שדרות רוטשילד
שדרה בתל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד היא שדרה ראשית במרכז העיר תל אביב, הקרויה על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. זהו אחד הרחובות החשובים ביותר בעיר והשדרה הידועה והחשובה ביותר מבין השדרות בתל אביב; היא ממלאת תפקיד מרכזי בהתפתחות האורבנית של תל אביב, ולאורכה אתרים ומבנים חשובים רבים. השדרה הייתה ועודנה מרכז תרבותי של תל אביב, והיא חלק מלבה הכלכלי של ישראל, בהיותה אחד הרחובות העיקריים במרכז העסקים הגדול והחשוב של המדינה. ככזו, וכמרכז השכונה בה התגוררו בעבר רבים ממנהיגי העיר והלאום, התקיימו בה אירועים היסטוריים רבים, בהם הכרזת המדינה. החל משנות ה-90 עוברת השדרה תהליך שבו בניינים נמוכים מוחלפים במגדלים המשמשים למגורים ולמשרדים, תוך שימור אחדים מהמבנים הישנים, ביניהם הקיוסק הראשון של תל אביב ובפרט אלו מסגנון האקלקטי והבאוהאוס.[1]
 | |
| שביל האופניים בשדרות רוטשילד | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, "הנדיב הידוע" |
| הקמה | |
| תקופת הבנייה | 25 בינואר 1910 – דצמבר 1910 (כ־311 ימים) |
| מיקום | |
| עיר |
תל אביב-יפו  |
| רובע | 5 |
| שכונה | לב תל אביב |
| נקודת סיום |
כיכר התזמורת ע"ש ליאונרד ברנשטיין, נווה צדק |
| קואורדינטות | 32°03′56″N 34°46′37″E |
|
(למפת תל אביב רגילה)   שדרות רוטשילד   | |
  | |
נתיב מהלכן של שדרות רוטשילד הוא בצורת האות נ ואורכן כקילומטר וחצי. חלקה הדרומי של השדרה משתרע בכיוון מערב-מזרח בניצב לחוף הים והיא מתעקלת צפונה, כך שהמשכה, שנבנה מאוחר יותר, הוא בכיוון דרום-צפון. השדרה נמתחת מגבולה המזרחי של נווה צדק (מעט מערבה לרחוב הרצל) בקצה הדרום מערבי ועד מתחם הבימה בקצה הצפון מזרחי. מכיכר הבימה, המשמשת מפרק עירוני חשוב, ממשיך ציר השדרה צפונה בשדרות ח"ן עד כיכר רבין. השדרה מהווה את חוט השדרה המרכזי של שכונת לב תל אביב.
חתך השדרה כולל בניינים משני צדיה, שני נתיבי נסיעה אשר הימני משמש בדרך כלל לחניית מכוניות, ושטח להולכי רגל במרכזה. שטח זה כולל שדרות עצים, שטחי גינון, מתקני שעשועים, ספסלים, פסלים סביבתיים, שביל אופניים רחב ומספר בתי קפה קטנים במבני קיוסק. מרבית הבניינים לאורך השדרה הם בגובה של עד כ-5 קומות, ומשולבים ביניהם מספר גורדי שחקים בחלקה הדרומי של השדרה.
את שדרות רוטשילד חוצים רחובות חשובים נוספים, בהם הרצל, נחלת בנימין, אלנבי, מזא"ה, בלפור, שינקין, החשמונאים, ושדרות בן ציון (המובילות לכיכר הבימה אך אינן מצטלבות עם שדרות רוטשילד).
 |
הקמה והתפתחות
שדרות רוטשילד היו בין ארבעת הרחובות הראשונים של תל אביב (שנקראה אז "אחוזת בית"), שנחנכו לאחר רחוב הרצל (הרחוב הראשון בעיר), ובניצב אליו. הרחובות נסללו על גבי דיונות חול אשר יושרו ושוטחו, ועליהן נבנו בתיה הראשונים של העיר. התוואי שהפך להיות השדרה היה ואדי קטן שאותו קשה היה ליישר באמצעים של אז, ואליו גם התנקזו מים רבים בחורף. בשל כך הוחלט למלאו בחול להשאירו כשטח פתוח שעליו לא ייבנו בתים אלא בצדיו, כרחוב עירוני רחב יותר.[3] בט"ו בשבט ה'תר"ע (25 בינואר 1910) החלו נטיעות בשטח פתוח זה במטרה להפוך את הרחוב לשדרה הראשונה של העיר. חודשים אחדים לאחר מכן, בדצמבר 1910, החליט ועד אחוזת בית לקרוא לשדרה על שם הברון רוטשילד, ולמנות את מרדכי בן הלל הכהן ואת מאיר דיזנגוף להודיע על כך באופן רשמי לברון. אנשי אחוזת בית ראו בשדרה את תחילתה של שדרה מפוארת כדוגמת הבולווארים המפוארים של פריז,[4] וכך גם הציגוה לברון הצרפתי. השדרה נודעה כ"שדרות בנימין" או "בולבר רוטשילד"[5].
בשנת 1910 נחנך קיוסק ברחוב, והיה לחנות הראשונה בעיר.
שנים אחדות לאחר מכן, בפברואר 1914, הגיע לראשונה הברון לביקור בתל אביב, שם התקבל בזרי פרחים שהעניקו לו תלמידי בתי הספר, ותושבי העיר התאספו סביב השדרה[6]. אף הוקם לכבודו שער כבוד בתחילת השדרה.[7] היו מי שטענו, בטעות, ששם השדרה הוסב לרוטשילד לכבוד ביקור זה[8].
השדרה הייתה רחוב רוחבי שחצה את רחוב הרצל הראשי, במקביל לשאר הרחובות הראשונים של העיר: רחוב אחד העם, רחוב ליליינבלום ורחוב יהודה הלוי - כל אחד מהם על שם אישיות מרכזית אחרת ברעיון הציוני ובהגשמתו. השדרה התחילה מפאתי שכונת נווה צדק ממערב ל"אחוזת בית", וקצהָ המזרחי הוביל אל החולות. הרעיון להקים שדרה בעלת "קצה פתוח" בחלקה המזרחי היה בסיס להמשך פיתוח עתידי של העיר, ואכן, כאשר התרחבה אחוזת-בית והפכה לתל אביב, נוספו לשדרה קטעים נוספים עד שנוצר התוואי הנוכחי.
עד מלחמת העולם הראשונה הגיעה השדרה בנתיבה מזרחה עד רחוב אלנבי, ולכל אורכה ניטעו עצי אזדרכת, ברוש, גרוויליאה ודקלי וושינגטוניה. עד 1922 הייתה השדרה גם השטח הציבורי הירוק היחיד בעיר, אז נחנכה גם גינת גרוזנברג.[9] באפריל 1915 סבלה תל אביב ממכת ארבה שפגע וחיסל כמעט את כל הצומח בתל אביב, בכלל זה את כל הצומח בשדרה. רק לאחר שתושבי תל אביב שגורשו בצו עות'מאני שבו אליה, חודשה הצמחייה בשדרה. בקצה כל קטע של השדרה הוקם מבנה קיוסק קטן. עצי שקמה ניטעו לראשונה רק ב-1930, וב-1932 ניטעו עצי פיקוס ראשונים, שאותם נטעו לאחר מכן גם ברוב רחובות מרכז תל אביב בזכות הצל הרב שהם מספקים.
1918 - 1948
ב-1926 יזמו המו"לית ברכה פלאי ואגודת הסופרים יריד ספרים שנערך בשדרה, תחת השם "יום הספר העברי". היריד, שהפך למסורת שנערכה במקום מדי שנה, התפתח מאוחר יותר והפך לשבוע הספר העברי המצוין בכל רחבי הארץ.[10]
מסוף שנות ה-20 החלה תל אביב להיבנות על-פי עקרונות תוכנית גדס לפיתוח תל אביב צפונה, תוכנית שבמסגרתה התרחבה העיר בתוך עשרים שנה עד נחל הירקון, כשגבולה המזרחי היה רחוב אבן גבירול.[11] התוכנית הקנתה לשדרה חשיבות רבה כציר המחבר את מרכזה ההיסטורי של העיר אל האזור החדש[12] (המכונה היום "הצפון הישן"), שבו נחנכו שדרות נוספות הממשיכות את הרצף האורבני שלה. התוכנית קבעה את מקומה של כיכר הבימה כמפרק עירוני בקצה הצפוני של שדרות רוטשילד, אשר היה עד תחילת שנות ה-30 "קצה פתוח". תוכננו שדרות נוספות מצפון המהוות המשך ישיר של השדרה, כך שתיווצר טבעת שדרות הכוללת את שדרות רוטשילד, שדרות ח"ן ושדרות בן-גוריון.[13] ב-1935 הונחה אבן הפינה של בית הבימה, משכנו החדש של תיאטרון הבימה, שהגדיר בצורה ברורה את סוף השדרה.
במהלך שנות ה-30, מ-1933, פעלה בתחילת הרחוב גם התחנה המרכזית של אגד ומוסך אוטובוסים. התחנה פעלה במקום והייתה למרכז תחבורתי חשוב של התקופה. ב-1938 נשכר "בית אבולעפיה" הסמוך ושימש כחלק מהתחנה, ובשנות ה-40 עברה אגד לתחנה המרכזית בנוה שאנן.
ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח (14 במאי 1948) יום העצמאות, נערך טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל בבית דיזנגוף שבשדרה, בנוכחות ראשי היישוב ובראשם דוד בן-גוריון. אירוע לאומי מכונן זה נערך בתל אביב, מכיוון שירושלים הייתה נתונה תחת מצור. עם תום ההכרזה יצאו ההמונים אל הרחובות בריקודים, והחגיגות נערכו לאורך השדרה ורחוב אלנבי. ב-28 ביוני, כשבעה שבועות לאחר ההכרזה, נערך בכיכר הבימה שבקצה השדרה גם טקס ההשבעה של צבא ההגנה לישראל כצבא המדינה.[14]
הידרדרות
.jpg)
החל משנות השישים התרחש תהליך הדרגתי של הידרדרות השדרה והאזור,[15] שלווה בהגירה שלילית של תושבי השדרה ומרכז העיר הישן (אזור לב תל אביב), בהזנחת התשתיות ובהפיכת השדרה לעורק לתנועה ממונעת. תהליך זה נוצר כחלק ממגמה ארצית ועולמית, של היחלשות מרכזי הערים כתוצאה מפרבור ומהתחזקות מעמדו של הרכב הפרטי.
בשנות ה-60 תוכנן להמשיך את השדרה מערבה עד לחוף הים, תוך הריסת שכונות נוה צדק ומנשייה, במסגרת תוכנית להרחבת מע"ר תל אביב מערבה. בסופו של דבר הוחלט לגנוז את תוכנית הרחבת השדרה והריסת נוה צדק. בשרפה שארעה בשדרה ב-4 בפברואר 1966 ונודעה כאחת השריפות הגדולות במדינה נשרף כליל בית צים ששכן בפינת רחוב נחלת בנימין, ואדם אחד נהרג.[16]
בשנות ה-70 החלה מגמה של הריסת חלק מהבתים ההיסטוריים בתל אביב, ובכלל זה גם כמה מבתי השדרה. המוּדעוּת לשימור מבנים החלה להתפתח רק בשנות ה-80, ועד אז נהרסו "קולנוע שדרות" שפעל בשדרה ובתים היסטוריים נוספים בתחילת השדרה, שנבנו בשנות העשרה והעשרים ותחזוקתם הייתה לקויה מאוד. גם מרכז השדרה הוזנח במהלך תקופה זו, ובמשך שנות ה-80 וה-90 עמדו מרבית הקיוסקים של השדרה סגורים.
התחדשות השדרה
בשנת 1995 קיימה עיריית תל אביב תחרות אדריכלים לתכנון השדרות מחדש, אך יישום התוכניות לא יצא לפועל. לאחר היבחרו של רון חולדאי לראשות העיר בשנת 1998, החלו בשיפוץ שדרות העיר ובהן גם שדרות רוטשילד, תחת פיקוחו של אדריכל הנוף גדעון שריג. השדרה עברה שיפוץ ומעברי החולות שודרגו לשבילי מדשאות ארוכים. השדרות התמלאו בפרחים ובדשא, הוצבו בהן ספסלים ומתקני שעשועים לילדים, נסללו שבילי אופניים ומעברי הרחובות נעשו נוחים יותר. כמו כן, נפתחו מחדש הקיוסקים הפזורים לאורך השדרה, שהיו סגורים במשך שנים, ונפתחו בהם בתי קפה ומסעדות קטנות וגדולות. מאות ממבני השדרה הוכרזו כמבנים לשימור, ולצידם החלו לקום גורדי שחקים המיועדים לעסקים ולמלונאות. בעקבות השיפוץ מלאו השדרות באוכלוסיית האזור ובמבקרים, והפכו לאחד ממוקדי הבילוי המובילים של תל אביב, עובדה שהביאה גם לביקוש גבוה לבתי המגורים ולמשרדים לאורך השדרה ולעליית מחירי הנדל"ן, והשדרה חזרה להיות חלק חשוב במע"ר התל אביבי.[15] כיום, הדירות הצמודות לשדרות רוטשילד הן מהיקרות ביותר שניתן למצוא בעיר.
כתוצאה מההתחדשות העירונית זרמו לרחוב עסקים רבים. עם הזמן, בגלל צפיפות, בעיות חניה ונגישות עזבו רבים מהם את הרחוב. במקומם נכנסו סטארט אפים ועסקים קטנים.[17]
המחאה החברתית
ערך מורחב – מחאת האוהלים (2011)
ב-14 ביולי 2011 הקימו קבוצה של פעילים חברתיים ביוזמתה של דפני ליף כמה אוהלים בקצה הצפוני של השדרה כמחאה נגד המחירים הבלתי סבירים של הדיור בישראל. תוך ימים ספורים צברה המחאה תאוצה והוקמו בשדרות רוטשילד עשרות אוהלים. מחאה זו התגברה והתרחבה ומאהלים דומים החלו לקום גם בשדרות ובגנים נוספים בעיר ובערים אחרות בארץ. מחאה זו, שכונתה "מחאת האוהלים", התרחבה והובילה להפגנות בנות רבבות משתתפים. בזמן ימי המחאה, בקיץ 2011, הפכו שדרות רוטשילד למוקד המחאה בו ישב מטה המאבק ואליו הגיעו מדי יום אנשי ציבור, פוליטיקאים, פעילים חברתיים, זמרים, אמנים ואנשי רוח. בשיאו, כלל "מאהל רוטשילד" מאות אוהלים שנפרשו לאורך יותר מקילומטר בשדרה, מהבימה ועד רחוב אלנבי. המאהל החל להתפרק בהדרגה למחרת הפגנת ענק ב-3 בספטמבר ופורק סופית על ידי העירייה ב-3 באוקטובר יחד עם שאר המאהלים בעיר. גם לאחר התפוגגות מחאת האוהלים נשארה השדרה מוקד של הפגנות מחאה ונקודת יציאה למצעדי מחאה. המחאה החברתית, יחד עם שיקום השדרה והפיכתה למקום מרכזי ובעל אופי, הפכו את השדרה לאייקון חשוב של העיר ולבעלת מקום בהוויה הציבורית בישראל.
שדרות רוטשילד הן אחד המקומות המרהיבים בתל אביב, והן מושכות אליהן תיירים רבים, בין השאר בגלל האדריכלות המיוחדת שברחוב. לאורך השדרה מיוצגים שני סגנונות בנייה עיקריים: הסגנון האקלקטי המאפיין את הבתים הישנים ביותר הנמצאים בתחילת השדרה, שכונו גם "בתי החלומות", והסגנון הבינלאומי (המכונה "באוהאוס") המאפיין את רוב הבתים בחלק הצפוני שלה, שהוא חלק מרכזי מ"העיר הלבנה". המעבר ממה שמכונה "העיר האדומה" (מושג שהוגדר בדיעבד כאנטיתזה ל"עיר הלבנה") לתל אביב הלבנה מספר למעשה, באמצעות האדריכלות של השדרה, את תולדות הבנייה בתל אביב בתקופת היישוב ואת ההיסטוריה המוקדמת של האדריכלות הישראלית. רבים מכנים את השדרה "מוזיאון פתוח" של האדריכלות בתקופת היישוב בשל היותה מסלול שלאורכו ניתן ללכת ולהתרשם מן ה"מוצגים".
מלבד האדריכלות המרשימה ומבנים בעלי חשיבות אדריכלית רבה, כוללת השדרה אוסף גדול ומגוון של אתרים ומוסדות היסטוריים כמו היכל העצמאות, מוסדות תרבות ומרכזים פיננסיים ואף מוסדות כדוגמת מרכז הסיינטולוגיה הארצי. גם הנהלותיהם של בנק הפועלים, הבנק הבינלאומי ובנק מסד שוכנות בשדרות רוטשילד.
להלן כמה מן האתרים הידועים בשדרה:
היכל העצמאות
- ערך מורחב – בית דיזנגוף
בית דיזנגוף, או כפי שהוא נקרא היום "היכל העצמאות", הוא הבית שבו התגוררו ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה, בבית מס' 16 ברחוב. המבנה נבנה ב-1910 והיה אחד הבתים הראשונים של אחוזת בית. הבית שימש לאחר מותו של דיזנגוף כמוזיאון תל אביב ובו הכריז דוד בן-גוריון על הקמת המדינה. מאוחר יותר עבר המוזיאון לביתן הלנה רובינשטיין שבמתחם הבימה ולבסוף למשכנו הנוכחי בשדרות שאול המלך. כיום נמצאים בבית דיזנגוף "היכל העצמאות" המשחזר את הכרזת העצמאות ועמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף".
האנדרטה למייסדי העיר תל אביב
- ערך מורחב – האנדרטה למייסדי העיר תל אביב
האנדרטה נמצאת במרכז השדרה, מול בית דיזנגוף, והיא הוקמה ב-1949 במלאת 40 שנה לייסוד העיר. בקדמת האנדרטה בריכת נוי. האנדרטה הוקמה בנקודה הסמלית שבה נערכה הגרלת המגרשים על ידי עקיבא אריה וייס ביום ייסוד אחוזת בית, ובה גם עמד מכון מים קטן ובו בית הוועד הראשון שעבר מאוחר יותר לבית ביאליק כמשכן עיריית תל אביב. על האנדרטה חקוקים שמות המייסדות ובצדה האחורי (בתמונה) תבליט, שנעשה על ידי הפסל אהרן פריבר, ובו שלוש שכבות. הקטע במרכז השדרה שבו נמצאת האנדרטה נקרא "כיכר המייסדים", אולם רק בשנת 2005 הוצב שלט המעיד על כך.
הקיוסק הראשון
.jpg)
במרכז השדרה, בין הרחובות הרצל ונחלת בנימין, שכן קיוסק קטן, שהיה הקיוסק הראשון שנבנה בתל אביב. הקיוסק היה מבנה קטן בצורת משושה בקוטר שני מטרים בלבד, אשר תוכנן על ידי האדריכל יוסף ברסקי כבר ב-1910, וגם הוא עוצב בצורה אקלקטית כשאר הבתים של אחוזת בית (ראו תמונה כאן). ועד הקהילה של אחוזת בית לא הסכים תחילה להקמת הקיוסק מחשש שהמקום ישנה את אופי האזור ויידמה לשוקי יפו של אותם ימים, ורצה לשמור על אופייה של השדרה הצעירה כאזור שקט למגורים ולפנאי. האישור להקמת הקיוסק לא ניתן בבקשה הראשונה, אך לבסוף אושרה הקמתו על ידי הוועד ובחסותו, בתנאי שימכור משקאות קלים בלבד. הקיוסק היה נקודת המכירה של "גזוז", ומאוחר יותר קיבל אישור למכור גם משקאות חריפים. סמוך לקיוסק הוצב פנס הלוקס, שהיה פנס הרחוב הראשון בעיר (הפנס המקורי מוצב כיום בקומת הקרקע במגדל שלום). בשנותיה הראשונות של תל אביב היה הקיוסק נקודת מפגש לבני נוער וזוגות צעירים, עד להקמתם של אתרים נוספים בתל אביב הקטנה, ובהם שני קיוסקים דומים נוספים, ברחוב אלנבי וברחוב ליליינבלום. הקיוסק נבנה ברובו מעץ (כמו גם הקיוסק באלנבי) אשר הרקיב בקלות עם השנים. הקיוסק המקורי נהרס ב-1989, לאחר שנים של הזנחה, ונבנה מחדש ב-2004.[18]
מוזיאון ההגנה
- ערך מורחב – מוזיאון ההגנה
מוזיאון ההגנה שוכן בשדרות רוטשילד 23, במבנה שנודע בעבר כבית אליהו גולומב, "המפקד הבלתי מוכתר" של "ההגנה". המבנה גם שימש בין השאר כמטה הארגון. כיום שוכנים בבניין מוזיאון וארכיון "ההגנה". בבית, אשר נבנה ב-1912 עבור זאב ויעקב שרתוק ומשפחותיהם, גרו עדה שרתוק, אחותו של משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני, ובעלה דב הוז ומאוחר יותר רבקה לבית שרתוק ובעלה אליהו גולומב. לפיכך נקרא גם "בית הגיסים".
בבית זה נערכו ישיבות הנהגת "ההגנה", שבהן התקבלו כמה מן ההחלטות החשובות ביותר בתקופות היישוב בנושאי התיישבות וביטחון, בין השאר ההחלטות על מבצע חומה ומגדל, מבצעי העפלה, הקמת הפלמ"ח ועוד.
בתקופת המדינה עבר המבנה שיפוץ נרחב על ידי האדריכל יוחנן רטנר, והפך למוזיאון שנפתח לציבור בשנת 1961.[19] המוזיאון מציג את תולדות "ההגנה", מתקופת "בר גיורא" ו"השומר" עד להקמת צה"ל. כמו כן, הוא מציג שני חדרים מהבית ששומרו, המתארים את אורח החיים של התקופה בתל אביב הקטנה. הבית נחשב גם לפנינה אדריכלית בעלת מרצפות מצוירות, שטיחי אבן וקירות מעוטרים.
בית השגרירות הרוסית ומגדל אלרוב
- ערכים מורחבים – בית השגרירות הרוסית, מגדל אלרוב
בשדרות רוטשילד 46 (בפינת רחוב שד"ל) שוכן "בית לוין", שבו שכנה משפחת לוין האמידה ומאוחר יותר שכנה בו שגרירות ברית המועצות, שעל שמה קרוי הבית עד היום. הוא אף ידוע כ"בית סותביס" על שם העסק ששכן בו אחרי שימורו. המבנה נבנה על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' בשנת 1924 והוא נחשב מופת לאדריכלות האקלקטית בארץ ישראל.
ייחודו של בית זה, הן כמבנה אדריכלי והן ביחסו לשדרה, הוא גם בפרויקט שימורו במקביל לבניית מגדל אלרוב בעורף המבנה בשלהי שנות התשעים. המגדל תוכנן על ידי משרד האדריכלים יסקי-סיוון בשיתוף משרדי האדריכלים אמנון בר אור ומוטי בודק. תכנון מגדל אלרוב שילב בתוכו את המבנה הקיים ואת שימורו האדריכלי, והיה מיזם בנייה חדשני הן מבחינה הנדסית והן מבחינת מקרקעין. יזמי הבנייה זכו מהעירייה לאחוזי בנייה נוספים בתמורה לכך ששימרו את המבנה כחלק מהמיזם, עקב הפתרון ההנדסי המורכב, וכן על פי תקדים מגדל ציון השוכן ממול. במסגרת השימור הורם המבנה כולו על גבי כלונסאות פלדה חדשים אשר הוחדרו מתחת למבנה הקיים בעל היסודות הרדודים, ותחתיו נחפרו מספר קומות של חניון תת-קרקעי, ללא פגיעה במבנה ההיסטורי.
הצלחתו של פרויקט זה הייתה גם בשינוי התפישה באשר לטיפול במבנים היסטוריים ובנייתם של גורדי שחקים במרקמים כמו שדרות רוטשילד. האופן בו שוּמר מבנה היסטורי, אשר נשאר החזית העיקרית לרחוב המורגשת על ידי הולכי הרגל, בעוד הקרקע נוצלה ביעילות לטובת גורד שחקים שאינו פוגע בצביון השדרה, הפך את המיזם לרעיון שיושם לאחר מכן גם במקומות נוספים בשדרה.
גורדי שחקים נוספים
מלבד מגדל אלרוב שנבנה בעורף בית השגרירות הרוסית, נמצאים בשדרה עוד מספר מגדלים וגורדי שחקים. שניים מהם בבנייה כיום ובעתיד צפויים להיבנות עוד מגדלים רבים (ראו בהמשך).
מגדל רוטשילד 1
- ערך מורחב – מגדל רוטשילד 1
המגדל נבנה ביוזמת קבוצת חבס ובתכנונם של ישר אדריכלים והוא צפוי להיות מגדל המגורים היקר ביותר שנבנה עד כה בתל אביב.[20] הבניין, שבנייתו החלה ב-2007, בן 30 קומות ומזכיר בתפישתו מגדלי יוקרה נוספים שנבנו בתל אביב בעשור שקדם להקמתו, בהם מגדלי אקירוב ומגדלים נוספים בפארק צמרת שאת חלקם יזמה אותה קבוצת השקעה. בקומת הקרקע יש מספר חנויות אופנה. בחזית המגדל הוצב בתוך מזרקה, פסיפס תולדות תל אביב מאת נחום גוטמן, שהועבר למקום מרחוב ביאליק.
רוטשילד 22
- ערך מורחב – רוטשילד 22
רוטשילד 22 הוא מגדל משרדים ומלון בן 29 קומות, שהוקם במגרש שעליו עמד בית צים, שנשרף כליל בפברואר 1966. הקמת הבניין הושלמה בשנת 2014, והוא מאכלס, בין השאר, את מלון רוטשילד של רשת פתאל ואת משרדי פייסבוק ישראל.
מגדל מאייר ברוטשילד
- ערך מורחב – מגדל מאייר ברוטשילד
מגדל מאייר ברוטשילד הוא גורד שחקים השוכן בשדרות רוטשילד 34, בסמוך למגדל U-בנק. בגובה 158 מטרים זהו הבניין השני בגובהו בישראל המשמש למגורים בלבד. בקומת הקרקע שלו נפתח בתחילת 2017 מתחם מסעדות גדול בשם "שוק רוטשילד אלנבי".[21]
מגדל U-בנק
מגדל U-בנק, שהוקם בשמו הקודם של הבנק, "בנק כללי" (בנק שהיה בבעלות משפחת רוטשילד), שוכן בשדרות רוטשילד 38 והוא מבנייני המשרדים הגבוהים הראשונים בשדרה (אך נמוך יחסית למגדלים החדשים). המגדל אשר תוכנן על ידי האדריכל אריה פרייברגר בולט בזכות צורתו היוצרת צורת קילשונות על גבי המבנה כאשר ביניהם ובין החודים מפרידים חלונות זכוכית כחולים.
מגדל הבנק הבינלאומי
- ערך מורחב – מגדל הבנק הבינלאומי
ממוקם בפינת רחוב שד"ל ובו שוכנים משרדי הבנק הבינלאומי. הוא תוכנן על ידי משרד האדריכלים Pei-Cobb-Freed, שהוקם על ידי איי אם פיי ומיוצג בישראל על ידי משרד ניר-קוץ אדריכלים המתכנן את המגדל בפועל. הבניין דומה בתכנונו למגדל הבנק של סין שבנה פיי בהונג קונג, ומבקש לייצג בדומה אליו תחכום ועוצמה כלכלית. גובהו של הבניין הוא 32 קומות, ובדומה לפרויקט מגדל אלרוב ושימור בית השגרירות הרוסית הסמוכים אליו, גם בניין זה זכה לתוספת אחוזי בנייה בזכות התחייבותו לשמר שני מבנים היסטוריים בשדרה, "בית ועד הקהילה" (ראו המשך) ו"בית רבקה גרינוולד", אשר שולבו בתכנון האדריכלי הכולל. כמו כן, גם מגדל זה נבנה בעורף הבניינים ההיסטוריים ולא בקדמת המגרש הצמודה לרחוב.
מגדל חברת הביטוח "ציון"
- ערך מורחב – מגדל ציון
מגדל ציון תוכנן על ידי האדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיוון בשנות ה-80, וב-1993 הושלמה בנייתו. משרד יסקי-סיוון תכנן מאוחר יותר גם את מגדל אלרוב הנמצא ממולו. הבניין מתנשא לגובה של 83 מטר ובו 23 קומות. הבניין צמוד לבניין הישן של הבורסה לניירות ערך בתל אביב שנמצא ברחוב אחד העם המקביל. במגדל חניון ל-350 כלי רכב.
למרגלות הבניין ובין קבוצת המבנים שבסמוך למפגש הרחובות אחד העם, יבנה ושדרות רוטשילד נקבעה זכות הנאה לציבור. במסגרת זו ובתמורה לזכויות בנייה שהוענקו לבעלי המגרשים, החצרות העורפיות של המגרשים ששימשו אז לחנייה פרטית הוסבו לאזור מעבר ושהייה להולכי רגל. רוצפו שבילים ורחבות, נשתלו שדרות של עצים ושיחים, הוקמו ספסלים בנויים עם פרגולות וכן הוקם גזיבו מעוצב ברוח הבנייה ההיסטורית בתל אביב שבמרכזו הותקנה מזרקת מים. על אף שהשטח נקבע בתב"ע עם זיקת הנאה לציבור, בוצעה פלישה לשטחים אלה שלא נאכפה בידי העירייה והשטח הפתוח צומצם ואף הוזנח באופן משמעותי.
ישיבת בר-אילן
- ערך מורחב – הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן
הישיבה לאמנויות ולמדעים בר-אילן נמצאת בפינת רחוב בר-אילן והיא הישיבה הראשונה בישראל המשלבת לימודי יהדות עם מדע ואמנות.[22] במקום שבו נמצאת כיום הישיבה היה בעבר בית הספר הממלכתי-דתי ביל"ו. באולם ההתעמלות שבקומת המרתף שלו נערכו במשך שנים חזרות המקהלה הקאמרית תל אביב, עד שבסוף שנות ה-60 הן עברו משם, תחילה לבניין מרכז הקואופרציה ברח' הארבעה ואחר לבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית מעבר לנחל הירקון.
בית אנגל
- ערך מורחב – בית אנגל
בית אנגל, בית מס' 84 בפינת רחוב מזא"ה, היה המבנה הראשון בארץ שנבנה על עמודים, והוא אחד מבנייניה הידועים ביותר של "העיר הלבנה", בזכות השפעתו הרבה על מבנים רבים שקמו בעקבותיו בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית. הבניין תוכנן על ידי זאב רכטר, שייבא לישראל את משנתו של לה קורבוזיה השווייצרי, ממובילי התנועה המודרניסטית באדריכלות. בעשור השני של המאה ה-21 המבנה שופץ ושוחזר. הוא מהווה אטרקציה מעניינת בשדרה עבור שוחרי אדריכלות. קירות מגן שנבנו ב-1948, מסתירים את העמודים.
בתים נוספים
 בפינת רחוב החשמונאים נמצא בניין מגורים שהופיע בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" כבית ברחוב הבדיוני "ויטק" מספר 9. על אף שמדובר בבניין פשוט וצנוע, הוא הפך מפורסם ביותר בזכות הסדרה, שזכתה לפופולריות עצומה באמצע שנות ה-80. הבניין עצמו, המכונה "בית רבינוביץ'", תוכנן על ידי יהושע שטיינבוק ב-1935 בסגנון הבינלאומי ומוגדר כבניין לשימור כחלק מהעיר הלבנה של תל אביב. בפברואר 2007 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרה של שלושה בולים בנושא "הטלוויזיה החינוכית הישראלית" אותה עיצבה מירי ניסטור (סופר). על אחד מהבולים מתנוסס הבית מרחוב "ויטק 9" (ראו כאן). |
.jpg)
מלבד המוזכרים לעיל, נמצאים בשדרה עוד עשרות מבנים בעלי חשיבות אדריכלית שנבנו בין 1910 ועד סוף שנות ה-30. ביניהם (מדרום לצפון):
- בית יעקב ופרלה שלוש (בית מס' 11)
- בית אברהם פוגל (בית מס' 12)
- בית אברהם מויאל (בית מס' 27)
- בית לדרברג (בית מס' 29) - מעוטר באריחי קרמיקה של בצלאל.
- בית ועד הקהילה (בית מס' 40) - נבנה ב-1926 על ידי האדריכל דב הרשקוביץ עבור ועד הקהילה של אחוזת בית. בשנת 1935 נוספה קומה שנייה ובשנת 1942 נוספו אליו גם משרדי החברה קדישא המקומית.
- בית נפרסטג (בית מס' 48, רמח"ל 2) - אדריכל פנחס היט, 1933.
- בית סמואלסון (בית מס' 67) - אדריכל חיים סוקולינסקי, 1932.
- בית משפחת מוזס (בית מס' 74–76) - נהרס ונבנה מחדש בשנות ה-90.
- בית קריגר, (ביתם של ד"ר פני צ'לנוב-קריגר וד"ר משה קריגר), (בית מס' 71) - אדריכל זאב רכטר, 1934.
- קולנוע שדרות (בית מס' 80) - אחד מבתי הקולנוע הוותיקים בתל אביב. נהרס בשנות ה-70 ובמקומו נבנה בניין של בנק מסד.
- בית רבינסקי-בראון (בית מס' 82) - אדריכלים יוסף וזאב ברלין, 1932. עוצב בהשפעת האר דקו ויושב באופן סימטרי על פינת רחוב מזא"ה.
- בית משפחת ברלין (בית מס' 83) - ביתו של האדריכל יוסף ברלין אשר בנה למשפחתו ב-1929.
- בית באומאיל (בית מס' 87) - אדריכל קרל רובין, 1936.
- בית יצחקי (צמד בתים מס' 89–91) - אדריכל פנחס היט, 1935.
- בית מגנט (בית מס' 93) - אדריכל יהודה מגידוביץ', 1934.
- שדרות רוטשילד 96 - בית מגורים עם מרפסות אשר בולטים באחת מהן הפסל "מקהלה" של האמנית עפרה צימבליסטה.[23]
- בית ריפשטיין ושות' (בית מס' 99) - אדריכל יהודה מגידוביץ', 1934.
- בית מקס קליין (בית מס' 101) - אדריכל פנחס היט, 1933.[24]
- בית שמעון שטרן (בית מס' 104) - מהנדס ואדריכל יהודה סטמפלר, 1928. שופץ ב-2015 וכיום שוכן בו מרכז אדמונד דה רוטשילד.[25]
- בית גולדנברג, רוז, בירק (בית מס' 115) - אדריכל חיים סוקולינסקי.
- בית רפפורט (בית מס' 118) - אדריכל יצחק רפפורט, 1934. בבית זה גרו בעבר ראש העיר ישראל רוקח ורעייתו אסתר. עבר שימור בשנת 2012 על ידי האדריכל עודד רפפורט. נקרא גם "בית אקו"ם" היות שאגודת אקו"ם פעלה בו בשנים 1962–2002.
- בית אהרונוביץ (בית מס' 117) - אדריכל יצחק רפפורט, 1933. המבנה הוקם על "גבעת הרוכבים", שטח קטן שבו שכנה חוות סוסים קטנה שנוהלה על ידי קצין משטרה לשעבר. בבנין זה התגורר הדרמטולוג הפרופ' חיים ברלין[26]
- בית חכמי (בית מס' 119) אדריכל ריכרד קאופמן, 1933.
- בית רבינוביץ' (בית מס' 123) - אדריכל יהושע שטיינבוק, 1935. ידוע כ"ויטק 9", השם שבו הוצג הבניין בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים".
- בית טנצמן ושרפהרץ (בית מס' 134–136, בין כרמיה לברדיצ'בסקי) - אדריכל יצחק רפופורט, 1936.
- בית קרייתי (בית מס' 141) - אדריכל שמואל מיסטצ'קין, 1937.
- שדרות רוטשילד 140-142 - הבניין האחרון בשדרה בפינת מרמורק, מול כיכר הבימה. אדריכל דב כרמי, 1935. שופץ על ידי יצחק ישר ועליזה טולדו ב-1999.
בית גולדנברג, רוז, בירק (בית מס' 115).
בית אהרונוביץ' (בית מס' 117), בפינת רחוב בר-אילן.
בית מס' 142.
בניין משופץ בשדרות רוטשילד 100.
בית משפחת מוזס.
בית מס' 96 ופסל "המקהלה".
הכיכר ע"ש אנטונייטה וליאון פפר
הקצה הצפוני של השדרה נקרא כיכר ע"ש אנטונייטה וליאון פפר, מי שהיה קונסול כללי של כבוד של מדינת ישראל בסאן פאולו, ברזיל בשנים 1999 1955-. במקום יש לוח הנצחה חקוק על אבן.
הבימה
- ערך מורחב – כיכר התזמורת ע"ש ליאונרד ברנשטיין
מתחם הבימה הוא מן המתחמים הציבוריים החשובים ביותר בעיר, ונמצאים בו כמה מוסדות תרבות חשובים. המתחם נמצא בקצה הצפוני ביותר של השדרה, המובילה ישירות אל כיכר התזמורת שבמרכזו, סביבה נמצאים בית הבימה, היכל התרבות, ביתן הלנה רובינשטיין וגן יעקב. בנוסף לריכוז מבני הציבור מהווה המתחם מפרק עירוני חשוב ביותר במרכז העיר ומתנקזים אליו מספר רחובות חשובים בנוסף לרוטשילד: שדרות בן ציון המובילות מערבה אל כיכר מיכאל'ס, שדרות ח"ן הממשיכות את שדרות רוטשילד מצפון למתחם עד כיכר רבין, רחוב דיזנגוף המשיק לחלקו הצפוני של המתחם, ומדרום מזרח לכיכר מגיע רחוב מרמורק, רחוב מסחרי קצר המוביל אל מפגש הרחובות המחומש עם רחוב אבן גבירול, יהודה הלוי, קרליבך ולסקוב, המשמש בעצמו כמעין כיכר מסחרית. הכיכר שופצה במקביל לשיפוץ הבימה בין השנים 2007 ל-2011, בתכנון אדריכל הנוף דני קרוון.
לאורך השדרה, כמו גם בשאר השדרות בעיר, מפוזרים פסלים רבים ויצירות שונות המשתלבות בעיצוב הנוף. עם האמנים שיצירותיהם מוצגות בשדרה נמנים: מנשה קדישמן (התרוממות), דרורה דומיני (אביב),[27] מיכה אולמן (יסוד), מיכה ברעם, עפרה צימבליסטה (מקהלה)[23] ובוקי שוורץ (כסא וחלון לשדרה).[28] בנוסף לפסלים המוצגים אורח קבע בשדרה או מתחדשים רק מדי שנים רבות, מוצגות לרוב גם תערוכות רחוב מתחלפות ההופכות את השדרה למוזיאון פתוח. נושאי התערוכות ואופיים מגוונים מאוד והן מאורגנות על ידי גופים פרטיים או ציבוריים שונים.
תערוכות, מיצגים ומיצבים ידועים שנערכו בשדרה בתחילת המאה ה-21 כוללים את תערוכות הפיסול השבלוני של שוורים[29] ושל גלובוסים[30] שיזמה הבורסה לניירות ערך בתל אביב (השוכנת ברחוב אחד העם הסמוך), מיצב "שדרות בשדרות רוטשילד" שהציג את זוועות הקסאמים בשדרות כדי לעורר את "האדישות התל אביבית" לנושא (כפי שהושמה ללעג בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", שבה דמותה של ג'ודי שלום ניר מוזס עברה לשדרות רוטשילד לאות הזדהות עם שדרות), הצגת קטעי שירה על שלטי בד התלויים בין העצים (שהוצגו גם בשדרות נוספות בעיר), מיצגים אמנותיים ומחול מודרני שהתקיימו במסגרת אירועי "לילה לבן" ועוד תערוכות ואירועים רבים, רשמיים ועצמאיים.
לאורך שדרות רוטשילד צומחים כמה מיני עצים. רוב העצים נטועים בשתי שדרות בשני צדי אי התנועה המרכזי של הרחוב ומקצתם נטועים גם במרכזו. עצים נוספים נמצאים בשתי המדרכות הצדדיות, אך אינם מכסים את כל שטח הרחוב. בין העצים הראשונים שניטעו נמנים השקמה, הברוש המצוי ודקלי תמר ווושינגטוניה, וחלקם ניטע כבר בתחילת המאה ה-20. מ-1932 החלו להינטע גם עצי צאלון, סיגלון חד עלים והפיקוסים המפורסמים שניטעו ברבים מרחובות מרכז תל אביב. מפינת רחוב שינקין ועד הקצה הצפוני של השדרה נטועים פיקוסים בלבד.
שדרת הפיקוסים הנטועה לאורך רוב הרחוב
מבנה השדרה דומה מאוד לשאר שדרות העיר והתחבורה בה פועלת בעקרונות דומים מאוד. השדרה עצמה ושטחי הציבור הפתוחים נמצאים למעשה ב"אי תנועה" ארוך, המוקף מכל צדיו במסלול נסיעה ומקוטע לאורכו במספר מקומות כדי לאפשר לתנועת כלי הרכב לחצות את השדרה. הרחוב הוא דו-סיטרי, בעל שני נתיבי נסיעה לכל אורכו או נתיב נסיעה אחד עם שורת מקומות חנייה בחלקים קטנים יותר שלו. את הרחוב חוצים רחובות שונים, חד-סיטריים ברובם. לאורך השדרות צמתים רבים יחסית ללא רמזורים, שבהם מתאפשרות פניות או חציות מדורגות (על ידי עצירה בין שני מסלולי התנועה) מהרחובות הניצבים. תכנון התנועה באופן זה מאפשר מצד אחד את זרימת כלי הרכב לאורך השדרה, כאשר הפניות שמאלה אינן מתאפשרות לרוב, ומצד שני מאפשר תנועת הולכי רגל ורוכבי אופניים נוחה ובטוחה לאורך מרכז השדרה. הרחובות אחד העם ויהודה הלוי, המקבילים לשדרות רוטשילד ממערב וממזרח הם רחובות חד-סיטריים, צפונה ודרומה בהתאמה, ואליהם מופנית חלק מתנועת כלי הרכב הפרטיים, כך שהתנועה מתפזרת ביעילות רבה יותר ומקטינה את העומס בשדרה. למרות זאת, סובל הרחוב מעומסי תנועה כבדים בשעות הבוקר ואחר הצהריים בשל מכוניות רבות הנוסעות בעיקר אל מגדלי המשרדים המהווים מרכז תעסוקה גדול.
תכנון זה, אשר מקורו הרעיוני במספר שדרות אירופאיות שהוקמו עוד במאה ה-19 בערים כמו פריז וברצלונה, יוצר מרחב עירוני המאפשר התנהלות מקבילה יעילה הן של הולכי רגל והן של כלי רכב. במיוחד מאז שיפוץ ופיתוח השטח בשדרה בסוף שנות ה-90, תכנון השדרות התל אביביות שם דגש על תנועת הולכי רגל נוחה ועל תנועת האופניים. שבילי האופניים הפכו את השדרה לנתיבי נסיעה יעילים וידידותיים במיוחד לרוכבים, והרחוב כיום הוא אחד מנתיבי האופניים העירוניים העמוסים ביותר בישראל, אם לא העמוס שבהם. שבילי האופניים, נכון ל-2007, הם המשכיים בצפון הרחוב לשדרות בן ציון ולרחוב מרמורק וממנו לרחוב אבן גבירול, ועם סיום עבודת השיפוץ של מתחם הבימה תחוזק המשכיות השבילים גם לשדרות ח"ן ולשאר מארג השבילים ברמת השלד העירוני, אשר מאפשר תנועה רציפה של רוכבי אופניים ברוב שטח מרכז העיר.
קווי אוטובוסים רבים עוברים לכל אורך הרחוב בו יש נתיב תחבורה ציבורית שפעיל ברוב שעות היום. בין היתר, בשדרה עוברים קו 5 וקווים נוספים של חברת דן כמו 3, 23, 25, 65, 72, 82, 125, 142 ו-172 וכמו כן גם קווים 21 ו-24 של מטרופולין וקו 64 של אפיקים. בשבתות ובחגים פועלים בשדרה קווי נעים בסופ"ש שמפעילה עיריית תל אביב: 706, 707, 708, 711, 712 ו-715 וקווי סבבוס שמפעילה עיריית רמת גן: הקו הלבן והקו האדום.
בשנת 2023 נפתח הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב, ובמקביל לשדרות רוטשילד, באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי, נפתחה תחנת אלנבי שמרשתת את באי המע"ר שבאזור דרום השדרה.
התוכנית האסטרטגית של עיריית תל אביב-יפו וכן גם רשויות התכנון השונות רואות בשדרות רוטשילד פוטנציאל תכנון רב גם לשנים הבאות וחיזוק מעמדה כרחוב הראשי של מרכז העסקים הראשי (מע"ר) של תל אביב וכמרכז תרבות יוצא דופן. התוכנית האסטרטגית מכוונת לבנייתם של גורדי שחקים ומרכזי תעסוקה גדולים בעיקר סביב נתיבי איילון אך מעודדת גם את המשך הפיתוח של שדרות רוטשילד כשלוחה של מע"ר תל אביב בלב העיר. התוכניות מבדילות בין מע"ר איילון כמע"ר מטרופוליני לעומת המע"ר העירוני של לב תל אביב. על אף הוויכוחים הרבים הקיימות מזה שנים רבות במועצת העיר כמו גם הסתייגותם של תושבי השדרה, הולכת ומיושמות התוכניות להקמתם של גורדי שחקים רבים בשדרה.
העירייה אימצה את גישת "שימור תמורת אחוזי בנייה" שהונהגה לראשונה בשימור בית השגרירות הרוסית ובמגדל בנק לאומי שברחוב יהודה הלוי בו התבצע רעיון דומה וקיימות תוכניות ליישום הרעיון במגרשים נוספים בשדרה בהם ניצבים כיום בתים נמוכים מתחילת המאה ה-20 שמצב תחזוקתם גרוע. אדריכלים ומתכנני ערים רבים מצדדים בגישה כ"טובה לכולם" - שומרת על אופי החזיתות ברחוב מכיוון שגורדי השחקים נבנים בעורף המבנים הישנים, היא מגדילה את נצילות הקרקע בשטח שנחשב עד היום רווי ומנצלת את משאביהם הכלכליים של תאגידים גדולים לטובת שימור מבנים עבור הכלל. אך תוכניות אלו הגדילו משמעותית את מספר היוממים במקום, וכתוצאה מכך את עומסי התנועה. לכן, ביולי 2020, עם אישורה של תוכנית למגדל ברוטשילד 10 - השביעי שאושר אך עוד לא נבנה, הגיע אזור השדרה וסביבתה למכסת שטחי הבניה שהוגדה על ידי העירייה ותעצר בניית מגדלים. העירייה הסבירה שזאת במאמץ לשמור על "הצביון המרקמי וקיבולת התנועה".[31]
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל תל אביב-יפו | ||
| פורטל היישוב | ||
| פורטל האדריכלות | ||
- ניצה מצגר-סמוק, בתים מן החול, הוצאת משרד הביטחון, 1994, ISBN 965-05-0724-8
- שולה וידריך, טיול בשדרות רוטשילד, באתר ynet, 2 ביוני 2004
- ספי בן-יוסף, שד' רוטשילד: השאנז-אליזה של ילדי האתמול, באתר ynet, 27 בפברואר 2005
- שדרות רוטשילד באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- שדרות רוטשילד - רחוב כמוזיאון, 22 באפריל 2010
- מיכאל יעקובסון, מדריך לשדרה החמה במדינה, באתר Xnet, 28 ביולי 2011
- יונתן קנטי, תכנון כיכר רוטשילד - מעשה של בינוניות וחוסר מעוף, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2013
- יעל לרנר, הייתי רוטשילד, באתר ישראל היום, 25 בדצמבר 2015
עדי כהן, "השכרנו בקלות דירה ב-25 אלף שקל": כך נהפכו שדרות רוטשילד בת"א לבועה נדל"נית, באתר TheMarker, 23 ביולי 2020- מיכאל יעקובסון: סיבוב במגדל יובנק בשדרות רוטשילד, באתר 'חלון אחורי', 4 בנובמבר 2022
- מיכאל יעקובסון: סיבוב במעבר הולכי הרגל שבין רוטשילד, יבנה ואחד העם, באתר 'חלון אחורי', 26 בינואר 2024
- מפת רחובות תל אביב, 1926, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
הפרלמנט של שדרות רוטישלד, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
