Loading AI tools
פוליטיקאי ישראלי, שר החוץ מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל כ"ץ (נכתב גם כץ; נולד ב-21 בספטמבר 1955, ה' בתשרי ה'תשט"ז) הוא שר החוץ מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כשר האנרגיה, שר האוצר, שר התחבורה, שר החקלאות והשר לענייני מודיעין.
כ"ץ נולד ב-1955 באשקלון למאיר כ"ץ ומלכה (נירה) לבית דויטש, ניצולי השואה שעלו מחבל מרמורש שברומניה. האם נולדה בצפון מרמורש שהיה חלק מצ'כוסלובקיה והאב היה יליד מרמורש ולמד בישיבת סטמר. שני ההורים איבדו את רוב משפחותיהם במחנות ההשמדה בשואה. ישראל כץ גדל במושב כפר אחים. בנעוריו למד בישיבה התיכונית אור עציון בראשות הרב חיים דרוקמן, וכיום שומר על אורח חיים מסורתי[1]. בנובמבר 1973 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים[2] ושובץ בגדוד 890. עבר מסלול הכשרה כלוחם[3] ובהמשך עבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר קורס קציני חי"ר, שב לחטיבה ושימש מפקד מחלקה[1], והגיע לדרגת סרן. שירת כקצין במילואים במלחמת לבנון הראשונה. בעל תואר ראשון במדע המדינה וביחסים בינלאומיים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים[2]. למד לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן[דרוש מקור][מפני ש...], מבלי להשלים זכאות לתואר.
בהיותו סטודנט, בראשית שנות ה-80, היה יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. ופעיל התאחדות הסטודנטים הארצית. במסגרת זאת פעל להגברת הסבסוד הממשלתי של שכר הלימוד, הקמת מעונות לסטודנטים, סיוע מיוחד לסטודנטים המשרתים במילואים, והעסקת סטודנטים בפעילות העשרה חברתית בשכונות הירושלמיות, במסגרת פרויקט חופ״ש - חוגי פעילות שכונתיים, שהקים. בנוסף הקים את חברת גלש״ן - גוף לשירותי שמירה וניקיון, כדי לספק מקומות עבודה לסטודנטים.
יחד עם צחי הנגבי נאבק במה שהם כינו האלימות וההסתה נגד מדינת ישראל על ידי הסטודנטים הערבים בקמפוסים[4]. דרכי הפעולה שלהם תוארו בתקשורת כאלימות. בין השאר נטען שבמהלך דיון באוניברסיטה הוא חטף את המיקרופון מידי הדיקן[5], דבר שהביא לעימות עם רקטור האוניברסיטה גדעון שפסקי[6]. כן נטען שהוא פיזר התקהלויות של סטודנטים ערבים באמצעות שרשראות ברזל. במסגרת המאבקים מול הפגנות הסטודנטים הערבים באוניברסיטה הועמד לדין משמעתי, אולם זוכה על ידי ועדת המשמעת של האוניברסיטה בראשות הפרופסור גבי שליו[7]. בהמשך כלא את רקטור האוניברסיטה רפאל משולם בחדרו, במחאה על מה שכינו "ההתעלמות מן האלימות הערבית בקמפוס" במרץ 1981. בעקבות זאת הורחק מהלימודים למשך שנה[8].
עם סיום תפקידו כיו״ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, הקים את התנועה החוץ פרלמנטרית צלי״ל - צעירים למען ישראל, שפעלה נגד סרבנות השרות במלחמת לבנון הראשונה, במשותף עם הרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן.
בשנת 1985 התחרה על תפקיד יושב ראש צעירי חרות בתמיכת אריאל שרון אך הפסיד, בהפרש 26 קולות, למיכאל רצון שנתמך על ידי יצחק שמיר, משה ארנס ודוד לוי[9].
הקים את מחנה שרון בליכוד אחרי מלחמת לבנון הראשונה והדחת שרון ממשרת שר הביטחון בעקבות המלצות ועדת כהן והוביל את החזרת שרון למרכז הפעילות הפוליטית בליכוד[10][11]. בהמשך שימש כעוזרו של שרון במשרד התעשייה והמסחר עד לשנת 1988, ובמסגרת זו סייע בקידום אזורי תעשייה ומסחר ברחבי המדינה, ובמבצע לפיקוח מחירים, במסגרת המדיניות לבלימת האינפלציה.
באמצע שנות ה-80 עבד כעוזרו של אריאל שרון[12] שהיה שר המסחר והתעשייה והיה חבר בדירקטוריון כימיקלים לישראל[13]. בהמשך מונה לסמנכ"ל המשרד[14]. בשנת 1988 הוגש נגדו כתב אישום על נהיגה בעת שלילה ושידול נהג של משרד התעשייה והמסחר להעיד במשטרה עדות שקר על נסיבות תאונה שגרמה נזק לרכב של המשרד כדי להסתיר את העובדה שהוא נהג ברכב[15]. ביולי 1990 הורשע במסגרת הסדר טיעון שכלל הודאה בנהיגה בפסילה ומחיקת סעיפי המרמה והפרת אמונים מכתב האישום[16].
בבחירות 1988 שימש כראש מטה המבצעים המיוחדים בליכוד והוביל מאות אלפי אזרחים ישראלים לסיורי הדרכה ביהודה ושומרון, במסגרת ״מבצע חיים״, ובכך תרם, לטענתו, לניצחון הליכוד בבחירות. לקראת הבחירות לכנסת ה-12 התמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת מטעם תנועת החרות. הוא נבחר להכלל ברשימת ה-35[17], אולם לא נבחר בשביעיות[18] ונכלל בעשיריה החמישית של רשימת הליכוד לכנסת. לקראת הבחירות התפטר מתפקידו במשרד התעשייה[19], אולם מכיוון שהליכוד קיבלה רק 40 מנדטים הוא לא נכנס לכנסת. כ"ץ נותר מחוץ למעגל העשייה הציבורי וחיפש תפקיד בקרב שרי הליכוד[20]. הוא פנה לתחום העסקי והקים חברה בתחומי כח אדם והשמת עובדים, אשר בין יתר פעולותיה, ייבאה עובדים זרים מחוץ לישראל.
בבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-34 ברשימה המשותפת של הליכוד, גשר וצומת. בנובמבר 1998 נכנס לכנסת במקום אהוד אולמרט, כשזה נבחר לראשות עיריית ירושלים. היה חבר בוועדת הכנסת, ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון וועדת חוקה, חוק ומשפט. שימש כנשיא ועידת הליכוד. לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות.
ב-19 בדצמבר 2005, לאחר שאריאל שרון פרש מהליכוד ועבר לקדימה, התמודד על תפקיד יו"ר הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה, אך זכה לאחוזי תמיכה בודדים בלבד. ב-14 בינואר 2006 פרש מהממשלה יחד עם שאר חברי סיעתו. בבחירות לכנסת ה-17 נבחר במקום ה-12 ברשימת הליכוד, וכיהן כחבר בוועדת הכספים, ובוועדת הפנים והגנת הסביבה. בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-11 ברשימת הליכוד ונבחר לכהונה נוספת. עם הקמת הממשלה ה-32 מונה לשר התחבורה. בבחירות לכנסת ה-19 נבחר למקום ה-4 ברשימת הליכוד, הוצב במקום ה-8 ברשימת הליכוד - ישראל ביתנו ונבחר שוב. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 זכה כ"ץ במקום השלישי ברשימת הליכוד לכנסת ולפיכך למקום הרביעי ברשימה הארצית.
נבחר פעמיים לנשיא ועידת הליכוד ופעמיים כיו״ר מזכירות הליכוד: בפעם הראשונה ב-2004, כאשר גבר על אברהם הירשזון ומיכאל רצון, ובפעם השנייה ב-2013, כאשר גבר על מירי רגב ברוב מכריע, למרות התייצבות רבים משרי הליכוד לצידה[21][22], תפקיד בו הוא משמש עד היום.
במסגרת תפקידיו אלה, הוביל להחלטה על קיום משאל בקרב מתפקדי הליכוד בנושא ההתנתקות[23], בו הושג רוב נגד התוכנית[24], (אמנם כ"ץ בעצמו הצביע בעד ההתנתקות) ולשינוים ורפורמות במפלגה, בחיזוק הדמוקרטיה הפנימית (ועידת הליכוד 1997), בהגדלת הייצוג לנציגי הפריפריה והשכונות, הנשים והצעירים ברשימה לכנסת, ובהסדרת כללי מינהל תקין לניהול המפלגה.
לאחר הבחירות לכנסת ה-16 מונה ב-28 בפברואר 2003 לשר החקלאות. בזמן כהונתו נערכו רפורמות בכל מועצות הייצור, בהן איחוד מועצת הירקות, מועצת הפירות, מועצת הפרחים ומועצת ההדרים למועצה אחת בשם מועצת הצמחים. מטרת האיחוד הייתה לחסוך כספים ולשפר את השירות לחקלאי. צעדים אלו, שנערכו חרף התנגדות ארגוני החקלאים[25] הובילו בין היתר להוזלת היטלים, וצמצום מדיניות "פינוי העודפים" תוך הפנייתם לייצוא, דבר אשר תרם להגדלת הייצוא החקלאי מישראל ולהגדלת מתח הרווחים של החקלאים בשל האטרקטיביות של האירו והדולר[26]. בנוסף, הביא לאישור הממשלה את התוכנית לפיתוח רמת הגולן, לחיזוק ההתיישבות הכפרית בגולן[27][28] והביא, ביחד עם שר האוצר, בנימין נתניהו, את תוכנית הסיוע המיוחד לבקעת הירדן.
במאי 2007 פרסם מבקר המדינה ביקורת על שבשנת 2003, שר האוצר בנימין נתניהו ושר החקלאות ישראל כ"ץ מינו ליו"ר הוועדה הציבורית לבחינת הפיקוח על מחירי החלב, את איש העסקים רן קרול, בניגוד להחלטת הממשלה שליו"ר ימונה נציג מהאקדמיה. בנוסף, המבקר כתב שבניגוד להחלטת הממשלה נציג ציבור בעל רקע בתחום החלב לא מונה כחבר בוועדה. כן נאמר בדו"ח המבקר שהוועדה העסיקה חברת ייעוץ פרטית בבעלות קרול, שמינתה את קרול עצמו כיועץ בשכר שלה[29].
במרץ 2007, לאחר חקירה שנמשכה שנתיים, המליצה המשטרה להגיש כתב אישום נגד כ"ץ בחשד למרמה והפרת אמונים, בעניין מינוי מקורבים וחברי מרכז הליכוד והתקשרויות לא חוקיות עם ספקים במועצת הצמחים, מועצת הלול, מועצת החלב, בגן הבוטני וברשות לפיקוח חקלאי[30]. בספטמבר 2009 נסגר תיק החקירה נגדו. היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז סגר את התיק[31] בשל קושי בביסוס ראייתי של השיקולים שהנחו את כ"ץ בפעולותיו והשאלה אם הם יכולים לבסס עבירה פלילית[32].
בממשלת ישראל ה-32 החל לכהן כ"ץ כשר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, והמשיך בתפקיד זה גם בממשלה ה-33. בממשלה ה-34 המשיך בתפקידו כשר התחבורה, ובנוסף מונה לשר לענייני מודיעין ולחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.
ב-17 בפברואר 2019 נבחר למלא את מקום שר החוץ[33] וב-29 במאי 2019 מונה לשר החוץ במינוי קבוע במסגרת ממשלת המעבר[34]. ב-23 ביוני 2019, יו"ר האיחוד הלאומי בצלאל סמוטריץ' החליף אותו בתפקיד שר התחבורה והבטיחות בדרכים. כ"ץ הוא שר התחבורה שכיהן הכי הרבה זמן בתפקידו.
קצב גידול האוכלוסייה בישראל הוא בין המהירים בעולם המערבי ובעקבות הצמיחה הכלכלית בשנות ה-2000 יש בה גידול בבעלות על כלי רכב ובדרישה לשירותי תחבורה יבשתית. צמיחה זאת עתידה להימשך בשנים הקרובות שכן רמת הבעלות על רכב בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. מדינת ישראל גובה ממיסוי על כלי רכב מעל 40 מיליארד שקלים בשנה[35], אולם תקציב המדינה מקצה למשרד התחבורה לפיתוח תשתיות תעבורה יבשתיות פחות ממחצית סכום זה[36]. משרד התחבורה נדרש על כן לתעדף את אמצעיו כדי להתמודד עם הגודש בכבישים והדרישה לשירותי תחבורה.
בהתמודדות עם הגודש בכבישים משרד התחבורה בראשות כ"ץ הוביל "קו מדיניות ברור המעדיף את התחבורה הציבורית על פני הרכב הפרטי"[37], במטרה לעודד מעבר של הנוסעים ברכב פרטי לתחבורה ציבורית[38]. בהתאם, הוגדל הסבסוד לתחבורה ציבורית וניתנה העדפה תקציבית לתשתיות תחבורה ציבורית ובמיוחד לרכבת ישראל על פני הרחבה מהירה יותר של תשתיות כבישים לרכבים פרטיים[39].
כ"ץ שלל פתרונות אחרים לגודש בכבישים, כדוגמת אגרות גודש ופתיחת תחום ההסעה בתשלום לכלל הנהגים ולא רק למוניות בעלי מספר ירוק. כ"ץ התנגד לאגרות גודש בטענה שמדובר על מס לא הוגן על הנהגים[40], ואף ביטל ניסוי של "נעים לירוק" שנתן הטבות לנהגים שנמנעו מנסיעה בכבישים עמוסים, דבר המהווה אגרת גודש בעטיפה יותר ידידותית לציבור. ב־TheMarker העלו את ההשערה שגם במעטפת כזאת חשש כ"ץ מהתנגדות ציבורית שתראה בהטבות מסווה לאגרות גודש[41] או שעלות ההטבות תילקח מתקציב משרד התחבורה[42].
ב-2012 מינה כ"ץ את ירון זליכה לראשות ועדה ציבורית לבדיקת כשלי שוק הרכב. הוועדה פרסמה דו"ח ובו הצביעה על כ-52 הגבלים שונים שיש לפרק, אולם כ"ץ יישם חלק קטן מאוד מההמלצותה, על פי הערכת הוועדה, יישומן המלא היה חוסך למשק כשלושה מיליארד ש"ח בשנה.
בהנחייתו הביע משרד התחבורה התנגדות למתן אישור לנהגים שאין בידם מספר ירוק להסיע נוסעים בתשלום, דבר הנדרש כדי לאפשר פעילות נרחבת של תחבורה שיתופית, דוגמת זאת המסופקת באמצעות חברת אובר, בישראל[43][44][45]. עם זאת, במענה לביקורת הגמיש משרד התחבורה בראשותו בסוף שנת 2017, את הכללים לקבלת תשלום מנוסעים, תחת הכותרת של החזר הוצאות, ברכב שאין לו מספר ירוק[46].
כשר תחבורה, תמך כ"ץ בהשקעות תקציביות גדולת בקווי רכבת לפריפריה, על פי תוכנית "נתיבי ישראל", שבמשרד האוצר ראו אותם כחסרי הצדקה כלכלית, אף על חשבון דחייה בפיתוח רשת הכבישים. לטענתו, קווי רכבת אלו הם חובה של המדינה לתושבי הפריפריה[39][47]. השר כץ הביא את הגידול במספר הנוסעים ברכבת ישראל, ובמיוחד את הנסועה של רכבת הנגב שעמדה בסוף הרבעון השלישי של 2017 על ממוצע נסיעות יומי של 420,650[48], כהוכחה לצדקתו בהכרעה למען סלילת קווי הרכבת לפריפריה, בניגוד למבקרים שטענו שאין במסילות צורך[49].
במהלך כהונתו הוקם קו הרכבת מאשקלון לבאר שבע, שתוכנן עוד לפני כהונתו, אך סלילתו החלה ב-2009. הקו החל לפעול חלקית עם פתיחת תחנת הרכבת בשדרות בדצמבר 2013[50] והוא הושלם עם פתיחת תחנת אופקים בדצמבר 2015[51]. כן הוקמו רכבת העמק מחיפה לבית שאן, רכבת הגליל מחיפה לכרמיאל, רכבת הנגב לשדרות, נתיבות ואופקים ורכבת השרון, שחיברה את רעננה והרצליה לת״א ויישובי השרון לאורך כביש 531. בנוסף הוחל בהקמת מערכת חישמול מתקדמת לאורך 420 ק״מ מסילות קיימות, והקווים החדשים לירושלים וכרמיאל. כץ גם תומך בקידום קו הרכבת לאילת.
ב-25 בספטמבר 2018 חנך את מסילת ירושלים - גנות, אף שבמועד זה הגיע הקו רק מירושלים לנתב"ג. הפעלת הקו הייתה רצופה תקלות ויצרה עומס כבד בקווים אחרים עקב מחסור בקרונות[52]. מנכ"ל הרכבת, שחר איילון, אמר לתקשורת כי הוא היה מאריך את הרצת הקו בחצי שנה, לו היה הדבר תלוי בו[53].
באפריל 2011 הכריז כ"ץ על שינוי מנהלי ברכבת ישראל, מהלך שאושר לאחר כשנה, בעקבות מאבק של ועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי. בשנת 2012 הוציא לדרך השר כ"ץ את השינויים לפועל, לאחר מאבקים מול ועד העובדים וההסתדרות. השינויים כוללים הסכם בטיחות חדש, שינויי עומק בהתנהלות החברה בכל הקשור לתחומי השרות והתחזוקה, ושילוב חברות בין לאומיות במיקור חוץ בתחום התחזוקה, בהיקף עתידי של 30% מהיקף התחזוקה בציוד החשמלי שיוכנס לרכבת[54][55]. חלק מרכזי בשינויים הייתה ההחלטה על הוצאת העבודות על הקמת מסילות חדשות מחברת הרכבת לידי חברת נתיבי ישראל, שנמסרו לאחר הביצוע להפעלה של חברת רכבת ישראל.
כשר התחבורה קידם את הקמת הקו האדום של הרכבת הקלה בתל אביב[56].
הממשלה אישרה בשנת 2013 את השינויים שהציע להוזלת ענף הרכב[57].
כץ התגאה בפיתוח כבישים חדשים, במיוחד בתשתית שחיברה את הפריפריה למרכז. במהלך כהונתו, כביש 6 הוארך דרומה עד צומת שוקת[58] ובצפון התקדמו העבודות בקטע מיקנעם עד צומת סומך-קריית אתא, והזרוע הצפון מזרחית לכיוון קריית שמונה[59]. בנוסף, כביש 1 לירושלים הורחב וחודש[60][61][62], והתקיימו עבודות להרחבת כביש 2[63], שחובר גם לנתיבי איילון[64]. באזור המרכז מוקמת רשת כבישי הרוחב, כמו כביש 9 דרומית לחדרה[65], כביש 531 באזור השרון[66], כביש 431[67] באזור השפלה וכביש 7 מאשדוד מזרחה עד לכביש 6[68]. אולם, במהלך כהונתו העומס בכבישים עלה וקצב סלילת הכבישים פיגר אחר קצב רכישת כלי רכב, אף על פי ששיעור הבעלות על כלי רכב בישראל הוא נמוך יחסית לעולם המערבי[36].
בגוש דן רבתי הוקמה רשת נתיבי תחבורה ציבורית עירונית ובין-עירונית[69], הכוללת מאות קילומטרים של נתיבי תחבורה ציבוריים שנתנו עדיפות לאוטובוסים, והעמיקו את העומס לרכבים פרטיים. ב-28 במרץ 2018 יצאו לפועל שינויים בתעריפי הנסיעה בערים וביניהן[70], המאפשרים לנסוע בכרטיס אחד, בתעריף אחיד ובמחירים אחידים בכל אמצעי התחבורה. מאז תחילת 2009 נרשמה עלייה של 40% בנסיעות בתחבורה ציבורית[71].
באחד בינואר 2016 השיק כ"ץ את השינוי בתעריפי התחבורה הציבורית, המאפשר לשלב בין כלל אמצעי התחבורה במטרופולין בתעריף אחיד, ומציעה הוזלות דרמטיות של עשרות אחוזים במחירי המינויים[72]. באחד באפריל 2016 הרחיב כ"ץ את השינוי גם לאזור הגליל והגולן, כך שתיושם בכל חלקי ישראל[73].
ביולי 2013 הודיעו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר, יאיר לפיד, כי החליטו לאמץ את תוכניתו של שר התחבורה לרפורמה בנמלי הים, שתגביר את התחרות באמצעות הקמת נמלי מים עמוקים מתחרים, בחיפה ובאשדוד. חברת נמלי ישראל פרסמה שני מכרזים להקמה והפעלה של נמלים אלו, בניגוד לעמדת ועדי העובדים וההסתדרות. ביוני 2014 זכתה ענקית התשתיות הסינית, צ'יינה הארבור, במכרז להקמת הנמל החדש באשדוד[74]. בינואר 2015 זכתה חברת שפיר הנדסה במכרז להקמת הנמל החדש בחיפה[75]. במאי 2015 חתם כ"ץ על החוזים להפעלת הנמלים החדשים בין חברת נמלי ישראל לחברות הבינלאומיות שזכו במכרזי ההפעלה - חברת TIL מהולנד שתפעיל את נמל הדרום באשדוד וחברת SIPG מסין שתפעיל את נמל המפרץ, בחיפה[76].
ב-22 במאי 2018 הונפקה חברת נמלי ישראל (חנ"י) בבורסה. החברה השלימה גיוס בהיקף של כ-2.5 מיליארד שקל בהנפקת האג"ח הראשונה שלה לצורך מימון שני הנמלים החדשים בחיפה ובאשדוד[77]. בתחילת הדרך הבטיח כ"ץ כי הקמת הנמלים לא תהיה על חשבון תקציב המדינה.
ביוני 2013 חתם כ"ץ על הסכם שמיים פתוחים עם האיחוד האירופי. לפי ההסכם ייפתחו שמי ישראל בהדרגה, על פני חמש שנים, בפני כל חברת תעופה אירופית וחברות ישראליות תוכלנה להפעיל טיסות לשדות תעופה בכל אירופה[78]. הסכם השמים הפתוחים עליו חתם השר כ"ץ עם האיחוד האירופי בשנת 2013, לאחר שנים של מו״מ[79][80][81][82]., הביאה לתחרות במחירי כרטיסי הטיסה לישראל וממנה, להגדלת מספר יעדי הטיסה לרחבי העולם ולגידול של למעלה מ-60% במספר הנוסעים בנמל התעופה בן-גוריון[83].
במאי 2013 אישרה הממשלה את הצעתו של כ"ץ להקים נמל תעופה בינלאומי נוסף, נמל התעופה רמון.[דרוש מקור]
באוגוסט 2016, לקראת ביצוע עבודות תשתית בתחנת רכבת "השלום", דרשו ראשי הסיעות החרדיות, שר הפנים אריה דרעי, שר הבריאות יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, כי העבודות לא יתבצעו בשבת[84]. השר כ"ץ הודיע כי הוא תומך בכך שהעבודות יתבצעו במועדן וכי לא ניתן לבצע חסימה מלאה של ציר מרכזי בתל אביב באמצע השבוע[85]. במרץ 2019 פרסם מבקר המדינה דו"ח אודות התחבורה הציבורית בישראל והציג כשלים בתחום זה. בדו"ח ציין המבקר כי על אף שקודמו נושאים בתחום התחבורה, ישנם כשלים רבים בתחום התחבורה הציבורית, שעל ממשלת ישראל ושר התחבורה כץ הנושא בתפקיד מזה עשר שנים לתת את הדעת על כך[86].
החל משנת 2015 כיהן כ"ץ כשר לענייני מודיעין. במסגרת תפקידו היה שותף השר כ״ץ עם ראש הממשלה במידע ובאחריות על פעילות גופי המודיעין, המוסד והשב"כ, וליווה את פעילותם[87]. הוא גם היה חבר בקבינט הביטחוני מדיני.
במקביל, ניסה כ״ץ לקדם תוכנית ״האיפרדות״ מעזה, שנועדה לאפשר היפרדות מהאחריות על חייהם האזרחיים של תושבי עזה, תוך הקמת אי מלאכותי בינלאומי ובו נמל ימי ומתקני התפלת מים וייצור חשמל, שיחוברו לעזה בגשר, שאמור לתת לעזה מוצא לעולם, לספק לתושביה שירותים אזרחיים במקום מישראל, תוך שמירה של הביטחון בים והבידוק בנמל בידי ישראל[88][89][90]. עם זאת, התוכנית לא יצאה לפועל והסטטוס קוו, שהתקיים בין עזה לישראל, נותר ללא שינוי.
החל מ-17 בפברואר 2019 כיהן כ"ץ כשר החוץ, תחילה כממלא מקום (עד 29 במאי 2019) ובהמשך במינוי של קבע, בנוסף להיותו שר המודיעין.
ביומו הראשון בתפקיד, חולל משבר מדיני עם פולין, כאשר אמר, בראיון לתקשורת הישראלית, כי "הפולנים יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם"[91].
בספטמבר 2019, נאם לראשונה בעצרת האומות המאוחדות במקום ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה עסוק בניסיון להרכבת ממשלה. במהלך נאומו הזכיר את מהלכיו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להעברת שגרירות ארצות הברית לירושלים והכרתה בגולן כשטח ישראל, הוא התייחס גם לחטופים הישראלים בעזה וקרא לאומות המאוחדות לפעול לשחרורם. הוא הזכיר את תמיכתה של איראן בטרור ואת יוזמת מסילות לשלום אזורי ואת ההתחממות ביחסי ישראל ומדינות המפרץ[92].
בתקופת כהונתו התמודד משרד החוץ עם קיצוצי תקציב מרחיקי לכת, עד שאפילו פעולות בסיסיות, כגון ימי עיון ונסיעות דיפלומטים לא יכלו אנשי המשרד לבצע. עקב הקיצוץ התקציבי נגרמה צניחה בכ-80% בקידום הפעילות הכלכלית, פגיעה במערכה המדינית נגד איראן ונגד הדה-לגיטימציה לישראל וכן הידרדרות במצבם הפיזי של נכסי המדינה מחוץ לישראל, בשל היעדר תקציב לתחזוקתם[93].
ב-17 במאי 2020 מונה במסגרת ממשלת ישראל השלושים וחמש לשר האוצר.
ב-20 במאי, מינה כ"ץ את קרן טרנר אייל, ששימשה בעת כהונתו כשר התחבורה כמנכ"לית המשרד, לתפקיד מנכ"לית משרד האוצר במקום שי באב"ד שפרש מהתפקיד[94].
במהלך כהונתו עסק בעיקר בטיפול במשבר הכלכלי שפרץ במהלך מגפת הקורונה.
בתחילת כהונתו בעקבות ניהול משבר הקורונה מוצרי בסיס מסוימים הוגבלו בקנייה.
במהלך תקופה זו, אישר כ"ץ שלושה סגרים על המשק, עם פיצויים מעטים, דבר שהיה אחד הגורמים המשמעותיים לסגירתם של כ־70 אלף עסקים קטנים[95]. בנוסף, מאפריל 2020, אישר הוצאה לחל"ת, במקביל להארכה של תקופת הזכאות במענק אבטלה; מענק האבטלה בוטל ביוני 2021. בתחילת 2021 ניסה כ"ץ להמריץ צעירים לחזור לעבוד באמצעות מענק חזרה לעבודה[96]. בנוסף, גם ביטל מיסי קניה בהיקף 1.45 מיליארד שקל בשנה[97]
בתחילת מרץ 2021 אפשר להגדיל את תקציב הממשלה בסך של 52.3 מיליארדי ש"ח עבור מענק לכל אזרח, צעד שגרר ביקורת הטוענת כי הדבר נעשה סמוך לבחירות ונועד להשפיע על ציבור הבוחרים[98]. כתוצאה מהמשבר עלה הגירעון התקציבי בשנת 2020 ל-11.7 אחוזי תוצר והגיע ל-166.4 מיליארדי שקלים, הגירעון הגבוה ביותר מאז משבר ההיפר אינפלציה של אמצע שנות ה-80, והתוצר של המשק התכווץ ב-3.3%[99].
במהלך קיץ 2020 התפטר ראש אגף התקציבים שאול מרידור, וביקר את כ"ץ: "פועל בשביל אינטרסים צרים...עשה מעשים שלא יעשו...אי אפשר היה לעבוד איתו"[100]. בהמשך התפטרו גם החשב הכללי, רוני חזקיהו[101], וגם מנכ"לית המשרד, קרן טרנר אייל, שמתחה ביקורת על תפקודו של כ"ץ[102][103].
עד לסוף שנת 2020 לא הגישה הממשלה את תקציב המדינה לשנת 2021 לאישור הכנסת, והדבר הביא לפיזור הכנסת ה-23.
כ"ץ נבחר לכנסת ה-24 והיה בה חבר האופוזיציה.
במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מבין חמשת חברי הכנסת העצלים ביותר[104].
בספטמבר 2022 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "הכוח לעשות"[105].
עם הקמת ממשלת ישראל השלושים ושבע מונה כ"ץ לתפקיד שר האנרגיה והתשתיות. סוכם כי כ"ץ יכהן בתפקיד עד דצמבר 2023, תאריך בו ימונה לשר החוץ במקום אלי כהן (שימונה לשר האנרגיה והתשתיות) עד דצמבר 2025, תאריך בו יתחלפו כ"ץ וכהן שוב בתפקידים.
ב-7 במאי 2023 הממשלה אישרה את תוכניתו של כ"ץ להקים מתקן אגירת "חשמל כשר" בבני ברק (מתקן שמספק אנרגיה שמצטברת במתקן לאורך ימות חול ובימי שבת הוא מספק אותו לבתים ולמבנים שמחוברים אליו). הדבר יסייע בייצור חשמל באמצעות אנרגיה נקייה ויאפשר לספק "חשמל כשר" בשבת לציבור החרדי. חברת החשמל תקים את מתקן אגירת החשמל ותפעיל אותו במסגרת פיילוט במשך שלוש שנים, ואז היא תמכור אותו לשוק הפרטי על מנת להבטיח שמירה על התחרות במשק.
כשר האנרגיה פעל כ"ץ להגדלת ייצוא הגז מישראל חרף חשש למחסור בגז בעתיד[106][107].
באוקטובר 2023 בזמן מלחמת חרבות ברזל מינה לתפקיד דירקטורית ציבורית ברשות החשמל את אפרת מינוחין, אשת שיווק המקושרת ל"קבלה לעם", ללא רקע, הכשרה או ניסיון רלוונטי קודם בתחום האנרגיה[108].
ב-31 בדצמבר 2023 הממשלה אישרה את מימוש הסכם הרוטציה בין כ"ץ ואלי כהן. על פי ההסכמים שנכתבו עם הקמת הממשלה, כ"ץ ימונה לשר החוץ במקומו של כהן. ולאחר מכן יחזור כ"ץ לכהן שנה נוספת כשר האנרגיה וכהן יחזור למשרד החוץ. ב-1 בינואר 2024 החל לכהן שר החוץ[109]. בתקופת כהונתו חלה התדרדרות במעמדה הבין-לאומי של ישראל, על רקע מלחמת חרבות ברזל. התדרדרות זו כללה הכרה של ספרד, נורווגיה ואירלנד במדינה פלסטינית[110], החלטה של אוניברסיטאות בעולם לנתק את קשריהן עם אוניברסיטאות בישראל[111], החלטה של ממשלת צרפת לאסור השתתפות של חברות ישראליות בתערוכת יורוסאטורי של תעשיית הנשק[112], החלטה של רשת הקפה והכריכים הבריטית פרט א מנז'ה (אנ') לבטל הסכם לפתיחת סניפים בישראל[113], חרם על יצוא מטורקיה לישראל[114], והחלטה של קולומביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל[115] ולהפסיק את יצוא הפחם אליה[116].
כ"ץ גר במושב כפר אחים, נשוי לעו"ד רונית כ"ץ, אב לשתי בנות.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.