Loading AI tools
בל תאחר הוא איסור לעכב את זמן הבאתם של קורבנות או מתנות עניים שהאדם חייב להביאם. מקור האיסור בפסוק: ”כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא” (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ"ב).
הפסוק עוסק באופן ישיר בקורבן שהאדם נדר להביאו, או הנודר להביא דבר לאוצר המקדש, שאיננו מיועד להקרבה. חז"ל למדו מלשון הפסוק שמדובר בכל דבר המיועד "לה' אלהיך", ובכל דבר ש"דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך". לפיכך הרחיבו את האיסור גם לקורבנות שהאדם לא נדר להביאם, אלא שהתורה חייבה אותו בהם, כגון מי שחייב קורבן חטאת כתוצאה מחטא שעשה, או מי שבהמתו ילדה בכור. כמו כן האיסור כולל מתנות עניים, כדוגמת הנודר צדקה, או החייב לקט שכחה ופאה, וכן תרומות ומעשרות[1]
האיסור בל תאחר נאמר בין בנדר בין בנדבה. בין על מי שנדר להביא קורבן וטרם קבע ("הפריש") איזו בהמה יביא, ובין על מי שכבר קבע בהמה מסוימת וטרם הביא אותה למקדש.
מצוות עשה להביא את הקורבנות לבית המקדש כבר ברגל הראשון מאז שנדר, בעת העלייה לרגל. אולם, נחלקו התנאים האם גם איסור "בל תאחר" קיים כבר ברגל הראשון שלא הביא את קרבנו. הדעה העיקרית (תנא קמא) היא שרק אדם שעיכב את קרבנותיו במשך שלושה רגלים עובר על איסור בל תאחר. אולם, לדעת רבי מאיר גם אדם שלא הביא את קרבנו עובר על איסור בל תאחר כבר אחרי רגל אחד, לדעת רבי אליעזר בן יעקב עוברים על האיסור לאחר שני רגלים. רבי שמעון סבר שאין עוברים על האיסור אלא אם עברו שלשת הרגלים לפי סדרם בתורה, כלומר פסח, שבועות וסוכות (ואם נדר לפני שבועות, למשל, לא יעבור איסור עד שיעברו חמישה רגלים). רבי אלעזר ברבי שמעון חלק על הקביעה שהאיסור תלוי במספר הרגלים, וסבר שעוברים על האיסור רק לאחר חג הסוכות.[2]
להלכה, נחלקו הראשונים כמי יש לפסוק. הרמב"ם הכריע כדעת תנא קמא שעוברים רק לאחר שלושה רגלים, אך אין חשיבות לסדר החגים.[3] אולם, ראשונים רבים פסקו בניגוד לדעת הרמב"ם, והכריעו כרבי שמעון שיש חשיבות לסדר הרגלים, ועוברים רק לאחר שלושה רגלים כסדרם. הסיבה לכך היא הכלל הלכה כסתם משנה והעובדה שהמשנה בתחילת מסכת ראש השנה (פרק א', משנה א') סוברת כרבי שמעון.[4] רבי אליעזר ממיץ פסק כרבי אליעזר בן יעקב שעוברים על האיסור לאחר שני רגלים.[5]
לפי התלמוד הבבלי, לאחר עיכוב של שלוש רגלים, כל יום נוסף של עיכוב נחשב כעבירה נוספת בפני עצמה.[6] המאירי הסביר כי כל יום נחשב לעבירה חדשה דווקא משום שאסור להקריב את הקרבן בלילה (כי קרבנות קרבים דווקא ביום), ולכן כל יום הוא הזדמנות חדשה להביא את הקרבן. לדעתו, בדברים שניתן לקיימן בלילה (כמו צדקה), לא תהיה עבירה חדשה בכל יום.[7]
בצדקה
האמורא רבא קבע, שהדיון בין התנאים לגבי משך הזמן נאמר רק לגבי קורבנות, מפני שניתן להביאם בבית המקדש בלבד, והתורה איננה מצפה מן הנודר קורבן ללכת מיד לבית המקדש ולהביאו, ולפיכך רק עיכוב ממושך נחשב כעבירה על האיסור לאחר. בצדקה, לעומת זאת, האיסור חל מיד, מפני שהעניים מצויים וניתן לתת להם את הצדקה ללא שהות.[8]
הראשונים נחלקו מה הדין לשיטת רבא כאשר העניים אינם מצויים, ומדוע לשיטתו הברייתא אמרה שגם בצדקה הזמן הקובע הוא שלשה רגלים, וביססה את דבריה על גזירת הכתוב. לדעת הרמב"ם והר"ן, אם אין עניים מצויים כלל לא עוברים על בל תאחר, אפילו אחרי שלשה רגלים, והברייתא כללה צדקה רק כי צדקה כלולה באיסור, אף על פי שזמנה שונה.[9] לעומת זאת, דעת התוספות שאם אין עניים מצויים, חייב לאחר שלושה רגלים לטרוח ולחפש עניים, ואם לא, עובר על איסור בל תאחר לאחר שיעברו שלשה רגלים, ככל שאר הדברים המנויים בברייתא.[10] אולם, הרשב"א חולק וסובר שגם בצדקה אין עוברים על האיסור כלל עד שיעברו שלושה רגלים, שכן מקור הדין הזה הוא בפסוק, ואינו תלוי בסברא. לדידו, רבא לא התכוון לומר אלא שבצדקה חייבים ממצוות עשה לתת את הצדקה מיד (לעומת הקרבנות שבהם העשה הוא רק לאחר הרגל הראשון), אך איסור הלאו של בל תאחר אינו חל עד הזמן הקצוב בתורה.[11]
מי שירש קורבן מאביו, ולא נדר בעצמו, אף שהוא מחויב להביא את קרבנו של אביו, אינו עובר על האיסור אם איחר.
האמורא רבי זירא[12] התלבט בדינה של אשה, מאחר שאין עליה חובה לעלות לרגל, ולכן אפשר שהתורה איננה מצפה ממנה לבוא למקדש במיוחד לשם הבאת קורבן שהתחייבה בו. התלבטות זו נוגעת גם לזקן וחולה וכל אלו הפטורים מלעלות לרגל.[13] הגמרא מכריעה, שאמנם האשה פטורה ממצוות עולת ראיה, אבל גם היא צריכה לבוא לירושלים בשלוש הרגלים כדי לשמוח ולאכול את שלמי השמחה, ולכן האיסור לעכב את חובותיה למקדש מוטל גם עליה.[14]
בית הדין אינו מעניש את מי שעבר על איסור זה בעונש מלקות (שהוא העונש הרגיל למצוות לא תעשה), מפני שהעבירה נעשית באופן פסיבי, וזהו לאו שאין בו מעשה. גם הקורבן אינו נפסל בגלל האיחור. אולם, לאחר שעבר זמן הבאת הקורבן והאדם עבר על האיסור, רשאים בית הדין לכפות אותו להביא את הקרבן.[15]
- הערך "בל תאחר", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- בל תאחר על נדרי צדקה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בל תאחר, באתר מכון המקדש
- הרב משה חיים דימנטמן, "בענייני בל תאחר", אבני משפט י (כסלו תשס"ט), עמ' 9–15.
- הרב אביהוד שורץ, פתיחה לסוגיית "בל תאחר", בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון
- מאמרים בנושא בל תאחר, באתר ספריית אסיף
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
