Loading AI tools
אחת מתקנות חכמים, הדלקת נר בערבי שבת ויום טוב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדלקת נרות שבת ויום טוב היא תקנת חכמים להדליק נר בבית לצורך מאור בליל שבת ובליל יום טוב. הדלקת הנר היא חובה משפחתית, ונעשית לרוב על ידי אם הבית מעט לפני כניסת השבת – בדרך כלל כ-20 דקות לפני השקיעה.
בעבר, בהיעדר תאורה חשמלית, היו הנרות משמשים עיקר המאור בליל שבת, אך בעידן המודרני הדלקת הנרות היא לרוב לצורך המצווה בלבד.
על פי סקר הלמ"ס מ־2009, כ־52% מהאוכלוסייה היהודית החילונית והמסורתית הבוגרת בישראל מדליקים נרות שבת.[1]
במשנה, מסכת שבת, פרק ב' מפורטים דינים שונים 'במה מדליקין' ו'במה אין מדליקין' ודיני הנרות והפתילות שמדליקים לצורך שבת, אולם ללא ציון ברור של חובה על הדלקת נרות לשבת[2] (לדעת התוספות, חובת הדלקת הנר מוזכרת באחת המשניות).[3]
מקור מפורש לכך שיש חובה להדליק נרות לכבוד שבת מופיע בתלמוד. האמורא רבא אומר לחברו אביי "ואני אומר: הדלקת נר בשבת – חובה", שכך נאמר בשם רב: "הדלקת נר בשבת – חובה".[4] משמעות הלשון "ואני אומר" מורה שהלכה זו לא הייתה ידועה כחובה בתקופת האמוראים. בעקבות הגמרא, שהגדירה את הדלקת הנר כחובה, כתב הרמב"ם:
הדלקת נר בשבת אינה רשות – אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ואינו מצווה שאינו חייב לרדוף אחריה... אלא זה חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהם נר דלוק בשבת.
בעקבות דברי התלמוד שיש חובה להדליק נרות לשבת, כתבו הגאונים וכן נפסק בשולחן ערוך, שיש לברך על ההדלקה: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".[5]
היו שטענו שהברכה על הדלקת הנרות הותקנה בימי הגאונים כנגד הקראים שפירשו את הפסוק: ”לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת”.[6] כמו הדת השומרונית כאוסרת על נר דולק בבית במהלך השבת גם אם הודלק לפני השבת. על פי הנטען, הברכה נועדה להדגיש את פרשנות חז"ל שהאיסור הוא רק על הדלקת אש בשבת עצמה, אך מותר להדליק אש בערב שבת כדי שתמשיך לדלוק במהלך השבת.[7]
הראשונים הסבירו שעיקר מטרת הדלקת נר השבת היא לשימוש בו למאור עבור סעודת ליל שבת, ונחלקו בשאלה האם חובה זו היא משום כבוד שבת[8] או משום עונג שבת,[9] או שמא שניהם גם יחד.[10]
רבים מהאחרונים חילקו את חובת ההדלקה לשניים, ופירשו ששתי הבחינות קיימות בה, זו לצד זו.
עניין נוסף בהדלקת הנר הוא שלום בית. כלומר בלא הדלקת נר בזמנים קדמונים הבית היה חשוך, דבר שהיה עשוי לגרום לתקלות (לדוגמה, שבירת חפצים) ולמריבות, ועל כן הדלקת הנר היא צעד למניעת ערעור השלום בבית. מטעם זה נקבע שעל עני שאין ידו משגת, להעדיף לקנות נר לשבת על פני נרות חנוכה (בהם אסור להשתמש למאור), ואף על פני יין הקידוש.[12] לפי טעם זה, אין חובה להדליק דווקא ליד השולחן אלא בכל מקום שיש צורך באור על מנת שלא להיתקל בחפצים וכדומה.
החובה היא להדליק נר של שבת, ועל כן אין היא מתקיימת בנר שכבר דולק, ויש צורך לכבותו ולהדליקו בשנית כדי שתתקיים בו חובת הדלקת נר שבת ('הדלקה עושה מצווה').[13]
את הנרות יש להדליק קודם כניסת השבת, משום שהדלקת אש היא אחת מהמלאכות האסורות בשבת (מלאכת מבעיר). מנגד, היות שהדלקת הנר מיועדת למאור עבור הלילה, יש להסמיך אותה לשקיעת החמה, ועל כן הדלקת נרות שבת היא הפעולה האחרונה הנעשית לפני קבלת שבת. כיוון שיש דין של תוספת שבת, מקדימים את ההדלקה זמן מה קודם לשקיעת החמה, ומדליקים בזמן המוגדר כזמן כניסת השבת לפי הנהוג במקום. ברוב ארץ ישראל זמן הדלקת הנרות הוא כ־20 דקות קודם לשקיעת החמה, בחיפה כ־30, ובירושלים ובפתח תקווה 40.
במקרה של קבלת שבת מוקדמת, ניתן להקדים את הדלקת נרות שבת עד כשעה ורבע קודם לשקיעת החמה (זמן פלג המנחה).
ביום טוב מותרת העברת אש מאש קיימת, ולכן מותר להדליק נרות יום טוב מאש דולקת גם בליל יום טוב עצמו.
חובת הדלקת הנרות היא חובת הבית, ועל כן רק אחד מבני הבית צריך להדליק את הנרות. במשפחה, נהוג שבעלת הבית היא שמדליקה את נרות שבת ולא שאר בני הבית, וניתנו לכך מספר טעמים:
החובה להדלקת הנר אינה רק על נשים. גברים הגרים לבדם באופן קבוע או זמני מחויבים גם כן להדליק נר לשבת.
בשנת תשל"ד (1975) יצא האדמו"ר מחב"ד רבי מנחם מנדל שניאורסון ביוזמה לעידוד הדלקת נרות שבת באופן כללי, לרבות ילדות קטנות מגיל שלש וקודם לכן כדי לחנכן במצווה (אך רק נר אחד), ואליו הצטרפו רבנים נוספים[16] תחת הסיסמה: "כל אשה ובת – מדליקה נרות שבת". לעומת זאת, היו שהתנגדו לכך שבנות לא נשואות יברכו מחשש ברכה לבטלה[17] ומסיבות אחרות. פעילות זו מכונה 'מבצע נרות שבת קודש' והיא אחת ממבצעי הרבי מחב"ד, ובמסגרתה יוצאות נשות חב"ד ביום שישי לחלוקת נרות שבת במקומות ציבוריים שונים (בהשראת מבצע זה של תנועת חב"ד החלו קבוצות נוספות ממגזרים שונים בחלוקת נרות שבת להמונים).
כדי לצאת ידי חובת המצווה די בהדלקת נר אחד בלבד, אך המנהג המקובל הוא להדליק שני נרות. אין הגבלה על מספר נרות השבת, ועל כן יש גם הנוהגים להדליק נרות שבת כמספר בני הבית, או כמספר ילדי המשפחה (גם אם אינם שוהים בבית) בתוספת זוג נרות עבור ההורים, או מספר אחר מסיבות שונות.
מספר טעמים נתנו למנהג המקובל בהדלקת שני נרות:
מנהגים נוספים כוללים הדלקת מספר רב של נרות, מטעמים קבליים.[20]
אישה ששכחה להדליק פעם אחת נרות שבת מדליקה מכאן ואילך נר נוסף בכל שבת, וזאת כקנס. עם זאת, קנס זה הוא רק במקרה של שכחה, ולא במקרה של אי־הדלקה עקב אונס. כיום, כאשר קיימת תאורה בנוסף לנרות השבת, יש המקילים בקנס זה.[21]
עיקר תקנת הדלקת נרות שבת היא לצורך מאור לסעודת ליל שבת (בייחוד בתקופה בה לא הייתה תאורה מלאכותית), ועל כן המקום העיקרי להדלקה הוא במקום סעודת ליל שבת. עם זאת, היות שהדלקת נרות שבת מיועדת גם עבור מאור כללי בבית, ניתן להדליק נרות שבת בברכה גם במקומות אחרים בבית.
ישנה מחלוקת בשאלה האם כמה נשים יכולות להדליק במקום אחד נרות שבת בברכה (היות שיש תוספת מאור), או שרק האישה הראשונה שמדליקה תברך (היות שלאחר ההדלקה שלה כבר יש מאור במקום).[22]
כיום מקובל להדליק נרות שבת באמצעות נרות, אך בעבר נעשתה ההדלקה באמצעות מנורת שמן ובה שמן ופתילה. באופן עקרוני ההדלקה כשרה בכל חומר, אך במשנה ובגמרא מובאות מספר הגבלות שעיקרן הוא שהנר יבער היטב, על מנת למנוע חשש שאדם יתקן את הנר בשבת על מנת לשפר את אורו, ובכך יעבור על מלאכת מבעיר. לפיכך, אסרו חכמים להדליק בפתילות שהאש אינה נאחזת בהן, אלא נסרכת סביבן, וזה גורם לשלהבת לקפץ. כמו כן, אסרו חכמים להדליק בשמנים שלא נמשכים אחר הפתילה.[23] עיקרו של הפרק השני במסכת שבת עוסק בפתילות ובשמנים הכשרים והפסולים להדלקה.
שמנים נוספים פסולים להדלקה מפני שהם נדיפים ועשויים לגרום לדליקה,[24] בעלי ריח רע שעשוי לגרום לסועדים למאוס בסעודה, או בעלי ריח טוב שיש חשש שיבואו להשתמש בהם (ויעברו על מלאכת מכבה).[25] נאסרה הדלקה גם בתערובת של שמנים פסולים וכשרים, ובפתילה מחוברת מפסול והיתר כגזירה, על אף שהתערובת דולקת היטב.
במקרה ובו הודלק נר מחומר פסול – אסרו חכמים ליהנות מאורו, גם לצרכים שאינם דורשים התבוננות מיוחדת, כדי למנוע את הטיית הנר בשגגה לצורך הגברת אורו.[26] לכתחילה אסור להדליק נר פסול ליד נר כשר, אך אם הדליק – ישנה מחלוקת לגבי ההנאה מאורם המשותף של הנרות: הב"ח סובר שאסור ליהנות מהאור, ואילו המג"א סובר שמותר ליהנות מהאור, כיוון שגם ללא הנר הפסול היה יכול לראות לאור הנר הכשר.[27]
בשונה משאר התנאים, רבי טרפון סבר שהשמן היחיד הראוי להדלקה הוא שמן זית. למרות שדעתו לא התקבלה להלכה, כתבו בעלי התוספות שהדלקה בשמן זית היא מהודרת ביותר, וכך נפסק בשולחן ערוך.[28] כיום המנהג הרווח הוא להדליק נרות פרפין (המכונה שעווה), שאורם חזק ויציב יותר.[29]
במשנה ישנה מחלוקת תנאים לגבי החובה לחרוך את הפתילה קודם להדלקה, על מנת שהפתילה תדלק היטב.[30] להלכה, התקבלה דעתו של רבי עקיבא שאין חובה בכך,[31] אך עם זאת, רבים נוהגים לעשות כן משום הידור מצווה,[32] ויש אף מנהג נפוץ שהאיש מכין את הנרות לאשתו על ידי שמדליק הפתילה ומכבה אותה.[33] בכך, האיש משתתף במצוות הדלקת הנר ביחד עם אשתו.
מותר לכהנים להדליק נרות שבת בשמן של תרומה טמאה, למעט בערב שבת שחל גם בערב יום טוב, משום שאסור לשרוף תרומה ביום טוב.
לאחר כניסת השימוש בתאורה חשמלית דנו הפוסקים האם ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת נורות חשמליות עם חוט להט כנרות שבת. הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל כתב שלדעת הראשונים הטוענים שיש מצווה להדליק את הנרות, לא ניתן לברך על הדלקת החשמל, מכיוון שהיא אינה הדלקה אלא המשכת חשמל הקיים כבר. לגבי הראשונים הטוענים שהמצווה היא שיהיה נר דלוק ואין מצווה בהדלקה עצמה, כתב הרב עוזיאל שגם לשיטתם ייתכן שאין לברך על ההדלקה, כיוון שיש חשש להפסקת חשמל.[34] אחרים כתבו שניתן לברך על הדלקת נרות חשמל.[35]
הרב עובדיה יוסף פסק שעדיף להשתמש בנרות שמן או שעווה, שניכר שהודלקו לכבוד שבת ויום טוב, ובברכת ההדלקה יכוון לפטור גם את הדלקת החשמל שידליק לאחר מכן. אך אם אין אפשרות להשיג נרות שמן או שעוה, אפשר להדליק מנורות חשמל ולברך עליהן.[36]
גם בין המתירים, יש מגבילים זאת לנורות להט ולא נורת ניאון. לשיטת המתירים שימוש בחשמל, אם הנורה כבר דולקת, יש לכבות ולהדליק מחדש את הנורה לשם נר שבת. הרב בן-ציון אבא-שאול כתב שניתן לברך על אור החשמל רק אם האור מחובר לסוללה ולא לרשת החשמל המרכזית.[37]
לגבי הדלקת נרות במקום בו כבר דולק אור החשמל, כתב הרב בן-ציון אבא-שאול שאם מדובר באור שיוצאים בו ידי חובה יש להדליק בחדר אחר את הנרות או להדליק את החשמל יחד עם הנרות לברך על שניהם.[38]
בספרות ההלכתית ישנה התחבטות בשאלה האם נשים צריכות לברך על הדלקת הנרות לפני ההדלקה או אחריה. הדיון הוא בשל התנגשות בין שני עקרונות הלכתיים. העיקרון הראשון הוא דין כללי בהלכות ברכות המובא בתלמוד הבבלי[39] בשם האמורא שמואל הקובע כי "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן", דהיינו יש לברך על כל מצווה לפני קיומה – ואילו לאחר קיום המצווה כבר לא ניתן לברך. העיקרון השני הוא דין תוספת השבת (תוספת לעיקר השבת שהחל ממנה נאסרה עשיית מלאכות ובכללן כיבוי והדלקה). ישנה מחלוקת האם בעת הדלקת הנר והברכה עליו חלה תוספת השבת באופן אוטומטי, ועל כן אסור יהיה לכבות את הגפרור לאחר ההדלקה.
בעל הלכות גדולות סובר שתוספת שבת חלה עם הדלקת הנר.[40] בעקבות דעה זו התפתח מנהג (מוזכר כבר בשיבולי הלקט) שלא לכבות את הגפרור עמו מדליקים הנרות (שהרי עם הדלקת הנר חל איסור על פעולת כיבוי), אלא להשליכו מכף היד ולתת לו להכבות מעצמו. שיבולי הלקט עצמו אינו מסכים למנהג זה, וכותב שניתן לקבל את השבת בעת הדלקת הנרות, אך אין התוספת חלה כברירת מחדל בעת הברכה ואין גם חובה לעשות כך.[41] עם זאת, לדעות אחרות תוספת שבת אכן חלה בעת הדלקת הנר, תלמידיו של המהר"ם מרוטנברג כתבו שלדעת רבם יש להתנות במפורש כדי שהשבת לא תחל באופן אוטומטי בעת הדלקת הנר.[42] דעת רבנו פרץ[43] היא שהתנאי יועיל רק לשאר בני הבית, אך לא לאישה המדליקה, שמקבלת את השבת עליה בעת הדלקת הנר ללא יכולת לשנות זאת.
בעקבות שיטה זו התפתח ביהדות אשכנז המנהג לברך על נרות שבת רק לאחר הדלקתם, על מנת שניתן יהיה לכבות את הגפרור עמו הודלקו הנרות גם לשיטות האוסרות זאת. כדי שלא לעבור על העיקרון שעל כל המצוות מברכים עובר לעשייתן, פסק הרמ"א[44] שלא תהנה האשה מאור הנרות קודם הברכה, ועל כן הברכה תהיה על ההנאה מנרות השבת. דבר זה הוא מקורו של המנהג לכסות את העיניים בשעת הברכה על הדלקת נרות שבת. מנהג זה התפשט כמעט אצל כל בני אשכנז, וכן אצל רוב הקהילות הספרדיות (בעיקר בצפון אפריקה אבל גם באיזמיר,[45] עיראק, גאורגיה ועוד).[46]
בניגוד לשיטת הבה"ג, הרמב"ם פסק כי אין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנר ובברכה עליו, אלא בשקיעת החמה או בקבלה מפורשת של תוספת שבת. על פי שיטתו יש לברך לפני ההדלקה, על פי הכלל 'עובר לעשייתם'. לפי שיטה זו ברכה לאחר ההדלקה היא ברכה לבטלה[דרוש מקור]. כשיטה זו עומדים ראשונים רבים כרבנו תם, הרמב"ן, הרב אברהם בר חיים, האור זרוע, המרדכי ועוד רבים. בין האחרונים פסקו כשיטה זו הרב יצחק פלאג'י,[47] הרב מאיר מאזוז, הרב עובדיה יוסף[48] ורבי מרדכי שרעבי.[דרוש מקור] מנהג זה נפוץ כיום בעיקר בקהילות הספרדיות וכן אצל התימנים.[49]
הרב יוסף קארו כתב בשולחן ערוך "כשידליק יברך"[50] ולא הורה מפורשות אם יש לברך אחרי ההדלקה או לפניה. עם זאת, בהלכות חנוכה הוא הורה להדליק נר חנוכה לפני נר שבת, על פי שיטת הבה"ג.[51]
בין הנוהגים לברך לאחר הדלקת נר-שבת, יש הנוהגים כך גם ביום טוב, כדי שלא לשנות מההרגל ("לא פלוג רבנן"), ויש הנוהגים ביום-טוב לברך קודם ההדלקה, שכן העברת אש לצורך, מותרת בו.
דין זה של תוספת שבת בעת הברכה על ההדלקה הוא דווקא לאישה, בעוד איש המדליק נרות אינו מקבל על עצמו תוספת שבת בעת ההדלקה (בדרך כלל מתפללים תפילת מנחה של חול לאחר הדלקת הנרות), ועל כן הוא צריך לברך קודם ההדלקה גם למנהג יהדות אשכנז.
הברכה על הדלקת הנרות משתנה ממועד למועד.
לדעת חלק מהתימנים אין מברכים על נרות יום טוב, משום שלא נזכרו ב"משנה תורה". לדעת האשכנזים והספרדים – מברכים על נרות יום טוב כשולחן ערוך.
בערבי חגים (מלבד שביעי של פסח) נהוג להוסיף אחרי ברכת הדלקת הנר את ברכת שהחיינו.
יש הנוהגות לתת צדקה לפני הדלקת הנרות.
ישנו מנהג לומר תפילת בקשה לאחר הדלקת נרות שבת ויום טוב.
יש שנוהגות לומר הבקשה שנמצאת בסוף תפילת העמידה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך".
ויש אומרות, או מוסיפות, תפילה שתוכנה הוא בקשה לזכות לבנים תלמידי חכמים. שורש המנהג הוא בדברי הגמרא שיש קשר בין הדלקת הנר לבנים תלמידי חכמים[53]: "הרגיל בנר – הויין ליה בנים תלמידי חכמים" (המקפיד על מצות הדלקת נרות שבת – יהיו לו בנים תלמידי חכמים). מקור למנהג זה מופיע בפירושו לתורה של רבינו בחיי בן אשר[54]: "ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת – שהיא מצווה מוטלת עליה – שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפילה – יותר נשמעת בשעת עשיית המצווה, ובזכות נר שבת שהוא אור, תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור".
אחד מנוסחי התפילה הנפוצים הוא:
יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלהי אבותי שתחונן אותי ואת אישי (ואת בני ואת אבי ואת אמי) ואת כל קרובי, ותתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים, ותזכרנו בזיכרון טובה וברכה, ותפקדנו בפקודת ישועה ורחמים, ותברכנו ברכות גדולות, ותשלים ביתנו, ותשכן שכינתך בינינו, וזכנו לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלהים, אנשי אמת, זרע קדש, בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא.
אנא שמע את תחינתי בעת הזאת, בזכות שרה ורבקה ורחל ולאה אמותינו. האר נרנו שלא יכבה לעולם ועד, והאר פניך ונוושעה, אמן.
ערך מורחב – במה מדליקיןבתקופת הגאונים תיקנו לומר את פרק 'במה מדליקין' (פרק שני במשנה מסכת שבת). בטעם תקנה זו, יש שכתבו[55] להזכיר הדלקת נר שבת, שהיא משום שלום בית. ויש שכתבו[56] מפני סכנת המזיקים, שבעבר בתי הכנסיות היו בשדות, ותקנו אותו בשביל בני אדם שמאחרים לבוא, שיסיימו תפילתם בעת שהקהל אומר "במה מדליקין".[57]
תקנה זו נוהגת גם כיום (בנוסח אשכנז, בנוסח הספרדים ובנוסח תימן), אף כי כיום הפרק נאמר בסוף קבלת שבת ולפי נוסח אשכנז ואיטליה המקורי לפני עלינו לשבח של תפילת ערבית של שבת, זמן בו בדרך כלל כבר נכנסה השבת ואסור לתקן את הנר שהודלק באיסור (משום מלאכת מכבה ומלאכת מבעיר), ולכן לכאורה סוברים כפי הטעם השני. בנוסף, כיום ההדלקה היא בדרך כלל בנרות ולא בשמן ופתילה במנורת שמן, ועל כן דיני הפרק אינם נוהגים כמעט במציאות. יש אומרים שבשל סיבות אלו בנוסח ספרד אומרים קודם תפילת ערבית של שבת את מאמר הזוהר 'כגוונא' במקום פרק 'במה מדליקין', ויש אומרים שהחסידים בכל מקרה אומרים פרק במה מדליקין בליל שבת, שהרי מחלקים את כל משניות שבת בין שלש סעודות השבת ב'תיקוני שבת', ולכן אין צורך לאומרו עוד הפעם בבית הכנסת.
איך מדליקים נרות שבת, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותוןSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
