Loading AI tools
סכסוך מתמשך בין פלסטינים למתנחלים יהודים בעיר חברון, כחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכסוך הישראלי-פלסטיני בחברון הוא סכסוך מתמשך בעיר חברון, והוא חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.
נכון ל-2021, חיים בחברון כ-215,000 פלסטינים, וכן כ-800 יהודים. העיר מחולקת לשני אזורים: שטח H1, שגודלו כ-18 קמ"ר, נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. שטח H2, שגודלו כ-4.5 קמ"ר, כולל את העיר העתיקה, והוא בשליטת צה"ל. באזור זה חיים כ-40,000 פלסטינים, ונמצא בו היישוב היהודי בחברון, הכולל כ-800 איש.
העיר חברון מוזכרת 66 פעמים בתנ"ך, והיא מכונה 9 פעמים גם כ"קריית ארבע". על פי המסורת היהודית, שלושת האבות קבורים במערת המכפלה, שהיא אתר קדוש עבור היהדות, הנצרות והאסלאם, ועל שם כך היא נקראת לעיתים "עיר האבות".
באמצע המאה ה-19 מנתה אוכלוסיית חברון כ-10,000 תושבים, רובם מוסלמים. לצדם התקיימה קהילה של יהודים מוסתערבים אשר תיעוד ראשון שלה קיים מהמאה ה-13. בסוף המאה ה-15 התרחבה הקהילה היהודית על ידי גולי ספרד ופורטוגל שחיו שם ברציפות כ-500 שנה, וקהילה של אשכנזים וחסידי חב"ד שהגיעו לעיר החל משנת ה'תקפ"א (1820).[1]
בדצמבר 1917 החל שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1929 התחולל טבח חברון (תרפ"ט), בו נרצחו 67 יהודים על ידי שכניהם הערביים דבר שהוביל לבריחה המונית וחיסול היישוב היהודי בחברון. היישוב היהודי חודש שוב בשנת 1931, אולם ב-1936, במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, החליטה ממשלת בריטניה להוציא את כל היהודים מחברון "כדי למנוע טבח נוסף". משפחה יהודית אחת נותרה בעיר עד 1947.
במלחמת ששת הימים, יוני 1967, כבשה ישראל את יהודה ושומרון, וחברון עברה לשליטת צה"ל. ב-8 ביוני 1967 דרש דוד בן-גוריון מהממשלה ליישב מיד יהודים בעיר, "כדי להבהיר לעולם את בעלותה על השטחים שהיו תמיד יהודיים ואבדו לה במלחמת העצמאות."[2]
בראיון שהעניק לווינסטון צ'רצ'יל (נכדו של וינסטון צ'רצ'יל) לצורך כתיבת ספר על מלחמת ששת הימים, אמר בן-גוריון כי חברון צריכה להיות חלק מישראל משום שהיא "יהודית יותר אפילו מירושלים". לדבריו, "ירושלים הייתה לעיר יהודית לפני שלושת אלפים שנה, בעת שלטונו של דוד המלך, ואילו חברון נהייתה לעיר יהודית לפני ארבעת אלפים שנה, בימי אברהם." לטענתו, בשנת 1948 הרסו שלטונות ירדן ממצאים ארכאולוגיים המעידים על ישוב יהודי קדום בחברון.[3] בן-גוריון חזר על דבריו גם בשנת 1972.[4]
בתחילת 1968 ארגן הרב משה לוינגר משפחות שדרשו לעלות להתיישבות בחברון. בפסח 1968 עמד בראש קבוצה של כמאה יהודים שערכו את ליל הסדר במלון "פארק" בעיר, במטרה להישאר במקום. בהוראת ממשלת ישראל עברו חברי הקבוצה לבניין הממשל הצבאי בחברון, שם התגוררו במשך כשלוש שנים. לוינגר קרא לספח את חברון למדינת ישראל.
בספטמבר 1968 החלו יהודי חברון להתפלל במערת המכפלה לאחר שהושג הסכם בין משרד הביטחון למנהיגות המוסלמית בחברון. ב-9 באוקטובר 1968 השליך פלסטיני רימון יד לעבר יהודים שהתפללו במערת המכפלה, ופצע 47 בני אדם. בעקבות הפיגוע הפקיעה ישראל את המתחם מהקאדי המוסלמי של חברון.
בשנת 1970 החליטה ישראל להקים 250 יחידות דיור בשטח סמוך לעיר העתיקה בחברון שייקרא קריית ארבע. מאחר שהחוק הבינלאומי אוסר בנייה לצרכים אזרחיים בשטח כבוש, הוחלט במשרד הביטחון שהשטח ייתפס לצורך צבאי, והבנייה תוצג כחלק מהבנייה לצורכי צה"ל.[5] מכיוון שהקרקע נתפסה באופן פורמלי עבור צרכים צבאיים, כל הליכי התכנון נעשו תחת צו מיוחד (צו 997 – צו בדבר מתן היתרים לעבודות בשטחים תפוסים לצרכים צבאיים). לפי הצו, תוכניות הבניה בהתנחלויות הללו לא הובאו לידיעת הציבור, וכפועל יוצא, לא ניתנה לציבור ולבעלי הקרקע הזדמנות להגיש התנגדויות, זאת בניגוד לחוקי התכנון החלים בהתנחלויות האחרות. כך, בנוסף להסתרת המטרה האמיתית של צו התפיסה, הוסתרו גם כל הליכי התכנון.[6] הפקעת קרקע לצורך התנחלויות באופן זה, העוקף את החוק הבינלאומי, הופסקה בשנת 1979 בעקבות בג"ץ אלון מורה, בו פסק בית המשפט שאין לתפוס קרקעות ללא צורך צבאי מובהק.[7]
בשנים שלאחר מכן הורחב היישוב היהודי בחברון. בשנת 1979 התיישבו מתנחלים בבית הדסה, וממשלת בגין החליטה שלא לפנותם. בשנת 1981 חודשה ההתיישבות היהודית בשכונת אברהם אבינו, ובשנת 1983 הקימו מתנחלים את שכונת "אדמות ישי" בתל רומיידה. במהלך המאה ה-21 רכשו מתנחלים בתים נוספים בחברון, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה. באוקטובר 2021 החלה בנייה נרחבת ב"שכונת חזקיהו", ותנועת שלום עכשיו הגישה עתירה לבג"ץ נגד המשך הבנייה.[8]
בקרב ארגוני ימין בישראל יש תמיכה משמעותית בהתיישבות היהודית בחברון, והם רואים בה המשך טבעי של הקהילות היהודיות שחיו בעיר עד 1947, אף על פי שרוב הצאצאים של הקהילה היהודית בחברון אינם מתגוררים בה כיום. חלק מצאצאי טבח חברון (תרפ"ט) אף מתנגדים ליישוב היהודי במתכונתו הנוכחית, ונפגשו עם מנהיגים פלסטינים בחברון.[9][10]
ב-25 בפברואר 1994 התרחש טבח מערת המכפלה, בו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה על ידי ברוך גולדשטיין. במהומות שלאחר מכן נהרגו שני ישראלים מידי פלסטינים.
לאחר טבח מערת המכפלה קראה מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לנקיטת אמצעים למען הבטחת והגנת התושבים הפלסטינים בחברון, וב-8 במאי 1994 הוצב בעיר כוח בינלאומי בשם הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון (TIPH) שפעל עד אוגוסט באותה שנה. ב-2 במאי 1996 הוצב בעיר צוות משקיפים שפעל בה עד ינואר 2019. צוות המשקיפים הורכב מחמש מדינות: איטליה, נורווגיה, שוודיה, שווייץ וטורקיה. חברי TIPH נפגשו דרך קבע עם נציגי צה"ל וקציני המנהל האזרחי והיו רשאים לנוע בכל רחבי העיר. ישראל חידשה את המנדט של צוות המשקיפים מדי שישה חודשים. עם זאת, במרוצת השנים הואשמו אנשי הצוות בתמיכה חד-צדדית בפלסטינים ובפרסום דו"חות נגד מתנחלים. בינואר 2019 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי החליט שלא להאריך את המנדט של כוח המשקיפים הבינלאומי בחברון, והם עזבו את העיר.[11]
בנוסף לאנשי הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, משנת 1995 פועלים בעיר צוותי הפיוס הנוצרים (אנ') המסייעים לתושבי חברון להתמודד כנגד הריסות בתים, צווי עוצר ותפיסת קרקעות.
בספטמבר 1995 נחתם הסכם אוסלו ב' ובו הוגדר כיצד יוצבו כוחות צה"ל בחברון. בעקבות רצח רבין נדחה יישום ההסכם, ורק ב-28 במרץ 1996 הוצבו כוחות צה"ל בחברון בהתאם להסכם.
ב-15 בינואר 1997 חתם בנימין נתניהו על הסכם חברון, לפיו העיר חולקה לשני אזורים, H1 ו-H2. אזור H1 נמצא באחריות מנהלית של הרשות הפלסטינית, וחיים בו כ-175,000 פלסטינים. אזור H2 כולל את היישוב היהודי בחברון ונמצא בשליטת צה"ל, וחיים בו כ-40,000 פלסטינים ו-800 יהודים. בהסכם נקבעו גם צעדים עתידיים נוספים להעברת השלטון לרשות הפלסטינית בשלושה שלבים שנקראו "שלוש פעימות". נתניהו החליט שלא לבצע את הפעימה השנייה והשלישית בטענה שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבויותיהם בהסכם. ב-23 באוקטובר 1998 נחתם הסכם ואי, שנכללו בו שלבים לנסיגות נוספות בחברון, אך גם הוא לא כובד על ידי שני הצדדים.
קהילת היישוב היהודי בחברון סובלת תכופות מהתקפות טרור פלסטיני, ועשרות חיילים ותושבים נהרגו לאורך השנים בפיגועים, בהם הפיגוע בציר המתפללים.
בהוראת צה"ל, ובעקבות עימותים אלימים שאירעו בעיר, הופסקה כל הבנייה הפלסטינית בשטח H2, הוטלו צווי עוצר והגבלות תנועה על הפלסטינים באזור, נסגרו חנויות פלסטיניות באזורי מסחר, בעיקר ברחוב השוהדא, ולעיתים קרובות יש חיכוכים בין היהודים והפלסטינים המתגוררים באזור.
לאחר מתקפת הפתע על ישראל ופריצת מלחמת חרבות ברזל הוחמרו ההגבלות על הפלסטינים בחברון. הרחובות באזור H1 הקרובים לבתי יהודים נסגרו לתנועת פלסטינים, פרט לשעה אחת בבוקר ושעה אחת בערב. רוב החנויות ברחובות האלה נסגרו. נוספו בהם כחמישה מחסומים, בנוסף לאלה שהיו קודם. בנוסף לכך התרבו מקרים של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים, ושל חיפושים ליליים של כוחות צה"ל בבתי תושבים החשודים בטרור[12].
גדוד של חיילי צה"ל מוקצה בקביעות כדי לשמור על המובלעות היהודיות באזור H2. בחברון מתגוררים כ-800 יהודים. המתיישבים הראשונים לאחר מלחמת ששת הימים התגוררו בשכונת אברהם אבינו, בית הדסה, בית רומנו ואדמות ישי. במאה ה-21 רכשו יהודים בתים בשכונות פלסטיניות ונכנסו אליהם, בהם בית השלום, בית המכפלה, בית רחל ובית לאה.
לאורך השנים התרחשו מקרים רבים של פיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון, וכן תקריות בהן נפגעו פלסטינים בחברון מכוחות הביטחון או מתנחלים.
מספר סרטים תיעודיים צולמו בשכונות אלה, בהם "ברוכים הבאים לחברון (שו')" ו"בית האילמת". הסרט "ברוכים הבאים לחברון" מתעד מקרים שהוא מפרש כהטרדת פלסטינים בידי שכניהם הישראלים. בסרט מופיע גם קצין צה"ל במילואים ששירת בחברון ומדווח על פעילות הצבא בעיר, לאחר שהצטרף לארגון "שוברים שתיקה".
הסופר מריו ורגס יוסה ביקר מספר פעמים בחברון.[13] בשנת 2005 פרסם ורגס יוסה סדרת מאמרים תחת הכותרת "ישראל-פלסטין, שלום או מלחמת קודש" בעיתון "אל פאיס", שתורגמה בעיתונים רבים בעולם, הכוללת את רשמיו מהסיור בחברון.[14]
בשנת 2013 פרסם ארגון "בצלם" כי צה"ל עצר 27 קטינים, לפחות 14 מהם מתחת לגיל האחריות הפלילית (12), בעקבות יידוי אבנים.[15]
בשנת 2007 מנה ארגון בצלם 1,014 דירות פלסטיניות נטושות ו-1,829 חנויות נעולות של פלסטינים ברובע הסמוך למערת המכפלה. על פי ארגון הצלב האדום הבינלאומי, כ-78% מתושבי השכונה הפלסטינים חיים מתחת לקו העוני.[16] בסיור של אורי בר־שלום אגמון משנת 2017 מתואר אזור רחוב השוהדא, שהיה פעם אחד הרחובות ההומים והמרכזיים בחברון, כ"עיר רפאים ללא מסחר, ללא תעסוקה וללא חופש תנועה לפלסטינים." רבים מבתי הפלסטינים ריקים, ונותרו רק משפחות עניות מאוד שאין ביכולתן לעזוב.[17]
בדו"ח של הארגון מ-2016 נמסר שבאזור H2 הוקמו כ-18 מחסומי קבע והוטלו איסורים חמורים ונרחבים על תנועת פלסטינים. החל מאוקטובר 2015 הוגבלה גם כניסת פלסטינים לשכונת תל-רומיידה. ביולי 2016 הטיל הצבא הגבלות גם על הכניסה לשכונות נוספות, ואסר על פלסטינים שאינם תושביהן וגילם בין 16–30 להיכנס לתחומן. לדברי הארגון, "מגבלות תנועה אלה מהוות ענישה קולקטיבית חמורה המוטלת על התושבים הפלסטינים, שאינה מאפשרת לתושבים לנהל שגרת חיים סבירה והופכת את חייהם לבלתי נסבלים."[18]
לאחר עזיבת צוות המשקיפים הבינלאומי בינואר 2019 התדרדרו תנאי החיים של הפלסטינים החיים באזור H2, עקב ריבוי החיכוכים עם מתנחלים, וכן בעקבות עליית המתיחות וריבוי העימותים עם כוחות צבא ישראליים, מעימותים אלו נפגעים בעיקר תלמידי בתי הספר היסודיים. כמו כן הוגבלה מאוד תנועת הפלסטינים באזור זה. עקב המגבלות המוטלות על תושבי אזור H2 נאלצו משפחות פלסטיניות רבות לעזוב את בתיהן. כסיבות לעזיבתן ציינו המשפחות את הגבלות התנועה המוטלות זה זמן רב, ומעל לכל את הפחד שקיים אצלן, לטענתן, לביטחונם של ילדיהם.[19]
בדצמבר 2018 פורסמו חלקים מדו"ח פנימי של ארגון הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון המבוסס על 40 אלף תקריות שדווחו לאנשי הארגון במשך השנים. הדו"ח מצא שישראל מגבילה את חופש התנועה ואת חופש הפולחן של פלסטינים החיים באזור H2. לפי המסמך, החתירה ל"חיים נורמליים" לא קיימת בשום מקום בעיר, ועל הפלסטינים באזור נערמים קשיים בגישה ללימודים, תעסוקה וניהול קשרי משפחה. כמו כן מציין הדו"ח שלמתנחלים בחברון אין כל קשר משפחתי לבעליהם הקודמים של הנכסים, שהיו בלתי מיושבים או בשימוש יהודים לפני 1929, וסוגיית הבעלות על הקרקעות עדיין לא נפתרה.[20]
להלן מספר מקרים בולטים של אלימות ופיגועי טרור פלסטיני כלפי התושבים היהודים בחברון[21]:
להלן רשימת מקרים בולטים של פלסטינים שנהרגו בחברון, על ידי כוחות הביטחון או אזרחים ישראלים:
אזרחים זרים המתגוררים בחברון חשופים הן לפגיעות מצד פלסטינים והן מצד כוחות הביטחון הישראליים. במהלך השנים אירעו תקריות אלימות בהן היו מעורבים גם אזרחים זרים, וחלקם נהרגו בעימותים. להלן מספר מקרים בולטים.
27 במרץ 2002: שני משקיפים, אזרח טורקיה ואזרח שווייץ, חברי צוות הנוכחות הבינלאומית הזמנית בחברון, נרצחו על ידי פלסטינים בפיגוע ירי.
עמירה הס, חברון מתרוקנת, והמחסומים מתרבים, באתר הארץ, 18 באפריל 2017Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
