Loading AI tools
פעילה חברתית ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דפני נעמי ליף (נולדה ב-7 בינואר 1986) היא פעילה חברתית ופוליטית ישראלית. הייתה מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה. ליף היא גם במאית ועורכת וידאו. בשנת 2017 יצא לאקרנים סרט הביכורים שלה "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", שהוא סרט דוקומנטרי על המחאה החברתית. מאז 2013, משמשת ליף כמנטורית במכון מנדל למנהיגות ועוסקת בהקמת יוזמות חברתיות עצמאיות.
.jpg) | |
| דפני ליף, 2015 | |
| לידה |
7 בינואר 1986 (בת 38) ירושלים, ישראל |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | תל אביב, ישראל |
| ידועה בשל | מעורבות ביוזמת מחאת האוהלים בישראל של שנת 2011 ובהנהגתה |
| השכלה | בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב |
| מקצוע | עורכת וידאו |
ליף נולדה וגדלה בשכונת רחביה שבירושלים. בתם של טניה ליף, מנהלת פרויקטים בקרן למפעלים מיוחדים במוסד לביטוח לאומי, ושל המלחין פרופ' ינעם ליף, הנשיא לשעבר של האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.[1]
למדה בגימנסיה העברית רחביה.
בשנת 2002, בגיל 16, עברה עם משפחתה לכפר שמריהו.
בוגרת תיכון אלון ברמת השרון, במגמת קולנוע.
באותה שנה חתמה ליף על "מכתב השמיניסטים" שבו חותמיו הצהירו כי הם "מסרבים להיות חיילים של הכיבוש".[2] בשל מחלת הנפילה בה היא חולה, לא גויסה לצה"ל.[3][4][5]
בגיל 14 עברה ליף אונס.[6] ליף התייחסה למקרה ואמרה ”אני לא מבינה איך אפשר להפוך את הנושא הזה לנושא מאוס בעיני אנשים או לנושא שאינו חשוב מספיק. [...] האונס הוא ההפך הקוטבי ביותר לערך החירות”.[7]
בשנת 2005 עברה לתל אביב והחלה את לימודיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב שאותם סיימה ב-2008.
בשנת 2011 חלה המחאה החברתית, שליף הייתה ממוביליה. בינואר 2013 הוגש נגד ליף כתב אישום בגין התפרעות, השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר. שופט בית משפט השלום בתל אביב שמאי בקר זיכה את ליף מכל אשמה, נוכח הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעל התביעה לחזור בה מכתבי האישום.
בשנת 2013 עבדה ליף בחברת סטארט-אפ, הייתה לפעילה בתנועה למען איכות השלטון, והחלה לשמש כמנטורית במכון מנדל למנהיגות. בשנת 2014 היא נבחרה כאבירת התנועה לאיכות השלטון והוענק לה פרס.
בשנת 2016, הפכה ליף לטבעונית.[דרוש מקור]
נכון ל-2020, ליף מתגוררת בתל אביב.
ערך מורחב – המחאה החברתית בישראל 2011ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב,[8] התקשתה ליף לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. ליף הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ופתחה דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.[9] רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם "מחאת האוהלים", והציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל.
ליף נאמה בעצרות המחאה המרכזיות, והייתה מראשי דוברי המחאה בראיונות באמצעי התקשורת. ב-1 באוגוסט נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה שמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים.
ב-22 באוגוסט הייתה בקבוצת המוחים שפלשו לבית צעירות מזרחי הנטוש בתל אביב במחאה על אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שלטענתם אינה מסבה את המבנה למגורים לצעירים. ב-24 באוגוסט השתתפה במסיבת עיתונאים שערכו כמה ממובילי המחאה וקראה ליו"ר ועדת טרכטנברג פרופ' מנואל טרכטנברג להתפטר מתפקידו כראש הוועדה, שאותה כינתה: "הצינית, המטעה והאכזרית מכולן".
פעילותה של ליף בהנהגת המחאה ספגה ביקורת מצד חלק מהמוחים, שטענו כי היא ממעטת ללון במאהל המחאה, שהיא פוגעת במשא ומתן ושאינה חלק ממעמד הביניים.[10]
בספטמבר 2011 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" לאשת השנה.
בנובמבר 2011 הודיעה כי היא מעוניינת להפוך את תנועת המחאה בה היא חברה לעמותה, על מנת לאפשר תשלום משכורת לפעילי המחאה.[11] בדצמבר 2011 ניסתה להקים תנועה פוליטית שכל אחד יוכל לרכוש בה מניה ולהשתתף בהחלטותיה.[12]
במרץ 2012 הצטרפה לעתירה שהוגשה לבג"ץ לעצירת מיקור החוץ לתחזוקת קרונות רכבת ישראל, בטענה שהדבר יביא להפרטת הרכבת, אך העתירה נדחתה והעותרים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.[13]
ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה לא מאושר בשדרות רוטשילד והתעמתו עם פקחים ושוטרים.[14] במהלך העימותים נשברה ידה של ליף. היא שוחררה למחרת.[15] בעקבות אירוע זה הוגש נגדה בינואר 2013 כתב אישום באשמת השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר.[16] באפריל 2014, לאחר פתיחת שלב ההוכחות במשפט, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לבטל את כתב האישום נגד ליף ו-9 פעילי מחאה נוספים[17] ובעקבות זאת זיכה אותה בית המשפט מאשמה.[18]
באוקטובר 2012 השיקה ביחד עם פעילים חברתיים נוספים חברה לתועלת הציבור בשם "ישראל מחר", האמורה לשמש כארגון חוץ-פרלמנטרי חברתי, מול קהל של מאות מפגינים בתל אביב.[19]
ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.
באמצע 2014 חברה למספר פעילים חברתיים ומנהלי קבוצות פייסבוק כדי ליצור את ועד שוכרי הדירות של ישראל.
בספטמבר 2015 יזמה ליף עם המוזיקאית יעל דקלבאום פרויקט בשם ״הדרך הביתה״. פרויקט חברתי-מוזיקלי-תיעודי שנדד ברחבי ישראל במשך 45 ימים.[20]
ליף נטלה חלק בארגון המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין תיקי החקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. באוגוסט 2017 מחתה בפני המפגינים על כך שאחד המנהיגים של המחאה, אלדד יניב, משתמש במחאה לצורך קידומו הפוליטי. עוד אמרה שיש למחות נגד שחיתות בכל המפלגות.[21][22][23]
במרץ 2018, נכללה ברשימת '20 האקטיביסטיות המובילות של ישראל לשנת 2018' של ליידי גלובס.[24]
ביולי 2020 הודיעה כי היא מארגנת מחאה למען העצמאיים והקושי שלהם להתפרנס בעת התפרצות נגיף הקורונה בישראל.[25]
במהלך לימודיה בחוג לקולנוע החלה ליף לעבוד כעורכת וידאו והמשיכה בכך גם לאחר סיומם. היא ערכה סרטים קצרים,[26] ווידאו קליפים למספר אמנים, ובהם ערן צור, מיכל אמדורסקי ונעם נבו, וכן סרטון לעמותת "ישראל חופשית".[27]
בסוף 2009 - תחילת 2010, הייתה עוזרת במאי בסרטו של אליאב לילטי "מעשייה אורבנית".[28]
בשנת 2011, הייתה עורכת ראשית של תוכנית הטלוויזיה ״הבית שלכם שווה יותר״ בהנחיית דניאל חסון.[29]
במאי 2012 הוציאה להקת ג'ירפות שיר בשם "דפני דפני", כ"מחווה למי שהציתה את הגפרור הראשון".[30] השיר כלול באלבומם הרביעי "צריך לסגור הכל".
סרט הביכורים של ליף כבמאית, "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", הוקרן בהקרנות בכורה בפסטיבל דוקאביב במאי 2017.[31] בסרט דוקומנטרי זה עוסקת ליף באירועים שהובילו למחאת האוהלים ובאירועים שנבעו ממנה בשנים הבאות, בשילוב חומרי גלם תיעודיים ובחינה עצמית מנקודת מבט רטרוספקטיבית.
במאי 2023 השתתפה בתוכנית הטלוויזיה התיעודית "מדורות השבטים" של כאן 11.[32]
דפני ליף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דפני ליף, ברשת החברתית אינסטגרם
דפני ליף, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אשר שכטר, דפני ליף לא מרפה: "אין לי את הפריווילגיה לחכות שמישהו יאשר לי חיים טובים יותר", באתר TheMarker, 11 ביולי 2013 איילת שני, דפני ליף: כשאני מסתכלת על המפה הפוליטית, אני מודה שאני נגעלת מכל הצדדים, באתר הארץ, 19 ביוני 2014 איתי סגל, המהפכה שאחרי המהפכה, באתר "ידיעות אחרונות", 2 בינואר 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
