Loading AI tools
מכשיר לשמירת תמונות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצלמה היא מכשיר היוצר תמונה שניתן לשמור לאורך זמן. מבחינים בין מצלמה (באנגלית: Stills Camera או Photo Camera) לבין מצלמת וידאו המצלמת רצף של תמונות, בדרך כלל באופן אלקטרוני (מצלמה המצלמת סרטים על גבי סרט צילום נקראת מסרטה).
לשכה חשכה 1863 |
|---|
|
חכם איטאליאני ושמו פארטא, הורה אותם לדעת זאת, על פי המצאה חדשה אשר המציא, והיא המכונה הנקובה בשם לשכה חשכה (קאמערע אובסקורע), לפניה ישב איש לאור יומם, ודמותו מצוירה על ידי קרני האור (פאטאגראפיע) הלא האיש פארטא, ביום הראה לעמו נפלאות המצאתו החדשה לבש גאות ויתברך בלבבו, כי אין בכל קצוי תבל חכם כמוהו. |
| יוסף הערצבערג, כתב עת "הכרמל", 04-09-1863 עמוד 22. המלל והכתיב נאמנים למקור. |
מקור השם העברי במילה "צלם" שמשמעותה דמות. מקור השם הלועזי "קאמרה" נובע מהמונח קמרה אובסקורה, שפירושו בלטינית "חדר אפל" – מכשיר שקדם למצלמה עם עדשה. הוא כולל קופסה סגורה עם חריר בדופן אחת, אשר יוצר תמונה הפוכה על הדופן הנגדית.
עד להמצאת סרט הצילום, ציור היה האופן היחיד לשימור תמונה, ולא הייתה אפשרות לאחסן את התמונה הנוצרת בקאמרה אובסקורה. סרט הצילום איפשר לראשונה צילום ושמירה של תמונות. החיישן הדיגיטלי יצר מהפכה בתחום הצילום, ובימינו מכיל רובן המוחלט של המצלמות (כולל מצלמות וידאו) חיישן דיגיטלי.
מצלמה מורכבת באופן בסיסי מעדשה, צמצם וחיישן רגיש לאור סרט צילום או חיישן דיגיטלי. כאשר הצמצם מופעל, החיישן נחשף לאור והתמונה נשמרת.
בסביבות שנת 1816 הומצאה המצלמה הראשונה על ידי הממציא הצרפתי ניספור נייפס, אשר צילמה בשחור-לבן. התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד הוא נוף מחלון בלה-גרא. צילום צבעוני התאפשר באופן מסחרי בתחילת המאה ה-20.
כיום מצלמות מצוידות לרוב בחיישן דיגיטלי, כך שהתמונה ניתנת לאחסון בכל מדיום דיגיטלי.
ערך מורחב – עדשה (מצלמה)
על מנת ליצור את התמונה, המצלמה ממקדת את קרני האור המוחזרות מהעצם המצולם אל מישור המוקד הנמצא בתוך המצלמה. העדשה הבסיסית ביותר היא נקב זעיר (Pinhole) בתא האטום לאור, המהווה את גוף המצלמה. עם הזמן, התפתחו עדשות יעילות יותר, המבוססות על שבירת האור והמאפשרות לקבל תמונה חדה במרחקים שונים מהעצם המצולם ולחשוף את מישור הצילום לחלק ניכר מהאור המגיע למצלמה. התמונה שיוצרת העדשה היא העתק של הסצנה אליה מכוונת המצלמה.
כיום קיימים בדגמי מצלמות רבים חיישנים אלקטרוניים המאפשרים מיקוד אוטומטי בעזרת עדשה מתאימה.
המושג "מיקוד" ("פוקוס", בלעז) מתאר את כוונון המצלמה לעבר נקודה במרחב, למען תצולם בחדות. לשם כך יש לכוון את העדשה למרחק מסוים מסרט הצילום.
גורמי המיקוד הם:
כאשר העדשה ממוקדת למרחק מסוים, עצמים יצולמו בחדות ככל שמרחקם שווה למרחק הנקודה המצולמת וככל שמרחקם גדול או קטן ממרחק הנקודה הממוקדת כך ייראו מטושטשים. ההפרש בין המרחק הקרוב ביותר והרחוק ביותר מהעדשה שבהם העצמים נראים חדים נקרא "עומק שדה". עומק השדה גדל ככל שאורך המוקד של העדשה קטן, ככל שמרחק העצם המצולם גדל, וככל שהצמצם סגור יותר. עומק השדה קטן בתנאים הפוכים. לרוב, שליש מעומק השדה הוא לפני הנקודה המצולמת, ושני שלישים הם בכיוון הנגדי.
בהקשר לצילום, המונח "חשיפה" מתייחס לכמות האור המגיעה אל משטח הצילום. ישנן שתי דרכים לשליטה על מידת החשיפה:
בתוך המצלמה נמצא סרט צילום, שהוא רצועה ארוכה של פלסטיק, מרוחה מצד אחד בחומרים כימיים הנקרא אמולסיה. האמולסיה מורכבת בעיקר מהלידי כסף הרגישים לאור. חשיפת סרט הצילום לאור, כתוצאה מפתיחת התריס, מחוללת תגובה כימית באמולסיה של סרט הצילום, שכתוצאה ממנה נשמרת הבבואה שצולמה על-גבי סרט הצילום. פיתוח הסרט במעבדה מגלה את הדמות, מפסיק את רגישות החומר לאור, ומאפשר את הדפסת התמונה על גבי נייר צילום בצורת פוזיטיב, שהיא התמונה המצולמת המוצגת לעינינו.
רצף תמונות פשוטו כמשמעו הרבה תמונות/ ציורים אשר מעבירים במהירות מתמונה לתמונה או מציור לציור כאשר בין כל ציור/ תמונה יש שנויים קלים כאשר יש הרבה תמונות השנויים מהווים סיפור כמו בסרטון לפני שהיה אפשרי לצלם סרטון.
במצלמה דיגיטלית הוחלף סרט הצילום הכימי החד פעמי בחיישן אלקטרוני קבוע (ראו צילום דיגיטלי). החיישן מורכב מתאים אלקטרואופטיים, משמע תאים שהופכים את קרני האור לפולסים (אותות) חשמליים. מהרגע שהחיישן המיר את האור לאותות חשמליים – מועברים האותות אל מעבד המצלמה ושם מתקבלת התמונה הסופית.
החיישן בנוי בצורה מרובעת, והוא ממוקם מאחורי תריס המצלמה. רוב החיישנים בנויים להפרדה בסיסית של RGB – כלומר מתוך מיליוני תאים בחיישן ישנה הגדרה ספציפית ל-3 קבוצות של תאים בערך שכל אחד מהם צריך לקלוט את צבעי היסוד: אדום, ירוק, כחול – שמהם נבנית התמונה. בעולם קיימים שני סוגים של חיישנים : CCD, ו-CMOS.
פורמט ה-35 מ"מ קיבל את שמו מרוחב סרט הצילום כולל הפרפורציה (הנקבים בצידי הסרט), גודל התמונה הבודדת הוא 36 מ"מ X 24 מ"מ. סרט הצילום מגיע כשהוא ארוז בגליל מתכת אטום לאור ורק לשונית קטנה מבצבצת ממנו. פורמט זה הוא הנפוץ ביותר בעולם וקיימים מאות דגמי מצלמות ועדשות שתומכות בו, החל במצלמות קומפקטיות, רפלקס בעצמית אחת, בשתי עצמיות, ומצלמות מד-טווח.
מצלמות 35 מ"מ נמכרות בקשת רחבה של מחירים (לרוב נמוכים) ועם כניסת המצלמות הדיגיטליות החלו המחירים לרדת בצורה ניכרת.
רובן של המצלמות הדיגיטליות הנמכרות כיום מחליפות את מצלמות 35 המ"מ הקומפקטיות, אך גם בשוק מצלמות הרפלקס (בעלות עדשות מתחלפות) גדל מאוד פלח השוק של המצלמות הדיגיטליות, לרוב בעלות אותו מבנה ועושות שימוש באותן עדשות.
בפורמט זה נעשה שימוש בסרט צילום גדול יותר. רוחבו כ-60 מ"מ ואורך התמונה משתנה לפי סוג המצלמה (לרוב מצוינות המידות בס"מ: 4.5X6, 6X6, 6X9, 6X7). סרטים אלו מגיעים בגליל אך בשונה מסרטי 35 מ"מ הם אינם ארוזים בתוך מכל אטום לאור. ניתן לצלם תמונות איכותיות על ידי שימוש בסרט זה, וניתן להגדיל את התמונות הרבה יותר מפורמט 35 מ"מ.
המצלמות בפורמט זה הן לרוב גדולות ומגושמות בעלות גב פריק המכיל את סרט הצילום. ניתן להשתמש בסרטים שונים כאשר כל אחד מהם מורכב על גב משלו ובצורה זאת להחליף סרטים תוך כדי צילום ללא צורך לסיים סרט כדי להחליף גב. רוב המצלמות בפורמט זה יקרות הרבה יותר מאשר מצלמות 35 מ"מ וכך גם מחירי העדשות. היצרנים העיקריים של פורמט זה הם ממיה, הסלבלאד, ברוניקה, קונטקס, פנטקס, פולארויד, רולי.
ישנה כניסה הדרגתית של מצלמות דיגיטליות לפורמט זה, ורוב ההיצע הוא של גב בעל חיישן דיגיטלי במקום סרט. המחירים של מצלמות ואביזרים דיגיטליים לפורמט זה גבוה מאוד, וזאת עקב הצורך לייצר חיישן גדול (כ-4X5 ס"מ) ושוק קטן. הגב הדיגיטלי המסחרי הראשון הוצע על ידי חברת Leaf בשנת 1991 והציע רזולוציה של 4 מגה פיקסל בפורמט ריבועי. היום ניתן לרכוש גבים של חברת Leaf וחברת Phase One המציעים רזולוציה של 80 מגה פיקסל.
ערך מורחב – פורמט גדולבפורמט זה נעשה שימוש בסרט צילום גדול מאוד, בגודל דף שלם (4x5 אינץ', 5x7 אינץ' ו-8x10 אינץ'). המצלמות גדולות מאוד, ידניות, ויש להחליף דף בין צילום לצילום.
המצלמות הללו מתאפיינות בעיקר ביכולת מובנית לבצע תנועות בגב ובמישור העדשה המאפשרים לשלוט במישור הפוקוס, עומק שדה ובעיוותי פרספקטיבה. צלמים נעזרים בהטיות ובחוק שיינפלוג כדי להשיג את מישור הפוקוס הרצוי. שימוש בהזחה של מישור הגב או העדשה ישפיע על הפרספקטיבה בתמונה.
התמונות המתקבלות בפורמט זה איכותיות מאוד וניתן להגדיל את התמונות לפוסטרים ולשלטי חוצות. המצלמות בפורמט זה מתחלקות לשתי קטגוריות: "מצלמות שדה" קלות משקל המתקפלות לגודל קטן (יחסית למצלמות דומות בפורמט) ומציעות תנועות מוגבלות. הקטגוריה השנייה היא "מצלמות מונורייל" אשר מורכבות על מוט ומאפשרות מגוון רחב של תנועות הגב והעדשה אך הן כבדות ומסורבלות יותר ממצלמות השדה.
מצלמות דומות למצלמות פורמט גדול העושות שימוש בפילם החל מגודל 8x10 אינץ' ועד 20X24 אינץ'. את התמונות המתקבלות מדפיסים בהדפס מגע ללא כל הגדלה ולכן העדשות לא נדרשות לאיכויות הגבוהות ולכושר ההפרדה של עדשות מפורמטים קטנים יותר. מצד שני, גודל הפילם דורש מן העדשות כושר כיסוי גבוה במיוחד, דבר המגדיל את האלמנטים בעדשות בצורה משמעותית ומוסיף למשקל הכולל של המצלמה.
ערך מורחב – צילום  |
ראו גם – תנועות מצלמה |
המונח "זום" מתייחס ליכולת להגדיל או להקטין את הדמות אותה מצלמים, בלי צורך לזוז פיזית (להתקרב או להתרחק אל הפרט המצולם) מהמקום בו ניצב הצלם, וזאת באמצעות היכולת לשלוט בקביעת אורך המוקד של העדשה. ככל שהזום גדול יותר, השטח המצולם קטן יותר. למצלמות שונות יכולות זום (הגדלה) טובות יותר ופחות, כאשר חלק מהמצלמות הפשוטות ביותר אינן כוללות יכולות זו כלל. תכונה זו שימושית במיוחד למקרים בהם לא ניתן להתקרב לנושא התצלום, כמו צילומי ציפורים, הנוטות להתרחק מבני אדם.
מצלמות דיגיטליות רבות כוללות תכונה המכונה "זום דיגיטלי". הפעלה של תכונה זו אינה מניבה תוצאות הדומות לשימוש בעדשת זום, אלא מגדילה את מספר הפיקסלים המשמשים לתיאור קטע מהתמונה על ידי אינטרפולציה, פעולה פשוטה הניתנת לביצוע בכל תוכנת עיבוד ממוחשבת.
| |
ראו גם – שוט (קולנוע) |
בלועזית "קלוז אפ". לעיתים מעוניינים לצלם אובייקט ממרחק קצר יחסית, בין אם כדי להציגו בפירוט, או כדי להשמיט מן הצילום את כל העצמים שאינם שייכים לעיקר ומסיחים את תשומת לבו של הצופה מנושא התצלום. בצילומים של בני אדם, סיבה אחת לצילום תקריב היא לראות בבהירות את עיניו של המצולם.
ערך מורחב – צילום מאקרוצילום מאקרו הוא צילום שבו האובייקט המצולם יוקרן ביחס 1:1 על גבי אמצעי הלכידה (חיישן\פילם). כלומר, אם הצלם מצלם חרק בגודל 0.5 ס"מ העדשה תקרין את התמונה על הפילם או החיישן כך שאם נמדוד עליהם את גודל התמונה גם היא תהיה 0.5 ס"מ. צילומי מאקרו משמשים בדרך כלל לצילום פרחים או חרקים, אך יכולים לשמש לצילום כל אובייקט (או חלק ממנו) שקטן מגודל החיישן. אף על פי שהמאקרו ה"קלאסי" הוא ביחס של 1:1, לעיתים קוראים גם לצילום ביחס של 1:2 מאקרו ואפילו גם 1:4. לעיתים קרובות נוצר בלבול בין "מאקרו" לבין "קלוז אפ" במיוחד כיוון שבמצלמות הדיגיטליות לעיתים קרובות האופציה "קלוז אפ" נקראת "מאקרו", אך לרוב ניתן למצוא מאקרו "אמיתי" רק במצלמות SLR או DSLR.
אילון גלעד, מצלמה – שמות עבריים וסוגיות לשון, באתר הארץ, 30 במאי 2014
מצלמות, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
