קוץ

קוץ הוא הכינוי הרווח לקבוצה פוליפילטית של בעלי פרחים המאופיינת בעלים עם קצוות חדים בשוליהם, לרוב במשפחת הצמחים המורכבים.

ערך זה עוסק בצמח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קוץ (פירושונים).

ברקן סורי

אחד מסוגי הקוצים, הנקרא באנגלית Thistle ("דרדר"), ובעיקר המין Onopordum acanthium ("דרדר הכותנה" או "חוחן הבלאנש"), הוא הפרח הלאומי של סקוטלנד, והוא מאפיין ניכר בסמלים ולוגואים סקוטיים רבים.

סוגים

בדרך כלל משפחת המורכבים מתקשרת עם המילה קוץ בשל שמותיהם הדומים לרוב. צמחים ידועים הם:

• לפה (Arctium – Burdock)
• קרדה (Carduus – Thistle)
• קיצנית (Carlina - Carline thistle)
• דרדר (Centaurea – Star thistle)
• קוצן (צמח) (Cirsium – Thistle)
• קרצף מבורך (Cnicus – Blessed thistle)
• ארטישוק (Cynara – Artichokes, Cardoon thistle)
• קיפודן מצוי (Echinops – Globethistle)
• ברקן סורי (Notobasis – Syrian thistle)
• חוחן (Onopordum – Cotton thistle - Scotch thistle)
• חוח (Scolymus – Golden thistle - oyster thistle)
• גדילן מצוי (Silybum – Milk thistle)

צמחים במשפחות אחרות מהמורכבים אשר לעיתים קרויים "קוצים":

• מלחית מבאישה (Salsola – Saltwort - tumbleweed - Russian thistle) ממשפחת הסלקיים (Amaranthaceae).

הקוץ במקרא

במקרא נזכרו כעשרים מיני צמחים קוצניים וצמחי בר, אלא שמספרם אינו מוחלט מפני שאין ביטחון לגבי כמה מהם אם הם שמות צמחים, כמו 'אזרח', 'פרחח', 'סרבים', ו'עקרבים'.

צמחים קוצניים ועשבים רעים ממינים שונים נכללו בשם 'קוצים'. אחדים מהם הם שמות כלליים: 'קוץ', 'חוח', 'צנינים' ו'ברקנים', וחלק מהם נראה שימשו כשמות קיבוציים וגם כשמות ספציפיים. העובדה שישנם כל כך הרבה שמות של קוצים קשורה לתופעת שמות הצמחים הנרדפים שהיו נהוגים בארץ ישראל בתקופת המקרא. נראה שצמחים מסוימים נקראו בכמה שמות באזורים ובתקופות שונות. יש צמחים שנזכרו רק בספר אחד, דוגמת 'ברקנים' (שופטים), 'סלון' (יחזקאל), 'סרפד', 'נעצוץ', 'נהלולים', ו'שמיר ושית'– הנזכרים רק בספר ישעיהו. קיימת האפשרות שחלק ממיני צמחים אלה נזכרו בשאר ספרי המקרא בשמות אחרים. ניתן להניח שגם צמדי שמות הקוצים מעידים פעמים רבות על שמות נרדפים או קיבוציים, כגון: 'קוץ ודרדר' (בראשית והושע), "סלון ממאיר וקוץ מכאב" (יחזקאל כח כד), 'קמוש וחוח' (ישעיהו והושע), ו'שמיר ושית' (רק בישעיהו).

יש להעיר ששמות מיני הקוצים הידועים היום בשפה העברית המודרנית הם ברובם חסרי ביסוס^[1].

בגלל המבנה הצפוף של מיני הקוצים והיובש שלהם בעונת הקיץ, הקוץ היה ידוע כגורם לשריפות: כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה^[2], תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן^[3][4].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: דרדר
ערך מילוני בוויקימילון: קוץ
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קוץ

• קוץ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• משפחת המורכבים באתר צמחית ישראל ברשת

הערות שוליים

1. זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 47
2. שמות כב ה
3. שופטים ט טו
4. הלוך הלכו העצים... , יהודה אליצור