שיזף השיח

שֵׁיזָף הַשִּׂיחַ (שם מדעי: Ziziphus lotus) הוא מין של שיח קוצני סבוך ונשיר חורף ב ממשפחת האֶשְׁחָרִיִּים^[1]^[2]. הוא מין קרוב לשיזף מצוי ונבדל ממנו בצורתו השיחנית הנמוכה. הוא נפוץ באזורים ים תיכוניים ויוצר שיחיות ספר פתוחה בשטחים נרחבים במזרח הגליל במזרח השומרון.

עובדות מהירות שיזף השיח, מיון מדעי ...

שיזף השיח

פרי שיזף השיח

שיזף השיח

Ziziphus lotus
‏לאמארק, 1789

עונת פריחה


1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12

סגירה

מאפיינים

סכם

פרספקטיבה

שיזף השיח קוצני מאוד וסבוך וגובהו מגיע למטר וחצי. הוא גדל במקומות חמים וחשופים לקרינת שמש חזקה^[3]. בחורף העלים נושרים מהם ובאביב גדלים עלים חדשים^[3]. השיח פורח בעיקר באביב אך גם בקיץ. הפרי אכיל, אך לא משובח. יש המבשלים ממנו לפתן^[4]. בעלי חיים אוכלים אותו ולאחר העיכול מופרשים הגלעינים הקשים בצואה ונובטים הרחק מצמח האם^[3].

לשיזף השיח אין גזע מרכזי, הוא שולח ענפים ומתפתח כלפי חוץ ועם הזמן מרכזו הולך ומתנוון^[3].

כל הענפים זיגזגיים (בשונה משיזף מצוי), בחיק קוצי הלוואי של ענפים מעוצים שקוטרם כס"מ אחד נישאים ענפים קצרים חסרי קוצים, באביב ובקיץ נושאים ענפים קצרים אלה עלים פרחים ופירות^[5]. סימנים אלה מסייעים בצורה ברורה להבדיל בין שיזף השיח לבין שיזף מצוי שענפיו מעוצים ואינם זיגזגיים ואינם נושאים ענפים קצרים.

העלים מסורגים, וכשהם גדלים על ענף דק הוא נראה כעלה מנוצה^[4]. העלה פשוט, משונן, קירח, צורתו דמוית ביצה ולאורכו 3 עורקים ראשיים מקבילים ובולטים היוצאים מבסיס הפטוטרת (בשונה ממיני אשחר שלהם עורק אחד בולט). העלה נישא על פטוטרת ואורכם 1 עד 2 ס"מ לעיתים רחוקות 3 ס"מ (בשונה מעליו של שיזף מצוי שאורכם 2 עד 8 ס"מ).

בבסיס העלה שבכל מפרק מתפתחים שני עלי לוואי קטנים ולא שווים, אשר בדרך כלל הופכים לקוצים קשים – האחד ישר והאחר מאונקל. עלי הלוואי שאינם מתפתחים לקוצים נושרים במהרה.

הפרחים קטנים, נכונים, דו-מיניים, ירוקים-צהבהבים וערוכים בתפרחות חיקיות, מסוימות, דמויי אשכולות בעלות עוקץ. הם מפרישים הרבה צוף סמיך המושך חרקים מאביקים רבים, במיוחד דבורי-דבש. לפרח 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים^[4]^[3].

הפרחים נישאים על עוקץ. המצעית דמוית חרוט הפוך (דמוית גביע).

הגביע בעל צינור קטן שמשתייר בפרי ו-5 עלי גביע שנושרים.

הכותרת בעלת 5 עלי כותרת דמויי ברדס.

האבקנים 5, יוצאים מתחת לשוליו של הדיסקוס והם ארוכים מעלי הכותרת. הדיסקוס צופני, שטוח ומכסה את המצעית ומקיף את השחלה, שוליו מפורדים ובעלי 5 עד 10 אונות או לעיתים רחוקות תמים.

השחלה עילית ושקועה בדיסקוס ומעורה במצעית, והיא בת 2 מגורות לעיתים רחוקות 3 או 4; ביצית אחת בכל מגורה; לדעת אחרים השחלה תחתית או תחתית למחצה ויש אומרים שהיא שחלה תחתית מעת פתיחת הפקעית (ניצן הפרח) ועילית עם הבחלת הפרי.

עמוד השחלה מפוצל ל-2 אונות.

הפרי הוא בית גלעין עגול, במרכזו גלעין מעוצה חזק וגדול, וסביבו ציפה בשרנית יבשה. קוטרו 8 עד 10 מ"מ (קטן מהפרי של שיזף מצוי שקוטרו 10 עד 15 מ"מ) וקליפתו חלקה. כשהוא בשל צבעו חום בהיר^[4].

הפרי בעל 2 מגורות קשות דופן שבכל אחת 2 זרעים ולעיתים רחוקות 1 או 4.

הזרעים עם קליפה מבריק ודקה.

שמות ואזכורים

ראה פירוט והרחבה בערך "שיזף".

בית גידול ותפוצה בישראל

שיזף השיח הוא צמח בתות ובתות ספר ים-תיכוניות, שגדל בקרקעות בזלתיות, בקרקעות סחף ובקרקעות מכוסות באבנים. הוא נפוץ בבקעת החולה, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בגלבוע ובעמק בית שאן; מצוי בגולן, בגליל העליון, בעמק יזרעאל, בעמק עכו, במדבר שומרון, בבקעת הירדן ובגלעד; נדיר בשומרון ונדיר מאוד בחרמון, בחוף הכרמל, ובדרום שפלת החוף^[6].

שיזף השיח נפוץ במורדות המערביים של הגולן, מרום של כ-350 ועד רום 200- בחוף כנרת. במורדות הדרומיים של הגולן נלווה שיזף מצוי לחורש של אלון התבור יחד עם אלון מצוי, סירה קוצנית ומרווה ריחנית. במקומות ששיזף השיח נלווה אל שיזף מצוי, גדל השיזף המצוי במקומות הלחים, הסמוכים למקורות מים או לאפיקי נחלים, ואילו שיזף השיח מאכלס את המורדות היבשים המכוסים באבנים^[7].

שיזף השיח הוא צמח מוגן בישראל^[8]. בישראל גדלים בר עוד שני מיני עצים בסוג שיזף: שיזף מצוי ושיזף שעיר שהוא עץ נדיר. שיזף תרבותי (Ziziphus jujuba) הוא עץ פרי תרבותי, שמוצאו במזרח אסיה, והועבר כעץ פרי למזרח התיכון, למזרח אירופה ולאפריקה^[9].

תת-מינים

שיזף השיח מונה שני תת-מינים. תת-המין, Ziziphus lotus subsp. lotus, גדל בעיקר באזורים סבטרופיים מדרום מזרח ספרד בואכה לארצות דרום הים התיכון והמזרח הים התיכון: אלג'יריה, לוב, מצרים, מרוקו, תוניסיה, סהרה המערבית, קפריסין, סיציליה, יוון, טורקיה, לבנון-סוריה, ישראל וירדן ומדינות המפרץ^[10].

תת-המין Ziziphus lotus subsp. saharae, גדל בעיקר במדבר ובבתות יבשות במערב ומרכז סהרה, בארצות: אלג'יריה, בורקינה, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, סהרה המערבית^[11].