Loading AI tools
פוליטיקאי ישראלי וחתן פרס ישראל (1937–2024) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד לוי (21 בדצמבר 1937 – 2 ביוני 2024) היה פוליטיקאי ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת, סגן ראש הממשלה ושר בממשלות ישראל. חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת תשע"ח (2018).
_(cropped).jpg)
דוד לוי נולד, גדל והתחנך בעיר רבאט שבמרוקו, להוריו, משה, יליד קזבלנקה, וסימי (סימה). אביו היה נגר. דוד קרוי על שם אחי סבתו, הרב דוד לוי. בגיל 11 חגג לוי את בר המצווה שלו יחד עם אחיו הגדול, על פי המנהג של יהודי צפון-אפריקה, שבהגיע הבן הבכור לגיל 13, עורכים לו ולאחיו הצעיר חגיגה משותפת. לוי ואחיו למדו בבית הספר "אליאנס". במקביל ללימודיו, החל לוי בגיל 12 לעבוד בנגרייה של אביו. אחרי שעות הלימודים באליאנס, למד גם ב"תלמוד תורה". מאז נעוריו, הפך לוי ללקוי ראייה בעינו הימנית בשל פגם ברשתית.[1] במרוקו היה חבר בתנועות נוער ציוניות. הוא החל ב"בני עקיבא", עבר ל"דרור" וממנה ל"בית"ר".
ב-1956 השתתף בכנס משותף של צעירים יהודים וערבים, שהיה למעשה ויכוח, בו השתתף גם הנסיך חסן השני, מלכה העתידי של מרוקו.[2]
משפחתו של לוי עזבה את ביתה, כשהיה בן 19 וחצי, ועלתה לישראל. בערב פסח 1957, חצו בני המשפחה את הגבול עם מרוקו הספרדית, אל העיר סאוטה, שם נפגשו עם איש קשר של הסוכנות היהודית, ששיכן אותם בבית מלון. למחרת הפליגה המשפחה לגיברלטר, שם נשלחה אל מחנה עולים. במחנה גיברלטר הכיר לוי את רחל אדרי, לימים רעייתו, שהייתה אז בת 16, ממשפחה בת 14 ילדים מקזבלנקה. מגיברלטר עברו שתי המשפחות למחנה מעבר במרסיי, אותו עזבה משפחת לוי ביוני 1957, ועלתה לישראל על האונייה "ארצה". עם הגעתה של משפחת לוי לנמל חיפה, התאחדה עם הבן הבכור, אשר, שעלה לפני כן לבדו, ונשלחה להתגורר בבית שאן.[3] כעבור ארבעה חודשים הגיעה גם משפחתה של רחל לבית שאן[4] וכארבעה חודשים לאחר מכן הם נישאו.[3]
ב-1957 נפסל לוי לשירות בצה"ל על ידי הוועדה הרפואית בלשכת הגיוס, בגלל הפגיעה בעינו.[5][6]
בבית שאן עבד לוי בעבודות זמניות בקיבוצי האזור.[7] הוא עבד בייעור בגלבוע, בחקלאות[8] ובחפירת תעלות עבור חברת מקורות. עם נישואיהם, וגם לאחר הולדת בתם הבכורה, עבדה רחל במשק בית-הספר של בית שאן, אולם לוי היה מובטל.[9] לאחר תקופת אבטלה ארוכה, התפרץ ללשכת העבודה ועקר בה דלת. הוא נעצר על ידי המשטרה והוחזק במעצר 48 שעות, עד שהובא בפני שופט שגזר עליו 12 ימי מאסר, אותם ריצה בתא המעצר של משטרת בית שאן.[10] לאחר מכן מצא עבודה באחד הקיבוצים, שם יזם שביתה של הפועלים, שהשיגה אספקה של מים קרים ונקיים לעובדים בשדה.[11]
בשנת 1960 השיג עבודה קבועה כפועל בניין ובין השאר עבד בהקמת מלון הילטון תל אביב, מגדל שלום מאיר והקריה למחקר גרעיני – נגב. בהמשך ארגן קבוצת עובדים שהקימה מקלטים באזור בית שאן.[12]
ב-1961 נרשם לוי כחבר בסניף המקומי של תנועת החרות בבית שאן.[13]
בסוף שנת 1963 כבר התמקצע בעבודתו כטפסן.[14] הוריו ואחיו הצעירים (ביניהם מקסים לוי) עברו להתגורר בלוד, שם פסקו שנות האבטלה של אביו, שהחל לעבוד במפעל של התעשייה האווירית לישראל.[13]
בשנת 1964 נבחר לאגודת פועלי הבניין מטעם מפא"י ורשימתו זכתה לרוב גדול,[15] אולם לאחר מכן החל להיות פעיל בתנועת החרות ובסיעת תכלת לבן בהסתדרות.[16] בבחירות למועצת בית שאן ב-1965 הוא נבחר למועצה מטעם רשימת גח"ל, שקיבלה מנדט אחד מתוך 11,[17] ומונה לסגן ראש המועצה המקומית במסגרת קואליציה עם המפד"ל,[18] ללא מפא"י. כשנה לאחר מכן, ב-1966, נבחר למרכז תנועת החרות.[19] מאוחר יותר נבחר להנהלת סיעת תכלת לבן בהסתדרות.[20] במסגרת תפקידו במועצת בית שאן, עמד החל משנת 1968 בראש ועדת הביטחון של המועצה.[21]
בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, הוצב לוי במקום ה-24 ברשימת גח"ל (גוש חרות ליברלים). המפלגה זכתה ב-26 מנדטים, ולוי נבחר לראשונה לכנסת ה-7.[22] בינואר 1970 נשא את נאומו הראשון בכנסת, במסגרת הדיון על הודעת ראש הממשלה גולדה מאיר על מצוקתם של היהודים בארצות ערב, בו קרא לפעול לפינוים המוחלט מכל הארצות הללו.[23] ביוני 1971 הכה קצין משטרה את לוי, בשעה שלוי ניסה למנוע פיזור הפגנה בשערי הכנסת.[24]
אחרי המהפך בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 הפקיד בידיו ראש הממשלה מנחם בגין את תיק הקליטה. בבחירות להסתדרות, שהתקיימו ב-21 ביוני 1977, היה לוי מועמד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות מטעם סיעת הליכוד, שקיבלה 28% מן הקולות (לעומת 22% ב-1973).[25]
ב-15 בינואר 1979 הפקיד בידיו ראש הממשלה גם את תיק הבינוי והשיכון, נוסף על תיק הקליטה. כשר השיכון התנגד לשיתוף הסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות, ונלחם על הדומיננטיות בפרויקט עם יגאל ידין, השר הממונה על תיאום פעילות משרדי הממשלה בנושא.[26]
באפריל 1981 עמד לוי בראש סיעת הליכוד בבחירות לוועידה ה-14 של ההסתדרות. הסיעה קיבלה מעט פחות מ-27% מכלל הקולות.[27] אחרי הבחירות לכנסת העשירית בשנת 1981, סירב לוי לקבל שוב את תיק השיכון, מאחר שקיווה לקידום למשרד בכיר יותר, אולם הוא התרצה אחרי שבגין העניק לו את התואר סגן ראש הממשלה.
בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה ב-16 בספטמבר 1982 לאחר רצח נשיא לבנון בשיר ג'ומאייל, בה מסר שר הביטחון אריאל שרון "שיחידת פלנגות גדולה נכנסה למחנה סברה", מחה השר לוי נגד כניסת צה"ל לביירות. הוא טען כי ישיבת הצבא בעיר תביא ללחץ כבד על ישראל והזהיר מפני מה שנודע לאחר מכן כטבח סברה ושתילה: "אנו יכולים להיראות לא אמינים. כאשר אני שומע שהפלנגות כבר נכנסות לשכונה מסוימת, ואני יודע מהי משמעות הנקם אצלם, איזו שחיטה, אז איש לא יאמין שנכנסו לעשות שם סדר והאשמה תהיה בנו. לכן אני חושב שאנו כאן עלולים להיכנס למצב שבו נואשם, והטיעון שלנו לא יעמוד על רגליו".[28] אזהרתו זו נותרה ללא תגובה מצד איש מחברי הממשלה.[29]
לוי היה סמל לבני עדות המזרח החפצים בשותפות מלאה בממסד ומוחים כנגד נורמות של קיפוח שהשתרשו. הוא הצליח ללכד סביבו תמיכה גדולה במרוץ הפוליטי, אך לא די כדי שיתמנה לראש תנועת הליכוד לאחר פרישת מנחם בגין ב-1983. יצחק שמיר ניצח בהתמודדות מולו במרכז הליכוד.
הוא כיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון בכל ממשלות ישראל בין השנים 1979–1990. בהצבעה בממשלת האחדות הלאומית ב-1985 על הנסיגה לרצועת הביטחון היה השר היחיד מהליכוד שהצביע בעד הנסיגה, החלטה שעברה על חודו של קול בממשלה.
לאחר התרגיל המסריח בשנת 1990, מונה דוד לוי לשר החוץ בממשלת שמיר. במהלך כהונתו חודשו הקשרים עם רוב מדינות אפריקה ועם מדינות מזרח אירופה. הסיבה העיקרית לתהליך זה הייתה נפילת מסך הברזל.
על רקע החלטת שמיר לעמוד בראש משלחת ישראל לוועידת מדריד באוקטובר 1991 החליט דוד לוי שלא להשתתף בוועידה. באותן שנים נחשב לנץ פוליטי ונמנה, יחד עם אריאל שרון ויצחק מודעי, על החישוקאים בליכוד, שהתנגדו לוויתורים בשטחים.
בפברואר 1992 כונס מרכז הליכוד כדי לבחור את המועמד מטעמו לראשות הממשלה, לוי התמודד מול שמיר והפסיד. את כעסו הביע לאחר מכן ב"נאום הקופים" המפורסם שלו בו הוא טען, כי הוא מקופח בגלל מוצאו. בין היתר ביטא לוי את הרגשתו במילים: ”הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים, תוקפים אותי, טוענים שאני פומפוזי, דמגוג ושאיני דואג לבעיות האמיתיות”.[30]
אחרי שהליכוד נחל מפלה בבחירות לכנסת השלוש עשרה התמודד לוי בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד שנערכו ב-1993, שלראשונה היו פתוחות לכל חברי הליכוד. בבחירות, שנערכו ב-1993 התמודד מול בנימין נתניהו, בני בגין ומשה קצב. נתניהו ניצח ואחריו לוי, בגין וקצב. במהלך ההתמודדות התפרסם סיפור הקלטת הלוהטת. נתניהו אמר ש"אדם אחד בליכוד, מוקף בחבורה של פושעים" ניסה לסחוט אותו באמצעות קלטת וידאו בה הוא נראה בוגד באשתו. הרמיזה כלפי דוד לוי ואנשיו כאחראים לפרשה יצרה קרע עמוק בין שני האישים.
דוד לוי פרש מהליכוד ביוני 1995 והקים את תנועת גשר. לקראת הבחירות לכנסת הארבע עשרה בשנת 1996 שב והתאחד עם הליכוד. בליל הבחירות נראה היה כי בנימין נתניהו נחל מפלה, ברגע קשה זה עלה לוי עם נתניהו לדוכן הנואמים, ואחז בידו במפגן של תמיכה. מאוחר יותר התברר כי נתניהו ניצח ולוי התמנה לשר חוץ בממשלתו. לוי אף פעל למען הכנסת אריאל שרון לממשלת נתניהו על ידי יצירת "תיק תשתיות מורחב". עם הזמן נוצרו בקיעים ביחסים בין לוי לנתניהו, שהסתיימו בקרע מוחלט.
ב-4 בינואר 1998 ערך לוי מסיבת עיתונאים שבה הודיע על התפטרותו בשל מה שהיה בעיניו כישלונה המוחלט של הממשלה לדאוג לשכבות החלשות. "איפה האחריות? איפה הרגישות?", זעק.[31] וסיכם את תחושתו במילים: "נשבר לי. נקודה".[30] הוא פרש מהממשלה ב-6 בינואר 1998, לאחר שטען שתקציב המדינה אינו דואג לשכבות החלשות[32] ושנתניהו לא משלב אותו מספיק במהלכים המדיניים[דרוש מקור].
לוי חבר למפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-15 בשנת 1999, והאיחוד בין מפלגת מימד, מפלגת העבודה ותנועתו יצר את רשימת ישראל אחת שרצה בראשות אהוד ברק. לאחר ניצחונו של ברק בבחירות קיבל לוי את תפקיד שר החוץ בפעם השלישית בחייו. הוא תמך בנסיגה החד צדדית מרצועת הביטחון בדרום לבנון, אך הסתכסך עם ברק בשל הפשרות המדיניות שהציע לפלסטינים. הוא התפטר מהממשלה ב-4 באוגוסט 2000, ולקראת הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 הביע תמיכה במועמדותו של אריאל שרון. שרון מצידו לא מינה את לוי לשר בממשלה אחרי זכייתו. בהמשך כהונתה של ממשלת שרון, כיהן לוי כשר בלי תיק למשך כארבעה חודשים (8 באפריל עד 30 ביולי 2002).
לקראת הבחירות לכנסת ה-16, פרש דוד לוי מראשות המפלגה ועבר לליכוד בצעד שגרם לחילוקי דעות בקרב חברי המפלגה. באספה שהתקיימה על ידי חברי המפלגה שנותרו בה, נבחרה אסתי שירז, שכיהנה אז כראש מטה ההסברה במפלגה, לעמוד בראש גשר במקום דוד לוי, וגשר הגישה רשימה לוועדת הבחירות המרכזית, לצורך התמודדות לכנסת ה-16.[33] דוד לוי הגיב בעתירה לפסול את הרשימה ובקשתו נתקבלה על ידי בית המשפט.[34] לוי נבחר לכהן בכנסת ה-16 ובתום מאבק משפטי שארך מספר שנים, החליט בית המשפט ב-2007 לפרק את גשר והמפלגה חדלה מלהתקיים.
לאחר שהכריז שרון על תוכנית ההתנתקות היה לוי חבר בקבוצת המורדים שניסתה להכשילה, צעד שמתנגדיו טענו שקשור לכעסו על שרון בשל העובדה ששוב מידר אותו מלשמש בתפקיד בכיר מטעם הסיעה. עם זאת ההתנגדות לתוכנית תאמה את העמדות המדיניות בהן נקט משחר פעילותו הפוליטית. פעילותו בכנסת בקדנציה זו התאפיינה בפעילות פרלמנטרית מועטה. לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה כשל בהשגת מקום ריאלי ברשימת הליכוד בכנסת, ובכך בא הקץ על קרוב ל-37 שנים של חברות בכנסת.
עם ההכרזה על הבחירות לכנסת השמונה עשרה בחר לוי לא להתמודד על מקום ברשימת הליכוד, והוא הוצב במקום האחרון הסמלי ברשימתה לכנסת.
.jpg)
.jpg)
במערכת הבחירות לנשיאות ישראל ב-2014 הוזכר שמו של דוד לוי כמועמד אפשרי מטעם הליכוד לנשיאות, לאור הדיווחים בתקשורת על חוסר תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במועמד ראובן ריבלין ממפלגתו.[35] לוי הודיע כי לא יתמודד לתפקיד.[36]
לוי התמיד בקשריו לעיר בה התחיל את הקריירה - בית שאן. גם כשהיה שר עסוק חזר לעיתים קרובות לביתו בעיר.
סגנון דיבורו האיטי והמוטעם, התפטרויותיו והתחושה שרווחה שעל אף שלל תפקידיו, מעולם לא הייתה לו השפעה של ממש - כל אלו הפכו את לוי לדמות כמעט קומית בעיני חלק מהציבור, והוא אף צוין כז'אנר בדיחות שנקראו על שמו - "בדיחות דוד לוי", בדיחות גזעניות על רקע עדתי שהחלו להתפשט בראשית שנות ה-80.[37] כאשר מונה לוי לשר החוץ של מדינת ישראל, התמקדו אותן בדיחות בביקורת שהופנתה כלפיו, בטענה שאינו דובר אנגלית, ולכן יתקשה לתפקד כשר חוץ. לוי דובר צרפתית ברמה גבוהה,[38] בה השתמש בנאומיו בעצרת הכללית של האו"ם. לוי דובר גם ערבית וספרדית.[39]
מנגד, אחרים ראו בו דמות שקולה ומתונה. הוא בלט בין המסתייגים ממלחמת לבנון הראשונה, תמך באהוד ברק אך התנגד לוויתוריו, וקרא להפסקת מדיניות ההבלגה בטרם מבצע חומת מגן. במישור החברתי הבליט עצמו לוי כנושא קולה של "ישראל השנייה", למודת הסבל והמצוקות הכלכליות, אך האשימו אותו שבדרך כלל נמנע מלקיחת תפקיד ביצועי כלכלי.[דרוש מקור]
ב-2002 נפטר בפתאומיות אחיו מקסים לוי, ראש עיריית לוד, מדום לב. סמוך לאירוע זה, נפגעו שלושה מבניו בפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן.
לוי המשיך להתגורר בבית שאן ונפטר ב-2 ביוני 2024, בגיל 86.[40]
לוי היה נשוי לרשל (רחל) ולהם 12 ילדים.
ביניהם:
בדצמבר 2016 קיבל את פרס בגין לשנת ה'תשע"ז, כאות הוקרה על מפעל חייו למען חיזוק החברה הישראלית ומדינת ישראל.
ב-2018 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.[41][42]
בשנת 2019 נבחר ליקיר המכללה האקדמית כנרת, על תרומתו לחברה, למדינה ולעיר בית שאן.
ב-4 ביולי 2024, חודש לאחר מותו, בטקס במעמד שרת התחבורה מירי רגב ומשפחתו של לוי, שונה שמה של תחנת הרכבת בית שאן ל"תחנת הרכבת בית שאן – דוד לוי".
| משה לוי | סימה לוי | ||||||||||||||||||||||||||||
| דוד לוי | מקסים לוי | לילי | |||||||||||||||||||||||||||
| ז'קי לוי | אורלי לוי-אבקסיס | חיים ביבס | |||||||||||||||||||||||||||
דוד לוי, באתר הכנסת
איתי אילנאי, "אתם לא מבינים שעד היום יש פער?", באתר "ידיעות אחרונות", 11 ביוני 2018
דוד לוי (1937–), דף שער בספרייה הלאומית אריאל שנבל, הכתבה על הגזענות נגד דוד לוי עשתה הנחה מפליגה לברנז'ה, בעיתון מקור ראשון, 22 בינואר 2023 שני ליטמן, "דוד מלך ישראל השנייה": המנהיג שהציבור המזרחי רומם וזנח, באתר הארץ, 24 בינואר 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
