בסוף 2019 דווחה החברה על התקשרויות בהיקף שיא בעסקאות עם לקוחות, בסך של כ־4.1 מיליארד דולר מתחילת שנת 2019, וגידול בצבר ההזמנות לסך של 13.4 מיליארד דולר[2]. איגרות החוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
מודעה בעיתונות 1965: המכון לבדק מטוסים הפך לחברת בדק תעופה בע"מטקס חשיפה של המטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית, האסטרה בשנת 1983. אחד ההאנגרים בחצר החברה.
החברה נוסדה בשנת 1953 על ידי אל שווימר, בסיועם ובעידודם של בן-גוריון ושמעון פרס, פעלה בהאנגר בלוד שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ונודעה בשם "חברת בדק מטוסים". שווימר שימש המנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית והתמיד בתפקידו זה במשך 24 שנים[3]. עיקר עיסוקה של החברה בשנותיה הראשונות היה עבודות תיקון ושירות למטוסי הבוכנה ומטוסי הסילון הראשונים של חיל האוויר הישראלי. בשנת 1957 נחתם הסכם עם היצרן הצרפתי על הרכבה ברישיון של מטוס הפוגה מגיסטר ב"בדק מטוסים"[4]. בשנת 1965 הפכה החברה מיחידת סמך לחברה בֶּדֶק תְּעוּפָה בע"מ ובאותה שנה מונה מיכאל פירון ליו"ר החברה[5]. בעקבות מלחמת יום הכיפורים התרחב הייצור של התעשייה האווירית ומספר עובדיו עלה מ־13,500 ל־15,000[6].
לאורך שנות קיומה עסקה התעשייה האווירית בייצור ובשיפור מטוסי קרב, בבנייה ופיתוח מטוסי מנהלים בדגמי וסטווינד, ייצור מטוסי מנהלים של חברת גאלפסטרים (Gulfstream) וכן ביצעה עבודות אחזקה למטוסים צבאיים ואזרחיים. לחברה אף חטיבת מערכות טילים וחלל העוסקת בבניית מערכות טילים והנחיה. אף שעיקר פעילותה של התעשייה האווירית הוא בתחום תעשיית המטוסים ואמצעים אלקטרוניים מוטסים, החברה גם מייצרת מערכות צבאיות לכוחות יבשתיים וימיים. רבות מן המערכות הללו מעוצבות לצרכיו של צה"ל, חלקן מיוצאות לצבאות זרים.
ב־6 בנובמבר 2006 שונה שם התעשייה האווירית לישראל והלוגו באנגלית מ־"Israel Aircraft Industries" ל־"Israel Aerospace Industries". על פי החברה השם החדש מייצג נכון יותר את תחומי העסקים של החברה, לא רק תעשיית מטוסים אלא גם תעשיית מערכות בתחומי החלל, הים והיבשה.
מנכ"ל בולט נוסף היה משה קרת (ששימש בתפקיד מעל 20 שנה). בסוף שנת 2005, לאחר שנמנע מקרת למלא את תפקידו עקב חקירה בחשד שוחד, מונה המשנה למנכ"ל, עובדיה הררי, למ"מ מנכ"ל בפועל של התעשייה האווירית. הררי, שהיה ראש פרויקט הלביא בתעשייה האווירית בשנים 1980–1987, לא מונה כמנכ"ל קבע. בפברואר 2006 מונה יצחק ניסן, על ידי היו"ר יאיר שמיר לתפקיד המנכ"ל. ביולי 2012 מונה למנכ"ל יוסי וייס.
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב־2008 ירדה הרווחיות של הפעילות האזרחית של החברה, בין היתר בשל ירידת ביקושים למטוסי מנהלים[7]. נוכח תוצאותיה העסקיות הסכימו ועד העובדים והנהלת החברה ב־2016 על הסכם הבראה ותוכנית התייעלות שבמסגרתה יפרשו 830 מעובדי החברה, מהם 100 עובדים זמניים, במטרה לחסוך לחברה כ־2 מיליארד ש"ח בשנים הקרובות[8][7].
בתחילת 2019 בוצע שינוי ארגוני רחב היקף בחברה כאשר מרכז הנדסה, חטיבת בדק, חטיבת כלי טיס אזרחיים ומפעל להב מוזגו לחטיבת תעופה החדשה[9].
בסוף 2020 אישרה ועדת השרים לענייני הפרטה שהחברה תצא להנפקה חלקית, בה עד 49% ממניות החברה יונפקו בבורסה. כך, רוב המניות עדיין יישארו בידי המדינה[10].
בשנת 2023 פורסם כי ימונו 2 סמנכ"לים נוספים בנוסף ל-15 הקיימים בחברה הביטחונית[11].
כניסה לייצור ושיווק מטוסי מנהלים בשוק הבין-לאומי, על ידי רכישת מפעל "רוקוול סטנדרד" מארצות הברית והעברתו לישראל[12].
1983
חברת הבת "בדק" החלה לפעול מחוץ לישראל, עם פתיחת מפעל בבריסל, בלגיה, בשותפות עם חברה מקומית, לאחר שקיבלה חוזה לשיפוץ, פירוק והסבה של 100 מסוקים של צבא ארצות הברית. שנה אחר כך הקימה "בדק" מפעל בנמל התעופה הבין-לאומי מיאמי, פלורידה. המפעל, "קומודור אוויאיישין", הוקם במיאמי משום שהמקום היה לצומת תעופה חשוב בין אמריקה הצפונית לדרומית[13]. ב-1997 הורחב מפעל "קומודור אוויאיישין"[14]. המפעל מספק שירותי תחזוקה ושיפוץ לחברות תעופה[15]. בשנת 2001 התגלו אי סדרים כספיים בחברת "קומודור אוויאיישן" והנהלתה הודחה[16].
חתימה על הסכם בסך מיליארד דולר עם הרפובליקה העממית של סין, בשיתוף ממשלת רוסיה ואיש העסקים שאול אייזנברג[17], לאספקת 4 מערכות התרעה מוקדמת מדגם "פאלקון" על מטוסים רוסיים מדגם "איליושין-76"[18]. בעקבות לחץ של הממשל האמריקאי[19], בוטלה העסקה ביולי 2000[20]. במרץ 2002 הסכימה מדינת ישראל לשלם פיצוי של 350 מיליון על ביטול העסקה[21]. במרץ 2004 נחתם ההסכם לאספקת מערכת "פאלקון" דומה להודו[22], המטוס הראשון סופק במאי 2009[23].
1997
הקמת חברת הבת "גלקסי איירוספייס" לייצור מטוסי מנהלים, בשותפות עם תאגיד הייאט של משפחת פריצקר[24]. "גלקסי איירוספייס" ייצרה שני דגמים של מטוסי מנהלים, מטוס ה"אסטרה–SPX", שפותח עוד לפני הקמת החברה, וה"גלאקסי" מטוס חדש שטיסת הבכורה שלו נערכה עם הקמת החברה החדשה[25]. המטוס הורכב בתעשייה האווירית, אך הגימור והשיווק שלו נעשה במפעל בטקסס[26] המטוס ביצע טיסה טראנס-אטלנטית ראשונה, למרחק 6,012 ק"מ, בין פריז לניו יורק באוקטובר 1998[27].
1999
חברת הבת "בדק" פתחה מפעל בנמל התעופה לה בורז'ה שבפריז, צרפת. המפעל היה מיזם משותף עם חברת "קלסטרום" של יוצאי חיל האוויר[28], לשירותי תחזוקה ותמיכה לחברות תעופה המפעילות מטוסי בואינג-737 ברחבי אירופה[29].
באותה שנה זכתה החברה לראשונה בגלוי במכרז בהודו, להשבחת עשרות מסוקי קרב מתוצרת רוסיה מסוג מי-35[30].
2001
חברת גאלפסטרים איירוספייס, חברת בת של תאגיד ג'נרל דיינמיקס, רכשה את חברת "גלקסי איירוספייס" של התעשייה האווירית ומשפחת פריצקר. ביוני 2001 הודיעה גאלפסטרים כי לא תשתמש יותר בשמות מותגי המטוסים של גלאקסי, אלא תשתמש בשמות מותגים של מוצרים שלה[31]. ה"גלאקסי" שווק בשם "גולפסטרים–200", וה"אסטרה–SPX" שווק בשם "גולפסטרים–100". פסי הייצור של שני המטוסים המשיכו לפעול בתעשייה האווירית כקבלן משנה ראשי. ב־3 במאי 2005, בוצעה בהצלחה טיסת בכורה למטוס המנהלים חדש, "גולפסטרים-G150". מטוס, מקטגוריה בינונית שיכול להטיס שמונה נוסעים, שפותח ויוצר בתעשייה האווירית עבור גאלפסטרים[32].
2004
נחתם הסכם שיתוף פעולה בין חברת הבת רמת"א לתאגיד הקנדי בומברדייה, לייצור משותף של 86 קרונות דו־קומתיים עבור רכבת ישראל, עם אופציה להגדלת ההזמנה לכ־500 קרונות. לצורך הפרויקט הוקם מפעל בהשקעה של כ־10 מיליון דולר, רמת"א הכשיר, במפעלי בומברדיה באירופה, כוח אדם לעבודה בפרויקט ולעובדי רמת"א הצטרפו למשך כשנה שלמה כ־15 טכנאים ומהנדסים של חברת בומברדיה מאירופה[33]. ביצועה של ההזמנה החל באוגוסט 2005 ומערך הקרונות הראשון מתוצרת המפעל נמסר לרכבת ישראל בדצמבר 2005[34]. לאחר השלמת ההזמנה נסגר המפעל והמבנה שיש לו קישור לרשת המסילות של רכבת ישראל נמכר[35].
נחתמה עסקה לאספקת 50 מזל"טים מתוצרת התעשייה האווירית לרוסיה[38]. שנה אחר כך הורחבה העסקה, שנחתם הסכם למכירת מכלולים של מל"טים ומערכות שונות לייצור מקומי שלהם[39].
2020
האיחוד האירופי – התעשייה האווירית ו־Airbus זכו במכרז בפוטנציאל של עשרות מיליוני דולרים, במסגרתו יחכירו מערכות מל"ט הרון ימי, ל־Frontex של האיחוד האירופי ובמסגרתו יוחכרו מערכות מל"ט הרון ימי לארגון. הסכם המסגרת שנחתם כולל מתן שירותי סיור ימי, ציוד הטסה ותחזוקה, למשך כארבע שנים במדינות מסוימות באירופה. ההיקף המוערך של העסקה הוא עשרות מיליוני דולרים, והיא מהווה הבעת אמון נוספת ביכולותיו של מל"ט ההרון הימי, אשר הוכחו בניסוי בכרתים ב־2018, ובפעילויות מבצעיות רבות של צה"ל ומפעילים נוספים ברחבי העולם. מערכות ההרון הימי ישמשו לביצוע משימות פטרול ימי והגנת חופים. הטיסה מבוצעת במרחב האווירי האזרחי האירופאי.
בחריין – התעשייה האווירית: חתמה בשנת 2020 על הסכם היסטורי למתן שירותי רציף (Line maintenance) עם חברת התעופה הלאומית של בחריין Gulf Air. ההסכם נחתם בטקס חגיגי במעמד מנכ"ל חברת Gulf Air, קפטיין ואליד אבולחאמיד אל אלאווי, וסמנכ"ל התעשייה האווירית ומנהל חטיבת תעופה, יוסי מלמד, במסגרת הגעת משלחת אנשי העסקים מבחריין, אותה הוביל אל אלאווי במסגרת ההסכם תעניק חטיבת תעופה של התעשייה האווירית מענה טכני כולל לכל מטוסי Gulf Air שצפויים לנחות בנמל התעופה בן-גוריון, שיכלול טיפול לאחר טיסה, אחזקה יומית, הכנה לטיסה (PreFlight) ותמיכה בתקלות חריגות.
2021
התעשייה האווירית נמצאת בתהליך רכישת חברות ומפעלים בהודו[40]. במפעלים אלה יהיו קווי ייצור של מוצרי התע"א. השתתפות בבעלות על מפעלים בהודו מאפשרת השתתפות במכרזים לייצור מוצרים ביטחוניים.
התעשייה האווירית חתמה על עסקאות[41] בהיקף כולל של מעל 100 מיליון דולר במסגרתן תספק מערכות נשק בתחום החימושים המשוטטים. בין העסקאות: זכייה במכרז בין-לאומי ומכירה של מערכות רחפנים תוקפים – "רתם" למדינה זרה, מכירה של מערכות הארופ ימי לחיל הים של מדינה באסיה ומערכות הארופ בתצורה יבשתית ללקוח נוסף באסיה.
שת"פ עם החברה הבריטית Thales UK לייצור הטיל "גבריאל" בעל השם הבריטי Sea Serpent. הטיל מיועד לפריגטות, ללוחמה נגד ספינות ונגד טילי שטח. לטיל יכולת תקיפה לטווחים עד 200 ק"מ. המערכת מתמודדת עם אמצעי נגד אלקטרוניים ותוקפת מטרות בים וביבשה.
שת"פ עם דרום קוריאה להסבת מטוסים –[42] חטיבת תעופה של התעשייה האווירית חתמה על מזכר הבנות עם חברת Sharp Technics (Sharp) ונמל התעופה Incheon International Airport להקמת אתר הסבות למטוסי 777-ERSF Big Twin – ממטוסי נוסעים למטען. במסגרת שיתוף הפעולה, התעשייה האווירית מתכננת להסב משנת 2024 כשישה מטוסי בואינג 777-300ER, ו־777-200LR בשנה. הקמת אתרי הסבות ברחבי העולם נדרשת כמענה לביקוש הצפוי למטוסי מטען רחבי־גוף ובעלי טווח טיסה ארוך. החתימה עם חברת Sharp ושדה התעופה הבין-לאומי ב־Incheon מהווה המשך ישיר לשיתופי פעולה רבים בין התעשייה האווירית וחברות בדרום קוריאה.
רכבי שטח לצה"ל[43] – התעשייה האווירית רכשה מהיצרן עידו כהן את התכן וזכויות הייצור לשדרוג רכבי שטח עבור צה"ל. כלי הרכב ZMAG, ZIBAR ו־ZD – אשר ישודרגו לצרכים צבאיים והגנת גבולות ויותקנו עליהם מגוון מערכות הגנה, תקיפה, מודיעין, מכ"ם, אלקטרו־אופטיקה, ניווט ותקשורת המיוצרות בתעשייה האווירית. בין המערכות שיותקנו: מערכת Drone Guard לאיתור ושיבוש רחפנים, מערכות הגנה אווירית, מערכות איסוף מודיעין שונות, מצלמות EO\IR מסוג MiniPOP ומערכות נוספות הנותנות מענה לצורכי יבשה שונים.
נחתם הסכם להקמת מרכז הסבות מטוסי נוסעים למטוסי מטען, מדגם בואינג 737-700/800, עם חברת Atitech. המרכז החדש שיפעל במרכזה של חברת Atitech בנאפולי איטליה[44].
שת"פ עם אוקראינה בנושא סייבר[45] – התעשייה האווירית חתמה על הסכם כוונות (LOI) עם מרכז התיאום הלאומי לאבטחת מידע האוקראיני (NCCC). שני הצדדים הסכימו לשתף פעולה בכדי ליצור מתודולוגיות ותפיסות של אבטחת מידע עבור מרכז התיאום הלאומי האוקראיני וכן על שיתוף פעולה בין-לאומי לגבי טכנולוגיות איתור מתקפות סייבר.
התעשייה האווירית פותחת קו הסבה של מטוסי בואינג 777 מנוסעים למטען[46]. תהליך רישיון ההסבה של מטוס 777 הסתיים, והתע"א תהיה המפעל הראשון בעולם המבצע הסבות אלה. עולם התעופה חווה מגמה הולכת וגוברת של ביקוש למטוסי מטען, לאחר שנת הקורונה ועם הדרישה לשילוח אווירי בין-לאומי. מטוסי המטען מקבלים נפח הולך וגדל מסך פעילות התעופה האזרחית. ההסבה מתוכננת עבור חברת GE Capital Aviation Services GECAS, שבין היתר מחכירה מטוסים שבבעלותה לשימוש חברות התעופה השונות. המטוס הראשון שהחל בתהליך ההסבה מיועד להימסר לחברת המטענים Kalitta Air, שצפויה לקבלו במהלך שנת 2022.
התעשייה האווירית ואיתיחאד מאבו דאבי יסבו יחד מטוסי בואינג 777 להטסת מטענים[47] – הפעילות תתבסס על הידע של התעשייה האווירית ועל התוכנית שפיתחה להסבת מטוסי בואינג 777-300ER למטוסי מטען, כאשר החברה הישראלית תהיה אחראית מול רשויות התעופה העולמיות על ההסבות שיתבצעו באבו דאבי, ותספק שירותי תמיכה ללקוחות. עבור התע"א מדובר בדריסת רגל ראשונה בשוק התעופה המשגשג במפרץ. עבור איתיחאד, שכבר מפעילה במקום מרכז אחזקת מטוסים משלה, מדובר בשדרוג הפעילות לתחום משמעותי יותר. החברה, שהוקמה ב־2003, מפעילה צי של יותר מ־90 מטוסים והיא החברה השנייה בגודלה באמירויות אחרי אמירייטס.
2023
ב-29 במרץ שוגר בהצלחה הלוויין התצפית המכ"מי 'אופק 13' לחלל. השיגור בוצע באמצעות משגר לוויינים תלת שלבי מסוג "שביט", משדה ניסויים במרכז הארץ[48].
התעשייה האווירית נבחרה לספק לאזרבייג'ן שני לוויינים בשווי של 120 מיליון דולר[49].
ב-30 יולי שוגר לוויין התצפית המכ"מי DS-SAR ממשגר PSLV C56 מאתר השיגור בהודו. הלוויין נכנס למסלולו המתוכנן סביב כדור הארץ, החל לשדר נתונים ונמסר ללקוחות בסינגפור, DSTA ו-ST Engineering[50].
התעשייה האווירית זכתה בחוזה לאספקת מערכות חימוש משוטטות לאסטוניה[51].
2024
נחתם הסכם להקמת חברה בהחזקה משותפת של התעשייה האווירית והחברה ההודית הממשלתית Baharat Electronics Limited (BEL). במסגרת העסקה התעשייה האווירית תחזיק 60% מהחברה החדשה ו-BEL ב-40%. החברה החדשה תספק שירותי תמיכה ותחזוקה למוצרי מערכות לחימה, הגנה אווירית ומערכות טילים של התעשייה האווירית בהודו[52].
ביולי 2024 חתמה החברה על עסקת אספקה של ציוד צבאי בהיקף מיליארד דולר לתקופה של כחמש שנים. הסברה שמדובר בעסקת לוויינים עם מרוקו[53].
סדרת לווייני אופק – אופק היא סדרה של לווייני ריגול ישראליים שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי. רוב לווייני אופק שוגרו מבסיס פלמחים על גבי משגר ה"שביט" הישראלי. הלוויינים חגים מסביב לכדור הארץ בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. סדרת לוויינים זו ובעיקר שיגורו של הלוויין אופק 1 מבסיס פלמחים ב־19 בספטמבר1988 הפכו את ישראל למדינה השמינית שמצליחה לשגר בכוחות עצמה לוויין מתוצרתה. הלוויינים והמשגרים פותחו ונבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל. ביולי 2020[54] שוגר הלוויין אופק 16על גבי משגר "שביט", משקלו כ־400 ק"ג והוא עובר כל שעה וחצי מעל התחנה הקרקעית, בתמונות שצולמו מגובה 500 ק"מ ניתן לזהות פרטים בגודל אדם.
סדרת לווייני התקשורת עמוס – עמוס (מאנגלית: Affordable Modular Optimized Satellite AMOS) הוא שמה של סדרת לווייני תקשורת אזרחיים, אשר ממוקמים במסלול גיאוסטציונרי בגובה 35,785 ק"מ. מרבית הלוויינים בסדרה נבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל, ואורך חייהם הצפוי הוא מעל 12 שנים.עם הזמן, השם "עמוס" ניתן גם ללוויינים בייצור זר כעמוס 5, ועמוס 7, שמתופעלים על ידי "חלל תקשורת".
סדרת לווייני התצפית ארוס – ארוס הוא שמה של סדרת לווייניצילום מסחריים אשר תוכננו על ידי התעשייה האווירית בעבור החברה "אימאג'סאט אינטרנשיונל", פירוש השם EROS הוא Earth Resources Observation Satellite. הלוויין ארוס A1 נע במסלול הקפי נמוך (LEO) בגובה של 480 ק"מ. מסלול ההקפה שלו הוא מסלול מסונכרן לשמש (מסלול פולרי) הנע בין קטבים, וזאת כדי שהצילום יתבצע תמיד באור יום. ארוס A1 נבנה על בסיס הלוויין אופק 3 ומידותיו הן: גובה – 2.3 מ'. קוטר – 1.2 מ' גוף, 0.7 מ' ראש. מסה בשיגור – 250 ק"ג.
סדרת לווייני תצפית מכ"מיים sar טכסאר – הלוויין טכסאר עושה שימוש בטכנולוגיית מכ"ם מפתח סינתטי (SAR). המכ"ם מספק תמונה ברזולוציה גבוהה של פני השטח, ללא תלות במזג האוויר. הלוויין פותח על ידי התעשייה האווירית לישראל באמצעות מפעל מבת, ומפעל אלתא.
סדרת לווייני אופטסטאט (OptSat) – סדרה של לווייני תצפית קטנים המבוססים על לווייני אופק. ב-2 באוגוסט 2017 שוגר לחלל לוויין אופטסאט 3000 תוצרת התעשייה האווירית שנקנה על ידי איטליה[55].
לווייני חישה מרחוק ונוס – ראשי תיבות של Vegetation and Environment on a New Micro Satellite) הוא מיזם לפיתוח והפעלת לוויין לחישה מרחוק בשיתוף פעולה ישראלי–צרפתי. ללוויין שתי משימות ראשיות: משימת צילום עם מטע"דמצלמה מולטי־ספקטראלית, ומשימה טכנולוגית לחקר ביצועי מנוע יוני מסוג HALL המפותח בישראל.
לוויינים זעירים – לוויין זעיר הוא לוויין שמשקלו קטן מ־50 קילוגרם. הלוויינים משמשים כמעבדות מעופפות להוכחת טכנולוגיות ובדיקת רכיבים חדשים עבור לוויינים. השילוב של קרינה חזקה, הפרשי טמפרטורה קיצוניים וריק כמעט מוחלט, מקשה על רכיבים אלקטרוניים לעבוד היטב בחלל. כך מתאפשרת הרכבת חלק מהרכיבים החדשים על לוויין זעיר ולבצע ניסוי בפועל בחלל.
לוויין DS-SAR – לוויין תצפית שנמכר לסינגפור, שנוצר על פי הידע של סדרת לווייני אופק[56][57].
בראשית (גשושית)בראשית הייתה גשושית מסוג נחתת שפותחה על ידי עמותתSpaceIL במטרה להיות הגשושית הישראלית הראשונה על הירח. במהלך נחיתת החללית ב־11 באפריל 2019 בסביבות השעה 22:24 (שעון ישראל), נראה שעקב כשל באחד ממדי התאוצה של החללית, נגרמה שרשרת אירועים שהובילה לכיבוי המנוע ולאי הצלחת הנחיתה. אף על פי שלא הושגה נחיתה רכה, ישראל היא המדינה השביעית מבין מדינות העולם וסוכנויות החלל, אשר הצליחה להקיף את הירח, ולהביא אובייקט אל פני השטח של הירח.
לוויין התקשורת העתידי של ישראל "דרור 1" – מתוכנן לספק מענה לצורכי התקשורת הלוויינית של ישראל ל־15 שנה.
חימוש מונחה לייזר גריפין – פצצת לייזר גריפין (Griffin LGB) היא מערכת פצצה מונחית לייזר תוצרת חטיבת הטילים MBT של התעשייה האווירית. עם אפשרות להנחיית GPS. הפיתוח הראשוני הסתיים בשנת 1990. המערכת כוללת קטע קדמי וזנב חדשים המאפשרים את ניהוג הפצצה לאחר הטלתה. זוהי ערכת תוספת המשמשת לחידוש פצצות Mark 82, Mark 83 ו־Mark 84 ופצצות לא מונחות אחרות, מה שהופך אותן לפצצות חכמות מונחות לייזר.
טיל מונחה לייזר נמרוד – נמרוד הוא טיל נ"ט ארוך טווח תוצרת התעשייה האווירית לישראל. אף על פי שהטיל במקור פותח נגד טנקים, ניתן להשתמש בו כנגד מגוון רחב של מטרות כמו: נגמ"שים, ספינות, בונקרים וריכוזי חיילים. הטיל מונחה־לייזר חצי אקטיבי, ובעל יכולת פעולה לטווח הנע בין 26 ל־50 ק"מ ביום ובלילה. מסלול המעוף שלו יכול להיות מתחת לגובה העננים, בעוד קבוצה של חיילים משתמשים בציין לייזר על מנת להנחות אותו למטרה ממרחק רב מאחוריו. ייחודו של טיל זה הוא טווח הפעולה שלו, (תלוי בדגם).
טיל להט – להט (באנגלית: LAHAT – Laser Homing Attack or Laser Homing Anti-Tank) הוא טיל נ"ט דור שלישי קל משקל, בעל הנחיית לייזר חצי־אקטיבי, שפותח משנת 1992 ומיוצר על ידי התעשייה האווירית. הטיל תוכנן בעיקרו להיות מופעל באמצעות טנקי מרכבה בעלי תותח 105 ו־120 מ"מ, אף על פי שהוא מתאים לכל סוגי התותחים בקטרים הללו. הלהט מותאם אף לשימוש מספינות סיור, מל"טים ו־HMMWV. בניגוד לפגזים, הלהט לא חייב תותח של טנק לצורך הפעלתו.
חימוש משוטטהארפי, הארפי (באנגלית: IAI Harpy) הוא חימוש משוטט למשימות דיכוי הגנה אווירית, מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. ההארפי משוגר מחוץ לשדה הקרב, מאתר אנטנה קורנת של מערכת מכ"ם, ומתפוצץ מעליה. ההארפי נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי (מכונה "שיאון") ובשירות המדינות טורקיה, הודו, קוריאה הדרומית וסין. ההארפי הוא בעל כנפי דלתא המחוברות לגוף גלילי שבראשו ראש הביות וראש הקרב. הוא מונע על ידי מנוע רוטרי יחיד מדגם AR731, תוצרת UEL, בעל הספק של 28 קילוואט (37 כוח־סוס) עם מדחף דוחף.
חימוש משוטט הארופ – הארופ (באנגלית: IAI Harop) הוא חימוש משוטט לתקיפת מטרות שונות, תוצרת התעשייה האווירית לישראל. ההארופ משוגר מחוץ לשדה הקרב, יכול לשהות זמן רב מעל אזור עוין, לאתר מטרות ולהתרסק עליהן. בניגוד לקודמו, הארפי, מסוגל ההארופ לשוב ולנחות אם לא אותרה מטרה. במסגרת הקונפליקט הצבאי בין ארמניה לאזרבייג'ן בנגורנו קרבאך, בתחילת חודש אפריל 2016, תועד לראשונה הארופ שהופעל על ידי הצבא האזרי בפעילות מבצעית, מטרתו הייתה אוטובוס עם חייליםארמנים, הכטב"ם השמיד אותו בהצלחה.
חימוש משוטט ברקן ירוק – ברקן ירוק הוא חימוש משוטט מתוצרת התעשייה האווירית לישראל, המיועד לספק עצמאות ליחידות ברמת גדוד עד אוגדה וכן ליחידות מיוחדות, ניחן ביכולת איסוף לקבלת תמונת מצב עדכנית ובעל יכולת לסגירת מעגל תקיפה. הוא בעל מנוע חשמלי שקט במיוחד. ניתן לתפעלו מעמדה בקרון או מטאבלט. הוא ניתן לשיגור ממגוון פלטפורמות, קרקעיות או ימיות.
טיל קרקע–קרקע לורה או LORA (ראשי תיבות באנגלית של LOng Range Artillery), הוא טיל קרקע–קרקע מתוצרת מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל. זהו טיל לטווח של עד 400 ק"מ, בעל מנוע דלק מוצק ודיוק מרבי (CEP) של כ־10 מטרים. לורה מונחה באמצעות INS-GPS ומסוגל לשאת ראש קרב (רש"ק) של 400 או 600 ק"ג, לפי מטרות השימוש.
משגר לוויינים רב שלבי שביט, פיתוח משגר שיוכל להכניס לוויין במשקל 250 ק"ג למסלול אליפטי. במסגרת התוכנית פותחו במפעל מל"מ מספר דורות של משגרים אשר הציבו בחלל את מרבית לווייני אופק
טיל ברק ER[58] – הטיל המיירט ברק ER, שפותח בתעשייה האווירית מאפשר יירוט איומים בטווחים מוגדלים ברדיוס של 150 ק"מ. לאחרונה השלימה התעשייה האווירית, סדרת ניסויים מוצלחת במערכת. הטיל המיירט משוגר אנכית וכולל מנוע מאיץ, מנוע רקטי דו-פולסי וראש ביות מכ"מי מתקדם.
תכנון וייצור מערכות הגנה
הגנה מפני טילי שיוט ורקטות – המערכת הראשונה בסדרה הייתה ברק 1, המערכת האחרונה היא ברק 8 להגנה מערכתית. המערכת נועדה להגן על ספינות מפני טילי ים-ים או מטוסים מנמיכי טוס, המערכת פותחה במפעל מבת. עיקרון הפעולה הוא שלאחר קליטת המטרה על ידי מכ"ם ראש הטיל, הטיל מתביית אל המטרה באופן עצמאי עד להשמדתה.
הגנה מפני טילי שיוט, טילי ים-ים וכלי טיס: מערכת ברק MX המבוססת על 3 סוגי מיירטים, בעלת גרסה ימית וגרסה יבשתית. ביצעה ניסוי מוצלח ב־2021 וב-2022 ומותקנת על ספינות סער 6 של חיל הים הישראלי.
סדרת טילי חץ היא מערכת הגנה שנועדה להשמיד טילי קרקע–קרקע (בעיקר בליסטיים), במסלולם. זוהי המערכת הראשונה במערב אשר נכנסה לשירות מבצעי ונחשבת מן המתקדמות בעולם. חץ 3, פותח לשם יירוט בחלל של טילים בליסטיים גרעיניים. הטיל נוסה בהצלחה ביולי 2019 באלסקה, ארצות הברית.
הדור הרביעי של טילי החץ[59] – חץ 4 נמצא בתהליך פיתוח על ידי התע"א ומתוכנן להביא בעשור הקרוב לקפיצת מדרגה טכנולוגית ומבצעית בשדה הקרב העתידי ולהתמודד עם איומים חדשים. בפרויקט שותפות התעשיות הביטחוניות בארץ, משרד הביטחון והסוכנות האמריקאית להגנה בפני טילים – MDA.
הגנה מפני רחפנים – מל"טים קטנים ורחפנים עשויים לשמש למטרות עוינות כגון איסוף מודיעין, הברחות או אפילו נשיאת חימוש. על מנת להתמודד עם האיום לאחר איתורו, אלתא פיתחה ומוכרת פתרון מוכלל המשלב גילוי, זיהוי, שיבוש ונטרול האיום, מבלי להסב נזק לתקשורת של תשתיות אזרחיות הנמצאות בסביבה. באופן זה, ניתן לשבש פעילות של המל"ט העוין עד להשבתתו: שובו לנקודה ממנה המריא או התרסקותו.
מערכת הסקורפיוס – מערכת ירוט נגד איומים אוויריים באמצעות אלומות אלקטרומגנטיות. המערכת מבחינה בין עשרות מטרות עוינות לידידותיות. המערכת מיוצרת על ידי התעשייה האווירית לישראל.
תכנון וייצור מערכות אימון ותיחקור
מערכת האימון והתחקור האוטונומית "אהוד" (AACMI) של התעשייה האווירית, המערכת מהווה כלי משמעותי לתחקור, תדרוך, למידה, ופיתוח מיומנויות לחימה אוויריות על ידי שחזור תרגילים שנערכו ממספר זוויות. המערכת מתעדת ומשדרת באופן רציף נתונים שהיא מייצרת ואוספת מכלי הטיס. הנתונים מעובדים בזמן אמת לבניית תמונת מצב דינמית, שמציגה את התמרונים והטקטיקות של המשתתפים ומדרגת אותם. נתוני הטיסה מסונכרנים עם מקליטי הווידאו והשמע של המטוס.
מערכת ה"אהוד", שהוצגה לראשונה בשנות ה־90', מורכבת מפוד/קופסה אווירית המותקנת על כלי הטיס. הפודים תואמים את הממשקים החשמליים והפיזיקליים של כלי נשק סטנדרטים של מטוסים, כגון טילי AIM 9-L וטילי R73 רוסים. המערכת אינה תלויה בטווחי תקשורת ואימונים יבשתיים או מוגבלת על ידם, היא מאפשרת לכוחות המשימה לבצע אימונים במסגרת משימות נרחבות בים. ה"אהוד" צפויה להיות מערכת ה־AACMI הראשונה הנפרסת על נושאת מטוסים שתספק תמונת אוויר בזמן אמת. הדור האחרון של ה"אהוד" מתמקד בשיפור כמעט כל היבטי המערכת. הוא כולל התרעות על התנגשויות אוויריות אפשריות, מערכת למניעת התנגשויות על הקרקע וכן פונקציות "כלב שמירה", שמוודאות כי הטייסים עומדים במגבלות המרחב האווירי. עוד נוספה הדמיית מערכות נשק אוויר–אוויר ואוויר–קרקע. ה"אהוד" נחשב לסטנדרט דה פקטו עבור כל מכשורי האימון הקרבי האווירי של נאט"ו. שנמצאות בשימוש בעיקר בקרב כוחות יבשתיים, ייכנסו בקרוב לשימוש של כוח ימי גדול, כך על פי פרסום של החברה. במסגרת התוכנית החדשה, יותקנו מערכות הדור הבא של ה"אהוד" על מטוסי קרב ופלטפורמות ימיות, כולל נושאות מטוסים.
מערכות תמ"מ
מערכת ניווט אינרציאלית (מנ"א) מערכת ניווט אינרציאלית או INS (ראשי תיבות של: Inertial Navigation System) היא עזר ניווט העושה שימוש במחשב וברכיבי IMU, אשר פועלים כחיישני תנועה אינרציאליים לניווט לפי חישוב עיוור. כלומר חישוב רציף של מיקום, כיוון ומהירות ללא כל צורך במידע חיצוני. מערכות ניווט אינרציאליות (להלן מנ"א) משמשות בספינות ובצוללות, בכלי טיס ובטיליםמונחים ובחלליות. תממ היא אחת התעשיות המובילות בעולם בתחום מתפתח זה, בעיקר לאור איום שיבוש ה-GPS.
מטע"דים – בממדים שונים כמו MOSP ,MINIPOP ו־POPSTAR הם מערכות המיועדת לתצפית ולשימוש בתחנות קרקע, במטוסים, מל"טים, רחפנים, חימוש משוטט ורכבים רובוטיים. המטע"ד כולל מצלמות יום ולילה. ומאופיין ביכולות ייצוב תמונה גבוהות מאוד המאפשרות ביצועי תצפית ארוכי טווח וצילום פנורמי בקצב מהיר מאוד. לאחרונה, המפעל שיפר את הנוכחות שלו גם בעולם היבשה.
מטע"ד WASP[60] לאחיזת שטח של 15 קמ"ר – בהמשך לקו המטע"דים נוסף מטע"ד חדש עם יכולת אחיזת שטח מודיעינית של 15 קמ"ר. מערכת WASP היא מערכת אלקטרו־אופטית ייחודית המספקת למפעיל המבצעי תמונה מצבית של תאי שטח נרחבים. המערכת משתמשת בטכנולוגית Wide Area Motion Imagery, תא שטח רחב וברזולוציה גבוהה. המערכת פותחה בשיתוף פעולה של מפעל תממ בחטיבת מערכות, טילים וחלל ושל מפעל המודיעין בחטיבת אלתא של התעשייה האווירית, המערכת מיועדת להתקנה על מגוון פלטפורמות אוויריות כגון מסוקים, מטוסי מודיעין, מל"טים קלים, ובלוני תצפית.
מערכת Mega-POP[61] – המערכת מיועדת ליישומים קרקעיים וימיים לטווחים ארוכים במיוחד ולקבלת תמונה באיכות גבוהה. המערכת כוללת יכולות מגוונות, כמו יכולות לייזר, צילום וידאו בערוץ תרמי, ראיית לילה, יכולת עקיבה, עיבוד תמונות, מיצוי המידע, ייצוב ג'יירו ויכולת עצמאית למציאת נ"צ של המטרה, המערכת שולטת על המערכת גם מתחנות רחוקות.
במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים אחדים של ייצור והרכבה של מטוסים עבור חיל האוויר הישראלי, חלקם לחילות אוויר נוספים ומרביתם לגורמים אזרחיים (בעיקר מטוסי מנהלים[62]). במיזמים אלה:
ערבה: מטוס תובלה קל שתוכנן ויוצר בתעשייה האווירית. טס לראשונה בנובמבר 1969. בתצורה האזרחית הוא נושא 20 נוסעים, ובתצורה הצבאית הוא נושא 24 חיילים, או מטען במשקל 2.5 טון. המטוס שירת בחיל האוויר הישראלי משנות השבעים ועד לאמצע שנת 2004. הוא נמכר גם למדינות זרות, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה. יתרונו הבולט – יכולת המראה ונחיתה קצרה (יכולת להמריא ולנחות ממסלולים קצרים ומשובשים). סך הכול, יוצרו מעל מאה מטוסים.
נשר: מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר על פי התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, כסא מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר–אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו־115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו־מושביים.
כפיר: מטוס קרב רב־משימתי, המשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנועאמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 100 מטוסי כפיר. המטוס יוצר בשני דגמים עיקריים – למשימות יירוט ולתקיפת מטרות קרקע. בנוסף פותח דגם ייחודי לצילום אווירי.
לביא: פרויקט לייצור מטוס קרב חד־מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. לאחר שהגיע לשלב של ייצור אבות טיפוס שטסו בטיסות ניסוי החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט.
וסטווינד: מטוס מנהלים דו־מנועי, שיכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. תכנונו התבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander, שזכויות הייצור שלו נמכרו לתעשייה האווירית בשנת 1967[63]. יוצרו 150 מטוסים מהדגם המקורי, ו־244 מטוסים מדגם מתקדם, שנקרא Westwind II. המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987.
אסטרה: מטוס מנהלים דו־מנועי, שיכול לשאת בין שישה לעשרה נוסעים. אב טיפוס של המטוס טס לראשונה ב־19 במרץ 1984. ב־24 בספטמבר 1984 שבר מטוס האסטרה את שיא המהירות בטיסה מחוף לחוף בארצות הברית למטוס מנהלים, כאשר טס מיו יורק ללוס אנג'לס ב־4 שעות ו־24 דקות[64]. המטוס הראשון מייצור סדרתי טס לראשונה ב־20 במרץ 1985 וקיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית ב־29 באוגוסט 1985. יוצרו 245 מטוסים מדגם זה.
גלקסי/G200: מטוס מנהלים בינוני דו־מנועי, טיסת הבכורה שלו נערכה ב־25 בדצמבר 1997 והוא קיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית שנה אחר כך[65].
גאלפסטרים G150: דגם משופר של ה"אסטרה". יוצרו 120 מטוסים מדגם זה. המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 2017.
מפעל מלט של התעשייה האווירית הוא יצרן מוביל בעולם מבחינת כלי הטיס הבלתי מאוישים שיוצרו, נמכרו והופעלו בעולם. "מלט" הוקם על בסיס מיזוג של מפעלי מזל"טים מתחרים שפעלו בשנות השמונים בתעשייה האווירית ובחברת תדיראן. במפעל מפותח התעתוע, מסוק ללא טייס (מסל"ט) טקטי המיועד לדרגי הפלוגה.
פיתוח, ייצור, הפעלה ותחזוקה של כלי טיס בלתי מאוישים
ה"זהבן "בצבע חום ולידו ה"הרון"
בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים החל בשנת 1974 פיתוח מזל"ט ה"זהבן" למטרות סיור ותצפית מעל שדה הקרב. המזלט"ים הראשונים הופעלו באופן מבצעי בשנת 1981.
זהבן:לדגם הראשון הורכבה מצלמת וידאו מיוצבת, ובהמשך צורפו גם מצלמות FLIR אינפרא אדום ומטע"דים.
סדרת מזלטי סרצ'ר: הסרצ'ר נכנס לשירות טייסת 200 ("טייסת המל"טים") של חיל האוויר הישראלי ב־1992. ביוני 1998 קלטה הטייסת את הדגם המשופר, סרצ'ר 2. במקביל לטייסת 200 הופעל הסרצ'ר גם על ידי יחידת המל"טים של חיל המודיעין. הסרצ'ר שימש במשימות סיור ומודיעין בשמי לבנון, בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני, ובלחימה כנגד ארגון חזבאללה במלחמת לבנון השנייה, ביצועי הדגם סרצ'ר 3 היו: שהות באוויר: 18 שעות, טווח: 350 ק"מ, סייג רום: 23,000 רגל.
משפחת ה'הרון' (Heron) – כטמ"מ המותאם לטיסה בגובה בינוני לטווחים רחוקים במשימות טקטיות ואסטרטגיות. יכולת התפעול של הכטמ"מ מכל מקום בעולם יוצרת שינוי אצל לקוחות ברחבי העולם בגישה לתכנון משימות טקטיות ואסטרטגיות. ההרון מסוגל לשהות באוויר עד 45 שעות ולבצע משימות עד גובה של 35,000 רגל. ההרון משרת כרגע אצל מעל 20 לקוחות בעולם במגוון רחב של משימות לאורך מאות אלפי שעות טיסה מוכחות בפעילות מבצעית. כטב"ם האנטר במוזיאון חיל האווירכטב"ם איתןאיתן: איתן (ידוע גם כ"הרון TP", "הרון 2", ו"מחץ 2") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. הוא מוגדר ככטמ"ם מסוג HALE – High Altitude Long Endurance (רום גבוה, שהייה ממושכת). מבנה ה"איתן" דומה לזה של ההרון 1, אך הוא גדול ממנו פי ארבעה. ביצועי המטוס: מוטת כנפיים: 26 מטר, אורך: 15 מטר, מהירות: מעל 370 קמ"ש, שהות מרבית באוויר: 36 שעות, סייג רום: 45,000 רגל.
נושאים חדשים בפיתוח: מזל"טים זעירים. מזל"טים בהנעה חשמלית, מסל"ט (מסוק ללא טייס),
מטוס הביון "אורון"[67] – המטוס פרי פיתוח של משרד הביטחון, התעשייה האווירית וצה"ל. בשנת 2021 נקלט בחיל האוויר, ונחשב למטוס ביון מתקדם ביותר. הוא מצטרף לטייסת 122 וישמש למשימות מודיעין בזמן אמת, הטייסת מפעילה כיום את מטוסי ה"עיטם" וה"שביט" למטרות דומות.
האורון תוכנן על פלטפורמה של מטוס Gulfstream G550 ותוכנן בעקבות לקחים ממלחמות ומאירועים מבצעיים בעבר. הוא יצויד בשכבת מיצוי מידע אוטומטית המבוססת על אלגוריתמיקה מתקדמת ובינה מלאכותית, ויאפשר לזרועות צה"ל לשמר ולהעמיק את עליונותו המודיעינית מול האתגרים העומדים באזורנו. ה"אורון" יאפשר יצירת תמונת מודיעין מקיפה בזמן אמת, הכוללת פריסת כוחות קרקעיים של צבאות אויב וארגוני טרור, במעגלים קרובים ורחוקים, בשגרה, במב"ם ובלחימה. טכנולוגיות הבינה המלאכותית יאפשרו למצות באופן אוטומטי את הנתונים הרבים שייאספו ולעבד אותם לתוצר שיתמוך במאמץ ההתקפי של הזרועות השונות של צה"ל ויעצים את יכולת הקטלניות בזמן אמיתי. בכל מזג אוויר, בזמנים קצרים, בספיקת שטח של אלפי קילומטרים ובדיוקים שמיועדים לתקיפה. מטוס המשימה נותן לצה"ל יכולת ממד מודיעיני חדשני, חסר תקדים בעולם.
השבחת מטוסים
במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים רבים של השבחת מטוסים, לחיל האוויר הישראלי, לחילות אוויר נוספים ולחברות תעופה אזרחיות. במיזמים אלה:
סטרטוקרוזר: יצירת גרסת כלאיים למטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר, שבה הותקנה והותאמה מערכת זנב ודלתות אחוריות של הסי–97 הצבאי במטוסי סטרטוקרוזר נוסעים אזרחיים.
"סער": השבחת מטוס סופר מיסטר באמצעות החלפת מנועו במנוע J-52 של מטוס "A-4 סקייהוק". המנוע היה חסכוני בדלק, הגדיל את הטווח בכמעט 500 ק"מ ואפשר לשאת מגוון רחב של חימוש כולל טילי אוויר–אוויר מדגם שפריר 2.
"צוקית": השבחת מטוסי פוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי.
"קורנס 2000": ביולי 1987 החלו טיסות ניסוי של אב טיפוס ראשון של "קורנס 2000" – שדרוג להארכת חיי הפנטום, שעיקרו מהפכה אמיתית במערכות האוויוניקה, החימוש, והמכ"ם. ב־9 באפריל1989 נמסר קורנס 2000 סדרתי ראשון (מס' 668) על ידי התעשייה האווירית לחיל האוויר, ונקלט בטייסת 201.
חטיבת בדק מטוסים בשילוב חטיבת הנדסה, עוסקים בהסבת מטוסי נוסעים של בואינג למטוסים בתצורת מטען. הפעילות כוללת תהליך רישיון לתכנון החדש של המטוס, ותהליך הסבה הכולל בין השאר פתיחת דלת מטען חדשה ושינויים מהותיים במבנה המטוס ובמערכות האלקטרוניקה
הסבת מטוסי 737 למטען – מסדרה 300, 400, 700 ו־800
הסבת מטוסי 747 למטען – מסדרה 100, 200 ו־400
הסבת מטוסי 757 למטען – מסדרה MD-11
הסבת מטוסי 767 למטען – מסדרה 200 ו־300
הסבת מטוסי 777 למטען – מסדרת 300ER
באוקטובר 2021 נחתם הסכם בין התעשייה האווירית וחברת Avolon (חברת הליסינג מטוסים), במסגרת ההסכם יוסבו 30 מטוסי איירבאס מדגם A330-300 מתצורת נוסעים לתצורת מטען, בין השנים 2028-2025[68].
החכרה ותחזוקת מטוסים עבור חיל האוויר
אלביט מערכות והתעשייה האווירית במשותף, הקימו חברת "תור" אשר רכשה, השכירה ומתחזקת את מטוסי לביא – מטוסי אימון של חיל האוויר.
הדבורה היא סדרת ספינות סיור קלות של חיל הים הישראלי, ספינות אלה תוכננו ויוצרו בסוף שנות ה־70 עקב הצורך לסיור ולחימה נגד טרור ימי. הספינות משמשות בפלגות הבט"ש לפעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ולסיכול פעולות טרור ימיות. כיום משרתות בחיל הים דבורות מארבעה דגמים: דבורת שערים, דבורה סימן 1, סופר דבורה סימן 2 וסופר דבורה סימן 3.
בדגמים האחרונים בספינות הסופר דבורה סימן 3 נכללו שיפורים במערכת ההנעה המאפשרת תמרונים מהירים וחלקים יותר, וכן אמצעי לחימה, טילים, אמצעי ראייה מתקדמים, ומערכות מכ"ם ואלקטרוניקה מתקדמות. ספינות רבות משרתות בחיל הים וספינות רבות סופקו גם למדינות זרות.
גארדיום (באנגלית: Guardium) – נקרא בצה"לשותף נאמן, הוא כלי רכב בלתי מאויש (כרב"מ) שנועד לסייר ולבצע פטרולים בגבולות עוינים, כגון בציר הוברס, בהם יש סכנה לירי נ"ט והפעלת מטענים כנגד הכוחות המפטרלים. הכלי פותח על ידי חברת ג'י ניוס מערכות קרקעיות בלתי מאוישות (יו ג'י אס) בע"מ שהוקמה על ידי התעשייה האווירית ואלביט מערכות ושכנה ביקנעם. הכלי מבוסס על שלדת מכונית טומקאר ויכול לשאת כ־300 ק"ג הכולל שריון, חיישנים ומערכות תצפית, ולעיתים אף כלי נשק. הכלי מצויד במערכת מיקום טקטית המאפשרת לו פעילות אוטונומית לצד פעילות בשלט רחוק ממרכז הבקרה. הכלי נשלט מרחוק על ידי מפעיל בתחנה קרקעית אך גם בעל יכולת ניהוג אוטונומית ויכול לבצע פטרולים במסלולים מתוכננים מראש. הכלי מסוגל לנוע במהירות 80 קמ"ש.
רובוט "יגואר" – תוצרת מפעל אלתא. זהו רכב עם 6 גלגלים עליו מורכבים מקלע מאג, מצלמות ברזולוציה גבוהה, משדרי תקשורת חסינים, פנסים ואמצעי כריזה. היגואר נוסע עצמאי אל היעד אשר הוגדר לו. הוא עוקף מכשולים ונמנע מהתנגשויות. הרובוט מוצב בימים אלה באוגדת עזה לפעילות של 24 שעות, כחלק מתפיסת "גבול חכם". הירי מבוצע אך ורק על ידי המפעיל בחמ"ל ובאישור המפקד בגזרה.
פנדה (דחפור D9T) – דחפור נשלט מרחוק בעל יכולות אוטונומיות, נועד למשימות הנדסה קרבית בשטחים מסוכנים ורוויי איומים. נקלט בצה"ל באופן רשמי ב-2022, אך היה בשימוש ניסיוני עוד לפני כן.
מגוב רציף – מעין כף דחפור בצורת V שננעצת בקרקע ומסיטה מוקשים הצידה או הופכת אותם.
מגוב נוכרי – זוג גלגלים כבדים בקדמת הרק"מ ש"חורשים" את הקרקע ומפוצצים מוקשים לפני הזחלים של הכלי. נקרא באנגלית Mine roller.
מגוב מורג – התקן ובו תוף מסתובב אליו מחוברות שלשלאות כבדות החובטות בקרקע ומפוצצות את המוקשים.
רכב סיור ולחימה ראם 2000 – הראם 2000 או ראם סימן 3 הוא הדגם החדיש ביותר בפרויקט רכבי הראם. הרכב מכיל את אותו רעיון עיצובי כמו קודמיו המעניק לו מבנה ומיגון כנגד מוקשיםומטענים. הראם 2000 בדומה לדגמים הקודמים פתוח כלפי מעלה כדי לשרת כרכב סיור בו ללוחמים תצפית של 360 מעלות סביב שדה הקרב.
כרמל – באוקטובר 2021 פורסם כי התעשייה האווירית נבחרה כקבלן ראשי בפרויקט הכרמל
זיבר – היא סדרה של רכבי שטח אשר פותחו על ידי חברת עידו שיפורי רכב בע"מ. בשנת 2020 התעשייה האווירית רכשה את זיכיון בלעדי ליצור ולשווק את הגירסות הצבאיות של הסדרה (כלי הרכב ZMAG, ZIBAR ו-ZD)
מערכות אלתא
מערכת מכ"ם אורן ירוק
מכ"ם אורן ירוק – אורן ירוק הוא מכ"ם AESA (מערך תר אלקטרונית פעיל) מדגם EL/M-2080, המשמש כמכ"ם בקרת האש של מערכת ההגנה נגד טילים "חץ". המכ"ם פותח ויוצר בישראל על ידי התעשייה האווירית, במפעל "אלתא מערכות". לפי דיווחים באמצעי התקשורת המכ"ם הוא בעל טווח גילוי מקסימלי של 500 קילומטרים. דגם נוסף ומשוכלל יותר בסדרת אורן הנמצא בפיתוח הוא אורן אדיר.
COMDART[70] – מערך אנטנות ייחודי לשוק הקומינט (המודיעין הצבאי), המותקן על מל"ט. המערכת קולטת שיחה או דיבור גם כאשר מדובר במילה אחת, מאכנת אותו ומדווחת לתחנה קרקעית את פרטי השיחה ואיכון מיקום שני המדברים. מוצר חדש של מפעל המודיעין של אלתא.
חטיבת מערכות טילים וחלל (מט"ח) עוסקת במערכות בתחומי השליטה והבקרה, טילים, כלים משוטטים וחימוש מונחה מדויק, לוויינות ומשגרי לוויינים, אלקטרו־אופטיקה, וניווט וכן עזרים לאימון ולסימולציה. החטיבה מעסיקה כ־3,500 עובדים.
בחטיבה שישה מפעלים:
מפעל מערכות הגנה אוויריות – התפצל ב־2010 ממפעל הטילים, עוסק בפיתוח מערכות הגנה אווירית נגד מטוסים ונגד טילים.
מפעל חלל – עוסק בפיתוח, ייצור ושיגור לווייני תצפית ותקשורת (כגון לווייני אופק, עמוס ודרור 1), ובייצור ופיתוח תחנות קרקע.
מפעל תממ – עוסק בפיתוח וייצור מטע"דים אלקטרו־אופטיים, מערכות ניווט אינרציאלי, ורכיבי ייחוס ובקרה ללוויינים. המפעל ממוקם ביהוד. מקור שם תממ: תעשיות מכשירים מדוייקים.
מפעל הנדסה ומערכות– ייצור אלקטרוני ומכני, ייצור מערכות קרקעיות, אספקת שירותים למפעלים האחרים של התעשייה האווירית ביהוד.
מפעל מלמ – עוסק בפיתוח וייצור טיל החץ, מערכות חימוש טקטיות מדויקות כגון LORA ו־SkySniper וייצור משגרי לוויינים ומכלולי חלל מסוג שביט, מערכות אימון ותחקור (בהם מערכת "אהוד" לניטור ואימון טייסים), רשתות נתונים, מערכות תקשורת שליטה ובקרה. המפעל ממוקם בבאר יעקב. מקור שם מלמ: מערכות לחימה משולבות (בעבר מפעל לייצור מערכות).
חטיבת כלי טיס צבאיים
החטיבה מתמקדת בשלושה ענפי פעילות: פיתוח, ייצור ותפעול כלי טיס בלתי מאוישים (כולל כלי הטיס עצמם, מטע"דים, תחנות קרקעיות ותקשורת מוטסת וקרקעית), פיתוח וייצור מכלולים של כלי טיס צבאיים, השבחה ותחזוקה של כלי טיס צבאיים. בנוסף ישנה פעילות בחטיבה בתחום פיתוח וייצור מושבים סופגי אנרגיה למטוסים ומסוקים, פיתוח מערכי אימון ופיתוח מערכות שליטה ובקרה.
מפעלי החטיבה:
מפעל מלט – עוסק בפיתוח, ייצור, הפעלה ותחזוקה של כלי טיס בלתי מאוישים[71].
מפעל תעשיות גולן – מפעל העוסק בפיתוח, רישוי וייצור מושבים סופגי אנרגיה המיועדים להפחית מעוצמת האנרגיה בעת התרסקות או נחיתת אונס של מטוסים ומסוקים[72]. המפעל הוקם בשנת 1972 ביישוב בני יהודה שבדרום רמת הגולן במטרה לפתח את כלכלת האזור[73]. המפעל התמחה בין השאר גם בייצור מושבי מפלט למטוסי קרב[74].
חטיבת תעופה
תחת קורת גג אחת מספקת חטיבת התעופה מערך שלם של טכנולוגיות ויכולות. החל בתכנון ופיתוח, רישוי, ייצור ותמיכה במטוסי מנהלים סילוניים, מכלולים תעופתיים ורכיבי מטוסים, וכלה בשירותי אחזקה מקיפים למטוסים, מנועים ורכיבים – כולל אחזקה כבדה, השבחות, הסבות ותוכניות פיתוח. לחטיבה גם יכולת הנחשבת תשתית לאומית – מרכז מנהרת הרוח.
מפעלי החטיבה:
שירותי בדק MRO – מענה כולל בנקודה אחת (One Stop Shop) עבור תחזוקה, תיקונים ושיפוץ (MRO) של כלי טיס, מנועים ורכיבים, ומספקת תמיכה במטוסים רחבי גוף וצרי גוף.
מפעל מטוסים – עוסק בייצור והרכבת מטוסי מנהלים מאפס ועד מוכנות לטיסה.
הסבות ושדרוגים – עוסק בהסבת מטוסי נוסעים למטוסי תובלה חסכוניים, עבור שלל חברות ברחבי העולם, בהן לאחרונה גם עבור אמזון. כמו כן הסבות ושדרוגים צבאיים של מסוקים, מטוסי תובלה ומטוסי קרב/קרב–הפצצה מאפשרים להאריך את טווח החיים המבצעי של פלטפורמות ותיקות ולהשביח את יכולותיהן.
מפעל מבנים תעופתיים – עוסק בייצור מכלולים תעופתיים, בהם מכלולי כנפיים, גופי וזנבות מטוסים בעיקר למטוסי נוסעים גדולים, משמש קבלן ראשי של חברת בת של בואינג לייצור בואינג 787 וקבלן משנה ליצרני מכלולים גדולים. כמו כן ייצור מכלולים וחלקים עבור מסוקים ושלל כלי טיס מגוונים.
מפעל רמת"א שוכן בבאר שבע והוקם ב־1967 ביוזמת ממשלת ישראל לפיתוח ומתן תעסוקה לתושבי הנגב. מקור שם רמתא: רכיבים ומערכות תעשייה אווירית. בשנת 2019 עבר המפעל מבעלות ישירה של התעשייה האווירית לבעלות חברת הבת אלתא מערכות.
המפעל עוסק בתכנון, ייצור והרכבה של מערכות שונות, בהן:
אלתא מערכות היא חברה בת בבעלות מלאה של התעשייה האווירית, החברה עוסקת בפיתוח, ייצור ואספקה של מערכות לחימה אלקטרוניות ותקשורת ביטחונית. לחברה שלושה ענפי פעילות עיקריים: ענף מערכות מודיעין חזותי ומכ"ם, ענף מערכות התרעה מוטסות, וענף מערכות מודיעין אותות, לוחמה אווירית ותקשורת. ב־2009 הוקמה חטיבה חדשה בחברה בתחום ביטחון הפנים. בתחילת 2011 הוקמו שני תחומים חדשים תחום מערכות מכ"ם שטח והגנה מרחבית ותחום מערכות מכ"ם רב משימתיות מוטסות. כמו כן נמכרו אחזקות החברה באלישרא. החברה פועלת במעל ל־50 מדינות ברחבי העולם ומעסיקה כ־3,600 עובדים. ב־2011 הסתכמו הכנסותיה בכ־866 מיליון דולר. מקור שם אלתא: אלקטרוניקה תעשייה אווירית.
מפעלי החטיבה:
מפעל משגב – עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית, מודיעין, הגנה ומיגון בתחום הימי והיבשתי.
מפעל מרום – עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית מודיעין והגנה בתחום אווירי (כולל מטוסי משימה).
מפעל מערכות מודיעין ול"א – עוסק בפיתוח וייצור מערכות לוחמה האלקטרונית, מודיעין אותות ותקשורת.
מפעל הנדסה ומערכות – מתמחה בפיתוח וייצור טכנולוגיות ליבה, מוצרי בסיס ומכלולים בתחומים. משדרים, אנטנות, מעבדי אותות ומחשבים ומערכות בדיקה.
מפעל תוכנה – עוסק במתן פתרונות תוכנה לשאר מפעלי החטיבה.
מפעל יבשה – עוסק בלוחמה יבשתית אוטונומית ויתבסס על היכולות הקיימות כיום בתעשייה אווירית בנושאי יבשה, רובוטיקה קרקעית ויכולות להגנת המולדת. המפעל הוקם על תשתית מפעל רמת"א.
מפעל סייבר – עוסק בפתרונות להגנה, מודיעין והגנת אמצעי לחימה.
ITC (לשעבר ממ"ן – מרכז מערכות נתונים) – אחראי על שרותי מחשוב מנהליים לכלל המפעלים. מתמקד בישום תוכנת SAP ERP והתאמתה לצורכי החברה, לדוגמה הרחבה שבוצעה בתוכנה זו לניהול שיפוץ מנועי מטוסים. נוסד בשנות השישים.
IAI Academy (לשעבר מהו"ת (הדרכה ותעוד)) – מפעיל מערך קורסים והשתלמויות בנושאים רלוונטיים ועוסק בהפקת תיעוד טכני.
מערך תנופ"ה (לשעבר שירותים תעשייתיים) – אחראי על נושאי בינוי ותחזוקת מבנים מוסכים.
חברת מגל מערכות בטחון הוקמה בשנת 1969 כחטיבה בתוך מפעל מבת ביהוד, במטרה למצוא פתרון שיחסום את חדירות המחבלים לאורך נהר הירדן, בתקופת מלחמת ההתשה בבקעת הירדן. החטיבה הפכה לחברה בשנת 1984, כאשר נמכרו 75% ממניות החברה, תמורת 1.5 מיליון דולר (כלומר לפי שווי שוק של 2 מיליון דולר) לחברת מירה מאג, שבבעלות אנשי העסקים נתן קירש ויעקב אבן עזרא[76]. התעשייה האווירית המשיכה להחזיק ב־25% מהחברה עד שנת 2003, כאשר מכרה את יתרה המניות שהחזיקה תמורת 6.4 מיליון דולר[77].
מפעל מת"א
בשנת 1975 החלה הקמתו של "מפעל התחזוקה האווירית" (מת"א) באזור התעשייה עטרות בצפון ירושלים, ביוזמת ראש עיריית ירושליםטדי קולק ושר הביטחון שמעון פרס, במטרה לפתח מקורות תעסוקה יצרניים בירושלים[78]. בשנת 1977 החלה החברה הכלכלית לירושלים בהקמתם של מבנים ייעודיים למפעל בשדה התעופה עטרות, במפעל עבדו באותה עת כבר 120 עובדים והוא עסק בייצור חלפים ותחזוקת מערכות של כלי טיס[79]. המפעל שהוקם בשדה התעופה עטרות התמחה בשיפוץ מסוקים. בין השאר הוסמך כמרכז תחזוקה של חברת סיקורסקי האמריקנית[80], ועסק בשיפוץ מסוקי התובלה מדגם יסעור של חיל האוויר ושל צבא תאילנד[81]. בשיאו העסיק המפעל כ־600 עובדים. אחד הלקוחות הגדולים של המפעל במהלך השנים היה חיל האוויר האמריקאי, לאחר שהחברה זכתה במכרז לשיפוץ מסוקיו המוצבים באירופה[82] בתחילת המאה ה־21 החלו לקוחות בין-לאומיים להחרים את המפעל עקב מיקמו מעבר לקו הירוק[83], כולל חיל האוויר האמריקאי[84]. רוב פעילות המפעל הופסקה בשנת 2006[85]. במפעל פועל מתקן להרצת להבי מסוקים[86].
בשנת 1981 הורשע מזכיר ועד עובדי התעשייה האווירית, שמואל קישלס, בקבלת שוחד במסגרת פעילותו מטעם הוועד[87].
במרץ 2017 נעצרו 13 בכירים בתעשייה אווירית ובמערכת הביטחון בחשד לעבירות שחיתות, מרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, גנבה בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים. ע"פ הדיווחים, בכירים בחברות שירותים שילמו שוחד לבכירי התעשייה האווירית כדי לזכות במכרזים[88]. הסתעפות של חקירת המשטרה העלתה חשדות לקיום של מנגנון פוליטי בחברה, במסגרתו סחטו בכירים בוועד העובדים את העובדים האחרים על מנת לפקוד אותם למפלגת הליכוד[89]. שר הרווחה והמזכיר לשעבר של ארגון עובדי התעשייה האווירית חיים כץ, נחקר בפרשה זו באזהרה ובנו, יאיר כץ, הוא אחד החשודים בפרשה[90].
באפריל 2020, הודיעה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה לארבעה חשודים בפרשת השוחד כי נשקלת העמדתם לדין, בכפוף לשימוע. במרכז הפרשה עומד חבר הוועד, החשוד כי קיבל שוחד מספק מזון של החברה, הציג מצג כוזב ולחץ על עובד שסעד את אשתו החולה להגיע לבחור את יו"ר הוועד[91].
פרשות השוחד בהודו
בתחילת שנות ה־2000 החלה התעשייה האווירית למכור נשק בהיקפים גדולים להודו. באוקטובר 2006 האשימה לשכת החקירות המרכזית של הודו, בכירים לשעבר בקבלת שוחד בסך כ־435 אלף דולר עבור רכישת מערכות טילי ברק מהתעשייה האווירית, בעסקה שנחתמה בשנת 2000. בתום חקירה נטען כי שר ההגנה לשעבר של הודו, ג'ורג' פרננדס, וראש מפלגת סמאטה, ג'איה ג'אילטליי, חשודים כי קיבלו 435 אלף דולר כדי לקדם את העסקה. גם מפקד חיל הים ההודי לשעבר, אדמירל סושיל קומאר, חשוד במעורבות באי סדרים סביב העסקה, שהיקפה נאמד ב־150–200 מיליון דולר[92]. במרץ 2009, דווח כי עסקה נוספת, בשווי מוערך של כ־1.5 מיליארד דולר, לאספקת כ־2,000 טילים מדגם ברק–8 לצבא היבשה של הודו, נופחה על מנת לאפשר תשלומים של עמלות, שאינן חוקיות במדינה. העיתון DNA, היוצא לאור בניו דלהי, טען כי בידיו מידע ש־6% מהסכום, שהם כמאה מיליון דולר, מוגדרים "הוצאות עסקיות", שהם בעצם כיסוי לתשלום עמלות או אף שוחד לפקידים בכירים בממשלת הודו, שהיו בסוד העסקה ואישרו אותה[93]. באפריל 2009 הודיעה ממשלת הודו כי לא תבצע עסקאות עם התעשייה האווירית במשך חמש שנים, אם יתברר שהייתה מעורבת בנתינת שוחד[94]. בפברואר 2017 הודיעה לשכת החקירות על סגירת החקירה נגד פרננדס וקומאר[95].
חשד לשוחד בפולין
בפברואר 2010, פורסם שהתעשייה האווירית מכרה שמונה מל"טים ב־33 מיליון דולר לפולין[96]. בקיץ 2013, פורסם בעיתונות הפולנית שעבור העסקה שולם שוחד לגנרל פולני[97]. בפברואר 2014 שלל מנכ"ל משרד הביטחון את רישיונות היצוא של התעשייה האווירית ואלביט לפולין על רקע החדש לשוחד[98].
.jpg)
.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
ערך מורחב – משבר הפלקון
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של התעשייה האווירית לישראל (באנגלית ובעברית)
התעשייה האווירית לישראל, ברשת החברתית פייסבוק
התעשייה האווירית לישראל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
התעשייה האווירית לישראל, ברשת החברתית אינסטגרם
התעשייה האווירית לישראל, ברשת החברתית LinkedIn.svg){kind=icon}
התעשייה האווירית לישראל, סרטונים בערוץ היוטיוב
אמיר טייג, הצצה לתוך אחת מחברות ההיי־טק המתקדמות בעולם – התעשייה האווירית, באתר TheMarker, 2 באוקטובר 2014
האיש שחלם לגבהים, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 12 בפברואר 2021
