מערך ההגנה האווירית

מערך ההגנה האווירית (בראשי תיבות: מערך ההגנ"א, בעבר: מערך הנ"מ) הוא הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל. המערך, אשר כפוף לחיל האוויר, אחראי על הגנת המרחב האווירי של ישראל לצד כלי הטיס של החיל. דוקטרינת הגנת המרחב האווירי הישראלי קובעת כי חיל האוויר נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית ואל מול זאת מערך ההגנה האווירית מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע־קרקע ורקטות ארטילריות.

מערך ההגנה האווירית

סיכת לוחם הגנה אווירית ותג המערך ומִפְקֶדֶת הגנ"א 516
דגל מערך ההגנה האווירית
אנשים עם מטרה
פרטים
כינוי	הגנ"א
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	מערך ההגנה האווירית
בסיס האם	ביסל"א
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1951 כפיקוד הנ"מ – הווה
מלחמות	כל מלחמות ישראל מאז 1951
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	טילי קרקע־אוויר
פיקוד
יחידת אם	חיל האוויר הישראלי
דרגת המפקד	תת־אלוף
מפקדים	רשימה בהמשך
עיטורים
אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

הנשיא יצחק הרצוג מבקר את לוחמי הגנה האווירית

בראש מערך ההגנה האווירית עומד קצין בדרגת תת־אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר. עם איחוד מערך תותחנות הנ"מ עם מערך טילי ה"הוק", תחת פיקודו של חיל האוויר ב-1 בדצמבר 1970, הוקמה מִפְקֶדֶת כוחות הנ"מ 516 (מכהנ"מ 516), שנקראה גם מִפְקֶדֶת קצין הגנת נ"מ 516 (מקהנ"מ 516).^[1] החל משנת 2011, לאור השינוי הגדול בסוגי האמל"ח אותו מתפעל המערך, ועל מנת להדגיש את שינוי הייעוד של המערך מ"מגן מפני מטוסים" בלבד למגן מפני כלי טיס, טילי קרקע קרקע ורקטות קרקע קרקע, שוּנה שם המערך, ובהתאם, מפקד המערך נקרא מהגנ"א (מפקד מערך ההגנה האווירית), וכך גם שם מִפְקֶדֶת המערך למהגנ"א 516. מפקדו הנוכחי של המערך הוא תת-אלוף גלעד בירן.

צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית", "השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".

מבנה ארגוני

ערך מורחב – יחידות מערך ההגנה האווירית

מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על מספר סוגי מערכת הגנה אווירית אקטיביות וסוללות טילים נגד טילים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה – (מחלקה) צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה (פלוגה). הסוללות מאורגנות ביחידות (גדודים). כלל גדודי ההגנה האווירית המבצעיים נמצאים תחת פיקודו הישיר של מפקד מערך ההגנה האווירית. בנוסף, קיימת כנף היערכות 168.

למערך ההגנה האווירית גדודים מבצעיים המתפעלים מגוון מערכות לחימה והגנה:

מבנה מערך ההגנה האווירית
סמל	שם	מספור	מערכות
גדודי הגנה אווירית
	רם	66	קלע דוד ומנת"ב (מרכז ניהול תמונה בליסטית)
	חרב מגן	136	חץ 2 וחץ 3
		137	גדוד כיפת ברזל צפון
		138	גדוד כיפת ברזל דרום
		139	גדוד כיפת ברזל
	דרקון	946	גדוד הגנה בתווך הקרוב לקרקע
	גולן	947	גדוד כיפת ברזל דרום ומרכז
כוחות נוספים
		533	גדוד קשר 533 נייד של חיל האוויר
	ביסל"א	883	בית הספר להגנה אווירית

ביסל"א 883

ערך מורחב – בית הספר להגנה אווירית

בית הספר להגנה אווירית הוקם ב־1953 כביסנ"מ, וב־2001 שונה שמו לביסל"א. ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים. על בית הספר מפקד קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. בבית הספר מספר מגמות הכשרה, טייסות וגדוד קשר 533. על כל אחד מהם מפקד קצין בדרגת סגן אלוף.

מערכות הנשק

מערך ההגנה האווירית מפעיל ארבע מערכת ההגנה הרב־שכבתית המגבות האחת את השנייה^[2] אל מול האיומים של ירי תלול מסלול ויירוט כלי טיס (נ"מ).

מערך הגנה רב־שכבתית

מערך ההגנה הרב־שכבתית בנוי מ־5 שכבות הגנה המשלימות ולרוב מגבות אחת את השנייה. מערכת משלימה היא מערכת המסוגלת לתת מענה לאיום הנמצא מתחת לטווח היירוט של המערכת הקודמת ובכך משלימה אותה בשכבת הגנה נמוכה יותר במתחם האווירי המוגן. מערכת מגבה מיועדת למקרה שזו שמעליה נכשלה ביירוט.

1. השכבה הראשונה והרחוקה ביותר היא החץ 3 שמיירט טילי אויב בחלל, מאות קילומטרים מגבולות ישראל. המטרה של חלק זה במערך ההגנה היא ליירט איומים רחוק ככל האפשר מישראל, על מנת להרחיק את השפעותיהם של פיצוץ גרעיני, נשק כימי או נשק ביולוגי. אם המיירטים הראשונים ייכשלו עדיין ייוותר זמן לשיגור מטח שני של מיירטי החץ 3.
2. אם גם ניסיונות יירוט אלו ייכשלו תיכנס לפעולה השכבה השנייה, חץ 2, שהיא גם מערכת משלימה. על פי דוקטרינת ההגנה בישראל ישוגרו 2 מיירטים על כל טיל מאיים.
3. ליירוט טילים מתחת לטווח היירוט של החץ 2 נכנסות לפעולה מערכות קלע דוד (שרביט קסמים) ופטריוט. הן מהוות גם מערכות גיבוי אם טיל חץ 2 ייכשל מליירט את האיום, ואז הן ישגרו מיירטים לעבר האיום. מערכת זו גם מיירטת גם טילים אשר גדולים מידי למערכת כיפת ברזל בשכבה הנמוכה יותר.
4. שכבת הגנה נמוכה יותר, כיפת ברזל, משלימה את קלע דוד ומגנה מפני טילים בעלי טווח בינוני־קצר וכלי טיס.
5. מערכת משלימה לכיפת ברזל ובעלת טווח קצר אף יותר היא מגן אור המתוכננת להיכנס למערך ההגנה הרב־שכבתית. מערכת זו היא בעלת טווח של עד 7 ק"מ – מתחת לסף היכולת של מערכת "כיפת ברזל" – והיא מיועדת להגנה מפני פצמ"רים.

שם המערכת	כניסה לשירות מבצעי	טווח מקסימלי	הערות
מגן אור	בפיתוח	7 ק"מ	שכבת הגנה חמישית בישראל והנמוכה ביותר – מערכת הגנה אקטיבית מבוססת על נשק לייזר להגנה מפני רקטות ופצצות מרגמה בטווחים קצרים וכלי טיס לרבות גלשני־אוויר וכלי טיס בלתי מאוישים. מערכת דומה, שככל הנראה בעלת יכולות קטנות יותר נקראת "להב אור". באוקטובר 2023 התקבל אישור לניסויים בתנאים מבצעיים[3][4][א]
כיפת ברזל	מרץ 2011	120 ק"מ	שכבת הגנה רביעית – מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע־קרקע ורקטות קרקע־קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו־M-302. מתנהל פיתוח להרחבת טווח ל־250 ק"מ. גרסה ימית של המערכת נקראת "כיפת מגן" ומונעת תקיפה של תשתיות ימיות או אסדות גז ונכסים אסטרטגיים ימיים אחרים
קלע דוד	פברואר 2016	300 ק"מ	שכבת הגנה שלישית – בעבר נקראה שרביט קסמים, מערכת שמכסה את טווח האיומים שבין "כיפת ברזל" ל"חץ 2" ומיועדת לספק הגנה מפני רק"ק ארוכת טווח וטילים בליסטיים בינוניים, הנמצאים ביד חזבאללה והחמאס, וכן כלי טיס כולל כטב"מים.
חץ 2	נובמבר 1998	1,500 ק"מ	שכבת הגנה שנייה – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים כדוגמת הסקאד הסורי והשיהאב האיראני. פותחה על ידי חברות ישראליות (בפרט התעשייה האווירית) בשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות ביניהם חברת המטוסים בואינג ובסיוע כספי של ממשלת ארצות הברית.
חץ 3	ינואר 2017	מעל 2,400 ק"מ	שכבת הגנה ראשונה בישראל והגבוהה ביותר – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ובכך לשפר את סיכויי הצלחת היירוט, וכן את בטיחותו כנגד נשק בלתי קונבנציונלי. זוהי השכבה הגבוהה ביותר של ההגנה הרב־שכבתית.[6] על פי פרסומים זרים טיל החץ מסוגל להפיל גם לוויינים.[דרוש מקור]
חץ 4	בפיתוח	?	יהיה בעל יכולת יירוט ראשי קרב מתפצלים בחלל, בנוסף שיפור הדיוק והטווח מהגרסה הקודמת. בפברואר 2021 פורסם[7] כי ישראל החלה בפיתוח חץ 4 בשיתוף עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים.

• 
  מערכת כיפת ברזל מיועדת ליירוט רקטות כבדות
• 
  קלע דוד מיועד ליירוט טילי שיוט וטילים בליסטיים לטווח בינוני
• 
  טיל חץ 2 מיועד ליירט טילים בליסטיים באטמוספירה
• 
  טיל החץ 3 מיועד ליירוט טילים בחלל

מערכות הגנה בפיתוח או בשלב ניסיוני

• קלע חד – טיל שמטרתו תהיה ליירט טילים היפרסוניים מתמרנים.^[8] נכון ל-2023 המערכת נמצאת בשלב הפיתוח וטרם בוצעו בה ניסויים. היירוט יבוצע בגבהים שבין 20 ל-70 ק"מ, שבהם מערכות נ"מ אינן יעילות, וייעשה באופן דו-שלבי - פגיעה ישירה של הטיל המיירט בטיל ההיפרסוני, ויצירת פיצוץ של הטיל המיירט ליד הטיל ההיפרסוני שגורם להשמדתו.

מערכות הגנה היסטוריות

בעבר היו בשירות המערך מקלעים בקוטר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו) ותותחים בקוטר 20 מ"מ, 23 מ"מ, 37 מ"מ ו־40 מ"מ. כמו כן שירתו במערך מערכות טילי קרקע־אוויר ניידות מסוג MIM-72 צ'פרל ("דרקון"), FIM-43 רד־איי ("בזק"), ו"מחבט" וולקן M163, מערכת המכ"ם "רמית", מערכת טילי כתף מונחית תת־אדום לטווחים קצרים בעיקר להפלת מסוקים מסוג FIM-92 סטינגר (ברקן) ומערכת נייחת לשיגור טילי קרקע־אוויר מונחי מכ"ם תוצרת חברת ריית'יאון מסוג MIM-23 הוק.

• 
  זחל"ם M3 בעל תותח נ"מ דו־קני
  היספנו-סוויזה HS.404 (אנ')‏ 20 מ"מ
  מוצג במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים.
• 
  צריח נ"מ עם תותח דו־קני
  היספנו-סוויזה HS.404‏ 20 מ"מ
  מוצג במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים.
• 
  חובט M-163 חמוש בתותח נ"מ M61A1 וולקן 20 מ"מ. טווח של עד 2 ק"מ.
• 
  "מחבט" – שילוב של טילי "סטינגר" ותותח אוטומטי M61A1 וולקן 6-קני 20 מ"מ.
• 
  טילי MIM-72 צ'פרל ("דרקון") מוצג במוזיאון חיל האוויר. טווח של עד 6 ק"מ.
• 
  טילי MIM-23 הוק מוצגים לראווה במצעד צה"ל בתל אביב, יום העצמאות 1965. טווח של בין 25 עד 40 ק"מ.
• 
  תותח בופורס L-70 מוצג במוזיאון חיל האוויר בבסיס חצרים.

משגר טילי MIM-104D פטריוט בתצוגת חיל האוויר הישראלי.

פטריוט ("יהלום") – מערכת טילי קרקע־אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'יאון. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים (רשמה יירוטי בכורה ב־2014). הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע־אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים ושמשה כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים, עד לכניסת מערכת קלע דוד לשירות מבצעי אשר לה יכולות יירוט מתקדמות יותר. ב-30 באפריל 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל הודיע חיל האוויר על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.^[9]

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מערך ההגנה האווירית

כוחות הנ"מ של ישראל לאורך השנים
שנים	שם	שיוך חילי
1948–1951	כוחות האנטי־אוויר	חיל התותחנים חיל התותחנים
1951–1971	פיקוד הנ"מ
1971–2011	מערך הנ"מ	חיל האוויר הישראלי חיל האוויר
החל מ־2011	מערך ההגנה האווירית

כמערך הנ"מ

מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו־סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפייר מצריים.

פיקוד הנ"מ הוקם ב־1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב־1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.

בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70 קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו־סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.

במלחמת ששת הימים השתתף תותח נ"מ L-70 בהפלת מפציץ עיראקי מדגם טופולב 16, בעת שניסה להפציץ את שדה התעופה מגידו (ראו: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל).

במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו־7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה־MIM-72 צ'פרל.

במבצע חומת מגן התנדבו לוחמי ה"מחבט" (M163 וולקן משופר) לסייע ללוחמת הקרקע, באמצעות כוח האש הגדול של תותח ה־M61A1 וולקן. הם סייעו בשיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב.^[10]

כמערך ההגנה האווירית

מערכת כיפת ברזל מיירטת שלוש רקטות גראד במבצע עמוד ענן.

ב־11 בינואר 2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל־האוויר.^[11] כחלק מהשינוי שעבר המערך, השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מאז תקופת שיוכו לחיל התותחנים. ואגדי הנ"מ לשעבר עברו להיקרא כנף (חטיבה), כמקובל בחיל, וחולקו לכנף הגנת שמיים וכנף ההגנה האקטיבית.

באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת עשרות אלפי יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ־400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ־700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס.^[12]

ביולי 2014 יירט מערך ה"יהלום" (MIM-104D פטריוט) שני כלי טיס בלתי מאוישים של חמאס וב־23 בספטמבר 2014 רשם הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן.

בשנת 2016 נערך שינוי ארגוני נוסף, הכנפות פורקו, הוקמה כנף היערכות 168 ו-6 היחידות המבצעיות עברו לפיקוד ישיר של מפקדת המערך.^[13]

בספטמבר 2017 הוקם גדוד נוסף של "כיפת ברזל". הגדוד יתמחה בגזרה הצפונית ויערך להגנה מפני איום הארטילריה הרקטית של חזבאללה. בעתיד תוקם בגדוד החדש גם פלוגה ימית שתתמחה בהפעלת המערכת על גבי ספינות טילים ובתווך הימי.^[14]

ב־8 בינואר 2020 חשף משרד הביטחון פריצת דרך בייצור לייזר רב עוצמה^{[דרושה הבהרה]}, שישמש לפיתוח מערכות הגנה אווירית ויירוט רקטות, בפיתוח משותף של מפא"ת, רפאל - מערכות לחימה מתקדמות ואלביט מערכות. המערכות כוללות גרסה קרקעית נייחת יבילה, גרסה מתנייעת על גבי רכב קרבי משוריין וגרסה אווירית המותקנת על כלי טיס ליירוט טילים מעל גובה העננים. מערכת היירוט תיכנס לניסוי במחצית 2020 ותיקלט בצה"ל כבר בסוף השנה.^[15] ביוני 2021 פרסם משרד הביטחון שניסוי ראשוני של המערכת עבר בהצלחה.^[16]

ב-25 בנובמבר 2021 הוענק למערך ההגנה האווירית אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילותו במבצע שומר החומות.^[17]

מלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – מערך ההגנה האווירית במלחמת חרבות ברזל

במהלך מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 בעקבות מתקפת הפתע של ארגוני הטרור הפלסטיניים על ישראל התמודד מערך ההגנה האווירית עם מספר רב של איומים, ששוגרו מזירות שונות ברחבי המזרח התיכון, ומערכת ה"חץ" רשמה יירוטי בכורה מבצעיים באמצעות מיירטי חץ 2 וחץ 3, כולל יירוטים של טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. הפעילות הגיעה לשיא במתקפה האיראנית על ישראל ב-13 ו-14 באפריל 2024, שבה יירט מערך ההגנה האווירית לצד חיל האוויר כמאה טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים רבים שלראשונה שוגרו מאדמת איראן. מערכות ההגנה האווירית רשמו 99% הצלחה, דבר שנחשב להישג היסטורי בכלל תולדות הלוחמה האווירית.

ב-30 באפריל 2024, הודיע חה"א על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.

ב-21 במאי 2024, הודיעה צה"ל על פתיחתו מחדש של גדוד 139 במערך ההגנ"א כגדוד ״כיפת ברזל״ נוסף לאור הצורך מבצעי לחלוקת מרחבי הפיקוד בצורה שתאפשר ניהול לחימה מותאם לגזרות הפעילות השונות.

במתקפה האיראנית על ישראל ב-1 באוקטובר שיגרו האיראנים למעלה מ-180 טילים בליסטיים מדגמים שונים בתוך כחצי שעה. מערך ההגנה האווירית יירט בהצלחה את רובם הגדול והמתקפה הסתיימה ללא אבדות וללא נזק משמעותי לישראל.

כלקח ממלחמת חרבות ברזל ומתקפות הכטב"מים, ב-7 במאי 2025, הודיע חיל האוויר על פתיחתו מחדש של גדוד 946. הגדוד יפעל תחת אוגדה 91 כגדוד טקטי ייחודי, המתמחה בהגנה בתווך הקרוב לקרקע. הגדוד יפעיל מערכות נשק חדשות ויתמקד בשתי משימות עיקריות: הראשונה היא הגנה על נכסים חיוניים, כפי שמוגדרים על ידי האוגדה או הפיקוד. המשימה השנייה היא הגנה על כוחות יבשה מתמרנים.^[18]

הפלות היסטוריות

תאריך	אמצעי הפלה	כלי מופל	הערות
5 ביוני 1967	MIM-23 הוק	ישראל אוראגן	הפלה ראשונה בהיסטוריה על ידי אמצעי זה והפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס מסוג זה.[ב][19]
6 ביוני 1967	תותח בופורס 40 מ"מ	עיראק טופולב 16	בתחקירים שלאחר התקיפה לא היה ברור אם הטופולב העיראקי הופל מאש התותח או בטיל שפריר 1 ששיגר מטוס מיראז' 3. לבסוף החליט מפקד חיל האוויר לזכות את יחידת הנ"מ ב"חצי הפלה" ואת טייס המיראז' ב"חצי הפלה". מאוחר יותר נרשמה ההפלה לזכות כוח הנ"מ.[20]
6 באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים	MIM-23 הוק	מצרים מי־8	הפלה ראשונה בהיסטוריה של מסוק מסוג זה.[21]
16 במאי 1974	MIM-72 צ'פרל	סוריה מיג 17	הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[22]
מבצע שלום הגליל	M-163 חובט	סוריה מיג 21	הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[דרוש מקור]
11 ביוני 1982	FIM-43 רד-איי	סוריה מיג 23	הפלה מטוס ראשונה בהיסטוריה הישראלית ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[23]
31 באוגוסט 1982	MIM-23 הוק	סוריה מיג 25	מבצע גוזל - הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה של מטוס מסוג זה.[24]
7 באפריל 2011	כיפת ברזל	חמאס רקטת גראד	יירוט מבצעי ראשון בעולם של רקטה לטווח קצר־בינוני. יירוט ראשון על ידי אמצעי זה.[25]
14 ביולי 2014	MIM-104D פטריוט	חמאס כלי טיס בלתי מאויש	הפלה ראשונה בהיסטוריה של כטב"ם אויב על ידי אמצעי זה.[26]
23 בספטמבר 2014	MIM-104D פטריוט	סוריה סוחוי 24	הפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס אויב מאויש על ידי אמצעי זה.[27]
17 במרץ 2017	חץ 2	סוריה טיל S-200	יירוט מבצעי ראשון בהיסטוריה על ידי אמצעי זה.[28]
13 במאי או 14 במאי 2021	כיפת ברזל	חמאס אבאביל	יירוט מבצעי ראשון של כטב"ם על ידי אמצעי זה.[29]
10 במאי 2023	קלע דוד	הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני רקטה	יירוט מבצעי ראשון של קלע דוד.[30]
31 באוקטובר 2023	חץ 2	חות'ים טיל בליסטי	יירוט מבצעי ראשון של טיל בליסטי באמצעות ה"חץ".[31]
9 בנובמבר 2023	חץ 3	חות'ים טיל בליסטי, כנראה קדר-110	יירוט מבצעי ראשון של טיל בליסטי באמצעות ה"חץ 3".[32][33] היירוט הראשון בהיסטוריה של טיל מחוץ לאטמוספירה.
13 ו-14 באפריל 2024	כלל מערך הגנה האווירית לצד מטוסי חיל האוויר	איראן נחיל של מאות כטב"מים לצד עשרות טילי שיוט ולמעלה מ-110 טילים בליסטיים	סיכול המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024): יירוט היסטורי בעבור מדינת ישראל ולכלל היסטורית הלוחמה אווירית העולמית. עם יירוט מטח כבד במיוחד של מאות כלי אויב מסוגים שונים שנורו תוך זמן קצר אל עבר מדינת ישראל ובסיומו כמעט שלא נרשמו הצלחות למשטר האיראני שלראשונה תוקף את ישראל משטחו.[34]
25 בספטמבר 2024	קלע דוד	חזבאללה "קאדר 1"	יירוט מבצעי של טיל בליסטי ששוגר מלבנון לעבר גוש דן.[35][36]

לוחמות במערך

עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים.

באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם נשים, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 32 חודשים וכן שירות מילואים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות – "דין אישה כדין גבר".

הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הנשים לצד הגברים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לנשים, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

מערך ההגנה האווירית פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות – טילי היהלום (פטריוט), כיפת ברזל וטילי החץ. בעבר הייתה גם מערכות הרמית וטילי הוק פתוחות בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) לא הייתה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר היה כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר לא תאם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.

מחקרים מראים כי מרבית הנשים המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנה האווירית הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר.^{[דרוש מקור]}

בפברואר 2010, פורסם באתר צה"ל שמשרתות עשרות לוחמות במערך הסדיר ומהוות כ־20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנה האווירית,^[37] וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.

בגיוס יולי 2019, עמד אחוז המתגייסות על 60 אחוזים מכלל המתגייסים למערך ובקורס הקצינים האחרון דאז, סיימו 14 צוערות ו-17 צוערים. עוד פורסמה הערכה ש"סביר כי המערך מתקדם לעבר יחס דומה בין לוחמים ולוחמות".^[38]

סמל המערך

בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס (אנ'), שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ – עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים־שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית על ידי המעצב יגאל גבאי, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל.^[39]

תג פיקוד הנ"מ 1951–1971	תג מערך הנ"מ 1971–2011	תג מערך ההגנ"א 2011 עד ימינו

מפקדי המערך

תא"ל שחר שוחט, בחברת גנרל מרטין דמפסי, אוקטובר 2012

מפקדי פיקוד הנ"מ

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שם	תקופת כהונה	אירועים מיוחדים
אל"ם בוריס סניור	1950 – 1952	הקמת ופירוק פיקוד הנ"מ[40]
אל"ם משה תמיר	1968 – 1970	מלחמת ההתשה, מעבר הפיקוד לחיל האוויר

מפקדי המערך בחיל האוויר

שם	תקופת כהונה	אירועים מיוחדים
תמח"א (קצין תאום חילי-אוויר)
סא"ל יואל פראנק (פארן)	1953–?
סא"ל דוד גורן		מבצע קדש
קצין טילי קרקע אוויר ראשי
אל"ם אריה גור	1965 – 1970	מלחמת ששת הימים,   מלחמת ההתשה קליטת מערכת ה-MIM-23 הוק
מכהנ"מ (מפקד כוחות הנ"מ)
אל"ם משה תמיר	1970 – 1972
אל"ם מאיר שריב	1972 – 1977	מלחמת יום הכיפורים קליטת מערכות ה-MIM-72 צ'פרל ו-M61 וולקן
תא"ל רוניה לפיד	1977 – 1982	מלחמת לבנון הראשונה
תא"ל מאיר שריב	1982 – 1984	מלחמת לבנון הראשונה
תא"ל איתן יריב	1984 – 1988
תא"ל אורי רם	1988 – 1991	הפצצות הסקאדים במלחמת המפרץ
תא"ל יצחק בירן	1991 – 1994	קליטת מערכת MIM-104 פטריוט
תא"ל גלעד רמות	1994 – 1998	שילוב נשים שהודחו מקורס טיס וניסוי קליטת נשים כלוחמות
תא"ל אריה פישביין	1998 – 2000	סיום ניסוי קליטת נשים ושילוב מלא של נשים בתפקידי המערך, קליטת מערכת החץ
תא"ל יאיר דורי	2000 – 2003
תא"ל אילן ביטון	2003 – 2006	מלחמת לבנון השנייה
תא"ל דניאל מילוא	2006 – 2009
מהגנ"א
תא"ל דורון גביש	2009 – 2012	שינוי שם המערך למערך ההגנה האווירית (2011), קליטת מערכת כיפת ברזל, מבצע עמוד ענן
תא"ל שחר שוחט	2012 – 2015	מבצע צוק איתן
תא"ל צביקה חיימוביץ'	2015 – 2018	קליטת מערכות קלע דוד וחץ 3
תא"ל רן כוכב	2018 – 2021	לימים דובר צה"ל
תא"ל גלעד בירן	2021 – הווה	מלחמת חרבות ברזל ובלימת המתקפה האיראנית על ישראל

לקריאה נוספת

• תא"ל (מיל) ד"ר דני אשר, ‏"ואם יעלו השמים משם אורידם" – סיפורו של מערך הנ"מ הישראלי במלחמת יום הכיפורים, "אופיר ביכורים", שנת 2023, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• "70 שנות הגנה אווירית מאז ועד היום", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, יוני 2018, ספר אונליין באתר flipbuilder.com
• תא"ל (מיל) דורון גביש, "מערך ההגנה האווירית – מכוח טקטי למערך אסטרטגי לאומי", מערכות 444, אוגוסט 2012

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מערך ההגנה האווירית בוויקישיתוף

מידע כללי

• שימור ותיעוד מורשת מערך ההגנה האווירית, באתר "מרכז מורשת והנצחה למערך ההגנה האווירית"
• מערך ההגנה האווירית – מידע כללי, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנה האווירית – אמצעי לחימה, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנה האווירית – כתבות מגזין, באתר חיל האוויר הישראלי
• מערך ההגנ"א – ההגנה האווירית, באתר יחידה
• אשכול סמלי מערך ההגנה האווירית, פורום צבא וביטחון בפרש
• הגנה רב שכבתית, באתר משרד הביטחון

כתבות באתרים רשמיים

• אריה ברנע, ‏כך נולד הנ"מ, בטאון חיל האוויר 104, ינואר 1978, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• יעל פוקס, ‏מכפילי הכוח: 16 שנים למבצע "חומת מגן", באתר חיל האוויר הישראלי, 29 במרץ 2018
• כרמל ליבמן, כך סוכל הירי המורכב מעזה. הצטרפנו למיירטים של "כיפת ברזל", באתר צה"ל, 31 במאי 2018
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אתר צה"ל
  סוג לא תואם [ 3 ] איך נראה אימון ירי טילים חי?, באתר צה"ל, 17 באפריל 2019
• אודם כץ, כולם יודעים מה הם עשו ב-11 ימים, אבל מה קרה ב-354 האחרים?, באתר צה"ל, 2 בינואר 2022
• גילי שגיא, ‏בהתאם למציאות המשתנה: גדוד 139 מצטמצם, באתר חיל האוויר הישראלי, 5 בינואר 2021
• ניקול רטפן, ‏גדוד 139 מסכם חמישים ושלוש שנות פעילות, באתר חיל האוויר הישראלי, 26 בינואר 2022
• גל וינטר, עוד ישוב הנ"מ הטקטי? הצורך החוזר בהגנה אווירית לכוחות היבשה, בין הקטבים, גיליון 37, ‏ 11 באוקטובר 2022.
• תא"ל (מיל') פיני יונגמן, על תפיסת ההגנה האווירית של ישראל, אתר מערכות, 2023
• נמשיך לעמוד על משמרתנו": גדוד 139 נפתח ויחל להפעיל את מערכת כיפת ברזל, באתר חיל האוויר הישראלי, 21 במאי 2024

פרסומים בתקשורת

• אהרון לפידות, מטריית הביטחון של מדינת ישראל, באתר ישראל היום, 13 באוקטובר 2016
• ורד תללה, חיל האוויר, שנה ליירוט המבצעי הראשון: מערך "יהלום" מסתכל קדימה, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 15 ביולי 2015
• דני בלר, הצצה מיוחדת לבסיס שמכשיר את לוחמי ההגנה האווירית, באתר nrg‏, 15 באפריל 2013
• מיכל דניאלי, ‏בדריכות שיא: הכירו את מערך ההגנה האווירית, באתר ‏מאקו‏, 1 ביולי 2011
• נעה כפרי, ‏עלייה משמעותית בביקוש לשירות כלוחמות נ"מ, באתר חיל האוויר הישראלי, אוקטובר 2008
• יוסי מלמן, ניסוי מערכת הנעה רקטית, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2019
• ניצן סדן, הקברניט: כבר שמעתי את הבום של היירוט; כמה מסוכן לצאת מהמרחב המוגן?, באתר כלכליסט, 18 בנובמבר 2023
• כתבי ynet, הטילים הבליסטיים של איראן מול מערכות ההגנה של ישראל: השוואה בין הצבאות, באתר ynet, 12 באפריל 2024
• ניצן סדן, הקברניט – החומה המעופפת: כך עובד מערך ההגנה של ישראל נגד טילים, באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2024
  • החומה המעופפת: כך עובד מערך ההגנה של ישראל נגד טילים, סרטון בערוץ "Calcalist | כלכליסט", באתר יוטיוב (אורך: 05:55)

ביאורים

1. קיימים מקורות מידע סותרים. לפי אתר הידברות המערכת נכנסה באוקטובר 2023 לשימוש מבצעי^[5]
2. המטוס הופל לאחר שטס בנתיב ישיר למרחב האווירי של הכור הגרעיני בדימונה וניסיונות ליצור קשר עם הטייס יורם הרפז נכשלו.^[19]