Loading AI tools
דמות מקראית, בנו הבכור של יצחק ואחיו התאום של יעקב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עֵשָׂו (נכתב לעיתים גם כעשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. עשו הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.
 | |
| לידה | כנען |
|---|---|
| פטירה | מערת המכפלה |
| אב |
יצחק  |
| אם |
רבקה |
| בן או בת זוג |
בשמת בת ישמעאל יהודית בת בארי מחלת |
| צאצאים |
אליפז בן עשו, קרח בן עשו, יעוש, רעואל, Jalam |
| תקופה | תקופת האבות |
| עיסוק |
צייד |
| בתנ"ך | בראשית |
  | |
יצחק דוחה את עשו, ציור מעשה ידי ג'וטו די בונדונה מוצג בבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי באסיזיוַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו, מִי-אָתָּה; וַיֹּאמֶר, אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה. כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי. וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ
את משמעות השם עשו מסביר רש"י בפירושו על פרשת הולדת עשו בכך שעשו נולד כשהוא עָשוּי, ושער ראשו היה כשל אדם בוגר. כך כותב גם תרגום יונתן לתורה[1]. בערבית יש מילה קרובה שמשמעותה: בעל שיער רב, גס ומחוספס. מדרש שמו מתייחס לאדום ולשעיר: עשו נולד אדמוני כולו כאדרת שיער, ונזיד העדשים שקנה מיעקב בתמורה לבכורה היה גם אדום (כ"ה 30).
בתיאורו של עשו במקרא קיימת התייחסות מרובה למראהו החיצוני. שעירותו של עשו מתוארת כבר בעת לידתו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"[2]. ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של רבקה להשגת הברכה מיצחק: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק"[3]. ניסוח הפסוק מעמיד את שני האחים זה כנגד זה. תיאורי השעירות והחלקות חשובים לצורכי העלילה - להבנת חששו של יעקב מביצוע תוכנית אמו ולהבנת הצלחת המזימה באמצעות פתרון עורות גדיי העזים המונחים על ידיו ועל צווארו של יעקב.
המראה החיצוני של האחים משקף את השונה והמנוגד באפיון אישיותם. ההנגדה בין עשו ליעקב מקיפה את כלל תיאורם של האחים: מראה חיצוני, אופי, עיסוק, מעשים, דיבורים ומחשבות. עשו השעיר מתואר כדמות פראית ואימפולסיבית החי את חיי השעה ומוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים, כלומר - את עתידו עבור הנאה רגעית. לעומתו, יעקב החלק מאופיין בתחכום, מורכבות וחשיבה ארוכת טווח המסוגלת לפתח תרבות מעמיקה ולהמשיך את מורשת אברהם. המטרה העיקרית של ההנגדה היא לנמק מדוע עשו הבכור אינו ראוי לברכה, ואילו יעקב הצעיר זוכה בה.
שעירותו של עשו רומזת לפראותו ולעצמתו הפיזית של הצייד, איש השדה. אפשר למצוא מקבילה לתיאור מעצב זה של עשו בספרות המזרח הקדום. עשו, איש השדה, מזכיר את אנכידו, פרא האדם מעלילות גילגמש. תיאורו של אנכידו המכוסה שער מלווה בתיאורי פראותו והיעדר תרבותו. כך גם עשו השעיר חי על חרבו חיי פרא בשדה ללא פיתוח חיי תרבות מעמיקים.
ערך מורחב – לידת יעקב ועשו_Das_Linsengericht.jpg)
סיפורם של יעקב ועשיו התאומים מתואר בהרחבה בספר בראשית, פרק כ"ה.
עשו נולד לאחר עשר שנות עקרות של רבקה ובתום היריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", על פי המדרשים, כאשר עברה ליד בתי כנסת רצה העובר לצאת, וגם כאשר עברה על פתח בתי עבודה זרה, רצה העובר לצאת. מאחר שחשבה שמדובר בעובר אחד, הלכה לשאול בישיבת שם ועבר לפשר הדבר. התשובה שקיבלה כמתואר בתורה היא: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - רבקה מתבשרת כי היא נושאת ברחמה תאומים.
בתורה מתואר שבעת לידת עשו הבכור, יעקב אוחז בעקבו על מנת למנוע ממנו לצאת לפניו. הרבה מהסיפורים על עשו עוסקים ביחסיו עם אחיו יעקב. על אף שעשו הוא הבכור, יעקב הוא זה שנבחר להמשיך את שושלת האבות לאחר אברהם ויצחק.
לפי חז"ל, המאבק בין עשיו ליעקב החל עוד בבטן אמם. יעקב שעל פי חז"ל צריך היה להוולד ראשון, תופס את עשיו על מנת לעכבו שלא יוולד לפניו. יש שסבורים שבעקבות כך הוא אף נקרא יעקב.
כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער".
ערך מורחב – מכירת הבכורהכאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, וביקש ממנו שילעיט אותו מהתבשיל: "מן האדום האדום הזה". יש פרשנות מן המדרש שביקש שני אדומים האדום הראשון זהו הנזיד עדשים והאדום השני זהו יין שממנו השתכר עשו ומכר לו את הבכורה[דרוש מקור]. בתמורה ביקש יעקב מעשו שימכור לו את הבכורה - וקיבלהּ.
ערך מורחב – גנבת הברכותכאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב - עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"[4]. הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו.
כאשר חזר עשו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד"[5], קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך ואף רצה להורגו, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.
בעקבות המעשה נטר עשו איבה ליעקב ותכנן לרוצחו: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי.[6]
לאחר סיפור גניבת הברכה מופיע סיפור ברכה נוסף.[7]. יצחק מברך את יעקב ושולח אותו לפדן ארם לקחת לו אישה מבנות לבן. בסיפור זה מתגלה דמות שונה של עשו. הוא יודע שיצחק מברך את יעקב ואינו מוחה על כך. יתר על כן, עשו מתגלה כבן נאמן המנסה לרצות את הוריו על ידי לקיחת אישה בת ישמעאל. מקובל[דרוש מקור] בחקר המקרא לראות בסיפור זה חלק מן המקור הכהני של התורה.
(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'–כ"ד, פרק ל"ג, פסוקים א'–י"ז-יז)
בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו. כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות. הוא מחלק את מחנהו לשניים. בחלוקה זו ניכר כי הוא מבקש להרחיק מהסכנה בעיקר את אשתו האהובה רחל וילדיה, ואחר כך את לאה וילדיה, ולכן הוא מעמיד את השפחות וילדיהן מלפנים: ”וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים” (ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוקים א'–י"א).
בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.
בפרק ל"ו, המתאר את משפחת עשו, מופיעים פסוקים[8] העומדים בסתירה לסיפור השיבה של יעקב לארץ כנען שבפרק ל"ב. על פי הסיפור בפרק ל"ב יעקב שולח מלאכים "אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום"[9] ובתום המפגש נאמר "וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה"[10]. כלומר, כששב יעקב לארץ כנען עשו כבר מתגורר באדום ואין יעקב ועשו מתגוררים יחדיו בארץ. לעומת זאת, לפי פרק ל"ו יעקב ועשו מתגוררים בארץ כנען ורק לאחר מכן הולך עשו להר שעיר "כי היה רכושם רב משבת יחדיו". גם בסיפור זה ניכר חוסר איבה בין יעקב לעשו היושבים "יחדו", כמו בסיפור הברכה השני. גם הסיפור שבפרק ל"ו מיוחס בחקר המקרא למקור הכהני.[11][12].
לפי התיאור המקראי עשו נשא כמה נשים, מבנות כנען ומבנות ישמעאל: בגיל 40 עשו לקח שתי נשים מבנות כנען:
כאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את בשמת בת ישמעאל אחות נביות. נקראת גם מחלת[16], ומכאן אמרו חז"ל שכל הנושא אשה נמחלים לו עוונותיו[17].
ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז, מבשמת נולד רעואל, וילדיו מאהליבמה הם: יעוש, יעלם, וקרח (קרח היה ממזר, בן אליפז שבא על אשת אביו אהליבמה[18]).
עץ משפחה חלקי המציג את הקשר למשפחת האבות:
| תרח | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| קטורה | הגר | אברהם | שרה | נחור | הרן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| זמרן | יקשן | ישמעאל | מילכה | לוט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בתואל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדן | מדין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצחק | רבקה | לבן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישבק | שוח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עשו | יעקב (ישראל) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לאה | רחל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| בלהה | זלפה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראובן | שמעון | יוסף | בנימין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| דן | גד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לוי | יהודה | מנשה | אפרים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נפתלי | אשר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יששכר | זבולון | דינה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
אגדות רבות נאמרו על סיפורו של עשו. בזמן ההריון, חז"ל מסבירים ששני האחים נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני בית עבודה זרה היה עשו מבקש לצאת. כשגדל, חז"ל מספרים שעשו היה צד את הבריות ושודד אותם ואת נשותיהם. בסיפור מכירת הבכורה (חז"ל מספרים שהיה זה בגיל 15, עם מות אברהם) חז"ל מסבירים את עייפותו המוגזמת בכך שעבר על חמש העבירות החמורות באותו יום[20]. מסורת אחרת מתארת כי היה מבוקש להריגה, ונרדף לאחר שרצח את נמרוד מלך בבל, כנקמה על שריפת סב-סבו הרן[21]. חז"ל מוסיפים שהנזיד שהכין יעקב היה למעשה נזיד עדשים שהכין יעקב לסעודת ההבראה על אברהם.
על הפסוק המתאר את פגישתם של עשו ויעקב, ”וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ” (ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'), אומר מדרש ספרי[22]: "רשב"י אומר: הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". חז"ל מסבירים כי עשו עדיין רצה להרוג את יעקב ולנשוך את צווארו, אך צווארו של יעקב הפך לקשה כשיש ושיניו של עשו נשברו ולכן שניהם בכו בפגישה[23].
דמותו התנכית של עשו - שנעשתה סמל למלכות רומי בתקופת האימפריה הרומית ומאוחר יותר הנצרות עברה דמוניזציה במיוחד לאחר חורבן בית המקדש. בספרות האגדה הגדילו חז"ל לזהות את הנבל בתהלים, י"ד, א' כעשו: ”לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים. הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה-טוֹב. - ולמה נקרא שמו נבל? על שם שמילא את כל העולם נבלות: העמיד בתי קיקלין בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה”.
על פי המסורת קבור ראשו של עשו במערת המכפלה – לצד קברו של יעקב. על פי המסורת נולד עשו עם אחיו התאום יעקב בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח (1653 לפנה"ס), ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147. על פי המסורת עשו נהרג בעיר דוּרַא (בערבית: دورا) הסמוכה לחברון. דורא נזכרת לראשונה ברשימת הערים בפפירוס אנאסטאזי א ובמכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס. בתנ"ך מוזכרת דורא בשם "אדוריים" (ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוק ט') כאחת הערים שבוצרו על ידי רחבעם. ובספר היובלים (ל"ח, י') מופיעה כמקום מיתתו של עשו אבי אדום (עם) לאחר שנורה למוות בידי יעקב ובניו לשבטי ישראל.
אמנם בחז"ל הגרסה מסופרת אחרת כי בעת קבורתו של יעקב בא עשו אחיו וערער על הזכות לקבור את יעקב במערת המכפלה, בעוד שאר בני יעקב טורחים בחיפוש שטר הקניין בו מכר עשו את חלקו במערה ליעקב, ניגש חושים בן דן, שהיה כבד שמיעה, ולא הבין על מה המהומה ומדוע מתעכבת קבורת יעקב סבו והוא מוטל בבזיון, אמרו לו, מפני שנפתלי שהוא קל ורץ כאיילה רץ לארץ מצרים להביא את שטר הקניין של מערת המכפלה כדי שיוכלו לקבור את יעקב כי עשו מטיל ספק ועוררין בקניין, אמר להם חושים, וכי נחכה עד שיבוא נפתלי ויהא אבי אבא מוטל בבזיון, לקח בול עץ וערף את ראשו של עשו: ”חושים, בריה דדן, תמן הוה, ויקירן ליה אודניה. אמר להו 'מאי האי?', ואמרו ליה 'קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים'. אמר להו 'ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!', שקל קולפא, מחייה ארישיה” (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ג, עמוד א'.).
על פי ספר נחלת בנימין, עשו טרם פטירתו ביום פטירת אחיו יעקב חזר בתשובה לדרך אבותיו אברהם ויצחק ואמו רבקה וסבתו שרה מה שחונך בילדותו ובנערותו ולפיכך ערער על מערת המכפלה כי רצה שיקבר הוא במערת אבותיו, ולכן מובן למה נפטר באותו יום שנולד, ערב סוכות, כי בעלי תשובה כצדיקים גמורים ויותר, ומה גם שלפי הקבלה נשמת עשו הייתה גבוהה מאוד כי תיקוניו מצד הגבורה בתיקוני זעיר אנפין[24].
חז"ל עומדים על כיבוד האב המופלא של עשו ואומרים כי לא היה אדם שכיבד את אביו כפי שכיבד עשו את יצחק. גם כאשר רצה להרוג את יעקב לאחר שזה לקח בעורמה את ברכתו תכנן לעשות זאת רק בימי אבל אביו, וכל ימי חייו דאג לספק לו בשר ציד.
עוד מובא בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ז, עמוד ב') שעשו כיבד את סבו אברהם ולא מרד בהשם כל ימי חיי אברהם סביו וכלשון התלמוד: "וה' ברך את אברהם בכל", מאי בכל? וכו' שלא מרד עשו בימיו וכו'; שלא מרד עשו בימיו, מנלן? דכתיב (בראשית כה, כט) ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו וכו' אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע ב"אותו היום", אבל עד אותו היום נזהר עשיו מלחטוא משום כבודו של אברהם סבו.
אמנם, בתרגום יונתן בן עוזיאל מפרש לשלילה את ההתאפקות הזאת למותו של יצחק:
וְנָטַר עֵשַׂו שֵׂנַא בְּלִבֵּיהּ עַל יַעֲקֹב אָחוּי עַל סֵדֶר בִּרְכָתָא דִי בָּרְכֵיהּ אָבוֹי וַאֲמַר עֵשַׂו בְּלִבֵּיהּ לֵית אֲנָא עָבִיד הֵיכְמָא דְעָבַד קַיִן דְקָטַל יַת הֶבֶל בְּחַיֵי אָבוּי וְהָדָר אָבוּי וְאוֹלִיד יַת שֵׁת בְּרַם מִתְעַכֵּב אֲנָא עַד זְמַן דְיִמְטוּן יוֹמֵי אֶבְלָא דְמִיתַת אַבָּא וּבְכֵן אֲנָא קָטִיל יַת יַעֲקֹב אָחִי וַאֲנָא מִשְׁתַּכַּח קָטִיל וְיָרִית:.
(תרגום: וַיְשַׁמֵּר עֵשַׂו שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ לְיַעֲקֹב אָחִיו, עַל עִנְיָן הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר עֵשַׂו בְּלִבּוֹ אֵין אֲנִי עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה קַיִּן, שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל בְּחַיֵּי אָבִיו, וְחָזַר אָבִיו וְהוֹלִיד אֶת שֶׁתּ, אַךְ מְחַכֶּה אֲנִי עַד זְמַן שֶׁיַּגִּיעוּ יְמֵי אֵבֶל שֶׁל מִיתַּת אַבָּא וּבְכָךְ אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת יַעֲקֹב אָחִי, וַאֲנִי נִמְצָא הוֹרֵג וְיוֹרֵשׁ).
עשו לא רצה שיצחק יעשה מה שאדם הראשון וחוה עשו אחרי שקין רצח את הבל (ומאוחר יותר, נרצח בעצמו) - להוליד בן חדש (שת). הוא רצה לוודא שלא יהיה יורש אחר מלבדו.
 |
ראו גם – ההשערה המדיינית-קינית |
סיפור יעקב ועשיו עשוי להיות קשור לסיפורי המיתולוגיה הפיניקית שהעלה על הכתב סכניתן ותרגם פילון איש גבל אודות 'אוסוס' המתמחה במקצועות עיבוד העור ויחסיו המורכבים והמתוחים עם אחיו מייסדה של העיר צור - 'היפסורניוס' ("שמים רמים"). הצעה אחרת מקשרת את השם הפיניקי אוּסוס להגייתו בשפה היוונית: אוּ-זוּ / אוּ-שׁוֹ, כשמה של ההתיישבות ששכנה ממול העיר צור.
מוטיב התיאומים והתחרות ביניהם ידועים מספרות עמי העולם הקדומה. מוטיבים אלה מתארים שניות ושונות ברמה בסיסית בין אחים, שבאות לרמז על פיצול שבטי לשתי יחידות. הניגוד בין שני הבנים התאומים בא לידי ביטוי בקווים פיזיים: הטיפוס השלילי מעורר דחייה מכוסה שיער, שערו וגון פניו אדומים, ובלשון הכתוב: "שעיר ואדמוני". פרק כה מפסוק יט ועד סופו רצוף הסברים אתנוגרפיים. השמות יעקב ואדום, ואף עליונותו של יעקב על עשו, באים כאן על הסבריהם: יעקב הרועה הוא תם ויושב אוהל, לעומת עשו אחיו הציד, המוציא את מחייתו מקשתו (ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ג'). בעוד עשיו אורב בשדה לחיות ושופך את דמן, מטפל יעקב במסירות בצאן כשהאלימות ממנו והלאה (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ל"ח–מ'), ולכך מכוון הכתוב בתארו את יעקב כ"איש תם". ייתכן כי קשרים אפשריים של יהודה עם ענף משבטי עשו - (קינזי), השוכנים בחברון, באים לידי ביטוי במספר פסוקים בתנך:
"וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע."
קשרים אלו נרמזים גם בשופטים, א', י'; ביהושע, ט"ו, י"ג; ובמדבר, ל"ב, י"ב.
דמותו של עשיו בתנ"ך מזכירה את ישמעאל המתואר כפרא אדם, וכ"רבה קשת" (ספר בראשית, פרק כ"א, פסוקים י'–כ') עשיו מגלם את דמות הפרא חסר התרבות, הבא לידי ביטוי באפוס המסופוטאמי בדמותו של אנכידו, בן זוגו של גלגמש. בדומה לעשו, גם אנכידו שעיר בגופו ופרא בהתנהגותו. המזכירה את עשיו ויחס הזלזול שלו כלפי זכות הבכורה, ונכונותו למכרה בנזיד עדשים - מעידים על דפוסי התנהגות המשקפים נון-קונפורמיזם אינהרנטי.
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל תנ"ך | ||
יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, יעקב ועשו, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים הדוד הרשע, האמנם?, בפודקאסט "עושים תנ"ך" באירוח דוקטור חיים חיון
עשו בן יצחק (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
