שמיני עצרת

שְּׁמִינִי עֲצֶרֶת הוא חג מקראי ויום טוב החל בכ"ב בתשרי, לאחר סיום חג הסוכות, המציין את סוף הקציר ותחילת עונת הגשמים. המאפיין המרכזי של החג הוא קבלת החורף עם תפילת הגשם, ואמירת פיוטים הנוספים אליה כמו "שפעת רביבים", "אף ברי אותת" ו"זכור אב". ה"עצרת" היא אספה שלאחר סיום שבעת ימי סוכות, ולא שמיני של חג סוכות. לפיכך, שמיני עצרת הוא חג עצמאי עם משמעות דתית נפרדת^[1], הוא מהווה את היום האחרון לקיום נדרים, וקשור בעיקרו לימים הנוראים ולא לרגלים^[2]. אף על פי כן, הוא מהווה את היום האחרון לקיום חובות עלייה לרגל של סוכות^[3], ומדאורייתא אינו שונה מההלכות המשותפות לכל הרגלים, אלא מתייחד רק במנהגים שנוספו לו בשנים מאוחרות יותר.

שמיני עצרת

תזכורת למתפללים לומר "משיב הרוח" החל משמיני עצרת, ובמקביל "ותן ברכה" עד ז' בחשוון
סוג	חג בפני עצמו
סיבה	”שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַ-ה'; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַ-ה', עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.”
מתקשר עם	תפילת גשם, הושענא רבה (היום האחרון של סוכות), שמחת תורה (חג רבני מאוחר הנחוג בארץ ישראל באותו יום)
מועד
תאריך	כ"ב בתשרי ה'תשפ"ו יום שלישי 14 באוקטובר 2025

בארץ ישראל חל באותו יום גם חג שמחת תורה, וזהו השם הפופולרי והמוכר יותר ליום זה, אולם שמיני עצרת אינו חג שמחת תורה. שמיני עצרת הוא חג מקראי, ואילו שמחת תורה הוא מנהג הנובע ממנהגי קריאת התורה שהתפתחו בתקופת חז"ל. בגלויות, שבהן חוגגים את חג שמיני עצרת במשך יומיים בגלל תקנת יום טוב שני של גלויות, מציינים את שמחת תורה ביום החג השני. בשל כך, יום החג הראשון נקרא בחו"ל בשמו המקורי "שמיני עצרת", ואילו יום החג השני מכונה "שמחת תורה".

מקור החג

התורה מציינת את החג בהמשך לתיאור חג הסוכות:

”וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (ט"ו בתשרי) מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִבְעַת יָמִים.” (במדבר, כ"ט, י"ב) ”בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.” (במדבר, כ"ט, ל"ה)

החג מצוין בתורה גם בויקרא, כ"ג, ל"ו ו-ל"ט.

תאריך החג

שמיני עצרת הוא אחד משני חגים מקראיים (לצד שבועות) שהתורה לא נוקטת במפורש בתאריך שבו עליהם לחול. התורה מציינת את תאריך ט"ו בתשרי ליום החג הראשון של סוכות, הנמשך לפי אותם פסוקים במשך שבעה ימים, ומצווה שביום השמיני יתקיים חג נוסף.

על פי החישוב הפשוט, חג זה צריך להתקיים בתאריך כ"ב בתשרי, אך בשני מקומות בתנ"ך^[4] נראה שהחג חל בכ"ג בתשרי. הסבר אפשרי לכך הוא שבתחילת ימי בית שני הקפידו על ההלכה "אל יעל איש על המזבח בשבת כי אם עולת השבת" המופיעה בספר ברית דמשק, ולכן "דילגו" על השבת, ולמחרת המשיכו במניין ימי החג על קורבנותיהם. קיום הלכה זאת היה גורם לשני החגים שאורכם שבעה ימים, סוכות ופסח, להימשך בפועל שמונה ימים^[5]. כאשר התירו הפרושים את חלק מאיסורי השבת שנהגו בזמן נחמיה^[6] ואף הקריבו קורבן פסח בשבת^[7], הוצרכו לתרץ את אותם פסוקים באופן שונה^[8] והפכו את כ"ג בתשרי לאסרו חג^[9].

משמעות החג

מלבד שמיני עצרת, מופיע בתורה השם "עצרת" גם לכינוי שביעי של פסח^[10], וחז"ל מכנים כך את חג השבועות. המונח "עצרת" פירושו "אספה", בעיקר לצורך תפילה והקרבת קורבנות. יש המפרשים שעצרת זאת מבטאת התכנסות מן הסוכה אל הבית^[11]. ה"עצירה" דומה ל"שביתה", ועשיית ל"ט אבות מלאכה אסורה בה.

להבדיל משאר החגים, שבהם מובלטים הניסים והנפלאות שעשה אלוהים לעם ישראל, בשמיני עצרת אין ציון של מאורע היסטורי מסוים אלא החג מוקדש לשמחה באלוהים^[12].

פתיחת עונת הגשמים

החגים במקרא נושאים לרוב משמעות חקלאית לצד משמעותם הדתית. בסוכות מתבטא הצד החקלאי בכינוי "חג האסיף": ”וְחַג הָאָסִף בְצֵאת הַשָנָה בְאָסְפְךָ אֶת־מַעֲשֶיךָ מִן־הַשָדֶה” (שמות, כ"ג, ט"ז).

תקופה זו היא תחילת ימות הגשמים בארץ ישראל, ולכן נהוג בשמיני עצרת לומר את תפילת הגשם, המציינת את תחילת עונת הגשמים ובקשת שנה ברוכה. כמו כן, ביום זה מתחילים להזכיר את ירידת הגשמים בתפילת עמידה, באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם".

בבית המקדש התקיימו בימי סוכות ושמיני עצרת מנהגים נוספים הקשורים במים, כגון ניסוך המים, שמחת בית השואבה ואמירת הושענות. יסודם של מנהגים אלו קדום ככל הנראה.

חג לעם ישראל

אחד ההסברים המפורסמים שניתנו למשמעותו של החג מבוסס על דברי חז"ל בגמרא^[13], ולפיו שמיני עצרת מבטא את קשר האהבה המיוחד בין הקדוש ברוך הוא לישראל, בשונה מימי חג הסוכות שיש בהם מאפיינים המבטאים אוניברסליות. לפי חז"ל זהו ההסבר לעובדה שבחג הסוכות מקריבים בבית המקדש שבעים פרים (כנגד שבעים אומות העולם) ובשמיני עצרת מקריבים פר אחד כנגד עם ישראל בלבד.

היחס לסוכות בהלכה

פז"ר קש"ב

פז"ר קש"ב הוא סימן תלמודי^[14] המציין שישה דינים שבהם נבדל חג שמיני עצרת מחג הסוכות. דינים אלו מבטאים את היותו של שמיני עצרת "רגל בפני עצמו" לעניינים מסוימים, בניגוד לשביעי של פסח שהוא ממש חלק מחג המצות.

• פַּיִּס – בבית המקדש היה נהוג להטיל גורל (פיס) בין עשרים וארבע משמרות הכהונה על הקרבת המוספים בכל יום מימי הרגלים (את קורבן התמיד הקריבו לפי הסדר המפורש בדברי הימים^[15]). על קרבנות חג הסוכות נערכה הגרלה אחת על כל השבוע, ואילו בשמיני עצרת נערך הגורל הרגיל.
• זמן – ברכת הזמן, המוכרת יותר כברכת שהחיינו הנהוגה בחגים. ברכה זו נאמרת רק ביום הראשון של החג, ולמרות זאת היא נהוגה גם בשמיני עצרת^[16].
• רגל – פירושים רבים מובאים בדברי הראשונים. כך, למשל, רש"י^[17] הסביר שהכוונה ב"רגל" היא שאין יושבים בסוכה בשמיני עצרת (בארץ ישראל)^[18]. פירוש אחר, אף הוא משל רש"י^[19], הוא "שאין שם חג סוכות עליו". וביארו התוספות: "ורוצה לומר דבברכת המזון והתפילה מזכירין שמיני עצרת ולא סוכות"^[20]. רבינו חננאל והרי"ף פירשו ששמיני עצרת דוחה את האבלות (השלושים). ועוד מספר פירושים נוספים.
• קרבן – קרבנות שמיני עצרת שונים מקרבנות חג הסוכות. בסוכות מקריבים פרים רבים (בין 13 ל-7), 2 אֵילִים (=הזכר בכבשים) וארבעה עשר כבשים מדי יום, ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, אַיִל אחד ו-7 כבשים.
• שיר – בכל ימי חג הסוכות היו הלויים אומרים, בבית המקדש על הדוכן, מזמורי תהילים המדברים "על עסקי מתנות עניים מפני שזמן אספה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו ויפרשו בעין יפה" (רש"י). בשמיני עצרת השיר הוא לא מסדר שירי החג אלא שיר לעצמו: "למנצח על השמינית"^[21] (אלא אם כן חל בשבת, שאז נדחה מפניה^[22]). ומוסיף רבנו תם: בימי החג לא היו אומרים שיר שלם אלא חציו היום וחציו מחר, ובשמיני עצרת היו אומרים שיר שלם. פירוש מחודש ל'שיר' מביא הרוגאצ'ובי: השיר הוא הלל.
• ברכה – גם בזה נחלקו הראשונים. על פי רש"י, זו ברכת המלך ומקורה מהתוספתא: "ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך", וברכת המלך הייתה בשמיני עצרת בלבד. רבנו תם מפרש שהכוונה ב'ברכה' היא הזכרת שמיני עצרת בברכת המזון ובברכות התפילה והקידוש.

סוכה בשמיני עצרת בחו"ל

הגמרא דנה בשאלה לגבי ישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ. מצד אחד, מהתורה יש לשבת בסוכה שבעה ימים בסוכות, אך מאידך, היום השמיני בחו"ל הוא ספק שביעי של סוכות (שהרי הוא היום השביעי אם מתחילים לספור את הימים החל מיום טוב שני של גלויות, אבל הוא היום השמיני אם מתחילים לספור מתחילת החג). מסקנת הגמרא להלכה היא: ”מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן”. כלומר, יושבים בסוכה אך לא מברכים^[23].

בשולחן ערוך^[24] נפסק להלכה כמסקנת הגמרא, וכך דעת הגר"א, שיש לשבת ולישון בסוכה. אולם המשנה ברורה מציין שהמנהג הרווח הוא לאכול בסוכה אך לא לישון בה. ישנם רבים הנוהגים לשבת באופן חלקי, כגון ביום אך לא בלילה, לקדש בסוכה ולאכול בבית, או אף לא לשבת כלל. מרבית הפוסקים יצאו נגד מנהגים אלו, אולם יש שלימדו עליהם זכות ובחוגים חסידיים אף אדמו"רים נהגו כן^[25].

תפילות החג

תפילות שמיני עצרת

במעריב ליל שמיני עצרת, אומרים במנהג אשכנז המערבי "שמיני אותותיו ומעשיו בספר כתובים" מאת יוסף בן נתן חזן, הכולל ביכור בעניין שמחת בית השואבה. במנהג המזרחי אומרים "אעניד לך תפארה והלל" לדניאל בן יעקב. בליל יום טוב שני בחו"ל, אומרים בשני המנהגים "את יום השמיני", החתום יצחק.

ביום שמיני עצרת אומרים בשני מנהגי אשכנז, במנהג איטליה וכן במנהג ירושלים, יוצר "אם כאישון ננצרת", המיוחס לר' אלעזר הקליר. במנהג אשכנז המזרחי אומרים אופן "אראלים ומלאכים" לאמתי בן שפטיה, ואילו במנהג המערבי לא אומרים אופן. בשני המנהגים אומרים זולת "אמונים אשר נאספו". בנוסח איטליה אומרים רשות לנשמת צמאה נפשי לאברהם אבן עזרא.

במוסף של שמיני עצרת אומרים תפילת גשם. בניגוד לשאר ימים טובים, לא נהוג בקהילות האשכנזים לומר קרובה בחזרת הש"ץ של שחרית^[26]. לפי מנהג אשכנז המזרחי נוהגים לומר יזכור, ולפי המנהג המערבי אומרים מתנת יד.

בארץ ישראל, מכיוון ששמחת תורה חל באותו היום שחל שמיני עצרת, נוספו לסדר התפילה של שמיני עצרת מרכיבים רבים מתפילות שמחת תורה, ושולבו יחד שני החגים – אומרים תפילת גשם במוסף כבשמיני עצרת, אך קוראים בתורה את קריאת שמחת תורה, ובשל כך חוגגים את סיום התורה בעריכת הקפות. בקהילות בארץ ישראל שאומרות פיוט, בניגוד לשאר ימים טובים שבהם תמיד אומרים את הפיוטים של יום טוב ראשון, נוהגים לומר דווקא את היוצרות של יום שמחת תורה, בשל הקשר שלהם לקריאת התורה של היום השני, שהיא הנהוגה בשמיני עצרת בארץ ישראל.

בחו"ל, ברוב הקהילות לא עושים הקפות בכלל בשמיני עצרת, אלא רק בשמחת תורה, ואילו בהרבה קהילות נוסח ספרד, עושים הקפות גם בליל שמיני עצרת, אבל לא בבקר.

קריאת התורה

במשנה לא מפורשת קריאה מיוחדת לשמיני עצרת אלא רק נקבע ש"בכל ימות החג קורין בקרבנות החג"^[27], ובתוספתא מבואר שגם בשמיני עצרת הקריאה היא בדומה לימי חול המועד סוכות, בקרבנות המוספים שבפרשת פינחס (במדבר, כ"ט, ל"ה–ל"ט)^[28]. קריאה זו נהגה בנוסח ארץ ישראל עוד שנים רבות, לפחות עד אמצע תקופת הגאונים, והיא מתועדת בפסיקתא דרב כהנא^[29], ובקדושתאות של יניי ורבי אלעזר בירבי קליר^[30][31].

מנגד, בתלמוד הבבלי מופיעה קריאה מיוחדת לשמיני עצרת. ישנן שתי גרסאות בגמרא:

1. "יו"ט האחרון קורין כל הבכור", כלומר בפרשת המועדות שבפרשת ראה (דברים, ט"ו, י"ט – ט"ז, י"ז)^[32],
2. "קורין מצות וחוקים ובכור"^[33]. בביאור הגרסה השנייה נחלקו המפרשים:
   • רב האי גאון פירש שמילים אלה מתייחסות לשלושה מנהגי קריאה אפשריים שהגמרא מציעה לבחור ביניהם: "מצוות" רומז לקריאה בפרשת "כי המצווה הזאת" (דברים, ל', י"א), ורב האי מציין שבזמנו היא הייתה נהוגה בירושלים. לפי השערת יונה פרנקל קריאה זו נבחרה בשל מצוות הקהל שמופיעה בפרשה שלאחר מכן. "חוקים" רומז לקריאה בברכות שבפרשת בחוקותי, בשל אזכרת "ונתתי גשמיכם בעתם", ו"בכור" רומז למנהג לקרוא "כל הבכור"^[34]. בדומה לדברי רב האי גאון פירש גם רבנו חיים כהן, אלא שלדעתו הסימן "מצוות" מתייחס לקריאה בפרשת משפטים^[35][31].
   • לעומת זאת, רש"י פירש שכל המילים "מצוות וחוקים ובכור" מתייחסות לקריאה ב"כל הבכור", אלא שהן רומזות לכך שבשמיני עצרת יש להתחיל לקרוא קודם לכן, כבר מפרשת "עשר תעשר" (דברים, י"ד, כ"ב), בשל מצוות וחוקי הצדקה הנזכרים שם וקשורים במיוחד לחג הסוכות שהוא זמן האסיף^[36].

מרבית הפוסקים קיבלו את המנהג לקרוא "כל הבכור", אם משום הגרסה הראשונה בדברי הגמרא, ואם משום קבלת המנהג השלישי בגרסה השנייה^[37], וכך נוהגים בנוסח הספרדים ובנוסח אשכנז המערבי. חלק מהפוסקים קבלו את דעת רש"י שיש לקרוא החל מ"עשר תעשר", וכן נהגו בנוסח צרפת ולאחר מכן גם בנוסח אשכנז המזרחי (מנהג פולין)^[38]. עם זאת, גם לפי המנהג הראשון, כאשר שמיני עצרת חל בשבת מתחילים ב"עשר תעשר" כדי שניתן יהיה לקרוא לשבעה עולים כדין שבת^[39][31].

על פי התלמוד, וכך נהגו בכל המקומות, מפטירים בברכת שלמה שאירעה בשמיני עצרת^[40].

עם קבלת מנהגי הקריאה הבבליים בארץ ישראל, הונהג בארץ ישראל בשמיני עצרת חג שמחת תורה, לרבות מנהגי הקריאה שלו (דלהלן), וכך התבטלה בארץ ישראל קריאת שמיני עצרת.

ביום טוב שני, שהוא שמחת תורה, וכן ביום טוב היחיד בארץ ישראל, קוראים פרשת וזאת הברכה, ומפטירים בתחילת ספר יהושע.^[41]

ראו גם

• שמחת תורה

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
ציטוטים בוויקיציטוט: שמיני עצרת
טקסט בוויקיטקסט: הפטרת שמיני עצרת

• הרב אורי שרקי, שיעורים על סוכות ושמיני עצרת, סדרת שעורים, מתוך האתר של הרב אורי שרקי
• שמיני עצרת, פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד
• הערך "שמיני עצרת", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• שמיני עצרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מידע על שמיני עצרת בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא שמיני עצרת, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

1. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז, עמוד א'. ראה להלן.
2. ישראל קנוהל, השבת והמועדות בתורת כהונה ובחוקי אסכולת הקדושה (עמוד 130), שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ז' (ה'תשמ"ג). כנה ורמן, לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן, עמוד 278. יואל בן נון, זכור ושמור, עמוד 249 ועמוד 271.
3. בענייני עלייה לרגל: הקרבת עולת ראייה, שלמי שמחה ושלמי חגיגה, וכן איסור בל תאחר. מלבד זאת הוא נקרא "יום טוב האחרון של חג" ולכן מי שנודר למשך החג אסור עד אחרי שמיני עצרת (תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ו', הלכה א').
4. דברי הימים ב', ז', י', המקביל למלכים א', ח', ס"ו; נחמיה, ח', י"ח–ט', א'
5. יורם ארדר, התקדימים לדחיית זבח פסח מפני ערב שבת בשיטת ענן (עמוד 161), ציון, כרך נ"ב, חוברת ב' (ה'תשמ"ח)
6. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד ב'
7. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו, עמוד א'
8. תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט', עמוד א'
9. תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה א'
10. דברים טז ח
11. תרגום המיוחס ליונתן במדבר כ"ט ל"ה
12. כמבואר בפסיקתא דרב כהנא, פיסקא כ"ח, ס"ט
13. מסכת סוכה, דף נ"ה, עמוד ב'.
14. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד א'. הסימן ללא פירוט מוזכר בעוד מקומות.
15. ספר דברי הימים א', פרק כ"ד.
16. מסכת סוכה, דף מ"ז א וב.
17. מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד א'.
18. הערוך לנר (שם) הוסיף גם את מצוות לולב וניסוך המים שאינם נוהגים בשמיני עצרת.
19. מסכת ראש השנה, דף ד', עמוד ב'.
20. הובא במאירי בראש השנה בשם "יש אומרים", והאבודרהם תפילות של סוכות, בשם "יש מפרשים".
21. מסכת סופרים פי"ט.
22. כך הוכיח בשו"ת פנים-מאירות ח"א סימן ס"ג.
23. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ז, עמוד א'.
24. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ח, סעיף א'.
25. עולם כמנהגו נוהג : פרקים בתולדות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם / יצחק (אריק) זימר, פרק ח' - ישיבה בסוכה בשמיני עצרת בקהילות אשכנז.
26. במנהג אשכנז הקדום, שנשמר בעת החדשה רק בקהילת וורמייזא עד לזמן האחרון, אמרו "אחות אשר לך כספת" לר' אלעזר הקליר.
27. משנה, מסכת מגילה, פרק ג', משנה ה'.
28. תוספתא, מסכת מגילה, פרק ד, הלכה ג.
29. פסיקתא דרב כהנא, מהדורת מנדלבוים, פיסקא כח, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
30. ליניי ראו אצל מיכאל רנד, "'אגודי לשמך במסות': קדושתא לשמיני עצרת מיניי", גנזי קדם יא (תשע"ה), עמ' 119–145; לרבי אלעזר בירבי קליר ראו למשל את הקדושתא "אחות אשר לך כספת", אצל דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור לסוכות, לשמיני עצרת ולשמחת תורה, ירושלים תשמ"א, עמ' 376–390.
31. יונה פרנקל, מחזור לסוכות, מבוא, עמ' כב–כג; הרב יהודה זולדן, "'עשר תעשר' 'כי תכלה לעשר' – קריאתם בחג הסוכות", באתר מכון התורה והארץ; הרב חיים ישראל טעסלער, "מנהגי קריאת התורה ביום שמיני עצרת", ירושתנו ו (תשע"ב), עמ' רכד–רמב.
32. הראשונים הקשו שדווקא בפרשה זו לא נזכר כלל שמיני עצרת, בניגוד לפרשת אמור ופרשת פינחס, ויש שתירצו שקוראים פרשה זו בגלל המילים "והיית אך שמח" שנדרשות בגמרא לעניין שמיני עצרת.
33. מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א', ובדפוסים נדפסו שתי הגרסאות זו אחר זו.
34. דברי רב האי גאון מצוטטים בידי רבי יצחק אבן גיאת, מאה שערים, הלכות לולב; וכן בידי רבי אברהם בן נתן, ספר המנהיג, הלכות לולב, סימן נא.
35. מחזור ויטרי, סימן שפד.
36. רש"י, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א', ד"ה כל הבכור, והובאו דבריו ביתר הרחבה במחזור ויטרי, סימן שפד.
37. רי"ף ורא"ש שם; משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה י"ב; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ח, סעיף ב'.
38. ספר המנהיג הנ"ל; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תרס"ח; משנה ברורה, סימן תרס"ח, סעיף קטן י"ב.
39. למעט בנוסח איטליה שמקדימים לקרוא רק מ"כי ימכר לך אחיך העברי".
40. ברוב הקהילות ספר מלכים א', פרק ח', פסוקים נ"ד–ס"ו, אצל האיטלקים פרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק א', ובנוסח רומניא בפרק ח', פסוק נ"ד עד פרק ט', פסוק ה'.
41. הגמרא (מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א') קובעת: "יו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, בסדר רב עמרם גאון (דפוס ורשה תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א) מובא ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ", המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים, והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע. במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיעה הפטרת "ויעמד שלמה", ואם כן ברור שעדיין היו שנהגו כן במאה ה-16.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.