Loading AI tools
הספר הראשון בתנ"ך מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סֵפֶר בְּרֵאשִׁית הוא הספר הראשון בספרי התנ"ך. בתנ"ך היהודי הספר פותח את חלק ה"תורה" (חמישה חומשי תורה). בביבליה הנוצרית מכונה הספר Γένεσις בתרגום השבעים היווני, או Genesis בתרגום הוולגטה הלטיני, והוא כלול ב-"Pentateuch" (קובץ "חמשת הספרים" המקביל לתורה) שבברית הישנה.
.jpg) | |
| הפרק הראשון בבראשית במגילות מדבר יהודה, מהמאה ה-2 | |
| כינוי |
ספר הישר  |
|---|---|
| שפה |
עברית מקראית |
| תקופת התרחשות | מבריאת העולם עד מות יוסף |
| סוגה |
כתבי קודש |
| נושאים |
קוסמוגוניה, היסטוריה של עם ישראל |
| מספר פרקים |
50 |
| מספר פסוקים | 1533 |
| סדרת ספרים |
תורה |
| הספר הבא |
שמות |
| דמויות מרכזיות | אלוהים, אדם, חוה, נח, אברהם, שרה, יצחק, רבקה, יעקב, לאה, רחל, יוסף |
| התרחשויות מרכזיות | בריאת העולם, תולדות האנושות מאדם ועד נח, המבול, חיי שלושת האבות, מכירת יוסף ועלייתו להיות שליט מצרים, ירידת שבטי ישראל למצרים |
  | |
על פי האמונה היהודית בתורה מן השמים, כתיבת הספר נעשתה בידי משה רבנו, שכתב מפי האלוהים. מספר פרשני מקרא באשכנז של ימי הביניים כבר הצביעו על עריכות בספר המאוחרות לימי משה. בחקר המקרא מקובל לייחס את הספר לעריכה של מספר מקורות שהסתיימה בראשית תקופת בית שני.
הספר מכיל חמישים פרקים, ארבעים ושלושה סדרים, ארבעים ושלוש פרשיות פתוחות וארבעים ושמונה פרשיות סתומות. סך פסוקיו הוא 1533. בקריאת התורה כולה חומש בראשית מחולק ל-12 פרשות.
הספר מתאר את אירועי בריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת משפחת בני יעקב (אבותיהם של שבטי ישראל) למצרים, כפי שהתרחשו על פי המקרא.
שמו של הספר – בראשית – נגזר מהמילה הפותחת אותו בהתאם לנוהג הרווח בספרות המזרח הקדום[1]. אולם, לא קיימות עדויות לכך שזה היה שם הספר גם בתקופה קדומה.
בקרב היהדות ההלניסטית כונה הספר בשם Γενεσις (בתעתיק: גנסיס; ובתרגום לעברית – יצירה או התהוות). ככל הנראה, מדובר בקיצור השם "Γενεσις κύσμου" (התהוות העולם)[1] וזאת על שם האירוע המסופר בתחילת החיבור – בריאת העולם. בעקבות הנוהג הזה, התקבע השם "גנסיס" גם בתרגום השבעים. מתרגום השבעים, עבר השם גם לתרגומים הלטיניים ונקרא "Genesis" וכך גם בתרגומים המאוחרים בלשונות האירופיות השונות.
בפשיטתא, נקרא הספר "ספרא דבריתא" (מארמית: ספר הבריאה).
בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד א' במסגרת מחלוקת בנוגע לזיהוי "ספר הישר", ר' יוחנן מצביע שמדובר על ספר בראשית. רבי יוחנן מבסס את טענותיו על דברי בלעם: ”תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים” (במדבר, כ"ג, י'). הישרים, לשיטתו, אלה הם אבות האומה (אברהם, יצחק ויעקב).
בספר מופיעים שני אמצעים ספרותיים חוזרים: סצנת דפוס ואילנות יוחסין. סצנות הדפוס המופיעות בספר בראשית מופיעות בעיקר בסיפורים על אבות האומה. שני סוגי סצנות דפוס בולטים הם סצנת הפגישה ליד הבאר וסצנת לידת הבן עבור אישה עקרה. אילנות היוחסין המופיעים בספר בראשית תופסים מקום נכבד בתיאור קורות ראשית האנושות. אילנות יוחסין אלה באים לתאר את מקורותיהם של עמים נוספים במזרח התיכון ואף מעבר לו. יוצאים מכלל זה הם אילנות היוחסין שלפני המבול, שכן אוכלוסיית העולם, פרט לנח ובניו, נמחתה מן העולם.
לחלק מהסיפורים המופיעים בספר בראשית מקבילות בסיפורים עממיים אחרים במזרח הקדום. דוגמה לכך היא סיפורו של אותנפישתים, המופיע בעלילות גילגמש, אשר לו קווים מקבילים לסיפור נח והמבול (פרקים ו'–ט'). כמו כן, ישנם סיפורים או קטעי סיפורים בספר הבאים להסביר תופעות טבע שונות. לדוגמה, בסוף סיפור המבול (פרק ט') מופיע ההסבר להופעת הקשת בענן, לפיו הקשת בענן היא האות לבריתו של אלוהים עם נח והאנושות שלעולם לא ימחה אלוהים נפש חיה במבול נוסף.
פרקים א' ו-ב' מספרים כיצד נבראו העולם ובני האדם: פרק א' מתאר בריאה שנמשכה שישה ימים, והתבצעה בשלבים מסודרים באמצעות אמירות של האל: "יהי אור", "יהי רקיע", וכו'. בתחילת פרק ב' מתואר כיצד עם השלמת הבריאה שבת האל ממלאכתו וקידש את היום השביעי. בהמשך הפרק מסופר כיצד "ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים" יצר האל את האדם הראשון מהאדמה, לאחר מכן נטע את הצמחים, בהמשך יצר את בעלי החיים מהאדמה ולבסוף את האישה מצלעו של האדם. פרק ג' מספר על חטא עץ הדעת: אדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת האסור, ועקב כך נענש המין האנושי כולו. פרק ד' מספר על קין והבל, בניהם הראשונים של אדם וחוה, וכיצד רצח קין הבכור את אחיו הצעיר הבל בשל קנאתו בו. בהמשך הפרק מתוארים תולדותיהם של בני קין.
פרק ה' מתחיל מלוח העמים, אילן היוחסין מאדם ועד נח, וממשיך לסיפור על חטא בני האלוהים והידרדרות המוסר האנושי עד להחלטת האל למחות מהעולם את בני האדם ואת בעלי החיים במבול, עליו מסופר בפרקים ו'–ט'. האל הורה לנח, הצדיק היחיד באותו הדור, לבנות תיבה ולהעלות אליה את משפחתו ואת כל בעלי החיים והעופות, כדי שימשיכו את החיים על פני האדמה. פרק י' מגולל את אילן היוחסין של בני נח, שבו מפורט ייחוסם של העמים שחיו באזור המזרח התיכון והקרוב.
בפרק י"א מסופר כיצד חטאו בני האדם בבניית מגדל בבל, המפורשת כהעזת פנים כנגד האל, ובעקבות כך שפתם התבלבלה והם נפוצו על פני כל הארץ. בהמשך הפרק מפורט אילן היוחסין משם בן נח עד אברהם (אברם, כפי שנקרא בתחילה), אבי אומות רבות שביניהן העם היהודי.
הסיפורים על אברהם נפרשים על פני פרקים י"ב–כ"ה, בהם מסופר כי האל התגלה לאברהם וציווה עליו לצאת ממקום מולדתו, חרן, וללכת לארץ כנען. הוא הבטיח לאברהם שייתן לו את ארץ כנען ויברך אותו בזרע רב, כלומר צאצאים רבים. האל חזר על הבטחות אלו לאורך שלל הסיפורים שאברהם במרכזם, כגון בברית בין הבתרים (פרק ט"ו), בברית המילה (פרק י"ז), ובעקדת יצחק (פרק כ"ב). אברהם נסע לארץ כנען, קידש אותה על ידי בניית מזבחות לאל, התיישב במקומות שונים, חפר בארות ולבסוף קנה לו ולשרה אשתו, אחוזת קבר במערת המכפלה בחברון (פרק כ"ג). במהלך נדודיו אברהם ירד לתקופה קצרה למצרים בשל רעב בכנען, כפי שעשו שנים לאחר מכן ניניו.
ברכת הזרע התגשמה לראשונה כאשר נולד ישמעאל, בנו משִפְחתו הגר. לאחר מכן, כשהיה בו 100 שנה, נולד בנו יצחק מאשתו שרה, ואז הוא הצטווה על ידי האל להרחיק את בנו ישמעאל, ובכך סומן יצחק כממשיך השושלת. בשלב זה אירעה גם עקידת יצחק. לבסוף, זכה אברהם לחתן את בנו יצחק, ובסוף ימיו הוא הבדיל אותו לטובה משאר בני הפילגשים.
סיפורים נוספים המסופרים במסגרת סיפורי אברהם הם סיפור מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, מהפכת סדום ועמורה וסיפור גירוש הגר וישמעאל.
פרקים כ"א–ל"ה מספרים על יצחק. הגם שאין המקרא מרבה לספר עליו, מאפיינים רבים בסיפורי אברהם חוזרים ונשנים בקורות יצחק: כאביו, הוא התכוון לרדת מצרימה כאשר הרעב תוקף את כנען, אך האל ציווה עליו להישאר בארץ, ולכן הוא ירד לגרר. הוא הסתכסך עם אבימלך מלך גרר בשל הסתרת הקשר שלו עם רבקה אשתו, והפלשתים רבו עמו על בארות מים, אך האל תמיד היה לצדו והוא נחל הצלחות, ולבסוף אבימלך כרת עמו ברית. בערוב ימיו רצה יצחק לברך את בנו הבכור עשו, אך יעקב גנב את הברכות, בציווי אמו, וזכה להתברך במקום עשו.
יצחק מתואר לרוב כאדם סביל – החל מעקדתו, דרך מציאת האישה עבורו, וכלה במסירת ברכתו ליעקב.
מחזור הסיפורים על יעקב ובניו הוא הארוך ביותר בספר בראשית (פרקים כ"ה–נ'). גם יעקב, כמו אביו, נאלץ להתמודד מול אחיו על זכות הבכורה, שמשמעותה ירושת הארץ ובחירת אבי האומה. הוא הציג עצמו לפני אביו יצחק כעשו וקיבל את ברכתו, ואז ברח מפני עשו לחרן.
בחרן נאלץ יעקב להתמודד מול דודו, לבן הארמי. הוא נשא שתי נשים (לאה ורחל) ושתי פילגשים (בלהה וזלפה), שילדו לו 12 בנים ובת, וחזר לארץ כנען.
בעת חזרתו לכנען, יעקב נאבק לבדו במלאך האלוהים וניצח אותו (פרק ל"ב), ובשל כך קיבל את השם ישראל (ישר-אל). בארץ כנען התחילו לבוא עליו צרות: בתו דינה נאנסה ואחיה הרגו את האונס וכל בני עירו שכם, ובכך הטילו חשש קיומי על המשפחה, ובנו האהוב יוסף נעדר לאחר שאחיו מכרוהו לעבדות. לאחר מכן היה רעב בארץ, ובניו ירדו למצרים לקנות אוכל, שם הואשמו בריגול על ידי המשנה למלך מצרים ואחד מהם אף נאסר, והם נדרשו להביא ככופר את בנו הקטן בנימין.
לבסוף התברר שהבן הנעדר, יוסף, הוא בעצמו המשנה למלך מצרים שהעליל את העלילה. כל בני המשפחה ירדו להתגורר על יד יוסף בארץ גושן, והוא היטיב עמם ודאג להם לפרנסה.
סיפורי יעקב משולבים בסיפורי בניו, וגם סיפורי בניו משולבים אלו בתוך אלו. הציר המרכזי הוא יוסף, אך גם ראובן ויהודה הם גיבורי עלילות משנה (מעשה ראובן, מעשה יהודה ותמר, וכן מכירת יוסף). בסוף ספר בראשית, מסופר שיעקב אסף את בניו כדי לומר להם את אשר יקרה להם באחרית הימים, וברך כל אחד מהם ברכה אישית (פרק מ"ט). במקצת הדברים נמצאים רמזים להורשת נחלות בארץ ישראל בימי יהושע. לבסוף, יעקב מת במצרים ונקבר בכנען.
ספר בראשית נחתם במותו של יוסף ובציוויו את אחיו להעלות בבוא היום את עצמותיו לארץ המובטחת.
ספר בראשית פותח בבריאת העולם ובקורותיו של אדם וראשית האנושות, לרבות קורות נח הצדיק והמבול וסיפור מגדל בבל. לאחר מכן מביא הספר את תולדות אבות האומה הישראלית: אברהם, יצחק ויעקב, וכן 12 בני יעקב. כך, בצורה תמציתית, חולף הסיפור על פני מאות שנים בספרו את היווצרות שורשי העם היהודי על פי המסורת המקראית (יש המכנים תופעה ספרותית זו בשם 'טלסקופיה'). הסיפור מכוון לתאר את מקורותיו של עם ישראל ולפיכך מרבה להתרכז בדמויות המרכזיות, אבותיה הקדומים של האומה, תוך כדי התעלמות משאר דמויות סובבות.
ספר בראשית מחולק ל-50 פרקים וסך פסוקיו הוא 1,533. בקריאת התורה החומש מחולק ל-12 פרשות:
| הפרשה | הפרקים | מספר הפסוקים וסימנו | תחילת הפרשה במניין השנים בלוח העברי לפי סדר הדורות | התקופה בשנים | אירועי הפרשה | ההפטרה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| בראשית | א' – ו',ח' | קמ"ו – "אמציה" | 1,536 | בריאת העולם, בריאת האדם, השבת, גן עדן, חטא עץ הדעת והעונש, קין והבל, עשרת הדורות מאדם ועד נח, חטא בני האלוהים | ספר ישעיה, פרק מ"ב | |
| נח | ו',ט' – י"א | קנ"ג – "בצלאל" | 1,536 | 467 | המבול – ההכנות, 40 יום והיציאה, ברית הקשת, מעשה חם, תולדות בני נח, מגדל בבל, עשרת הדורות עד אברם | ספר ישעיה, פרק נ"ד |
| לך לך | י"ב – י"ז | קכ"ו – "נמלו" | 2,003 | 44 | אברם בארץ, הירידה למצרים, הפרידה מלוט, הבטחת הארץ, מלחמת המלכים, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל, אברהם אבינו, שרה אימנו, ברית המילה | ספר ישעיה, פרק מ' – פרק מ"א |
| וירא | י"ח – כ"ב | קמ"ז – "אמנון" | 2,047 | 37 | בשורת המלאכים, מהפכת סדום ועמורה, מעשה לוט ובנותיו, אברהם בגרר, הולדת יצחק אבינו, שליחת הגר וישמעאל, ברית אבימלך, עקידת יצחק והברכה לאברהם | ספר מלכים ב', פרק ד' |
| חיי שרה | כ"ג – כ"ה,י"ח | ק"ה – "יהוידע" | 2,084 | 24 | רכישת מערת המכפלה וקבורת שרה, שליחות העבד ובחירת רבקה, נישואי יצחק ורבקה, נישואי אברהם וקטורה, מות אברהם אבינו, תולדות ישמעאל | ספר מלכים א', פרק א' |
| תולדות | כ"ה,י"ט – כ"ח,ט' | ק"ו – "עלו" | 2,108 | 77 | בני יצחק ורבקה: יעקב ועשו – ההיריון, האופי, הבכורה וכל אחד פונה לדרכו ובאמצע הירידה לגרר | ספר מלאכי, פרק א' |
| ויצא | כ"ח,י' – ל"ב,ג' | קמ"ה – "מחניים" | 2,185 | 20 | יעקב יוצא לחרן, סולם יעקב, המפגש עם רחל, הנישואין ללאה, הולדת בני יעקב, החזרה לכנען והברית עם לבן הארמי | ספר הושע, פרק י"ב |
| וישלח | ל"ב,ד' – ל"ו | קנ"ד – "קליטה" | 2,205 | 11 | המפגש עם עשו, גיד הנשה, התיישבות בשכם, מעשה שכם ודינה ותגובת שמעון ולוי, העלייה לבית אל, מעשה ראובן, ותולדות עשו | ספר עובדיה, פרק א' |
| וישב | ל"ז – מ' | קי"ב – "יבק" | 2,216 | 14 | חיי יוסף – השליחות לשכם, מכירתו, הירידה למצרים, מעשה יהודה ותמר, מעשה אשת פוטיפר, ופתרון חלום שרי פרעה. | ספר עמוס, פרק ב' |
| מקץ | מ"א – מ"ד,י"ז | קמ"ו – "יחזקיהו" | 2,228 | 5 | חלומות פרעה, פתרונם, יוסף כמשנה למלך, הרעב בכל הארצות, האחים באים ושבים עם מזון, יוסף מתכנן את הלקח שילמד אותם | ספר מלכים א', פרק ג'–פרק ד' |
| ויגש | מ"ד,י"ח – מ"ז,כ"ז | ק"ו – "יהללאל" | 2,233 | 5 | התנצחות יהודה עם יוסף, התוועדות יוסף, הזמנת יעקב ובניו למצרים, ירידת בני ישראל למצרים (מתקיימת ברית בין הבתרים), ההתיישבות בארץ גושן, מדיניות כלכלית חדשה במצרים | ספר יחזקאל, פרק ל"ז |
| ויחי | מ"ז,כ"ח – נ' | פ"ה – "פה" | 2,238 | 71 | השבעת יוסף, הברכה לאפרים ומנשה, הברכות לבני יעקב, מות יעקב וקבורתו במסע לוויה מלכותי | ספר מלכים א', פרק ב' |
לפי פרשנות מסורתית, ספר בראשית נמשך על פני תקופה של 2,309 שנים: אלפיים השנים הראשונות לבריאת העולם המכונות "אלפיים שנות תוהו, ועוד 309 שנה בחיי האבות הנכללות באלפיים השנים הנקראות "אלפיים שנות תורה". זאת, לפי המקובל במסורת היהודית. וכך מובא במסכת עבודה זרה[2]: ”תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח...” ומבואר בגמרא שאלפיים שנות תוהו נמשכו עד שהגיע אברהם אבינו לגיל 52 שאז, על פי חלק מהמפרשים, החל ללמד אנשים בחרן את דרך התורה. כלומר, אלפיים השנים הראשונות של העולם נקראות "שנות תוהו" מפני שבניגוד לתקופות שבאו אחריו, תקופה זו הייתה בלא תורה בעולם.
לפי פרשנות נוספת, משמעות המילה תוהו היא תהייה. אין זה אי סדר ללא סיבה, אלא תקופה של תהייה ושאלה. כמו "לתהות על קנקנו" שפירושו לשאול שאלה ולנסות להבין. בדומה, המילה "בוהו" באה מהמילה "בהִייה" שפירושה הסתכלות במשהו לא ברור, זהו מבט שעדיין לא נתבררו בו הצורות.[דרוש מקור]
בתקופה זו קמו האימפריות הגדולות: השומרית והאכדית מצפון לארץ ישראל, והמצרית מדרום לארץ ישראל, בעמק הנילוס. לממלכות אלו היו הישגים טכנולוגיים והתפתחה בהן תרבות עירונית כפי שניתן למצוא בממצאים הארכאולוגיים המיוחסים לתקופה זו.
אברהם אבינו הופיע בסוף שנות התוהו, הוא חי בתוך התרבות של ה"תוהו ובוהו". היוזמה שלו לצאת ממנה באה לידי ביטוי במדרש המתאר את שבירת הפסלים ואת לעגו למציאותם. הוא שולל את התרבות הקיימת מעיקרה. בהרס האלילים מבטא אברהם את התנגדותו הגדולה להגשמה ולאלילות. אברהם, בהוראת האלוהים, עוזב את מקומו, ביתו ומשפחתו והולך אל ארץ חדשה. מכאן החלה תקופה חדשה – אלפיים שנות תורה, תקופה שהמשיכה על פני אלפיים שנה והסתיימה בתחילת תקופת האמוראים.
יש כמה נוסחים עיקריים לספר:
באופן כללי, נוסח המסורה הוא הנוסח המקובל על הציבור היהודי על כל גווניו.
במשך רוב שנות המאה ה-20 הסכימו רוב חוקרי המקרא על השערת התעודות, על פיה חמשת חומשי התורה הגיעו מארבעה מקורות עיקריים.
ארבעת המקורות המשוערים הם (מתוארכים לפי הצעתו של ולהאוזן, שהציע זאת לראשונה):
על פי השערת התעודות, כל אחד מהמקורות הללו מוסיף נופך מסוים למקרא (היבט חוקי, סיפורי, או היבט כוהני), והללו חוברו יחד על ידי עורכים שונים. ישנן מחלוקות בקרב שיטה זו, למשל יש הרואים את המקור האלוהיסטי כלא יותר מאשר גרסה של המקור היהוויסטי, בעוד שהמקור הכוהני נראה פחות ופחות כמסמך עצמאי, אלא יותר כאסופה של תיקונים והרחבות למקור היהוויסטי. ובהיפוך יש המוצאים מקורות רבים יותר, ומחלקים כל "מקור" אחד למקורות משניים נוספים. מכל מקום דוגמאות לסיפורים חוזרים ונשנים בתורה משמשות את חוקרי-המקרא לזיהוי המקורות הנפרדים – כך למשל בספר בראשית משתלבים שני סיפורי בריאה, שתי גרסאות של סיפור המבול, ועוד.
על כל פנים, נכון למאה ה-21, מקובל אצל מרבית חוקרי-המקרא, כי הניסוח הסופי של המקרא (בשילוב כל המקורות הנ"ל, ולאחר כל העריכות) היה תהליך שנמשך עד שלהי המאה ה-6 לפנה"ס[3][4].
לגבי הסיבות לעריכת הספרים הסופית עלו בחקר-המקרא השערות רבות, וכיוון אחד הוא "הרשאת האימפריאליזם הפרסי", שהחלה לקבל בתחילת המאה ה-21 תשומת לב רבה[5][6][7][8][9][10][11]. ישנה הסכמה רחבה בין החוקרים[11][12] שהצמיחה של התשתית הארגונית היהודית בארץ ישראל, בימי שיבת ציון, הייתה תחת השפעה (או לכל הפחות מתן לגיטימיות) מצד השלטון הפרסי, שעודד את צמיחתה של אוטונומיה יהודית מאורגנת באזור ירושלים, מתוך מחשבה על אינטרסים שונים של הממלכה הפרסית. מכאן מסיקים חלק מהחוקרים שהאוטונומיה בירושלים הצריכה חוק יהודי מוגדר ומוסכם אשר יאושר על ידי הממשל הפרסי. זה העלה את הצורך להפיק קוד-חוקים שיהיה מקובל על הכל, ולכן הקבוצות היהודיות איחדו את המסורות שלהן לטקסטים אחידים. בין החוקרים הישראלים ניתן למצוא את פרופ' ברוך שורץ למשל, האומר בחיבורו "התורה וארבע תעודותיה", כי הניסוח הסופי אכן התרחש בימי שיבת ציון, ומדגיש את הצורך לחזק את הזהות היהודית כלפי פנימה – באותם הימים – ולאו דווקא כלפי השלטונות, באותה תקופה סוערת של שיבת ציון וכינון המקדש.
מכל מקום, בחקר-המקרא אין קונצנזוס שהתאוריה הזו (ואף לא אחרת), מהוות הסבר מספק לתהליך שהביא ליצירת "כתבי הקודש", כפי שהם מוכרים לנו – השערת התעודות עצמה זכתה כאמור לגישות חולקות או מקבילות (כמו שיטת ה"קטעים" או שיטת ה"רבדים") – כל אחת מהן מחייבת תפישה שונה של ה"אבולוציה" של הטקסט המקראי, וגם גדולי החוקרים הישראלים, שהניחו את היסודות לאקדמיה העברית (כמו יחזקאל קויפמן או משה קאסוטו), נטו להציג שיטות הרמוניות יותר לצמיחת האמונה היהודית – והפילולוגיה שלה.
הסיווג המתאים ביותר לספר בראשית הוא כנראה סוגת ההיסטוריה הקדמונית (antiquarian history) – סגנון ספרותי שמתאר, למשל, את ההופעה הראשונה של בני-האדם, את סיפורי אבות האומה, וגיבורים תרבותיים, וכמו כן מתאר את מקורותיהן של תרבויות, ערים וכיוצא בזה. הדוגמאות המוכרות ביותר של סוגה זו נמצאות בעבודותיהם של ההיסטוריונים היוונים של המאה ה-6 לפנה"ס – כוונתם הייתה לחבר בין משפחות נכבדות מתקופת חייהם לבין עבר מרוחק של גבורה מפוארת, ובתהליך זה לא יצרו הבחנה בכתביהם בין מיתוס, אגדה ועובדות.
בספר בראשית, מכל מקום, תהליך היצירה הסבוך אמור עם-זאת להפוך תערובת זו של מיתוס, אגדה, סאגה, ועובדות למסורת כתובה אחידה ומוסכמת, המעידה בעיקר על שורשי האומה ויעדיה.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל תנ"ך | ||
אריאל סרי־לוי, מתי נכתב ספר בראשית ולאיזו מטרה?, באתר הארץ, 13 ביוני 2017
קריאת ספר בראשית בחלל על ידי האסטרונאוטים באפולו 8, ב-24 בדצמבר 1968, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:07) החל מדקה 1:18 פרשת בראשית בעמקות עם הרב חגי לונדין, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 2:41) אילון גלעד, מה משמעותה של המילה בְּרֵאשִׁית, באתר הארץ, 12 ביולי 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
