שמאל וימין בפוליטיקה

בשיח הפוליטי, שמאל וימין הם מונחי מיון של אידאולוגיות, תנועות פוליטיות, אישים ומגמות בחברה, שמקורם במהפכה הצרפתית ונמצאים בשימוש עד היום. המיון הוא פשטני וראשוני בלבד, וככזה אף אינו מסוגל לתאר ולהכיל את כל מגוון הדעות הקיים בכל נושא - ולכן משמש כחלוקה גסה ראשונית בלבד.

ערך מחפש מקורות

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות שגויות שמקורן בהשקפות שמאל וימין בישראל, אך אינן מתאימות למדינות אחרות וגם לגבי ישראל הן שנויות במחלוקת.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המונח "השמאל" מפנה לכאן. לערך העוסק במפלגה גרמנית, ראו די לינקה.

חלוקה בין ימין לשמאל אינה מוגדרת בצורה מוחלטת, והיא משתנה במידה מסוימת ממדינה למדינה ומתקופה לתקופה ואף בין תחומי עניין שונים, המשמעות היא שאין הגדרה מוחלטת. עם זאת, תנועות פוליטיות שמרניות, לאומיות, וקפיטליסטיות ישתייכו בדרך כלל לימין, ואילו תנועות פרוגרסיביות וסוציאליסטיות ישתייכו לשמאל.

לרוב ישנה התאמה חזקה בין החזקת דעה בנושא אחד לנושא אחר, ולכן החלוקה לשמאל ולימין מאפשרת לקבל תמונת מרחק בין מפלגות שונות ובכך תמונה של שותפויות וקואליציות פוליטיות אפשריות. ולמרות זאת, ייתכן מאוד שאדם או מפלגה יחזיקו בעמדות ימניות בתחומים מסוימים, ושמאליות בתחומים שונים (כגון: מדיניות חוץ, דת, כלכלה והגירה). בנוסף, עמדה מסוימת בנושא מסוים עשויה לחפוף ולהיחשב שמאלית או ימנית בהתאם לאידאולוגית המגדיר, וישנם נושאים ותנועות פוליטיות שאינם מסווגים באופן מוחלט לימין או לשמאל. בין הימין לשמאל ישנן עמדות מרכז.

תולדות המונחים

בהקשר הפוליטי, המונחים "שמאל" ו"ימין" הופיעו לראשונה בשנת 1789 במהלך המהפכה הצרפתית כאשר חברי האספה הלאומית התחלקו לתומכי המשטר הישן שישבו מימין לנשיא האספה ולתומכי המהפכה משמאלו.^[1] אחת הסוגיות העיקריות שהאספה דנה בהן הייתה כמה כוח צריך להיות למלך. לדוגמה, האם תהיה לו זכות וטו מוחלט? ככל שהדיון נמשך, מי שסברו שלמלך צריך להטיל וטו מוחלט ישבו מימין לנשיא האספה, ומי שסברו שלא ישבו משמאל לנשיא האספה.^[2]

כאשר האספה הלאומית הוחלפה ב-1791 באספה מחוקקת שהורכבה מחברים חדשים לגמרי, המשיכו החטיבות. "מחדשים" ישבו משמאל, "מתונים" התאספו במרכז, בעוד ש"מגיני החוקה המצפוניים" מצאו עצמם יושבים מימין, היכן שהתכנסו בעבר מגיני המשטר הישן.^{[דרוש מקור]} לאחר הדחת המלך, נוסדה הוועידה הלאומית ב-1792, סידור הישיבה נמשך, אך לאחר הפיכה ב-2 ביוני 1793 ומעצרם של הז'ירונדינים, הצד הימני של האספה היה נטוש וכל החברים שנותרו שישבו שם עברו למרכז. בעקבות הריאקציה התרמידורית בשנת 1794, חברי השמאל הקיצוני הוצאו מהכלל ושיטת הישיבה בוטלה. החוקה החדשה כללה כללים לאספה ש"תפרק את הקבוצות המפלגתיות".^[3]

בעקבות השבת המלוכה בצרפת בשנים 1814–1815, הוקמו שוב מפלגות. רוב תומכי המלוכה והאצולה^[4][5] בחרו לשבת בימין. ה"חוקתיים" ישבו במרכז ואילו עצמאים ישבו בשמאל. המונחים ימין קיצוני ושמאל קיצוני, וכן מרכז-ימין ומרכז-שמאל, נועדו לשמש לתיאור הניואנסים של השקפות העולם של חלקים שונים באספה.^[3]

המונחים "שמאל" ו"ימין" לא שימשו כדי להתייחס לאידאולוגיה פוליטית כשלעצמה, אלא לאופן הישיבה בבית המחוקקים. לאחר שנת 1848, בזמן הרפובליקה הצרפתית השנייה המחנות המתנגדים העיקריים היו "הסוציאליסטים הדמוקרטיים" וה"ריאקציונרים" שהשתמשו בדגלים אדומים ולבנים כדי לזהות מי שייך למפלגה^[6]. עם הקמת הרפובליקה השלישית ב-1871, התנאים אומצו על ידי מפלגות פוליטיות: השמאל הרפובליקני, ימין המרכז ושמאל המרכז (1871) והשמאל הקיצוני (1876) והשמאל הרדיקלי (1881). העמדות של הקבוצה שנקראה השמאל הרדיקלי היו למעשה קרובות יותר למרכז שמאל מאשר העמדות של הקבוצה שנקראה השמאל הרדיקלי. הפער בין צדדים היה בין תומכי רשות מבצעת חזקה בימין לבין תומכי רשות מחוקקת חזקה בשמאל^[7].

החל מתחילת המאה העשרים, המונחים "שמאל" ו"ימין" נקשרו לאידאולוגיות פוליטיות ספציפיות ושימשו בהדרגה לתיאור אמונות פוליטיות של אזרחים. מי שהיו בשמאל הצרפתי כינו את עצמם לעיתים קרובות "רפובליקנים", שפירושו בזמנו העדפת רפובליקה על פני מונרכיה, בעוד שאלו בימין כינו את עצמם לעיתים קרובות "שמרנים". עד 1914, המחצית השמאלית של בית המחוקקים בצרפת הייתה מורכבת מסוציאליסטים מאוחדים, סוציאליסטים רפובליקנים ורדיקלים סוציאליסטים, בעוד שהמפלגות שנקראו "ימין" ישבו כעת בצד ימין. השימוש במילים שמאל וימין התפשט מצרפת למדינות אחרות והוחל על מספר רב של מפלגות פוליטיות ברחבי העולם, שלעיתים קרובות היו שונות באמונותיהן הפוליטיות.^[3]

בבריטניה, המונחים "ימין" ו"שמאל" נכנסו לשימוש נפוץ לראשונה בסוף שנות ה-30 של המאה בוויכוחים על מלחמת האזרחים בספרד^[8]. בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם הראשונה, המונחים "ימין" ו"שמאל" היו בשימוש בכל רחבי אירופה, כאשר אנשים נאבקו בפוליטיקה המבוססת על לאום ומעמדות.^[9]

המונחים הם תלויי מצב, והפכו לכלים המשתנים על סמך ההקשר שלהם. הם ביטאו משמעות אחת בזמן המהפכה הצרפתית, משמעות אחרת בזמן עליית הסוציאליזם והלאומיות באירופה, ומשמעיות אחרות במקומות ובזמנים אחרים.^[9]

נושאי חלוקה בפוליטיקה הישראלית

ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל

הגושים הפוליטיים העיקריים בפוליטיקה הישראלית ובכנסת בפרט משויכים לזרמים האידאולוגיים של הימין, המרכז והשמאל. חלוקה זו אמנם דומה לפוליטיקה במדינות רבות בעולם - אך בישראל יש לה משמעויות ויישומים ייחודיים. ובדומה בחברות ומדינות בעולם, משתנה מעת לעת משמעות המונחים בציבוריות ובתקשורת בישראל.

התגבשות הזרמים הפוליטיים בישראל החלה עוד בתקופת היישוב בשנות ה-20 של המאה ה-20, בדמותם של תנועת העבודה, הציונות הדתית, החוגים "האזרחיים" (כגון הציונים הכלליים) והרוויזיוניסטים.

השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הביטחוני-מדיני, זאת בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. לפי הציר הזה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין בכלל. החלוקה בין שמאל וימין בפוליטיקה הישראלית נעשית בעיקר לפי הפרמטרים הבאים: היחס למעמד שטחי יהודה ושומרון והיישובים שבהם, תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ביחס לכלכלה, יחסי דת ומדינה ובחלוקת המשאבים הכלכליים של המדינה.

שיטות חלופיות לחלוקה פוליטית

מערך צירים דו־ממדי שנועד לחלוקת קבוצות לפי גישתן הפוליטית

בטענה לפיה החלוקה הפוליטית לימין או שמאל אינה מדד אמין אוניברסלי, הוצעו מספר שיטות חלופיות לחלוקת קבוצות לפי גישתן הפוליטית.

דוגמה לשיטה חלופית כזו היא חלוקה דו-ממדית. בחלוקה כזו, במקום להשתמש בציר אחד בלבד (לדוגמה, ימין או שמאל), משתמשים בשני צירים - ציר X וציר Y. באתר Political Compass^[10], לדוגמה, ציר אחד משקף את המיקום הכלכלי (ימין או שמאל כלכלי), וציר שני משקף את המיקום החברתי שיכול לנוע בין סמכותנות (כשבקצה העליון נמצא הפשיזם) ובין אנטי-סמכותנות (כשבקצה התחתון נמצא האנרכיזם). באופן זה ניתן למקם על המפה הפוליטית אישים ודעות, כאשר הן הגישה הכלכלית והן הגישה החברתית-מדינית באות לידי ביטוי.

עוד דוגמה לחלוקה פוליטית היא תאוריית הפרסה, שלפיה בשונה מהמקובל, אנשים עם דעה ימנית קיצונית דומים יותר לאנשים עם דעה שמאלנית קיצונית. התאוריה מיוחסת לסופר הצרפתי ז'אן-פייר פיי^[11].

ראו גם

• קיטוב פוליטי
• פופוליזם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ימין ושמאל בפוליטיקה

• הבדלים שבמהות בין שמאל וימין באתר כתמים
• הרב שמואל ריינר, השמאל הדתי לא מת, באתר ynet, 23 ביוני 2008
• אודליה אושרי ועומר יעיר, העיקר לנצח, פחות חשוב למה, באתר העין השביעית, 29 בספטמבר 2021
• ימין ושמאל (מדע המדינה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. Bobbio, Norberto (2016). Left and Right: The Significance of a Political Distinction. John Wiley & Sons. ISBN 978-1-5095-1412-0 – via Google Books.
2. What to Know About the Origins of 'Left' and 'Right' in Politics, From the French Revolution to the 2020 Presidential Race, Time, ‏2019-09-12 (באנגלית)
3. Realms of memory. volume 2: Traditions / English language edition edited and with a foreword by Lawrence D. Kritzman ; translated by Arthur Goldhammer, New York: Columbia University Press, 1997, European perspectives, ISBN 978-0-231-10634-4
4. Ultraroyalist. Dictionary of Politics and Government, 2004, p. 250.
5. Ultra | Napoleonic Wars, Revolution, Empire | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
6. Gauchet, Marcel (1997). "Right and Left". In Nora, Pierre; Kritzman, Lawrence D. (eds.). Realms of memory: conflicts and divisions. New York: Columbia University Press. ISBN 0-231-10634-3.
7. Andrew Knapp, Vincent Wright, The government and politics of France, 4. ed, London: Routledge, 2001, ISBN 978-0-415-21526-8
8. Mowat, Charles Loch (1955). Britain Between the Wars: 1918–1940. p. 577.
9. What to Know About the Origins of 'Left' and 'Right' in Politics, From the French Revolution to the 2020 Presidential Race, Time, ‏2019-09-12 (באנגלית)
10. The Political Compass, www.politicalcompass.org
11. "United States-Israel: A friendship that needs to be demystified".