Loading AI tools
חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט דניאל גולדשמידט (בלועזית: Ernst Daniel Goldschmidt; (כ"ב בכסלו תרנ"ו, 9 בדצמבר 1895 – ו' בטבת תשל"ג, 10 בדצמבר 1972) היה חוקר ופרשן תפילה ופיוט; הגיה, ערך והוציא לאור מהדורות ביקורתיות ומדעיות של סידורים ומחזורי תפילה, לפי מנהגי הקהילות והעדות השונות. חיבר את הספר "הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות" והיה אחד המגיהים של תנ"ך קורן.
 | |
| לידה |
9 בדצמבר 1895 חוז'וב, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בדצמבר 1972 (בגיל 77) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| השכלה | |
| מעסיק |
ספריית המדינה בברלין, הספרייה הלאומית |
  | |
את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד בבית המדרש לרבנים בעיר. בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס. הוא סיים את לימודיו, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים", שיצא לאור ב-1925. הוא החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים.
לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, נפגעו תנאי העסקתו. עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטרו, בשנת 1936, הוא וכל העובדים היהודים האחרים מהספרייה. באותה השנה (1936) עלה לארץ ישראל, והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית, ובראשם "מחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם". הוא נפטר בשנת 1972, בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז".
דניאל גולדשמידט נולד בקניגסהיטה, סמוך לקטוביץ, בשלזיה עילית, בשנת 1895. אביו, שלמה, שימש כרב העיר קֶנִיגסְהִיטֶה, ובתקופת ילדותו ונעוריו למד אצלו ואצל מלמדים אחרים תורה, ובנוסף למד בבית הספר המקומי[1]. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הקיסרות הגרמנית[2].
את לימודיו הגבוהים החל באוניברסיטת ברסלאו ובהמשך עבר לאוניברסיטת ברלין, שם למד לימודים קלאסיים אצל הפילולוג הנודע אולריך פון וילאמוביץ-מלנדורף (אנ') ואצל פרופסור ורנר יגר (אנ'), לימודים שלימים סייעו לו רבות, עת עסק במפעל חייו, שכלל ההדרה, קביעת הנוסח המקורי, פירוש והוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה של הקהילות השונות[3]. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, למד גם בבית המדרש לרבנים בברלין, שייסד הרב עזריאל הילדסהיימר[1].
בשנת 1925 הגיש את עבודת הדוקטורט, שעסקה בכתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס (Αἰσχίνης)[4][5], והיא מהווה גם כיום מקור חשוב למחקר עליו. בנוסף, היה בעל תעודת הוראה לבתי ספר תיכוניים, לאחר שעמד בהצלחה בבחינה למתן התעודה[6].
הוא סיים את לימודיו בהצטיינות, והתקבל לעבודה בספרייה המלכותית של ברלין, הודות להמלצתו של פרופסור וילאמוביץ-מלנדורף, אף שהתנה את קבלתו לעבודה בכך שלא יעבוד בשבת[2]. עיקר עבודתו בספרייה היה בכריכייה, במחלקת המוזיקה[7] ובמחלקת האינקונבולים[6]. בנוסף, היה חבר מערכת ואחראי על כתיבת הערכים של האינקונבולים העבריים, ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים" (Gesamtkatalog der Wiegendrucke), שיצא לאור לראשונה בשנת 1925, בלייפציג[8]. לצורך עבודתו בקטלוג זה, ביקר ברבות מהספריות הציבוריות והפרטיות החשובות באירופה, ומעבר לידע הביבליוגרפי הרב שרכש בביקורים אלה, למד שפות אירופאיות שונות[6].
במהלך שנות עבודתו בספרייה בברלין ובנסיעותיו באירופה, החל לגלות עניין גם בתחום חקר התפילה והפיוט, בעיקר לגבי נוסחיה השונים[6]. בתקופה זו, בפרט בזמן שבתו בברלין, נהג, בין היתר, ללכת להתפלל בבתי הכנסת של יוצאי מזרח אירופה שהיגרו לברלין[9], ללמוד וללמד בבית המדרש של ר' חיים העליר (הלר), ותוך כדי מפגשיו עמם אף הצליח ללמוד יידיש, וכן לרכוש חלק מהידע על מנהגי התפילה של יהודי מזרח אירופה ורוסיה, אותו יישם מאוחר יותר במחקריו על המחזורים וספרי התפילה שההדיר והוציא לאור[4].
לאחר עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי, שאיפשר את פיטוריהם של עובדי מדינה שאינם בני הגזע הארי, נפגעו תנאי העסקתו. אומנם, בזכות התיקון שהתקבל לחוק (לפיו נאסר לפטר את מי ששירת בצבא בזמן מלחמת העולם הראשונה), יכול היה להמשיך לעבוד בספרייה, אך הוא נאלץ להגיע בימי שבת לספרייה[10]. ואכן מדי שבת הגיע לספרייה, אולם כדי לא לחלל את השבת היה הולך ברגל משכונת טירגארטן לספרייה, ובהגיעו נמנע מלעשות כל מלאכה. לאחר פנייה לשר התרבות הגרמני מצד מנהלו בספרייה, התיר השר לגולדשמידט (ולכל היהודים, שבדומה לגולדשמידט התאפשר המשך העסקתם במשרדים ממשלתיים, בהתאם לתיקון לחוק לשיקום שירות המדינה המקצועי הנ"ל), שלא לעבוד בשבתות ובחגים, הוראה שנודעה בקרב היהודים בשם "סעיף גולדשמידט". עם ההחמרה במדיניות הנאצים כלפי היהודים, פוטרו, בשנת 1936, הוא וכל העובדים היהודים האחרים מהספרייה[11].
באותה השנה (1936) עלה לארץ ישראל[4], והחל לעבוד בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. בבית הספרים ניהל מספר מחלקות, בהן הכריכייה ומחלקת המוזיקה. בנוסף, היה אחד מהאחראים בספרייה לרכישת כתבי יד וספרים יקרי מציאות[12]. במסגרת תפקיד זה נשלח בשנת 1947, יחד עם ספרן נוסף, חיים שלמה שפירא, לבדוק כתבים עבריים שהיו בידי הפטריארך האשורי-סורי בירושלים, אתנסיוס שמואל, ובכך היו שפירא והוא לישראלים הראשונים שבחנו את מגילות מדבר יהודה[13]. משנוסד בית הספר לספרנות באוניברסיטה העברית, בשנת 1956, היה אחד ממוריו[14]. מאוחר יותר, היה גם חבר המערכת של מפעל הביבליוגרפיה העברית. כמו כן, היה חבר ועדת הספרייה של בית הכנסת ישורון ופרסם מספר מאמרים בכתב העת מטעמו, "טורי ישורון"[15].
בשנת 1962, לאחר למעלה מ-25 שנים בהן עבד בבית הספרים הלאומי פרש לגמלאות, אך דווקא אז החל ביתר שאת במלאכת ההוצאה לאור של סידורים ומחזורי תפילה במהדורה מדעית. ב-1970, הוציא לאור את הכרכים של ימים נוראים ממחזור לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם. הוא נפטר בשנת 1972[16], בעודו עובד על "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, לפי מנהגי בני אשכנז"[15][17]. חלק מהארכיון של גולדשמידט, הכולל רבות מעבודותיו, בכתב ידו ובדפוס, מצוי במכון ליאו בק, בניו יורק[18].
בתו של גולדשמידט, החוקרת חוה גולדשמידט-פרנקל, נישאה ליונה פרנקל[19], חתן פרס ישראל לחקר ספרות התלמוד לשנת תש"ס. היא נפטרה בשנת 1995[20]. חתנו זה המשיך את מפעלו המחקרי לאחר מותו.
אברהם פרנקל, נכדו, הפקיד את ארכיונו של גולדשמידט בספרייה הלאומית[21].
גולדשמידט נודע בעיקר במהדורות המדעיות של המחזורים וסידורי התפילה שהוציא לאור, אולם קודם התעניינותו בתחום זה, גילה עניין בלימודים קלאסיים, וכאמור בתחום זה כתב את עבודת הדוקטורט שלו (על כתביו של המדינאי היווני, הרטוריקן, אייסכינס). גם פרסומו הראשון (לאחר הגשת הדוקטורט) עסק באייסכינס[22], ואף לאחר שהחל להתמקד במחקריו בתחום התפילה והפיוט, לא זנח את נשוא מחקרו הראשון, ובשהותו בחו"ל בשנת שבתון מעבודתו בבית הספרים, הכין מהדורה מדעית לכתבי אייסכינס, אם כי לא הספיק לסיימה[23].
בתקופה זו הוא גם כתב, כאמור, את הערכים על האינקונבולים העבריים, במסגרת פעילותו ב"קטלוג הכללי של האינקונבולים" (Gesamtkatalog der Wiegendrucke)[8], ובמקביל כתב, לרוב בלועזית, מאמרי ביקורת על מחקרים אחרים, בתחומים שלא היו קשורים ליהדות[24].
בשנת 1936, שנת עלייתו לארץ ישראל, הופיע בברלין, בהוצאת שוקן, חיבורו הראשון הקשור ליהדות. המדובר בספרו "סדר הגדה של פסח" אליו צרף מבוא, תרגום לגרמנית והערות[25]. בשנה שלאחר מכן (בשנת 1937) הופיעה מהדורה שנייה לספר. בשנת 1947 יצאה לאור המהדורה העברית של הספר, שנדפסה אף היא בשנית, בשנת 1948. מספר שנים אחר כך, בשנת 1953, יצאה לאור גם מהדורה אנגלית, המתבססת על הערותיו ופירושו של גולדשמידט. בשנת 1960 הוציא לאור מהדורה עברית חדשה, והיא כוללת את שכתב במהדורות הגרמנית והעברית וממצאים נוספים[26]. מהדורה זו זכתה להצלחה גדולה ונדפסה שמונה פעמים נוספות[25]. לאחר הופעת המהדורה העברית משנת 1960, יצאו לאור שלוש מהדורות נוספות באנגלית: מהדורה מתוקנת בשנת 1969, מהדורה מתוקנת (נוספת) בשנת 1979, ומהדורה מורחבת בשנת 1989, שאף זכתה להדפסות חוזרות[4].
על ההוצאה הראשונה של ההגדה, משנת 1936, כתב החוקר אפרים אלימלך אורבך:
ההוצאה הראשונה של ההגדה... ראויה להיחשב כאחת ההוצאות והפירושים המעולים של יצירה עתיקה בספרותנו. דר' גולדשמידט לא ויתר מאומה על הדיוק הפילולוגי, האיר את כל השאלות ההיסטוריות, הסביר את ענייני ההלכה, ודייק בהשתלשלות הנוסחאות ובירורי המקורות. את חידושיו הצניע ונמנע מדברי פולמוס ולפיכך קריאת פירושו קלה היא גם לקורא המודרני שאינו מומחה.
— א"א אורבך, "דר' דניאל גולדשמידט ז"ל" (המאמר נכתב בשנת תשל"ד), מחקרי תפילה ופיוט, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ט (מהדורה שנייה מתוקנת: תש"ם-1980; הדפסה חוזרת: תשנ"ו-1996), עמ' 1 - 8, בעמ' 2.
ובהמשך הדברים, בהקשר למהדורה משנת 1960, הוסיף:
מתוך המבוא שהקדים להוצאה הנ"ל, צמח וגדל חיבורו 'הגדה של פסח, מקורותיה ותולדותיה במשך הדורות בצירוף הנוסח הבדוק'... דר' גודשמידט ביצע את משימתו בשיטה פילולוגית מובהקת ובדייקנות מופתית בפרטים. עיקר עיונו הוא בחומר המצוי הן בכתבי היד של ההגדה עצמה והן במקורות המקבילים ומגמתו הייתה להגיע לדורות הראשונים, מבעד לשינויים שחלו במשך הדורות בנוסח ההגדה ומבעד לעיבודים ולהוספות.
— שם, שם, בעמ' 2 - 3.
המהדורה העברית במתכונתה הנוכחית (הקיימת מאז שנת 1960), מורכבת משלושה פרקים: בפרק הראשון מנתח גולדשמידט את חלקי ההגדה, דן בסדר הבאתם ומשווה בין הנוסחים השונים, בעיקר על פי האמור בספרי הלכה, כתבי יד קדומים, תעודות מהגניזה הקהירית ומנהגי העדות השונות. בסוף הפרק דן גולדשמידט בסדר עריכתה של ההגדה; בפרק השני הוא עוסק בהגדה העתיקה ביותר שבידנו (מהגניזה הקהירית); בפרק השלישי מפרט את ההרחבות של ההגדה בימי הביניים; בסוף הספר, מלבד פרק מילואים, מובאת גם הגדה של פסח בהתאם לנוסח שתוקן על ידי גולדשמידט עצמו, וכן 40 צילומים מתוך הגדות שונות, כתובות ומודפסות, לרבות צילום כתב יד הגדה מן הגניזה[27]. הנוסח שקבע גולדשמידט בספר זה נחשב לנוסח מהמדויקים ביותר[6].
מחקרו של גולדשמידט הפריך מספר פירושים תאולוגיים שהיו קיימים טרם זמנו וכן סברות היסטוריות-מדיניות מפי חוקרים אחרים, וכל העוסק בתחום חקר ההגדה, לרבות מי שאינו מסכים לקביעותיו, נזקק לחיבור זה[3]. כך למשל, הפריך גולדשמידט את דעתו של פרופ' לואיס פינקלשטיין[28] כי המדרש לפסוקי התורה המתחילים במילים: "ארמי אובד אבי" הוא מדרש קדום שנתחבר בזמן שלטון התלמיים, בשנת 220 - 240 לפני הספירה, ומוכיח כי דווקא הדעה המקובלת, לפיה המדובר במדרש תנאים, היא הדעה הנכונה[29].
החוקר יוסף היינימן שיבח את החיבור וציין כי "כל הניגש לנושא מכאן ולהבא בעל כרחו יזקק למחקריו (של גולדשמידט)", וכן כי "לפנינו ספר נאה מכל הבחינות, שהמעיין בו יפיק ממנו תועלת והנאה כאחת". עם זאת הוא מבקר את ההחלטה לצרף לחיבור הן את נוסח ההגדה מן הגניזה הקהירית (אשר נועד לדעת היינימן לאנשי המדע) והן את הנוסח הרגיל ותצלומי הגדות מימי הביניים (אשר נועד לקהל הרחב) וקורא לכך "תערובת מין בשאינו מינו". בנוסף, הוא מצביע על שגיאות דפוס שונות שנפלו במהדורה זו[30].
אשר לתוכן הספר, כותב היינימן כי "על אף היקפו המצומצם, הרי הוא מועט המחזיק את המרובה. נידונים בו לא רק הבעיות הנוגעות בהגדה של פסח במישרין אלא הרבה נושאים מכל תחומי הליטורגיה היהודית", אך הוא גם חולק על כמה מחידושיו. בין היתר, הוא אינו מקבל את קביעתו של גולדשמידט כי סדר השאלות ב"מה נשתנה" הוחלף במספר נוסחאות ("במקום להתחיל בטיבול לפי מהלך הסעודה, התחילו בחמץ ומצה"), וטוען כי "אין שאלת הטיבול מוסבת אלא על הטיבול השני לשם קיום מצות אכילת מרור, ואין שם אסמכתא להנחה שאכן הקדימו את אכילת מרור לאכילת (פסח ו)מצה". טענה אחרת של גולדשמידט אותה הוא דוחה, היא קביעתו שהפיוט "אתה גאלת" הוא "מהפיוטים העתיקים ביותר", מימי הגאונים הראשונים. במקרה זה נסתמך גולדשמידט על צונץ, והיינימן מציין כי כיום לא מסתמכים על צונץ בנושא זה ונוטים להקדים את הפיוטים העתיקים לתקופה הביזנטית, מאות שנים לפני הגאונים. לבסוף, ובקשר לניסיונותיו של גולדשמידט למצוא את הנוסח המקורי של כל ברכה, מזכיר היינימן כי לא תמיד אכן קיים לברכה נוסח מקורי אחד[30].
בנוסף לספריו הגדולים על ההגדה של פסח, פרסם גולדשמידט גם מספר מאמרים בנושא[31], השתתף בהוצאה המחודשת של "הגדת ראשי הציפורים"[32][33], וכן כתב את הערך על ה"הגדה" באנציקלופדיה העברית[34] ובאנציקלופדיה יודאיקה[35].
בשנת תשכ"ב-1962 יצאה לאור, בהוצאת קורן ובגופן מיוחד, מהדורה חדשה של ספר התנ"ך[36]. לדברי אליהו קורן, מייסד בית ההוצאה לאור ומעצב הגופן החדש, המטרה בהפקת מהדורה זו הייתה הוצאה לאור של "התנ"ך הראשון, שנערך, עוצב, יוצר ונכרך בידי יהודים בארץ ישראל"[37], ולשנות בכך את המצב, הקיים מזה מאות שנים, שבו נדפס התנ"ך בבתי דפוס של נוצרים, בעיקר באירופה, והם שקבעו את נוסחו וצורתו (למשל החלוקה לפרקים במקום החלוקה היהודית לפרשיות, לסדרים או לפרשות השבוע, ופיצול חלק מהספרים). עם צאתה לאור, זכתה מהדורת קורן להצלחה רבה ומאז היא מודפסת מדי שנה בשנה. במשך השנים היא יצאה במספר גדלים ועם תוספות שונות[38].
גולדשמידט, הברמן ומי שהיה מזכיר האקדמיה ללשון העברית, מאיר מדן, היו אחראים על קביעת הנוסח והגהתו, ואף כי הם לא כתבו מבוא המפרט את המקורות עליהם הסתמכו בקביעת הנוסח, ידוע כי בקביעת נוסח התורה הם התבססו על החומש של רוו"ה (ר' ווֹלף (בנימין) בן שמשון היידנהיים), ובקביעת נוסח נביאים וכתובים הלכו בעיקר על פי נוסח הדפוס הראשון של מקראות גדולות (ונציה רפ"ד-רפ"ו), בתיקוניהם של מנחת שי ואור תורה[39].
בשנת תש"א החל לפרסם רשימות ומחקרים בתחום התפילה והפיוט, ובפרט בקשר למחזורים ולסידורי התפילה של העדות השונות. לצד רשימות ביקורת, כתב מחקרים רבים העוסקים במספר נושאים בתחום, ובין היתר, תיאר מנהגי תפילה ונוסחי ברכות, כתב השלמות למחזורים ולסדרי תפילה שונים ועוד[24]. בנוסף, כתב ערכים שונים באנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיה יודאיקה בתחום זה[24]. לאחר מותו כונסו מרבית מאמריו בנושא, בכרך שיצא לזכרו, "מחקרי תפילה ופיוט"[40].
נראה כי מאמריו אלו שימשו מעין הכנה לקראת מפעלו הגדול, של הוצאה מדעית של ספרי תפילה ומחזורים של כל עדות ישראל, והוא לא עשה כן עד שלא ביקר בספריות בעלות אוספים של כתבים עבריים בארצות הברית, באנגליה ובצרפת, והקפיד לבדוק את כתבי היד הקשורים לנושא התפילה, הנמצאים בהן[14]. בעת הכנת מהדורותיו המדעיות, ביקש גולדשמידט לקבוע נוסח אחד, שהוא הקרוב ביותר לנוסח המקורי, ובמקביל רשם את כל השינויים המצויים במקורות (אותם החשיב כמקורות רלוונטיים למהדורה בה עסק אותה העת)[41]. לתפילות הוא הוסיף ביאורים, ציוני מקורות ושינויי נוסחאות לפי כתבי היד, מבלי להיכנס לפלפול יתר, ובכך שמר על פירוש בהיר, המובן גם למי שאיננו מומחה בתחום[3]. גם את הפיוטים הוא ליווה בביאור קצר, אך גם דאג להשיב להם חלקים שנמחקו על ידי הצנזורה הנוצרית, בימי הביניים. בנוסף, החזיר למחזורים השמטות של רבנים, שנעשו מתוך צרכים קהילתיים פנימיים[42]. בתחילת הסידורים והמחזורים נהג להקדים פרק מבוא, בו תיאר את צורתם ותוכנם של התפילות, הפיוטים, הסליחות והקינות שבהם, וכן את סדר התהוותם ומגמתם. בנוסף, הוא דן בדרכי התהוות המנהגים והנוסחים השונים ופירט בקשר לכל הבעיות הקשורות בהם[3].
סידור התפילה הראשון שהוציא לאור, בשנת תשי"ח, היה "סדר התפלה של הרמב"ם"[43], בו הראה שדברי הרמב"ם, בסדר התפילה שכתב, משקפים את שהיה נהוג במצרים באותה העת ולא נוסח משלו[23][44]. סידור דומה שהוציא לאור היה סידורו של רב עמרם גאון, אותו הספיק להוציא לאור לפני שנפטר, בשנת תשל"ב[45]. עם זאת, שלא כבסידורו של הרמב"ם, התקשה גולדשמידט לקבוע כאן נוסח אחד[46], והוכיח כי כל כתבי היד נובעים ממקורות משניים, עם תוספות ושינויים, ולא מוסרים נוסח מהימן[19][47].
בשונה משני הסידורים הנ"ל, שהיו למעשה סידורים היסטוריים, וקהל קוראיהם כלל את אלו המתעניינים בתולדות התפילה[48], החל גולדשמידט, משנת תשכ"ה ואילך, להוציא לאור גם מחזורים וסידורי תפילה, בצורה המאפשרת למתפללים כיום להשתמש בהם באופן שוטף, בעת תפילתם בבית הכנסת[49]. תחילה הוציא לאור שני סידורים: הסידור הראשון, לפי נוסח האשכנזים, והשני לפי מנהג קהלות החסידים (שניהם הוגהו על ידי ישעיהו גבריאלי), ובהם הקפיד על הבאת נוסח מדויק ומנוקד. לסידור לפי מנהג קהילות החסידים צרף "ראשית דבר", שלדעת אורבך, הוא "ללא ספק המאמר החשוב ביותר על התהוותו של נוסח זה ועל השתבשותו בדפוסים השנים"[23]. באותה שנה (תשכ"ה) הוציא לאור גם שני סדרי סליחות, הסדר הראשון כמנהג יהדות ליטא וקהילות הפרושים בארץ ישראל, והשני כמנהג פולין ורוב הקהילות בארץ ישראל[50]. שנה אחר כך, בשנת תשכ"ו, הוציא לאור, במהדורה חדשה, את ספרו של שמואל דוד לוצאטו, "מבוא למחזור בני רומא"[51], וכלל בה את מחקרו על "מנהג בני רומא", וכן רשימת "פיוטים שהושמטו במנהג בני רומא המאוחר"[14]. בשנת תשכ"ח הוציא לאור את "סדר הקינות לתשעה באב", כמנהג פולין וקהילות האשכנזים בארץ ישראל[52].
בשנת תש"ל יצאה לאור אחת מעבודותיו החשובות ביותר, "המחזור לימים הנוראים", לפי מנהג בני אשכנז, שכלל שני כרכים, הראשון לראש השנה והשני ליום כיפור[53]. בהקדמה לכרך הראשון, כתב גולדשמידט:
מהדורה זו מציגה לפני הקורא את המחזור היסטורי של מנהג אשכנז לענפיו. היא כוללת כל מה שהוא כלול במנהגי צרפת, אשכנז (המערבי) ופולין. רובו של החומר נהוג עד היום בבתי הכנסת, ומטרתנו היתה להביאו לפני הקוראים בנוסח בדוק ומנופה, כשהוא ערוך לנוחיות המעיין בו. מיעוטו של החומר נקטע ונעלם במשך מאות שנים, וכאן היתה מטרתנו להעלותו מכתבי יד לנגד עינינו ולהצילו בדרך זו מן השכחה והאבדון. הפיוטים נדפסו לפי צורתן הפיוטית.
— מחזור לימים הנוראים, לפי מנהג בני אשכנז לכל ענפיהם כולל מנהג אשכנז, מנהג פולין ומנהג צרפת לשעבר, מוגה, מעובד ומבואר בידי דניאל בהר"ר שלמה גולדשמידט, ירושלים: ח. קורן, תש"ל, כרך א': ראש השנה, בעמ' נ"ז - נ"ח[14].
גולדשמידט נפטר בירושלים בשנת 1972, ולא הספיק להשלים את מפעלו, אך בארכיונו נותרו מחקרים רבים עליהם עבד בזמן פטירתו. לאחר מותו יצא לאור, בשנת תשמ"א, ספרו "מחזור סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה", לפי מנהגי בני אשכנז, שהושלם בידי חתנו, יונה פרנקל; ובשנת תש"ן, יצא לאור, "מחזור ירושלים", נוסח אשכנז. למחזור שני כרכים, הראשון לראש השנה והשני ליום כיפור, והוא כולל הגהה וביאור של גולדשמידט ועריכה של פרנקל; כמו כן, יצא לאור, בשנת תשנ"ג, "לקט פיוטי סליחות", מאת פייטני אשכנז וצרפת, שאסף גולדשמידט מכתבי יד, בהגהה, עיבוד וביאור מאת אברהם פרנקל (נכדו של גולדשמידט)[54].
החל משנת תשנ"ב הוציא לאור חתנו, יונה פרנקל, מחזורים שהם "על-פי שיטתו של דר’ דניאל גולדשמידט". ביניהם יצאו לאור מחזור פסח[55], מחזור ירושלים לשלוש רגלים[56] ומחזור שבועות[57], שלושתם לפי נוסח אשכנז.
מחוץ למאמריו המוקדמים ומאמריו בתחום התפילה והפיוט, פרסם גולדשמידט במשך השנים מאמרים בנושאים נוספים. חלק מהמאמרים היו מתחום הלימודים הקלאסיים, בעיקר מאמרי ביקורת על מחקרים וספרים חדשים. מאמרים נוספים הוא כתב בנושאים הקשורים לחגי ישראל השונים, מוזיקה יהודית, וכן מאמרים לזכרם של חוקרים אחרים או עמיתים למקצוע[24].
בשנת 1965 פרסם הסופר ש"י עגנון מעשה ששמע מגולדשמידט על ר' יעקב לוי, והנסיבות שאפפו את חיבור ספרו "אוצר לשון התלמודים והמדרשים"[58]. לפי הסיפור, לאחר דין ודברים שהיה ללוי עם אביו, וויתר הלוי על משרת הרבנות שהחזיק בעיר רוזנברג שבשלזיה התחתונה ועבר לברסלוי, כדי לכתוב את חיבוריו על התרגום[59] ועל התלמוד והמדרשים[60]. את הסיפור פתח עגנון במילים אלה: "מחיבת הספר אספר מעשה הספר ששמעתי מפי ר' דניאל גולדשמידט"[61].
באוקטובר 2022 הוצבה אבן נגף לזכרו בכניסה לספריית המדינה בברלין שברובע ברלין מיטה.
שונות
אברהם פרנקל, 80 שנה להגדת שוקן שהודפסה תחת שלטון הנאצים, באתר הארץ, 22 באפריל 2016
דניאל גולדשמידט (1895-1972), דף שער בספרייה הלאומיתרשימות עליו
מאמרי ביקורת על ספריו
ממחזורי התפילה שהוציא לאור
ממאמריו
ערכים אנציקלופדיים שכתב
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
