מרכז-שמאל

מרכז-שמאל היא מרכז בפוליטיקה הנוטה לשמאל בקשת הפוליטית. המרכז-שמאל מאמין בעבודה בתוך המערכות לשיפור הצדק החברתי. המרכז-שמאל מקדם שוויון חברתי באמצעות קידום שוויון הזדמנויות. במרכז-שמאל מדגישים כי השגת השוויון מחייבת אחריות אישית באמצעות יכולותיו וכישרונותיו של האדם ואחריות חברתית בתחומים שאינם בשליטת האדם.

המרכז-שמאל מתנגד לפער רחב בין עשירים לעניים ותומך בצעדים מתונים לצמצום הפער הכלכלי, כגון מס הכנסה פרוגרסיבי (אנ'), חוקים האוסרים על העסקת ילדים, חוקי שכר מינימום, חוקים המסדירים את תנאי העבודה, הגבלות על שעות עבודה וחוקים להבטחת זכותם של העובדים להתארגן. השמאל-מרכז טוען בדרך כלל ששוויון מוחלט אינו אפשרי.

באירופה, המרכז-שמאל כולל סוציאל-דמוקרטים, פרוגרסיבים, הירוקים (אנ') והשמאל הנוצרי (אנ') המתון. כמה סוגי ליברליזם, במיוחד ליברליזם חברתי, הם מרכז-שמאל.^[1][2] באמריקה, במדיניות כלכלית, המרכז-שמאל תומך גם בפרוגרסיביות כלכליות (אנ') ודמוקרטיה נוצרית.

אידאולוגיה

האידאולוגיות העיקריות של השמאל-מרכז הן סוציאל-דמוקרטיה, ליברליזם חברתי, פרוגרסיביזם ופוליטיקה ירוקה (אנ').

המרכז-שמאל תומך בדרך כלל ב:

• כלכלה מעורבת (אנ') המורכבת מתוכניות מסובסדת של חינוך, שירותי בריאות אוניברסליים ושירותים חברתיים לכל האזרחים.
• מערכת ביטוח לאומי, במטרה לצמצם את השפעות העוני.
• גופים ממשלתיים המסדירים יזמות פרטית (אנ') למען האינטרסים של עובדים וצרכנים על ידי הבטחת זכויות עבודה וצרכנים.
• מערכת של מיסוי פרוגרסיבי (אנ') הכוללת הקלות מס (אנ') וסובסידיה.
• מס ערך מוסף למימון הוצאות הממשלה.
• השקעות והוצאות ממשלתיות, למשל בעבודות ציבוריות (אנ') וכלכלה קיינסיאנית.

לפעמים המונח משמש לעמדות בנושאי סביבה, דת ומדינה ועוד, אך לרוב מפלגות מרכז-ימין נוקטות עמדות דומות בנושאים אלו.^[3] מפלגת מרכז-שמאל עשויה לתמוך יותר בנושאי סביבה מפלגת מרכז-ימין.^[4][5] בישראל, מפלגות מרכז-שמאל נוקטות עמדות גם בנושאי ביטחון ודת ומדינה.

היסטוריה

המונח "מרכז-שמאל" הופיע בצרפת בין הרסטורציה הצרפתית (1814–1830) להמונרכיה של יולי (1830–1848). בתקופה זו, השמאל-מרכז כלל בעיקר את המפלגה הליברלית (אנ') ומפלגת התנועה (אנ').

במהלך תקופה זו הובילו את המרכז-שמאל אדולף טייר ואודילון ברוט (אנ').^[6] השמאל-מרכז היה אורליאניסט (אנ'), אבל תמך בפרשנות ליברלית של האמנה של 1830 (אנ'), יותר כוח לפרלמנט, זכות בחירה לכולם (אנ') ותמיכה בלאומיות האירופית. אדולף טייר כיהן כראש ממשלת צרפת בתקופת המלך לואי פיליפ הראשון פעמיים (ב-1836 וב-1840), אך אז המרכז-שמאל איבד את השפעתו.

בתקופת הרפובליקה הצרפתית השנייה והקיסרות השנייה לא הייתה השפעה למרכז-שמאל. בשנת 1871 נפלה האימפריה השנייה כתוצאה מהתבוסה הצרפתית במלחמת צרפת-פרוסיה ואדולף טייר הקים מחדש את המרכז-שמאל לאחר ייסוד הרפובליקה הצרפתית השלישית. במהלך הרפובליקה השלישית, המרכז-שמאל הונהג על ידי דמויות פוליטיות ואינטלקטואליות כמו ז'ול דופאורה (אנ'), אדואר רנה דה לאבולאי (אנ'), שארל דה רמוסאט (אנ'), לאון סיי (אנ'), ויליאם הנרי ודינגטון, ז'אן קזימיר-פרייה, אדמונד אנרי אדולף שרר (אנ') וג'ורג' פיקו (אנ').

במקומות אחרים באירופה הופיעו תנועות מרכז-שמאל משנות ה-60, בעיקר בספרד ובאיטליה. באיטליה, השמאל-מרכז נוצר כחיבור בין הליברל קמילו בנסו די קאבור והפרוגרסיבי אורבנו רטאצי. בשנות ה-1900, עמדות שמאל-מרכז באו לידי ביטוי על ידי אנשים ומפלגות שהאמינו בסוציאל-דמוקרטיה ובסוציאליזם דמוקרטי, אך גם כמה ליברלים ונוצרים-דמוקרטים היו בעמדות שמאל-מרכז. כיום, מפלגות המרכז-שמאל באירופה מאוחדות במפלגת הסוציאליסטים האירופאים והאקולוגית מפלגת הירוקים האירופית (אנ').

ליברליזם חברתי, יחד עם סוציאליזם מתון, נחשבים לאידאולוגיה שמייצגת כיום את המרכז-שמאל.

רשימת מפלגות המרכז-שמאל העיקריות לפי מדינה

ישראל ישראל

• מפלגת העבודה

אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה

• מפלגת הלייבור (אנ')

אוסטרליה אוסטרליה

• מפלגת הלייבור האוסטרלית

איי בהאמה איי בהאמה

• המפלגה הליברלית פרוגרסיבית (אנ')

בנגלדש בנגלדש

• הליגה האוואמית

ברבדוס ברבדוס

• מפלגת הלייבור (אנ')
• מפלגת הלייבור הדמוקרטית (אנ')

בליז בליז

• מפלגת העם המאוחדת (אנ')
• חזית העם בבליז (אנ')

בוטסואנה בוטסואנה

• המטריה לשינוי דמוקרטי (אנ')

קמרון קמרון

• החזית הסוציאל-דמוקרטית (אנ')

קנדה קנדה

• המפלגה הדמוקרטית החדשה (קנדה)
• גוש קוויבק (אנ')
• מפלגת הירוקים (אנ')
• המפלגה הליברלית של קנדה

דומיניקה דומיניקה

• מפלגת הלייבור (אנ')

גמביה גמביה

• המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (אנ')

גאנה גאנה

• הקונגרס הלאומי-דמוקרטי (אנ')

גיאנה גיאנה

• מפלגת העם הפרוגרסיבית (אנ')
• שותפות לאחדות לאומית (אנ')
• הקונגרס הלאומי העממי (אנ')
• ברית לשינוי (אנ')

הודו הודו

• הקונגרס הלאומי ההודי
• טרינמול קונגרס
• אאם אדמי
• רשטריה ג'נאטה דאל (אנ')
• ביג'ו ג'נאטה דאל (אנ')
• מפלגת הקונגרס YSR (אנ')
• Dravida Munnetra Kazhagam (אנ')
• כל הודו אנה דרווידה מונטרה קז'אגאם (אנ')

אירלנד אירלנד

• שין פיין
• מפלגת הלייבור (אירלנד)
• המפלגה הירוקה (אירלנד)
• סוציאל-דמוקרטים (אנ')

ג'מייקה ג'מייקה

• מפלגת העם הלאומית (ג'מייקה)

קניה קניה

• התנועה הדמוקרטית (אנ')
• תנועת המגב הדמוקרטית (אנ')
• קואליציית הקשת הלאומית (אנ')

מלזיה מלזיה

• מפלגת הצדק של העממית (אנ')
• מפלגת הפעולה הדמוקרטית (אנ')
• מפלגת האמון הלאומית (אנ')

מאוריציוס מאוריציוס

• מפלגת הלייבור (אנ')
• התנועה הסוציאליסטית המיליטנטית (אנ')

ניו זילנד ניו זילנד

• מפלגת הלייבור של ניו זילנד
• מפלגת מאורי (אנ')

ניגריה ניגריה

• כל הפרוגרסיביים בקונגרס (אנ')

פקיסטן פקיסטן

• מפלגת העם הפקיסטנית
• המפלגה הלאומית אוואמי (אנ')

הפיליפינים הפיליפינים

• PDP–Laban (אנ')
• המפלגה הליברלית (אנ')

איי סיישל איי סיישל

• איי סיישל המאוחדת (אנ')

סינגפור סינגפור

• מפלגת הפועלים (אנ')
• מפלגת הפרוגרס סינגפור (אנ')

דרום אפריקה דרום אפריקה

• הקונגרס הלאומי האפריקני

סרי לנקה סרי לנקה

• ברית החופש העממית (אנ')
• הברית הלאומית הטמילית (אנ')

טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו

• התנועה הלאומית העממית (אנ')
• הקונגרס הלאומי המאוחד (אנ')

בריטניה בריטניה

• מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)
• סקוטלנד סקוטלנד
  • המפלגה הלאומית הסקוטית
  • הלייבור הסקוטית (אנ')
  • הירוקים הסקוטיים (אנ')
  • ליברל-דמוקרטים סקוטיים (אנ')
• ויילס ויילס
  • הלייבור הוולשי (אנ')
  • פלייד קמרי
  • הליברל-דמוקרטים הוולשיים (אנ')
• צפון אירלנד צפון אירלנד
  • שין פיין
  • מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית
  • מפלגת הירוקים (אנ')
  • מפלגת הברית (אנ')

ארצות הברית ארצות הברית

• חלק מן המפלגה הדמוקרטית

זמביה זמביה

• חזית פטריוטית (אנ')

זימבבואה זימבבואה

• תנועה לשינוי דמוקרטי (אנ')
• קואליציה אזרחית לשינוי (אנ')

ראו גם

• מעורבות ציבורית
• ג'ורג'יזם
• סוציאל-דמוקרטיה
• ליברליזם חברתי
• הדרך השלישית
• מדינת רווחה

קישורים חיצוניים

• "Leftist parties of the world". Nico Biver. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2010. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)

הערות שוליים

1. John W. Cioffi and Martin Höpner (21 באפריל 2006). "Interests, Preferences, and Center-Left Party Politics in Corporate Governance Reform" (PDF). Council for European Studies at Columbia University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 ביוני 2010. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
2. Manfred Ertel, Hans-Jürgen Schlamp and Stefan Simons (24 בספטמבר 2009). "The Credibility Trap – Europe's Center-Left Parties Stuck in a Dead End". Der Spiegel. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
3. John Lloyd (2 באוקטובר 2009). "Europe's centre-left suffers in the squeezed middle". Financial Times. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
4. "Spotlight on pollution and the environment". Workers Power. 8 במאי 2008. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
5. Tierra Curry (6 בנובמבר 2009). "Dirty Coal Czar Confirmed by Senate". Center for Biological Diversity. נבדק ב-14 בנובמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
6. Michael Drolet (11 באוגוסט 2003). Tocqueville, Democracy and Social Reform. Springer. p. 14. ISBN 9780230509641. {{cite book}}: (עזרה)