא מת ברמות נפתלי
• צבועים נצפו באזור המרכז, באתר זווית

הערות שוליים

1. צבוע מפוספס באתר הרשימה האדומה של IUCN
2. כתבה בכאן 11, https://youtu.be/9FMiqR8c7KY?t=78
3. נעה פישר, עצוב: הצבועה המפורסמת רותי נדרסה למוות ליד מודיעין, באתר ynet, 17 ביולי 2022
4. Jürgen W. Frembgen, The Magicality of the Hyena: Beliefs and Practices in West and South Asia, Asian Folklore Studies 57, 1998, עמ' 336-337 doi: 10.2307/1178757
5. J. S. Kingsley (ע), The Standard Natural History, כרך V: Mammals, בוסטון: S.E. Cassino and company, 1884, עמ' 434. (באנגלית)