Loading AI tools
קרב ספינות הטילים הראשון בהיסטוריה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב לטקיה היה קרב ימי שנערך מול חופי סוריה בתחילת מלחמת יום הכיפורים, בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר 1973, בין חיל הים הישראלי לבין חיל הים הסורי. הקרב הסתיים בניצחון ישראלי מכריע, במהלכו טובעו כל כלי השיט הסוריים שעמם התנהל הקרב - שלוש ספינת טילים סוריות, טרפדת ומקשת - ללא אבדות או פגיעות כלשהן לכוח הישראלי, למרות הנחיתות הטקטית שבה היו הישראלים בשלבים הראשונים של הקרב. לניצחון תרמו הפיתוחים הטכנולוגים הישראלים, תורת הקרב לספינות הסער, הכשרת הצוותים והאימונים האינטנסיביים.
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מעוצב ומנוסח בדרך לא אנציקלופדית. | |
 | |||||||||||||||||
| סטי"ל מדגם סער 4 | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | |||||||||||||||||
| תאריכים | 6 באוקטובר 1973 – 7 באוקטובר 1973 (יומיים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב דמייט | ||||||||||||||||
| מקום | מול חופי לטקיה, סוריה | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
35°31′16″N 35°43′34″E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מכריע לחיל הים הישראלי | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||
היה זה הקרב הימי הראשון בהיסטוריה שבו הופעלו טילי ים-ים כנשק העיקרי של שני הצדדים. עוד היבט של ראשוניות שהיה בקרב זה היה הפעלת אמצעי התגוננות ולוחמה אלקטרונית לשיבוש טילי האויב על ידי הכוח הישראלי, שבכך היה לכוח הימי הראשון בעולם שהפעיל תחום זה בלוחמה ימית.
תוצאות הקרב השפיעו על המערכה בים לאורך כל המלחמה.
ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפוריםפקודת סלע הצה"לית, שגובשה לאחר מלחמת ההתשה, עסקה במעבר מהגנה להתקפה בעת מלחמה. הפקודה קבעה כי חיל הים הישראלי יפעל במגננה, להגנה על חופי הארץ תוך קבלת סיוע אווירי. בליל 4 – 5 באוקטובר ביצע החיל תרגיל רחב בשם "קשתית", לתרגול המגננה על חופי מדינת ישראל. הכוחות שהשתתפו בתרגיל כללו את כל ספינות הסער שהיו פעילות באותו זמן, ובמהלכו הוזמן סיוע אוויר נרחב לאיתור האויב ולתקיפתו, כפי שנקבע בתורת הקרב של ספינות הסער. מטוסי הפנטום שהשתתפו בתרגיל אף שימשו כביום אויב ודימו טילי ים-ים מסוג סטיקס (הטיל הנפוץ בספינות הטילים הסוריות והמצריות) על ידי טיסה נמוכה עם אורות נחיתה דולקים.
עם פרוץ המלחמה החליט מפקד חיל הים, האלוף בנימין (ביני) תלם, לחרוג מהפקודה והורה, כבר בשעותיה הראשונות של המלחמה, לבצע את משימות החיל בדרך התקפית. על פי הוראות הוצא כוח לתקיפת חיל הים הסורי בפתח נמליו. הנושא הוצג לראש המטה הכללי, רב-אלוף דוד אלעזר, תוך כדי היתקלות.
לימים התבטא מפקד חיל-הים האלוף בנימין תלם:
... בליל ה-6 באוקטובר הנחנו, שבמסגרת ההתקפה הכללית של הסורים בגולן, עלול כוח משימה של ספינות טילים סוריות מדגם קומאר ואוסה להגיח דרומה ללטקיה, עד למרחק שיאפשר לו שיגור טילי "סטיקס" לעבר מפרץ חיפה. הוריתי למפקד שיטת הסטי"לים לבצע סיור אלים צפונה לראש-הנקרה במגמה להקדים וליירט את הכוח, אם אכן ייצא ובכל מקרה, להגיע ממש עד לבסיס הצי הסורי בלטקיה כדי להיכנס לקרב עם כוחות אויב אם אלו יימצאו בים.
בראיון בשנות ה-80 של המאה ה-20 סיפר מפקד שייטת ספינות הטילים, מיכאל ברקאי (לימים מפקד חיל הים) על כוננות כחול לבן (בין מאי לאוגוסט 1973):
... בחודשים שקדמו לקרב הייתה כבר מתיחות ומספר פעמים יצאנו והחזירו אותנו והדבר הראשון שהדאיג אותנו, הלוחמים בשייטת, זה היה האם נגיע לידי קרב? האם לא יעצרו אותנו? האם לא יבטלו את האישור?
ב-1996 התבטא ברקאי, במסגרת ערב מורשת של שייטת ספינות הטילים: ”כשאני יצאתי לים, לא יצאתי לים מתוך תקווה שאם יהיה קרב אנחנו ננצח. אני יצאתי לים כאילו שמישהו הוציא חוזה על הצי הסורי והטיל עלי את ביצועו. אני ידעתי שאני מוכרח ליצור קרב ולנצח בקרב הזה”.
כוח ספינות סער נשלח לפגוע במטרות באזור נמל לטקיה. הכוח בפיקוד מפקד שייטת ספינות הטילים, מיכאל ברקאי, כלל את הספינות:
המודיעין הימי בזמן אמת על הזירה הסורית היה מוגבל עקב הריחוק של הזירה מישראל, לעומת הזירה המצרית. זאת בהשוואה למודיעין המחקר שהיה מעמיק. מערך הגנת החוף הסורי היה בנוי וערוך על פי תורת הקרב הרוסית שכלל פריסה קבועה של מערך מכ"מי חיפוש, תותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם, תשמועים ותצפיות. לא הייתה מודעות מספקת בקרב הספינות והמפקדים לגבי עוצמת ודיוק איום זה.
סוריה הטילה הסגר ימי על כל האזור ממערב קפריסין ועד לחופי סוריה[1]. המשמעות הייתה שסוריה ומצרים הכריזו שמדינת ישראל נמצאת במצור. למעשה כל אונייה שתיכנס לאזור, גם אם היא נייטרלית, צפויה להטבעה ללא כל התרעה נוספת. הערכת המודיעין כללה פריסת כלי שיט, ככל הנראה סטי"ל בנמל טרטוס וסיור בקרבת הנמלים.
הסורים תכננו לשלוח כלי שיט לסיור בקו בין ביירות לכף גרכו[2], אך הדבר בוטל עקב תקלה במערכת הקשר. סיור זה לא היה ידוע לכח הישראלי. הייתה הערכת מודיעין שייתכן הגעת סטי"לים לאזור צור וביצוע ירי טילים על אזור מפרץ חיפה, אך הערכת הסיכויים לכך הייתה ככל הנראה נמוכה. הסורים ביצעו סיור של שולת מוקשים ת-43 כ-10 מייל מערבית ללטקיה.
בצי הסורי גובשה תוכנית הרחבת המגננה למקרה של הגעת כח ישראלי לאזור שכללה עיבוי כלי שיט מסיירים בנוספים. אין על כך פירוט מדויק. התכנית כללה סיור טרפדת בגזרת ראס-אל-בסיט וכף אנדריאס, מעל 35 מייל מהחוף. כמו כן הייתה כוננות גבוהה של שאר כלי השיט בבסיסים תוך מוכנות לצאת לים על פי הצורך. לא הייתה מודעות מספקת בקרב הספינות והמפקדים לגבי תוכנית פעולה שכזאת.
עם הידיעה על המלחמה העומדת לפרוץ יצאה אוניית הביון "קרים" מפורט סעיד, תפסה עמדה והעבירה מידע על תנועות חיל האוויר וחיל הים הישראליים. בהמשך הצטרפה ל"קרים" אוניית הביון "קווקז". אין מידע על כך ש"קרים" העבירה מידע בזמן אמת ישירות לצי הסורי או ליועצים רוסים בסוריה.
בטרטוס הוקם בסיס אספקה ותחזוקה של צי הים השחור הרוסי לאחר הסכם שנחתם בשנת 1971 בין סוריה לברית המועצות, ובו הוצבו דרך קבע חיילי צבא רוסיה. את הבסיס הקימו הסובייטים מתוך כוונה לקבוע נוכחות קבועה באגן המזרחי של הים התיכון בשיאה של המלחמה הקרה ולצורך תמיכה בפעילות הצי הסובייטי בים התיכון. סיבה נוספת היא שהבסיס איפשר פעילות רצופה לאורך כל השנה של צי הים השחור גם בתקופת החורף שבה כל הנמלים הצבאיים בצפון הים השחור ובים הבלטי ומבואותיהם היו מכוסים בקרח עבה שהיקשה על הפעלת הכוחות.
היועצים הרוסים בתחום הימי סייעו למערך הגילוי וההגנה החופי הסורי בזמן אמת בבנית ובהבנת תמונת הקרב. אין מידע על הימצאות היועצים הרוסים על גבי כלי השייט של הצי הסורי.
הטכנולוגיה של המערכות בספינות הסער הוגבלה לרוב לזו של סוף שנות ה-50 ושנות ה-60. לכן הייתה חשיבות יתר לרמת המקצוענות והמיומנות של הספינה הבודדת שקבעה בסופו של דבר את תוצאות הקרב. זאת החל מהמפעיל הבודד, דרך המוצב, המערכת והספינה כולה. טעות של מפעיל בודד, כגון בזיהוי האויב, עלולה הייתה להשפיע על קבלת ההחלטות של המפקדים ותוצאות הקרב.
מחשוב דיגיטלי הותקן רק באח"י רשף. בכל שאר הספינות מחשב הירי היה אלקטרו-מכני שהוא פחות מדויק, דרש איפוס בכל יציאה לים והגביל את טווח ירי תותחי 76 מ"מ בספינות סער 3 ל-8000 מטר. מערכת GPS לא הייתה בידי חיל הים באותן שנים והדבר גרם לחוסר דיוק במיקום, בעיקר בלילה שחייב ביצוע איפוס תמונת הקרב במיוחד לפני הסתערות על אויב וגרם לקשיי החלטה באם אויב נמצא בתוך הנמל או במבואותיו. לא הייתה העברת נתונים מהירה על ידי שכבת הקו (DATA LINK). העברת מידע בזמן אמת בוצעה בתקשורת גלויה, ללא הצפנה מתקדמת, שבחלקה חשופה להאזנות האויב. כל החיישנים ומערכות הלחימה והעזר הופעלו ידנית על ידי אנשי צוות. המשמעות היא שרמת הביצוע של כל מערכת הייתה תלויה אך ורק במקצוענות ובמיומנות של אנשי המוצב, העמדה והמפעיל הבודד.
כל המערכות היו לא ממוחשבות. שליטה ובקרה של בניית תמונת הקרב הטקטית הייתה ידנית על גבי שולחן סימון (שולחן מי"ק - מרכז ידיעות קרב) בקנה המידה 1:144,000. המשמעויות היו חוסר דיוק בעיבוד נתוני הגילוי ומעבר זמן רב, לעיתים יותר מ-15 דקות, עד להגעה לתמונה טקטית יותר נכונה לקבלת החלטות. חיישנים ומערכות עזר פעלו באי דיוקים, כגון במד המהירות ובמדידות במכ"ם בטווחים ארוכים. לכל ספינה היו אי הדיוקים משלה. כתוצאה מכך זיהוי אויב, הפרדה בין אויב, נייטרלי וכוחותינו היווה תהליך ארוך ואירעו טעויות בזיהוי, בעיקר בתחילת שלב הגילוי של קרב.
לא היו מערכות סימולציה ברמת הספינה פרט למערכת הנשק בירי טילים סימולטיבי. בבסיס ההדרכה הותקן סימולטור טקטי מתקדם רק משנת 1971 וזאת לתרגול מפקדים וקצינים בלבד שנקרא מתקן התרגול הטקטי ("מת"ט"). בבסיס ההדרכה היו אף מתקני תרגול מאוד ישנים בנושא לוחמה נגד צוללות ובקרת נזקים (שריפות והצפות).
תיקוף מערכות הלחימה אמנם בוצע לרוב המערכות, כגון ירי מבצעי של תותחים וטילים של כל ספינה והכרזתה כמבצעית על ידי הנפת נס שרות פעיל. לעומת זאת לא ניתן היה לבצע זאת למערכות ההגנה נגד טילים (נט"ל). המשמעות הייתה שאמנם היה ביטחון במערכות, אך לא הייתה וודאות שהן יעבדו כמצופה בזמן קרב כאשר יש צורך בהתגוננות נגד טיל שנורה על הספינה.
אף כי המודיעין הימי הודיע למפקד חיל הים בתחילת השבוע על מלחמה בפתח לא נעשו הכנות כלשהן בשייטת עד יום שישי 5 באוקטובר. המנטליות ותצורת הספינות בשייטת היו של לחימה במחבלים. עם זאת, במהלך כל שנת 1973 בוצעו באופן שוטף תרגולות קרב בלוחמת טילים ותותחים כנגד סטי"לי אויב בים ובמת"ט והספינות היו ברמה מבצעית גבוהה.
במהלך שנת 1972 ו-1973, עקב הגברת סיורי ביטחון שוטף (בט"ש) למניעת חדירת מחבלים דרך הים, הספינות עברו שינוי תצורה בעיקר בחימוש חליפי שתואם לחימה בכלי שיט קטנים ובטווחים קצרים של מאות מטרים. בספינות הסער 2 החליפו את מוצב הטילים המצטודד האחורי בתותח 40 מ"מ. בספינות סער 3 הוחלף מוצב הטילים המצטודד הקדמי בתותח אורליקון 20 מ"מ. חלק מהספינות צוידו בזרקור קסנון עוצמתי.
בליל 4–5 באוקטובר נערך תרגיל "קשתית" שהיה תרגול חילי נרחב של הגנת חופי מדינת ישראל לפי "פקודת סלע" מפני תקיפת ספינות טילים וכלל מטוסי פנטום מקדונל דאגלס F-4 לסיוע לכוח המגן ואף לביום של טילי סטיקס (טיסה נמוכה מאוד עם אורות נחיתה דולקים). בתום התרגיל במקום ביצוע תחקיר ניתנה פקודה להתחמש, לתדלק באופן מלא ולבצע את כל ההכנות האחרות הנדרשות לקראת פרוץ מלחמה.
מגבלות הבטיחות היו חמורות. בזמן ביצוע חימוש הספינות, אסור היה לחמש בו זמנית טילים ותחמושת אחרת, כולל רקטות ההטעיה עם מוץ לטווח רחוק (אבשלום) ולהגנה בטווח קצר (אמנון). חימוש בטילים נוספים בוצע בשש הספינות מדגם סער 3 תוך הורדת תותח ה-20 מ"מ, החזרת משגר מצטודד לירי טילים, בדיקת תקינות המערכת וכן מירעום הטילים וכן בדיקה על ידי מעבדה ניידת בודדת ("בדיקת קרון"). תהליך ארוך שהיה אמור להתבצע בטור ולא במקביל וכן כל ספינה לחוד. הדבר האריך מאוד את משך זמן המעבר וגלש לשעות אחר הצהריים של יום הכיפורים לספינות שתוכננו לתקיפת סוריה.
מפאת לחץ הזמן לא בוצעו נוהלי קרב, לא רועננו פקודות מבצע ותדרוכים לא בוצעו במלואם. הוזכרו עיקרי ההיערכויות וכן בוצעו תדריכים מקצועיים. סרן דוד הרפזי תדרך ביצוע הפגזת חוף, שנראה בעיקר ישים לגזרת סוריה. סרן דני מלמד תדרך ביצוע ניווט מדויק בזמן אמת ותוך כדי הפלגה בקרבת חוף ובמהירות גבוהה. בכל הספינות הוכנו מפות הסימון המסווגות, שכללו את מערכי הגנת החוף של גזרת מצרים וסוריה. בוצע שינון נוהלי התגוננות נגד טיל (נט"ל), בנוסף לטעינת רקטות ההטעיה מסוג "אבשלום" ואמנון.
מיום שישי בבוקר בוצעו השלמות כוח אדם וגיוס מילואים. הופעלו מינויי חירום כגון קציני גשר בכירים מקרב קצינים ותיקים שנמצאו בלימודים או בהדרכה. במקצועות קריטיים כגון אלחוטן וטכנאים בוצע גיוס מילואים. היו אף השלמות מקורסים של בה"ד חיל הים. צורפו נספחים שונים ביניהם אנשי מודיעין ואף צלמים.
אח"י מזנק נקבעה כספינת פיקוד בסמוך ליציאה לים לא מתוך תכנון מוקדם. למפקד השייטת הייתה הכרות קודמת עם הספינה מהיותו מפקדה כשהיה מפל"ג טרם מינויו. החפ"ק של מפקד השייטת התמקמה במדור הגל"צ (גילוי צוללות - חדר הסונר) שלא תוכנן להיות מאויש ושנמצא בין מדור המי"ק (מרכז ידיעות קרב - הכולל את מערכת הנשק, שולחן סימון מטרות, מכ"ם החיפוש, מערכות הקשר והלוחמה האלקטרונית) למגורי החרטום.
על פי החלטת מפקד חיל הים בוצעה היערכות ראשונית טרם פריצת המלחמה. בבוקר יום הכיפורים בסביבות 10:00 הוחל בפריסת יחידות חיל הים: שתי ספינות אח"י קשת מדגם סער 4 ואח"י אילת מדגם סער 2 בפיקוד מפל"ג סער 4 אלי רהב נשלחו להתרעה נגד מטוסים מול דרום המדינה. שתי ספינות, אח"י מבטח בפיקוד דני מלמד, עם מפל"ג 31 מיכה לצרוס ואח"י רשף בפיקוד מיכה רם, נשלחו צפונה, לאזור מצפון לראש הנקרה להתרעה נגד מטוסים וכן למניעת הגעת סטי"לים סוריים לאזור צור לביצוע ירי טילים על אזור מפרץ חיפה.
עד פרוץ הקרבות בשעה 1400 ואף מעבר לכך המשיך חיל הים בחימוש ובהכשרת כל הספינות. כוח משימה בן שש ספינות נשלח לאזור צפון סיני מצפון לאגם ברדוויל ולבסיס דפנה. כוח נוסף יועד לתקיפת כלי שיט אויב בגזרת סוריה. בעקבות הטלת ההסגר הימי לקח מפקד חיל הים בנימין תלם יזמה התקפית והורה על ביצוע סיור אלים באזור לטקיה להשמדת כלי שיט ובכך להבטיח נתיבי שיט פתוחים לישראל.
בשעה 15:43, כשעתיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, יצאו שלושה סטי"לים, אח"י מזנק, אח"י חנית ואח"י געש, בפיקוד מפקד השייטת מיכאל ברקאי, מנמל חיפה ונעו תחילה מערבה אל מחוץ לטווחי גילוי עין מהר כרמל ולאחר מכן צפונה במהירות גבוהה של 30 קשר במטרה לחבור לכוח של מפל"ג 31 לצרוס שכלל את אח"י מבטח ואח"י רשף, שהיו בסיור מצפון לראש הנקרה. לאחר חבירה נע כל הכוח צפונה בפריסה רחבה לכיוון חוף לבנון ובהמשך החוף הסורי.
לטענת הסורים הכוח הישראלי התגלה בתנועה צפונה. לא היה ברור לסורים מה גודלו ומה משימתו. הם ביצעו הערכת זמן ומרחב והוציאו כוחות לים בהתאם. לא ידוע מתי וכיצד הסורים גילו את כוחותינו.
לפני הגעת הכוח הישראלי לאזור לטקיה התרחש כמעט קרב באזור טרטוס[3]. בשעה 20:30 לערך, כשהכוח הישראלי היה דרומית מערבית לנמל טרטוס התגלה מכ"ם סטי"ל סורי באזור מבואות הנמל. מפקד השייטת דיווח למפקדת חיל הים וביקש סיוע אווירי כמוגדר בתורת הקרב, אך נענה שאין באפשרות חיל האוויר להקצות סיוע כזה. בוצעה הערכת מצב על פי כל הנתונים שהיו בידי הכוח ולא היה ברור באם הסטי"ל הסורי הוא בתוך הנמל או מחוצה לו. מפקד השייטת החליט להפליג מזרחה עם "מזנק" ולהתקרב לחוף להבהרת תמונת הקרב. שאר ארבע הספינות נשארו מאחור, ממערב לטרטוס ובפריסה רחבה. לא התגלו מטרות כלשהן ולכן החליט מפקד השייטת להמשיך עם הכוח צפונה לאזור שממערב ללטקיה ואז להתפצל לשני כוחות תוך ביצוע הטעיות שיגרמו לסורים להוציא כוחות לים. במידת הצורך החליט שתבוצע גם הפגזת חוף.
הסורים החליטו על הוצאת כוחות נוספים לים[4]. בשעה 21:00 יצאו שלושה סטי"לים סורים מנמלי מינט-אל-ביידה ולטקיה בהפלגה דרומה בגירוד חוף לכיוון טרטוס. יציאת הכוח לא התגלתה על ידי הכוח הישראלי. בדיעבד לא ברור באם כוונת הסורים הייתה ביצוע מארב לכח הישראלי, או העברת הכוח לאזור טרטוס בעקבות הפעילות של הכח הישראלי באזור לפני כן. דיווח גילוי מכ"ם הסטי"ל באזור טרטוס והזמנת הסיוע האווירי על ידי מפקד השייטת בוצעו בתקשורת ת"ג גלויה עם מפקדת חיל הים וניתן להניח שמערך המודיעין הסורי גילה וזיהה התקשרויות אלו.
בסביבות 22:00 דרש הרמטכ"ל רב-אלוף דוד אלעזר ממפקד חיל הים לעדכנו לגבי תוכניותיו המבצעיות. בסביבות 22:40 הגיע ראש מספן הים, תא"ל צבי תירוש, למוצב הפיקוד העליון ועידכן את הרמטכ"ל שכוח סטי"לים נמצא מול לטקיה ואיתר סטי"לים סורים. אלעזר ביקש להחזיר את הסטי"לים אך לבסוף אישר את הפעולה.
בתנועה צפונה עבר הכוח הישראלי כ-15 מייל מזרחית לכוח רוסי של שני כלי שיט שהיו מוארים באופן בולט. לא היה זיהוי מדויק של סוגי כלי השיט הרוסים שהתגלו. עקב הפעילות הקודמת באזור טרטוס ניתן להניח שהכוח הישראלי התגלה ואף זוהה על ידי הכוח הרוסי. אין מידע על כך שכוח רוסי זה העביר מידע בזמן אמת ישירות לצי הסורי או ליועצים רוסים בסוריה.
בשעה 22:28, בטווח 40 מייל מהחוף הסורי, גילתה אח"י מזנק מטרה קטנה בטווח 12,000 יארד צפונית מערבית לה. תוך כדי התקרבות וירי אזהרה זוהתה המטרה כטרפדת סורית מדגם K-123 שסיירה בגזרת ראס-אל-בסיט וכף אנדריאס. "מזנק" פתחה באש בטווח 3,500 יארד. בהמשך גם "רשף" פתחה באש ובירי מדויק משני תותחי 76 מ"מ מטווח של כ-11 ק"מ תוך שימוש במחשב ירי דיגיטלי. הטרפדת נפגעה אך המשיכה במנוסה לכיוון החוף. מפקד השייטת הורה לאח"י חנית להישאר להטביעה.
שאר הסטי"לים המשיכו בתנועה לעבר החוף הסורי. מפקד הטרפדת הסורית, סגן עלי יחיא, הספיק להזהיר את מפקדתו שהוא מותקף על ידי שלוש ספינות. הכוחות הסוריים נערכו להגעת הספינות הישראליות.
בשעה 23:16, תוך כדי תנועה של הסטי"לים לכיוון לטקיה, התגלתה מטרה בטווח 32,000 יארד ובעלת מהירות גבוהה בהפלגה מערבה. בתחילה זוהתה המטרה כסטי"ל ומספר דקות מאוחר יותר זוהתה כשולת מוקשים סורית דגם ת-43 שהייתה בסיור בטווח 10 מייל מהחוף. מפקדת הכוחות הסורית נתנה לת-43 הוראה לנוע מזרחה ולהתקרב לחוף. הספינות "מזנק" ו"געש" החלו לדלוק אחריה ובטווח 23 ק"מ, מעל הטווח המרבי של הטיל גבריאל, שיגרה ה"מזנק" בטעות טיל, שלא הגיע למטרה. מפקד השייטת נתן מייד הוראה לכל הספינות שאין לבצע ירי טילים מעל 18 ק"מ.
בינתיים התקרבו הספינות "רשף" ו"מבטח" לת-43 ו"רשף" שיגרה שני טילים מטווח 18 ק"מ שפגעו במקשת והבעירוה. בכך הפכה ה"רשף" לספינת הטילים הישראלית הראשונה שפגעה בירי טילים בספינת אויב.
בשעה 23:27 נורו על "רשף" ו"מבטח" שלושה טילי סטיקס מכיוון דרום-מזרח. הספינות תמרנו בחריפות, פיזרו מוץ, והפעילו מערכות לוחמה אלקטרונית (ל"א) ששיבשו את מכ"ם ביות הטילים. הטילים החטיאו את מטרתם. דווח כי אחד הטילים נפגע מאש תותחי או מקלעי הסטי"לים. הטילים נורו משתי ספינות טילים מדגם "קומאר" וספינת טילים אחת מדגם "אוסה". הספינות הסוריות נחבאו באזור החוף ולא התגלו עד הירי.
כתוצאה מירי המוץ מסכי המכ"ם בקרב כל הכוחות הלוחמים התמלאו במטרות רבות שהיקשו על בניית התמונה, בעיקר אצל הסורים. חלק ניכר מהמטרות "זוהו" על ידי הסורים כמסוקים ישראליים. בשעה 23:20 לערך, כוח הסטי"לים הסורי בפיקוד מוקדם קאסם ביידון, שהיה בקרבת החוף מדרום ללטקיה, דיווח למפקדה על גילוי קבוצת מטרות בטווח 27 מייל מלטקיה וטען שזה הכוח הישראלי. היה גילוי נוסף של קבוצת מטרות אחרת דרומית מערבית ובטווח 18 מייל מלטקיה אך היא לא התאימה לדיווחי הטרפדת. בדיעבד הסתבר שהזיהוי הראשון היה נכון ושקבוצת המטרות השנייה, שלא זוהתה כאויב, היו רקטות ההטעיה מסוג "אבשלום" [hebrew 1]
מיד לאחר הירי מטווח של כ-28 ק"מ, פנו הקומארים והסתלקו לכיוון דרום-מזרח. ספינת אוסה שיגרה שני טילי סטיקס נוספים לכיוון "געש" שביצעה תמרוני התחמקות והפעילה אמצעי ל"א ששיבשו את מנגנון הביות של טילי הסטיקס, והם החטיאו ונפלו לים. עם זאת המפקדים הסורים דיווחו שהטילים ששיגרו פגעו ושהושמדו חמש מטרות אויב. הדבר נבע מכך שטילי הסטיקס חלפו מאוד קרוב לספינות הישראליות והקושי בבנית ובהבנת תמונת הקרב כתוצאה ממריחות המוץ על מסכי המכ"ם הקטנים של הסטי"לים הסורים.
בשעה 23:34 טובעה הטרפדת באופן סופי על ידי "חנית" שהצטרפה לכוח. בשעה 23:40 הזמין מפקד השייטת סיוע אווירי ממפקדת חיל הים אך הדגיש שהוא מסתדר גם בלעדיו.
בשעה 23:50 לערך החל הכוח הישראלי בירי טילים על הסטי"לים הסורים. "געש" צמצמה טווח ושיגרה ברצף שני טילי גבריאל אל האוסה. סטי"ל האוסה הושמד כבר בטיל הראשון. "מזנק" סגרה טווח ושיגרה שני טילי גבריאל ברצף ופגעה באחת מספינות הקומאר. הקומאר השנייה נמלטה לעבר החוף, עלתה על הסלעים והושמדה באש תותחי 40 מ"מ של "מזנק" שירתה עליה כ-500 פגזים.
בשעה 00:30, לאחר השמדת הטרפדת, הצטרפה ה"חנית" לכוח ושיגרה טיל גבריאל אחרון וטיבעה את הת-43.
בשעה 01:57 התקבלה הוראה ממפקד חיל הים לחזור לנמל. הקרב הסתיים והסטי"לים הישראלים החלו בתנועה מאובטחת, כולל ירי רקטות מוץ "אבשלום" להטעיה במהלך היציאה דרום מערבה אל מחוץ לאזור סכנת ירי התותחים והטילים של הצי הסורי.
לקראת סוף הקרב היה גילוי של מכ"ם של סטי"ל סורי בכיוון טרטוס, אך לא הייתה כל התערבות של כוח סורי מאזור זה במשך כל מהלך הקרב.
במהלך הקרב בוצע אף ירי יעיל של תותחי 130 מ"מ מבוקרי מכ"ם על הכוח. פגזים נפלו פחות מ-100 יארד מחלק מהספינות.
הסורים הודו בכך שנוצחו בקרב[5]. הסורים הודו ב"הקרבתן של הספינות למען העם" ולמעשה בכך שכל הכוחות הסורים שהיו בים הושמדו. תמונת הקרב, עם ריבוי המטרות כתוצאה מירי המוץ, הביא אותם למסקנה שהכוח הישראלי כלל 18 עד 20 כלי שיט וכן 6 עד 8 מסוקים. מפקד כוח ספינות הטילים הסוריות דיווח למפקדת הצי שהושמדו חמש ספינות אויב "שאת הפגיעות בהן ראו גם על מסכי המכ"ם". הפעלת תותחי החוף מבוקרי המכ"ם כנגד הכוח הישראלי מטווח עשרה מייל נראה כיעיל מאוד והביא לטענתם לנסיגת הכוח הישראלי בתום קרב הסטי"לים.
הפקת הלקחים הסורית הייתה מיידית[6]. בהערכת המצב שבוצעה לאחר הקרב הסורים הגיעו למסקנה שהכוח הישראלי התכונן לקרב לפחות 48 שעות לפני כן ושכוונתו הייתה לתקוף את נמל לטקיה וכלי שיט באזור, להשמיד תשתית ובכך גם להשבית את הנמל. לטעמם המשימה הזו לא הושגה במלואה. נלמד רבות על אופן הלחימה של האויב ועל ההפעלה הטקטית ובעקבות כך הוחלט לשנות את אופן הלחימה ולהמתין לכניסת כוח ישראלי לתוך טווחי הגילוי של המערך החופי ואז לתקוף אותו בירי טילים ממבואות הנמלים תוך נסיגה מיידית לתוך הנמל. במקביל הפעלת תותחי חוף מבוקרי המכ"ם ובכך להקשות על אופן מילוי המשימה של הכוח הישראלי, כגון בהפגזת חוף על מכלי דלק. מקרב לטקיה השני בליל 10–11 באוקטובר ואילך הבינו הסורים שהכוח הישראלי מפעיל במהלך הקרב מטרות דמה. עם זאת כתוצאה מריבוי המטרות שהתגלו באזור הייתה עדיין הערכה שמופעלים מסוקים, צוללות וכלי שיט נוספים.
בתחקיר של 7 באוקטובר אמר מפקד חיל הים בנימין תלם: ”אני נוהג להגיד למפקדים, אתה בסופו של דבר מודד לפי התוצאות. והתוצאות שבצעתם פה היום, אני חושב שזו היסטוריה גדולה שעשיתם. ואתם המומים, אני מתחיל גם להיות המום. אני חושב שזה הישג עצום. הישג עצום הן מבחינת התוצאות המעשיות בשטח, הן מבחינת היכולת שלנו כעת ללמוד הרבה מאד. ואני חושב שאנחנו מהקרב הזה נלמד הרבה מאוד חודשים ואולי גם שנים. אני חושב שהתרומה של חיל הים הלילה הייתה תרומה גדולה ביותר.” מישהו מהנוכחים בתחקיר הוסיף - ”היה גם קרב טילים ימי ראשון בהיסטוריה.”
רן לוי, קרב לטקיה במלחמת יום הכיפורים, חלק א', חלק ב', בהסכת עושים היסטוריהSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
